הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 32671-07-19

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובע
שלמה עמרם
ע"י ב"כ עו"ד אסף ברק (סיוע משפטי)

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי עזר אשכנזי

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. התובע יליד 1965, עובד כאזרח עובד צה"ל, כהנדסאי חשמל משנת 1995.

3. המחלוקת העומדת להכרעה, היא שאלת קיומו של אירוע תאונתי מיום 14.10.2018.

4. התובע הגיש תצהיר וכן הוגש תצהיר של איתן פלאוט, אשר עבד לצידו של התובע בתקופה הרלוונטית ונכח ביום הנטען לקרות האירוע באתר.

5. בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

6. כך נאמר בתצהיר התובע:

"בתאריך 14.10.18 קיבלתי משימה של הצבת וחיבור עמוד חשמל בצומת ג'ית בשומרון [צומת שבי שומרון/קדומים], לצורך חיבור חשמל למוצב שהוקם בסמוך לצומת. מסרו לי כי חייל סדיר יגיע למקום כדי לבצע את העבודה הפיזית הכרוכה בהתקנה.
מדובר במשימה חד יומית, את המשימה קיבלתי בבסיס האם ביקיר באותו הבוקר.
....לפי מה שמסרו לי, עמוד החשמל עצמו [עמוד עץ בגובה 8 מטר] כבר היה בצומת. מוצב בתוך בטונדה [אבל לא מיוצב ומחוזק למקום, אלא רק היה מונה בתוך הבטונדה].
התפקיד של החייל הסדיר שהיה אמור להתלוות אליי לביצוע המשימה, היה ליישר, לייצב ולקבע את העמוד בעזרת מזיגת החצץ, ואז היה עלי לבצע את חיבור העמוד לרשת החשמל.
אני כאמור הגעתי למקום עם הרכב שבשימושי, החייל הסדיר שנשלח כדי לבצע את עבודת החצץ, שמו איתן פלאוט. גר בשבי שומרון וקיבל אישור ממפקדיו להגיע מביתו ישירות לאתר העבודה.
אני הגעתי למקום לפני חייל הסדיר.
היה חשוב לסיים את העבודה בהקדם, כי פלוגת חיילים עמדה להכנס למצב וללא חיבור החשמל הדבר לא היה אפשרי, לכן היה נראה לי חבל לחכות לחייל שיגיע כדי לשפוך את החצץ, ידעתי שהוא מגיע בתחבורה ציבורית וזה עלול לקחת זמן רב, חשבתי שאוכל לבצע את שפיכת החצץ ויצוב העמוד בעצמי, וכך התחלתי לעשות.
ייצבתי את העמוד בעזרת יד ימין, וביד שמאל החזקתי את שק החצץ שמשקלו כ 20 ק"ג ושפכתי את החצץ לרווח שבין העמוד והבטונדה. הבטונדה היא בגובה של כמטר אחד ולכן הייתי צריך להרים את שק החצץ לגובה כדי למזוג את החצץ לתוך הבטונדה. תוך כדי מזיגת החצץ הרגשתי כאב חד בכתף שמאל לכיוון הצוואר [כאילו "זץ"].
החיל פלאוט הגיע באיחור של כ 20 דקות, עד שהוא הגיע אני סיימתי את מזיגת החצץ ויצוב העמוד לבדי. אמרתי לחייל שיש לי כאב ביד שמאל ובכתף מההרמה של החצץ, וחרף הכאב סיימתי את יתרת העבודה ביחד עם החייל [קיבוע הלוח וביצוע החיבורים] ובמהלך כל העבודה התלוננתי על הכאב באזור הכתף.
משך מספר ימים חשתי כאב באזור הכתף משמאל, לכיוון הצוואר חשבתי שזה שריר תפוס ושהכאב יעבור.
.....אבל, לאחר כשלושה שבועות התחלתי להרגיש נימול באצבעות יד שמאל ולאורך הזרוע. ממש הרגשתי בעיקר בבקרים כאילו האצבעות שלי קפואות, הייתי מניח תפילין ולא מרגיש את קצות האצבעות. באותו זמן לא חשבתי שזה קשור לעבודה הקשה שביצעתי בהצבת העמוד מיום 14.10.18, אני פניתי לרופא לטיפול כי חששתי ולא הכרתי סוג כזה של הרגשה".

7. התובע אישר בעדותו כי הוא מחתים כרטיס נוכחות ומקבל סידור עבודה.
"ש. אתה מחתים כרטיס נוכחות?
ת. כן.
ש. אתה מקבל סידור עבודה בכל יום?
ת. כן. באותו בוקר כי זה צבא".

על אף זאת, לא הוצג סידור עבודה המאשר כי התובע עבד ביום 14.10.18 במקום שבו הוא טוען.

8. העד איתן פלאוט אישר בעדותו כי לא היה עד לאירוע עצמו.
לטענתו, הגיע ביום הנטען לאתר שבו עבד התובע וכי התובע התלונן על כאבים:
"ש. כשאתה הגעת התובע המשיך לעבוד?
ת. הוא המשיך לעבוד אבל התלונן על כאבים, וככל שעבר היום הוא התלונן יותר על כאבים".

במענה לשאלה כיצד זכר את מועד קרות האירוע, השיב העד פלאוט :
"יש סידור עבודה אני יכול להיות עם אותו עובד ואני יכול להיות עם עובדים אחרים. לרוב אני זוכר מתי עבדתי עם פלוני ומתי עבדתי עם אלמוני.
את התאריך כתבתי לפי סידור העבודה.
........
ש. כשערכת את המכתב הסתכלת בסידורי העבודה?
ת. שאלתי את מנהל העבודה מתי עבדתי פה ומתי עבדתי פה".

סידור העבודה של העד לא הוצג.
למעשה, לא הוצגה כל ראיה לכך שהתובע והעד עבדו במקום הנטען ביום הארוע הנטען, אף שהן התובע והן העד מאשרים כי היו רישומים של ימי הנוכחות שלהם.

9.. לכתב התביעה צורף מכתב בכתב ידו של מר פלאוט.
לדברי העד, בעת שכתב את המכתב, שאל את מנהל העבודה לגבי המועד בו עבד. כאמור, לא הוצגה אסמכתא כי אכן עבד גם הוא באתר ביום הנטען לקרות האירוע.

10. התובע אישר בעדותו, כי עת מתרחשת תאונת עבודה "אתה בא בסוף היום וממלא טופס תאונה".
התובע לא מילא טופס ביום הארוע הנטען. לדבריו:
"אני דיווחתי למנהל באותו יום בעל פה ואמרתי לו שכואב לי הכתף".

בהעדר טופס דיווח על תאונה, לא ניתן לוודא כי אכן ארע ארוע תאונתי במועד הנטען. התובע לא זימן לעדות את המנהל אשר לטענתו, דיווח לו על הארוע.

11. התובע המשיך לעבוד ביום הארוע הנטען וכן שבועיים לאחריו. על פי עדותו, מדובר בעבודה פיזית. לא סביר שהתובע נפגע, סבל מכאבים, והמשיך בעבודה פיזית ללא הפסקה.

12. התובע לא נתן לאירוע הנטען ביטוי בזמן אמת, בעת שביקר אצ ל רופאים לצורך קבלת טיפול רפואי.
עיון במסמך הרפואי הראשון שבו פנה התובע לטיפול רפואי לאחר קרות האירוע הנטען, מיום 17.10.2018 (נ/6) – שלושה ימים לאחר הארוע - מעלה כי אין כל אזכור לפגיעה בעבודה .
התובע נשאל על כך והשיב:
"ש. ב 17/10/18, 3 ימים אחרי הארוע אתה מגיע לרופא ומבקש תרופות, למה לא סיפרת לו שקרה לך בעבודה, או שיש לך כאבים בכתף? המסמך מוגש ומסומן נ/6.
ת. אני מורגל לכאבים, ולא על כל כאב אני מדווח. הלחיץ אותי שיש לי נימולים בקצות האצבעות".

13. הפעם הראשונה בה מופיע תעוד על פגיעה בעבודה, היא ביום 27.12.2018, חודשיים לאחר הארוע הנטען. במסמך זה (נ/4) התובע נקב במועד הארוע - 28.10.2018 ולא כפי שנכתב בטופס התביעה.
במסמך רפואי מיום 2.1.2019 מופיע מועד הארוע - 14.10.2018 , כפי שנכתב בטופס התביעה.
התובע לא הציג הסבר מניח את הדעת, הן באשר למועד המקורי בו נקב בביקורו אצל הרופא והן לנסיבות בהן שונה המועד ברשומה הרפואית.
כך העיד:

