הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 33385-05-17

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק

התובע:
מכלוף אלפונס
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

האם יש מקום להתערבותנו בהחלטת הוועדה לביטול חובות מיום 2.3.17 שניתנה בעניינו של התובע?

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים

התובע מנהל מזה שנים רבות הליכים כנגד הנתבע. זאת, בערכאות שונות, לרבות בבית-המשפט העליון. את פירוט השתלשלות ההליכים שקדמו לתיק שלפנינו נביא להלן מתוך פסק דין שניתן בשנה שעברה בבית-הדין הארצי בעניינו (עבל 31278-09-16 אלפונס נ' המוסד לביטוח לאומי (16.4.19, כב' השופט רועי פוליאק)):

"המערער, לשעבר בעלים של עסק בתחום הצנרת, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.... להכיר בו כנפגע בתאונת עבודה בשל נפילה מסולם בבסיס רעים בנגב ביום 22.5.2008. המוסד הכיר באירוע של המערער כתאונת עבודה ביום 21.7.2008, ונקבעה לו נכות זמנית ובהמשך גם נכות צמיתה, ושולמו לו דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה.

בחודש נובמבר 2011 פנה למוסד אחיו של המערער, מר גילי מכלוף..., בעקבות סכסוך שהתגלע בין האחים, ומסר כי הפגיעה נגרמה למערער בעקבות קטטה לה היו שותפים. בעקבות כך, המוסד בחן שוב את תביעת המערער, ושלל את זכאותו לקצבת נכות מעבודה ולדמי פגיעה.

 המערער הגיש לבית הדין האזורי לעבודה באר שבע תובענה וביקש להכיר בנפילה כבתאונת עבודה (... ב"ל 25446-01-12 מכלוף – המוסד לביטוח לאומי  (9.5.2012)), בד בבד עם הגשת בקשה לחייב את המוסד להמשיך ולשלם למערער את קצבת הנכות מעבודה. בית הדין הורה למוסד לשלם למערער את קצבת הנכות מעבודה עד להכרעה בתביעה העיקרית. בסיום ההליך דחה בית הדין האזורי את התביעה משעלו סתירות ותהיות בגרסת המערער ומשנדחתה טענתו כי הקטטה פרצה תוך כדי איסוף קרשים לצורך עבודתו.

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה (... עב"ל 12579-06-12 מכלוף – המוסד לביטוח לאומי  (27.2.2013)), תוך התייחסות לסתירות בגרסאות המערער וקביעה לפיה אין מקום להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שקבע בית הדין האזורי. טענות המערער – כי נפל פגם בהליך משום שנציגי הציבור לא השתתפו בדיון ההוכחות הראשון, כי היה על בית הדין למנות מומחה רפואי, והטענה החילופית כי הקטטה והפגיעה שנגרמה במהלכה אירעו במסגרת העבודה – נדחו גם הן.
 
המערער עתר לבג"צ (בג"צ 3641/13 מכלוף נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע  (30.5.2013)) ומותב בראשות השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין... דחה את עתירתו. בקשת המערער לקיים דיון נוסף (דנג"צ 4276/13 אלפונס מכלוף – בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע  (15.7.2013)) נדחתה אף היא בהחלטת הנשיא אשר גרוניס.

בחלוף הזמן, הגיש המערער לבית הדין האזורי בירושלים תביעות חדשות (... ב"ל 61729-10-13 וב"ל 61678-10-13 מכלוף – המוסד לביטוח לאומי  (20.8.2014)). בתביעות אלו עתר המערער לדון מחדש בעניינו בשל גילוי עובדות חדשות, ובכללן כי התגלתה קנוניה בין גילי לבין המוסד, שהכיר באירוע שאירע לגילי בשנת 2007 כבתאונת עבודה. תביעות אלו נדחו על ידי בית הדין האזורי.

על פסק דין זה הגיש המערער ערעור לבית דין זה (... עב"ל 21648-12-14 מכלוף – המוסד לביטוח לאומי  (11.5.2017)), שאישר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו".

בחודש דצמבר 2014 הגיש המערער תביעה לבית-דין זה (ב"ל 4035-12-14), שבה ביקש שייקבע כי החוב שלו למוסד בטל, ועל כן ביקש סעד של מתן הוראה למוסד לחדול מגביית החוב ולהשיב לו את הסכומים שכבר נגבו, בסך 90,135 ₪. בפסק דין שניתן ביום ע"י מותב בראשות כב' השופטת אירית הרמל ביום 10.8.16, נדחתה התביעה, תוך שנקבע כך:

"תביעתו של התובע נדחית.

גובה חוב – התובע לא חלק על גובה הגמלאות ששולמו לו והקימו את חובו לנתבע אלא על עצם קיומו של חוב. למעשה, גובה החוב אינו שנוי במחלוקת כפי שכתבנו לעיל בסעיף 9 לפסק הדין. לתובע שולמו דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה שלא כדין, וזאת על פי החלטה חלוטה ולאחר שארבע ערכאות דנו בערעורו. תשלום גמלאות שלא כדין מקים חובה השבה על פי החוק והפסיקה. משדחינו את טענותיו בנוגע לקיומו של החוב הרי שגובה החוב אינו שנוי במחלוקת.

סבירות הקיזוז מגמלאות התובע – במסגרת ההליך התברר כי הנתבע קיזז 22% מגמלת נכות כללית כנגד החוב. סכום זה תוקן והחל ב- 28.4.15 הניכוי הוא בסך 271 ₪ המהווים 10% מהגמלה. בנוסף, מנכה הנתבע 50% מגמלת הניידות המשולמת לתובע. המוסד רשאי לנכות 10% מקצבת נכות ועד 50% מגמלת שירותים מיוחדים. אלו הם השיעורים המנוכים מגמלאותיו של התובע כיום, לפיכך אין מניעה להמשיך לגבותם.

התיישנות – הנתבע טען כי אין לדון בתביעה בשל התיישנותה. פנית הנתבע לתובע מיום 1.8.13 נעשתה לאחר הדיון הנוסף בבג"צ, והתובע פנה לבית הדין רק ביום 14.12.14, ולפיכך תביעתו התיישנה. למעלה מן הצורך, דנו בטענותיו של התובע והן נדחו גם לגופן.

במסגרת ההליך עלתה שאלת ביטול החוב או חלקו על ידי וועדה לביטול חובות, זוהי פלוגתא אחרת מערעור על גובה החוב. במקרים מיוחדים ניתן למחול למבוטח על חוב, כולו או חלקו. וועדה לביטול חובות היא הגוף האמון על קבלת החלטה בנושא ויתור על חוב. החלטת הוועדה נתונה אמנם לביקורת שיפוטית אולם ניתן להפעיל ביקורת כאמור רק לאחר שהוועדה מקבלת החלטה, בעניינו לא הוגש לבית הדין החלטת ועדה לביטול חובות אליה פנה התובע בעקבות המלצה כב' השופטת איצקוביץ בהליך זה, ולא ניתן לדון בה.

עם זאת, נמליץ לנתבע לבחון את טענות התובע (אליהם התייחסנו בסעיף 36 לעיל) בנוגע לזכותו הלכאורית לקבלת קצבת נכות כללית החל משנת 2009 במסגרת השיקולים שיעמדו לפניה".

ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה על ידי בית-הדין הארצי (עב"ל 31278-09-16 אלפונס נ' המוסד לביטוח לאומי (16.4.19, כב' השופט רועי פוליאק), אך בשוליו הובהר ביחס לתיק שלפנינו כי "בימים אלה תלויה ועומדת תביעה נוספת שהגיש המערער בעניין חובו, לבית הדין בתל-אביב (ב"ל 33385-05-17). מודגש בזה, כי אין באמור בפסק דיננו כדי להשליך על התביעה הנוספת או על ההסכמות שהושגו במסגרתה".

ההליך שבפנינו

ביום 14.2.17 ניתנה החלטת הוועדה לבחינת חובות של הנתבע, העומדת במוקד ההליך שבפנינו. להלן הנוסח המלא של ההחלטה:

"1. החייב הגיש תביעה לנפגעי עבודה והוכר ככזה בחודש אוגוסט 2008.

2. לאור הלשנה (של אחיו) התגלה כי הפגיעה כלל לא אירעה במהלך העבודה. לפיכך נשללה, רטרואקטיבית, זכאותו לגמלה בתקופה שבין חודש אוגוסט 2008 לחודש נובמבר 2011.

3. לאור שלילת זכאות זו נוצר החוב. נכון להיום החוב עומד ע"ס 249,688 ₪.

4. החייב הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. עיקר טענתו בתביעה הינה כי יש לקזז מהחוב תשלומי גמלת נכות כללית שהיתה מגיע לו (לדבריו) החל משנת 2009. ביה"ד הורה להעביר התיק לבחינת הוועדה.

5. החוב הנ"ל נוצר עקב אשמה מובהקת במעשה על החייב אשר הגיע תביעה על פגיעה בעבודה שכלל לא התרחשה במהלך העבודה. יש לציין כי מקרהו של החייב הועבר למשטרת ישראל לבחינת הגשת כתב אישום פלילי בגין מעשיו.

6. החייב מסרב להמציא דפי חשבון בנק.

7. החייב זכאי נכון להיום לגמלת נכות כללית, ניידות ושר"ם. לא ייתכן כי מצד אחד יקבל גמלאות רבות מהמוסד, ומצד שני יסרב לשתף פעולה ויתנהל בצורה העולה כדי רמה פלילי.

8. הוועדה מבקשת להדגיש כי לא ניתן לבדוק בדיעבד זכאות תיאורטית לגמלת נכות כללית מה גם שזכות זו תלויה בהכנסות.

9. מנהל סניף תל-אביב, מר עופר כהן, דוחה הבקשה תוך שים דגש על נסיבות היווצרות החוב והתנהלותו של החייב.

10. לאור האמור דוחה הוועדה את הבקשה וממליצה להמשיך בניכויים הנעשים מהגמלאות להן זכאי החייב".

בכתב תביעה שהגיש התובע ביום 16.5.17, טען התובע בין היתר כי המדובר בהחלטה שרירותית, לאקונית ולא מנומקת, שיש בה אף התעלמות מהמלצה של בית-הדין שניתנה במסגרת פסק הדין שאישר את גובה החוב, ושבו נקבע כי "אני ממליצה לתובע להגיש בקשה חדשה לוועדה לביטוח חובות, ושהיא תידון בהקדם". בכתב הגנתו הדגיש הנתבע כי דין התביעה להידחות לאור נימוקיה המפורטים והסבירים של הוועדהה, שבהן הודגש בין היתר כי התובע סירב להמציא דפי חשבון בנק ומסמכים נוספים שהיה בהם אולי כדי להעיד על מצב סוציו-אקונומי חריג, המצדיק התחשבות נוספת בו, גם בשים לב לכך שהוא מקבל קצבאות בסך כולל של מעל 7,000 ₪ בחודש.

בתום דיון קדם משפט שהתקיים ביום 11.12.17 בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ, ניתנה החלטה כדלקמן:

"לאחר שקראתי את פסק הדין שניתן בתיק ב"ל 4035-12-14 ושעומד לערעור, אני רואה שהעילות הנוגעות לעצם החוב, סכום החוב וקיזוז בגין החוב, נידונו במסגרת אותו פסק דין ועל כן בית הדין לא ידון שוב.

התובענה הנוכחית יכולה להתייחס להחלטה של הוועדה לביטול חובות, כפי שנאמר בפתח הדיון.

בנוגע להמלצת ביה"ד במסגרת אותו הליך לתשלום קיצבת נכות כללית החל משנת 2009, במידה ויש תובענה על כך על בא כוח התובע להראות שניתנה החלטה ע"י הנתבע אשר דוחה את הבקשה, החלטה שכנגדה מוגשת התביעה לבית-דין זה".

בהמשך לדיון זה, הועברו ע"י התובע מספר מסמכים לידי הנתבע, ובהתאם להחלטה שניתנה ביום 26.12.17, היה על הנתבע למסור עמדתו. בדיון מוקדם נוסף שהתקיים ביום 12.3.18 מסר הנתבע כך:

"התקיימה וועדה לביטול חובות אחרי הדיון המקדמי. בוועדה לביטול חובות החליטו להפחית לתובע 60% מיתרת החוב. הוועדה ביטלה סכום עתק של 145,000 ₪ תוך שהיא לוקחת בחשבון את המלצת בית-הדין לגבי הנכות הכללית שהיה לבחון משנת 2009. זה גם אחד מהשיקולים שלקחו בוועדה ולקחו את העניין הזה בחשבון.

מה שמצאו לגבי זה, מבלי להודות בשום טענה, ורק בגלל המלצת בית-הדין, אין עדיין החלטה בערעור שהוגש לבית הדין הארצי.

נבדקה תיאורטית הזכאות של התובע לגמלת נכות כללית בתקופה החופפת וייתכן והיה נמצא שבמשך שנה אחת הוא היא זכאי לגמלת נכות כללית. זה נלקח בחשבון כחלק מהשיקולים שבחנה הוועדה.

לאחר כל זאת, ביום 12.3.18 הודיע הנתבע כדלקמן:

"בהמשך להחלטת כבוד בית הדין מיום 12.3.18 מתכבד בזאת הנתבע להודיע כדלקמן:

בעקבות ההפחתה בסכום החוב אשר נעשה לחייב בוועדה לביטול חובות יהא מוכן הנתבע להפחית את הניכוי החודשי משיעור ניכוי של 50% מהקצבה לשיעור ניכוי של 27% מהקצבה החודשים לסכום של 1,452 ₪ לחודש, עד למתן פסק דין בתובענה דנן.

ביום 23.4.18 ניתן תוקף להסכמה נוספת שאליה הגיעו הצדדים, לפיה מקצבת הנכות הכללית המשולמת לתובע לא ינוכה דבר לטובת חובו נשוא התובענה, וזאת עד למתן פסק דין.

לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מצד התובע, ותעודת עובד ציבור מצד הנתבע, ולאחר שהתקיים דיון מוקדם נוסף, התקיים דיון הוכחות ביום 29.10.19. לאחריו, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וננמק:

ראשית כבר ביום 11.12.17 ניתנה במסגרת קדם המשפט החלטה המבהיר שעניינו של תיק זה הינו אך ורק בהחלטות הוועדה לביטול חובות, שכן ההחלטות על עצם יצירת החוב וגובהו היו לחלוטות, לאחר שכל ההליכים המשפטיים שבהם נקט התובע – ושפורטו מקודם יותר בפסק דין זה – נדחו, כך שנוצר ביחס אליהם מעשה בית-דין. נבהיר, כי גם בפתח דיון ההוכחות ניתנה החלטה שחזרה ואישררה קביעה זו (עמ' 14 ש' 6 לפרוטוקול). על כן, כל דין כל טענות התובע החורגות מההחלטות בעניין ביטול חובות, להידחות על הסף;

שנית עוד נבהיר, כי החלטת הועדה לביטול חובות נגעה אך ורק לחוב שנוצר עקב גמלת היתר ששולמה לה, ולכן גם כל טענות התובע ביחס לחובות אחרים להידחות. כמו כן, ולמען הסר ספק, נבהיר שאין זה בסמכותו של בית-דין זה במסגרת התדיינות זו, ואין זה מתפקידו, לבצע תחשיב כזה או אחר בעניין התוצאות האופרטיביות של החלטת הוועדה, שכן הסעד היחיד שהתבקש בכתב התביעה הינו "לבטל את החלטת המשיב ולהורות למשיב להזמין את המערערת לדיון מסודר בוועדה לביטול החובות תוך מתן זכות נוכחות ושימוע...". בקשר לכך, נוסיף – בבחינת למעלה מהנדרש – שלא הצלחנו להבין מהם טענותיו ביחס לתוצאות האופרטיביות של ההחלטה, ומדוע הוא טוען שההחלטה לא "בוצעה" בצורה נכונה. על פני הדברים, התחשיב האחרון שהגיש לנו הנתבע (במסגרת תעודת עובד הציבור שניתנה על ידי מר בנימין כהן ביום 26.9.19) הינו נכון, ומכל מקום, לא מצאנו דבר בטענות התובע או בחקירה הנגדית שערך למר כהן שגרם לנו לפקפק בנכונותו, ולמעשה השתכנענו בנכונות טענת הנתבעת שתחשיב שהגיש התובע הינו "תחשיב מתפלפל אשר לא קובע מהו שיעור החוב ולא ערך השוואה בין החוב והקיזוז, ולפיכך הוא חסר כל ערך ולא ניתן לערוך בו שימוש".

ושלישית התובע בסעיף 5 לסיכומיו הודה כי אין לו כל טענה כלפי החלטת הוועדה לביטול חובות. דומה שדי בכך על מנת להצדיק את דחיית התביעה, שכן כאמור, הובהר פעם אחר פעם שזוהי הפלוגתא היחידה במסגרת ההתדיינות, וכך עולה מפורשות גם מכתב התביעה. נוסיף, כי גם במהלך דיון ההוכחות חזר וביקש ב"כ הנתבע מהתובע להבהיר מהם טענותיו ביחס להחלטה, ולא הצליח לקבל תשובות, למעט אמירה כללית ולא רלוונטית "אני סובל איתכם 11 שנה, על הונאה וגניבה ועל כל הסיפורים שלכם) (עמ' 16 ש' 8).

בטרם נחתום, נציין כי אף שהתובע היה מיוצג במהלך ההתדיינות על ידי שלושה פרקליטים שונים, הרי שבדיון ההוכחות כמו גם בשלב הסיכומים בחר לייצג אץ עצמו, תוך שברשות בית-הדין ניתנה אפשרות גם לרעייתו של התובע לייצג אותו (להסברים התמוהים שניתנו על ידי התובע להחלפת המייצגים, ובסופו של דבר להחלטה להגיע לדיון ללא ייצוג, ראו גם עמ' 8 ש' 15 לפרוטוקול). זכותו של התובע היתה, כמובן, לוותר על ייצוג בתיק, אך למרבה הצער הוביל הדבר לכך שנטענו על ידו (ועל ידי רעייתו) אינספור טענות שאינן רלוונטיות לפלוגתא היחידה שבתיק, והוגשו אינספור מסמכים שאף הם אינם רלוו נטיים. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום כמובן להתייחס לכל אלה.

סוף דבר

התביעה נדחית. עם זאת, כמקובל בבית-דין זה בתביעות מתחום הבטחון הסוציאלי, לא נעשה צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית-הדין הארצי, וזאת לא יאוחר מ- 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' ניסן תש"פ, (03 אפריל 2020), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק ,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד