הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 38044-02-20

12 מרץ 2021

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי

התובעת
חני סבן
בעצמה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אברהים חורי

פסק דין

תביעה זו נסובה סביב השאלה האם יישם הנתבע נכונה את הוראות פסק דינה של השופטת שרון אלקיים ב"ל 33660-08-17 מיום 23.12.19 (להלן: "פסק הדין") ביחס לתשלום דמי האבטלה של התובעת.

יציין כי תביעת התובעת לתשלום דמי אבטלה בגין ששת החודשים מאמצע חודש יוני 2013 ועד לחודש ינואר 2014 התקבלה חלקית על ידי הנתבע , מן הטעם כי התובעת לא התייצבה במשך כל התקופה בלשכת שירות התעסוקה בניגוד לנדרש בהתאם לדין. באשר לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014 , שולמו לתובעת דמי אבטלה בניכוי תשלומי חובה וקיזוז חוב.

טענות התובעת
לטענת התובעת בדיון אשר במסגרתו ניתן פסק הדין ניתן התנגדה היא לפתרון אשר הוצע ליישוב המחלוקת ע"י הנתבע והוא תשלום דמי אבטלה בהתאם להתייצבותה בלשכת התעסוקה.

לגישת התובעת הנתבע טען דברי שקר ומרמה ואף הטעה את בית הדין על כן מסתייגת היא מכל הנאמר ע"י ב"כ הנתבע בדיון הקודם אשר התנהל בין הצדדים.

התובעת מעלה בכתב תביעתה את השאלה האם הוגן זה לפסוק דמי אבטלה בהתאם להתייצבותה בלשכת התעסוקה. עוד טענה התובעת כי אין לכרוך בין תשלום דמי אבטלה ובין התייצבותה בלשכת התעסוקה משעה שהייתה בהתדיינויות מול משרד החינוך ובשל כך , הגישה תביעתה בחודש אוגוסט 2017 ,דבר אשר לא אפשר לה להיענות לדרישת ההתייצבות.

התובעת מאשרת כי קיבלה ביום 31.12.19 דמי אבטלה בסך 10,600 ₪, סכום אשר לדעתה לא תואם את תלושי שכרה לחודשים 8.13 עד 1.14.

התובעת טענה בדיון אשר התקיים ביום 19.1.21 כי בדיון הקודם בעניינה , הסכימה השופטת אלקיים כי יש להכיר בתקופת האכשרה שלה וסוגיית ההתייצבות בלשכת התעסוקה הועלתה על ידי הנתבע רק בחודש 12.19.

יצוין כי במסגרת מסמכי התיק ולא בכתב התביעה , טענה התובעת טענות ביחס פגיעה בזכות לכבוד, לאוטונומיה ולשוויון. כמו כן העלתה כנגד הנתבע טענות בדבר הימנעות מתשלומי חובה, הטעייה ומרמה , שיבוש הליכי משפט וכן הטעיית התובעת.

לסיכום מבקשת התובעת השלמת דמי אבטלה לתקופה של 4.5 חודשים ופיצוי בגין עגמת נפש – סה"כ 60,000 ₪.

טענות הנתבע
טענות התובעת נטענות כנגד פסק דינה של השו פטת אלקיים, אשר הינו פסק דין חלוט. משעה שחלף המועד להגשת ערעור ובית הדין אינו מהווה ערכאת ערעור על מותב אחר בבית דין זה, יש לדחות את התביעה.

תביעת התובעת בגין דמי אבטלה נדחתה חלקית מאחר ולא התייצבה כדורש ת עבודה בשירות התעסוקה וזאת לאור פסק דינה של השופטת אלקיים מחודש 12.19 , אשר פסקה כי דמי האבטלה ישולמו לתובעת ב התאם להתייצבותה בשירות התעסוקה .

התובעת א ישרה בעדותה כי התייצבותה בלשכת התעסוקה לא התקיימה באופן מלא על כן ,בהעדר התייצבות בלשכת התעסוקה אינה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופת אי התייצבותה.

טענות התובעת בפן הפלילי צריכות להתברר באמצעות הגשת תלונה במשטרה שכן לבית הדין אין סמכות לדון בטענות מסוג זה.

הנתבע שילם לתובעת בחודש דצמבר 2019 סכומים אשר הגיעו לתובעת בהתאם לפסק דינה של השופטת אלקיים. הנתבע שלם לתובעת דמי אבטלה לחודשים אוקטובר – דצמבר 2018 בסך של 12,139 ₪ ומסכום זה קוזזו דמי ביטוח , דמי בריאות וחוב גבייה בסך של 1.214 ₪. כל טענות התובעת הינן בגדר טרוניה על התנהלות ב"כ הנתבע בתיק הקודם ואין בהן עילת תביעה של ממש.

טענות התובעת ביחס לחובת התייצבותה בלשכת התעסוקה הינן טענות אשר התבררו וקבלו התייחסות בפסק דינה של השופטת אלקיים והדרך לטעון כ נגד פסק הדין הינה בדרך של ערעור. על כן, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

דיון והכרעה
לאחר בחינת כלל מסמכי התיק וטענות התובעת בדיון לפנינו, שוכנענו כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ראשית, לא מצאנו כל בסיס לטענות התובעת בנוגע לשיבוש ה ליכי משפט, הטעייה ומרמה , מן הטעם כי ההליך לגביו נטענו טענות אלו לא התקיים בפנינו. כמו כן משלא הוצגו ראיות התומכות בטענות אלו ובעיקר משעילות התביעה אינן בגדר סמכותו של בית הדין בהתאם ל סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 , הטענות בעניין זה נדחות.

שנית, משעה שנקבע בפסק דינה של השופטת אלקיים כי תשלום דמי האבטלה יהא בכפוף להתייצבות התובעת בלשכת התעסוקה ומשתיעוד הנתבע מעלה כי הנתבעת התייצבה באופן חלקי בלבד, שעה שהתובעת עצמה בסעיף 43 לכתב תביעתה ציינה כי לא התאפשר לה לה יענות לדרישת ההתייצבות , יש לדחות את טענות התובעת המופנות כנגד פסק הדין בהליך הקודם אשר נהלה כנגד הנתבע.

למעלה מהדרוש נוסיף כי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר אדם כמובטל אם "... הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן "עבודה מתאימה) ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".

עוד נציין כי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 , אינו מזכה מבוטח בקבלת הגמלה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד, כל זאת תוך נכונות המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ' שירות התעסוקה פד"ע כג' 297).
סעיף 2א(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 קובע, כתנאי זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כי המבוטח:
"...רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" – כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה)".

מלשון החוק עולה כי קיימים מספר תנאים מהותיים לצורך קבלת דמי אבטלה והם: השלמת תקופת אכשרה; רישום בלשכת התעסוקה כמחוסר עבודה; נכונות ויכולת לעבוד "בעבודה מתאימה" או קבלת הצעת עבודה מתאימה משירות התעסוקה.

מאחר שהתובעת בחרה לעשות דין לעצמה , לא התייצבה היא בלשכת שירות התעסוקה משסברה כי דיוניה מול משרד החינוך מאיינים את חובתה להתייצב כדורש ת עבודה. התנהלות התובע ת מנוגדת ללשון החוק על פיו עלי ה להיות רשו מה בלשכה כמחוסר ת עבודה, ולגלות נכונות לעבוד בעבודה מתאימה. אי התייצבות התובע ת בלשכת התעסוקה מובילה למסקנה כי לא קוים תנאי מהתנאים הקבוע ים בחוק לצורך בחינת הזכאות ובחינת השאלה האם עובדת ה יא בעבוד ה כלשהי, וזאת לאור תכלית החוק אשר מטרתו לאפשר הכנסה הולמת למי שהתפרנס מעבודתו בעבר וכיום מובטל הוא.

עוד נציין כי לא מצאנו לקבל את טיעוני התובעת מהם עולה כי התקיימו נסיבות אשר פטרו אותה מחובת ההתייצבות בשירות התעסוקה , כל זאת בניגוד להוראות הדין והפסיקה.

בהעדר הוראה מפורשת בחוק המאפשרת קבלת גמלה ללא התייצבות ורישום בלשכת התעסוקה ולאור אי קיום התנאים אשר הותוו בפסק דינה של כבוד השופטת שרון אלקיים , דין טענות התובעת להידחות.

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש , משעה שנדחתה תביעתה ולא נמצאו אדנים לתמיכה והוכחת טענותיה דין תביעתה בגין רכיב זה אשר רק במקרים מיוחדים וחריגים י תקבל, להידחות.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.
בשם לב לתוצאת ההליך ומשעה שלא היה כל מקום להגשתו, תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"א, (12 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר אבשלום אייזנר

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' שלומית לוי