הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 13421-06-18

19 יולי 2020

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי -אב"ד
נציג ציבור עובדים מר יהונתן דקל
נציג ציבור מעסיקים מר יוסף רובינשטיין

התובעת
ילנה טלגין
ע"י ב"כ עו"ד שרון אשל אילון (ס.מ.)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירינה פישר

פסק דין

1. ביום 18.3.19 מונתה ד"ר זהר שפרה (רופאת נשים) לשמש כמומחה-יועץ רפואי והועברו לה העובדות הבאות ("המומחית"):

1. התובעת ילידת 11.3.85.
2. התובעת עובדת כשכירה בתפקיד מתאמת רישוי בחברת פזגז בע"מ.
3. התובעת טוענת לשמירת הריון מיום 20.8.17 ועד ללידה ביום 16.10.17.

2. כבוד המומחית נתבקשה להשיב לשאלה הבאה:
האם מצבה הרפואי של התובעת, כעולה מהמסמכים הרפואיים, נובע מההריון ומסכן אותה ובכלל כך, האם היה על התובעת להיות בשמירת הריון עקב כך.
כבוד המומחית מתבקשת לנמק חוות דעתה.

3. בחוות דעתה מ- 11.12.19 ולאחר שסקרה המסמכים הרפואיים מציינת המומחית מסקנתה כדלקמן:
"בחומר שהגיע לידי ההתייחסות לסימפיזיוליזיס דל ביותר. האבחנה במקרה שלנו, לסימפיזיוליזיס לא בוצעה. לא נעשה צילום רנטגן, לא בוצע אולטרסאונד למפרק ולא MRI.
לפי הנתונים שקבלתי, כשאין תלונות לא על כאבי גב ולא על סימפיזיוליזיס במהלך ההיריון, אין הצדקה לשמירת היריון.
מדובר באשה בריאה עם מהלך היריון תקין לחלוטין."

4. משנתאפשר לצדדים להגיש בקשה לשאלות הבהרה ומשלא הוגשה כל בקשה, חרף ארכה שנתבקשה ע"י התובעת (וארכה נוספת שניתנה ע"י ביה"ד וביוזמתו), נתבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם, ומשהתובעת לא הגישה סיכומיה עד ליום 10.6.20 – ניתן פס"ד הדוחה התביעה, ע"י המותב.

5. ביום 15.6.20 הגישה התובעת בקשה מוסכמת לביטול פס"ד והארכת מועד להגשת סיכומים, צרפה התנצלותה לטעות זו, ועותק סיכומיה.

טוענת התובעת כי ס' 58 לחוק מגדיר את המונח גמלת "שמירת הריון" והיא מפנה אף לתקנה 5 ("הגמלה").
בפסיקה נקבע כי תכלית הגמלה היא לאפשר ליולדת להפסיק עבודתה בשל מצב המסכנהּ/מסַכּן העוּבר; הסיכון הרפואי אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעוּבר [עב"ל ארצי 20714-08-13 המל"ל נ' ענבר כתב; התובעת מצטטת מפסה"ד האזורי, שאושר בערעור].

מסקנות המומחית אינן מתיישבות עם התיעוד הרפואי האותנטי מזמן אמת, שאיבחן סימפוזיוליזיס בבדיקה קלינית.
בנסיבות הפרטניות יש להעדיף עמדת הגורמים המטפלים על עמדת המומחית, לנוכח יתרונם, משביצעו בדיקה קלינית, ובזמן אמת היו עדים למגבלותיה, כשכל צעד הגביר הכאב עד העדר מסוגלות לתפקד.

לא ניתן להשתחרר מהרושם לפיו חווה"ד היא "חכמה בדיעבד", כשהרופאים המטפלים (אורטופדיה ונשים) הורו על שמירה "בשל סיבלה הניכר". חווה"ד המומחית ניתנה "בשל הנחת מוצא שגויה כאילו לא בוצעה אבחנה ל סימפיזיולוזיס", כשיש אבחנה כאמור ע"י הגורמים המטפלים בזמן אמת, וזהו פגם היורד לשורשו של ענין.

יש לייחס המשקל המירבי לתעוד הרפואי מזמן אמת.
בעבר אושרה לה הגמלה מאותם טעמים ולא ברור מדוע הפעם המשיב קבע אחרת.
יש לייחס משקל להסתמכות התובעת ועל טופס הבקשה המקורי בזמן אמת [עב"ל (ארצי) 479/97 המל"ל נ' לימור גבאי] ולייחס משקל למגבלותיה הפיסיות של התובעת.
בענייננו חווה"ד ברורה אך הוכח כי קיימת הצדקה חריגה לסטות ממנה, משמבוססת היא על הנחה שגויה.
מדובר בחוסר סבירות ואי הגיון ובנסיבות חריגות אלה, אין להזקק לחווה"ד.
יש לייחס משקל לתכלית הגמלה [עב"ל (ארצי) 180/98 המל"ל נ' ענת רווח וכן עב"ל 289/05 המל"ל נ' אל על משעני].

היה על רופא המל"ל לדרוש הבהרות ופרטים (ענין לימור גבאי).
החלטת פקיד התביעות אינה מנומקת כראוי.
התובעת עתרה להכיר בזכאותה לגמלה.
[יוער כי לא נהיר משום מה מצאה התובעת לצרף נספחים (הגם מסמכים רפואיים) לסיכומיה!].

6. הנתבע בסיכומיו מ-16.7.20עתר לדחיית התביעה, משחווה"ד ברורה, מנומקת ומבוססת על העובדות ומשיבה לשאלות ביה"ד.
לא נפל כל פגם בחווה"ד ואין כל הצדקה למינוי מומחה נוסף/אחר/ אי הסתמכות עליה.
לאור האמור יש לקבל חווה"ד כלשונה ולדחות התביעה.

7. ולהכרעתנו –

לא לנו לדון בהליך בשאלה אם החלטת פקיד התביעות מנומקת כראוי, אם לאו.
ההליך לא הועבר בהקשר זה לביה"ד , או בטענה בנדון.

התובעת הגישה התביעה לביה"ד בעצמה, וצירפה את מכתב הנתבע בתשובה לפנייתה (ולא את החלטת פקיד התביעות!), מכתב הנתבע מ- 28.1.18, מכתב תשובה על מכתבה מ- 25.1.18, ממנו עולה כי רופא הנתבע פעל כמתחייב ופנה לרופא המטפל.

רואים אנו שלא בעין יפה, טענות התובעת בהקשר זה, ולו עתה, כשה יא מיוצגת ע"י לשכת הסיוע המשפטי; ודאי כך, כשגם כשקיבלה סיוע משפטי, לא הועלתה טענה כאמור בנימוקי הערעור מ- 14.10.18 אלא נטען כי קמה זכאות, בשל מצבה הרפואי וההסתמכות .

אף לא היה מקום לטענה כאמור בסיכומי התובעת, לאור טענות הנתבע בהגנתו, במכתביו, ולאור הסכמות התובעת בדיונים (שבפני האב"ד וקודם לכן, בפני שופטת הקד"מ).

בל נשכח כי הפלוגתא היחידה שבפנינו היא זו שנקבעה (בהסכמת באות כח הצדדים) בדיון הקד"מ וכ ך אף מערכת העובדות שהוסכמה.
בהתאם, נבחנה אך זכאות התובעת לגמלה, בהבט הרפואי ולא בשל אופי העבודה שלה (חרף הנטען עתה!).

עוד ראוי להזכיר – לא נחה דעתנו מהתנהלות התובעת (גם כמפורט לעיל) ודאי משכל ההחלטאות שניתנו – נצפו בזמן אמת. אעפ"כ, חרף טענותיה בסיכומיה, לא הגישה בקשה כלשהי לשאלות הבהרה למומחית, אם וככל שסבורה היא , כטענתה, כי נפל פגם/חוסר סבירות בחווה"ד ...

ראוי להזכיר עוד כי רופא הנשים של התובעת נתן אישורו לגמלה עפ"י אישור רפואי של האורטופד – אלא שבאישור האורטופד שהגישה התובעת (צורף גם לסיכומיה) מ- 7.9.17 אין אבחנה אורטופדית כלל וכלל, ובפועל, נטען שהתובעת (="החולה ") ב"טיפולים ובמעקב עקב כאבים בגב התח(ת)ון לא מסוגלת לעבוד פיזי הליכה ועמידה ממושכת זקוקה המשך חופשה מחלה לשמירת הריון עד הלידה" (ההדגשה הוספה) ; לא ב"אבחנה" ולא ב"הערות", וכשבאבחנה צויין רק
"Pregnancy normal, low back pain".
בהקשר זה, על פניו, יש להבהיר: אין כל משמעות, בכל הכבוד, לטענת התובעת בסיכומיה בדבר "חוכמה בדיעבד" – כל הליך (גם בתחום זה) בענין גמלה – נערך בביה"ד "לאחר מעשה". כך גם, ובכל הכבוד, באשר לרציונל שבטענות התובעת הוא כי יש "להעדיף" המלצות הרופאים המטפלים, ומזמן אמת, על קביעת המומחית – ולא היא.

בכך, בטענותיה אלה, "מאיינת" התובעת את ההליך המשפטי ותכליתו, שהרי לפי "הגיונה" של טענה זו – לא היה כלל מקום להגשת התביעה לביה"ד ועל הנתבע לאשר תביעה שמגיש מבוטח (כאן, "במקרה/כדוגמא" – גמלת שמירת הריון).

באותו "אופן" יש להתייחס לטענתה, כביכול, מאותם טעמים ומאותן סיבות, אושרה לה בעבר הגמלה – משמע, לפי "הגיונה" של הטענה, אין צורך לבחון המצב הרפואי בעת נתונה, אלא " די" בכך , שבעבר אושרה למבוטחת גמלה.
ושוב, "אד אבסורדום", לפי אותו "הגיון" – שומא על רופא הנשים ליתן אישור לשמירת הריון, בהתעלם ממצב רפואי בעת מסויימת/בהריון מסויים, אך משום שבהריון קודם אושרה גמלה ...

נדמה כי אין צורך להכביר מילים ע"מ להבהיר מדוע אין מקום לטענה.

ובאשר להפנייה להלכות שאוזכרו –
אין חולק (חרף הנטען טרם המינוי ואף ב"משתמע" בסיכומי התובעת) – ההליך דנא נבחן אך עפ"י סעיף 58 (1) – קרי: בגין מצב רפואי.
אין חולק כי יש ליתן לחוו"ד המומחית "משקל מיוחד" ולסמוך ידי נו עלי ה, ובהעדר הצדקה עובדתית/משפטית יוצאת דופן.

בענייננו, ובשונה מענין כתב, רופאי התובעת לא טענו כי קיים חשש לנזק כלשהו לתובעת, להחמרה כלשהי שעלולה להחמיר הנזק הפוטנציאלי ובהתאם, "מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק ..... אולם – וזה העיקר – עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האשה או העובר". (עב"ל 33203-11-17 ילזבטה צ'רנינקי-המל"ל; נבו, 23.12.18).

לכך נוסיף כי אומצה ההלכה (28978-09-19 אריז עתאמנה שחאדה נ' המל"ל; 30.1.20) ולפיה, אין די בהסתמכותה של המבוטחת על אישור הרופאים המטפלים, ע"מ שתהא זכאית לגמלת שמירת הריון, כפי שנקבע בענין מרגלית ברוך (עב"ל 28211-10-18, 26.11.19).

סיכום

לאור כל האמור – כעולה מחוו"ד המומחית, ובהעדר כל אסמכתא שהיה בה להצדיק שמירת ההריון דנא, עפ"י המסד העובדתי-רפואי ומשפטי, ומש סומכים אנו ידינו על חוו"ד המומחית, שלא נפל בה כל פגם – אין לנו אלא לדחות התביעה.

לאור התנהלות התובעת כמתואר, כולל בסיכומיה , סברנו כמשרתי ציבור כי היה ראוי לשקול חיובה בהוצאות.

חרף כך, משלא נתבקש ומשעסקינן בייצוג ע"י לשכת הסיוע המשפטי – אין ניתן צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, (19 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר יהונתן דקל

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין
נחתם ע"י נ.צ. ביום 19.7.20.
ק/רוניתע/