הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 27066-10-17

08 מרץ 2020
בפני:
כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים): מר אופיר אמיר
נציג ציבור (מעסיקים): גב' איריס ליברובסקי

התובע:
אורן בן שמעון
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן (מהלשכה לסיוע משפטי)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין
לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 26.1.2015.
מכאן, התביעה שלפנינו.
בתיק התקיימו שלושה דיונים, לרבות דיון הוכחות אחד כאשר בסיומו הסכימו הצדדים לענין התשתית העובדתית בתיק. הצדדים היו חלוקים בשאלה, האם התשתית העובדתית מקימה על פי הפסיקה תשתית למינוי מומחה אשר יחווה דעתו לענין הקשר בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי , ועל כן הגישו סיכומים באשר לסוגיה זו.

העובדות המוסכמות בתיק הן כדלקמן:

התובע יליד 1976.
גובהו של התובע 1.95 מ'.
התובע עבד בין יוני – דצמבר 2014 כמחסנאי וסדרן במות בסופרמרקט. התובע עבד 6 ימים בשבוע, בדרך כלל משמרת צהריים. התובע עבד בדרך כלל 6 וחצי שעות ביום הכוללות חצי שעה הפסקה.
במסגרת עבודתו, התובע היה מרים קרטונים עם סחורה שנעה בין 10-30 ק"ג ממדפים בגבהים שונים, מגובה הרצפה ועד לגובה שצריך לעלות עם סולם כדי להגיע אליו.
התובע היה מעמיס את הקרטונים לתוך עגלת סופר. בדרך כלל בנגלה (מחזור) אחת התובע היה מעמיס בין 10-20 קרטונים.
התובע הלך עם העגלה עד לבמות, מרחק של כ – 300 מטר ואז היה פורק את הקרטונים שבעגלה אל במה, הבמה הייתה כ – 10 סנטימטר מהקרקע, כאשר הוא העמיס את הקרטונים זה לצד זה ועל גבי זה עד לגובה של כמטר וחצי ומעליהם הוא היה פורק מספר ארגזים ומציב את הפריטים.
ביום ממוצע התובע העמיס כ-450 קרטונים (כ-15 קרטונים בנגלהX5 נגלות בשעהX 6 שעות ביום), העמסה כוללת טעינה ופריקה.
בדצמבר 2014 התובע הפסיק לעבוד עקב מחלה והיה בתקופת מחלה במשך 4 חודשים כאשר תיקו הרפואי של התובע מדבר בעד עצמו.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –
עסקינן בכ-900 פעולות של הרמת קרטון במשקל כבד והורדתו בכל יום עבודה במשך 6 שעות בכל יום.
התובע נדרש לבצע מאמץ פיזי אינטנסיבי חוזר ונשנה במשך כל יום הכרוך בהרמת משקלים כבדים במיוחד, מאות רבות של פעמים ביום, משך שעות.
על פי הפסיקה – על התנועות להיות דומות האחת לשניה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף כאשר תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה ורציפה. כמו כן יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע, כאשר בענין זה מפנה התובע לעב"ל 313/97 המל"ל – יניב ולפסקי דין נוספים, כי התנועות צריכות להמשך על פני "פרק זמן מספיק".
בענין ביטון לא נקבע פרק זמן מינימאלי שרק ממנו ואילך יוכר מנגנון פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, כאשר בפסיקות קודמות אף פרק זמן של 9 ו- 10 חודשים הוכר כפרק זמן ארוך מספיק לצורך תשתית של מיקרוטראומה.
העובדה שהארגזים היו בגדלים או במשקלים משתנים אינה שוקלת לענין קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

עיקר טענות הנתבע –
מתיאור עבודתו של התובע עולה כי מדובר בעבודה הכוללת ביצוע מטלות מגוונות – נטילת העגלה, הליכה למחסן, הרמת קרטונים, עליה וירידה מסולם, הנחת קרטונים, לקיחת קרטונים ועוד. מטלות אלו כללו ביצוע תנועות שונות ומגוונות ונשיאת משקלים שונים, תנועות ברכיים שונות, תנועות ידיים מגוונות ועוד.
תקופת עבודה בת חצי שנה אינה מספקת לצורך הקמת תשתית לענין מיקרוטראומה וזאת בהתאם לפסק דין יצחק ביטון.

דיון והכרעה
בהתאם לעובדות המוסכמות – התובע הרים במשך תקופת עבודתו, אשר נמשכה כחצי שנה, כ-450 קרטונים ביום אשר שקלו בין 10-30 ק"ג וזאת במשך כ-6 שעות ביום.
לאור האמור, הרי שלא ניתן לקבל את טענות הנתבע, כי התובע ביצע תנועות שונות ומגוונות אשר אינן מקימות תשתית למיקרוטראומה. אנו סבורים שפעולות הרמת הקרטונים אשר בוצעו על ידי התובע 450 פעמים ביום, הן פעולות אשר בוצעו על מקום מוגדר בגו ף בתכיפות חוזרת ונשנית בהתאם לפסיקה.
עם זאת - לדעתנו השאלה העיקרית העומדת לפתחנו הינה האם משך פרק הזמן שהתובע ביצע עבודה זו, כחצי שנה, הינו מספיק על מנת שהתובע יוכיח תשתית למיקרוטראומה.
נציין, כי הפסיקה בעבר התייחסה ל"פרק זמן מספיק" לצורך תשתית למיקרוטראומה מבלי שקצבה פרק זמן זה, ואולם לאחרונה, בענין יצחק ביטון קבע בית הדין הארצי כדלקמן:
"ביחס למשך הזמן בו עבד המערער ובו בוצעה העבודה, אומנם לא נקבע פרק זמן מינימאלי אשר רק ממנו והלאה יוכר מנגנון פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. אך נראה כי  תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הינה שיקול  שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי".

נציין עוד, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי , במקרים של כאבי גב יש להחמיר בדרישות עם המבוטחים, שכן קיים קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להפתחות מחלת הגב לבין הגורמים בעבודה.
אשר על כן, כאשר אנו לוקחים בחשבון את תקופת העבודה הקצרה של התובע וכן לוקחים בחשבון שעסקינן בתביעה להכיר בכאבי גב כפגיעה בעבודה – אנו סבורים שהתשתית העובדתית אינה מצדיקה מינוי מומחה רפואי בענייננו ויש מקום לדחות את תביעת התובע עוד בשלב ההתחלתי.

סוף דבר
מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, (08 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים
מר אופיר אמיר

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' איריס ליברובסקי