הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 24413-03-18

31 מרץ 2020

לפני:

כב' השופט דורון יפת

התובע
מנחם מחבי
ע"י ב"כ עו ה"ד עמית ביר ואבשלום מחיוט
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד ענבל קמיור ודנה קוסקאס כהן

החלטה

השאלה נשוא הליך זה היא, האם יש להכיר בפגימות בגב התחתון של התובע כ"פגיעה בעבודה", בהתאם לסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ" ה- 1995, שכן ביום 14.1.2018 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו.
כאן המקום לציין, כי ביום 11.2.2020 הודיע הנתבע לבית הדין, כי ביום 29.1.2020 הכיר הנתבע בפגימה בשתי ברכיו של התובע, בעטיה של תאונה מיום 31.1.2012, כתאונת עבודה.
התשתית העובדתית
לטענת התובע בתצהירו:

  1. התובע, יליד 1959, עבד כ שלושים שנה כמתקין בחברת א.א. מרכז שטיחים ודקורציה בע"מ.
  2. כחלק מעבודת התובע עליו להרים חבילות אריחים כבדות, לכרוע על ברכיו וללכת עליהן למשך כל זמן התקנת הפרקט.
  3. בכל יום, במשך עשרות שנים, התובע הגיע למקום ההתקנה. בתחילה התובע פורק את משטחי הפרקט (עשרות ק"ג) ומניח אותם בפנים ובאיזור התקנת הפרקט. לאחר מכן התובע כורע על ברכיו ומתקין את אריחי הפרקט, כל זאת כאשר גבו כפוף כל הזמן (ואין דרך אחרת לבצע העבודה ללא כיפוף הגב) וכאשר התובע נדרש לשאת את האריחים בידיו. כאשר התובע עבר ממקום למקום, הרי שהפעולה נעשתה כאשר התובע מתקדם על ברכיו ולא על רגליו.
  4. מאז ומעולם הגב וברכו של התובע כאבו לו לאור צורת עבודה זו, אך הוא למד להמשיך לעבוד למרות הכאבים.
  5. ביום 30.7.2017 התובע הגיע לביצוע התקנת פרקט בחנות כלי זמר ברחוב דיזינגוף בתל אביב. לקראת סיום עבודתו, התובע הרים חבילת אריחי פרקט כבדה ועלה במדרגות כאשר תוך כדי הבחין שצורת המדרגות מקשה עליו וגורמת לו לכאבים. התובע חש לפתע כאב עז וחום ולא יכל להמשיך בעבודתו, שכב על גבו ונאנק מכאבים. ינון חברו לעבודה, ראה את המתרחש ואת הכאבים העזים שבהם חש ודרש לשלומו. כמו כן, כיוון שמעסיקו לא נכח בעת התאונה, התובע התקשר לעדכנו על פגיעתו הקשה.
  6. למחרת בבוקר קם התובע עם כאבים עזים בגב, אך קיווה שהכאבים יחלפו, אך הדבר לא קרה. הכאבים החמירו והתגברו והפכו ממש לבלתי נסבלים.
  7. התובע לא פנה לאחר התאונה שכן קיווה שהכאבים יחלפו ויוכל לחזור לעבודתו. התובע נמנע מלקחת חופשות מחלה וללכת לביקורים אצל הרופא. לאחר כשבועיים מקרות התאונה ולאור העובדה שהתובע לא יכל לסבול את כאבי הגב והברכיים אשר החריפו, הוא פנה לקבלת ייעוץ רפואי ראשוני בקופת חולים.

