הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 30318-01-17

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן

התובע
עדי עובדיה אביבי
ע"י ב"כ עו"ד עדנה סעאתי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. במסגרת תובענה זו התובע מבקש להכיר בפגיעה ביד שמאל כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2. לאחר ישיבת הוכחות בה התובע העיד כעד יחיד, הצדדים הגיעו להסכמה חלקית לגבי תשתית עובדתית שתוצג למומחה / יועץ רפואי שימונה.

בהחלטה מיום 15.1.19 הוכרעו המחלוקות העובדתיות בין הצדדים ונקבעו העובדות הבאות:

א. התובע יליד 1982.
ב. התובע עבד בחברת מד"א כמחסנאי, במשרה מלאה, בעבודה פיזית של הרמת סחורות במשקלים שונים, החל מיום 17.5.00 ועד ליום 12.2.16.
ג. במהלך מרבית יום העבודה, התובע היה פורק ומעמיס סחורה ממשאיות וכן מסדר סחורה על מדפים וממדפים על משטחים, במשקלים שונים הנעים בין 2 ל – 8 ק"ג, וללא סיוע.
ד. התובע היה הולך עם הסחורה כ – 10 – 15 מטרים ומניח אותה על המשטח ולהיפך. ביום עבודה ממוצע היתה לתובע הפסקה בת חצי שעה מנוחה.
כמו כן, ביום ממוצע היתה לתובע הפסקה של בין חצי שעה לשעתיים מעבודת המחסנאות (של פריקה והעמסת סחורה), וזאת לצורך נהיגה במשאית מד"א, לשם הובלת הסחורה ושוב פריקה והעמסה ביעד אליו הסחורה הועברה.

3. ד"ר אדוארד כליף מונה כמומחה / יועץ רפואי בתובענה. להלן השאלות שהוצגו לו ותשובותיו:

ש'א. מהו הליקוי הרפואי של התובע ביד שמאל?
ת. התובע אובחן תחילה על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית כסובל ממחלת "דה קרווין" בבסיס אגודל ידו השמאלית, וטופל בהתאם לרבות בפיסיותרפיה, בחגורה לאגודל, וכן בהזרקה מקומית של תכשיר קורטיקוסטרוידלי. בהמשך, ובמסגרת המעקב ביחידת הכירורגיה של היד בבי"ח איכילוב, תלונותיו יוחסו לשינויים מפרקיים בבסיס האגודל, ונקבעה האבחנה של אוסטאוארטריטיס קלה של הפרק ה – Carpo – Meta Carpal Joints (להלן – C.M.C.J) בבסיס האגודל השמאל ע"פ ממצאי בדיקה גופנית הנתמכים בממצאי הדמיה.

מחלת "דה קרווי ן:" (De Quervain's disease) הנה דלקת בגידים הנעים במדור הגידים המיישרים הראשון בשורש כף היד והמכילה את הגיד המפסק הארוך (Abductor Pollocis Longus) והגיד המיישר הקצר ( Extensor Pollicis Brevis) של האגודל. המחלה מתבטאת בכאבים בבסיס האגודל והצד הרדיאלי (חיצוני) של שורש כף היד. ישנם עדויות כי עיסוק הכרוך בתנועות זהות במהותן, חוזרות ונשנות של פיסוק ויישור האגודל, ולמשך תקופות ממושכות, עלול לגרום להופעת המחלה. אולם, ההשערות בדבר הסיבות להתפתחות המחלה נסמכות על ספרות המתייחסת לסדרות מצומצמות של מטופלים, ומחקרים הלוקים בחולשות מתודיות. ע"פ עבודת מחקר פרוספקטיבית ועדכנית הוסק כי "...לא ניתן היה להציג את העבודה המנואלית הקשה כגורם סיכון למחלת "דה קרווין".

אוסטאוארטריטיס קלה של הפרק ה – Carpo – Meta Carpal Joints בבסיס האגודל (ארתריטיס בזלית): מדובר בשינויים ניווניים במפרק בין בסיס עצם המסרק הראשונה לבין עצם הטרפיזיום, המערב לעתים גם את המפרקים בין עצם הטרפיזיום לעצמות שורש כף היד הסובבות אותה. תהליך ניווני זה הנו תהליך שכיח באוכלוסיה הבוגרת, הנחשב לשני בשכיחותו בכף היד, והמתבטא בכאב הממוקם בבסיס האגודל המוחמר בהפעלת האגודל בעיקר אחיזה מאומצת, הגבלה בתנועות האגודל, וקושי בביצוע אחיזה. שינויים ניווניים אלה מתהווים לאיטם ובהדרגה במשך שנים, שכיחותם גבוהה ועולה עם הגיל, והנם לרוב בגדר תהליך תחלואי טבעי.

