הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 17476-12-19

21 יולי 2021
לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי אילון

התובע
סרגיי ברנוב
ע"י ב"כ: עו"ד פזית רוור
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שרון חג'ג'

פסק דין

בפנינו תביעה שהוגשה על ידי התובע להכיר במחלת דליות רגליים, ממנה סובל התובע, כפגימה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

העובדות שאין עליהן מחלוקת:

התובע יליד 25.4.1974.
התובע עובד בתפקיד אח במחלקה פנימית בבית חולים בלינסון בפתח תקווה מאז יום 20.8.2001.
התובע סובל מאי ספיקה ורידית בדליות.
ביום 28.10.2019 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, במסגרתה ביקש להכיר במחלתו דליות ברגליים כמחלת מקצוע.
ביום 21.11.2019 דחה הנתבע את תביעת התובע בטענה כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הביאו לדליות ברגליים. כמו כן לא הוכח קיום של קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו וכי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

טענות התובע:

התובע טען כי הוא עובד כאח מוסמך במחלקה פנימית מאז תחילת עבודתו בבית חולים בלינסון. קרי, מזה כ-18 שנים (עד למועד הגשת התביעה) אך הוא בעל וותק כאח מזה 22 שנים.
במהלך עבודתו בבית חולים בלינסון הוא עובד בממוצע בין 4 – 6 משמרות שבועיות. כל משמרת בת 8 – 9 שעות.
המשמרת הנפוצה ביותר שהתובע מבצע היא משמרת ערב במחלקה פנימית, אשר מתחילה בשעה 14.30.
התובע מקבל את המחלקה בעמידה (כ-40 דקות). לאחר מכן הוא משחרר מטופלים ובמסגרת תפקידו זה מוסר מכתבי שחרור, מוציא עירויים וכדומה, תוך הסבר למטופל ולבני משפחתו. זאת כשעה וחצי בעמידה. במקביל הוא מבצע פעולות כמו שליחת מטופלים לבדיקות, קבלת מטופלים מבדיקות, הכנה ומתן תרופות דחופות וגם כאלו שלא ניתנו במשמרת בוקר וכל זאת בעמידה. לאחר מכן, במשך כשעה ובעמידה, התובע מכין תרופות לא דחופות בחלוקת הערב.
בשעה 18.00 התובע יוצא לחלק תרופות. בערך כשעה.
בשעה 19.00 התובע מקבל הפסקה בת כחצי שעה, אותה הוא מנצל לפי הלחץ בעבודה באותה משמרת.
בשעה 20.00 מתחיל התובע לבצע עבודת מחשב (רישום דיווח סיעודי) בישיבה במשך כ-40 דקות.
בשעה 20.40 התובע חוזר להכין תרופות ואינפוזיות לחלוקת הלילה. זאת בעמידה במשך כ-20 דקות. לאחר מכן התובע מבצע סיבוב מטופלים עם כוח עזר כדי לבצע שינוי תנוחה למטופלים סיעודיים, ניקוי הפרשות והחלפת חיתולים ובמקביל חלוקת תרופות לילה. כשעה וחצי בעמידה.
בשעה 22.30 מעביר התובע את המשמרת למשמרת הבאה.
בסך הכל מבצע התובע עבודות בעמידה בכ-90 אחוזים מזמן העבודה. בממוצע כשבע-שבע וחצי שעות ביום עבודה.
התובע אפוא נדרש לעבוד שעות ממושכות על רגליו, כאשר פעולה זו רצופה ונשנית כל מהלך משמרת העבודה.

ההליך:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו ביום 28.1.2021. לאחר מכן הגיש דוחות נוכחות לשנים 2016 ועד 2019 וכן אישור העסקה אשר התקבלו לתיק (החלטה מיום 28.2.2021). לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב לרבות סיכומי תשובה.

מתווה משפטי:

פגיעה בעבודה הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ-תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

מחלת מקצוע הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 לחוק זה והעובד חלה בה עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי) הותקנו מכוח סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי. בתוספת השניה להן קיימת רשימה סגורה של מחלות מקצוע.

מחלת דליות רגליים אינה מהווה מחלת מקצוע על פי תקנות הביטוח הלאומי.

בפסיקה נקבע כי תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, עקב קביעתו כי רשימת "מחלות מקצוע" היא רשימה סגורה, שאינה כוללת מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. בהלכת המיקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו עב"ל(ארצי) 17464-03-16 אברהם פיס – המוסד לביטוח לאומי (6.2.2019) וכל המובאות שם); עב"ל(ארצי) 38256-06 ס טיב חילו- המוסד לביטוח לאומי (21.3.16(; (עב"ל(ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (5.2.2019)).

בבחינת קיומה של פגיעת עבודה בדרך של מיקרוטראומה, על המבוטח להניח את דעת בית הדין לקיומה של תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה ולהוכיח "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל(ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב (2.11.1999) וראו גם עב"ל(ארצי) 391/07 יפה הראל - המוסד לביטוח לאומי (15.6.08) וכן עב"ל (ארצי) 30308-08-16 לריסה לסקר – המוסד לביטוח לאומי (9.7.2017)).

בהקשר למחלות כלי דם בכלל ולמחלת דליות ברגליים בפרט, הפסיקה נקטה בגישה מרחיבה באשר ליישום תורת המיקרוטראומה, לפיה יש לבחון האם ישנה פעולה גופנית חוזרת ונשנית הגורמת לפגיעות זעירות ומצטברות, אף אם מדובר בפעולה של האיברים הפנימיים שאינה גלויה לעין (בר"ע(ארצי) 13104-12-11 המוסד לביטוח לאומי – יוסף שמסיאן (12.12.2011); עב"ל(ארצי) 1376/02 בועז בוסני – המוסד לביטוח לאומי (8.6.2003)). בענין זה הכירה הפסיקה ב"עמידה ממושכת, שכלל אינה סטטית" כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה (עב"ל(ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי (27.5.2013); עב"ל(ארצי) 25106-09-11 ננה טורי – המוסד לביטוח לאומי (2.7.2012) ועב"ל(ארצי) 23294-01-12 יעל ואזנה – המוסד לביטוח לאומי (27.4.2014)(להלן – פס"ד ואזנה)).

באשר לעמידה ממושכת סטטית, הכיר בית הדין הארצי בחוזר נפגעי עבודה 45/2014 של המוסד לביטוח לאומי, שעניינו: "הנחיות למבחן תביעות בגין דליות ברגליים כפגיעה בעבודה (להלן – החוזר).

"בחוזר מצוין כי המוסד הכיר בייחודיות של מחלת הדליות בהקשר לתורת המיקרוטראומה נוכח העובדה שקיימת תמימות דעים בקרב מומחים לכלי דם באשר לתרומה המשמעותית שיש לעמידה ממושכת להחמרת מצב של דליות ברגליים. מטעם זה נקבע כי יש להיוועץ עם מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה הכרוכה בעמידה ממושכת להחמרת המחלה, ולהימנע מדחיית תביעות אלה ללא היוועצות רפואית. סעיף 2(ב) לנוהל מבחין בין עובדים שעבודתם מחייבת עמידה ממושכת במקום אחד, לבין עובדים שעבודתם מחייבת תזוזה משמעותית ממקום למקום, וקובע כי יש להיוועץ במומחה רפואי רק במקרה הראשון:
"העמידה הממושכת גורמת להחמרת המחלה רק בקבוצות עובדים שבשל תנאי עבודתם אינם יכולים להפעיל את שרירי הרגליים לשעות ממושכות כמו: רופאים, אחיות חדר ניתוח, עובדים בבתי מלאכה המרותקים ליד מכונה, ספרים וכן אחרים שעבודתם כרוכה בעמידה ממושכת וסטטית מרבית שעות היום. להבדיל מאחיות המטפלות בחולים, מעובדי יצור המתרוצצים בין מכונה למכונה וכו'" (ההדגשות הוספו)". (עב"ל(ארצי) 62604-02-20 אוסאמה אבו איד – המוסד לביטוח לאומי (22.11.2020)(להלן – פס"ד אבו איד).

דיון והכרעה:

כבר עתה יאמר כי התובע אינו כלול באותם עובדים אשר חוזר הנתבע חל עליהם. התובע כלול באותם עובדים אשר הוחרגו מחוזר זה ("להבדיל מאחיות המטפלות בחולים").

בנוסף, התובע טען בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נספח ג' לכתב התביעה) כי במשך 75 אחוזים מיום עבודתו הוא נדרש "לעבודה על הרגליים". בכתב התביעה טען כי הוא מבצע עבודות בעמידה בכ-90 אחוזים מיום העבודה (ס' 3(ד) סיפא לכתב התביעה). התובע חזר על גרסתו זו גם בתצהירו. התובע אפוא לא טען בכתב התביעה ובתצהירו כי הוא נדרש לעמידה סטטית.

רק בחקירתו העיד התובע לראשונה כי "העבודה שלי היא עבודה בעמידה. עמידה ממושכת. עמידה סטטית. כן אני עובר מחולה לחולה, אבל זה מרחקים בודדים קצרים של כמה מטרים ספורים" (עמ' 6 ש' 5 – 7 לפרוטוקול). גרסתו זו לא פורטה דיה, לא עומדת בתנאי של עמידה ממושכת וסטטית על פני רצף של זמן (השוו לעובדות פס"ד אבו איד, שם בתפקידו כפועל יצור עבד התובע בעמידה בצמידות למכונה מרבית שעות העבודה; בל(ת"א) 40121-03-17 מרים יורן – המוסד לביטוח לאומי, שם טכנאית רנטגן עבדה בעמידה ממושכת וסטטית בחלק משמעותי מיום העבודה, ללא אפשרות לשבת) וכפי שנראה בהמשך, גרסתו זו אף עומדת בסתירה לעדותו באשר לפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודה טיפוסי.
בחקירתו העיד התובע כי רוב המשמרות שהוא עושה הן משמרות ערב, אשר מתחילות בשעה 14.30 ומסתיימות בין השעות 23.00 ל- 23.40 (עמ' 2 ש' 7 – 9 לפרוטוקול).

התובע העיד כי משנת 2018 או 2019 הוא החל לעבוד חצי משרה במחלקה פנימית וחצי משרה במחלקת עיניים וכי באחרונה העבודה אחרת אך לא פירט כיצד אחרת (עמ' 6 ש' 19 – 28 לפרוטוקול). בתביעתו לנתבע (נספח ג' לכתב התביעה) התובע לא דיווח על עבודתו במחלקת עיניים. ביום 28.2.2021 התובע הגיש לתיק אישור העסקה מיום 1.2.2021 (נספח 1) ממנו עולה כי מיום 20.8.2001 ועד יום 14.6.2015 הוא הועסק במשרה מלאה במחלקת פנימית ו' ומיום 15.6.2015 ועד היום הוא מועסק חצי משרה במחלקת פנימית ו' וחצי משרה במחלקת עיניים. כאמור התובע לא פירט אופי עבודתו במחלקת עיניים.

במחלקה פנימית ו' התובע עובד שלוש משמרות ערב בשבוע (ראו מכתב המעסיק מיום 17.3.2021).

התובע התבקש לתאר יום עבודה טיפוסי והוא העיד כי בתחילת המשמרת הוא עובר ב-5 עד 7 חדרים כדי לקבל משמרת מצוות האחיות של משמרת בוקר (עמ' 3 ש' 21 לפרוטוקול). לאחר מכן הוא נכנס לחדר האחיות כדי לקבל חדרים מאחראי משמרת. התובע העיד שלפעמים הוא אחראי משמרת (עמ' 3 ש' 26 – 27 לפרוטוקול). בשלב הבא הוא מקבל חולים שחוזרים מבדיקות. "בודק שהכל בסדר עם המטופל. שאין משהו חריג. דבר נוסף שאני עושה – אני משחרר חולים הביתה. זה קורה אחר הצהריים" (עמ' 3 ש' 29 – 32 לפרוטוקול).

התובע העיד כי התחלת המשמרת מאד אינטנסיבית והוא לא יושב. הרופאים מביאים את התיקים עם מכתבי השחרור והוא משחרר חולים הביתה בקצב שלו. בדרך כלל 3 – 4 חולים בתחילת המשמרת . במהלך עבודה זו הוא גם בודק עירוי ומוציא עירוי מחולים שעומדים להשתחרר הביתה (עמ' 4 ש' 3 – 17 לפרוטוקול).

לאחר שחרור חולים הביתה, התובע העיד כי הוא מקבל חולים שחזרו מבדיקות ושולח חולים לבדיקות. גם בשעות אחר הצהרים. הוא לא מניע אותם פיזית. זאת עושה סניטר. אבל הוא מזהה אותם, נותן הפניה לבדיקה, מנתק ממכשירים ומחבר למכשירים אחרים, תלוי אם החולים מונשמים (עמ' 4 ש' 21 – 25 לפרוטוקול).

לאחר מכן הוא מכין תרופות. זה אומר לוודא שיש תרופות והן מונחות במגירות שבעגלות (עמ' 4 ש' 29 לפרוטוקול) ומחלק תרופות. זה אומר לבוא עם העגלה לחדר, להוציא את התרופות מהמגירות ולתת למטופלים בכוסו (עמ' 5 ש' 1 – 3 לפרוטוקול). לפי הצורך הוא גם מזריק לחולים (עמ' 5 ש' 10 – 11 לפרוטוקול). אחרי חלוקת התרופות הוא מקליד במחשב את מתן התרופות (עמ' 5 ש' 13 לפרוטוקול).

בשעה 19.00, לאחר חלוקת התרופות, התובע יוצא להפסקה של 20 -30 דקות (עמ' 5 ש' 19 לפרוטוקול).

לאחר ההפסקה התובע רושם דיווחים בישיבה, החל משעה 20.00 במשך 40 דקות (עמ' 5 ש' 23 לפרוטוקול).

לאחר מכן הוא מכין תרופות. בדרך כלל אנטיביוטיקה וכדורי שינה במשך כ-20 דקות ולאחר מכן, בשעה 21.00, הוא יוצא עם כוח עזר לחלק את התרופות בחדרים ובאותה הזדמנות מטפל בחולים הזקוקים לשינוי תנוחה, החלפת חיתולים. כל זה עד סוף המשמרת בשעה 22.00 או 22.30. (עמ' 5 ש 24 – 30 לפרוטוקול).

התובע הוסיף והעיד כי בדרך כלל בקיץ יש פחות עומס ואז הוא יכול לשבת אבל ברוב המקרים הוא עומד (עמ' 6 ש' 1 – 3 לפרוטוקול).

בחקירתו תיאר התובע סדר יום שבו הוא מבצע פעולות שונות בעמידה: קבלת משמרת מהצוות של הבוקר תוך כדי מעבר ב-5 – 7 חדרים במחלקה; כניסה לחדר אחיות לקבלת העבודה; קבלת חולים שחזרו מבדיקות ומשלוח חולים לבדיקות; שחרור חולים הביתה, תוך שחרור מעירוי דם והסבר לחולה על המלצות השחרור; משלוח חולים לבדיקות אחר הצהרים; הכנת תרופות וחלוקתן לחולים בחדרים במחלקה; הזרקת תרופות לחולים. כך מתחילת המשמרת בשעה 14.30 ועד 19.00, שאז הוא יוצא להפסקה בת חצי שעה מקסימום. לאחר מכן הוא רושם דיווחים בישיבה במשך כ-40 דקות. ומשעה 21.00 ועד סוף המשמרת מכין ומחלק תרופות תוך סיבוב עם כוח עזר בחדרים וטיפול בחולים בדרך של שינוי תנוחה, החלפת חיתולים, מתן והזרקת תרופות.

מעדותו זו של התובע עולה כי במהלך יום עבודה הוא מבצע מגוון רחב של פעולות ותנועות, בעמידה, בישיבה ובהליכה, בין חדרי המחלקה, בתחנת האחיות ובדלפק המזכירה (עמ' 7 ש' 10 – 12 לפרוטוקול), בהתאם לפעילות המשתנה במחלקה ובהתאם לצרכי החולים (השוו לעובדות בפס"ד ואזנה; בעב"ל(ארצי) 25106-09-11 ננה טורי – המוסד לביטוח לאומי (2.7.2011); בבל(ת"א) 13527-12-19 פאני שיינר – המוסד לביטוח לאומי (28.4.2021)).

התרשמותנו זו מתחזקת גם מהמפורט במכתב המעסיק מיום 17.3.2021 בדבר כל הפעולות אותן מבצע אח במחלקה פנימית ו': טיפול בחולה מונשם, טיפול סיעודי, קבלת חולים חדשים, לקיחת אנמנזה סיעודית, שחרור מטופלים, הוצאת עירוי, שיחות עם מטופל ומשפחתו, רישום ודיווח, עבודה במחשב, מענה על שאלות ואף פעולות החייאה.

התובע לא פירט נתונים באשר לשטח המחלקה הפנימית אך מעדותו עולה כי גם אם במהלך יום עבודתו הוא לא יוצא מתחומה, אין עבודתו מוגבלת לכמה מטרים ספורים (עמ' 6 ש' 6 לפרוטוקול). התובע לא טען כי נמנע ממנו לשבת במהלך עבודתו. להיפך, מעדותו עולה כי חלק מעבודתו, הוא רשאי ועושה בישיבה (כך בדיווח ורישום נתונים במחשב).

התובע העיד כי "חשוב לציין שאני כל הזמן בעמידה ואני נמצא גם בתחנת האחיות, גם בדלפק המזכירה, אני עובר ביניהם, וגם מטפל בחולים שלי" (עמ' 7 ש' 10 – 12 לפרוטוקול). אך התובע לא העיד את מעסיקו או עובד אחר. גם אם הסיבות לכך, כפי שהתובע פרט אותן בסיכומיו (ס' 10 – 11), יכולות להיות מובנות, עדין, בסופו של יום ונוכח התנגדות הנתבע לקבלת האמור בסיפא של מכתב המעסיק מיום 17.3.2021, התובע לא הביא ראיה לתמוך בטענתו זו ולכן לא הוכיח אותה.

עוד העיד התובע כי היום הוא אחראי משמרת (עמ' 6 ש' 30 לפרוטוקול). התובע לא ציין זאת בכתב התביעה וגם לא בתצהירו. הוא לא פירט ממתי הוא משמש אחראי משמרת ואין לכך אזכור במכתב המעסיק מיום 17.3.2021. התובע העיד כי אין הבדל בין תפקידו כאח לבין תפקידו כאחראי משמרת ולאחר מכן הוסיף כי כאחראי משמרת הוא גם מטפל בעניינים אדמיניסטרטיביים בנוסף על הטיפול בחולים עליהם הוא מופקד ובכלל זה משיב לטלפונים, רוב הזמן בעמידה (עמ' 7 ש' 1 – 12 לפרוטוקול). התובע לא הביא כל ראיה לתמוך בטענתו זו ולכן הוא לא הוכיח אותה.

התובע כאמור העיד כי עבודתו נעשית בעמידה ממושכת וסטטית. הוא העיד כי הוא עובר מחולה לחולה מרחקים קצרים של כמה מטרים ספורים, ב-4 חדרים לחולים מונשמים (עמ' 6 ש' 5 – 7 לפרוטוקול). התובע נשאל אם עמידתו הסטטית ליד חולה היא לכל היותר במשך 5 דקות והוא השיב: "בדרך כלל אני דורך רגל על רגל, כי אני לא יכול לעמוד. זה לא תמיד חמש דקות, זה יכול להיות 10 דקות או רבע שעה או 20 דקות ליד המטופל" והסביר כי עמידתו סטטית במשך 20 דקות היא לצורך מענה לשאלות המטופל ובני משפחתו (עמ' 6 ש' 9 – 14 לפרוטוקול).

באשר למחלת דליות ברגליים הובהר בפסיקה כי כאשר עבודת המבוטח כוללת עמידה ממושכת תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל, ניתן להכיר בה כתשתית למיקרוטראומה. כלומר לא מדובר במנח סטטי ממושך ללא תנועה, אלא עמידה ממושכת המשלבת גם תנועות חוזרות ונשנות ברגליים (ראו פס"ד יהודה שטרית ופס"ד ננה טור לעיל).

במקרה דנן, עדותו זו של התובע סותרת את האמור במכתב מעסיקו מיום 17.3.2021 ממנו עולה "עבודה בעמידה ממושכת עם הליכה במרחקים קצרים בתוך המחלקה" ואין אזכור לעמידה סטטית. בנסיבות אלה, טענתו זו של התובע בדבר עמידה סטטית לא הוכחה.

למעלה מהצורך נוסיף כי התובע לא פירט ולא הוכיח כמה פעמים במהלך יום עבודה הוא נדרש לעמידה סטטית תוך העברת משקל מרגל לרגל במשך 20 דקות. נזכיר גם שעל התובע לא נאסר לבצע עבודתו זו גם בישיבה ולסירוגין.

מעדותו של התובע עולה כי מתחילת המשמרת בשעה 14.30 ועד השעה 21.00 בקירוב רוב עבודתו נעשית בעמידה תוך כדי הליכה וישיבה, אך ללא מאמץ פיזי מיוחד. רק משעה 21.00 ועד סוף המשמרת הוא מטפל בחולים באופן מאומץ יותר אך בסיוע של כוח עזר. התובע לא פירט בכמה חולים הוא מטפל כך ביום עבודה.

מכל המקובץ עולה כי עבודת התובע במהלך יום עבודה מגוונת ולא מצאנו כי היא כוללת עמידה סטטית חוזרת ונשנית או תנועות חוזרות ונשנות, של עמידה ממושכת תוך כדי תנועתיות או העברת משקל. על כן אנו קובעים כי התובע לא הראה תשתית עובדתית מתאימה למיקרוטראומה.

סוף דבר:

התביעה נדחית.
משעסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"א , (21 יולי 2021 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אירית הרמל, שופטת

אבי אילון, נ.צ. (מ)