עיקרי ניהול ההליך
8. ביום 12.3.2018 וביום 10.5.2018 הוגשו כתב התביעה וכתב ההגנה.
9. ביום 25.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת שרה מאירי.
10. ביום 10.1.2019 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו - את תצהירו וכן את תצהירם של מר אילן מלצר, מעסיקו ש ל התובע (להלן- אילן) ושל מר ינון מלול אשר עבד עם התובע באותו יום (להלן- ינון).
11. ביום 19.11.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, אילן וינון.
12. ביום 23.3.2020 הוגשו סיכומי התובע ושלשום הוגשו סיכומי הנתבע. מכאן הכרעתנו.
דיון והכרעה
אירוע תאונתי ביום 30.7.2017
13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את המסכת הראייתית והתרשמתי מהעדויות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 30.7.2017.
14. ראשית, בסעיף 3 לטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע ביום 23.11.2017 (נ/2), טען התובע, כי "התקנתי פרקט בגלריה בדיזינגוף סנטר, הרמתי חבילת פלטות של פרקט עץ מלא, אז הרגשתי כאב חד בגב." טענה זו נתמכה בתצהירו של התובע, כמו גם בסעיפים 2-4 לתצהירו של ינון (אשר נכח באירוע) ובסעיף 6 לתצהירו של אילן מעסיקו (שלא נכח באירוע אך נמסר לו אודותיו בסמוך לכך). הנה כי כן, האירוע בעבודה התרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה אשר גרר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין (עב"ל (ארצי) 8653-08-15 המוסד לביטוח לאומי – מיכל חזוט (מיום 16.11.2017) .
15. שנית, במהלך חקירתו הנגדית התובע חזר על גרסה זו בפנינו (ע' 10 ש' 19-29; ע' 11 ש' 1-6, 9-16). כך גם אילן (ע' 6 ש' 10-33) ו ינון (ע' 7 ש' 27-30; ע' 8 ש' 1-12). לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע, שלפיה ינון טען כי "מקומת קרקע לקומה ראשונה. אבל עדיין זה חבילה שוקלת. זה היה לפני שהתחלנו לעבוד" (ע' 8 ש' 5-6) , אך אין באמור סתירה לדברי התובע שהאירוע התרחש לפני תום יום העבודה, שכן התרשמתי מדבריו של ינון כי מדובר לפני הנחת חבילת הפרקט, קרי לפני שהתחילו לעבוד בחלק הספציפי, אך לא בתחילת יום העבודה בכללותו .
16. שלישית, אכן, בדיון קדם משפט טען התובע לאמור: " ביום האירוע הרמתי פרקט תלת שכבתי עץ מלא, זה שוקל כבד בין 30, 35 ק"ג. זה בערך אורך 2 מ'. זה חבילה. לא אחדים. במקום אחד היה אחד שעובד איתי, ינון קוראים לו. עבדתי בדיזינגוף סנטר בכלי זמר, הייתי אמור לסחוב את הפרקט דרך גלריה במדרגות שבקושי מסתובבת החבילה, זה מאמץ גדול, למחרת בבוקר היו לי כאבים ומאז אני בבדיקות." (ע' 1 ש' 19-24). עם זאת, אין באמור כדי לשלול את הנטען על ידו, הן בטופס התביעה הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית כי הרגיש כאב חד ביום האירוע הנטען. יוער, כי ינון תמך בטענת התובע כי מדובר בחבילה במשקל של 30 ק"ג (ע' 8 ש' 1-12).
17. רביעית, אמנם התובע פנה לטיפול רפואי רק ביום 15.8.2017, כשבועיים מיום התאונה (נ/3; ע' 11 ש' 7-8) ובמסמך הרפואי נרשם כך: "לדבריו בתאריך הנקוב במהלך עבודתו, הרמת משא כבד, מתאר הופעת כאבים בגב תחתון/מותן שמאל, שולל סיפור של נפילה או חבלה, לדבריו למחרת הופעת זרמים בגפיים תחתונות", וניתן לו אישור מחלה מיום 30.7.2017 ועד ליום 30.8.2017. ואולם לא מצאתי לזקוף את אי הגעתו בסמוך לטיפול רפואי לחובתו, שכן עדותו של התובע (ע' 11 ש' 21-27, ע' 12 ש' 3-6), כמו גם עדותם של ינון ואילן לגבי עצם קרות האירוע היו קוהרנטיות; ועת בביקור אצל הרופא טען כי מדובר באירוע בעבודה אגב הרמת משא כבד. התרשמתי מדבריו כי סבר שהכאב יחלוף ולכן לא הזדרז לקבלת טיפול רפואי.
18. בשים לב לכללם של דברים, התובע הוכיח אירוע תאונתי בעבודה ביום 30.7.2017.
מיקרוטראומה גב?
19. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את המסכת הראייתית והתרשמתי מהעדויות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.
20. הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתוכר תביעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח רצף ותדירות בביצוע הפעולות ( עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.3.16) ). לפיכך, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן, אחת לרעותה במהלך יום העבודה, אזי המסקנה תהא שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימ ה על פי תורת המיקרוטראומה ( עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12) ); עב"ל (ארצי) 34405-01-11 שרה סקוטלסקי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.8.11); עב"ל (ארצי) 26150-02-11 (ארצי) אלברט אמר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 27.10.2013); עב"ל 32446-07-16 שלום קפלה- המוסד לביטוח לאומי (מיום 7.9.2017) ).
21. ודוק, התובע טוען לפגימה בגב.
22. עבודתו של התובע היתה מגוונת וכללה פעולות רבות ושונות, ובכלל זה: הגעה למחסן (ע' 4 ש' 13-14), איסוף והעמסת חבילות פרקטים (ע' 5 ש' 10-12 ; ע' 11 ש' 10), הגעה ליעד ולעתים לשניים (ע' 4 ש' 17-18) הן בגוש דן והן במקומות רחוקים (ע' 5 ש' 26-27) , פריקה מהרכב, התקנה, פירוק, תיקונים (ע' 4 ש' 19-20; ע' 5 ש' 22-27), חיתוך (ע' 12 ש' 17-23; ע' 13 ש' 4-11). המשקלים של הפרקטים משתנים (ע' 4 ש' 21-25) ; וגם "הרמת הציוד מבחינת משקלים, מרחקים, הכל תלוי במקום העבודה, בקומות, בכניסות, חניה"... "זה משתנה" (ע' 5 ש' 28-30).
23. התובע העיד "כל העבודה קשורה לגב. אם אני מעמיס לאוטו, מעמיס מהמחסן לאוטו, אחר כך שמגיע למקום, מעמיס לדירה, ומהדירה צריך לעבוד, אני קרוב ל- 7 שעות על הבירכיים. כל יום. לפעמים זה לוקח לי יומיים...מתכופף ונמצא על הבירכיים, את לא יכולה לעשות פרקט כשאת עומדת. צריך להבין לבד" (ע' 12 ש' 7-14). ובהמשך: "אם זה מקום קטן, אז אני קם הרבה פעמים. אם זה חדר גדול, זה שעובד איתי מכין את הפרקט ואני עושה את העבודה, אז יש פעמים שאני גם לא קם שעתיים מהרצפה... אני כמעט לא עושה הפסקה..." (ע' 12 ש' 20-32).
24. במהלך חקירתו הנגדית של אילן נטען על ידו כי "היו תקופות שהיה לו (לתובע –ד.י. ) עוזר" (ע' 4 ש' 26-33). התרשמנו כי ברוב הזמן היה לתובע עוזר ( ע' 5 ש' 1-9; ש' 12-23 ) אשר סייע לו להרים את הפרקטים (ע' 5 ש' 12-15). אילן לא תמך ב גרסת התובע בשלמותה לעניין אופי עבודתו כפי שהובאה לעיל (סע' 3 לעיל), וכל שציין כי "כחלק מעבודתו של מנחם, היה עליו להרים חבילות אריחי פרקט במשקל משתנה של עשרות ק"ג. כמו כן, כאשר היה צריך להתקין את הפרקט הוא היה צריך לכרוע על ברכיו וללכת עליהם למשך כל זמן ההתקנה". בחקירתו הנגדית של אילן, הוא מיקד את העניין בעבודת התובע בהרכבה "על הברכיים על הרצפה" (ע ' 5 ש' 31-33; ע' 6 ש' 1-4). בהתייחס לגב נטען על ידו "כל הזמן מתכופפים, מיישרים, מתכופפים פעולה רציפה"(ע' 6 ש' 8-9).
25. ינון טען בתצהירו "העבודה בהתקנת פרקטים כרוכה בהרמת משאות במשקל של עשרות ק"ג (חבילת אריחי הפרקטים) וכן בכריעה מתמדת על הברכיים ועבודה עליהן". והנה בחקירתו הנגדית נטען על ידו כי "כל הזמן קמים יושבים, קמים יושבים" (ע' 8 ש' 28-29), ובהמשך: "יושב על הבירכיים ומורח. יש דבק שבא בדלי שופך על הרצפה ועם המלג' מורח. אז קם לקחת פלטות ומרכיב, אני קם כל 10 מ' לקחת את הפלטות. 10 מ' זה שני שורות, זה לוקח בערך חצי שעה . מדובר על 10 מטר מרובע. ואז שוב חוזר חלילה. עד שמסיימים את החדר. בין 10 מ' ל10מ' עושים כל יום הפסקות של 3.5 דק', סגריה וזהו." (ע' 9 ש' 1-4). בהמשך: "יושב על הבירכיים ומרגיש את הגב שלך...כל עוד שאת יושבת על הבירכיים, את מרגישה את הגב...יושב על הבירכיים וקם לקחת חבילות, עושה את הפעולה שוב ואם אתה לא עושה את הפעולה טוב" (ע' 9 ש' 14-20). במילים אחרות, ינון תיאר את העבודה ככזו שהעבודה על הברכיים רציפה ופעם בחצי שעה קמים להפסקה בת מספר דקות.
26. בשים לב לכללם של דברים, הרי שליבת עבודתו של התובע היא על הברכיים. עבודתו לפני העבודה ובסיומה, בהתייחס לגב, היא מגוונת כאמור, כאשר התובע מסתייע בעוזר, בעיקר לפעולות הסובבות את ההתקנה, לרבות בעניין הנשיאה של הפרקטים, שהינה בכמות משתנה בשים לב לכמות ההתקנות, ובין לבין התובע משתמש בכלים שונים.
27. בנוסף, חלק משמעותי בעבודתו, בוודאי בכל הנוגע לגב, לא היה כרוך בביצוע תנועות חוזרות ונשנות אלא בשהות בתנוחה לא נוחה (כריעה, כיפוף), אך כבר נקבע כי אין להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לואמי- מוייז יניפיליז (מיום 3.7.2014). ויודגש, כפי שהוברר לעיל, כי למעט תחילת העבודה וסיומה, כאשר ברוב הזמן הסתייע בעוזר, הוברר כי התובע נדרש לקום פעם בחצי שעה, לכל היותר, כך שעבודתו בכל הנוגע לגב, לא כללה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית דומה במהותה (עב"ל (ארצי) 342/06 שלמה מורדוב- המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.3.2008). כך שאין מתקיימת בענייננו תשתית למיקרוטראומה.
28. אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לעילת המיקרוטראומה נדחית.
29. בשים לב לכללם של דברים, ימונה יועץ רפואי (מומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי ביום 30.7.2017 לבין טענת התובע בדבר הליקוי בגב, ולעניין זה בלבד. החלטה על כך תנתן בנפרד.
ניתן היום, ו' ניסן תש"פ, (31 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .