הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 15158-12-18

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
רחמים עמיחי טוויטו
ע"י ב"כ: עו"ד אלון סער
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

פסק דין

1. בפנינו תביעה שהגיש התובע, באמצעות לשכת הס.מ. כנגד החלטת הנתבע מ- 28.12.17, שדחתה תביעתו להכיר בירידה בשמיעה וטנטון ("הליקוי") כפ"ע.

התובע, עובד במרכזיה בבי"ח הלל יפה בחדרה, מזה כ- 30 שנה, טוען כי כמעט כל יום מערכת גילוי אש מצפצפת עד שמכבים אותה, כמעט כל משמרת המערכת מצפצפת כל הלילה. לטענתו, לפני כשנה התגלה אצלו הליקוי, כשבדיקות השמיעה שביצע מתעדות החמרה מבדיקה קודמת.

2. הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה: התובע יליד 2.9.1968 עובד כטלפונאי מ- 11.11.87 והגיש תביעתו לנתבע ב- 15.8.17, שנדחתה כדין עפ"י סעיף 84א' לחוק, משהתובע לא נחשף לרעש מזיק, לא עבד עבודה מוגדרת בתנאי רעש ממוצעים משוקלל של לפחות 85 דציבל, וכושר שמיעתו לא פחת ב- 20 דציבל בכ"א מהאזנים.
ממילא, לא נתקיימו בו תנאי הסעיף לטנטון.
הנתבע צרף התביעה לד"פ בה טען התובע כי נחשף לרעשים באופן קבוע וכי התלונן לפני 5 שנים, והתברר שיש לו ירידה בשמיעה.

3. ביום 6.3.19 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת הבכירה ח. טרכטינגוט, וב"כ התובע ביקש שהות ל בחון עמדתו להמשך ההליך.
משהודיע התובע (ביום 26.12.19) באמצעות ב"כ (החדש) כי עומד הוא על תביעתו, הוגש תצהיר ע"ר מטעמו.

4. ביום 16.2.20 נשמעה בפנינו עדות התובע, לאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לשמיעת ההליך במותב הנוכח (תחת דחייתו).
ברישא הדיון ביקש התובע להציג חוו"ד ד"ר ברוורמן מ- 14.2.20, כשהנתבע כפר בה, בעובדותיה, ממצאיה ומסקנותיה (וזו אכן הוצגה בנט לאחר הדיון).

בעדותו הבהיר התובע כי הוא בעל לקות ראייה חמורה (90% נכות), והוסיף כי בשנתיים -שלוש אחרונות פחתה העבודה, החליפו מרכזיה, יש פחות רעש; משמרת בוקר יש 3 עובדים ובערב ובלילה – עובד אחד בכ"א מהמשמרות. אשתו וחבר עזרו לו למלא התביעה לנתבע. אישר בדיקה שנעשתה לרעש, בעבודתו (נ/1; בדיקה מ- 7.12.17); אישר את הכתוב, לפיו, הבדיקה נמשכה 5 שעות ו- 18 דקות, כשמכשיר המדידה הוצמד לחולצתו, ליד, לא זוכר; לא זכר כי עוד ב 2005 התלונן על ירידה בשמיעה ונשלח למכון שמיעה (נ/2). אישר כי גם ב- 2011 הלין על ירידה בשמיעה ונשלח לבדיקת שמיעה (נ/3). יש תקופה שהשתמש באוזניות ויש שלא. לא זוכר מתי כן ומתי לא. במשמרת לילה מכוונת עצמת הטלפון ל- 12 (מכסימלית), כי העיניים נעצמות מן הסתם בלילה. יש גם מכשירים של גלאי אש שעושים רעש חזק מאד. יש לו סידורי עבודה , יכול להביא. אין לו הוכחה שבמשמרת לילה עצמת הטלפון היא על 12 (לכך התייחסה השאלה בעמ. 5 שורה 24; ובהתאם, יש לתקן הפרוטוקול).
חדר המשמרת בלילה הוא 6 X6, דלת סגורה והוא לבד בלילה. בלילה לפעמים יושב על כורסא או מיטה. כוונון עצמת הרעש מכני. המרכזיה היא 40X20 ס"מ בערך, לא מדד.

5. בחוו"ד פרופ' ברוורמן צויין (ומפי התובע) כי בשנים הראשונות הציוד היה מיושן והתובע סבל מרעש חזק, ועם הזמן חש התובע בירידה בשמיעה, כי התובע היה חשוף לרעש חזק בעיקר בשנות עבודתו הראשונות, עקב הציוד הישן, ומש"היה חשוף לרעש מזיק מדובר בפגיעה מרעש בעבודה".

6. סיכומי התובע הוגשו ביום 8.5.20.
בסיכומיו טען התובע כי כ- 5 שנים טרם התביעה, החל להרגיש בירידה בשמיעה , אך רק במהלך 2017 החל לסבול מירידה חמורה בשמיעה וטנטון קבוע – תביעה שנדחתה ע"י הנתבע.
הרעשים להם הוא חשוף בעבודתו במרכזיה משתנים (חלשים וחזקים יותר) אך במהלך כל משמרת הוא חשוף לרעש תמידי, צפצופים, צלצולים, אזעקות במשך כ- 4-5 שעות. בחלק מהמענה לטלפונים הדיבור בצעקות וצלילי הטלפון צורמים. הגיוני שבמרכזיית בי"ח הפעילות תהיה מאסיבית ורועשת. בדיקה מדגמית מ- 2011 – כשהמרכזיה על עצמה מירבית (12) הרעש נע בין 82-82.4, ובמשמרת בוקר כ- 70 db. היועמ"ש של בי"ח בו הוא עובד, כתבה כי הנתבע שלח ב- 2018 מודד , ומשלא הגיש אותה, ככל הנראה זה מראה שהרעש גבוה מתוצאות 2011. לאור כל האמור – הרעש המזיק אליו נחשף 32 שנה , גרם לירידה בשמיעה והטנטון מהם סובל באופן קבוע, וכאמור בחוו"ד ד"ר ברוורמן מדובר בפגיעה כאמור בסעיף 84 א לחוק, משנחשף לרעש מזיק.
התובע חוזר על טענותיו באשר לאישור היועמ"ש בבי"ח בו עובד הוא, מפנה לפס"ד נאסר (עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר נ' המל"ל; נבו 2009) לפיו בהעדר בדיקות למפלס הרעש במקום עבודתו, וכשסביר להניח מחומר הראיות, כי אכן נחשף לרעש – יש למנות מומחה.
לאור כל האמור – עתר למינוי מומחה רפואי.

סיכומי הנתבע הוגשו ביום 26.5.20.
בסיכומיו טען הנתבע כי התובע לא הוכיח כלל את תנאי עבודתו, הגם שקיימים בידיו סידורי עבודה, לא הוכיח מידת החשיפה ולא את עצמת הרעש. בדיקות ניטור שנערכו ב- 2011 (כולל בעוצמה 12) וב- 2017 – מוכיחות כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק. מזכיר הנתבע כי התובע טען לחשיפה לרעש מזיק ב- 30 שנות עבודתו, וכי הלין על ירידה בשמיעה , שנים טרם הגשת התביעה לנתבע.
התובע לא הציג ראייה כלשהי לרעש לו היה חשוף, ובדיקות שמיעה המפורטות בחווה"ד ברוורמן (שהציג רק בדיון), אין בהן להוכיח חשיפה לרעש מזיק, נערכו במכון פרטי, ומאוחרות הן לתביעה (ולמעלה מן הצורך).
בשונה מפס"ד פאנוס נאסר קיימות בענייננו 2 בדיקות ניטור רעש, לפיהן לא היה התובע חשוף לרעש מזיק.
התובע לא הוכיח תנאי סעיף 84 א לחוק. באשר למכתב עו"ד דיקשטיין, זה צורף לתצהיר התובע וככל שסבר התובע כי יש להציג בדיקת ניטור מ- 2018 היה עליו להציגה (ולא להתלות בציון שהינו בבירור טעות קולמוס), בדיקת הניטור נערכה ב- 7.12.17. תיקו של התובע אצל הנתבע פתוח לעיון כרצון התובע.

7. ולהכרעתנו –

ראשית, אין בפנינו, ולו נתון עובדה אחד , שיוכיח העובדות הרלוונטיות בתביעה דנא.

אף לו מוכנים היינו "להניח", כטענת התובע, כי בשנים הראשונות, המרכזיה היתה מרעישה יותר – אין בפנינו בדל ראייה לנטען.

בל נשכח כי התובע בעל לקות ראייה. "קשה" היה לקבל טענתו, לפיה דווקא כש הוא עובד במשמרת לילה, והוא לבד במרכזיה – דווקא אז עצמת הרעש גבוהה יותר מאשר במשמרת בוקר , כשעובדים בו זמנית 3 טלפונאים , ודאי כשעליו לשמוע את הטלפון, וכשיש להניח כי גם העובדים שעמו – שומעים הצלצולים (ובאיזו עוצמה?).

שנית, אין בפנינו ראייה עובדתית כי הוא מפעיל הטלפון בלילה לעצמה 12 – ודאי כך, משבלילה, ודאי שקט יותר בביה"ח, וקל יותר לשמוע הצלצול(וכשהוא לבד במרכזיה, בחדר – מאשר בעת בה ביה"ח פעיל ומצויים עמו במרכזייה עוד 2 עובדים; ואם עובד הוא (ולא ישן) –ממילא, ודאי יושב הוא ליד המרכזיה.

אגב, נקל היה לתובע להציג עדות, לדוגמא, של עובד שהחליפו במשמרת (לאחר משמרת לילה) שיאמר כי העצמה במרכזיה היתה אכן על עצמה 12, כנטען בפנינו . אף אין בפנינו כי יש בלילה 4-4.5 שעות של צלצולים!

שלישית, אין בפנינו כי מערכת גילוי האש כמעט כל יום מצפצפת, וכי דווקא בלילה היא מופעלת כל הלילה, כ נטען בתביעה – גרסת עובדה שלא רק שלא הו ּכחה, אלא אף נשמעת מופרכת על פניה – משבבי"ח עסקינן, ואין להניח כי מצפצפת היא "כל הלילה", ודווקא במרכזיה (סעיף 9 לתביעה); בל נשכח כי התובע הרי טען כי דלת המרכזיה סגורה בלילה. "קשה" לקבל כי בביה"ח , כמעט כל הלילה , אזעקת גילוי האש מצפצפת כל הלילה ... מה שודאי ניתן היה ג"כ להוכחה (וכשיש להניח גם כי היה טורח ביה"ח – לתקנה...) .

רביעית, בחווה"ד אין כל התייחסות ל- 2 עוּבדות: האחת, מהי באמת עצמת הרעש לה נחשף התובע, כשהאמירה "רעש חזק" אין בה מאפיין עובדתי רלוונטי לחוק/לרופא; ומנגד, נותן חווה"ד הנכבד , כלל לא התייחס למסמכים רפואיים שקדמו לתביעה, למעט לבדיקת שמיעה מ- 2011 (אגב, מה שמתאים לרישום בנ/3 – אך לא לרישום בנ/2, הקודם לו בכ- 6 שנים! ואגב, עניין הרלוונטי גם לטענת הנתבע, בדבר דחיית התביעה, עפ"י סעיף 84א' לחוק!); כך גם, כעולה מחווה"ד עסקינן בבדיקת השמיעה מ- 2011, בי רידה עמוקה בתדרים הגבוהים, כשעפ"י החוק עסקינן ב"תדירויות הדיבור".

חמישית, אין לשכוח כי עסקינן בטענה להחמרה. משמע, אין חולק כי התובע הלין על ירידה בשמיעה, שקודמת בכ- 5 שנים לתביעה למל"ל, ואין אינדיקציה ראייתית לחשיפה לרעש מזיק – לא טרם ולא לאחר תלונה זו ...

שישית, עולה אכן כי קיימות בתיק הנתבע בדיקות למפלסי הרעש. קשה להניח כי 2 הפרקליטים שייצגו את התובע לא עיינו בכל המסמכים שבתיקו אצל הנתבע. ודאי כך, כשהתובע עצמו צרף לתצהירו את מכתבה של היועמ"ש בביה"ח, אך לא צרף את הבדיקה הנטענת שם.
לכאורה, ומידיעת דיינים, צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו , בדבר טעות סופר במכתב היועמ"ש בביה"ח, שהרי מכתבה הומצא לפי צו ביה"ד. מנגד, התביעה לנתבע הוגשה באוגוסט 2017, נדחתה ב-28.12.17, כשהתביעה לביה"ד הוגשה כשנה אח"כ. ממילא, ברי כי לא בוצעה בדיקה אצל המעסיק –ב2018(כש"קשה להניח כי עם קבלת הזימון, בלשכה המשפטית(11.12.18), כֺּה "הזדרזה" הלשכה המשפטית של הנתבע, להעביר עניינו של התובע לסניף, לזימון בודק מוסמך אצל המעסיק.... (ואף היה סיפק בידו בשבועיים שנותרו עד תום השנה – לבצעה); ודאי כך כשכתב הגנה הוגש חדשיים אח" כ.

ושביעית, והעיקר, הוגש בפנינו הבדיקה, נ/1 – התואמת, דווקא, את גרסת עו"ד דיקשטיין, ולפיה בעקבות הגשת התביעה(לנתבע; וכעולה גם מטענת הנתבע בסיכומיו), נערכה בדיקה בביה"ח, בדיקה שנערכה במהלך רוב שעות המשמרת, ובדקה ספציפית את התובע(כעדותו).

והנה, גם בה, מפלסי הרעש אינם תואמים ההגדרה ל"רעש מזיק" שבחוק.
[למעלה מן הצורך, ולו בהקשר זה – קשה להלום טענות התובע בתצהירו, עת כלל לא טרח לציין כי הבדיקה האחרונה בוצעה עליו, כפי שאישר בעדותו].

סיכום

לאחר ששקלנו כל אלה – מכלול העובדות והראיות שבפנינו, וודאי הבדיקות למפלסי הרעש ובדיקות השמיעה של התובע ואל מול הוראות החוק – אין לנו אלא לדחות התביעה.

לאור הערותינו לעיל – היה מקום לשקול חיוב התובע בהוצאות, הגם שעסקינן בתביעה עפ"י החוק. עם זאת, משהנתבע באדיבותו-הגינותו וויתר על עתירה בנדון ולפנים משורת הדין – אין ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט סיוון תש"פ, (21 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נ.צ. חתם ביום 21.6.20.
ק/רוניתע/