הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 35653-04-19

30 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציג ציבור מעסיקים מר אבינועם בן יצחק

התובע:
נועם מחפוד
ע"י ב"כ עו"ד אדם וינצר
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

החלטה

האם הרים התובע, שליח שעסק באיסוף וחלוקת דברי דואר, את הנטל להוכיח כי נפגע בגבו ביום 27.6.16 מאירוע תאונתי, ולחלופין האם הוכיח תשתית עובדתית למינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתו להכרה בו כנפגע עבודה לפי תורת המיקרוטראומה?
רקע עובדתי ומהלך ההתדיינות

 התובע, יליד 1976, שימש כשליח בחברת 'כץ משלוח מהיר בע"מ' במשך כ 14 שנה, בין השנים 2002 עד 2016. במסגרת עבודתו עסק באיסוף דברי דואר וחלוקתם. החברה שבה הועסק היא בעלת קשרי עבודה עם גורמים כגון משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר וכיבוי אש.
בשנת 2016 החל התובע לסבול, לטענתו , מכאבים ומגבלות בתנועת הגב עם הקרנה לרגליים, תוך שהוא שם לב לכך שהפעולות שביצע שוב ושוב במסגרת עבודתו מחריפות את מצבו. לטענתו של התובע לא סופקו לו, במקום עבודתו, אביזרים תומכים כמו למשל חגורות תמיכה, נעליים אורתופדיות או עגלות מתאימות שהיו עשויות להקל במעט על ביצוע מטלותיו.
התובע המשיך לעבוד למרות מצבו הגופני עד ליום 27.6.16. באותו היום, כך לטענתו, בעת שעלה במדרגות משטרת לב תל אביב כשהוא נושא שקי דואר, הוא חש לפתע כאב עז ברגל ימין, ומאז לא שב לעבודתו.
מספר שבועות לאחר האירוע הגיש התובעת לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ודרישה לתשלום דמי פגיעה. ביום 13.11.16 נדחתה תביעתו "בגין כאבי ירך ימין, וזאת לאחר שפקיד התביעות קבע כי המסמכים שבידי הנתבע אינם מוכיחים את טענות התובע. בהמשך לכך, שלח ב"כ התובע לנתבע מכתב ביום 16.1.17, שבו נתבקש הנתבע לבחון מחדש את החלטת פקיד התביעות, שכן התובע טען לפגיעה בגב ולא בירך ימין. משחלפה כחצי שנה ולפני שהגיע מענה מהתובע, הגיש התובע ביום 9.7.17 תביעה לבית-דין זה (ב"ל 18267-07-17, להלן: התביעה הראשונה). יצוין כי בדיעבד הסתבר, שהנתבע החליט לדחות פעם נוספת את בקשתו של התובע, כבר ביום 29.5.17, אך ההחלטה טרם נשלחה אליו במועד הגשת תביעתו זו. מכל, מקום, בפסק דין שניתן ביום 5.11.18 על ידי מותב בראשות כב' השופט יצחק לובוצקי, בוטלו החלטות הנתבע בעניינו של התובע, בעיקר מאחר שהיה ברור מהן שהנתבע כלל לא בחן את טענת המיקרוטראומה שהעלה התובע. נפסק, כי "בסיום הבדיקה (בשאלת הארוע/המיקרוטראומה) יחליט פקיד התביעות מחדש, כאשר והיה והתובע לא יהיה שבע ר צון מהחלטתו החדשה של פקיד התביעות, ממילא תהא לו הזכות לפנות מחדש לבית-הדין".
ביום 4.4.19 נשלח לתובע מכתב דחייה נוסף, ובעקבותיו הגיש התובע ביום 16.4.19 תביעה נוספת, היא התביעה שבפנינו, שבה אנו נדרשים להכריע הן בטענת התובע כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 27.6.16, והן בטענתו כי יש מקום להכיר בו כנפגע עבודתו במסלול המיקרוטראומה.
ביום 23.6.20 התקיים בפנינו דיון הוכחות שבמהלכו העיד התובע עצמו, אחיו הגדול מר בועז שמר שעבד אף הוא באותה חברת שליחויות, ומר בנימין יחיא, שכנו של התובע ומי שנהג לנסוע עימו לעבודה במשך מספר שנים. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, נכריע בתובענה.
דיון והכרעה

אירוע תאונתי

על הטוען לקרות אירוע תאונתי הנטל להראות כי האירוע היווה "תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" (סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995).
על פי סעיף 83 לחוק העוסק בסיבתיות, "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
לאחר בחינת מסכת הראיות, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח כי ביום 27.6.16 התרחש האירוע לו טען, וננמק:
ראשית מסקירת המסמכים הרפואיים עולה כי התובע התלונן על כאבים ברגל ימין כבר בביקור במרפאה ביום 22.6.16, דהיינו חמישה ימים קודם לאירוע הנטען, ואף ציין כי הכאבים החלו שבועיים קודם לכן: "מזה שבועיים כאבים ברגל ימין תחושת שריר תפוס עובד כנהג הרבה שעות נהיגה";
שנית למחרת האירוע, ביום 28.6.16, ביקר התובע שוב במרפאה, אך לא איזכר כל אירוע שאירע יום קודם, וכל שנרשם באנמנזה הוא כי:
"מזה 3 שבועות כאבים עזים לאורך ירך ושוק ימין מאחור. מתקשה בהליכה ועמידה נבדק במיון כנראה קרע בשריר ההמסטרינג".

בקשר לכך, נזכיר כי לפי ההלכה הפסוקה (עב"ל 80/10 יצחקי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.7.10);
"...היעדר אזכור האירוע החריג באנמנזה הרפואית, שוקל לחובת המערער בהערכת התשתית הראייתית שלפני בית הדין, בבואו להכריע אם אומנם אירע אירוע חריג בעבודה"

שלישית רק בביקור ביום 5.7.16 נרשם לראשונה כי אירעה לתובע "תאונת עבודה" ביום 21.6.16. בתלונות רשום "קרע בשריר ההמסטרינג וכאבי גב";
רביעית העד שהביא התובע לתמוך בגרסתו, מר בנימין יחיא, העיד כי "ככל שהשנים עברו, נוכחתי שהתובע סובל מכאבים בגב וברגליים". על פי עדות זו סבל התובע מכאבים ברגליו ובגבו עוד לפני קרות האירוע הנטען;
חמישית התובע טען כי לא התלונן על כאבים בביקוריו במרפאה בעבר, אולם מעיון במסמכים עולה כי ביום 4.1.15 בביקור שערך במרפאה התלונן התובע על כאבים בגב תחתון;
שישית כאשר נשאל התובע על ידי חוקר הנתבע אם סבל מכאבים בגב או ברגל בעבר, השיב כי "כאבים ברגליים אני סובל כל הזמן שנתפס לי הרגל ואז משתחרר, זה משחק כזה זה העבודה, נתפס ומשתחרר..." ולגבי הגב ענה "שרירים תפוסים שבאים והולכים". עוד הוסיף לגבי האירוע "כאב לי הרבה אבל באותו הרגע הכאב החמיר. לא הייתה לי תאונה ספציפית, זה כאב שהיה קיים 3 שבועות ובאותו הרגע שעליתי במדרגות הכאב החמיר ולא יכולתי לעמוד" (עמוד 3 מריאיון שערך לו נציג הנתבע בין השורות 52 – 71).
שביעית חסר ראייתי נוסף מבחינת התובע מצאנו בכך שהוא לא העיד את המנהל הישיר שלו, עודד, שאף חתם על טופס התביעה שהגיש התובע לנתבע, ולעומת זאת בחר להעיד את אחיו, בועז, שהפסיק לעבוד כארבע שנים לפני קרות האירוע הנטען. כשנשאל בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות מדוע לא הביא תצהיר של עודד, אף שלטענתו סיפר לו על האירוע הנטען בזמן אמת, השיב "תצהיר של מה? לא חשבתי שצריך, חשבתי למלא את טופס התאונה עם הדיווח וזה אומר הכל" (שורה 26 ע' 2 לפרוטוקול דיון ההוכחות).
מיקרוטראומה

על פי תורת המיקרוטראומה, כדי לזכות בהכרה כנפגע עבודה יש להוכיח את שלושה יסודות הבאים: תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; וקביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי)" (עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' נוח (22.12.14); עב"ל 47434-09-13 חקנזרי נ' המוסד לביטוח לאומי (9.3.15)).
 באשר ליסוד הראשון, יסוד ה"תנועות חוזרות ונשנות" נפסק (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב (2.11.99)) שיש להוכיח את:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק ממש הפוגע בכושר עבודתו של העובד. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות אבן במקום שבו הן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של פגיעות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן', כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

 בפסק דין זוהר ( עבל 2400-10-11 זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי (12.12.12)) שעסק בעבודתם של מחסנאים, אשר עבודתם מתאפיינת בהרמת משאות כבדים, נקבע שעבודתם מגוונת ולכן גם אם הם עוסקים בעבודה פיזית קשה, אין בכך כדי להביא את המקרה שלהם לכזה שיכול להיות מוכר בהתאם לתורת המיקרוטראומה. עם זאת, נאמר שם, כי ככל שקיימת פעולה משמעותית מתוך עבודת המחסנאי שניתן לבודד אותה ולומר שהיא נעשתה במשך רוב היום, והפעולה עונה למבחנים שבפסיקה להכרה במיקרוטראומה, יש למנות מומחה (ראה שם, וכן עבל 25130-01-11 יושבאייב נ' המוסד לביטוח לאומי (17.6.12)).
 לאחר בחינת מסכת העדויות, הראיות וטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהתובע הוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתו. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית עדותם של התובע, שכנו ואחיו, הן בתצהיריהם והן בפנינו היתה אמינה וקוהרנטית, ואף שנשאלו שאלות רבות לא מצאנו בעדותם סתירות או אמירות אחרות שלא נתנו בהם אמון, הן לעניין מהות העבודה של התובע באיסוף, מיון וחלוקת דואר – ובאופן ספציפי לעניין הצורך לסחוב במשך שבע וחצי שעות מדי יום בידיו וללא עזרה שקים וארגזים המגיעים למשקלים של עשרות ק"ג, וזאת במשך 14 שנים רצופות –והן לעניין העובדה שהחל משנת 2016 החל התובע לסבול מכאבים עזים;
שנית התובע הוכיח כי פנה לטיפול רפואי בזמן אמת והלין על כאבי גב, שאותם ייחס לעבודתו. כך, בביקור שערך התובע ביום 1.9.16 במדיקל סנטר הרצליה נרשם במכתב לרופא המטפל כי התובע סובל מכאבים בגב תחתון עם הקרנות לרגל ימי וכי "הכאבים החלו מלפני 3 חודשים בעקבות הרמת משא בעבודה ב 27.6.2016 ומזה 2ח קיימת החמרה בכאבים". לעומת זאת, לא קיים בתיק הרפואי תיעוד תלונות על כאבי גב מלפני תחילת עבודתו;
שלישית בית-הדין הארצי כבר הכיר בפעולות חוזרות ונשנות של דוור שנדרש לאורך שנים לסחוב, להרים ולהוריד דברי דואר כבדים, כמקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה (עב"ל 90/06 כובש נ' המוסד לביטוח לאומי (17.8.06, כב' השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-לבנה)), והתרשמנו כי התשתית העובדתית בעניינו של התובע דומה (לדוגמאות להכרה בתשתית עובדתית שכזו בפסיקת בתי-הדין האזוריים, ראו: ב"ל 18377-06-17 ברש נ' המוסד לביטוח לאומי (14.2.29, כב' השופט עמיצור איתם); ב"ל 64326-12-16 טייב נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.18, כב' השופטת יעל אנגלברג שהם); ב"ל 7982-11-15 חיינה נ' המוסד לביטוח לאומי (16.10.17, כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש); ב"ל 34236-09-10 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (26.7.12, כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) שמואל טננבוים; ב"ל 2749/05 מעלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (16.5.07, מותב בראשות כב' השופטת (כתוארה אז) עידית איצקוביץ));
רביעית עיינו בסיכומי הנתבע, ובדוגמאות מחומר הראיות שהביא בנסיון להוכיח עמדתו כי עבודת התובע היתה מגוונת במידה כזו שאינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. אף שצודק הנתבע בכך שמחומר הראיות עולה שעבודת התובע כדוור כללה פעולות שונות – מיון, העמסת שקים, ריקון עגלות ועוד – והוא אף צודק שלא ברור לחלוטין מחומר הראיות בכמה מתחנות החלוקה היו מעליות ובכמה לא היו, וכן עולה מחומר הראיות שבחלק מהזמן התובע ישב ברכב החלוקה, הרי שאין בכך כדי לשנות את המסקנה העובדתיות בדבר מהות עבו דתו כדוור המרים, מוריד וסוחב לאורך כל יום העבודה שקי דואר כבדים. נציין בא שר לסיכומי הביטוח הלאומי, כי לא מצאנו בהם כל התמודדות או נסיון לאבחן את פסקי הדין שאותם אזכרנו מעלה, שבהם הוכרה מיקרוטראומה בדוורים, ואין לנו אלא להניח כי לא עלה בידי הנתבע – כפי שלא עלה בידינו –למצוא אבחנה שכזו.
סוף דבר

9. הגענו לכלל מסקנה שהתובע הניח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתו. החלטה בדבר מינוי מומחה לצורך בחינת הקשר הסיבתי, והשאלות שיופנו אליו, תינתן בנפרד.
זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"א, (30 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

מר אבינועם בן יצחק,
נציג ציבור מעסיקים