הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 25521-07-19

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובע
שמואל שרוי
ע"י ב"כ עו"ד נגר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דמרי

פסק דין

1. התובע, סופר גיטין בבית הדין הרבני בפתח תקווה, מבקש להכיר באירוע של נפילה ביום 15.2.18 כפגיעה בעבודה.

2. לפי גרסת התובע, המפורטת בכתב התביעה, ביום 15.2.18 בסביבות השעה 9:15 בעודו עולה במדרגות בית הדין בדרך למטבחון להכנת שתיה חמה, החליק ונפל על המדרגות, על צדו השמאלי.

3. בישיבת ההוכחות העידו התובע ומר משה בורך, סגן המזכיר הראשי בבית הדין.

4. לאחר ששקלנו את העדויות שנשמעו לעומת המסמכים מזמן אמת, לא שוכנענו כי התובע אכן נפל בעבודתו ביום 15.2.18, הכל כפי שיפורט להלן.

5. ביום 15.2.18 התובע פנה לטיפול רפואי. לפי עדותו, הוא פנה למרפאה סמוכה למקום העבודה, במהלך יום העבודה.

תחילה התובע נבדק על ידי רופאת משפחה, ד"ר מנסיאן, שרשמה את תלונות התובע כך (נספח ב' לכתב התביעה; ההדגשות כאן ובהמשך הוספו – ד.ו.):

"אורח במרפאה, ברקע סוכרת, מצב אחרי אירוע מוחי.
לפני שעה וחצי הופיעו כאבים בברך שמאל, מחמירים בהליכה ובתנועות ברך."
לאחר מכן התובע נבדק על ידי אורתופד, ד"ר פרוצקי, שרשם את תלונות התובע כך (נספח ד' לכתב התביעה):

"כאבים באופן פתאומי בברך שמאל, קושי בעליית מדרגות
S/P CVA הפרעה בדיבור, חולשה ברגל ימין
צילום ברכיים מהיום מבנה גרמי ומרווחים מפרקיים נראים שמורים
הסתיידות בדפנות העורקים."

מתיעוד רפואי זה עולה כי עוד ביום האירוע הנטען וזמן סמוך לאחר שחש בצורך לקבל טיפול רפואי, התובע לא סיפר לאף רופא שבדק אותו שנפל במדרגות.

התובע נשאל על כך על ידי חוקר הנתבע, בהודעה מיום 4.11.18 (נספח י' לכתב התביעה, נ/2) ולא נתן הסבר לרישומים אלה, פרט לטענה שאמר שנפגע בעבודה ו"אולי היא לא רשמה", "אני לא יודע מה הם רושמים" (שורות 29 – 35).

גם כאשר נשאל בחקירתו הנגדית בבית הדין, התובע לא מסר הסבר לפער בין תיאור הפגיעה לפי תצהירו ובין התיאור של הופעת כאבים בברך, ללא ציון של חבלה, בתיעוד הרפואי (עמוד 6 החל משורה 19 עד עמוד 7 שורה 10).

6. על פי הפסיקה, יש לייחס "משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

לאור פסיקה זו, יש לתת משקל מיוחד לרישום מזמן אמת, וזה אינו תומך בגרסת התובע. כאמור, בתיעוד הרפואי מיום האירוע הנטען, כלל לא מוזכרת נפילה וזאת למרות שהתובע עמד בפני שני רופאים באותו מועד.

הרישום הרפואי הראשון שבו נזכרת חבלה/ נפילה ביום 15.2.18, הוא מסמך רפואי מיום 16.8.18, כחצי שנה לאחר החבלה הנטענת, בו נזכרת "חבלה"/ "טראומה"... "מזה מספר חודשים" (ללא תיאור של מנגנון החבלה – נספח ה' לתצהיר התובע) .
כמו כן בסיכום ביקור ביחידה לארתרוסקופיה ופגיעות ספורט, במרכז הרפואי רבין – השרון, מיום 18.7.18, נזכר כי "נפל בעבודה לפני 4 חודשים ונחבל בברך שמאל" (מועד שאינו מתיישב עם גרסת התובע בבית הדין).