הפעלה מאומצת של האגודל, כגון ביצוע אחיזה מאומצת, גורמת להפעלת עומס ולחץ דרך מפרק זה. ישנם עדויות כי עבודות מנואליות הכרוכות בתנועות חוזרות ונשנות של אחיזה מאומצת ולאורך שנים, קשורות להתפתחות תהליך ניווני זה עקב הפעלת עומסים חוזרים ומצטברים על המפרק.

ש'ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע המתוארת לעיל ובין הליקוי הרפואי ממנו הוא סובל?

תשומת לב המומחה כי על פי הפסיקה, גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ת. ע"פ הרישום הרפואי, האבחנה הסופית של הליקוי ביד השמאלית נקבעה כאוסטאוארטריטיס של הפרק ה – Carpo – Meta Carpal Joints בבסיס האגודל. ראוי לציין, השינויים הניווניים במפרק במקרה דנן הנם בדרגה קלה, בצילום הרנטגן התקבל "רושם" להיצרות של המפרק שבעיקרה בצד הכפי, ואף נדרשה הדמיה משלימה באמצעות סריקת C.T. בה נצפתה היצרות של המפרק.
על יסוד התשתית העובדתית המפורטת בהחלטת בית הדין ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע ובין האוסטאוארטריטיס של המפרק הקרפו – מטקרפלי הראשון השמאלי, אם כי תרומת תנאי עבודת התובע להיווצרות או החמרת ליקוי זה הינה שולית. אומנם תנאי עבודתו לרבות פריקה, העמסה, וסידור סחורה במשקלים שונים כוללים ביצוע פעולות דומות במהלך היום, אולם הפעילות הינה רב –גונית, כוללת פעולות שונות ומגוונות במהותן, תוך הפעלת מידה משתנה של כוח, במנחים שונים של היד והאגודל, ומשולבות בהפוגות, ואינה מתאפיינת בביצוע של אחיזה מדוייקת ומאומצת בעזרת האגודל באופן חוזר ונשנה.
מחלת "דה קוויין", ככל שהתובע סובל ממנה, אינה קשורה סיבתית בסבירות של מעל 50% לתנאי עבודת התובע שאינה מתאפיינת בפעולות תדירות ונשנות של פיסוק ויישור מאומצים האגודל, ואין בה כדי לגרום נזק לגידים החוצים את מדור המיישרים הראשון. לא נתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלת "דה קרווין" כ – "מחלת מקצוע" מתוך רשימת המחלות הסגורה בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954, ואף ל א על דרך של המיקרוטראומה.

ש'ג. אם התשובה לשאלה ב' לעיל היא חיובית - האם בעיקרו של דבר ניתן לומר שהליקוי הרפואי של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?

ת. מהטעמים המפורטים לעיל, לא ניתן להשתית את הקשר בין עבודת התובע לארטריטיס בפרק הקרפו- מטאקרפילי הראשון על דרך המיקרוטראומה, זאת בהתחשב בדפוס הפעילות של התובע שאינו מתאפיין בפעולות דומות ונשנות המסבות נזק המצטבר לכדי מצב של אוסטאוארטריטיס של הפרק הקרפו – מטאקפילי בבסיס האגודל.

ש'ד. אם התשובה לשאלה ג' לעיל היא חיובית - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע?

תשומת לב המומחה לכך שעל פי הפסיקה, "השפעה משמעותית" היא השפעה בשיעור של 20% ומעלה.

ת. כאמור בתשובתי לשאלה א', תרומת תנאי עבדות התובע להיווצרות או החמרת אוסטאוארטריטיס של הפרק הקרפו – מטאקרפילי בבסיס האגודל השמאלי הינה שולית, ופחותה בהרבה מהשפעת הגורמים התחלואיים הטבעיים.

בסיפא לחוות הדעת, המומחה הוסיף את הדברים הבאים:

"לא נעלם מעיני גילו של התובע בעת הופעת הליקוי, אולם בשים לב לדרגת החומרה הקלה של הליקוי, השינוי הארטריטי הקיים עשוי לשקף שינוי מפרקי קונסטיציוני מידתי לגילו.
בפעילות אותה מבצע התובע במהלך עבודתו לרבות פריקה, העמסה, וסידור הסחורה, נוטלות שתי הידיים תפקיד דומה, בעוד האוסטאוארטריטיס הופיעה ביד אחד בלבד.
ברישום הרפואי קיים תיעוד בדבר "לקסיות" מפרקית. "לקסיות" (גמישות מפרקים) הנה גורם סיכון ידוע להיווצרות אוסטאוארטריטיס של הפרק הקרפו – מטאקרפילי בבסיס האגודל.
לפיכך, ניתן לקבוע כי לעבודת התובע אין השפעה משמעותית על הליקוי – אוסטאוארטריטיס של הפרק הקרפו – מטאקרפילי בבסיס האגודל השמאלי, דהיינו מידת ההשפעה הנה פחותה מ – 20%.

4. להלן שאלות הבהרה שהוצגו למומחה ותשובותיו:
ש1'. מה הקשר הרפואי, ככל שיש כזה, בין מחלת "דה קרווין" ובין מחלת CMCJ המתוארות בחוות הדעת, שאובחנו שתיהן אצל התובע.
אנא התייחס בתשובתך לסדר הופעת המחלות, לגילו של התובע ולשינוי באבחנה, לאור תפקודו הנדרש בעבודה.

ת. הסבר בענין שתי המחלות "דה קרוויןן" ואוסטאוארטריטיס של הפרק ה – Carpo – Meta Carpal Joints בבסיס האגודל מופיע בחוות דעתי בתשובה לשא לה א'. הראשונה הנה במהותה דלקת של גידים מיישרים, בעוד השניה במהותה שינויים ניווניים מפרקים. עקב הסמיכות של הרקמות והמבנים המעורבים בשתי המחלות, חלק מהתסמינים יכולים להיות דומים בשתי המחלות.
כפי שפורט תחת הכותרת "מעיון במסמכים הרפואיים שהובאו לעיוני עולה" בחוות דעתי:
מחלת הדה קרווין אובחנה במסגרת ביקורים אצל רופא אורתופד בשנ ת 2012, והתובע טופל בהתאם.
מחלת האוסטאוארטריטיס בבסיס האגודל אובחנה במסגרת המעקב במרפאת כף יד במרכז רפואי תל אביב החל מתאריך 29.5.14.
כפי שנרשם בחוות דעתי בתשובה לשאלה א': תחילה אובחנה מחלת "דה קרווין" על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית, ובהמשך נקבעה האבחנה של אוסטאוארטריטיס קלה של הפרק ה - Carpo – Meta Carpal Joints ע"פ ממצאי בדיקה גופנית הנתמכים בממצאי הדמיה.

בנוגע לגיל:
מחלת "דה קרווין" שכיחה יותר בגילאים 30 עד 50. התובע לקה במחלה בגיל 30.
אוטסאואטריטיס קלה של הפרק ה - Carpo – Meta Carpal Joints: כאמור בחוות דעתי, שכיחותה של מחלה זו עולה עם הגיל. כאמור בתשובה ד' בחוות דעתי: בשים לב לדרגת החומרה הקלה של הליקוי, השינוי הארטריטי הקיים עשוי לשקף שינוי מפרקי קונסטיציוני מידתי לגילו של התובע.
אין באמור לעיל כדי לשנות את מסקנותיי לפיהן:
מחלת "דה קרווין", ככל שהתובע סובל ממנה כיום, אינה קשורה סיבתית בסבירות על 50% לתנאי עבודת התובע ולתפקודו הנדרש בעבודה.
תרומת תנאי עבודת התובע להיווצרות או החמרת האוסטאוארטריטיס הינה שולית.

ש'2. כיצד ניתן לקבוע כי "תרומת תנאי עבודת התובע להיווצרות או החמרת ליקוי זה הינה שולית" לאור הקביעה כי "בסבירות של מעל 50% קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין CMCJ? כמו כן, על בסיס מה נסמכת קביעה זו?

ת. אין כל סתירה בין שתי הקביעות. מתקבל על הדעת בסבירות של מעל 50% שתנאי עבודתו תרמו במידה כזו או אחרת להיווצרות או החמרת האוסטאוארטריטיס, אולם תרומה זו הנה שולית וזאת מהטעמים והנימוקים שמבוארים היטב בפיסקה השנייה של התשובה לשאלה ב' בחוות דעת, ובתשובה ד'.

ש'3. כיצד קבעת את מסקנתך העובדתית בסעיף ב' בחוות הדעת ("הפעילות הינה רב גונית, כוללת פעולות שונות ומגוונות במהותן, תוך הפעלת מידה משתנה של כוח, במנחים שונים של היד והאגודל ומשולבים בהפוגות, ואינה מתאפיינת בביצוע של אחיזה מדויקת ומאומצת בעזרת האגודל באופן חוזר ונשנה"), בהתייחס לעובדות המפורטות בהחלטה מיום 15.1.19?

ת. התשתית העובדתית כפי שתוארה בהחלטת המינוי מדברת בעד עצמה. תנאי עבודת התובע לא התאפיינה בדפוס מונוטוני. התובע ביצע מגוון רחב של פעולות אשר כללו פריקה של סחורה, העמסה של סחורה, סידור סחורה שנה במשקלים שונים, הליכה עם סחורה, הנחת סחורה על משטח, וכן נהיגה: אלה פעולות שבהחלט מטבען ובמהותן רב – גונית, כוללות פועלות שונות ומגוונות גם אם יש בהן מידת מה של חזרתיות, דורשות הפעלה של מידה משתנה של כוח, מתבצעות בגבהים שונים ובמנחים שונים של היד והאגודל, ומשולבות בהפוגות הנובעות מעצם המעבר מסוג אחד של פעילות לאחר וכן מהפסקות המנוחה. תנאי עבודתו אינם מתאפיינים בביצוע של אחיזה מדויקת ומאומצת בעזרת האגודל באופן חוזר ונשנה, (להבדל מעיסוק בצורפות, תפירה ידנית של מזרונים, ריפוד וכו').

5. לטענת התובע, התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות במהלך עבותו ומדובר בתקופת עבודה ממשוכת שנמשכה מספר שנים. עוד נטען כי על פי הספרות הרפואית, נתוניו האישיים של התובע אינם מתאימים למחלה ממנה הוא סובל (מבחינת מגדר וגיל).

התובע הוסיף וטען כי מקום בו מתעורר ספק לגבי קיומו של קשר סיבתי, יש לפסוק לטובת המבוטח. במקרה דנן, נטען כי קביעתו של הממחה לפיה קיים קשר סיבתי של 50% בין תנאי העבודה והופעת המחלה וכן תיאור המומחה את תנאי העבודה שהוכרו בספרות כמשפיעים על הופעתה (הפעלה מאומצת של האגודל, כגון ביצוע אחיזה מאומצת), תומכות בקבלת התביעה. עוד ביקש לקבל את האמור בחוות דעתו של פרופ' יואל אנגל, שצורפה לכתב התביעה ולרישומים בתיקו הרפואי של התובע.

6. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על יסוד חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. נטען שאין כל הצדקה לסטות מהפסיקה לפיה לחוות דעת זו ניתן משקל מיוחד ובהעדר טעמים מיוחדים, יש לקבל את מסקנותיה.

דיון והכרעה
7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וחזר תי ועיינ תי בחוות הדעת ותשובת המומח ה לשאלות ההבהרה שהוצגו ל ו, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
הנימוק המרכזי למסקנה זו מעוגן בפסיקת בית הדין הארצי בדבר מעמדה של חוות הדעת הניתנת על ידי המומחה / היועץ הרפואי מטעם בית הדין. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין נוטה לסמוך ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 34988-04-10 מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.12; עב"ל (ארצי) 21355-12-15 ברק –המוסד לביטוח לאומי , 5.12.17; עב"ל (ארצי) 45106-12-19 עודה – המוסד לביטוח לאומי, 23.6.20; עב"ל (ארצי) 62737-02-19 אברבנאל – המוסד לביטוח לאומי, 19.5.20).
עוד נפסק כי -
"בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.2.2008). עוד נקבע כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005).

(עב"ל (ארצי) 9428-01-16 המוסד לביטוח לאומי – מחפודה, 5.6.17; ר' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 2925-03-17 יחיא – המוסד לביטוח לאומי, 17.5.18; עב"ל (ארצי) 68297-12-15 משולם – המוסד לביטוח לאומי, 27.1.19).

12. מקריאת חוות דעתו של ד"ר כליף בשלמותה, יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה כי מדובר בחוות דעת מנומקת ו מפורטת, הכוללת התייחסות לחומר הרפואי שעמד בפני המומחה , לעובדות שהוצגו לו בהחלטת בית הדין ולנתוניו האישיים של התובע . בנוסף, ניתן למצוא בה תשובות לכל השאלות שהוצגו בפניו.

המומחה הסביר שהתובע אובחן תחילה על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית כסובל ממחלת דה קרווין ולאחר מכן, משתלונותיו נמשכו ועל יסוד ממצאי בדיקה גופנית הנ תמכים בממצאי הדמיה, אובחן כסובל מאוסטאוארטריטיס קלה של הפרק הקארפומטאקרפלי בבסיס האגודל השמאל ( CMCJ). המומחה הרחיב והסביר את ההבדל בין שתי המחלות ובתשובה לשאלות הבהרה הסביר ש"עקב הסמיכות של הרקמות והמבנים המעורבים בשתי המחלות, חלק מהתסמינים יכולים להיות דומים בשתי המחלות".

אמנם המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה ובין ה – CMCJ, ואף העריך אותו בשיעור של 50%, אך את קביעה זו יש לקרוא יחד עם מכלול תשובותיו והנמקתו. ניכר מתשובות המומחה, והוא חזר על כך מספר פעמים גם בחוות הדעת המקורית וגם בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי "תרומת תנאי עבודת התובע להיווצרות או החמרת ליקוי זה הינה שולית". במסגרת נימוקיו המומחה הסביר כי התנועות שהתובע ביצע דומות, אך "הפעילות הינה רב –גונית, כוללת פעולות שונות ומגוונות במהותן, תוך הפעלת מידה משתנה של כוח, במנחים שונים של היד והאגודל, ומשולבות בהפוגות, ואינה מתאפיינת בביצוע של אחיזה מדוייקת ומאומצת בעזרת האגודל באופן חוזר ונשנה".

בנוסף, המומחה התייחס לנתוניו האישיים של התובע – גילו , והסביר מדוע גם נתון זה אינו מעיד על קיומו של קשר סיבתי. בהקשר זה המומחה חזר ועמד על כך שמדובר בדרגת חומרה קלה של הליקוי, שיכולה "לשקף שינוי מפרקי קונסטיציוני מידתי לגילו". כמו כן, ציין שהפעילות בעבודה מבוצעת בשתי הידיים, בעוד שהליקוי הופיע רק ביד אחת וגם תומך במסקנה לפיה תרומת העבודה לליקוי הינה שולית. בנוסף – התובע סובל מגמישות מפרקים (לקסיות) ומדובר ב"גורם סיכון ידוע להיווצרות אוסטאוארטריטיס של הפרק הקרפו – מטאקרפילי בבסיס האגודל ".

13. בהתייחס לקביעת המומחה לגבי קיומו של קשר סיבתי בשיעור של 50%, המומחה השיב לכך במסגרת שאלות ההבהרה. מתשובתו ניכר כי ההערכה המספרית שהמומחה נקב בה (50%) אינה משקפת לדעת המומחה קשר סיבתי משמעותי.
ר' תשובתו המדברת בעד עצמה:
"אין כל סתירה בין שתי הקביעות. מתקבל על הדעת בסבירות של מעל 50% שתנאי עבודתו תרמו במידה כזו או אחרת להיווצרות או החמרת האוסטאוארטריטיס, אולם תרומה זו הנה שולית וזאת מהטעמים והנימוקים שמבוארים היטב בפיסקה השנייה של התשובה לשאלה ב' בחוות דעת, ובתשובה ד'."

14. לא מצאתי כי יש להעדיף רישומים ספורדיים מתיקו הרפואי של התובע או אישור רפואי בדבר שיעור נכותו של התובע (חוות דעתו של פרופ' אנגל). לגבי המסמך האחרון, התובע כלל לא ביקש להציגו למומחה ולא התבקשה התייחסותו לאמור במסמך זה. עניין זה כשלעצמו מהווה נימוק לדחיית הטענה לפיה יש להעדיף את המומחה מטעם התובע על פני המומחה מטעם בית הדין.
בהקשר זה ראוי להזכיר את הפסיקה לפיה:
כידוע, "בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן... בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (עב"ל ( ארצי) 683/07 לוי מצליח - המוסד לביטוח לאומי (16.7.08)). "

(עב"ל (ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי – בונשטיין , 19.1.20; ההדגשה בקו הוספה – ד.ו.)

15. כפי שפורט לעיל, מקריאת חוות הדעת ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שהוצגו לו עולה חוות דעת ברורה ומנומקת, שיש בה התייחסות למכלול ההיבטים הרלוונטיים לבחינת הסוגיה של השפעת תנאי העבודה שנקבעו בהחלטת בית הדין על הליקוי הרפואי ביד שמאל של התובע .

בהתאם להלכה הפסוקה ולאור תשובותיו הברורות של המומחה, לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות סטיה מחוות דעתו של המומחה או סיבה אחרת שלא לקבל את מסקנתו.

16. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אב תש"פ, (22 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .