הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 21975-06-18

07 מרץ 2021

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע
תומר שפר
ע"י ב"כ עו"ד אוהד אלטמן

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. השאלה הדרושה להכרעה במסגרת הליך זה היא האם כתוצאה מהאירוע התאונתי אשר ארע לתובע ביום 17.1.2016 והוכר כתאונת עבודה, סובל התובע מנזק נפשי.

2. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי אשר ארע לתובע ביום 17.1.2016 והוכר כתאונת עבודה ובין הנזק הנפשי ממנו סובל הוא. בהתאם לכך מונה פרופ' יובל מלמד, מומחה בפסיכיאטריה, לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

3. ביום 6.5.2020 התקבלה חוות דעת המומחה, במסגרתה נקבעו הדברים הבאים:
"מר תומר שפר מוכר כסובל מליקוי זמני בתחום האורתופדי, כולל הפעלת תקנה. בהיבט הנפשי יש לציין כי אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות; טופל תקופת מה בפסיכותרפיה וכן בטיפול תרופתי נוגד דיכאון מסוגים שונים. כיום אינו מטופל.
תומר מאובחן כסובל מ- CRPS= תסמונת כאב אזורי מורכב.
תסמונת זו כוללת בתוכה הפרעה אורתופדית בגפה, כאב רב והיבט נפשי.
נשאלת השאלה האם המרכיב הנפשי ממנו תומר סובל הינו כלול בנכות האורתופדית המוכרת או שהינו בנוסף לה.
ייתכנו מספר אפשרויות:

1.אפשרות אחת שאציין לצורך הדיון הינה שתומר סובל מהפרעה דיכאונית, כפי שצוין בהליך האבחוני בבי"ח רעות, או מהפרעת הסתגלות כאבחונו של ד"ר בירגר. הפרעה זו הינה נפרדת להפרעה האורתופדית.

2.אפשרות שנייה הינה שמדובר בהפרעה נפשית שהיא חלק מההפרעה האורתופדית והפרעת הכאב – כלומר אדם שסובל מכאב, רגישות מקומית והגבלה בתנועה, הגורמות לו לפגיעה בכל אורח חייו הקודם, סובל גם מתגובה נפשית לכך, אך היא כבר מגולמת בנכות הפיסית הקיימת.

3.אפשרות שלישית היא שמדובר בנכות גופנית עם תגובה נפשית לנכות זו- חוסר יכולת להתמודד באופן תואם עם הלקות הפיסית באופן שהתגובה הנפשית הינה בעוצמה רבה יותר מאשר היינו מצפים כתגובה "רגילה" למצב גופני מורכב.

דיון באפשרויות הללו
4. איני סבור שמדובר בהפרעה נפשית נפרדת. ההפרעה הנפשית הינה תוצאה ישירה וקשורה למצב הגופני. תומר מתאר סבל עקב כאב, עקב המגבלה הפיסית, עקב שינוי חייו ותכוניותיו. לא התרשמתי שמדובר באבחנה נפשית נפרדת, מה גם שאין הוא חש שהוא נעזר בטיפול נפשי ואינו נמצא בטיפול כזה.
2-3 האבחנה בין האפשרות שהליקוי הנפשי הינ ו חלק מהליקוי הפיסי, לבין האפשרות שמדובר במצב נפשי תגובתי לנכות הגופנית, אינה קלה במקרה זה.
הפרעה פיסית הגורמת לכאב רב, הפרעה במגע באזור, שינוי של אורחות החיים, בוודאי שהיא כוללת בתוכה מרכיב נפשי משמעותי ביותר.
אני מתרשם שתומר בדרכו מתמודד ומנסה לשקם את עצמו, ואין הוא חווה את המחלה הפיסית באופן חמור יותר מאשר היא בפועל, או מייחס למחלה מגבלות מעבר למגבלות הקיימות במציאות.לכן לדעתי התגובה הנפשית שלו הינה מותאמת והיא תגובה סבירה למצב כה מגביל כמו CRPS, ולכן אין לדעתי לקבוע כי מדובר בלקות נפשית שהיא בנוסף ללקות הפיסית.

לסיכום:
לדעתי המרכיב הנפשי הקיים אצל תומר אשר הוביל אותו לטיפול נפשי לתקופה מסוימת ברעות ואצל ד"ר בירגר (והסתיים), צריך לקבל את ביטויו מבחינת אחוזי הנכות בתוך הנכות הגופנית, ולא בנוסף לכך.
במענה לשאלה 6 בהחלטת בית הדין מ 2.2.20:
לדעתי, התובע אינו סובל מליקוי נפשי נפרד לליקוי הגופני. קביעת אחוזי נכות למרכיב הגופני כוללת בתוכה במקרה זה, לדעתי, את המרכיב הנפשי".

4. ביום 22.7.2020 הועברו אל המומחה שאלות ההבהרה הבאות:
"1.בחוות דעתך כתבת כי המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותך כללו, בין היתר, 5 מפגשים עם ד"ר בירגר, וכן מרשם לטיפול פסיכיאטרי עדכני מהפסיכיאטר המטפל בנפגע כיום (מרשם תרופתי מתאריך 17.3.20). ענה השב על השאלות הבאות:
מהם תאריכי שלושת סיכומי הטיפולים על ידי הפסיכיאטר ד"ר משה בירגר, אליהם לא התייחסת בחוות דעתך, מתוך 8 סיכומי הביקורים שהועברו לעיונך?

מדוע לא נתת ביטוי בחוות דעתך לעובדה כי התובע מטופל כיום על ידי פסיכיאטר אחר?

מדוע לא נתת ביטוי בחוות דעתך למרשם התרופתי שניתן לתובע על ידי הפסיכיאטר המטפל בו כיום (ד"ר איוואן גולדברגר)?

האם לאור תשובותיך לשאלה מספר 1, יש בכך כדי לשנות מחוות דעתך? "

5. ביום 12.8.2020 התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה וכך נקבע:

"1. א. סיכמתי כאן את כל הבדיקות שעומדות כעת לפניי.
ב. ציינתי כעת את המרשם של ד"ר גולדברגר לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
לא קיבלתי חומר רפואי בנושא הטיפול של ד"ר גולדברגר.
ואיני חושב שמדובר בהפרעת קשב וריכוז.
ג. כנ"ל.
2. החומר הרפואי, שסיכמתי אותו כאן כעת, מחדד את השאלה אשר פרטתי בחוות דעתי.
האם יש כאן הפרעה נפשית בנוסף לתסמונת הכאב האזורי (CRPS) או האם התגובה הנפשית היא חלק מהתסמונת, או האם יש תגובה נפשית למחלה גופנית.
תומר היה איש פעיל ועובד בתפקידי ניהול שונים. התאונה פגעה ביכולתו לעבוד, ומאז אינו עובד.
הוא החל לסבול ממחלת הכאב האזורי CRPS . מחלה ז ו מגבילה במקרים רבים את התיפקוד, והכאב הנובע ממנה פוגע במישורים רבים.
כך גם אצל תומר: יש מוגבלות בתנועה: לא מסוגל לחזור לעבודה עקב הכאב.
מטופל כיום רק בקאנביס רפואי, כי טיפול זה עוזר לו לכאבים.
מתעורר מהשינה עקב כאבים.
עייפות עקב הפרעות בשינה, תשישות. בעיקר יושב בסלון עקב הכאבים.
חוסר חשק לקום כי כל פעם עלול לכאוב. כמו כן קשיי ריכוז וחוסר מצב רוח.
מאידך הוא מציין שהוא לומד 3 פעמיים בשבוע, לוקח את הילד לגן ובחזרה, משתדל לעזור לאישתו, נוהג ברכב.
לדעתי התמונה הנפשית, הינה חלק מהנכות האורתופדית, שבה יש כאב קשה והכאב הינו הגורם לקשיי התיפקוד ולהפרעות בשינה.
הוא נמצא במעגל שלילי שמתחיל מהכאב ומוביל לחוסר תפקוד וירידה במצב רוח. לדעתי אין מדובר בתסמונת פוסט טראומתית כפי שכתב ד"ר בירגר בחלק מהמפגשים או בתגובת הסתגלות כפי שצוין בפגישות אחרות ובתעודה הרפואית. חוסר התפקוד, הצמצום והשעמום נובעים לדעתי מהכאב ולא ממחלה נפשית נפרדת".

תמצית טענות הצדדים
6. לטענת התובע , המומחה הרפואי לא התבקש ולא הוסמך לקבוע את שיעור נכותו הנפשית של התובע אלא היה עליו לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנפשי ובין התאונה. חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה אינן בהירות שכן המומחה מצא כי התובע אכן סובל מפגיעה נפשית מסוימת משמצא כי הקושי והסבל הגופני משליך על מצבו הנפשי. מכאן עולה כי מקום בו הסבל הגופני משליך על הסבל הנפשי , קיימת פגיעה נפשית מסוימת שהינה תוצאת התאונה.

7. המסקנה העולה מחוות דעת המומחה היא כי משעה שקיימת פגיעה נפשית כתוצאה מפגיעה גופנית עקב התאונה , מהווה הדבר פגיעה נפשית שנגרמה כתוצאה מהתאונה. בהתאם לכך, על הנתבע לזמן את התובע לוועדה רפואית בתחום הפסיכיאטריה אשר תקבע האם מדובר בפגיעה המגיעה לכדי נכות . כמו כן , המומחה דן בשאלה שלא התבקש לדון בה וקבע כי הפגימה הנפשית מגולמת בתוך הנכות האורתופדית.

8. עוד טען התובע כי המומחה קבע כי התובע אינו עובר עוד טיפוליים נפשיים בהווה תוך התעלמות מהמסמכים הרפואיים, מהם עולה כי קיים המשך טיפול פסיכיאטרי על ידי פסיכיאטר אחר. בהתאם לכך , התבסס המומחה על הנחה שגויה אשר השפיעה על חוות דעתו. עוד נטען כי המומחה נתן משקל רב לעובדה כי התובע סובל מתסמונת CRPS וסבר כי מדובר בתסמונת כאב הכוללת בתוכה היבט נפשי אולם, כעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית אשר קבעה את נכותו הרפואית של התובע, נכותו לא נקבעה בגין תסמונת CRPS ואף נכתב כי אין סימנים אופייניי ם לתסמונת זאת.

9. לאור הקשיים עליהם הצביע התובע ביחס לחוות דעת המומחה וכן משעה שמקביעתו עולה כי הנכות הנפשית יסודה בנכות הגופנית , התוצאה היא כי הפגימה הנפשית נגרמה כתוצאה מתאונת העבודה ובהתאם לכך יש לקבל את התביעה.

10. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות משעה שהמומחה קבע כי עיקר הקושי והסבל הוא גופני ומצב זה משליך על המצב הנפשי. המומחה הבהיר בפירוט בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה שארעה לתובע ובין הליקוי הנפשי ממנו סובל הוא.

11. עוד טען הנתבע כי טענות התובע להתעלמות המומחה ממסמכים רפואיים אינן נכונות ונטענו בעלמא לאור המענה השלם והמעמיק שהעניק לכלל שאלות ההבהרה על כן, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
12. עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי אכן המומחה התייחס בחוות דעתו לעובדה כי התובע אינו חווה את המחלה הפיסית באופן חמור מאשר היא בפועל או מייחס לה מגבלה מעבר למגבלות הקיימות במציאות. בהמשך חוות דעתו מתייחס המומחה לחומר הרפואי שהונח בפניו תסמונת CRPS והבהיר כי תגובתו הנפשית של התובע מותאמת למצבו הגופני על כן, קבע כי אין מדובר בלקות נפשית בנוסף ללקות הפיסית.

13. טענת התובע על פיה הוועדה הרפואית לא מצאה ממצאים מהם עולה כי התובע סובל מתסמונת CRPS איננה רלוונטית , שעה שהמומחה אשר כזכור אינו אורתופד, לא נדרש לבחון את הפגיעה האורתופדית ואף לא נחשף לקביעות הוועדה הרפואית אלא בסס ממצאיו על סמך נתוני התיק הרפואי של התובע שם נזכרת תסמונת זו.

14. באופן דומה לא מצאתי כי יש לקבל את טענות התובע בעניין התבססות המומחה על העובדה כי התובע לא המשיך בטיפול רפואי. המומחה נשאל על כך בשאלות ההבהרה והבהיר כי אף לאחר שעיין במרשם ד"ר גולדברגר לטיפול בהפרעת קשב וריכוז , אינו סבור כי התובע סובל מהפרעה זו. בהמשך תשובתו חדד והבהיר כי לאחר שסיכם את כל החומר הרפואי עד למועד תשובו תיו על שאלות ההבהרה סבר הוא כי לא מדובר בתסמונת פוסט טראומטית או בתגובת הסתגלות.

15. מהאמור לעיל עולה מפורשות כי המומחה סבר כי לא מדובר במחלת נפש נפרדת אך לא ניתן להתעלם מקביעות המומחה מהן עולה באופן ברור כי: "ההפרעה הנפשית היא תוצאה ישירה וקשירה למצב הגופני", ובהמשך " הפרעה פיסית הגורמת לכאב רב, הפרעה במגע באזור, שינוי של אורחות החיים, בוודאי שהיא כוללת בתוכה מרכיב נפשי משמעותי ביותר" וכן "המרכיב הנפשי הקיים אצל תומר אשר הוביל אותו לטיפול נפשי לתקופה מסוימת...." ובתשובות לשאלות ההבהרה:" עיקר הקושי והסבל הוא גופני ומצב זה משליך על המצב הנפשי".

16. מכאן עולה כי המומחה מצא הפרעה נפשית אשר אמנם אינה נפרדת אולם , אלמלא תאונת העבודה לא הייתה קיימת דהיינו, דרישת הקשר הסיבתי מתקיימת אף לדעת המומחה. לדעתו אין ליתן אחוזי נכות נפרדים בגין המצב הנפשי אלא היא נכללת בתוך הנכות הגופנית. קביעה זו יש להותיר להכרעת הוועדה הרפואית אשר תידרש לשאלת אחוזי הנכות הנפשית ככל שקיימי ם. בשלב זה של ההליך בו נבחנת זיקת הקשר הסיבתי לתאונה , יש להכיר בקשר סיבתי בין התאונה ובין הלקות הנפשית ,כאשר הוועדה רשאית לקבוע את אחוזי הנכות הנפשית ואף לקבוע כי אין נכות נפשית נפרדת.

סוף דבר
17. לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

18. בשם לב לתוצאת ההליך יישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"א, (07 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .