הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 21285-10-17

19 יוני 2020

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי שפר

התובע
פרץ גלאם
ע"י ב"כ: עו"ד אריאלי יניב ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירלי ברדוגו ואח'

פסק דין

מונחת לפנינו תביעת התובע להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל לטענתו כתוצאה מתנאי עבודה בחשיפה לרעש מזיק.
רקע עובדתי
התובע, יליד 1965, עובד במטבח בבית החולים קפלן החל משנת 2002, בתפקיד מחסנאי.
התובע עובד בימים א-ה, וימי ו' ככל ונדרש, בממוצע של 8-10 שעות עבודה ביום.
במהלך עבודתו, הרכיב התובע אוזניות.
ביום 14.3.16 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקוי שמיעה שנגרם לו לטענתו כתוצאה מתנאי עבודתו.
ביום 15.2.17 דחה הנתבע את תביעתו מאחר שאינו עומד בהוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק).
כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.
טענת הצדדים בתמצית
לטענת התובע, במסגרת עבודתו כמחסנאי במטבח היה מקבל ומחלק מוצרי מזון, במקררים ובמקפיאים, במחסן ובאולם של המטבח.
התובע הוסיף כי בעבודתו היה חשוף לרעש מזיק, של כ-8-10 שעות ביום, מתנורים ומקפיא המטבח, ובחמש שנים האחרונות גם לרעש מאתר הבניה הצמוד למטבח.
לטענתו, כתוצאה מתנאי עבודתו חלה ירידה בשמיעתו וכן בשעות הלילה וכששקט שומע הוא צפצוף בשתי אוזניו.
מנגד, לטענת הנתבע, התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק לצורך הכרה בירידה בשמיעה כתאונת עבודה, שכן לא חלה אצל התובע ירידה של 20 דציבל בממוצע לפחות בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הרלוונטיות. וכן כי בבדיקה שנערכה על ידי המוסד לבטיחות וגהות, אשר כללה בדיקה אישית משוקללת של התובע, עלה כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק כמשמעותו בחוק.
דיון והכרעה
סעיף 84א לחוק קובע כך:
"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
...".
תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מגדירות 'רעש מזיק' כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו". בתקנה 2 לתקנות, נקבע, כי במפעל או במקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק תהיה "החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי" (כמוגדר בתקנה 1 והמבוסס על יום עבודה בן 8 שעות), כמפורט בתוספת השנייה לתקנות בה נקבע משך החשיפה המרבי בשעות המותר ליום עבודה. בין השאר, נקבע כי משך החשיפה המרבי המותר ליום עבודה בן שמונה שעות הוא 85 דציבל.
בעב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן: עניין פאנוס) נדונה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעסיק לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות. באותו עניין נקבע כדלקמן:
"לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף. במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א'".
בעב"ל (ארצי) 61058-12-16 גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי (11.04.19) נקבע שאין בנקבע בעניין פאנוס כדי לגרוע מחובת התובע לעמוד בהוכחת קיומו של רעש מזיק לצורך הכרה בפגיעתו: ".... אחד מתנאי הסף להכרה בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה בשל רעש מזיק, היא הוכחת תנאי עבודה ברעש מזיק. נטל זה מוטל על התובע ואם לא עלה בידו להרים נטל זה, הרי שדין תביעתו להידחות. אכן, כפי שנקבע בעניין פאנוס, כאשר בוחנים אם עלה בידי התובע להרים את הנטל, מקום בו אין מדידות רעש, יש לבחון את השאלה בשים לב למכלול הראיות, וכאשר על פני הדברים המסכת העובדתית מצביעה על האפשרות הסבירה שהמבוטח נחשף לרעש מזיק, יישקל מינוי מומחה רפואי.... אולם, אם תובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב כמזיק, אין מקום למנות מומחה רפואי ...".
מן האמור לעיל עולה כי מקום בו בית הדין שוכנע כי המבוטח אכן נחשף לרעש מזיק במקום עבודתו, ימונה מומחה רפואי גם מקום בו אין מדידות רעש במקום העבודה, אולם על המבוטח להרים את נטל ההוכחה הראשוני על מנת שניתן יהיה לקבוע באופן ברור על פי החומר הראיות, כי עבד בסביבה בה קיימת חשיפה לרעש המזיק.
לאחר שבחנו את הראיות ועדויות הצדדים, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב למזיק.
ראשית, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי לא כל עבודתו של התובע התבצעה במטבח, כמצוטט: "לא כל שעות העבודה אני במטבח. יש לי משרד שהוא צמוד למטבח. רב שעות היום אני עובד, מכניס ומוציא סחורה בהתאם לדרישה היומיום של המטבח" (ר' עמ' 5 שורות 3-4, כך במקור –א.ר.ב).
"ש. אתה מחסנאי בתפקידך? ת. נכון. ש. אז אתה לא אמור להיות רק במטבח ובחדר הסמוך? ת. אני אמור לקבל סחורה, להכניס אותה למקפיא ולמחסנים ומשם לשנע אותה בהתאם לדרישה של המטבח" (ר' עמ' 5 שורות 15-19).
התובע הוסיף בחקירתו הנגדית, לראשונה, כי הרעש לא נבע רק מהמקררים והמקפיאים, אלא העגלות במטבח, בית החולים שנבנה בסמוך וקונטיינרים שהונחו בכניסה למטבח ועשו רעש אדיר (ר' עמ' 5 שורות 9-12).
שנית, עוד עולה מחומר הראיות והעדויות כי התובע היה משתמש, בהתאם להנחיות המעסיק, באוזניות במהלך עבודתו.
"... זה מקום שמהווה מוקד של רעש ויש להם כל מיני אלמנטים לשים אוזניות באוזניים" (ר' עמ' 5 שורות 6-7).
שלישית, הגם שלטענת התובע נעשו בדיקות רעש במקום עבודתו מדי שנה (ר' עמ' 5 שורות 5-6), לא ביקש הוא להציגן וכן לא הזמין כל עד שיתמוך בגרסתו לגבי הרעש במטבח.
רביעית, בדיקה שנערכה במקום עבודתו של התובע על ידי המוסד לבטיחות וגיהות (ר' ת/10), שבוצעה לאחר הגשת התביעה לצורך בירור טענות התובע בקשר לרעש מזיק במקום עבודתו, העלתה כי התובע לא חשוף לרעש מזיק כקבוע בחוק ובתקנות.
התובע, ביקש לחקור את מבצעת הבדיקה, הגב' מרינה וולצ'גורסקי, לאור טענותיו לגבי מהמינות ותקינות בדיקת הרעש שנערכה במקום עבודתו.
בחקירתה הנגדית, הבהירה הגב' וולצ'גורסקי כי בוצעה לתובע בדיקה אישית משוקללת של רמות הרעש אליהן היה חשוף בעבודתו. כאשר הוצמד לתובע מיקרופון מחוץ למעיל "אני הייתי בבדיקה, מיקרופון אנו תמיד שמים מחוץ למעיל, אני תמיד מסבירה לאנשים בזמן שאני מבצעת את הבדיקה מה אני עושה. במיוחד עם המיקרופון, שחייב להיות בחוץ. אני מחברת את המיקרופון ומחברת אותו בחוץ" (ר' עמ' 6 שורות 6-15).
הגב' וולצ'גורסקי הוסיפה כי בוצעה מדידת שטח לאזור עבודתו של התובע וכי בנוסף למדידה האישית היה מודד סביבתי בעמדות שונות וכך קיבלה את תוצאתו האישית של התובע (ר' עמ' 7 שורות 25-31). לפיכך איננו מקבלים את טענת התובע כי הבדיקה נעשתה במשך 5 שעות, ולו היתה מתבצעת במשך 8 שעות עבודה היה מגיע למפלס הרעש הנדרש, 85 דציבל. שכן שוכנענו כי הבדיקה נעשתה באופן שמשקלל את הרעש לו היה חשוף התובע באופן אישי וכן את הרעש במוקדי עבודתו של התובע.
עוד עולה מחקירתה של הגב' וולצ'גורסקי כי גם אם היתה מביאה בחשבון את סטיית התקן, אין בה בכדי לשנות את תוצאתו האישית של התובע כך שיעבור את רף החשיפה לרעש מזיק (ר' עמ' 7 שורות 32-33; עמ' 8 שורה 1).
לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד בתנאי רעש מזיק. עיקר מקום בו אף להודייתו נערכו בדיקות רעש במקום עבודתו מידי שנה כך שיכל להוכיח את חשיפתו לרעש באם ביקש לסתור את בדיקת המוסד לבטיחות וגהות.
בנוסף, אין בידנו לקבל את טענת התובע כי לאור העובדה שהנתבע דרש כי יעבור בדיקת שמיעה, משמע כי עומד הוא ברף הרעש הנדרש. שכן טענת הנתבע כי בוחנים את שני התנאים המצטברים לצורך ההכרה בירידה בשמיעה, לא נסתרה.
נוסיף, כי מחומר הראיות עולה כי בבדיקה שערך התובע ביום 18.11.15 נמצא כי מצבו חמור יותר מבדיקה מאוחרת שנערכה בהתאם לדרישת הנתבע ביום 27.12.16, המצביעה על אי עמידתו של התובע בתנאי סף זה.
משהבדיקה העדכנית ביותר שהוצגה אינה מצביעה על הירידה הנדרשת בשמיעה, משמעה כי התובע אינו עומד אף בתנאי סף זה (ר' עב"ל 62206-10-13 דרור אליאס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 07.05.15).
לאור כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובע אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א לחוק, הן לעניין החשיפה לרעש מזיק והן לעניין ירידה בשמיעה בתדירויות המפורטות בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מאוזניו.
על כן אין מקום למינוי מומחה רפואי שיחווה את דעתו לעניין זה ויש לדחות את התביעה.
כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נציג ציבור מעסיקים, מר חגי שפר

אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת

ניתן היום, כ"ז סיוון תש"פ, (19 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .