הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 22969-12-19

21 יולי 2021
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' שלומית לוי

התובע:
ישראל ברסי
ע"י ב"כ: עו"ד מלכיאל חדד

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איברהים חורי

החלטה
השאלה הדרושה להכרעתנו והנצבת במוקד הליך זה היא האם אירעו לתובע 'אירועים מיוחדים' במהלך עבודתו, אשר גרמו לפגימה הנפשית ממנה סובל הוא ואשר יש לראותם כתאונת עבודה.

טענות התובע
לתובע אירעו מספר אירועי שיא מיוחדים במהלך עבודתו החורגים ממתח מתמשך אשר גרמו לפגיעתו הנפשית. התובע אשר היה עובד מוערך בתפקיד בכיר של מנהל מכירות ארצי ועבד בחברת "יוניברסל מוטורס בע"מ" משך 28 שנים, חווה בשנה וחצי האחרונות לעבודתו אירועים מיוחדים במהלך העבודה אשר יש לראותם כתאונת עבודה.

האירוע הראשון ארע במהלך חודש יולי 2014 עת התכנס פורום המנהלים של החברה והתובע עמל על הכנת מצגת לצוות , כמדי שנה. כאשר הגיע תורו להציג את המצגת , נעמדה מנהלת הרכש והיבוא, והחלה להציג את המצגת במקומו. התובע נפגע מאוד מהתנהלות זו ופנה למנהלו הישיר. מאותו מועד היחסים בינו ובין מנהלת הרכש היו מאוד מתוחים.

לאחר אירוע זה זומן התובע לשיחת בירור עם סמנכ"ל החברה בה הובהר לו מעמדה של מנהלת הרכש ועמדת סמנכ"ל ביחס אליה. לאחר אירוע זה התובע חש כאבים ולחץ בחזה ואף פנה לקבלת טיפול רפואי.

האירוע השני ארע ביום 14.4.2015 במהלך ישיבת עבודה חש התובע כי מנהלת הרכש והיבוא מתגרה בו ומסתכלת עליו במבט מעליב על כן, פנה אליה וכתוצאה מכך התנהל ויכוח קשה וקולני בין השניים. כעולה מעדות מנהלת משאבי אנוש בחברה , מדובר היה בוויכוח חריג, טעון וקשה אשר קלל צעקות. כתוצאה מוויכוח זה הוחלט על השעיית התובע באופן מידי , עובדה המלמדת על חריגות האירוע. באותו יום לאחר הוויכוח התובע חש ברע פונה למיון ואושפז למשך מספר ימים.

האירוע השלישי החריג ארע לאחר שתמה תקופת ההשעיה עת זומן הת ובע לשיחה עם מנהלו הישיר במסגרתה הוצע לו לעבוד לתפקיד אחר - מנהל מחסן לוד. התובע התנגד לשינוי התפקיד ולאחר יומיים התקיימה פגישה בינו ובין סמנכ"ל החברה בה הודיע לו האחרון כי לא יוכל לשוב לתפקידו כמנהל מכירות ארצי במטה ועליו לעבור לתפקיד מנהל מחסן כל זאת , לאור הוויכוח עם מנהלת הרכש והיבוא. התובע נפגע מאוד מהחלטה זו ופנה שוב לסמנכ"ל ולמנהלים אחרים בחברה במטרה לשכנעם להחזירו לתפקידו המקורי. לאחר מכן זומן התובע לשיחת שימוע אליה לא יכול היה להתייצב בהיותו בימי מחלה והבהיר במכתבו לחברה כי התפקידים המוצעים לו אינם מתאימים לו ואינם הולמים את מעמדו. במטרה לשנות את החלטת החברה נפגש התובע עם הממונה עליו בתאריכים 20.7.2015 ו- 22.7.2015. במהלך הפגישה הובהר לתובע כי לא יוחזר לתפקידו והחלטת החברה הינה סופית. כתוצאה מכך התפרץ התובע על מנהלו והטיח בו האשמות קשות . מצבו הנפשי הקשה של התובע הגיע לשיאו בשיחה זו ואף גבל בניסיון אובדני.

האירוע המיוחד הרביעי ארע לאחר שהתובע הציג אישור מרופא תעסוקתי כי אינו כשיר לעבוד כמחסנאי ולאחר מכן זומן לשיחת שימוע. במהלך השימוע הוצעו לתובע משרות בשכר ובמעמד נמוך יותר אשר דינם כדין פיטורי התובע כפי שארע לבסוף.

כל אחד מהאירועים המתוארים מהווים אירוע מיוחד בפני עצמו אשר גרר תגובות קשות ועוצמתיות של התובע ופגעו בכבודו ומעמדו והצטברותם היא שהובילה לפגיעתו הנפשית. השעיה מהעבודה, העברה מתפקיד, שימוע ופיטורים כל אחד מהם מהווה אירוע חריג ומיוחד בשגרת עבודת התובע המצדיק מינוי מומחה רפואי בעניינו.

טענות הנתבע
לתובע לא ארע אירוע מיוחד בעבודתו אלא מדובר בלחץ נפשי מתמשך. כל האירועים הנזכרים על ידי התובע הינם רצף של אירועים אך לא ניתן לראותם כאירועים חריגים ומיוחדים אשר הובילו למצב הנפשי הנטען על ידי התו בע. הימשכות האירועים על פני למעלה משנה וחצי מלמדת על מתח נפשי מתמשך בעבודה אשר אין בו כדי להוות "פגיעה" בעבודה.

מתצהיר התובע ועדותו עולה תמונה של התמודדות ארוכה ותחרות שנמשכה חודשים ושנים לאור חילופי מנהלים בחברה, תוך העדפת מנהלת אחרת על פני התובע. מדובר בתחרות שגרתית ואופייני ת בין עובדים המלווה בלחצים נפשיים מתמשכים אך לא מדובר באירועים חריגים.

אין כל בסיס לטענה כי שינוי סדר המצגים באירוע הראשון הנטען על ידי התובע הוא בגדר אירוע חריג אלא מעיד הוא על תחילתה של תקופת עבודה לחוצה ומתוחה , המלווה בהתנהלות לא יאה של התובע כלפי עמיתיו ומלמדת על תחילתו של תקופת לחץ נפשי. לא הוכח מתי אירעו האירועים הנטענים אשר נפרשו על פני תקופה ארוכה , לא הוצגה כל אסמכתא התומכת בטענה ולא הוכח כי מדובר באירוע חריג , תחום בזמן ובמקום. כמו כן לא הוכח מבחינה אובייקטיבית כי האירועים הנטענים גרמו לתובע , מבחינה סובייקטיבי ת, דחק נפשי שהוביל למצב הנפשי הנטען.

הרישומים הרפואיים בעניינו של התובע אינם תומכים בטענתו ומלמדים על אנמנזה הסותרת גרסתו. התובע אף לא זמן עדים ממקום העבודה על מנת שיתמכו בגרסתו על כן, מדובר בעדות יחידה אשר אין לסמוך עליה.

לאור כל האמור , יש לקבוע כי לא הוכח כי מדובר באירועים חריגים אלא מתח מתמשך בעבודה אשר יכול והקשה ולחץ על התובע אך אין בו כל אירוע חריג במסגרת העבודה על כן , יש לדחות את התביעה.

טענות התובע בסיכומי התשובה

לאופיו של התובע אין כל רלוונטיות להכרעה בשאלות הנדרשות במסגרת הליך זה ואין כל מקום להבעת עמדה ביחס לאופיו של התובע אשר הינו אדם בעל אופי חיובי ביותר. על הנתבע להימנע מהכפשת מבוטחיו שעה שעומדים הם על זכויותיהם.

אשר לטענת הנתבע על פיה התובע לא הביא אף עד לתמיכה בטענות, יש לבחון את כלל מסמכי התיק מהם עולה מסכת ראייתית שלמה המציגה את השלשלות הדברים שתוארה בצורה מלאה בזמן אמת על ידי עובדי החברה ואף נתמכת באישורים הרפואיים. הנתבע לא הציג ולו ראיה אחת המפריכה את גרסת התובע בעוד העדה מטעמו תמכה בגרסת התובע.

ככל שניתן לגרוס כי מדובר בתקופה רווית מתחים לא ניתן להתעלם מקיומם של אירועי שיא במהלך העבודה אשר הוכחו הן מבחינה אובייקטיבי ת והן מבחינה סובייקטיבי ת ביחס להשפעתם על התובע. כמו כן בניגוד לטענות הנתבע אין כל צורך בהוכחת אירוע חריג אלא אירוע מיוחד בלבד. מ שעה שהאירועים שתוארו על ידי התובע הינם בגדר אירועים מיוחדים אשר אירעו במהלך עבודתו , יש למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
 
בהתאם להלכה הפסוקה יש לבחון האם הניח התובע תשתית עובדתית המלמדת על קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודה, באופן המצדיק מינויו של מומחה רפואי לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין מצ בו הנפשי לבין האירוע ים אשר א ירעו במהלך עבודתה. אכן כטענת התובע אין מקום להתייחסות הנתבע לאירוע כאירוע חריג אלא 'אירוע מיוחד' אשר ארע ב מהלך שגרת העבודה. על מנת שניתן יהיה לקשור בין אירוע בעבודה ובין פגיעה נפשית יש להצביע על "אירוע מיוחד" מוגדר בזמן ובמקום אשר ניתן יהיה להעריך כי הטביע חותם על המבוטח וגרם לו דחק נפשי בלתי רגיל (ר' עב"ל 31298 – 09-10 משה בר ששת נ' המוסד ל ביטוח לאומי, ניתן ביום 24.12.12).
 
בית הדין הארצי חזר בעניין עב"ל 24888-10-18 ציון אהרון נ. המל"ל (ניתן ביום 10.7.19 ) על דרך בחינת התביעה להכרה באירוע נפשי כתאונת עבודה וכך נקבע :".. על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע וכי הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הדחק הנפשי האמור מוערך "בסבירות העולה על 50%" (ר' עב"ל (ארצי) 201/10  לוי- המוסד לביטוח  לאומי  [פורסם בנבו] (7.3.11);עב"ל (ארצי) 50/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.10.10)).

אשר לאירוע האובייקטיבי המוגדר בזמן ובמקום נקבע כי די בהוכחת "'אירוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נדרשת הוכחתו של 'אירוע חריג'"(עב"ל (ארצי) 407/07 אביבה בן דוד – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (30.12.08); עב"ל (ארצי) 1434/04 עדה זהבית - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]  (14.3.06); עב"ל (ארצי) 36321-04-11 מרגלית בנט - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (31.1.12); עב"ל (ארצי) 31298-09-10 משה בר ששת - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]  (24.12.12)).

עוד נפסק כי במסגרת ההערכה הראשונית על בית הדין להשתכנע כי האירוע  מוגדר בזמן ובמקום וניתן יהיה להעריך כי הטביע חותם על המבוטח וגרם לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו, באופן סובייקטיבי קרי, כיצד השפיע האירוע על התובע עצמו ולא כיצד ראוי היה כי אותו אירוע בעבודה ישפיע עליו ( עב"ל (ארצי) 497/99 ישעיהו יוסף - המוסד לביטוח לאומי  [פורסם בנבו] (10.12.02);  לוזיאנה בנשטרית – המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (29.3.06)). נפסק באשר לאופן ההערכה הראשוני של "חריגות האירוע", כי די בהבאת ראשית ראיה על פיה במהלך העבודה ארע אירוע אשר ניתן לראותו ככרוך במאמץ נפשי או גופני. מקום בו קיים ספק או קושי בנוגע למידת החריגות או הייחוד של האירוע  יש למנות מומחה רפואי (עב"ל (ארצי) 50727-09-14 פלוני נ' המל"ל (23.11.15). עם זאת במסגרת הבחינה הסובייקטיבית אין די ב'דברי' המבוטח בלבד ועליו לתמכן בראיות אובייקטיביות, ראיות אשר הנטל להבאתן מוטל על כתפי התובע (עב"ל 302/09 דוד בליה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.10.2009).
 
מן הכלל אל הפרט
לצורך בחינת השאלה האם אכן יש לראות בכל אחד מהאירועים המתוארים על ידי התובע כ'אירוע חריג' בעבודתו, נפנה לבחינת כל אירוע ואירוע בהתאם לראיות שהונחו לפנינו.

האירוע הראשון
עיון בתצהיר התובע מעלה כי לעבד משך 28 שנים בחברת " יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ", ובתפקידו האחרון שמש כמנהל מכירות ארצי באגף חלקים. האירוע המיוחד הראשון במהלך עבודתו התרחש לגרסתו בחודש יולי שנת 2014 כאשר במהלך פורום מנהלי החברה החלה מנהלת הייבוא והרכש להציג את דבריה לפניו, כאשר בכל הפורומים הקודמים התובע הציג ראשון את המצגת שהוכנה על ידו. כתוצאה מכך התובע כעס מאוד ולמחרת התנהל ויכוח סוע ר בינו ובין מנהלת הייבוא והרכש במהלכו האשים אותה כי פגעה בכבודו. מאותו מועד יחסיו עם מנהלת הייבוא והרכש היו מתוחים מאוד והובילו להתפתחות פגיעתו הנפשית. בסמוך לאירוע הנטען התובע פנה לקבלת טיפול רפואי לאחר שחש כאבים בחזה (סעיפים 7-9 לתצהיר התובע).

התובע העיד באשר לאירוע זה כי:"בדר"כ יש את הקטע של הצגת הדברים והאיש הראשי בהתחלה של אותה קבוצה, בחלפים אני הייתי ידוע כגובה חזק המצגת שהצגתי הייתה של 30 סעיפים , היא ביקשה ממני מהפקידה שלי להוסיף עוד שורה אחת למטה, והדיבור שלה היה 10 שניות , אני מדבר 20-30 דק וכמבקשים ממני להציג היא קמה , אני השקעתי במצגת יומיים שלוש.
ש. למה אתה חושב שהמנהל אמר בסופו של דבר שהיא לא פגעה בכבוד שלך?
ת. הוא ראה שאני נסער ואולי הוא כיפה עליה גם.
ש. אולי התגובה שלך הייתה מוגזמת?
ת. לא, אני בסה"כ שאלתי אותה למה היא עשתה את זה"(עמ' 2 לפרוטוקול 26-33).

מעדות התובע על אודות האירוע הנטען ומתן אפשרות למנהלת אחרת להציג את הדברים לפניו, עולה כי חש הוא פגיעה בכבודו וסערת רגשות. אף אם ניתן היה לקבל את עמדת הנתבע כי שינוי סדר המצגים באותו פורום איננו בגדר אירוע מיוחד, סבורים אנו כי בנסיבות מקרה זה נוכח השנים הרבות בהן התובע "פתח" את ישיבות פורום המנהלים, שעה ש השינוי בסדר המציגים לא תואם עמו ולא נאמר לו כי נערך שינוי , כאשר מטבע הדברים קיימת היררכיה ואף תחרותיות מסוימת בין המנהלים, קיימת אפשרות סבירה אשר לא נסתרה על ידי הנתבע, כי הענקת הזכות הראשונה להציג את הדברים למנהל אחר, מבלי שהדברים הובאו לידיעתו ולאור השנים הרבות בהן היה מקובל נוהג זה, מלמד על ' אירוע מיוחד' שאינו רגיל בשגרת העבודה בפרט משהתובע העיד כי בכל הישיבות המצגת הראשונה ניתנה לו.

עוד נציין כי מעבר לאירוע האובייקטיבי המיוחד אשר לא היה שגרתי בעבודת התובע, העובדה כי ביום 17.7.14 התובע פנה לקבלת טיפול רפואי וציין כי הכאבים נמשכים מזה שלושה ימים עקב ויכוח שהחמיר בעבודה ובשל לחץ בעבודה בזמן האחרון, מחזקת את המסקנה כי התובע חווה את האירוע כאירוע מיוחד, ובלתי שגרתי בעבודתו . יודגש כי איננו בוחנים בהליך זה כיצד היה ראוי כי האירוע ישפיע על התובע אלא כיצד בפועל השפיע הוא על התובע. אנמנזה זו בניגוד לטענת הנתבע תומכת באופן מפורש וברור בעמדת התובע על פיה מבחינתו מדובר ב'אירוע מיוחד' אירוע אשר מבחינה אובייקטיבית התרחש בזמן ובמקום מוגדר (ככל הנראה ביום 14.7.21 כעולה מהתיעוד הרפואי ובכל מקרה התרחש בחודש יולי 2014), וגרם לו לתחושות הקשות בעטיין פנה לקבלת טיפול רפואי.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי יש לראות באירוע אשר ארע
ביום 14.7.2014, במהלך עבודת התובע כ'אירוע מיוחד'.

האירוע השני
לטענת התובע ביום 14.4.2015 התנהל ויכוח חריג בעוצמתו בינו בין מנהלת הייבוא והרכש במהלכו הטיחו השניים האשמות קשות אחד כלפי רעהו באשר לתפקודם בחברה. כעולה מתצהיר התובע במהלך הוויכוח הודיע לו מנהלו , ראש אגף מחלקת חלקים, כי הוא מושעה מעבודתו בחברה. עוד עולה מעדות התובע כי לאחר אותו ויכוח חש ברע ואושפז בבית חולים למשך מספ ר ימים. כתוצאה מאותו ויכוח קולני וקשה הושעה התובע מעבודתו ולאחר מכן זומן לשיחת בירור (סעיפים 10-12 לתצהירו).

התובע נחקר בעניין האירוע השני שהוביל להשעייתו וכך העיד:
"להשעיה מעבודה. ב 14.4 שרה אוזן נעמדה לי מול הדלת , הייתה ישיבה עם העובדים שלי , היא התחילה לעשות לי תנועות, היא נכנסה למשרד ויצאה ולא הורידה את העניינים מהכיוון שלי, היא נכנסה לראש אגף ויצאה, יצאתי מהמשרד והלכתי לכיוון הנוחות, היא הסתכלה עליי במבט מעליב פוגע ואז אמרתי לה את מבסוטית שאני לא מרגיש טוב, שמת עלי עין , את מקנאה בי, ואז מדי קפץ אמר לי אתה מושעה לך הביתה, הוא פירש את זה בזה שהלכתי אליה למשרד ורבתי איתה. אחרי חודש חודשיים שמדי בא אלי הביתה ואמר שחשב שאני הלכתי למשרד שלה ולכן הוא השעה אותי אם הוא היה יודע שרק דיברתי הוא לא היה משעה אותי.
ש. מה הכוונה בסעיף 10 לתצהיר שהטחתם האשמות קשות למה התכוונת?
ת.להשעיה . יום או יומיים לפני כן (האירוע) אני אחראי על רכש על מכירות ארציות של כל החברה, שרה אוזן בלי שאני אעשה לה כלום , אני הבאתי פתרון , באתי לראש האגף אמרתי לו שהיא עשתה פנצ'ר הוא אמר לי מעולה , הוא אמר לי תזמין 10 אלף העובד סיפר לה שאני פניתי ישירות וזה הייתה בעצם הוראה של ראש אגף, היא נכנסה למשרד של מדי והתחילה לצעוק עליו. היא יצאה מהחדר ואמרה לי "אתה לא יודע מה אני אעשה לך, יש לי קשרים למעלה" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 29-33; עמ' 4 לפרוטוקול ש' 1-10).

מעדותה של עדת הנתבע , גב' נורית צוררו, מנהלת משאבי אנוש בחברה בה עבד התובע הצטיירה תמונה על פיה התובע הושעה באופן מידי אולם, לא ה ייתה בשלב זה כוונה לפטרו וכדבריה:" כל העניין עם התובע התחיל ב 14.4.15 שהיה עימות בינו לבין מנהלת אחרת גב' שרה אוזן המנהל של שינהם מדי שלח אותו הבייתה , ואמר לו שיילך היביתה לנוח, והשעה אותו ל 3 ימים, הוויכוח שהיה בינהם כי הוא קרה כלפיה קריאות שלא מקובלות, זה היה ריב מבין כמה ריבים אבל זה היה ריב טעון , הוא אמר לו שהוא לא יכול להשאר ושלח אותו לכמה ימים הבייתה לנוח להרגע , לא הייתה כוונה לפטר אותו. באותו ערב הוא התקשר ואמר שהוא לא מרגיש טוב שהוא נסע למיון עם אשתו והוציא ימי מחלה...."(עמ' 6 לפרוטוקול ש' 21-26). בהמשך העידה כי היו צרחות במסדרו ן (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 28).

מעדות התובע והעדה מטעם הנתבע עולה כי בשל ויכוח קולני וקשה כפי שהוגדר על ידי התובע ואף על ידי מנהלת משאבי אנוש בחברה, הוחלט באופן מידי ולאלתר על השעיית התובע. ברי כי השעיה מידית זו מבלי שקדמה לה שיחת בירור כלשהי (שיחה אליה זומן זמן רב לאחר שהושעה) , כאשר התובע הושעה טרם שמיעת טענות כל אחד מהצדדים אשר לאירוע הנטען , אף אם הייתה סביבת עבודה מתוחה בין התובע ובין המנהלת הנוספת , מלמדת על עליית מדרגה במתח אשר שרר במקום העבודה וביחס כלפי התובע. עליית מדרגה זו אף נתנה אותותיה על בריאותו של התובע באופן סובייקטיבי, כעולה מסיכום האשפוז מיום 19.4.2015 בו נרשם:" ביום קבלתו לאחר ויכוח בעבודה הרגיש כאבים בחזה, לחצים....".

משעה שהתובע הושעה באופן מידי לאחר 28 שנות עבודה בחברה , עקב ויכוח עם מנהלת אחרת בחברה, מבלי שקדמה שיחה לבירור טענות התובע והמנהלת כך שלמעשה כל האשמה כוונה כלפי התובע, ללא כל אפשרות להשמיע עמדתו משנדרש הוא לעזוב את מקום העבודה לאלתר, התוצאה היא כי מדובר אירוע מי וחד בשגרת עבודה תקינה. ככל שהייתה מתיחות ותחרותיות בין המנהלים , מבחי נת התובע אין ספק כי השעיה מהעבודה היא צעד קיצוני וחריג אשר כמוהו לא חווה טרם לכן לפיכך, יש לראות באירוע ההשעיה כ'אירוע מיוחד' בעבודה.

האירוע השלישי
ביחס לאירוע השלישי, שעניינו בפגישת התובע עם מנהלו והצעת עבודה לעבוד כמחסנאי , הצהיר התובע כי ביום 20.7.2015 שוחח עם מנהלו ומשלא הצליח לשכנעו לחזור בו מכוונתו להעבירו לתפקיד אחר, השניים שוחחו שנית ביום 22.7.2015. בפגישה השנייה הבהיר מנהל התובע כי אין אפשרות להחזירו לאותו תפקידו. התובע הגיב בצורה קשה והטיח האשמות קשות במנהלו ובמנהלת הייבוא והרכש ואף איים כי יתבע את מנהלו(סעיפים 17-19 לתצהיר התובע). עוד הצהיר כי הגיב באופן מאוד קשה שעה שהבין כי ההחלטה שלא להחזירו לתפקידו סופית היא.

התובע תאר את הפגישה המטלטלת והקשה בין השניים באופן הבא:
"באתי לפגישה שניה אחרי יומיים שיתפתי את הילדים שלי, הם אמרו לי תזהר , הוא ממולח הגעתי לפגישה השנייה פתאום הוא אומר לי "אני מצטער , אין כלום זה התפקיד היחיד שיש" זה נפל עלי כרעם ביום בהיר, הייתי נסער אמרתי לו מה פתאום למה אתה עושה לי את זה, ואז הטחתי בו את כל מה שאתה אומר מעצבים מכעס, אמרתי לו שהוא ניזון משרה וכו''. באנו לצאת החוצה, אחרי שצעקתי והיו חילופי דברים קשים , אמרתי לו למה אתה עושה לי אז זה? רציתי שיבוא איתי לאוטו לראות את האשפוזים ואז החזקתי פלאפון והוא אמר לי אני אקליט אותך, ואז אמרתי לו "אתה לא מתבייש" אתם מתעללים בי 3-4 חודשים , ואז הוא אמר לי אני מצטער סליחה, התחלתי לבכות לצעוק, אמרתי מה אני אגיד לילדים אבא שלהם המנהל הבכיר פתאום בא ובוכה כמו ילד קטן, ואז הוא אמר לי אתה רוצה להתאבד, פחדתי שאני אעשה לו משהו מרוב כעס והוא אמר לי כנס לאוטו הוא פחד שאני אעשה משהו לעצמי, הוא ישב איתי באוטו , אדם במצוקה נאחז בכל קצה כדי להינצל...."(עמ' 4 לפרוטוקול ש' 29-30; עמ' 5 לפרוטוקול ש' 1-7).

עדת הנתבע, גב' צוררו, העידה בעניין זה כי נעשו ניסיונות להשאיר את התובע בחברה אמנם לא באותו תפקיד אלא בתפקיד מחסנאי באותו שכר. לאחר שהתובע סרב הוצעו לו בשלב מאוחר יותר , במהלך חודש דצמבר 2015 במסגרת ישיבת השימוע, תפקידים אחרים שהיו פנויים בחברה בהם השכר נפל משכרו של התובע ועמד על כ- 8,000 ₪ (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 9-12) .

אנו סבורים כי המציאות העגומה אליה נקלע התובע כאשר מחד הושעה הוא באופן מידי מעבודתו ולאחר מספר חודשים הובהר לו באופן ברור כי לא תתאפשר חזרתו לעבודה , יצרה אצלו מפח נפש וכעס חריג בעוצמתו שכן בנקודת זמן זו הבין כי אבד את מקום עבודתו, מקור פרנסתו עליו נסמך משך כשלושה עשורים כל זאת מבלי שנשמעה טרוניה באשר לביצוע תפקידו למעט היחסים בינו ובין מנהלת הרכש. אירוע זה אשר הוגדר בזמן ותואר על ידי התובע כאירוע מטלטל במהל כו בכה והיה במצוקה קשה , הוא 'אירוע מיוחד' בשגרת עבודת התובע הן בפן האובייקטיבי כפי שפורט לעיל והן בפן סובייקטיבי , כעולה מעדות התובע ותחושותיו באותה שיחה.

האירוע הרביעי
האירוע הרביעי ארע לטענת התובע במועד השימוע ביום 20.12.2015 , עת הציג אישור מרופא תעסוקתי כי אינו כשיר לעבוד במחסן ולאחריו הוצעו לו תפקידים שאינם ניהוליים בתנאי העסקה פחותים מתפקידו הקודם. לתובע נמסרה במעמד השימוע מעטפה בה הוצגו המשרות המוצעות. ההצעות היו הצעות מעליבות אשר הוצעו בחוסר תום לב במטרה להוביל לפיטוריו כפי שארע בפועל (סעיפים 24-26 לתצהיר התובע).

התובע העיד ופרט את אשר ארע בישיבות השימוע ותחושותיו לאור ההצעות שהוצעו לו וכך העיד:
"מה היה בישיבה שהגעת על שיחת שימוע שבה החליטו שאתה מפוטר?
" הוא החזיר אותי לעבוד בתור פקיד למעלה זמני , אמרתי לו בסדר, הוא אמר לי שאני מרוויח 18 אלף במקום 5000 ₪, בשימוע הוא הציע לי עבודה ב 5000 ₪ שאני אהיה נהג באוויס או אלדן , הייתי בהלם הבאתי עו"ד לשימוע העו"ד אמרה לי אל תדחה, קיבלתי את ההצעות לשימוע, וזהו למחרת באתי לשימוע של פיטורים, הוא הזמין אותי ונראה הכל נינוח , באיזה חברה אנחנו חיים אני מחפש רק צדק. הגעתי לאבישי הוא אומר לי לך להפסקה תחזור, לא סיימתי את השיחה הוא הביא לי מעטפה אמרתי לו אני לא רוצה לפתוח את זה, לקחתי את זה יצאתי החוצה וזעקתי צעקות שבר, כל האירועים האלה היו אירועים היו קשים היו לי מאודי, זה כל פעם אירוע , מנוחה, אירוע מנוחה, ומאז אני רק מתוסכל , איפה טעיתי בחינוך לילדים שלי, שלימדתי אותם ערכים יש לי ילדים מוצלחים, ומה עוד צריך לעשות במדינה הזאת, 50 שנה החברה שיבחה אותי, עולמי חרב עליי" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18-28).

דומה כי אין צורך להכביר מילים על תחושותיו הקשות של התובע המתוארות על ידו במילותיו הוא בעת ישיבת השימוע. הגם שמדובר בתקופה בה התובע הושעה ובפועל לא עבד ואף הובא לידיעתו בפגישות קודמות כי לא ישוב לתפקידו, המציאות העגומה אליה נקלע עת הוצעו לו הצעות שאינן הולמות את כישוריו ויכולותיו, תוך הפחתה של למעלה מ- 70% משכרו בתפקידו הקודם, מלמדות על אירוע שיא אובייקטיבי בשגרת עבודת התובע. אירוע מיוחד, במהלכו התברר לתובע כי אין כל סיכוי לחזרתו לעבודה הן לאור התפקידים הזוטרים שהוצעו לו והן לאור הירידה החדה בשכרו. למשמע הצעת החברה לא אחרה להגיע תגובתו הסובייקטיבית של התובע אשר כללה "זעקות שבר" וכדבריו "עולמי חרב עלי".

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי אירוע הפיטורים המתואר על ידי התובע מהווה 'אירוע מיוחד' בעבודתו, אירוע שיא אשר לאחריו הבין התובע כי כלו כל הקיצים, ואבדה תקוותו לחזור למעגל העבודה בחברה בה עבד כשלושה עשורים.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, ומשעה שכלל האירועים אשר נטענו על ידי התובע הוכרו על ידינו כ' אירועים מיוחדים ' במהלך עבודת התובע, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

בשם לב לתוצאת ההחלטה ומשעה שלא היה כל מקום לעמדתו הנוקשה של הנתבע , אשר יש לציין כי אף אינה עולה בקנה אחד עם האנמנזה הרפואית כפי שאוזכרה לעיל והמעידה על תלונות התובע בזמן אמת, יישא הנתבע בהוצאות ההליך עד כה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

החלטה למומחה תשלח בנפרד.

ניתנה היום, י"ב אב תשפ"א, (21 יולי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים מר אבשלום אייזנר

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' שלומית לוי