הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 18799-11-17

09 פברואר 2020

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

התובע
יצחק ביטון
ע"י ב"כ: עו"ד אבי אלבו
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד נועם בן שלום

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו מיום 31.5.16 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי" ו/או "החוק"), זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן: "הנתבע") מיום 11.6.17 , שדחתה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעתו.
ביום 24.6.18 התקיים דיון מקדמי בתיק והוסכם כי הפלוגתאות הן: א. עצם קרות אירוע תאונתי ונסיבותיו ביום 31/5/16. ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלת התובע. ג. האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
ביום 20.6.19 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדויות עדי התובע: מר סמסון, אחראי ישיר של התובע, מר חגאי יעקב, שעבד יחד עם התובע. ביום 8.7.19 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בה נשמעה עדות התובע וכן עדות מר אדיר ששון חוקר הנתבע.
הרקע העובדתי כעולה מחומר הראיות:
התובע, יליד 1958, עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתחזוקת מטוסים בחברת אל על.
ביום 6.2.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע תאונתי נטען מיום 31.5.16.
ביום 11.6.17 דחה הנתבע את תביעתו מאחר ונטען כי לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח לאומי.

טענות הצדדים
לטענת התובע, ביום 31.5.16 בסוף יום העבודה פנה לחדר ההלבשה על מנת להתפנות, להתקלח ולהחליף בגדים לפני יציאתו הביתה. לטענתו נכנס לתא השירותים חסר מנעול, ולאחר שסיים והתכוון לקום מישהו ניסה גם להיכנס לאותו תא שירותים ודחף את הדלת בו, תוך כדי שהוא התרומם מהאסלה לכיוון הדלת הוא איבד את שיווי משקלו, רגלו השמאלית החליקה ע"ג המים שהיו במקום , התקפל לאח ור ומשקל גופו קרס על רגל וברך שמאל.
עוד טוען התובע כי כאשר הגיע לתא ההלבשה מהשירותים פגש עובד אחר בשם חגאי יעקב ששאל אותו מדוע הוא צולע והוא סיפר לו את אשר אירע. לטענת התובע, המגבלות והכאבים בברכיו מקורם בתאונה זו ולכן פנה לנתבע להכיר במצבו הרפואי, כנובע מעבודתו.
מנגד, לטענת הנתבע, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען. עוד טוען הנתבע כי המסמכים הרפואיים אינם מאזכרים את קרות האירוע הנטען. יתרה מכך לטענת הנתבע התגלו סתירות מהותיות בגרסת התובע.
להלן הכרעתינו:
סעיף79 ל חוק מגדיר מהי תאונת עבודה, כמצוטט:
"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות כך :"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לידי מסקנה כי התובע לא הרים את נטל הראיה הנדרש בדבר התרחשות של אירוע פגיעה בעבודה מיום 31.5.2016 . להלן נפרט את נימוקינו.
ראשית, עיון בנ/4 מסמך הרפואי מיום 1.6.16 שבו התובע פנה לד"ר זלנדר ראיסה צויין תחת תלונות /סיבת ההפניה:" כאבים בברך שמאל מזה יותר מחודש ימים ללא שיפור לאחר טיפול...". קרי יום לאחר האירוע הנטען התובע לא טען דבר בנוגע לאירוע הנטען מיום 31.5.2016. עוד עולה ממסמך זה כי התובע סובל מכאבים בברך שמאל יותר מחודש ימים עובר ליום זה.
כמו כן עיון ב מסמך הרפואי מיום 27.6.16 מעלה כי התובע לא ציין כלל כי עבר אירוע כלשהו בו נחבל בעבודה, כל מה שצויין בתלונה מפיו היה:" נבדק ע"י רופא אורטופד ד"ר הנדל דוד, הנ"ל סובל מכאבים בברך שמאל ללא סיפור ברור של חבלה" ר' נ/6.
רק ביום 27.11.16 פנה התובע לד"ר גלעד גדי ורק אז ציין לראשונה כי מדובר על תאונת עבודה:" פונה כעת ומוסר על ת"ע על כן שינוי התיק לת"ע כולל אי כושר העבודה שקיבל מהכירורג שאר הימים ינתנו ע"י האורטופד שטיפל."
זה המקום לציין כי כאשר התובע בחקירתו הנגדית, נשאל על כך שלא מסר לרופאה אודות האירוע מיום 31.5.2016 השיב בתחילה כי סיפר לרופאה שנפל על הברך במסגרת העבודה ( ר' עמ' 2 שורה 35) אולם לאחר מכן העיד כי : "אמרתי לה שנפלתי אבל לא בעבודה" ר' עמ' 4 שורה 90. לאחר מכן העיד:
"יכול להיות שאמרתי דברים אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לרופא מה לכתוב" ר' עמ' 16 שורה 4.
הלכה פסוקה היא כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של אירוע נותן משקל רב לאנמנזה הרפואית, כפי שנרשמה (עב"ל (ארצי) 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 16.7.2002); עב"ל (ארצי) 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני (ניתן ביום 4.9.2012)).
משכך העובדה שהתובע לא מצא לנכון לציין דבר במסמך הרפואי הראשון ואף השני על נפילתו בעבודתו , תפעל לחובתו. יתרה מזאת, משנרשם במסמך הרפואי ללא סיפור ברור של חבלה, הרי שמדובר באנמנזה סותרת ולא שותקת.
שנית, היו סתירות בין עדותו של התובע במסגרת ניהול התיק, לבין עדותו בפני חוקר הנתבע. עיון בעדותו בפני חוקר הנתבע מעלה כי העיד :" הרצפה היתה רטובה ואין מנעולים בכלל בכל התחום של המקלחות" ר' עמ 2 שורה 22 לעדותו בפני חוקר הנתבע – נ/2.
גם כאשר תיאר התובע את האירוע תיאר אותו כך:
".... וכשרציתי לקום מהשירותים הרגשתי שהדלת של השירותים באה לכיוון שלי כלומר מישהו ניסה לפתוח וכשאני ניסיתי לבלום אותה אני איבדתי שיווי משקל ונפלתי על ברך צד שמאל..." ר' שורות 19 - 23 נ/2

מנגד עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי העיד בנוגע לאירוע:
"ניסיתי לבלום אותה עם היד ואיבדתי שיווי משקל, רגל שמאל החליקה אחורה ונשמע "קנאק" כזה שהסתובבה הברך. לקח לי קצת זמן לקום וניגשתי להתלבש ולנסוע בהסעה של העבודה. לפני זה בדקתי, עוד חשבתי ללכת למרפאה וראיתי שהזמן קצר ולא רציתי לפספס את ההסעה.ש. נפלת והרגשת "קנאק", היו לך גם כאבים חזקים באותו רגע?ת. הרגשתי שהיה לי קשה לקום, כאב לי אבל לא מאוד. עד שקמתי לקח לי כמה שניות טובות, כשיצאתי לראות מי פתח את הדלת לא היה אף אחד.ש. מפנה להודעה שלך נ/2 עמ' 2 החל משורה 22-25, שם אתה לא מתאר ששמעת "קנאק" ואתה אומר שאחרי שנפלת קמת והרגשת קצת כאבים. למה לא תיארת את הקנאק? כשקיבלתי את המכה שמעתי את ה"קנאק" אולי לא תיארתי אותו כי הייתי בלחץ אחרי כל מה שהטיח בי החוקר." ר' עמ' 4 שורות 6-16 לפרוטוקול הדיון האחרון.
יצויין כי עיון בחקירתו הנגדית של מר נורמן סמסון מעלה כי העיד כי יש מנעולים בתאי השירותים בשונה מעדות התובע. ר' עמ' 5 שורות 21 לעדותו.
שלישית, במסגרת חקירתו הנגדית טעה התובע ודיבר על רגלו הימנית ושינה את גרסתו לרגל שמאל רק לאחר שאשתו העירה לו על כך במהלך העדות. ר' עמ' 13 שורות 29-30. משכך הדבר יפעל לחובתו.
רביעית , עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי העיד כי יום למחרת הלך למרפאה:
" למחרת בבוקר כשהגעתי לעבודה דיווחתי למנהל נורמן סמסון ובאותו רגע הלכתי גם למרפאה להודיע להם שאני החלקתי וקרה לי מה שקרה. הסברתי לנורמן שהחלקתי ומה שהיה בדיוק".ר' עמ' 5 שורות 1-3.
מנגד עיון בעדות התובע בחקירתו מעלה כי לא ציין כל ביקור במרפאה במקום העבודה בכלל והעיד :"".. באותו יום לא נגשתי לרופא כי לא היה תורים, למחרת הלכתי לעבודה והרגשתי שהכל בסדר ובאתי למנהל העבודה שלי... ואמרתי לו שנפלתי והוא אמר שזה בסדר ושאחזור לעבודה... והתחלתי לעבוד ועבדתי רגיל.. באותו יום ניגשתי לרופאת המשפחה שמה ד"ר זלנדר מקופ"ח כללית בבת ים .." ר' שורות 29-33 .
ואילו בתצהירו של התובע הצהיר:" למחרת היום , עם הגיעי למפעל, פניתי לקבל טיפול במרפאה אך מצאתי את דלת המרפאה סגורה. ..."
ערים אנו לכך שהתובע הביא לעדות את מי שעבד עימו שציין שראה שהתובע צלע, וכן ערים אנו לכך שהתובע הביא לעדות את מי שממונה עליו וכן את תשובות השאלון של המעסיק מהם עולה כי התובע דיווח על האירוע מיום 31.5.16. עם זאת, התובע לא הביא אף עד שראה את האירוע עצמו בזמן אמת וכן לא הביא כל ראיה בנדון, התומכת בגרסתו. משכך לא שוכנענו כי יש ליתן משקל רב לעדויות אלו, שעה שעדים אלו לא ראו את האירוע עצמו.
ממכלול האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו. שעה שגרסת התובע לעצם קרות האירוע, נסתרה מגרסתו הראשונה שלו במסגרת המסמכים הרפואיים מזמן אמת, ומשלא מצאנו ליתן משקל משמעותי לעד י התובע, שעה שהעיד ו כי לא רא ו את האירוע, ומשלא מצאנו כי הרישומים הרפואיים יש בהם בכדי לתמוך בטענות התובע ומשהיו סתירות בעדותו של התובע, מצאנו כי אין מנוס אלא לדחות את תביעתו של התובע.
משכך התביעה נדחית, משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי , אין צו להוצאות.
ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, (09 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .