הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 2714-10-19

17 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) - מר אריק מאיר
נציג ציבור (מעסיקים) - מר נדב חג'בי

התובעת
מירים לוי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת פרץ אביעזר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירלי וינגרטן צ'רניקר

פסק דין

תביעת התובעת לנתבע כי יכיר בפגיעה בצווארה כפיעה בעבודה, נדחתה. אשר על כן, הגישה תובענה זו.
העובדות שעולות מחומר הראיות:
התובעת, ילידת 1968.
משנת 2008 ועד לחודש 12/2019, עבדה התובעת כסייעת בגן ילדים פרטי (להלן: "מקום העבודה").
ביום 2.5.2019, הגישה התובעת הודעה על פגיעה בעבודה בצווארה על בסיס מיקרוטראומה.
ביום 4.8.2019, מסרה התובעת הודעתה לפני חוקר הנתבע.
ביום 18.8.2019, דחה הנתבע את התביעה מאחר ולא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה אשר הביאו לכאבי הצוואר מהם סובלת התובעת ; מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה; המחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
ביום 2.10.2019, וכנגד החלטת הנתבע, הגישה התובעת תובענה זו.
תצהיר התובעת היווה עדות יחידה בתיק.
ביום 22.6.2020, התקיים דיון הוכחות (להלן: "דיון ההוכחות") והתובעת נחקרה על תצהירה.
הנתבע סיכם את טענותיו במעמד הדיון. התובעת הגישה סיכומיה ביום 6.7.2020. מטעם הנתבע לא הוגשו השלמת טיעוני ם. ולאחר שעבר המועד שקצב בית הדין לשם כך, התיק הועבר לכתיבת פסק דין.
במהלך הדיון הצהירה באת כוח התובעת כי התביעה דנן נוגעת לפגיעה בצוואר והיא מוותרת על הטענות לגבי הגב.
נציין כי ביום 19.6.2018, אושרה תביעת התובעת בגין פגיעה בגבה בעקבות אירוע תאונתי שאירע לה בעבודה ביום 5.12.2017.
דיון והכרעה
הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות:
"הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".
לגבי התשתית העובדתית הקשורה לתנועות עצמן נאמר כי אלו –
"אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת. זאת ועוד, 'הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אילו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו'".
וכן –
"..נקבע כי 'יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה' ( עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02), להלן - עניין שבח). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה". [ההדגשה במקור].
לגבי פגיעות אורתופדיות והכרה בהן דרך תורת המיקרוטראומה, נקבע כי –
"כאשר עסקינן בקביעת התשתית העובדתית "המתאימה" יש ליתן את הדעת על סוג הליקוי שבו עסקינן. בהקשר של פגיעות אורתופדיות, שבו עוסקת רובה של הפסיקה – וכך אף בענייננו, נקבע כי נדרש להוכיח ביצוען של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר. תדירות התנועות האמורות לא חייבת להיות קבועה וסדירה, דהיינו ברציפות וללא הפסקה, וניתן לבודד תנועות אלו ואחרות ממכלול התנועות המבוצעות במהלך יום העבודה. אך עדיין נדרש כי התנועות ייעשו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק". [ההדגשה הוספה]

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במלוא חומר הראיות, בחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, כמבואר להלן.
בשאלון למעביד בגין מיקרוטראומה, כך ת ואר סדר יומה של התובעת –
7:40 איסוף הילדים מהאוטובוסים
8:00 עזרה במה שצריך וארוחת בוקר
10:00 יציאה לחצר המשחקים
12:00 ארוחת צהרים
12:30 ארוחת צהריים סידור אוכל בצלחות ועזרה בפינוי
13:00 סידור הגן לקראת מנוחת צהריים, הוצאת מזרונים, כיסוי הילדים, ועזרה לילדים להירדם (משקל המזרונים קל, עשויים מספוג) .

כך תוארו הפעולות אותן מבצעת התובעת– "עזרה לילדים לכל אורך היום, עזרה בשירותים, להחליף בגדים כשצריך (לא החליפה חיתולים), עזרה במטבח, עריכת שולחן ופנויו ישיבה על השטיח לעזור לילדים בפעילויות...הוצאת מזרונים לקראת מנוחת הצהריים והחזרתם , ליווי הילדים..".
בשאלון למבוטח, כך תיארה התובעת את הפעולות אותן היא מבצעת ביום עבודת שגרתי –
" עמידה ממושכת, ישיבה על כסא שמתאים לילדים בני 3, באופן ממושך, לשבת על השטיח, רוב שעות הפעילות, המון פעילויות סטטיות".
בהודעתה לחוקר הנתבע, תיארה התובעת את סדר יום העבודה כך –
7:30 הגעה
7:40 איסוף ילדים מהאוטובוסים
הכנת ארוחת בוקר – וסחיבת האוכל לכיתות
שטיפת כלים והכנסתם למדיח
יציאה לחצר – התובעת שומרת על הילדים ומשחקת איתם.
חזרה לכיתה – המורות מעבירות לי לדים שיעור והתובעת נוכחת איתם.
התובעת עובדת על מחשב וכותבת את מה שהתלמידים מדברים במהלך השיעור.
הגשת ארוחת צהריים בקפיטריה (התובעת לא מכינה את האוכל)
הכנת הילדים למנוחת צהריים.
בשעה 2 הילדים קמים, לוקחים אותם לספריה או לשחק בחוץ.
בשעה 15:00 לוקחת את הילדים לאוטובוסים. מסדרת את הכיתה, המשחקים וכלי האוכל.
במהלך היום יש לתובעת חצי שעה הפסקה.
בתביעה טענה התובעת כי דרישות עבודתה היו, בין היתר, "עמידה ממושכת, ישיבה על כיסאות נמוכים ממושכות, ישיבה על השטיח, הרמת תיקים וציוד. הרמת ילדים בוכים ונרדמים. הרמת משאות – גלון מים להחלפה, ארגזים, כלים – למרחקים קצרים ובתדירות גבוהה. "
בתצהירה פירטה התובעת כך –
"הגובה שלי הינו כ-1.60 מ' ואילו החפצים המותאמים לילדים לא עוברים את גובה המטר ומכאן הצורך לבצע תנועות עם כיפוף מטה בעיקר עם הצוואר, הגוף העליון שלי תמיד מכופף כדי להגיע לגובה הרהיטים של הילדים ולילדים עצמם.
דרישות עיסוקי בין היתר כללו שטיפת כלים של ילדי הגן, הקשבה מתמדת של הילדים היושבים סביבי עם סיבובי הראש מימין לשמאל מספר רב של פעמים ולמשך זמן רב, עמידה ממושכת, ישיבה על כסאות שמתאימים לילדים קטנים באופן ממושך, ישיבה על השטיח/פוף, הרמת תיקים וציוד כגון החזרת כלים נקיים. יתרה מכך, כעוזרת גננת בגן, אני צריכה, להרים ילדים בוכים וילדים שנרדמו בהסעות, לפעמים לוקח זמן עד שילד נרגע הוא מניח את הראש על הכתף שלי ואז טווח הפעילות עם הראש שלי מוגבל. פעולות כאלו לא אורכות הרבה זמן אולם קורות הרבה פעמים."
בסעיף 10 לתצהירה המשיכה התובעת ופירטה כי נדרשה להרמת משאות – תיקים, כלי אוכל, גלוני מים, ארגזים וכו', למרחקים קצרים, אך באופן קבוע.
בעדותה, התברר כי התובעת סייעת יחידה ל-3 קבוצות ילדים שכל אחת מהן מונה מעל 10 ילדים. בכל אחת מהקבוצות יש שתי מורות. התובעת העידה כי העבודה התחלקה בין כל הצוות היא והמורות – "כולן פחות או יותר עושים אותו דבר. אני יותר קטע של המטבח"
בעבודתה במטבח, השגיחה התובעת על הילדים כשאלו שטפו את הירקות, חתכו אותם, מילאו חומוס בצלחות וכיוצ"ב. משכך, התובעת עמדה, הסתכלה מסביב , לפעמים כופפה את החלק העליון בגופה, כופפה את ראשה או התישבה הכל בהתאם לצורך של הילדים. גם הוצאת הכלים מהארונות נעשתה על ידי התובעת והילדים.
התובעת ישבה עם הברכיים על הרצפה או בתנועת כריעה ולפעמים כופפה את ה גב כדי לעזור לילדים שהוציאו כלים והיה כבד להם.
התובעת שטפה כלים בכיור בגובה הרגיל. במהלך היום יש חוגים במשך 40-30 דקות המועברים על ידי אנשי מקצוע.
בעדות התובעת התרשמנו מנטייתה להגזמה בפעילויות ש היא עושה בגן תוך התעלמות מיתר המורות בצוות. יצוין כי לכל כיתה יש שתי מורות. טענת התובעת כי נאלצה להחליף את המורות בשעות שהן נמצאות בישיבות עם המנהלת ובתדירות שטענה נראה מאולץ. התובעת לא המציאה שום ראיה למספר הישיבות השבועיות של המורות עם המנהלת ולא הזמינה למתן עדות עד אוביקטיבי נוסף לתמיכה בטענותיה.
אין ספק כי התובעת עשתה עבודה קשה. אולם תיאור מכלול הפעולות שבצעה מדי יום מצביע על עבודה מגוונת הכרוכה במטלות שונות המחייבות ביצוע תנועות שונות בגוף שאינן זהות במהותן, אינן חוזרות על עצמן באופן תדיר ואינן פועלות על מקום מוגדר בגוף.
עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – נוח (22.12.2014) – עסק בגננת בעלת וותק של 16 שנים, שביצעה עשרות פעולות התכופפויות מידי יום. בית הדין הארצי קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, תוך האמירה הבאה –
"במקרה הנוכחי גם אם ניתן "לבודד" פעולות דומות במהותן של כיפוף ויישור הגב וגם אם נניח כי כולן פעלו על מקום מוגדר, חרף השונות של פעולות אלה – לטעמינו לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה. שכן, לא עולה כי מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונישנות.
מעיון בתצהירה של המשיבה עולה כי מעבר לפעולות של עריכת השולחנות, הגשת המזון וניקיונן, ואולי אף של פריסת המזרונים ואיסופם, לא ניתן למצוא רצף של פעולות כיפוף ויישור הגב. לפי קביעתו של בית הדין האזורי המשיבה מתכופפת "ארבע או חמש פעמים לכל ילד מדי יום". בפעוטון היו 12 ילדים, ומכאן שהמשיבה מתכופפת בין 48 ל- 60 פעם ביום עבודה הנמשך 8 או 9 שעות. פעולות אלה שלא הוכח קיומו של רצף לגביהן, אין בהן די כדי לבסס תשתית לבחינת עילת המיקרוטראומה. גם באותן פעולות של עריכת השולחנות, ניקיונם, והגשת המזון, ואולי אף של פריסת המזרונים ואיסופם, קשה לראות רצף של פעולות חוזרות ונישנות במידה מספקת לביסוס עילת המיקרוטראומה. משלא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה, אין לנו צורך להידרש לבחינת הטענות הנוגעות לסוגיית הקשר הסיבתי. "
לא מצאנו במסכת העובדתית שהציגה התובעת , כפי שפירטנו לעיל, תנועה או רצף תנועות, שחזרו על עצמן מידי יום בתדירות מספקת באופן המקים בסיס לעילת מיקרוטראומה לפגיעה בצוואר .
מהתשתית הראייתית בתיק עולה כי התנועות שביצעה התובעת בכל יום היו תנועות מגוונות – כך למשל, חלק מהפעולות בוצעו בישיבה בתנוחות שונות כמו ישיבה על כסאות קטנים , על השטיח או על הרצפה בישיבה על הברכיים או בתנוחת כריעה לדוגמה עת סידרה בארונות המטבח מצרכים שהזמינה, ישיבה תוך עבודה על מחשב.
גם פעולת הכיפוף אינה זהה – ה תכופפות אחרי הילדים המכינים אוכל במטבח, שונה מהתכופפות הנדרשת לדבר עם ילד שיושב על כיסא או על השטיח.
חלק מהעבודה בוצעה בעמידה סטטית וחלקה בהליכה – כמו איסוף ביד של הילדים מהאוטובוסים והחזרתם (ילדים בני 5-3 הולכים לבד), השגחה על הילדים במטבח או בחצר , שטיפת כלים בגובה כיור רגיל, נשיאת משאות וכו'.
מכאן אנו סבורים כי התנועות שביצעה התובעת נעשו בסדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
התובעת לא הציגה פעולה בצווארה החוזרת על עצמה , אלא נראה כי הפעולות והתנועות שביצעה, ככלל ולפי הצהרתה, היו מגוונות ובהתאם לצורך בשים לב לכך שמרביתן נוגעות לגב. זאת ועוד במרבית הפעולות התובעת ישבה על כסאות בגובה הילדים או על שטיח לפיכך לא היה צורך לכופף את הצוואר או לבצע תנועות חוזרות ונשנות בצוואר באופן תדיר.
יוזכר כי אנו מדברים על פגיעת צוואר מיקרוטראומטית – וכי פגיעת הגב הקונקרטית הוכרה בעבר על ידי הנתבע. עם זאת, התנועות שהוצגו על ידי התובעת, היו בחלקן תנועות של הגב להבדיל מהצוואר.
בסופו של דבר, על אף כי נראה שהתובעת עבדה עבודה פיזית שאינה מבוטלת עם הילדים, לא הוכחה התכיפות והרציפות של תנועה מסוימת המשפיעה על הצוואר משך פרק זמן מספיק כנדרש בתורת המיקרוטראומה.
אשר על כן לדעתנו החלטת הנתבע לדחות את התביעה, בדין יסודה.
לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז אב תש"פ, (17 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר אריק מאיר

סאוסן אלקאסם, שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר נדב חג'בי