הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 19622-08-17

15 אוגוסט 2021

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובעת:
סמאח חמודי
ע"י ב"כ עו"ד לואי גרה ואח'
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל ואח'

פסק - דין

1. תביעותיה של התובעת לגמלת שמירת היריון לתקופה מיום 1.5.16 ועד הלידה ולדמי לידה בגין לידה מיום 14.8.16, בגין עבודתה במשרד בעלה, עו"ד חמודי אחמד (להלן: "הבעל" או "המעסיק") נדחו מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין המעסיק.

2. אלה העובדות אשר צריכות לעניין –
א. התובעת הינה משפטנית, סיימה את לימודי המשפטים בשנת 2013.
התובעת לא עברה את מבחני ההסמכה ללשכת עורכי הדין.
ב. המעסיק הינו עו"ד משנת 2008, ובשנת 2010 פתח משרד לעריכת דין.
ג. התובעת ובעלה נישאו ביום 21.8.15.
ד. בטרם הנישואין הועסקה התובעת כדלקמן:
בשנת 2013 עשתה התמחות במשך שנה אצל עו"ד אמיר ג'בארה בטייבה.
מחודש ינואר 2015 עד לחודש אוגוסט 2015 עבדה במשרד עו"ד אשרף אבו חוסין בבאקה אלגרביה. על פי תלושי השכר שהוגשו, ת/1 השתכרה 24 ₪ לשעה ובהמשך 25 ₪ לשעה. היקף השעות משתנה ואינו עולה על 100 שעות לחודש.
ה. בחודש ספטמבר נפגעה התובעת בתאונת דרכים. על פי מכתב הדרישה לחברת הביטוח, שנכתב על ידי בעלה של התובעת, נ/2:
"במהלך התאונה וכתוצאה ממנה נגרמו למרשתי נזקים שבהתהוותם מרשתי נאלצה להיעדר ממקום עבודתה לתקופה ממושכת לאור העובדה שסבלה מכאבים עזים שתקפו אותה בכל חלקי הגוף, וחוסר ריכוז ממושך, דבר אשר פגע בה מבחינה כלכלית והקשה עליה לנהל אורח חיים סביר ".
ו. הוצגה תעודת מחלה אחת לחודש דצמבר 2015 ל- 31 ימים, נ/3.
ז. לטענת התובעת החלה לעבוד במשרד אצל בעלה החל מחודש נובמבר 2015 ועד ליום 1.5.16 , שאז הפסיקה את עבודתה לצורך שמירת הריון.
הוגשו תלושי שכר לחודשים 11/15 - 4/16.
השכר נטו בכל החודשים הוא 3,500 ₪.
ח. לפני התובעת לא העסיק בעלה ע ובד אחר וכמו כן לא הועסק עובד אחר בתקופת שמירת ההיריון ותקופת חופשת הלידה.
ט. לטענת התובעת שבה לעבוד במשרדו של בעלה בחודש נובמבר 2016 כאשר השכר נותר 3,500 ₪ נטו.
י. מחודש ינואר 2018 עד לחודש אוגוסט 2018 הועסקה התובעת על ידי שרות אלפנאר לקידום התעסוקה במגזר הערבי בע"מ (להלן: "אלפנאר").
על פי דיווח למוסד לביטוח לאומי שכרה ב- 8 חודשים אלה הוא 61,457 ₪ (נ/10).
י. לטענת התובעת החל מחודש ינואר 2019 שבה לעבוד אצל בעלה כאשר שכרה הועלה ל- 5,300 ₪ (לא הוצגו תלושי שכר).

3. ביום 3.7.19 נשמעו ראיות.
מטעם התובעת העידו התובעת, המעסיק ורו"ח מר וסאם גזאוי (להלן: "רו"ח").
לבקשת ב"כ התובעת נקבע מועד נוסף לחקירתו הנגדית של עד נוסף מטעמה, מר חדיגה, עו"ד אשר משכיר משרד באותו בניין בו משכיר משרד אף המעסיק.

4. ביום 23.10.19 נשמעה עדותו של מר חדיגה.
בפתח הדיון הגיש הנתבע מסמכים נוספים, הודעות לחוקר של התובעת ובעלה נ/6 ו- נ/7 בהתאמה, שומות מס הכנסה לבעלה של התובעת לשנים 2012-2017, נ/8, הכנסת הבעל כשכיר נ/9 והכנסות התובעת לשנת 2018 כשכירה - נ/10.
לאור השלב בו הוגשו המסמכים ניתנה לתובעת זכות להגיש תצהירים משלימים המתייחסים למסמכים.

5. לאחר מספר ארכות, הוגשו תצהירים משלימים מטעם התובעת, בעלה ורוה"ח.
לאחר מספר בקשות דחייה של התובעת נחקרו התובעת ובעלה על התצהירים המשלימים ביום 28.4.21.
הנתבע ויתר על חקירה נגדית על התצהיר המשלים של רוה"ח.

6. מהעדויות ומהמסמכים אשר הונחו בפנינו עולות העובדות הבאות -
לפני העסקת התובעת במשרד לא הועסק עובד אחר. כמו כן לא הועסק עובד אחר בתקופת שהותה של התובעת בשמירת הריון ובחופשת הלידה וכמו כן לא הועסק במהלך שנת 2018 בחודשים בהם הועסקה התובעת באלפנאר.
מתלושי השכר עולה כי למעט שכר לא שולמו לתובעת זכויות סוציאליות.
7. אשר לתשלום השכר, התובעת העידה כי התשלום שולם במזומן.
התובעת הציגה דף הנחזה להיות דף חשבון בנק, ממנו עול ות הפקדות של סכומים במזומן בסך של 3,500 ₪, למעט הפקדה של 7,000 ₪ מיום 26.1.16 כאשר לטענת התובעת מדובר בהפקדה המתייחסת לחודשיים.
אלא שמספר ימים אחרי כל הפקדה קיימת משיכה של סכום זהה לסכום ההפקדה.
יש לציין כי ב- 11.5.16 הופקדו 17,000 ₪ אשר לטענת התובעת מדובר בפיצויים מחברת הביטוח בגין תאונת הדרכים, סכום זה לא נמשך. התובעת נשאלה בעניין זה והשיבה:
"ש. איך בעלך שילם לך את השכר?
ת. במזומן ואני הייתי מפקידה לחשבון הבנק.
ש. כל חודש הוא היה משלם לך בתאריך מסויים?
ת. קרה פעם, פעמיים שהוא שילם לי שתי משכורות יחד וזה היה בתחילת הדרך. אבל זה לא היה סדיר בתאריך מסויים. המשכורת היתה בסוף החודש או בתחילת חודש הבא.
ש. היית משתמשת בכסף או מפקידה לבנק?
ת. בדר"כ מפקידה. לפעמים הייתי לוקחת מאתיים, שלוש מאות ₪ לכיס."
(פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 8 ש' 14-20)

ובהמשך:
"ש. למה אני רואה כל פעם בפער של ימים בודדים הפקדה של סכום וכמה ימים לאחר מכן משיכה של אותו סכום?
ת. זה דברים אישיים שלי.
(פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 8 ש' 30-32).

8. כמו כן עולה כי התובעת קיבלה שכר זהה בין אם עבדה חודש מלא ובין אם לאו.
עיון בתלושי השכר מעלה, כאמור , כי בכל החודשים קיבלה שכר נטו של 3,500 ₪.
יחד עם זאת, כאמור, הוצג אישור מחלה לכל חודש דצמבר ולמרות זאת גם בחודש זה השתכרה כעולה מתלוש השכר 3,500 ₪.
התובעת נשאלה בעניין זה והשיבה:
"ש. לשאלת בית הדין – לא הוצגו לנו אישורי מחלה אחרי התאונה. כל מה שהוצג זה אישור מחלה לחודש דצמבר. האם בחודש דצמבר כשהיה לך אישור מחלה או בתקופות אחרות שהיו לך אישורי מחלה שלא הוצגו לבית הדין, האם עבדת או לא בתקופת אישורי המחלה?
ת. זה היה בתחילת הדרך. עבדתי בחודש נובמבר. אני חושבת שעבדתי 15 ימים, היתה מנוחה של 15 ימים. בחודש דצמבר אכן הייתי במנוחה אבל עבדתי כמה ימים, אני לא זוכרת כמה."
(פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 6 ש' 13-17)

בהמשך טענה התובעת כי בנובמבר עבדה חודש מלא וכי אינה זוכרת כמה ימים עבדה בחודש דצמבר.
לעומת זאת בעלה הסביר כדלקמן:
"ש. היא התייצבה לעבודה כל יום בחודש נובמבר?
ת. היא התחילה באמצע נובמבר. זה היה אחרי הבחינה. אני יעשה סדר. באוגוסט התחתנו, בספטמבר עשינו תאונה ,באמצע נובמבר התחילה לעבוד אצלי אחרי שהתקבלו תוצאות הבחינה ואחרי שביקשתי ממנה. בינתיים היא נכנסה להיריון שלא היה מתוכנן. לשאלתך – נודע לנו את ההיריון בסוף נובמבר או תחילת דצמבר.
ש. מאמצע נובמבר היא עבדה באופן מלא?
ת. כן. היא התייצבה. זה היה תחילת היריון. היו בדיקות. חוץ מהבדיקות היא התייצבה. זה היה תחילת עבודה, עד שהיא נכנסה לעבודה אבל היא התייצבה לעבודה.
ש. בחודש דצמבר היה לה אישור מחלה מלא אותו קיבלנו מחב' הביטוח. האם היא לא התייצבה באותו חודש?
ת. אני בתקופה ההיא לא התעסקתי אם היא כן יכולה לעבוד או לא. מה שהיה חשוב לי שהיא תתייצב לעבודה. אני רציתי לתמוך בה שהיא תשלב בעבודה אחרי העניין עם הבחינה. היא היתה הולכת לבדיקות. היא בכל זאת עברה תאונה.
ש. אתה יכול להגיד לנו אם היא עבדה באופן מלא או רק ימים בודדים?
ת. אני לא בדקתי כמה היא קיבלה חופש מחלה. אני לא בדקתי אבל למיטב זכרוני היא התייצבה מאמצע נובמבר, ככל שיכלה להתייצב.
ש. איך אתה מסביר שבתלושי השכר לא נוכו לה בכלל ימי מחלה?
ת. סיכמנו על שכר של שעות. הרו"ח קיבל ממני את שעות העבודה שהיא עבדה. לא ניכינו לה ימי מחלה. זו היתה תחילת עבודה ולא ידעתי אם היא תמשיך לעבוד איתי. אני שכנעתי אותה שהיא כן תמשיך. זו היתה תקופה שנכנסו בה תאונה, בחינה, היריון."
(פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 10 ש' 1-20)

9. ב"כ הנתבע ביקשה לסכם את טענותיה בסוף הדיון וב"כ התובעת הגיש סיכומים בכתב.

10. טענות הנתבע –
א. לא הוכחו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין בעלה בתקופה הרלבנטית לתביעה ולכל היותר מדובר בעזרה משפחתית.
ב. תלושי השכר אינם משק פים שכר אמיתי שכן אין בהם הפרשות סוציאליות, הפרשות לפנסיה, כמו כן לא נוכו מהשכר ימי מחלה.
לא נחתם חוזה עבודה ואין הודעה לעובד על תנאי עבודה.
ג. לא הוכח כי מדובר בעבודה חיונית,לא היה עובד לפניה ולא נשכר עובד לתקופה בה נעדרה.
ד. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לצורך בהעסקת התובעת בחודש נובמבר 2015 שכן נפח העבודה עלה ב- 2014.
ה. אין הוכחה לקבלת שכר שכן הסכום במזומן שהופקד בחשבון הבנק נמשך במלואו כעבור מספר ימים ללא כל הסבר.
למעשה הצדדים ראו בהוצאת תשלום שכר לתובעת כמעין העברה מכיס לכיס ולא כהוצאה אמיתית של שכר עבודה.
ו. התובעת לא הוכיחה עבודה בפועל ולא ניתן כל הסבר מדוע בחודש נובמבר בו עבדה 15 ימים שולם לה שכר מלא ומדוע בחודש דצמבר , בו שהתה בחופשת מחלה , שולם שכר מלא.
ז. אין כל היגיון כלכלי בהעסקת התובעת לאחר חופשת הלידה וזאת לאור השוואת הכנסת הבעל לשכר התובעת.
ח. התגלו סתירות מהותיות בין גרסת התובעת לגרסת המעסיק בנושא מדוע לא מילא את מקומה עובד אחר בתקופה בה נעדרה.

11. טענות התובעת –
א. התובעת הוכיחה כי עבדה במתכונת קבועה ובאופן סדיר, מיום א' עד ה' משעה 09:00 עד 14:00.
הונפקו תלושי שכר כדין והשכר הופקד לחשבון הבנק. שכרה היה הולם לתפקיד.
ב. גרסת התובעת נתמכה בעדותו של עו"ד חדיגה ו רואה החשבון.
ג. התובעת גילתה בקיאות בפרטי המשרד, מיקומו, שכנים, תחום עיסוקו, לקוחותיו, סוג העבודות והציגה בפני החוקר יומן עבודה של המשרד.
ד. ניתן הסבר להחלטה להתחיל להעסיק את התובעת וכן הסבר מדוע לא הועסק עובד אחר תחתיה בעת שהותה בשמירת היריון וחופשת לידה.
ה. גם אם לא היתה עבודה מלאה בחודשי העבודה הראשונים עקב מצבה הרפואי, אין בכך כדי להשליך על מהות יחסי עובד מעביד.
על פי הפסיקה מטבע הדברים יחסי עבודה בין בני משפחה מאופיינים בגמישות.
ו. יש לתת משקל לכך שעד היום עובדת התובעת אצל בעלה .

ההכרעה –

12. "עובד" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כדלקמן:
" " עובד" – לרבות בן משפחה אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

על פי הפסיקה קירבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד.
יחד עם זאת הוחמרו אמות המידה הראייתיות לצורך הוכחת הגרעין המהותי של התקשרות כדי לבחון כי אם מדובר במערכת של זכויות וחובות או שמא עזרה משפחתית.
"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב".
(עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי – כץ, פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/159-0 מרקו – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', (1973), 134, 137).

13. הקשחה זו ניצבת מול ההבנה שמטבע הדברים גם כאשר קיימת מערכת של זכויות וחובות, כאשר מדובר בבן משפחה, לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים הנוגעים להיקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה.
על רקע זו הוגמשה הגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק וכאשר מדובר בבן משפחה הרי שהוא יכנס להגדרת עובד אף אם אין בינו לבין קרובו יחסי עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד.

14. לאחרונה סיכם בית הדין הארצי את ההלכה ביחס לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין מי שיש בהם קרבת משפחה לעניין זכויות על פי החוק בעב"ל 3767-10-19 אדר עציוני – המוסד לביטוח לאומי (29.11.20) (להלן: " פסק דין עציוני").
פסק דין עציוני עוסק בזכאות לדמי אבטלה, אך הדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו.
"יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה לדמי אבטלה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור:
"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו – עניין מגדה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי (29.6.00))
ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הינו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי (2.12.03))."

ובהמשך:
"ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."

מן הכלל אל הפרט –

15. לאחר שבחנו את הראיות ואת טענות הצדדים, מסקנתנו הינה כי התובעת לא הוכיחה כי התקיימו בינה לבין המעסיק מערכת של חובות וזכו יות החורגת מעזרה מ שפחתית ותכלית ההתקשרות הינה - השאת רווחה כלכלית ומשפחתית של המשפחה כיחידה אחת.

16. התובעת לא הוכיחה תשלום שכר בתמורה לעבודה.
התובעת הציגה תלושי שכר ע"ס 3,500 ₪ נטו לחודש לתקופה מחודש נובמבר 2015 ועד מאי 2016.
אולם בין התובעת לבעלה התגלו סתירות באשר למועד תחילת העבודה.
התובעת בעדותה מציינת כי התחילה לעבוד אצל המעסיק ב- 1.11.15 (פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 3 ש' 23). לעומת זאת המעסיק העיד כי התובעת התחילה לעבוד אצלו באמצע חודש נובמבר (פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 10 ש' 2).
יחד עם זאת לא ניתן כל הסבר מדוע השכר לחודש נובמבר היה מלא.
זאת ועוד, הוצגה תעודת מחלה לכל חודש דצמבר ולא ניתן כל הסבר מדוע שולם שכר מלא עבור חודש זה.
17. הסברו של המעסיק בעניין זה, כפי שהובא לעייל, לפיו רצה לתמוך בתובעת ולא התעסק אם היא יכולה לעבוד או לא, עומד בסתירה לקיומה של מערכת חובות וזכויות בין עובד ומעביד ומתיישבת עם התקשרות לצורך השאת רווחה כלכלית למשפחה.

18. במסקנה זו תומכת גם שיטת תשלום השכר.
הגם שהתובעת טוענת כי החלה לעבוד ב- 1.11.15, התשלום הראשון התואם לשכר שולם ב- 26.1.21 בסך 7,000 ₪ עבור חודשיים.
לאחר מכן יש 4 תשלומים נוספים של 3,500 ₪, כאשר מספר ימים אחרי כל הפקדה קיימת משיכה של אותו סכום במדויק.
לתובעת לא היה הסבר למשיכה המקבילה ויתירה מכך ההפקדה של 3,500 ₪ עומדת בסתירה לעדותה כי לפעמים לא הפקידה את כל הסכום אלא "לוקחת מאתים, שלוש מאות ₪ לכיס" (פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 8 ש' 20).
לא נתנו אמון בגרסת התובעת לגבי תשלום השכר והתרשמנו כי מדובר כאמור בהכנסה של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת ולא בתשלום שכר תמורת עבודה.

19. זאת ועוד, כאמור, הגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק הגמישה את המבחנים באשר לקרוב משפחה, אך הציבה תנאי לפיו אילולא עשה את העבודה קרוב המשפחה היא היתה נעשית בידי עובד.
אין מחלוקת כי לפני התובעת לא הועסק עובד אחר וכן לא הועסק עובד אחר בתקופה בה נעדרה מהעבודה.
לעומת זאת קיימת מחלוקת על הסיבה לכך.
בעדותה מיום 3.7.19 טענה התובעת כי הסיבה היתה "הקטע הכלכלי". (עמ' 8 ש' 5).
לעומת זאת בעדותה מיום 28.4.21 טענה התובעת כי המעסיק חיפש עובד במקומה.
כאשר הופנתה לפרוטוקול מיום 3.7.19 השיבה:
ש. הוא חיפש מישהי או שהוא לא רוצה בגלל קטע כלכלי?
ת. אם אני אמרתי את זה, אני אוסיף את זה גם. אולי הוא חיפש מישהי, אבל גם מבחינה כלכלית הוא לא היה יכול. אבל הוא היה צריך מישהי. מבחינה כלכלית זה הוא המחליט, הוא המשלם, הוא המעסיק".
(פרוטוקול מיום 28.4.21 עמ' 6 ש' 8-11)

לעומת זאת המעסיק בעדותו מיום 28.4.21 אמר שלא חיפש מישהי אחרת בתקופה בה נעדרה (פרוטוקול מיום 28.4.21 עמ' 7 ש' 30).
זאת ועוד גם במהלך שנת 2018 עת הועסקה באלפנאר לא נעשתה עבודתה במשרד על ידי עובד אחר.

20. יתירה מכך גם לא הובהר הצורך בעבודת התובעת דווקא ב- 1.11.15.
על אף הטענה כי הצורך עלה במועד זה לאור הגידול בנפח העבודה, מנ/8 ש ומות המעסיק עולה כי נפח העבודה עלה דווקא בשנת 2014 ולא בשנת 2015.
לא ניתן גם כל הסבר כלכלי להעסקת התובעת בשנת 2017 כטענתה (לאחר חופשת הלידה) בשכר של 3,500 ₪ כאשר הכנסת הבעל בשנה זו היא 40,047 ₪.
תשובת הבעל לעניין זה:
"באותה תקופה היא קיבלה את השכר מחברה שלי שיש לה עוד הכנסות, שהם דמי שכירות עבור בית שאני משכיר, אז זה גם יכל לכסות גם את הרווחים שלי וזה בגלובלי. "
(פרוטוקול מיום 28.4.21 עמ' 8 ש' 32-33).

21. תשובה זו גם היא תומכת בכך שמדובר בהכנסות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, ולא העסקה חיונית לעסק שמשתלבת עם ההתנהלות הכלכלית של העסק והמסדירה מערכת חובות וזכויות.

22. זאת ועוד, עיון בתלושי השכר מעלה כי התובעת לא קיבלה כל זכות סוציאלית לה היא זכאית מכח משפט העבודה.
הגם שמדובר במשפטנית תשובתה בעניין זה מעוררת תמיהה:
"ש. למה לא שולמו לך זכויות נוספות?
ת. לא דיברנו על זה ולא התעקשתי על זה. רציתי לקבל את השכר שלי ואת המשכורת.
ש. למה לא נערך לך גמר חשבון?
ת. מה זאת אומרת? תסבירי לי."
(פרוטוקול מיום 3.7.19 עמ' 7 ש' 15-18).

23. לא נעלמה מעינינו עדותם של עו"ד חדיגה ורו"ח ויסאם גזאוי, אלא שאין בנוכחות התובעת במשרד כדי ללמד על היותה בגדר "עובדת" כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק.
התובעת לא הצביעה על ראיות אובייקטיביות ואותנטיות לביצוע עבודה כגון מיילים, התכתבויות וכו'.

24. המסקנה הינה כי התובעת לא הוכיחה קיומם של יחסי עבודה ולפיכך תביעותי ה לגמלת שמירת הריון ולדמי לידה נדחות.

25. כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי , אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אלול תשפ"א, (15 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. אורנה רזניק

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