הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 1943-10-17

20 מאי 2020

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) - מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) - מר מרדכי מנוביץ

התובעת
ולריה מיכלין
ע"י ב"כ עו"ד אפרת סער
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית תל אביב

פסק דין
תמצית התביעה
התובעת, ילידת 1981, עבדה מיום 2.9.2012 ועד ליום 17.5.2019 כפקידת לוגיסטיקה במפעל מכנו-דין בע"מ (להלן – המעסיק).
ביום 20.2.17 הגישה התובעת תביעה להכיר בירידה בשמיעה ( נת/1) וביום 6.4.17 דחה הנתבע את התביעה בנימוק שהליקוי בשמיעתה אינו תוצאה של חשיפה לרעש וכי התובעת לא נחשפה לרעש העולה על המותר (נספח ז' לתצהיר התובעת). כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
תחילה הסכימו הצדדים שיתקיים דיון בסוגיית השיהוי בלבד ולאולם לאחר שהוגשו סיכומיהם והנתבע סיכם גם ביחס לשאלת החשיפה לרעש מזיק, נקבע דיון הוכחות על מנת שכל הפלוגתאות ידונו יחד.
התובעת העידה לבדה מטעם התביעה והנתבע הגיש את מוצגים נת/1 – נת/7.
להלן תמצית עדותה של התובעת, כפי שעולה מתצהירה ומחקירתה הנגדית:
התובעת עבדה כפקידת לוגיסטיקה. עבודתה בוצעה מפינת עבודה הצמודה לרצפת הייצור, עליה יש כ-40 -50 מכונות ייצור רועשות.
מקום עבודתה של התובעת מצוי בקצה רצפת הייצור ומופרד מרצפת הייצור באמצעות מחיצת פלסטיק. מצדו השני של מקום עבודתה מצוי מחסן ומלפניה מצויה רחבת עבודה של מלגזות. מאחורי התובעת קיר גבס, המפריד בינה לבין מכונות הגרדים.
בעבודתה חשופה התובעת לרעש הבוקע מהמכונות על רצפת הייצור שמשמאלה והיא אינה יכולה להשתמש באוזניות או באטמים, שכן במסגרת תפקידה היא נדרשת לנהל שיחות טלפון עם לקוחות וספקים.
התובעת החלה לחוש ששמיעתה נפגעת כבר בשנת 2013 ובשנת 2015 ביצעה בדיקת שמיעה אשר הדגימה ליקוי שמיעה. בשנת 2017 ביצעה בדיקת שמיעה נוספת אשר הצביעה על החמרה נוספת בליקוי השמיעה.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובעת, הוכח שעבדה בצמוד למוקד רעש של מכונות ייצור ועל כן יש למנות מומחה לבדיקת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה שלה לבין החשיפה לרעש במקום עבודתה . לטענת התובעת, גם אם אין הוכחה ברורה כי נחשפה לרעש מזיק, יש למנות מומחה על מנת לברר עמו את השאלה האם ליקוי השמיעה שלה אופייני לחשיפה לרעש מזיק, זאת על סמך ההלכה בעניין עבל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.09 (להלן – עניין פאנוס נאסר). התובעת טוענת שדוחות ניטור הרעש שהוצגו מעידים על כך שקיים רעש מזיק על רצפת הייצור ולכן יש להניח שגם היא נפגעה ממנו. אשר לבדיקת ניטור הרעש שנעשתה בנקודת עבודתה, טוענת התובעת כי היא נעשתה למשך דקות ספורות בלבד.
לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות הן מחמת שיהוי בהגשתה והן מחמת העדר הוכחת חשיפה לרעש מזיק.
אשר לשיהוי, טען הנתבע שהתובעת ביצעה בדיקת שמיעה ביום 21.9.15, אך תביעתה הוגשה רק ביום 20.2.17, כך שהוגשה למעלה משנה לאחר תיעוד הליקוי השמיעה.
אשר לחשיפה לרעש מזיק, טוען הנתבע כי לא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה שנחשפה לרעש מזיק בעבודתה, אלא שבבדיקת ניטור רעש שנעשתה לבקשת הנתבע במקום עבודתה של התובעת, נמצא שאינה חשופה לרעש מזיק, כהגדרתו בחוק.
דיון והכרעה
התנאים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה נקבעו בסע' 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), כדלקמן:
"84א.(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
..."

התנאים הקבועים בחוק הם תנאים מצטברים, אשר רק עם הוכחתם יהא התובע זכאי לכך שליקוי השמיעה ממנו הוא סובל יוכר כתוצאה של פגיעה בעבודה.
במקרה הנדון אין חולק שהתובעת הגישה תביעתה לנתבע ביום 20.2.17 ואילו בדיקת השמיעה שצירפה אליה ואשר בה לכאורה תועד לראשונה ליקוי השמיעה, הינה מיום 21.9.15. לפיכך, התובעת אינה עומדת בתנאי סעיף 84א(א)(3)(א) כמצוטט לעיל. טענת הנתבע בהקשר זה אמנם לא עלתה בכתב התביעה, אך בהחלטה מיום 28.10.18 החליט בית הדין להתיר את העלאת הטענה על ידי הנתבע וזאת על סמך ההלכה ולפיה עסקינן בזכויות מכוח חוק ולכן על התובע להוכיח עמידתו בתנאי החוק, מבלי שהנתבע מוגבל לנימוקי הדחיה אשר פורטו במכתב הדחיה.
עוד טענה התובעת (סיכומיה מיום 3.10.19) שחרף הוראת סעיף 84א(א) לחוק, הוכרה בפסיקה גם האפשרות להכיר בליקוי שמיעה מכוח תורת המיקרוטראומה והפנתה להליך שמספרו 2710-09-14, אלא שאין בין ההפניה ובין הטענה ולא כלום. על פי ההלכה, מאז תיקון 79 לחוק, במסגרתו חוקק בין היתר, סעיף 84א לחוק, עילת המיקרוטראומה אינה יכולה עוד לבסס תביעה להכיר בליקוי שמיעה כתוצאה של פגיעה בעבודה, אלא שהתובע נדרש להוכיח את עמידתו בכל התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק. הדברים אף עולים במפורש מהרישא לסעיף 84א לחוק. (וראו: עב"ל (ארצי) 53/08 (ארצי) ליאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.2008; עב"ל (ארצי) 188/08 דוד אלון – המוסד לביטוח לאומי, 12.11.08). לפיכך, אנו דוחים את הטענה להכרה בתביעה מכוח עילת המיקרוטראומה, במנותק מהתנאים שנקבעו בסעיף 84א לחוק.
עוד טענה התובעת, שדי בכך שתוכיח החמרה בליקוי השמיעה ממנו היא סובלת בשנה שקדמה להגשת התביעה לנתבע, בכדי שתעמוד בהוראת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק. יש ממש בטענה זו (עב "ל (ארצי) 37437-10-12 מרדכי ברזילי – המוסד לביטוח לאומי , מיום 6.1.15), אלא שהתובעת לא הגישה תימוכין ולו לכאורה להחמרה בליקוי השמיעה בשנה שקדמה להגשת התביעה לנתבע. התובעת אמנם הגישה במצורף לסיכומיה בעניין השיהוי בדיקת שמיעה נוספת, אלא שזו נושאת תאריך המאוחר למועד הגשת התביעה (5/17) ומטעם זה לבדו אינה יכולה להיות הבסיס היחיד לתביעה.
אשר על כן, התובעת אינה עומדת בדרישת הוראת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק ודי בכך כדי לדחות התביעה .
זאת ועוד. לא הוכח כי התובעת נחשפה בעבודתה "לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970", כדרישת סעיף 84א(א)(1) לחוק. אכן צודקת התובעת כי על פי הפסיקה, מקום בו מעסיק לא ביצע בדיקות לניטור רעש במקום העבודה, לא יהווה הדבר לבדו מכשול בפני התובע המבקש להוכיח כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הינו תוצאה של פגיעה בעבודה. וכך נפסק בענין פאנוס נאסר:
"15. ...עולה השאלה, כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעביד לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות? ב"כ המוסד השיב על שאלה זו, במעמד הדיון בפנינו, כי במצב כזה, למעשה, בהתאם לתיקון לחוק, אין כלל אפשרות להכיר בליקוי שמיעה של עובד כפגיעה בעבודה. אין בידינו לקבל גישה כזו, השוללת באופן גורף את אפשרות העובדים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתם, ושאין ביכולתם להוכיח את רמות הרעש אליהן נחשפו, להיות מוכרים כנפגעי עבודה.
16. לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה.
אלא שבמקרה הנדון קיימות בפנינו בדיקות ניטור רעש שנעשו במקום העבודה, הן בנקודת העבודה של התובעת והן על רצפת הייצור בנקודות עבודה שונות, ולא עולה מהן כי התובעת היתה חשופה לרעש מזיק. על פי בדיקת רעש שנעשתה ביום 16.3.17 בנוכחותה של התובעת ובנקודת עבודתה, לפי דרישת הנתבע, עוצמת הרעש שנמדדה במקום עבודתה של התובעת הינה 71-73 דציבל (נת/6) . על פי בדיקת רעש שנעשתה במפעל ביום 5.12.16 נמדדו מפלסי רעש בטווח שבין 72.5 ל-92.4 בנקודות עבודה שונות (נת/5) , אלא שהתובעת לא טענה כי עבודתה מתבצעת בקרבת אחת מנקודות העבודה בה נמדדו מפלסי רעש מזיק. גם במרכז אולם הייצור, בקרבת מכונת CNC, נמדד מפלס רעש בדרגה של 75.5 דציבל והתובעת אישרה שנקודה זו רועשת יותר מזו שלה, המצויה בקצה אולם הייצור (עמ' 10, ש' 23).
אשר על כן, הראיות שהוצגו בפנינו מלמדות שהתובעת לא נחשפה לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ואף מן הטעם הזה דין התביעה להדחות.

סוף דבר
על יסוד האמור לעיל אנו דוחים את התביעה.
מכיוון שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי ולנוכח נסיבות העניין, לא מצאנו לנכון לחרוג מן הכלל ולפיו ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו אייר תש"פ, (20 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר אברהם בן קרת

מיכל נעים דיבנר
שופטת

נציג ציבור מעסיקים
מר מרדכי מנוביץ