הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 38676-02-18

לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
מר בצלאל פינגולד – נציג ציבור עובדים
גב' יהודית טל – נציגת ציבור מעסיקים

התובעת
מירה מאיר
ע"י ב"כ עו"ד יוני שמיל

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירלי ברדוגו

פסק דין

ההליך הנוכחי החל בצו עשה שהגישה התובעת ביום 18.2.18 נגד הנתבע, בטענה כי הוא מונע ממנה לממש ולקבל את זכויותיה בהתאם לחוק.
הסעדים המבוקשים בבקשה לצו עשה היו:
בית הדין יורה לנתבע לתת טעם מדוע לא יעניק לתובעת את 65% אחוזי הנכות לצמיתות לה ם היא זכאית, בהתאם לפרוטוקול ועדת עררים מיום 13.5.13.
וכן, לתת את גרסתו מדוע לא לשלם לתובעת קצבת נכות לפי אחוזי נכות אלה, בהתאם להחלטה מיום 17.3.13 – 60% אובדן כושר עבודה.
בית הדין יורה לנתבע להעניק ל תובעת את אחוזי הנכות המגיעים לה, וכן את הקצבה המגיעה לה לאור אחוזי הנכות.

ביום 17.7.18 התקיים דיון לפני כב' הרשמת מרב חבקין. בתום הדיון (הארוך והמעמיק) קבעה כב' הרשמת בהחלטתה:
"כפי שנכתב עוד בהחלטה קודמת מיום 2.5.18 לא ברור עד תום מהי העילה עליה נסוב הליך זה.
לאחר הדברים שנשמעו היום נראה כי אין מדובר בערעור על החלטת ועדה אלא השגות שונות שיש למערערת לגבי ההליכים שנוהלו במוסד לביטוח לאומי במסגרת בדיקתה בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית, לרבות אופן הטיפול בערר ומסלול הבדיקה בוועדות מדרג שני.
אוסיף, כי גם בשלב זה וגם לאחר ששמעתי באריכות את דברי המערערת ובא כוחה יש קושי ניכר לעמוד אחר הטענות ואחר עילת התביעה הברורה".

על כן, הורתה כב' הרשמת לב"כ התובעת להגיש כתב תביעה תמציתי, שבו יפנה להחלטות או למחדלים הספציפיים עליהם התובעת מבקשת להשיג. כן הורתה כב' הרשמת על שינוי סיווג של התיק (מערעור על ועדה רפואית לתביעה) ועל העברתו לשופט.

ביום 4.9.18 הגישה התובעת כתב תביעה תמציתי, בהתאם להחלטה מיום 17.7.18.
בפרק "הסעדים המבוקשים" ביקשה התובעת להורות לנתבע לשלם לה גמלת נכות בהתאם לפרוטוקול ועדת ערר מיום 11.8.14 – 65% נכות לצמיתות החל מיום 1.8.12 והן "המשך תשלום קצבת נכות רטרואקטיבית והשבת תעודת הנכה שבוטלה", להורות לנתבע לדון בערר על קביעת דרגת כוש ר שהגישה התובעת ביום 3.11.13 ל-65% נכות לצמיתות מיום 11.8.14 , ולהורות לנתבע על המשך הדיון בוועדת ערר שהתכנסה ביום 31.3.15, לדון בערר "חוק לרון" שהופסק לבקשת ב"כ התובעת כדי לבדוק את "העניינים הטכניים" עם הנתבע.

הנתבע הגיש "כתב הגנה ובקשה לדחייה על הסף", שבו הכחיש את כל טענות התובעת בכתב תביעתה.
לטענת הנתבע, התובעת הוכרה ביום 13.11.12 כזכאית לקצבת נכות מיום 31.10.12 עד ליום 31.8.13. נקבעו לה נכות רפואית בשיעור 55% ודרגת אי כושר בשיעור 65%. החלטות הוועדות בעניין הנכות הזמנית הן חלוטות וחלה התיישנות על כל טענה כנגדן. כמו כן, יש לדחות על הסף כל טענה כנגדן מחוסר סמכות עניינית, מאחר שמדובר בוועדות מדרג ראשון.
הנתבע טען כי בתום תקופת הנכות הזמנית נבדקה התובעת מחדש ביום 7.9.13 ונשללה זכאותה לגמלה מיום 1.9.13 ואילך, עקב אי אובדן כושר השתכרות. הנתבע הודיע על כך לתובעת ביום 11.9.13. התובעת הגישה ביום 13.11.13 ערר על החלטה זו על שני רכיביה – רפואי ותפקודי. לפיכך נבדקה תחילה על ידי ועדה רפואית לעררים ביום 19.1.14. הוועדה הורתה על בדיקת התובעת על ידי מומחים חיצוניים. לאחר קבלת חוות הדעת קבעה לתובעת 61% נכות רפואית מיום 1.9.13 ו-65% מיום 16.12.13. צוין כי בפרוטוקול הוועדה נפלה טעות קולמוס וזו תוקנה על ידי הוועדה. הנתבע הודיע לתובעת על ההחלטה ביום 28.8.14. הודעה זו תיקנה את המכתב מיום 21.7.14, שהתבסס על הטעות הנ"ל. על ההחלטה חלה התיישנות ויש לדחות כל טענה כנגדה.
הנתבע הוסיף וטען כי מאחר שהוועדה הרפואית לעררים שינתה את שיעור הנכות הרפואית שנקבע לתובעת בדרג ראשון, הועברה התובעת לבדיקת ועדת נכות (אי כושר) מדרג ראשון ביום 22.9.14. ועדת הנכות חזרה על הקביעה שלפיה לא איבדה את כושר ההשתכרות החל מיום 1.9.13. הנתבע הודיע על כך לתובעת ביום 23.9.14.
לטענת הנתבע, התובעת הגישה ערר על ההחלטה מיום 9.10.14. ועדת עררים (אי כושר) דנה בערר ביום 27.10.14 והחליטה לדחותו. הנתבע הודיע על כך לתובעת ביום 9.11.14. על ההחלטה חלה התיישנות ויש לדחות על הסף כל טענה כנגדה.
לגרסת הנתבע, התובעת הגישה בקשה לבדיקה מחדש בחודש נובמבר 2014. התובעת השתמשה בטופס שגוי. ואולם, הנתבע העביר לה את הטופס הנכון וקיבל אותו בחודש דצמבר 2014, כאילו הוגש במועד המקורי – בחודש נובמבר 2014.
הנתבע טען כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה לתובעת ביום 13.1.15 – 49% נכות רפואית מיום 30.11.14. התובעת לא עברה סף רפואי (כעקרת בית). על כן, היא לא הועמדה לפני ועדת נכות (אי כושר). הנתבע הודיע על כך לתובעת ביום 2.2.15.
לטענת הנתבע, ביום 26.2.15 הגישה התובעת ערר על החלטה זו, כאשר היא מיוצגת על ידי בא כוחה. ביום 31.3.15 התייצבו התובעת ובא כוחה לדיון בוועדה לעררים. ואולם, הם ביקשו לעצור את הדיון על מנת לבדוק נושאים מסוימים והוועדה נענתה לבקשתם.
ביום 20.4.15 הגישה התובעת ערעור לבית הדין (ב"ל 3280-04-15). ואולם, במקום לתקוף את החלטת אחת הוועדות לעררים, תקפה דווקא את ההחלטה מיום 13.5.14, שאינו אלא תאריך דיון בוועדה הרפואית לעררים. אם ביקשה התובעת לטעון כנגד החלטה זו, הרי שהערעור הוגש בהתיישנות של יותר מ-9 חודשים.
נוסף על כך, הנתבע טען כי התובעת טענה שיש לשלם לה את זכויותיה בהתאם להחלטת ועדה לעררים מיום 19.1.14. מדובר בדיון של ועדה רפואית לעררים, שאינה מעניקה לתובעת כל זכויות, אלא קובעת רק אם עברה את הסף הרפואי. כידוע, רק ועדת הנכות (אי כושר) קובעת את הזכאות.
בינתיים, ביום 18.5.15, הודיע הנתבע לתובעת שלא ניתן לדחות את הדיונים בוועדה לעררים (אשר התקיימה ביום 31.3.15) מעבר ליום 16.8.15. הנתבע ציין כי תאריך זה נקבע לפנים משורת הדין, ובפועל היה מקום לקבוע תאריך אחרון ביום 29.6.15. על החלטה זו חלה התיישנות, ויש לדחות על הסף כל טענה כנגדה.
עוד הוסיף וטען הנתבע כי בדיון מיום 28.12.15 לפני כב' הרשמת (כתוארה דאז) דפנה חסון זכריה ביקשה התובעת, שהייתה מיוצגת, למחוק את הערעור. ניתן פסק דין שהורה על מחיקה. מאותו רגע הפכו כל ההחלטות של הנתבע בעניינה של התובעת חלוטות וחלה התיישנות על כל טענה כנגדן. כמו כן, מאחר שהתובעת המיוצגת והיא שביקשה למחוק את הערעור, יש לדחות על הסף כל טענה כנגד כל ההחלטות הללו גם מחמת מניעות.
הנתבע טען כי בעת מתן פסק הדין כבר חלף זה מכבר המועד האחרון להמשך הדיונים בוועדה לעררים (מיום 31.3.15). ממילא בטל עררה של התובעת וההחלטה מיום 13.1.15 הפכה חלוטה. כך שחלה התיישנות על כל טענה כנגדה. כמו כן, יש לדחות על הסף כל טענה כנגדה מחוסר סמכות עניינית, מאחר שמדובר בוועדה מדרג ראשון.

ביום 4.12.2018 התקיים קדם משפט לפני כב' השופטת יפית מזרחי-לוי. בפתח הדיון ביקשה כב' השופטת מזרחי-לוי להפנות למכתב דחייה מסוים המקים סמכות לבית הדין לדון בעניינה של התובעת. לכך השיב ב"כ התובעת כי "אין לנו מכתב כזה מאחר והדברים נעשו ללא עדכון של התובעת בדבר החלטות שקיבל הנתבע".
בתום הדיון הורתה כב' השופטת מזרחי-לוי לנתבע להגיש רשימת מסמכים ואת המסמכים עצמם. התובעת נדרשה להגיש תצהיר עדות ראשית ובו התייחסות לטענת ההתיישנות של הנתבע. הנתבע נדרש להגיש תעודת עובד ציבור אליה יצורפו ראיות הנתבע בנוגע למשלוח מכתבים אותם טוענת התובעת שלא קיבלה.
לאחר מכן, ביום 26.3.19 התקיים דיון נוסף לפני כב' השופטת מזרחי-לוי, שבו היא ציינה כי לא הגיש הנתבע תע"צ כנדרש , ולכן חייבה אותו בהוצאות משפט.

ביום 18.6.19 התקיים לפניה דיון נוסף. בדיון אמר ב"כ התובעת:
"בשלב זה אני מסכים כי הטענה היחידה בתיק היא שעד היום לא זומנה התובעת לוועדתה לעררים לאחר שהוועדה מ-31.3.15 הופסקה באמצע" (ע' 13, ש' 2-3 לפרוטוקול הדיון).

בתום הדיון, ולאחר התייעצות עם ב"כ התובעת, ביקשה התובעת למחוק את התביעה וניתן פסק דין בהתאם. אולם, לאחר מכן ביקשה התובעת לחדש את הדיון, הבקשה נעתרה ונקבע דיון להוכחות לפנינו ביום 10.2.20.
באותו דיון נחקרה התובעת על תצהירה וכן העידה פקידת התביעות של הנתבע, גב' דקלה אור, אשר התייחסה לטענות התובעת ואמרה:
"ב-31.3.15 התובעת ביקשה לעצור את הועדה על מנת לבדוק נושאים מסוימים והועדה ענתה לה הוצאנו מכתב בארכה של 90 ימים. היתה התדיינות בבית הדין. כל העיכוב הזה נוצר כי היתה התיידנות בבית הדין. ברגע שהתיק חזר אלינו הזמנו אותה. זה היה לאחרונה כמו שאמר ב"כ התובעת. במקום במרץ 2015 הועדה היתה ב- 20.9.19 ועדיין אין החלטה סופית. בועדה הזו מבקש עורך הדין והמבוטחת לעצור את הערר בהעדר מסמכים רפואיים.
דו"ח פקיד שיקום הועבר לב"כ התובעת עם תעודת עובד ציבור".

לאחר תום הדיון להוכחות הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים וסיכומי תשובה והתיק הועבר להכרעתנו.

עילת התביעה
כפי שצוין קודם על ידי כב' הרשמת חבקין וכב' השופטת מזרחי-לוי, אנו מתקשים להבין מהי עילת התביעה.
אין לנו ספק שהתובעת מבקשת סעדים שאינם בסמכות עניינית של בית הדין (האשמות פליליות כלפי פקידי הנתבע) והן כנגד החלטות של השנים 2013-2015, סעדים שהתיישנו באופן בולט בהתחשב כי תקופת ההתיישנות של תביעה כנגד החלטה של הנתבע ה יא של 12 חודשים, לפי תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן – התקנות) ובהתחשב כי התביעה הוגשה לבית הדין בחודש פברואר 201 8.
תקנה 1(ב) לתקנות קובעת:
"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

אולם, כפי שנאמר על ידי ב"כ התובעת (ראו בהמשך) וגם על ידי פקידת התביעות של הנתבע, ביום 31.3.15 ביקשה התובעת לעצור את הוועדה על מנת לאפשר לה לערוך בדיקות, הבקשה נעתרה וניתנה אורכה של 90 ימים, אך התובעת לא הוזמנה לוועדה (אי כושר) לאחר מכן, אלא רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית (20.9.19, ראו ע' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 21). קרי, עילה זו (החלטה של ועדת אי כושר, אשר ככל הנראה בדקה את התובעת כ"עקרת בית" ולא כ"משתכרת") לא רק שלא התיישנה, אלא שלא גובשה במועד הגשת התביעה לבית הדין. מדובר בסעד שלא נולד בעת הגשת התביעה.

השאלה שבמחלוקת, כפי שהוגדרה על ידי כב' השופטת מזרחי-לוי בהחלטה מיום 23.9.19 היא: "אשר על כן יועבר התיק להוכחות בשאלה האם כדין ניתנה החלטת הנתבע מיום 18.5.15 והאם התיישנה תביעת התובעת".

עובדות המקרה
התובעת, ילידת 1965, נשואה ואם לשני ילדים. היא שירתה במשטרת ישראל כשוטרת תנועה, נפגעה בתאונת דרכים במהלך מילוי תפקידה, ונאלצה עקב התאונה לפרוש בגיל 28 ממשטרת ישראל.
בשנת 1984, לאחר פרישתה מהמשטרה, עברה התובעת הכשרה מקצועית מטעם הנתבע, שבה למעגל העבודה, ועבדה במשך 45 שנים הן כשכירה והן כבעלת עסק. התובעת משלמת החל משנת 1973 ועד היום דמי ביטוח לאומי.
ביום 29.8.12 הגישה התובעת תביעת נכות כללית, בצירוף חוות דעת של ד"ר ברודצקי, רופא מומחה ברפואה תעסוקתית.
הנתבע זימן את התובעת לוועדה רפואית שקבעה לתובעת 55% נכות רפואית זמנית, והערכה תפקודית – 65% זמני.
לקראת תום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה זימן הנתבע את התובעת לבדיקה להמשך זכאות לקביעת נכות לצמיתות.
הוועדה הרפואית קבעה לתובעת 59% נכות לצמיתות.
ביום 13.11.13 הגישה התובעת ערר על הקביעה הרפואית של 59% בלבד. כמו כן, היא הגישה ערר לקביעת דרגת כושר מאחר שנבדקה כעקרת בית (העתק כתב ערר מיום 13.11.13 צורף לכתב התביעה כנספח 1).
ביום 11.8.14 קבעה ועדת ערר לתובעת 65% נכות לצמיתות (העתק פרוטוקול רפואי ועדת ערר מיום 11.8.14 צורף כנספח 2).

ביום 17.9.14 בוטלו לתובעת 65% נכות לצמיתות שהיו לה ונקבעו לה 36% נכות זמנית.

טענות התובעת
לטענת התובעת, לקראת תום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לה זימן אותה הנתבע לבדיקה להמשך זכאות לקביעת נכות לצמיתות. במהלך הבדיקה הרפואית התגלה לתובעת ולרופא כי דו"ח מעבדת השינה, שמקנה לתובעת 10% נכות – חסר בתיק. הרופא ציין בפרוטוקול "עצירת דיון ממתין לדו"ח מעבדת שינה". הוא אישר לתובעת לגשת למעבדת השינה הסמוכה, להביא את הדוח בעצמה ולחזור להמשך הבדיקה. כעבור מספר דקות חזרה התובעת עם הדו"ח וביקשה להיכנס לחדר הרופא להמשך הבדיקה כפי שסיכמה עם הרופא, אך הפקיד שמנהל את הוועדות הרפואיות מטעם הנתבע סירב לאפשר לתובעת להיכנס ולהמשיך להיבדק. הפקיד הורה לתובעת להיכנס לחדר עו"ס לבדיקת הערכה תפקודית, לקח מידי התובעת את הדו"ח והבטיח לה כי ימסור אותו לרופא.
הנתבע שלח לתובעת את הפרוטוקול הרפואי ואת בדיקת עו"ס בצירוף מכתב החלטה של הנתבע, אשר מורה על ביטול הזכאות לתשלום גמלת הנכות הזמנית וביטול תעודת הנכה אשר הייתה ברשות התובעת. התובעת גילתה לתדהמתה כי בפרוטוקול הרפואי הושמטו 10% להם זכאית בהתאם לדוח מעבדת השינה, אשר מסרה לנציג באותו יום של הבדיקה. אכן בפרוטוקול בסעיף 10 רשם הרופא: "עצירת דיון. הסיבה: ממתין לדוח מעבדת שינה". דו"ח מעבדת השינה לא נמסר לרופא עד עצם היום הזה ובכך פגעו בזכותה של התובעת למימוש זכויותיה. כך שחישוב אחוזי הנכות לצמיתות היה אמור להיות 65% ולא 59% כפי שנקבע בהיעדר הדו"ח.
נוסף על כך, התובעת גילתה כי נבדקה על ידי עו"ס כעקרת בית ולא כבעלת עסק המשלמת דמי ביטוח לאומי ובעלת רצף תעסוקתי משנת 1973.
ביום 13.11.13 הגישה התובעת ערר רפואי על הקביעה הרפואית של 59% בלבד. זאת מאחר שדו"ח מעבדת השינה לא הגיע מעולם לידי הרופא. נוסף על כך, היא הגישה ערר לקביעת דרגת כושר מאחר שנבדקה כעקרת בית.
ביום 19.1.14 בדק יו"ר ועדת הערר, ד"ר הימלפרב, את התובעת וחיפש בתיקה הרפואי את דו"ח מעבדת השינה. גם הפעם דו"ח מעבדת השינה לא צורף לתיקה הרפואי של התובעת. התובעת הגישה בעצמה את הדו"ח לד"ר הימלפרב. על כן, בסיכום הליקויים התווסף הסעיף 05 1 א-ה: הנחרה ותסמונת תנועות רגליים בשינה 10%. כאמור, ביום 11.8.14 קבעה ועדת ערר לתובעת 65% נכות לצמיתות.
התובעת טענה כי היא המתינה להחלטה בערר שהגישה ביום 13.11.13 - ערר רפואי וערר ולקביעת דרגת כושר. ואולם, החלטה זו לא הגיעה מעולם לידיה, מאחר שהנתבע העלים את ההחלטה תוך ביצוע עבירות פליליות לכאורה. עבירות אלו גרמו לתובעת נזקים נפשיים עת נשללו ממנה הזכויות המגיעות לה בהתאם לחוק.
לטענת התובעת, הנתבע מסרב למסור לה את ההחלטה בערר שהגישה ביום 13.11.13.
בדיון לפני הבדיקה בוועדת ערר שהתקיימה ביום 31.3.15 התברר לב"כ התובעת כי 65% הנכות לצמיתות בוטלו מאחר שהתובעת הגישה ערעור על הקביעה של ועדת הערר מיום 11.8.14. בדיעבד התברר לתובעת כי ביום 23.9.14 הגישה גב' דקלה אור (להלן – גב' אור), בשם התובעת וללא ידיעתה ערר, וכך התבטלו לתובעת 65% נכות לצמיתות שנקבעו לה ביום 11.8.14. יצוין כי ייתכן שהנתבע הגיש ערר מטעמו, אך פקידת התביעות לא יכולה להגיש ערר "בשם התובעת".

התובעת טענה כי נציגת הנתבע, גב' אור, הגישה בשמה וללא ידיעתה תביעת נכות (ביום 26.11.13), ושני ערעורים (ביום 26.11.13 וביום 23.9.14). יצוין שמדובר בטענות לעבירות פליליות שלא בסמכות של בית הדין.

טענות הנתבע
הנתבע טען כי בתאריכים 30.3.16 ו-25.5.16 שלח לב"כ התובעת מסמכים לבקשתה, וכן פירט במכתב המאוחר יותר את השתלשלות העניינים בתיק. על כל טענה נגד האמור במכתב זה חלה התיישנות ויש לדחותה על הסף.
הנתבע טען כי ביום 2.1.17 פנתה ב"כ התובעת החדשה לנתבע וביקשה לקבל מסמכים מתיק התובעת, תוך שהיא מצרפת את הודעת ב"כ התובעת הקודם (והנוכחי) על סיום הייצוג על ידיו. במקביל לכך, פנה ב"כ התובעת הנוכחי לנתבע ביום 31.12.17 וביקש מסמכים מתיק התובעת.
נוכח כל האמור, הנתבע ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מניעות וחוסר סמכות עניינית. הנתבע ביקש לדחות את התביעה גם לגופה, שכן אין קשר בין אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובעת ובין זכאותה לגמלה, וזו נקבעת רק לפי ועדת הנכות (אי כושר).
עוד הוסיף וטען הנתבע כי כל טענות התובעת בכתב התביעה, המתייחסות להאשמות במעשים פליליים נגד נציגי הנתבע, דינן להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית.
הנתבע טען כי כל פעולותיו בעניינה של התובעת היו כדין.

דיון והכרעה
על אף שב"כ התובעת מעלה בכתבי בי דין השונים (כתב תביעה תמציתי, סיכומים וכו') טענות ערעוריות כנגד החלטות הוועדה (ועדות רפואיות ואי כושר), הובהר במסגרת ההליכים בתיק כי לא מדובר בערעור – שגם כך התיישן – אלא בתביעה כנגד ההחלטה של פקידת התביעות של הנתבע. נוסף על כך , מעלה ב"כ התובעת השגות שונות שיש לתובעת לגבי ההליכים שנוהלו במוסד לביטוח לאומי במסגרת בדיקתה בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית, לרבות באופן הטיפול בערר ומסלול הבדיקה בוועדות מדרג שני. במסגרת כתב התביעה התייחסה התובעת להחלטות שונות שעליהן היא מבקשת להשיג וטענה למחדלים שנעשו על ידי הנתבע.
התובעת הגישה תלונה במשטרה נגד גב' אתי רצאבי, מנהלת תחום גמלאות וגב' דקלה אור, פקידת תביעות בענף נכות כללית והעלתה טענות חמורות לזיוף והעלמת מסמכים. הפרקליטות החליטה על סגירת התיק. אף על פי כן התובעת עומדת מאחורי ההאשמות החמורות. יובהר שכלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד פקידות התביעות מטעם הנתבע, שמטפלות בעניינה, גב' דקלה אור וגב' אתי רצאבי, הן טענות במישור הפלילי שאינן בסמכותנו ולא נידרש להן.

אשר להחלטות שניתנו בעניינה של התובעת בשנים 2013-2015, אין ספק שהתביעה כנגדן התיישנה, בהתחשב כי התביעה הנוכחית הוגשה לבית הדין בחודש פברואר 2018.

התובעת הגישה ערר על ההחלטה של הוועדה מדרג ראשון (אי כושר) וביום 31.3.15 התייצבו התובעת ובא כוחה לדיון בוועדה לעררים. ואולם, הם ביקשו לעצור את הדיון על מנת לבדוק נושאים מסוימים והוועדה נענתה לבקשתם.
במקום להמתין להמשך דיון על ידי ועדת עררים, הגישה התובעת תובענה לבית הדין. בדיון שהתקיים לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) חסון זכריה, הודיע ב"כ התובעת:
"בשלב זה אני מסכים כי הטענה היחידה בתיק היא שעד היום לא זומנה התובעת לוועדתה לעררים לאחר שהוועדה מ-31.3.15 הופסקה באמצע" (ע' 13, ש' 2-3 לפרוטוקול הדיון).

התובעת לא הוזמנה לוועדה (אי כושר) לאחר מכן, אלא רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית (20.9.19, ראו ע' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 21). עילה זו (החלטה של ועדת אי כושר, אשר ככל הנראה בדקה את התובעת כ"עקרת בית" ולא כ"משתכרת") לא רק שלא התיישנה, אלא שלא גובשה במועד הגשת התביעה לבית הדין. מדובר בסעד שלא נולד בעת הגשת התביעה ואף במועד הגשת כתב הגנה.

כאמור לעיל, השאלה שבמחלוקת, כפי שהוגדרה על ידי כב' השופטת מזרחי-לוי בהחלטה מיום 23.9.19 היא:
"אשר על כן יועבר התיק להוכחות בשאלה האם כדין ניתנה החלטת הנתבע מיום 18.5.15 והאם התיישנה תביעת התובעת".

במועד שהוזכר בהגדרת הפלוגתא טרם גובשה עמדת הנתבע אשר לאי כושרה של התובעת, הן לעבודה (בדיקה כמשתכרת) הן כדי לתפקד כעקרת בית. המועדים להתגבשות עולים מהודעת ב"כ הנתבע , או מכתב ההגנה.
הוועדה התכנסה ודנה בעניין אי כושר של התובעת בתאריך 20.9.19, והתובעת נבדקה כ"עקרת בית" – הגדרה שלא הייתה נושא לדיון במסגרת התביעה הנוכחית.

לסיכום
נוכח כל האמור לעיל, התביעה הנוכחית נדחית.

למען הסר ספק, רשאית התובעת להגיש תובענה נגד ההחלטה של ועדת אי כושר מיום 20.9.19 – או החלטות אחרות שהתקבלו לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית לבית הדין, כולל הסתייגות התובעת לגבי בדיקתה כ"עקרת בית" ולא כ"משתכרת" (שאלה שלא נבחנה במסגרת הדיון בהליך הנוכחי).

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, א בניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בצלאל פינגולד,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' יהודית טל
נציגת ציבור מעסיקים