"ש. ב- 27/12/18 אתה ניגש לרופא ואתה טוען שהארוע היה ב- 28/10/18.
... אז מתי היה הארוע?
ת. ב- 14/10/18. יכול להיות שניגשתי לרופא ביום 28/10/18 אז הוא רשם כך.
ש. היית אצל הרופא ב- 27/12/18 ורושם שסיבת הפנייה תאונת עבודה ב- 28/10/18, זאת אומרת שביקרת אותו חודשיים אחרי, אז מאיפה הוא הביא את התאריך הזה?
ת. אין לי מושג, אני יודע שזה היה בצומת גי ב- 14/10/18.
ש. מציגה מסמך מיום 2/1/19 אתה ניגש אליו שוב ומבקש לתקן את מועד ארוע התאונה, אתה זוכר.
ת. אולי ראיתי שהוא כתב תאריך לא נכון. אז תיקנתי אותו. על סמך זה שבאותו יום מדווח שעבדתי שם. אולי היתה בעיה אצל הרופא, אני לא זוכר בדיוק. זה קרה ב- 14/10/18. ".

14. לתיק בית הדין הוגשה שורת רשומות רפואיות על ביקורים רפואיים שקדמו למסמך מיום 27.12.2018. באף אחד מהם, אין איזכור לאירוע תאונתי בכתף שמאל, אלא לכאבים נמשכים ונימול בקצות האצבעות ללא סיפור תאונתי/חבלתי.
ברשומה רפואית מיום 18.11.2018, צויין:
"נימולים בבקרים אצבעות 3+2 משמאל" (נ/7);
ברשומה רפואית מיום 20.12.2018, צויין:
"מספר חודשים של כאבים בצוואר כתף וזרוע שמאל" (נ/7).

15. התובע אישר בעדותו כי תחושות הנימול באצבעות מלוות אותו עוד בשנים שקדמו לאירוע הנטען:

"ש. תאשר שהתחושות של הנימולים באצבעות הם עוד מ- 2012, הרבה לפני התאונה?
ת. אני מאשר כן. זה היה לי כמה שנים לפני כן, אבל מאז זה הסתדר, אבל אחרי הזץ הזה הרגשתי שזה מחמיר, הייתי מראה לחברים בעבודה שתי אצבעות לבנות ושתיים אדומות".

16. לאור כל האמור, הרי שהתובע לא הוכיח כי ארע ארוע תאונתי בעבודתו ביום 14.10.18 או בכלל.
התובע לא תמך טענתו לפגיעה בעבודה במועד הנ"ל, במסמך כלשהו, אף שהעיד כי כאשר מתרחשת תאונה בעבודה ממלאים טופס. התובע לא צירף דוח נוכחות ש יעיד היכן עבד במועד הארוע הנטען. העד מטעמו אף הוא לא צירף אישור כאמור וכן אישר שלא ראה את התאונה הנטענת אלא רק ראה את התובע סובל מכאבים.
המסמכים הרפואיים אינם תומכים בקיומו של ארוע תאונתי ובודאי שאינם תומכים בכך שהארוע התרחש במועד הנטען בטופס התביעה.
התובע סבל מנימול בידיים עוד קודם לארוע הנטען, זאת כמפורט בתעוד הרפואי שהוגש.

17. יצויין כי גם לעניין סוג הפגיעה הנטענת, קיימת חוסר קוהרנטיות.
בטופס התביעה היתה התייחסות לפגיעה בכתף שמאל בלבד, בעוד שבכתב התביעה נקב התובע גם בעמ"ש צווארי. גם בסיום הסיכומים נטען כי יש להכיר גם בפגיעה בצוואר, אף שהדבר לא נכתב בטופס התביעה.

במהלך העדות אישר התובע כי תביעתו הוגשה בגין פגיעה בכתף שמאל בלבד, וכי לא נפגע בצוואר:
"ש. תאשר שאת התביעה הגשת רק בגין כתף שמאל.
ת. מאשר.
ש. גם במכתב הנלווה לביטוח לאומי כתבת שהכאבים היו בכתף שמאל.
ת. נכון.
ש. בתצהירך אתה טוען שנפגעת גם בצוואר, למה אתה לא מבקש לתקן.
ת. אני לא נפגעתי בצוואר. אבל הרופאים אומרים שבגלל שיש לי בלט
בצוואר נגרם לי הכאב. אני בכלל לא הרגשתי מוגבלות בצוואר".

18. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, (09 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .