הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 13781-03-19

13 ספטמבר 2020

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים): מר שמואל רגב

התובעת
מיכל גבאי
ע"י ב"כ: עו"ד אבי בוסקילה
-
הנתבעים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שרון חג'ג'

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה של צרידות כפגיעה בדרך המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 11.4.2018.
מכאן, התביעה שלפנינו.
התובעת הגישה תצהירים מטעמה ביום 18.4.2019 ולאחר שמיעת הראיות בדיון מיום 29.1.2020 הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העובדות הרלוונטיות בתיק ולעניין מינוי מומחה בתחום הא.א.ג.

 להלן העובדות המוסכמות: 
התובעת ילידת 1983.
התובעת עבדה כמורה מחנכת החל משנת 2004 ועד 11/17, כ-8 שעות בממוצע משרה מלאה.
התובעת עבדה כמחנכת כיתה בבית ספר תורני לבנים בתקופה מ-2006-31/8/2018.
התובעת עבדה כמורת שילוב ב-1/3 משרה בשנת הלימודים 2018-2019 (תשע"ט).
התובעת אינה מעשנת.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו
בהחלטתנו מיום 30.3.2020 מונה ד"ר יורם גורביץ, מומחה בא.א.ג. לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת ה של התובע ת לבין מצב ה הרפואי.
בתאריך 26.4.2020 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה - חוות דעת מיום 6.4.2020 בה צוין:
"אני מתכבד לענות לשאלות שהופנו אלי מבית הדין:
מהחומר הרפואי עולות האבחנות והממצאים הבאים:
2016: דלקת במיתרים.
2017: נפיחות ואודם בין האריתנואידים, חוסר סגירה בפונציה בשליש הקידמי.
2017: VENTRICULR DISPHONIA התכווצות FALSE VOCAL CORDS.
2018: תנועה תקינה של המיתרים. יבלת זעירה בשליש קדמי מיתר ימין.
חוסר סגירה של שליש אחורי.

כל האבחנות הנ"ל אינן תוצרים של פעילות קולית מוגברת, אינן מוכרות בהקשר למחלת מקצוע במנגנון של "טיפות על סלע". הסבר:
אי סגירה אחורית, דלקת במיתרים, נפיחות והאודם בין המיתרים – נובעים בסבירות גבוהה מהרפלוקס הקיבתי/וישטי המוכר.
VENTRICULR DISPHONIA הינה מחלה שבמהותה קיימת פעילות חזקה של מיתרי הקול ה"המדומים" (הנמצאים מעל מיתרי הקול ה"אמיתיים" ואינם אמורים להשתתף כלל בהפקת הקול י.ג.). פעילות יתרה שלהם מזוהה לעיתים על בסיס נוירולוגי, לעיתים נפשי, לעיתים כממצא קומפנסטורי למחלה משמעותית (שיתוק, ניתוח וכו') על המיתרים "האמיתיים". מחלה זו אינה נגרמת מפעילות מקצועית.
זיהוי חד פעמי של "יבלת זעירה על מיתר שמאלי" – ממצא שלא מתאים לפעילות ווקאלית בהיותו חד צדדי, בהעדר הפרעת סגירה של המיתרים בשליש הקדמי (במקום היבלת), ודווקא בקיומה של הפרעת סגירה דווקא בחלק האחורי של מיתרי הקול.
כמו כן לוח הזמנים לא מתאים בהיותה מזוהה פעם אחת בלבד ורק במרץ 2018 ואי זיהוי כלשהו בכל התקופה הקודמת שבה נבדקה פעמים רבות מאז החלה הצרידות.

תעלה השאלה: האם אותו זיהוי חד פעמי אינו התחלה של היווצרות יבלת שלעת עתה היא מיזערית אבל על ציר הזמן עלולה לגדול ואולי גם תיווצר יבלת נוספת על המיתר השני?
תשובתי:
הצרידות החלה ב-2017 עם שלל ממצאים תחלואתיים שיסבירו אותה וללא ממצאים המתאימים למחלת מקצוע, כך שהצרידות הראשונית אינה נושאת קשר סיבתי למקצוע.
אותה יבלת (אם אכן קיימת – אובחנה פעם אחת בלבד) הינה יבלת מישנית כתוצאה מהפעלה מוגברת של מיתרי הקול בניסיון להתגבר על מצב של הצרידות הראשונית.
כיום אותה יבלת אינה גורמת כלל לצרידות ואין לה כל משקל בחומרת הצ רידות.
מאחר וקיימת הפרעת קול עקרונית/ראשונית/תחלואתית, התובעת לא אמורה להשאיר המצב כפי שהוא אלא אמורה לעבור טיפולי קל, ו/או להקטין ממשרתה ואז לא תאלץ להגביר את קולה וכפועל יוצא מזה לא יהיה צפי להתפתחות מישנית נוספת של היבלת (אם קיימת).

במסגרת השאלה של בית הדין אני מבקש גם להתייחס לחוות דעתו של ד"ר צילקר:
נרשם כי הוא מזהה יבלות קטנות בשני מיתרי הקול, ואי סגירה אחורית של המיתרים.

גם ממצא זה מורה על פעילות תקינה של החלקים הקדמיים של מיתרי הקול – מקום בו מצויות היבלות – והממצא המשמעותי הינו סגירה אחורית לקויה. זה הינו אותו ליקוי שאינו משויך לא ליבלות, לא לפעילות קולית מוגברת – וסיבתו הינה הרפלוקס הוישטי.

כמו כן חומרת הצרידות שהוגדרה הן במסמכים והן בחוות דעתו כ"צרידות קשה" אינה עומדת בפרופורציה לממצא של היבלות הקטנות בקידמת המיתרים.

כאמור לעיל – כל הצרידות כיו ם אינה משוייכת לנזקי עבודה ו/או לאותה יבלת (אם אכן קיימת)".

בתאריך 7.5.2020 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.
התובעת הגיש ה ביום 2.6.2020 בקשה להעברת שאלות הבהרה ובית הדין נעתר לבקשתה.
ביום 5.7.2020 התקבלה חוות דעתו של המומחה לעניין שאלות ההבהרה שהופנו אליו. השאלות שהופנו היו:
האם כוונתך בביטוי כי המיתרים המדומים אינם "אמורים" להשתתף כלל בהפקת הקול הינה כי המיתרים המדומים משתתפים בהפקת הקול בדרך אחרת? נא פרט משמעות הביטוי.
האם נכון כי פעילות קולית מוגברת יכולה לגרום ללחץ וסגירה חזקים מדי על מיתרי הקול ובכך לגרום להיווצרות של נגעים או יבלות?
האם נכון כי אותה היצמדות של המיתרים המדומים גורמת לבעיה בהפקת הקול ובצרידות?
האם נכון כי הבעיה במיתרי הקול הולכת ומחמירה כאשר המיתרים המדומים נצמדים אליהם בחוזקה כאשר מפיקים קול?
האם נכון כי ככל שהלחץ של המיתרים המדומים על מיתרי הקול הולך וגובר הגמישיות של מיתרי הקול תיפגע וכתוצאה מכך התפקוד שלהם יפגע ויכולה להיגרם צרידות?
האם עבודה ממושכת עם מיתרי הקול במשך למעלה מ- 12 שנה כמחנכת כיתה לבנים יוצרת פעילות קולית מוגברת וכתוצאה מכך יש לחץ של מיתרי הקול המדומים על מיתרי הקול במשך תקופה כה ארוכה?
האם אותה היצמדות של המיתרים המדומים על מיתרי הקול והלחץ שהם יוצרים על מיתרי הקול יש בה כדי להחמיר את אותה "צרידות ראשונית" המוזכרת בחוות דעתך?
האם לאור כל האמור קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין עבודתה של התובעת כמחנכת כיתה לבנים במשך 12 שנים לבין פעילות קולית מוגברת שיוצרת לחץ של המיתרים המדומים על מיתרי הקול וגורמת לצרידות של התובעת?

תשובות המומחה היו כדלקמן:

"הריני מתכבד לענות לשאלות ההבהרה מתאריך 21.6.2020:
בנורמה, אצל אדם בריא הם אינם משתתפים כלל בהפקת קול. באם קיימת השתתפות שלהם היא פתולוגית ולא מבוססת על דיבור מקצועי.
אם השאלה מתייחסת למיתרים "המדומים" – התשובה היא לא. אם השאלה מתייחסת למיתרים ה"אמיתיים" התשובה היא כן. (ראה פירוט נוסף בהמשך).
לא. הם לא משתתפים כלל ביצירת קול.
4-5-6-7-8
ההנחה בכל השאלות ובשאלות אלה בפרט אינה נכונה: המיתרים המדומים אינם נצמדים למיתרים האמיתיים, הם אינם יוצרים לחץ על המיתרים האמיתיים, לא נוגעים בהם, לא משפיעים על תנועתם, אין ביניהם פעילות משולבת כלל, תיאום תנועה או כל קשר פונקציונאלי אחר".

ביום 6.7.2020 ניתן צו לסיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה
לטענת התובעת, מסקנותיו של המומחה אינן מתיישבות עם התיעוד הרפואי שהציגה ולא נסתר ועם התשתית העובדתית אותה הציגה לבית הדין.
התובעת הגישה חוות דעת של ד"ר צילקר אשר לא זומן להעיד בישיבת ההוכחות.
המומחה לא נתן דעתו לעברה התעסוקתי של התובעת.
יש לקבל את תביעתה של התובעת לפי מבחן הסיבתיות המשפטית.
יש להעדיף אסכולה משפטית המיטיבה עם המבוטח לפי אסכולה המרעה איתו.
מדובר בחוק אשר הינו בעל יעד סוציאלי מובהק ולכן יש לפרש לאור היעדים סוציאליים.
לטענת הנתבע, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה הרפואית.
מומחה בית הדין קבע באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין ליקוייה הרפואיים של התובעת לבין אופי עבודתה, כאשר הוא הסביר את קביעתו בצורה מנומקת כאשר גם לשאלות ההבהרה הוא ענה באופן נחרץ וחד משמעי כי אין קשר סיבתי בין הליקויים הרפואיים לבין עבודתה של התובעת.
אין מקום שהתובעת תלין כיום על התשתית העובדתית כאשר היא לא התנגדה לתשתית העובדתית שהוצעה על ידי הנתבע.
כמו כן התובעת בחרה שלא להפנות למומחה מטעם בית הדין שאלות הבהרה לעניין תיעוד רפואי שסותר את חוות דעתו או בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר צילקר וכן לא הפנתה לאסכולה רפואית שונה.
לא ברור מהו הספק שהתובעת מבקשת לציין בסיכומיה.
לפי הפסיקה יש ליתן משקל רב לחוות דעת רפואית כשלבית הדין אין ידע באותו נושא.

דיון והכרעה
תחילה נציין, כי העובדות אשר הופנו למומחה נקבעו בהסכמת הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.1.2020 ועל כן, לא ברורות טענות התובעת בענין העובדות. כמו כן, לא ברורות טענות התובעת בענין אי הזמנתו של ד"ר ציקלר לדיון, כאשר אין זה נהוג בתיקי ביטוח לאומי להזמין רופאים להחקר על חוות דעתם.
המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין התייחס לכל העובדות אשר הופנו אליו ואף התייחס לחוות דעתו של ד"ר ציקלר, כל זאת בצורה מעמיקה ומפורטת.
באשר לטענות התובעת כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ציקלר על פני חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין - הרי שבפסיקה נקבע שיש להעדיף את קביעת המומחה מטעם בית הדין על פני מומחה מטעם הצדדים. כך למשל בעניין חיון נקבע:
"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו  בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/6/05)." (ההדגשה אינה במקור – א.ש.ב.).

מכל מקום, לאחר שעיינו בחוות דעת המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו. נציין, כי מדובר בחוות דעת מעמיקות ומפורטות אשר התייחסו לכל טענות התובעת ולכל השאלות שהופנו. כן נציין, כי התובעת לא הפנתה לאסכולה רפואית שונה בהתאם להנחיות הפסיקה.
בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תש"פ, (13 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אילת שומרוני-ברנשטיין
שופטת

נציג עובדים
מר שמואל רגב