7. על רקע סתירות אלה, שאין להן הסבר, יש לשוב ולבחון את עדותו של התובע ושל העד מטעמו.

8. עדויות אלה לא היו משכנעות. כך למשל, בעוד שבתצהיר התובע, נטען שהתובע החליק והעלה סברה שהרצפה היתה רטובה (סעיף 1 לתצהיר התובע, פסקה 5 לתצהיר), הרי שהעד מטעמו, מר בורך, נשאל במפורש אם נשפך על המדרגות נוזל כלשהו והעד השיב שלא ראה (עמוד 3 שורות 4 – 5).

9. בנוסף, כאשר התובע תיאר את הנפילה בפני החוקר, חודשים רבים קודם לעדותו בבית הדין, לא הזכיר שהמדרגות היו רטובות, אלא העלה עניין זה כסברה בלבד ולצד סברה זו העלה סברה נוספת לפיה נפל כיוון שסובב את הרגל. ר' בשורות 4 – 17 לנ/2 :

"ש. תספר לי מה קרה לך בתאריך 15/2/18?
ת. באותו יום הגעתי רגיל לעבודה לא זוכר שעה מדויק. אבל בשעה 9:10 9:15 עליתי במדרגות והסתובבה לי הרגל ונפלתי על המדרגות. נפלתי על צד שמאל והסתובבה לי הרגל ונפלתי קדימה על המדרגות על הרגל, לא יודע לתאר את הנפילה המדויקת מאחר וזה היה ממש מהיר. קמתי לבד אחרי מס' דקות.
אמרתי למזכיר שנפלתי שמו יצחק אפשטיין, ראה שאני בקושי הולך וכיוון אותי למרפאה הקרובה שזה 150 מטר, קופ"ח כללית, הלכתי למרפאה קבלו אותי לרופא מיידי. שלה אותי לרנטגן, לא עבדתי 6-7 ימים.
ש. מה סיפרת לרופאה שקרה?
ת. שנפלתי.
ש. מה גרם לך לנפילה?
ת. לא זוכר. יכול להיות שזה היה רטוב.
ש. מקודם אמרת שסובבת את הרגל. תגובתך?
ת. כן, הסתובבה לי הרגל כתוצאה מזה נפלתי.

לא למותר לציין שגם קודם לכן, בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), התובע לא ציין שהחליק במדרגות, אלא ש"במדרגות ביה"ד הסתובבה לי הרגל ומעדתי במדרגות".

ועוד באותו הקשר – בחקירתו הנגדית התובע העלה סברה נוספת, לפיה לא זו בלבד שהרצפה היתה רטובה (והתובע לא זכר ממה היא נרטבה), אלא ש"יכול להיות שהיו באמצע שטיפה שם" (עמוד 5 שורה 13).

10. זאת ובנוסף – התובע תיאר בכתב התביעה שנפל במדרגות בעת שעלה בהן בדרך להכנת שתיה. אלא שגרסה זו אינה סבירה, כיוון שעל פי העדויות שנשמעו בישיבת ההוכחות, בכל קומה של בית הדין קיים מטבחון. כלומר, אם התובע יצא מחדרו על מנת להכין שתיה, כלל ל א נדרש לרדת במדרגות לקומת הקרקע.

התובע העיד שחדרו נמצא בקומה הראשונה וכי בסביבות השעה תשע, ירד לשתות משהו, ובזמן שעלה, נפל (עמוד 3 שורות 29 – 33). התובע התבקש להסביר מדוע ירד לקומת הקרקע על מנת להכין שתיה, כאשר קיים מטבחון גם בקומה הראשונה בה נמצא חדרו ותשובה היתה סתמית ולא משכנעת ("העבודה שלי היא לרדת, לעלות, אז עליתי באותו רגע... אני מסתובב בבית הדין, התפקיד שלי הוא להסתובב" – עמוד 4 שורות 4 – 6).

לא למותר לציין כי התובע עמד על כך שבעת שהחליט להכין לעצמו שתיה היה בחדרו ובכל זאת לא ידע להסביר מדוע ירד קומה, כאשר גם בקומה בה ישב נמצא מטבחון (שם בשורות 8 – 28).

11. אשר לעדותו של מר בורך, הרי שהעד לא נכח בעת שהתובע נפל, אלא לפי עדותו, מצא את התובע שוכב על המדרגות. מבחינה זו, אין בעדות זו לתמוך בגרסת התובע לפיה נפל על המדרגות. נזכיר שלפי התיעוד הרפואי התובע אכן סבל מכאבי ברכיים באותו יום, בדרגת כאב כזו שהביאה אותו לקבל טיפול רפואי במהלך יום העבודה. כלומר, כשם שהתובע סבר שנפל עקב נוזל על המדרגות או סיבוב של הרגל, ניתן לשער באותה רמה של סבירות שהתובע שכב על המדרגות בשל הכאבים בברכיו ולא בשל נפילה.

12. התובע טען בסיכומיו כי מאחר שנפל במקום העבודה ובמהלך יום העבודה, מתקיימת החזקה שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. בסעיף זה נקבע:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."

לאור ההתרשמות מהעדויות שנשמעו ובשים לב לראיות שהוצגו, כפי שפורט לעיל, הגענו למסקנה כי התובע לא נפל עקב העבודה.
13. נזכיר שעל פי הדין, "תאונת עבודה" מורכבת מ'אירוע תאונתי' ו'חבלה' לגוף העובד כתוצאה מהאירוע התאונתי" (דב"ע שם/ 0-96 וייל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 225 (1981)). כלומר, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/ 0-153 פארג' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50 (1994); דב"ע נב/ 0-88 קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169 (1995). בדומה אך בהקשר אחר, ר' גם פסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 13853-06-15 מור יוסף – המוסד לביטוח לאומי, 2.9.18.

עוד נפסק כי יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 למברגר – המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח (5) 104 (2004)).

בהתאם לאבחנה יסודית זו, נקבעה בהלכה הפסוקה אבחנה בין מצב של תנועה רגילה ושגרתית (כגון הליכה רגילה או קימה מכסא) ובין מצב בו הפגיעה נגרמה עקב גורם חיצוני, כגון סיכוני הדרך. כך למשל נקבע בפסיקה ביחס לנפילות, כי נפילה שאין גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם למעידתו של המבוטח ("אדיופטית") , לא תוכר כפגיעה בעבודה (דב"ע תשן/ 0-94 כץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 27 (1980); עב"ל (ארצי) 751/07 שפיגל – המוסד לביטוח לאומי, 13.1.09; עב"ל (ארצי) 27222-05-10 קקון - המוסד לביטוח לאומי, 14.4.11; עב"ל (ארצי) 60596-10-10 אבוטבול – המוסד לביטוח לאומי, 9.6.13).

משלא הוכחו חבלה או אירוע תאונתי חיצוני לתובע, מקום בו גרסת התובע אינה משכנעת ואין לה עיגון בתיעוד רפואי מיום האירוע הנטען ואף לפי הגרסה שמסר במספר הזדמנויות שונות, הוא העריך שנפל עקב סיבוב הרגל או כיוון שהחליק על נוזל שנשפך (גרסה שנדחית, לאור עדותו הברורה של מר בורך בנושא), הרי שדין התביעה להידחות.

14. התובע הוסיף וביקש לקבל את התביעה לפי "מבחן האלמלא" וטען שאלמלא העבודה ודאי שהתאונה לא היתה נגרמת.

בראות עינינו, לאור העדויות הראיות, אין במבחן משפטי זה לסייע לתובע. נזכיר שעל פי הפסיקה, "יש לפרש את מבחן האלמלא בצמצום, ולזכור כי הוא נועד 'למקרה בו כורח נסיבות העבודה מעמיד את העובד, במועד מסויים, במקום מסויים, בפני סיכון שלולא העבודה, לא היה עומד לפניו' (דב"ע מט/171- 0 המוסד לביטוח לאומי - מוחמד, פד"ע כ"א, 252)" (עב"ל (ארצי) 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי – עבד אלחלים, 13.3.11). אין אלה הנסיבות בעניינו של התובע.

15. סוף דבר –התביעה נדחית.

בהתאם להלכה הפסוקה, כיוון שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"א, (24 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורית הרצוג, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)