הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 14531-10-18

18 מאי 2020

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' אורנה רזניק
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובע:
דוד בנבניסטי
ע"י ב"כ עו"ד אדם וינצר
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. התובע הינו נגר, שבתחילת פברואר 2018 סיים לעבוד כשכיר והחל לעבוד כעצמאי בנגריה ששכר לעצמו. במסגרת תביעה שהגיש לנתבע טען שנפגע ברגלו בתאונה שאירעה לו ימים לאחר תחילתו עבודתו כעצמאי. לאחר שנדחתה תביעתו, הגיש את התביעה שבפנינו.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. התובע הועסק בעיתון "הארץ" עד ליום 3.2.18. ביום 4.2.18 הגיש התובע לנתבע, באמצעות רואה חשבון, מסמכי דיווח אודות פתיחת תיק כעצמאי. הנתבע ביצע את הרישום ביום 6.2.18.

3. ביום 26.6.18 פנה התובע באמצעות בא כוחו אל הנתבע במכתב בזו הלשון (נספח לכתב התביעה, למכתב צורף טופס תביעה להכרה בתאונת עבודה):

"מרשי הינו נגר עצמאי.

במהלך יום עבודה בחודש 02/2018 מרשי ניסה להגיע למוצר שהיה מונח על מדף גבוה בנגרייה. תוך כדי הטיפוס והניסיון להגיע לאותו מוצר, מרשי נפל ועיקם את רגלו הימנית.

מרשי הרגיש כאבים אך המשיך בעבודתו.

מרשי, שאינו זוכר את המועד המדויק של הפגיעה, פנה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים מכבי. לאחר בדיקות וצילומים אובחן קרע מניסקאלי.

לאחרונה, מרשי נותח עקב התאונה והפגיעה.

רצ"ב טופס תביעה להכרה בתאונה ותיעוד רפואי הקיים ברשות מרשי.

אציין כי לאחר התאונה מרשי המשיך לעבוד ככל שיכול היה ולכן אינו זכאי לדמי פגיעה".

4. ביום 4.9.18 שלח ב"כ התובע מכתב נוסף שבו נאמר כך:

"עד היום לא קיבלתי מענה פורמאלי לתביעה שהגשתי בעבור מרשי.

כאשר פניתי למוסד לביטוח לאומי דרך אתר האינטרנט, קיבלתי מענה שהתביעה נדחית בנימוק שמרשי נפגע ב-1.2.18 ונרשם במל"ל רק ב- 6.2.18. המכתב המדובר לא התקבל אצלנו עד היום חודש מאז לכאורה נשלח (לפי הרשום במענה הממוחשב).

איני יודע מהיכן שאבתם נתונים לא מדויקים ולא נכונים אלו.

מרשי התחיל לעבוד כעצמאי בשבוע הראשון של 2/2018. מי עם תחילת העבודה נרשם במל"ל ולפי דבריכם מדובר ב- 6.2.18.

מרשי נפגע רק לאחר שהחל לעבוד כעצמאי, זאת לאחר מועד הרישום.

מרשי בהגינותו הרבה והמוערכת אומר שאינו זכור את היום המדויק של התאונה. עם זאת, מרשי עומד על כך שהתאונה היתה רק לאחר שנרשם במל"ל, ויודגש שהמסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה מחזקים טענותיו.

הנני פונה אליכם בבקשות כדלקמן:

א. חסכו את הפניה לבית הדין לעבודה וראו כי נפלה אצלכם טעות.

ב.ככל שלא יושכל לתקן הטעות אצלכם, נא העבירו לי בהקדם את מכתב הדחיה".

5. לאור דחיית התביעה, הגיש התובע את כתב התביעה שבפנינו ביום 8.10.18. לאחר שהוגש כתב הגנה, התקיים דיון מוקדם ביום 17.3.19 בפני כב' השופטת שרה מאירי, ולאחריו הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיון הוכחות התקיים ביום 7.5.20. במהלכו, נחקר התובע, ונחקר עד מטעמו. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

6. לאחר בחינת מסכת הראיות, שמיעת העדויות ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי התרחש אירוע התאונה אשר לו טען, ועל כן דין תביעתו להידחות. להלן נפרט את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו:

ראשית התובע עצמו אינו זוכר את היום שבו נפגע בנגרייה, כך לטענתו. על גבי טופס התביעה שהגיש לנתבע הוא נמנע לחלוטין מלציין את תאריך הפגיעה, ואילו במכתב ששלח מטעמו עורך דינו (צוטט במלואו לעיל) נאמר רק באופן כללי ביותר כי הפגיעה אירעה במהלך חודש פברואר. בכתב התביעה כבר היה התובע ספציפי יותר וטען כי הפגיעה אירעה במהלך הימים 11-15.2.18. נציין כי אף שניתן להוכיח תאונת עבודה אף אם היום בו התרחשה אינו ידוע וממילא לא מוכח, הרי שלדעתנו רף ההוכחה הנדרש כדי להוכיח תביעה מעין זו הינו גבוה יותר, כיוון שעצם העובדה שלא ניתן לשחזר את התאריך המדויק של התאונה מעוררת לפחות ספק מסוים בשאלה האם התאונה בכלל התרחשה. אם ננסח זאת אחרת, הרי שהיעדרן של ראיות המוכיחות את תאריך התאונה עשוי להטות את כף המאזניים הראייתית לכיוון אי הכרה בתביעה;

שנית כך בדרך כלל, וכך בוודאי במקרה כמו זה שלפנינו, שבו התובע נרשם בביטוח הלאומי כעוסק עצמאי בסמוך לתחילת החודש שבו אירעה התאונה, ועל כן אפשרי גם תרחיש שבו התאונה אכן התרחשה , אך במועד קודם למועד שבו נרשם אצל הנתבע. במקרה שכזה, כידוע, לא ניתן להכיר באירוע כתאונה עבודה, לאור הוראות סעיף 77 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובע אמנם העיד בפנינו שהוא זוכר שהתאונה אירעה לאחר המועד שבו נרשם בנתבע כעוסק עצמאי (עמ' 4 ש' 4), אך מסעיף3 לתצהירו עולה בבירו ר כי עסק בעבודות קטנות בעץ ("כעיסוק שולי תחת השם 'נגיעה בעץ' כעוסק פטור") שנים קודם שנרשם בנתבע, ואף שהה בתקופת הסתגלות ארוכה בשכר מעבודתו הקודמת בהארץ, ומטעמים אלה אין לשלול את האפשרות שנ פגע עוד קודם שנרשם אצל הנתבע;

שלישית התובע עבד לבדו בנגרייה, וכאשר נפגע (לטענתו) היה לבדו בנגריה, דהיינו לא היו לתאונה עדים כלשהם. בנ יסיון לתקן במשהו חסר ראייתי זה, הוגש מטעם התובע תצהיר של קולגה, מר נפתלי חריר שאף הוא נגר, שהעיד על כך ש"באחד מהימים לאחר שהעסק נפתח הגעתי לנגרייה של דוד וראיתי אותו צולע. שאלתי אותו מה קרה והוא סיפר שבאותו יום כמה שעות לפני כן הוא נפל". ברם, לא מצאנו ליתן משקל ראייתי לעדות זאת. זאת, הן מאחר שהעד בעצמו לא זכר את מועד האירוע ולא ידע לשחזרו, והן מאחר שעל פי התרשמותנו מחקירתו הנגדית, המדובר בעדות שמיעה כללית ביותר. נוסיף, כי העד אף העיד שהיה בקשר חברי ומקצועי עם התובע לאורך זמן באותה התקופה, אך למרות זאת מלבד אותה פעם אחת בודדת שבה סיפר לו שהוא נפל ונפגע, הנושא לא עלה (עמ' 9 ש' 1 לפרוטוקול);

רביעית התובע אינו טוען שהפסיק לעבוד באותו היום עקב התאונה, ואף אינו טוען שהפסיק לעבוד בימים שלאחר התאונה. אף שבהחלט יתכן שאדם ימשיך לעבוד לאחר תאונה, הרי שיש בכך כדי להחליש עוד יותר את הטענה;

חמישית ו כך בוודאי במקרה כמו זה שלפנינו, שבו המבוטח לא רק שהמשיך לעבוד, אלא גם לא פנה לטיפול רפואי, לא ביום התאונה, וגם לא בימים או בשבועות הסמוכים לתאונה, והפניה הראשונה לטיפול רפואי נעשתה רק חודשיים מלאים לאחר מכן;

שישית הפנייה הראשונה של התובע לטיפול רפואי היתה לאורטופד ד"ר גיא מעוז, שרשם כך בעת הביקור ביום 15.4.18:

"תלונות: מצב לאחר קרע מניסקאלי וארטוסקופיה ברך ימין. מזה כחודשיים וחצי כאבים בברך שמאל מזכירים בדיוק כאבים בימין. מצב לאחר חבלה סיבובית. בבדיקה יישור מלא כאב אז בסוף כיפוף...".

רישום רפואי זה אינו מסייע ביד התובע להוכיח שאירעה לו תאונה בעבודה דווקא, כיוון שכל שנרשם הוא "חבלה סיבובית". מעבר לכך, הרישום גם אינו מסייע לתובע להוכיח את מועד האירוע, שכזכור הינו מהותי ביותר במקרה שלפנינו, שכן התובע נרשם אצל הנתבע רק ביום 6.2.18 (דהיינו קצת פחות מחודשיים וחצי לאחר מועד התאונה הנטען);

שביעית הנתבע הציג במהלך דיון ההוכחות את עמוד 9 מתוך טופס התביעה בן 9 העמודים שהגיש התובע (נ/1). המדובר בעמוד היחיד מתוך טופס התביעה שלא הוגש כנספח לכתב התביעה, ועל גבו מצוין בכתב יד כי התאונה אירעה ביום 1.2.18, דהיינו עוד קודם לרישומו של התובע אצל הנתבע. התובע הכחיש בתוקף שמדובר בכתב יד שלו (עמ' 5 ש' 18), ועל פי התרשמותנו יתכן שאכן יש ממש בטענתו. מכל מקום, אף אם לא ניתן לעניין משקל משמעותי, הרי שאף הוא שוקל במאזן הראייתי לכיוון דחיית התביעה, ובפרט שדווקא עמוד זה נשמט מנספחי כתב התביעה, שבאופן שעורר אצלנו סימני שאלה;

ולבסוף אפילו בשאלה איזו ברך נפגעה במהלך התאונה הנטענת לא היתה לתובע תשובה אחידה. כך, בטופס התביעה שהגיש התובע – כבר לאחר שהיה לו ייצוג על ידי עורך דין – נרשם כי "ברך ימין" היא האיבר שנפגע, וכך גם נרשם במכתב עורך דינו לנתבע מיום 26.6.18 ("מרשי נפל ועיקם את רגלו הימנית"). לעומת זאת, בכתב התביעה (סעיף 5) ובתצהירו טען התובע כי במהלך התאונה עיקם את רגל שמאל דווקא. לכך יש חשיבות גם בהינתן שלתובע פגימות בשתי הברכיים (ראו עדותו: עמ' 5 ש' 7, וכן בסיכומי בא כוחו עמ' 10 ש' 7).

לסיכום

7. משלא הרים התובע את נטל ההוכחה שהיה עליו להוכיח את אירוע התאונה, הריני מורים על דחיית התביעה.

עם זאת, וכמקובל בתביעות מתחום הבטחון הסוציאלי, לא נעשה צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית-הדין הארצי, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ד אייר תש"פ, (18 מאי 2020), בהעדר הצדדים.

גב' אורנה רזניק ,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' כרמן קלינגר ,
נציגת ציבור מעסיקים