הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 14819-05-19

17 יוני 2020

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובע:
דב פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד אלון לוריה (מינוי הלשכה לסיוע משפטי)
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נועם בן-שלום ואח'

פסק - דין

1. תביעת התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18 א' תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: " התקנות") לתקופה מיום 25.6.10 ועד ליום 30.9.10 נדחתה בהחלטת ועדת הרשות מיום 10.3.19 (להלן: "הוועדה").

2. העובדות הרלבנטיות –
א. התובע נפגע ביום 25.3.10 באגודל יד שמאל.
הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.
ב. ועדה רפואית קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שבין 25.6.10 ועד 31.12.10 ו- נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.1.11.
ג. תביעתו של התובע ל"נכה נזקק" לתקופה מיום 25.6.10 ועד 31.12.10 נדחתה.
ד. ביום 25.10.18 ניתן פסק דין בתיק 14162-09-16 לפיו בקשתו להכרה כ"נכה נזקק" תועבר לוועדת רשות בהרכב חדש (להלן: "פסק הדין המחזיר").
יש לציין כי מדובר בפסק דין שני בעניינו של התובע.
ה. הוועדה התכנסה מכח פסק הדין המחזיר.
החלטה זו היא מושא פסק דיננו.

3. הוועדה דחתה את הבקשה ונימקה את החלטתה כדלקמן:
"הוועדה התכנסה בעקבות פס"ד מתאריך 22.10.2018 בה הוחלט להעביר את התיק לוועדת רשות בהרכב אחר.
הוועדה עיינה בחומר הרפואי, בפרוטוקולים של ועדות רפואיות, תוצאות בדיקות נוספות ( EMG כפות ידיים, US כתפיים - ממצאים שאינם קשורים לתאונה הנדונה), גילו ורצף תעסוקתי של המבוטח.
בפרוטוקול של ועדה רפואית מתאריך 15.7.2010 ובפרוטוקול ועדת עררים מתאריך 14.11.2010 צוין מצב לאחר שבר בגליל המרוחק של אגודל שמאל (יד דומיננטית) "ללא כל פגיעה ברקמות הרכות או פגיעה תחושתית, ללא פגיעה מוטורית ניכרת עם רושם לכוונה להאדרה של התסמינים ואי יכולת הפעלה". כמו כן, צויין בועדות כי סובל מכאבים והגבלה בתנועות כתף ימין עם עדות לקרע בשרוול המסובב וקיום CTS בשתי כפות הידיים - שאינם קשורים לתאונה הנדונה.
בהתחשב בנכותו המוכרת מהתאונה הנדונה (שבר בגליל דיסטלי של אגודל שמאל) לדעת הוועדה היה מסוגל לשוב למעגל העבודה בהתאם למגבלותיו: ללא עבודה הדורשת מוטוריקה עדינה, ללא הפעלת מכשירים רוטטים וללא הרמה של חפצים כבדים ביד שמאל בלבד.
בהתאם למגבלותיו היה מסוגל לבצע מגוון רחב של עבודות בלתי מקצועיות, בהתאם להשכלתו וניסיונו התעסוקתי הקודם, כגון: סידור עגלות בסופרים, בידוק בטחוני, בודק בסופר, קופאי בחניון, סדרן מוניות, שינוע רכבים בחברות השכרה רכב ובחניונים, עבודות אריזה של מורים לא כבדים, נהג מלגזה חשמלית ומוכר.
לגבי תקופה מתאריך 1.10.2010 הוועדה דוחה את התביעה היות ומצאה כי החל לעבוד בחברת מכון לציור ופסול עד לחודש 5/2011".

4. טענות התובע –
בפסק הדין המחזיר נקבע כי היה על הוועדה להתייחס למגבלותיו הפיזיות של התובע, עברו התעסוקתי, השכלתו, הכשרתו וגילו, ומשלא עשתה כן הוחזר עניינו של התובע לוועדה בהרכב שונה.
החלטת הוועדה אינה מנומקת ואין כל הסבר כיצד אדם עם סד בידו הדומיננטית יכול לבצע את העבודות אשר הוצעו על ידי הוועדה, מה גם שהוא סובל מכאבים ומהגבלה בכתף ימין עם עדות לקרע בשרוול המסובב וכמו כן ב- CTS בשתי הידיים.
הוועדה אף לא פרטה את "הרצף התעסוקתי" המוזכר על ידה.
כמו כן אינה מתייחסת לגילו של התובע ולהשכלתו.
בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.6.20 הוסיף התובע כי היה על הוועדה להזמין את התובע ולשמוע את טענותיו.

5. טענות הנתבע –
טענת התובע כי היה על הוועדה להזמינו הועלתה לראשונה בדיון. הוא לא ביקש זאת בדיון בתיק מושא פסק הדין המחזיר וגם לא בתביעתו לבית הדין.
בנוסף הפרקטיקה הנוהגת הינה כי בוועדת רשות ל"נכה נזקק" בשונה מפרוטוקולים של ועדת נכות המבוטחים לא מוזמנים.
מדובר בפגיעה משנת 2010 והוועדה הסתמכה על פרוטוקולים של ועדות רפואיות משנה זו שם שטח התובע את כל טענותיו.

ההכרעה –

6. לאחר שבחנו את פרוטוקול הוועדה ואת טענות הצדדים, מסקנתנו הינה כי דין התביעה להידחות.

7. החלטת ועדת הרשות, ככל החלטה מנהלית, נתונה לביקורת שיפוטית, במסגרתה בוחן בית הדין את סבירות ההחלטה, את תקינותה בהיבט המנהלי ואת קיומם של עקרונות הצדק הטבעי, הן בדרך פעולת הוועדה והן בהחלטתה.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה חובות הוועדה הרפואיות כוללות: " ...ניהול פרוטוקול; קיום זכות טיעון כהלכתה; הנמקת החלטותיהן; גיל וי מידע בעניינו של המבוטח וכל כיוצ"ב. על הוועדות הללו לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ולהקפיד על קיומם של כללים אלה, בד בבד עם מיצוי מומחיותיהן הרפואיות...".
(עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי – פנחס אברל, פד"ע ל"ו 249).
חובות אלה חלות אף על ועדת הרשות.

8. מאחר ועניינו של התובע הוחזר לוועדה בהרכב חדש, אין רלבנטיות לפגמים שנפלו על פי פסק הדין המחזיר בוועדה הקודמת, ועלינו לבחון האם נפל פגם בהחלטת הוועדה שלפנינו.

9. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה למצבו הרפואי, לגילו ולרצף התעסוקתי שלו.
הוועדה התייחסה בפירוט לפגיעה, שבר בגליל דיסטלי של אגודל שמאל ולסוג העבודות בהן מסוגל התובע לעבוד בהתאם למגבלותיו.
הוועדה אף פרטה מגוון רחב של עבודות בלתי מקצועיות התואמות את השכלתו וניסיונו התעסוקתי הקודם, הגם שאלה לא פורטו.
מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת.

10. טענות התובע מכוונות כנגד שיקול הדעת הרפואי של הוועדה, ולטענתו אין הסבר כיצד יכול התובע לחזור לעבודה עם סד בידו הדומיננטית.
מדובר בשיקול דעת מקצועי של הוועדה שבית הדין לא יתערב בו.
בנוסף, סוג העבודות המפורטות אינו דורש שימוש משמעותי באגודל יד שמאל, אף אם מדובר ביד דומיננטית.

11. מעבר לצריך נוסיף כי הגם שנכותו הזמנית היתה עד ליום 31.12.10, הרי שהתובע חזר לעבודה במגבלות אלה ביום 1.10.10.
12. כמו כן מבקש התובע להיבנות מהמילים "עבודות אריזה של מורים לא כבדים" כדי ללמד על חוסר רצינותה של הוועדה.
לטעמנו מדובר בטעות קולמוס, אשר לא ניתן ללמוד ממנה מאומה.

13. אשר לטענת התובע לפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה משזו לא הזמינה אותו לטעון את טענותיו בפניה, נקדים ונאמר כי על פי פסיקתם העקבית של בתי הדין האזוריים לעבודה (ראו פירוט בתיק בל' 55300-05-13 תוגאן שרארי – המוסד לביטוח לאומי (2.3.14)] על ועדת הרשות לאפ שר לתובע זכות טיעון או בעל פה על ידי הזמנתו לטעון את טענותיו או בכתב.
למרות פסיקה עקבית כאמור, נוהג המוסד לביטוח לאומי כפי שטען בא כוחו שלא לאפשר למבוטח אשר מבקש להכיר בו כ"נכה נזקק" לטעון את טענותיו לפני ועדת הרשות טרם קבלת החלטה בעניינו.

14. חובת הוועדה להעניק למבוטח שעניינו נדון בפניה זכות טיעון נגזרת מכללי הצד ק הטבעי.
יחד עם זאת אין חובה כי זכות זו תהיה בעל פה.
אולם אם מחליטה הוועדה להעניק זכות טיעון בכתב, עליה ליידע את המבוטח מבעוד מועד על מועד התכנסותה ועל זכותו להעלות את כל טענותיו בליווי מסמכים התומכים בטענות אלה טרם התכנסותה.
כל זאת לא נעשה בענייננו.

15. דרך המלך הינה כי משנפל פגם בהחלטת הוועדה , לרבות פגם בזכות הטיעון , להחזיר את עניינו של המבוטח לוועדה על מנת "לרפא" את הפגם.
אולם בענייננו לאור הנימוקים שיפורטו החלטנו כי אין עוד מקום להשיב את העניין לוועדת הרשות.
התובע היה מיוצג בהליכים הקודמים ולא טען כי נפגמה זכות הטיעון. כך לא טען בהליך מושא פסק הדין המחזיר ואף לא בכתב התביעה בענייננו, אלא לראשונה במהלך הדיון.
התובע אשר היה מיוצג ידע כי עניינו מוחזר לוועדת הרשות בהרכב חדש ולא ביקש להוסיף טענות כלשהן או מסמכים כלשהם.
יתירה מזאת וזה העיקר, זכות הטיעון נועדה לאפשר לתובע להשמיע את טענותיו כדי לשכנע את ועדת הרשות לקבל החלטה התומכת בתביעתו.
התובע לא טען בפנינו כל טענה שנבצר ממנו להעלות בפני הוועדה ואשר היה בה כדי לשנות את מסקנתה.
לא ניתן להתעלם מכך שאנו מצויים כיום בחודש יוני 2020 כאשר ועדת הרשות נדרשת להתייחס לתקופה שלפני עשר שנים.
לפיכך, בנסיבות מיוחדות אלה , על אף הפגם לא מצאנו כי יש מקום להחזיר את עני ינו של התובע פעם רביעית לוועדת הרשות.

16. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה סיוון תש"פ, (17 יוני 2020), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. אורנה רזניק

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