הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 31061-11-18

01 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים
נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל אופיר

התובע
מיכאל נזרי
ע"י ב"כ: עו"ד יואב גפני
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל

פסק דין

  1. לפנינו תביעה להכרה בהתפרצות מחלת הסוכרת כתאונת עבודה על פי משמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
  2. העדים

התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של מר חנניה קריספין, הבעלים ומנהל המעסיקה (להלן- חנניה) ומר מנחם (מני) אמסלם, מתקין מזגנים אצל המעסיקה (להלן- מנחם).
3. העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכתבי הטענות התצהירים העדויות והראיות שהוצגו לפנינו:
א. התובע יליד 1961 עובד בחברת ח.ק. מיזוג אוויר בע"מ (להלן – המעסיקה).
ב. התובע וחנניה חברי ילדות.
ג. ביום 2.5.13 הופנה התובע על ידי רופאת המשפחה המטפלת בו ליחידה לרפואה דחופה עקב ערכי סוכר גבוהים. בטופס ההפניה צוין כי המועד האחרון בו נערכה לתובע בדיקת סוכר חל בשנת 2006.
ד. עוד באותו היום ניגש התובע ליחידה לרפואה דחופה בבית החולים "מאיר" שם אושפז לצורך המשך בירור. התובע שוחרר מבית החולים ביום 5.5.13 עת אובחנה אצלו מחלת הסוכרת והומלץ לו על המשך טיפול באינסולין.
ה. ביום 19.2.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע חריג בעבודה שחל לכאורה ביום 11.4.13.
ו. ביום 16.10.17 נחקר התובע במשרדי הנתבע וביום 19.10.17 נחקר מעסיקו, חנניה .
ז. ביום 19.11.17 דחה פקיד התביעות את תביעת התובע מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה; מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין המחלה לתנאי עבודתו של התובע; ומן הטעם שמחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
ח. על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו. כך, שהשאלה העומדת בפנינו היא האם התרחש אירוע חריג בעבודתו של התובע אם לאו.
4. תמצית טענות הצדדים
א. לטענת התובע, ביום 11.4.13 הוא התבקש למסור מזגן בדירה המצויה בכפר סבא. כאשר הגיע למקום התפתח ויכוח חריג וסוער בינו לבין מנחם אשר התפתח לוויכוח חריג וסוער גם עם חנניה. עת שב התובע למחסן המעסיקה המשיך הוויכוח בינו לבין חנניה עד כדי עזיבת התובע בכעס את מקום עבודתו. בימים שלאחר אותו ויכוח חריג וסוער החל התובע לחוש בסימפטומים חריגים שלא חש מעולם ובין היתר, צמא רב, השתנה מרובה, טשטוש ראיה וירידה במשקל. שאז, אובחן התובע כחולה סוכרת והחל לקבל טיפול באינסולין. לתובע לא היו גורמי סיכון קודם לאותו אירוע חריג והוא זה אשר גרם להתפרצות מחלת הסוכרת אצל התובע. לפיכך, יש להכיר במחלתו כתאונת עבודה.
ב. לטענת הנתבע, תביעת התובע נדחתה בהתאם להוראות החוק. ביום 11.4.13 לא ארע לתובע אירוע תאונתי כלשהו. לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.
אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו. מחלת התובע הופיעה על רקע מצב תחלואתי טבעי או מצב קודם ולא כתוצאה מעבודתו. לפיכך, דינה של התביעה להידחות.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
5. המושג "תאונת עבודה" מוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ-"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". כידוע, אירוע תאונתי בעבודה יוגדר ככזה עת ישנה היכולת לזהותו ולאתרו במקום ובזמן.
בעב"ל (ארצי) 35165-11-18 אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי, (מיום 6.10.19 (להלן – עניין מליק) סקר כב' בית הדין הארצי את ההלכה הנוגעת לקיומו של אירוע תאונתי וסיווגו ככזה וקבע כך:
"לעיתים בתהליך היווצרותה של פגיעה בעבודה משולב גם היבט של דחק נפשי, קרי האופן בו נחווה אירוע על ידי המבוטח ומנקודת ראותו, כשלחוויה סובייקטיבית זו עשויה להיות השפעה על התהוות הפגיעה ( כגון, אוטם שריר הלב, אוטם מוחי ועוד). פגיעות מסוג זה – קרי בהן משולב היבט של דחק נפשי - מציבות אתגר מיוחד לאופן הגדרת האירוע התאונתי, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המנעד הרגשי של האדם מגוון ודינמי. הוא כולל תגובות רגשיות שונות, המשתנות באופן תדיר, בהתאם לנסיבות ותפישת האדם אותן. נוכח קיומה של תנודתיות אנושית טבעית בתגובות הרגשיות הרי שקביעה בדבר קיום אירוע תאונתי מצריכה זיהוי תגובה רגשית שונה בעוצמתה מהתנודתיות השגרתית, המאפיינת את בני האנוש, ואשר מגעת היא כדי דחק נפשי. אמנם, תגובה רגשית הינה ענין סובייקטיבי, אך הכלים הראייתיים לזיהויה אובייקטיבים. שנית, התודעה האנושית פעילה כמעט לכל אורך שעות היממה, ולכן על אותו ציר זמן חשופה היא לפגיעות שאינן קשורות לעבודה במקביל לסיכון התעסוקתי. אתגרים אלה – שהינם שכיחים יותר בפגיעות כתוצאה מדחק נפשי – מצריכים דיוק הגדרת האירוע התאונתי מבחינת טיבו ועוצמתו. שלישית, חלק מהפגיעות בהן משולב מימד של דחק נפשי מתהוות בדרך תהליכית, ואולי אף נילווה להן רקע קונסטיטוציונלי, וכל עוד הדרישה לאירוע תאונתי מכוח סעיף 79 לחוק עומדת על מכונה עולה הצורך בהבחנה בין תהליך תחלואתי לבין אירוע תאונתי. מטעמים אלה יש מקום לבחינה משולבת גם של אירוע היסוד שהביא לדחק הנפשי."
6. ההלכה הפסוקה היא כי עת טוען המבוטח לקיומו של אירוע חריג בעבודה נדרש הוא להוכיח חריגה, ולו מעטה, משגרת עבודתו. יחד עם זאת, עת מדובר באירוע של דחק נפשי הרי, שמדובר באירוע סובייקטיבי ובהקשר זה בית הדין הארצי ערך אבחנה בין סיווג האירוע כ"אירוע מיוחד" לסיווגו כ"אירוע חריג" וכפי שקבע בעב"ל ( ארצי) 50727-09-14‏ ‏פלוני-המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.11.15:
"סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת). בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה). עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע".
עוד קבעה הפסיקה כי "דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע ישפיע עליו". [עב"ל ( ארצי) 497/99 ישעיהו יוסף - המוסד לביטוח לאומי].
7. בית הדין הארצי לעבודה עמד על התנאים הנדרשים להכרה במחלת הסכרת כפגיעה בעבודה, בזו הלשון (עב"ל (ארצי) 4662-03-13 כמאל ספדי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.14):
"בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להוכיח מבחינה עובדתית כי התרחש "אירוע מיוחד בעבודה, אשר בסמיכות זמנים אליו פרצה (או הוחמרה – ס.ד.מ) מחלת הסוכרת" (עב"ל 21292-06-11 שלום דראב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.12.12). היינו, גם אם לא נדרשת הוכחתו של אירוע "חריג" בהכרח – נדרש להוכיח התקיימותו של אירוע "מיוחד" קונקרטי, מוגדר ככל הניתן במקום ובזמן, וזאת להבדיל ממתח מתמשך (עב"ל 528/09 וורקו בר קבדה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.4.10; עב"ל 1214/04 יהודה בן שושן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.3.05; דב"ע נג/0-228 גד אלזם – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ח 25 (1994))."

מן הכלל אל הפרט
8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה ודינה של התביעה להידחות. נביא טעמינו להלן.
9. ראשית, התובע טען כי האירוע החריג התרחש ביום 11.4.13. עת נשאל התובע לעניין זה הוא העיד כך:
"ש. אתה זוכר באיזה יום ושעה זה היה?
ת. איזה יום במדויק אני לא זוכר, אבל אני זוכר את התאריך, אח"כ קישרתי, הסתכלתי בתעודות משלוח, וידעתי מה התאריך, יש תעודת משלוח על כל מזגן שמגיע ללקוח."
התובע צירף לכתב תביעתו תעודת משלוח של מזגן מיום 11.4.13 בה נכתב: "למסור למני".
מעדות התובע עולה כי התובע מתבסס על תעודת משלוח זו בכל הנוגע למועד הספציפי שבו התרחש האירוע החריג לטענתו. כך, גם טען התובע בסיכומיו, וכדברי בא כוחו:
"... התובע שחזר את מועד האירוע בהתאם לתעודת משלוח שאיתר במסמכי החברה. התובע זכר שהאירוע היה בכ"ס הירוקה..."
ואולם, מבחינת תעודת המשלוח עולה כי זו אינה מעידה על קשר כלשהו בין התובע למסירת המזגן במועד הספציפי הזה שכן, שם הנהג המתנוסס על תעודת המשלוח הוא "דיזי" ושמו של התובע לא מופיע על תעודת משלוח זו.
כמו כן, תעודת המשלוח הינה על מזגן אחד בלבד בעוד שמנחם העיד כי התובע נדרש להעביר שני מזגנים וכפי שהעיד:
"ש. מה קרה באותו אירוע?
ת. הבחור הצעיר שעבד איתי שלחתי אותו למטה שיביא את המנועים, שיראה להם איפה הדירה כי התובע הגיע עם 2 מזגנים. זה היה מזגן כדול של 6 כוח או 5 כוח. ...."
הנה כי כן, לא די בתעודת המשלוח כדי לבסס את טענת התובע לקיומו של אירוע חריג ביום 11.4.13. נוסיף כי התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה כשלוש שנים לאחר האירוע הנטען, ואנו סבורים כי מדובר למעשה בניסיון של התובע למצוא מועד לאירוע חריג בטרם התפרצה המחלה. לאור האמור אנו קובעים כי לא הוכח המועד בו התרחש האירוע החריג.
10. שנית, מצאנו סתירות מהותיות בעדות התובע והעדים אשר למיקום הדירה שבה החל האירוע החריג. למעשה בפנינו שלוש גרסאות שונות אשר לדירה שבה התבצעה ההתקנה באותו היום. ונפרט.
התובע העיד כי האירוע התרחש בכפר סבא הירוקה עת הוא נדרש על ידי מנחם לסייע להרים מזגן לקומה שנייה.
לעומת זאת, מנחם העיד כי מדובר בדירת "פנטהאוז, קומה 6 משהו כזה" ובהמשך כי למעשה מדובר בדירת דופלקס בה 2 קומות ועל התובע היה לסייע להם להרים את המזגן לקומה השנייה של דירה זו.

כאשר נשאל חנניה בעניין השיב תחילה שמדובר בפנטהאוז אולם כאשר התבקש להשיב כיצד עדותו עולה בקנה אחד עם עדות התובע ותעודת המשלוח זה השיב שטעה ומדובר בדירה בקומה שנייה. בשל חשיבות הדברים נביא אותם כאן כלשונם:
"ש. זה היה דופלקס בקומת קרקע או פנטהאוז ?
ת. פנטהאוז .
..
ש. התובע העיד לפני כן שמני ביקש ממנו להעלות את המזגן לקומה שניה, לא ציין שמדובר בפנטהאוז ודופלקס ולא ציין מסתור, אתה יודע למה ?
ת. לא. מה הכוונה . אני אומר שזה היה דופלקס אם אני לא טועה, זה מה שאני זוכר. דופלקס של שתי קומות. זה הרבה שנים עברו , אני לא זוכר.... אתם באים אחרי כמה שנים טובות.
ש. אתה מסרת לתובע את תעודת המשלוח ?
ת. זו תעודת המשלוח שלי. עכשיו אני יודע מה זה, זה בירוקה . זה מה שהתכוונתי , אבל זה בית זה לא דופלקס. החשבונית הזו מתייחסת למזגן הזה , לדירה בקומה שניה ולא לדופלקס. אני מתבלבל עם מקרה אחר , שם ליד זה עוד דופלקס שהיה .
החשבונית הזו – זה המזגן ששלחתי אותו לספק את המזגן הזה לבית בירוקה . בית רגיל שצריך להוריד למסתור. את זה אני רואה עכשיו לפי החשבונית, זו קומה שניה בבניין . שצריך לרדת למסתור .
ש. תעודת המשלוח מתייחסת לאספקת מזגן לדירה בבניין ברח' ג'ו עמר כ"ס כשהדירה נמצאת בקומה שניה.
ת. נכון.
ש. אין שום קשר בין תעודת המשלוח הזו לדופלקס למסתור.
ת. זה נכון. זו טעות שלי , סליחה, זה המון שנים".

בשים לב שבתקופה הרלבנטית המעסיקה סיפקה והתקינה מזגנים לדירות רבות בכפר סבא הירוקה ולאור הסתירות בעדויות, אין בידנו לקבל את גרסת התובע גם באשר למיקום הדירה.

11. שלישית, מצאנו גם סתירות מהותיות בעדות התובע והעדים אשר לנסיבות האירוע החריג. ונפרט.
התובע תיאר את האירוע החריג בפני חוקר הנתבע באופן הבא:
"ת- הדבר היה ב- 11 באפריל 2013 אני נשלחתי למתקין שלנו מנחם אמסלם – מני – היה בכפס הירוקה ואני יצאתי אליו עם מזגן אחד גדול מיני מרכזי גדול הגעתי לכתובת. התקשרתי למני שהיה באותה עת כבר בבנין שיבוא לקחת את המזגן. הוא התקשר לחנניה ואמר שאני לא רוצה לעזור לו להעלות את המזגן. כעבור כמה דק התקשר אלי חנניה שאני ליד האוטו וצעק עלי למה אני לא עוזר למני. אמרתי לחנניה שלא היתי מודע לכך שאני צריך לעזור לו מה גם שמני לא ביקש ממני עזרה. חנניה בטלפון צעק עלי מדוע אני לא עוזר למני. עליתי למני בלי המזגן והתוכחתי איתו עם מני מדוע לא פנה אלי והתקשר לחנניה. מני אמר לי שאני לא עובד אצלו והוא לא עובד אצלי. אני מהעצבים שהביא לי השארתי לו את המזגן בכניסה ונסעתי למחסן." [הדגשות של המותב]
בעדותו תיאר התובע את האירוע באופן הבא:
"ש. אתה יכול לתאר לי מה היה בויכוח?
ת. הגעתי למקום מסוים, בכ"ס הירוקה, בבנין, הייתי אמור להביא מזגן, לא ידעתי שאני אמור לעזור לו להרים את המזגן לקומה 2, אני לא סבל. אני חיכיתי למטה באוטו, מני התקשר אליי ואמר לי שאני צריך לבוא לעזור לו, עליתי אליו ואמרתי לו שלא ביקשו ממני לעזור לך, התחלנו להתווכח אני ומני. ואז לא עזרתי לו להרים וחזרתי חזרה למחסן, בינתיים מני התקשר לבעלים לחנניה ואמר לו שלא עזרתי לו והגעתי למחסן חנניה התחיל לצרוח עליי ויכוח.. שבחיים לא צעקו עליי ככה, ולא דיברו אליי ככה." [הדגשות של המותב]
הנה כי כן, תחילה טען התובע שלא התקיים ויכוח בינו לבין מנחם טרם השיחה עם חנניה וכי ויכוח זה התקיים לאחר קבלת שיחת הנזיפה ממר חנניה. שאז, השתנתה גרסתו ובפנינו העיד כי הוויכוח בינו לבין מנחם התרחש טרם השיחה עם מר חנניה אשר התקשר אליו עת היה בדרכו חזרה למחסן. לדידנו, גרסאות אלה אינן דרות אחת עם השנייה ויש בכך כדי להעיד על מהימנות גרסת התובע.
זאת ועוד, התובע מסר לחוקר הנתבע כי שיחת הטלפון עם חנניה נמשכה מספר דקות ולאחר מכן השיחה התנתקה. לגרסת התובע, לאחר שחזר למחסן בנווה ימין, חנניה צעק עליו ואיים לפטרו והוויכוח ביניהם נמשך כ-10 דקות ובסיומו הלך הביתה.
לעומת זאת חנניה העיד כי הוא צעק על התובע בשיחת הטלפון וכאשר התובע הגיע למחסן הוא אמר שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד והלך הביתה.
בשל חשיבות הדברים נביא אותם כאן כלשונם:
"ש. מי מתקשר אליך לספר לך שיש בעיה שהתובע לא מסכים לעזור ?
ת. מני . הוא התקשר אליי ואמר לי הוא לא עוזר לנו , הוא לא יכול , הוא לא עוזר . ואז צלצלתי לתובע שאלתי אותו מה קורה , הוא אמר לי אי אפשר כן אפשר, לא זוכר בדיוק מה היה , התחלתי להתעצבן . אמרתי לו אם לא מתאים לך העבודה הזו ואתה לא יכול לעשות את העבודה הזו , אז אל תעבוד . התובע התעצבן , אני לא זוכר , הוא השאיר שם את המנוע, לא זוכר את הסיטואציה בדיוק. ואז הוא בא בעצבים ואמר לי אני לא רוצה לעבוד יותר, הוא בא למחסן בעצבים, החזיר לי את האוטו ואמר שלא רוצה לעבוד יותר. הוא הלך הביתה, נתתי לו להרגע להתקרר ולאחר יום יומיים דיברתי איתו שכנעתי אותו לחזור .
ש. השיחה של הצעקות היתה בטלפון ?
ת. כן". [הדגשות של המותב]

לאור הסתירות ברי כי מהימנות גרסת התובע נפגמה עד מאוד.
12. רביעית, סתירה נוספת ניתן למצוא בין עדותו של מנחם אשר העיד כי חנניה הגיע למקום על מנת לסייע לו להרים את המזגן למקום התקנתו לבין עדותו של מר חנניה שהעיד כי לא כך הדבר .
13. חמישית, התובע העיד בתצהירו כי התפקיד שלו לא היה "מוביל או סבל" וזאת למרות שבפני חוקר הנתבע טען כי "... הייתי מוביל מזגנים ללקוחות ולמתקינים שלנו. לדוגמא מתקינים שלנו יוצאים להתקין מזגנים הם לוקחים את היחידות הפנימיות ואני לוקח להם את המנועים. ...". זאת עוד, גם חנניה מסר לחוקרי המל"ל כי תפקידו של התובע היה, בין היתר, הובלת מזגנים ללקוחות. גם סתירה זו מביאה אותנו להטיל ספק במהימנות התובע ובגרסתו.
14. לסיום, הגם שבית הדין סבור כי מעסיק הנוהג לצעוק על עובדיו אינו נוהג באופן שראוי לנהוג כלפי עובדים ומדובר בהתנהגות פסולה, ניכר מעדותו של חנניה כי הוא נוהג לצעוק על עובדיו וכי לעיתים אינו שולט בכך וכדבריו:
"... אני מבקש לציין כי אני צועק לפעמים על כולם וזה שאני בלחץ אני משתדל לא אבל לפעמים צועד ואחרי חצי שעה זה עובר. בעבודה הזאת יש הרבה לחצים. יש לי 80 מתקינים יש תקופות ... אני לפעמים לא שולט בזה שאני צועק אמרתי לעובדים שיצערו בחזרה.
ש: האם היו צעקות בינך לבין מיכאל בעבר
ת: היו צעקות אך לא בהיקף שהיה באותו יום. הויכוח והצעקות באותו יום היו הרבה יותר מאשר בעבר. לא היה מקרה כזה שהוא התעצבן והלך. אני אמרתי לו שהוא לא צריך להיות כזה רגיש. אבל הוא רגיש, מאז המקרה אני משתדל לא לצעוק עליו. ..."
ובפנינו העיד חנניה כך:
"ש. לפי מה שהקראתי אתה טוען שאתה צועק הרבה מהלחץ של העבודה, מה שנקרא מתחמם מהר ומתקרר מהר.
ת. נכון. אבל זה לא כל 10 דקות. כשהפיוזים עולים ומשגעים אותי אז לפעמים אני משחרר קיטור."
גם מנחם אישר בעדותו כי חנניה נוהג לצעוק.
עדויות אלה אינן מתיישבות עם גרסת התובע אשר העיד כך:
"ש. וויכוח עם עמיתים לעבודה היה לך?
ת. בסך הכל אנו עובדים כמו משפחה בעבודה. המעסיק שלי לא צועק עלנו. יכול טיפה להרים את הקול אך לא צועק.
...
ש. המעסיק בהודעה שלו לחוקר המוסד אומר שהוא צועק על עובדים לא מעט, צועק ואח"כ זה עובר לו.
ת. מרים את הקול אבל לא צועק ולא ברמה שהגיע אליה באותו יום."
ניסיונו של התובע לעדן את התנהלות מעסיקו אשר נוהג לצעוק על עובדיו לא צלחה שכן, דבריו אינם מתיישבים עם יתר העדויות מהם ניכר כי חלק משגרת העבודה הינה צעקות מצד חנניה. כך, שאין מדובר באירוע חריג בנוף עבודתו של התובע.
15. סיכומו של דבר, כלל הסתירות שפורטו מביאות אותנו למסקנה כי יש להטיל ספק רב במהימנות גרסת התובע אודות התרחשות האירוע החריג הנטען על ידו.
לפיכך נקבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי התרחש אירוע חריג בעבודתו. כך, שהתובע לא הוכיח את המועד הספציפי בו טען כי האירוע החריג התרחש ואף לא את מיקומו. כמו כן, התובע לא הוכיח כי צעקותיו של מר חנניה הינן בגדר אירוע חריג בעבודה שכן, הוכח כי מר חנניה נוהג לצעוק על עובדיו על מנת "לשחרר קיטור" (התנהלות פסולה כשלעצמה). משכך, דינה של התביעה להידחות.
סוף דבר
16. התביעה נדחית.
17. נוכח תוצאת ההליך התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם לנתבע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"א, (01 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יואל אופיר
נציג ציבור (מעסיקים)

שרון אלקיים, שופטת