הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 12404-04-19

25 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
ניר מנדלוביץ, ת.ז. XXXXXX437
ע"י ב"כ: עו"ד רן וייס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אליאור עמר

פסק דין

בפנינו תביעה להכיר בפגימה בעור (פסוריאזיס) שאירעה לתובע כפגימה בעבודה (מחלת מקצוע ו/או בהתאם להלכת המיקרוטראומה).

העובדות עליהן אין מחלוקת:

התובע יליד שנת 1973.
ביום 1.8.2013 החל לעבוד בבנק השוויצרי "דרייפוס בנקאים" בישראל (להלן – הבנק).
ביום 15.10.2018 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. תביעתו זו נדחתה ביום 21.2.2019.

טענות התובע בתמצית:

התובע טען כי במסגרת תפקידו בבנק אירעו שני אירועים חריגים אשר התרחשו בתוך תקופה קצרה ביותר של שלושה חודשים. אירועים אלה הביאו אותו לנקודות לחץ קיצוניות והם אלו שגרמו להתפרצות מחלת הפסוריאזיס בה לקה.

טרם תחילת עבודתו בבנק, סוכם במסגרת הסכם העבודה בין התובע לבין הממונים עליו, כי יהא באחריותו להקים את סניף הבנק בישראל ובכלל זה למצוא משרד קיים ובנוי למטרת הפעלת הבנק. זאת בנוסף לאחריותו לגייס לקוחות, לנהל ולתפעל כל הכרוך בהקמת סניף הבנק. הניסיון למצוא משרד בנוי ומוכן לאכלוס לא צלח ובתחילת חודש אוגוסט 2013 הוחלט על ידי הממונים על התובע לשכור חלל ריק שאינו בנוי כלל ולבצע את כל הליך הבינוי והשיפוץ של החלל לצרכי הבנק.

להפתעת התובע, הוא נדרש מעבר לניהול הלוגיסטי, הכספי והבנקאי, לשמש אף כקבלן בנייה, תפקיד שהיה זר לו לחלוטין ושלא בהתאם למוסכם עם נציגי הבנק. דרישות אלו הביאו את התובע ללחץ קיצוני שכמותו לא חווה מעולם. זה האירוע החריג הראשון.

התובע טען כי החל את עבודתו בבנק לאחר שנה בה היה מובטל. הוא ראה בעבודתו בבנק הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה התעסוקתית ולכן לא יכול היה להרשות לעצמו לוותר עליה. עם זאת, משהוטלו עליו משימות בינוי שלא היו בידיעתו – הוא ידע כי כישלון בביצוע משימות אלו סביר כי יביא לסיום העסקתו בבנק ולכן היה על התובע לחץ כבד לצלוח משימות אלה.

עוד טען התובע כי לא רק שהממונים עליו בבנק הטילו עליו משימות שלא היו בידיעתו המקצועית, אלא שבניגוד למוסכם, נדרש התובע לסד זמנים קצר ביותר לבצע משימות אלה, כך שתוך 3 חודשים בלבד, עד לחודש נובמבר 2013, היה עליו לסיימן.

הלחץ הרב הוא שגרם לתובע לתפרחת בידיו, זמן קצר לאחר תחילת העבודה.

התובע טען כי המעבר החד מעבודה רגילה של בנקאי (ובמיוחד לאחר שנת אבטלה) לעבודה בלחץ כבד ומתח מיוחד, מהווה אירוע חריג בפני עצמו ועל אחת כמה וכמה במקרה דנן, בו לתובע אין כל ניסיון בהקמת עסק מן היסוד ובביצוע עבודות בינוי, כפי שנדרש לבצע לבדו וכאשר הוא כלל לא ציפה שזה יהיה אופי העבודה שתוטל עליו.

עוד טען התובע כי בתחילת חודש נובמבר 2013 הוא קיבל הודעה ממנהל בכיר בבנק, לפיה בכוונתו להגיע לארץ כעבור מספר ימים על מנת לעמוד על איכות ביצוע העבודות ועל מנת לוודא כי הכל מוכן לפתיחת הבנק.

הודעה זו הגבירה את הלחץ הנפשי בו היה שרוי התובע והוא הבין כי בביקור הבכיר יש בכדי להכריע האם הצליח בעבודתו או אם לאו וכי בכך יחרץ גורלו באשר להמשך עבודתו בבנק. זהו האירוע החריג השני.

כתוצאה מהלחץ הנפשי הכבד שנגרם לתובע, החמירה מחלתו העורית.

טענות הנתבע בתמצית:

הנתבע טען כי לתובע לא אירע אירוע חריג ביום 1.11.2013 או בכל מועד אחר, תוך כדי ועקב העבודה; לא ניתן להכיר באירוע כלשהו, ודאי לא חריג, כאשר אינו מוגדר במקום ובזמן; מתח מתמשך אינו מהווה פגיעה בעבודה; אין קשר סיבתי בין טענות התובע לבין מחלתו העורית וכי בכל מקרה, השפעת האירועים הנטענים על ידי התובע פחותה בהרבה משפעתם של גורמים אחרים לרבות מצבו התחלואתי.

ההליך:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו ביום 13.5.2021. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

המתווה המשפטי:
פגיעה בעבודה הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 כ-תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

תאונת עבודה הוגדרה כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו של העובד ועקב עבודתו אצל מעסיקו או מטעמו.

מחלת מקצוע הוגדרה כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 לחוק זה והעובד חלה בה עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

בפסיקה נקבע כי "על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו " הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע וכי הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הדחק הנפשי האמור מוערך "בסבירות העולה על 50%" (עב"ל(ארצי) 201/10 לוי – המוסד לביטוח לאומי (7.3.2011); עב"ל(ארצי) 50/09 סידה – המוסד לביטוח לאומי (21.10.2010); עב"ל(ארצי) 24888-10-18 ציון אהרון – המוסד לביטוח לאומי (10.7.2019)(להלן – פס"ד אהרון) . הדגשה במקור – א.ה).

באשר ל-"אירוע האובייקטיבי המוגדר בזמן ובמקום" נקבע כי די בהוכחת "'אירוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נדרשת הוכחתו של 'אירוע חריג'"
(ראו פס"ד אהרון וכל המובאות שם).

באשר לאופן ההערכה הראשוני של סווג האירוע כ-אירוע מיוחד, בשלב זה של טרם מינוי מומחה רפואי, נקבע כי: "מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו". אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו" (פס"ד אהרון וכל המובאות שם. הדגשה במקור – א.ה.).

עוד נפסק, כי בשלב זה של טרם מינוי מומחה רפואי, די להביא "'ראשית ראיה' לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני" (פס"ד אהרון וכל המובאות שם. הדגשה במקור – א.ה).

ולסיכום נקבע כך:
"מורם מן האמור, כי סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).
בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה).
עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע. נתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר "חריגות" או "ייחוד" האירוע".
(עב"ל(ארצי) 50727-09-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (23.11.2015) ופס"ד אהרון).

דיון והכרעה:

מהפסיקה שהובאה לעיל עולה אפוא כי כדי להוכיח אירוע חריג יש להראות: (א) אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודת התובע, השונה מפעולת יום יום רגילה; (ב) שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן. אירוע מתמשך או רצף של אירועים לא עונים על הנדרש כדי להכיר בקיומו של אירוע חריג; (ג) שאותו אירוע הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו.

התובע טען לקיומם של שני אירועים חריגים. להלן נבחן כל אירוע בנפרד לאור דרישות הפסיקה.

האירוע הראשון:

ביום 15.1.2019 נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע (ההודעה הוגשה וסומנה נ/2) ואמר כי הקשר שלו עם הבנק החל בחודש ינואר 2013. אז הוא היה במעמד של יועץ חיצוני ולא עובד שכיר של הבנק והוא נתן לבנק יעוץ תמורת תשלום (ש' 136 – 137 להודעה). עוד אמר כי כבר "בתקופה זו נעשה ברובה חיפוש של משרד" (ש' 138 להודעה). הבנק הגדיר את הסטנדרטים שלו למשרד שהוא מבקש והתובע אמר כי "כל הזמן הייתי בקשר עם מתווכים שיציעו משרדים, כשהבנק הבין שלא נמצא והוא צריך לבנות ואני זה שצריך לעשות עבורם את הבניה." (ש' 140 – 141 להודעה). עוד אמר כי "אם (צ.ל עם א.ה) תחילת העבודה הבנו שצריך לבנות משרד. באוגוסט התחלתי לעבוד והתחלתי את תהליך הבינוי" (ש' 142 להודעה). גם בעדותו הודה התובע כי בתחילת חודש אוגוסט הוחלט שמפסיקים לחפש משרד קיים והולכים על משרד ריק (עמ' 3 ש' 22 – 23 לפרוטוקול).

התובע צירף לתצהירו העתק מדואר אלקטרוני מיום 15.1.2013 ממנה עולה דרישות הבנק ביחס למיקום המשרד ולריהוט שלו (נספח ג' לתצהירו). בכך יש כדי לתמוך בהודעתו של התובע בפני חוקר הנתבע.

מהודעתו זו של התובע בנ/2 עולה כי בחודש ינואר 2013 הבנק רצה לשכור משרד. מחודש זה ועד חודש אוגוסט התובע חיפש משרד על פי הדרישות של הבנק ולצורך זה היה בקשר עם מתווכים. מאמציו לא צלחו ולכן בחודש אוגוסט 2013 כבר היה ברור הן לבנק והן לתובע כי צריך יהיה לבנות משרד לבנק וכי מי שיעשה זאת – זה התובע. לכן כאשר ביום 17.7.2013 ניסח הבנק את סעיף 1.1 להסכם העבודה של התובע (נספח ב' לתצהירו) במילים כדלקמן: "The position shall include the set up of the representative office in Israel" היה ברור הן לבנק והן לתובע כי תפקידו כולל גם בניה של משרד עבור הבנק. אין חולק כי התובע הסכים לכך.

בהודעתו נ/2 הוצג חוזה העבודה בפני התובע והוא נשאל על נוסח הגדרת תפקידו בחוזה והשיב כך:

"ש: תקריא לי בבקשה מה ממורקר ותתרגם לי אותו.
ת: התפקיד תכלול את הקמת הנציגות בישראל.
ש: האם במהלך המשא ומתן לעניין חוזה העבודה לא עלה נושא הבינוי והמשמעויות העולות מכך?
ת: לא, מלכתחילה היה מדובר להיכנס למשרד בנוי
...
ש. מדוע בחוזה מצוין במפורש כי חלק מתפקידך היה להקים את הבנק?
ת: כשמדברים על הקמת בנק מארץ אחרת הכוונה לפעילות הבנק, הבאת לקוחות, לדברים האלה לא הכוונה להפוך לקבלן בניה.
ש: לא מצוין שזה מה שאתה צריך לעשות בתור הקמת בנק. מדוע?
ת: רוב ההתנהלות הייתה בטלפונים, מה שמצאתי זה המייל שהעברתי לכם שהבנק מחפש משרד מוכן.
ש: האם אתה מבין שמה שמשתמע ממה שכתוב זה שאתה צריך להקים את בנק?
ת: כן אבל זה אמירה כוללת. מול זה למול לך תעבוד באתר בניה היא שונה" (ש' 234 – 250 לנ/2. הדגשה לא במקור. א.ה).

אנו סבורים כי התובע לא דק פורתא בדברים. העובדה כי לטענתו מדובר בנוסח שהוא בבחינת אמירה כוללת לא סותרת את האפשרות שתפקידו כלל גם בינוי של משרד לבנק. התובע הודה בכך מפורשות משהעיד בפנינו: "המילה הקמה היא מילה כוללנית שיכולה לכלול או לא לכלול דברים מסוגים שונים" (עמ' 3 ש' 15 לפרוטוקול). פרשנות הגדרת תפקידו של התובע בחוזה העבודה שלו ככוללת טיפול בבינוי משרד, הגיונית משתי סיבות: הראשונה, זו הנציגות היחידה של הבנק מחוץ לגבולות שוויץ וזו הפעם הראשונה שהבנק מקים נציגות מחוץ לגבולות שוויץ (ראו עדות התובע בעמ' 9 ש' 1 – 2 לפרוטוקול) ונראה שאין נוהל קיים, ידוע וברור של הקמת נציגות על פיו פועל הבנק ולכן ננקטה לשון כללית. שנית, פרשנות זו גם הגיונית בהינתן שבמועד ניסוח האמירה בחוזה העבודה כבר היה ברור לבנק ולתובע שכל מאמציו של האחרון למצוא משרד מוכן לא צלחו ולא נותר אלא לבנות משרד. מה עוד שהתובע בעצמו אמר בהודעתו בשתי הזדמנויות שונות כך: "עבור דרייפוס מאז ועד היום אני סופרמן, אין משהו שאני לא יכול לעשות. ככה אני באופי שלי וגם הבנק יודע" (ש' 178 – 179 להודעה). ו- "כפי שאת רואה אני לא הסטרי, רגוע, נראה שקול, אני מול הבנק סופרמן, אין משהו לבנק שהוא רצה ואמרתי לו שאני לא יודע או לא יכול" (ש' 227 – 228 להודעה). משמע, הבנק ידע אודות יכולותיו וכישוריו של התובע ולכן פנה אליו, בידיעה שהוא האדם שיוכל להקים עבורו נציגות בישראל. התובע אמר גם שהבנק הוא זה שפנה אליו מלכתחילה כאשר הוא חיפש דרך להיכנס לישראל (ש' 189 להודעה). והתובע גם הסכים לעשות כל שנדרש על ידי הבנק.

בהמשך אמר התובע בהודעתו בפני חוקר הנתבע כי בתקופת בינוי המשרד והקמת הנציגות היה אסור לו ליצור קשר עם לקוחות קיימים של הבנק בשל שיקולי דיסקרטיות (ש' 229 – 231 להודעה). בחקירתו בפנינו העיד התובע כי תפקיד ניהול נציגות בנוי משני כובעים: "כובע 1 – תמיכה ללקוחות קיימים שיש בישראל. כובע 2 – לגייס לקוחות חדשים לבנק" (עמ' 2 ש' 17 – 19 לפרוטוקול). התובע אפוא לא היה רשאי לשמש בכובע הראשון בתקופת הקמת נציגות הבנק. בהמשך העיד התובע כי באותה עת עסק בכובעו השני וחיפש לקוחות חדשים אך הבהיר שהיה קשה לעסוק בכך בהעדר משרד (עמ' 3 ש' 9 – 10 לפרוטוקול). מכאן שעבודתו הבנקאית של התובע באותה עת היתה מצומצמת, אם בכלל ועיקר עבודתו התמקדה בבינוי המשרד.

בחקירתו בפנינו נשאל התובע אם הוא ציפה, לאחר שבעה חודשים של חיפוש משרד, מחודש ינואר ועד ליום 17.7.2013, למצוא משרד קיים והוא השיב בשלילה (עמ' 3 ש' 1 לפרוטוקול).

משכך, אין ממש בהצהרת התובע, לפיה הוא סיכם עם הבנק כי עבודתו תכלול ניהול סניף הבנק בלבד (ס' 4 ו-6 לתצהירו). התובע לא פירט בתצהירו מי היה אמור לטפל בבניית משרד לבנק, אם לא הוא, ולא בכדי. כפי שנראה בהמשך, התובע היה נכון לעשות כל דבר שהתבקש על ידי הבנק כדי להצדיק את העסקתו בניהול ותפעול נציגות הבנק בישראל.

אין גם ממש בהצהרת התובע, לפיה עצם המעבר החד מעבודה רגילה של בנקאי (ובמיוחד לאחר תקופת אבטלה) לעבודה בלחץ כבד ומתח מיוחד, מהווה אירוע חריג בפני עצמו (ס' 16 לתצהירו). המעבר החד, ככל שיהיה, מתקופת אבטלה לעבודה של הקמת נציגות של הבנק בישראל אינה ממין העניין ואינה רלוונטית. בהתאם לפסיקה על התובע להראות כי האירוע היה חריג ביחס לשגרת העבודה שלו. במקרה דנן, שגרת העבודה היתה הקמה של נציגות של הבנק בישראל על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלה טיפול בעבודות בינוי משרד הוא חלק בלתי נפרד משגרה זו ולא יכול להוות אירוע מיוחד. מה עוד, זה מה שסוכם עם התובע בחודש אוגוסט 2013. בנוסף, כפי שנראה בהמשך, גם בעבודה הבנקאית יש תקופות של עומס ולחץ רב.

עוד עולה מהודעת התובע כי גם היום סדר יומו השגרתי לא מתמצה בעבודה בנקאית גרידא. התובע אמר כי במהלך יום עבודה שגרתי "אני ממשיך גם בטיפול בלקוחות של הלקוחות, גם בחשבונות, כל האדמיניסטרציה של המשרד אני עושה אותה לבדי. אם זה תשלום חשבונות, כל הקניות, מלאי, כל מה שצריך להיות במשרד, מקפה וסוכר ועד חוברת ספציפית שצריך למסור אותה ללקוחות בעת חתימה על פתיחת חשבון. אם אני חושב שחשבון המים גבוה מידי אני מתחיל דיונים וערעורים מול חברת המים. על הכל משלם הבנק. הבנק אינו בקיא מן הסתם בנהלים ומה שקורה בישראל (ש' 77 – 82 לנ/2. הדגשה לא במקור. א.ה).

מכל המקובץ עד כה עולה כי שגרת עבודתו של התובע אינה מתמצה בעבודה בנקאית של טיפול בלקוחות קיימים ובגיוס של לקוחות חדשים. התובע מלכתחילה הועסק במטרה להקים לבנק נציגות בישראל, לנהל ולתפעל אותה. תפקידו אפוא כולל גם בינוי של המשרד שישמש את נציגות הבנק, ככל שמשרד קיים לא נמצא, וגם ניהול ותפעול שלו.

התובע הצהיר כי הוא נדרש לשכור חלל ריק שאינו בנוי כלל "ושאני אפקח ואנהל על כל הליך הבינוי והשיפוץ של החלל שהושכר, כך שיתאים לצרכי הבנק" (ס' 9 לתצהירו). ניסיונו של התובע לצמצם ההגדרה של תפקידו בחוזה העבודה ולהצהיר כי פיקוח על התכנון האדריכלי, בחירת מהנדסים וקבלני משנה לביצוע עבודות הבינוי וכיוצ"ב (ס' 10 לתצהירו) לא נכללים בהגדרת תפקידו – לא משכנע. לתובע היה ברור שהוא היחידי שמועסק על ידי הבנק בישראל כדי להקים את נציגות הבנק בישראל ולכן היה לו גם ברור מלכתחילה שכל הנטל מונח על כתפיו.

בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח כי הצורך לטפל בבינוי המשרד עבור הבנק הוא אירוע אובייקטיבי מיוחד החורג מהעבודה השגרתית שנדרש לבצע באותה עת.

די בכך כדי לדחות את טענת התובע באשר לקיום אירוע חריג ראשון.

למעלה מהצורך אנו מוצאים לציין שלושה עניינים נוספים כדלקמן: האחד הוא, הצהרת התובע כי האירוע החריג אשר הביא אותו ללחץ נפשי קיצוני הוא העובדה שנדרש ממנו לבצע בינוי, שהוא תחום זר לו לחלוטין ולא בהתאם לחוזה העבודה (ס' 11 ו-12 לתצהירו). אין בידינו לקבל גרסה זו הן מפאת כך שכבר הראינו לעיל שלתובע היה ברור שתפקידו, כפי שהוגדר בחוזה העבודה, כולל גם בינוי המשרד עבור הבנק. והן מפאת כך שהתובע לא ציין במפורש מועד ספציפי שבו הסתבר לו מה כולל תפקידו. התובע הצהיר כי הופתע משנדרש לשמש כקבלן בנייה, תוך שעליו לבצע ולפקח על התכנון האדריכלי, לבחור מהנדסים וקבלי משנה לביצוע עבודות הבינוי ולהיות אחראי על מערכים שונים כגון התקנת מזגנים, מערכות כיבוי אש, בינוי רצפת פרקט, התקנת שילוט, עבודות נגרות ועוד (ס' 10 לתצהירו). משמע, התובע גילה את משמעות אופי תפקידו כמנהל ומפקח על בינוי המשרד (ס' 9 לתצהירו) תוך כדי ביצוע בינוי המשרד ולא במועד ספציפי אחד. משמע, עסקינן באירוע מתמשך, המשתרע על פני פרק זמן ארוך כמו תקופת הבינוי, ולא מוגדר בזמן ובמקום. משכך, אין הוא יכול להוות אירוע חריג. אם היה מועד ספציפי אחד שבו התובע יכול היה לדעת מה נדרש ממנו – זה היה במועד חתימתו על חוזה העבודה ובמועד זה הוא הסכים לתפקידו זה.

העניין השני מתייחס להודעת התובע בפני חוקר הנתבע (נ/2) באשר לכך שעבודת הבינוי שביצע נעשה בתיאום מלא עם הממונים עליו, על פי ההוראות של הבנק ועם סיוע רב מאנשי מקצוע רבים. התובע אמר כי הממונים עליו קבעו את האדריכל על פי המלצה שלו (ש' 152 – 153 להודעה); כי התכנון נעשה על ידי הבנק (ש' 154 – 155 להודעה); כי הסטנדרט נקבע על ידי הבנק (ש' 156 – 157 להודעה); כי היה מפקח בניה שהאדריכל המליץ עליו והבנק אישר (ש' 160 – 162 להודעה) ועוד הוסיף: "מי שניהל את כל התהליך ועזר לי פה הכי הרבה זה האדריכל. הייתי איתו בקשר שוטף כל הזמן. הרבה מאוד אנשי מקצוע שהבאנו היו המלצות שלו כי הוא עבד איתם בעבר והם טובים" (ש' 175 – 177 להודעה). התובע חזר על גרסתו זו גם בעדותו בפנינו וכן העיד כי התייעץ עם מי מטעם הבנק שהיה אחראי על בינוי וקיבל אישור הבנק לכל הצעת מחיר (עמ' 5 לפרוטוקול). מכאן עולה כי הצהרת התובע, לפיה הוטלו עליו משימות בינוי אשר לא היו בידיעתו וכי כישלון במשימות אלה היה מביא באופן סביר לסיום העסקתו בבנק (ס' 13 לתצהירו) – היא במקרה הטוב הצהרה מוגזמת. התובע לא הראה שהבנק ציפה ממנו לשמש איש מקצוע, בעל ידע מקצועי בבינוי של משרד אלא לכל היותר איש שיארגן ויתאם את ביצוע הבינוי באמצעות אנשי מקצוע ובין הדברים יש הבדל ניכר. גם בפועל נראה שהתובע ארגן ותיאם את העבודות הבינוי באמצעות אנשי מקצוע (כך עולה מנ/1) ומי שניהל ופיקח על העבודות היה האדריכל. כך גם עולה מעדות התובע לפיה הוא לקח אדריכל פנים שהכין את כל תכניות הבינוי והגיש לקבלן שביצע אותן (עמ' 4 ש' 30 – 36 לפרוטוקול).

הענין השלישי עולה אף הוא מהודעת התובע בפני חוקר הנתבע (נ/2). התובע נשאל ממה נגרמה לו מחלת הפסוריאזיס והוא השיב כך: "באותו שבוע שהגיע המנהל לסיור הזה, יצא לי פצע ראשון ביד, באצבעות, או 2 או 3 אצבעות, אם (צ.ל. עם – א.ה) זה ניגשתי לרופא. זה נגרם לי מהלחץ המטורף שהייתי בו. בשבועיים האלה הייתי בלחץ שיא, זה התבטא בכך בחוסר שקט, מיליון טלפונים במהלך היום עם אלף אנשי מקצוע, תיאומים שהכל נעשה ונסגר כמו שצריך, רצון להפגיש אותו עם לקוחות פוטנציאליים שהוא מגיע לארץ, הכל התנקז שהכל יהיה מושלם" (ש' 217 – 223 להודעה). משמע, התובע יחס את הפגימה בעורו לאירוע השני ולא לאירוע הראשון.

9. האירוע השני:
א. בהודעתו בפני חוקר הנתבע (נ/2) נשאל התובע אם היה אירוע חריג בתקופת הבניה של המשרד והוא השיב: "אירוע השיא היה הגעתו של המנהל" (ש' 208 – 209 להודעה). משמע, עד להגעת המנהל לא אירע אירוע חריג.
ב. התובע נשאל אם עבודתו כבנקאי היא עבודה תחת לחץ והוא השיב: "בעבודה יש בה עליות וירידות. יש זמנים שיש יותר עומס שיש אורחים שמגיעים מחו"ל הבעלים שמגיע פעמיים בשנה" והוסיף "הלחץ הוא סביר והגיוני, זו העבודה". התובע נשאל אם במסגרת עבודתו קיימים לחצים באופן שגרתי והוא השיב: "הלחץ של העבודה כיום יש עליות וירידות. לא כל הזמן אני עובד ברמת לחץ גבוה, יש תקופות שאני עובד בפחות לחץ בוודאי" ואז הוסיף: "שום דבר לא דומה לתאריך של בינוי שיש לו דייד ליין של מנהל מחו"ל שבודק את טיב העבודה שהתחייבתי אליה. זה לא אותו משחק, פה יש דייד ליין ברור שנעשה ביקורת בנקודת זמן זו. הדייד ליין לא נקבע מראש, לא התחלתי לעבוד וידעתי שיש דייד ליין, התהליך היה יותר ממה שהבנק תכנן, לא הוא צפה שזה התמשך כך. ככל הנראה הבנק עצמו היה בלחץ והעביר את זה אלי" (ש' 191 – 202 להודעה).
מהודעתו זו של התובע ניתן להבין שבשגרה, ובעת מתן הודעתו נ/2 התובע כבר עבד כחמש שנים בבנק, היו תקופות של יותר לחץ ועומס בעבודה, כך כאשר הבעלים בבנק מגיעים פעמיים בשנה לביקור בארץ. משמע, ביקור מנהל לבדוק שהדברים מתנהלים כראוי אינו אירוע אובייקטיבי יוצא דופן אלא רק אירוע ראשון בשגרה חדשה. השגרה של התובע בעת קבלת ההודעה בדבר ביקור המנהל לא צריכה להיבחן בהשוואה למצבו של התובע כמובטל במהלך השנה שקדמה להעסקתו על ידי הבנק אלא דווקא בהשוואה לתקופת העסקתו מאז ועד למועד הגשת תביעתו. העובדה כי מאז ביקורו של המנהל חלפו חמש שנים אשר במהלכן מועסק התובע בשגרת עבודה בה קיימות תקופות של יותר לחץ ועומס, כמו ביקור של בעלים של הבנק בארץ פעמיים בשנה – היא הנותנת כי הלחץ הנטען על ידי התובע היה מסוג הלחצים שהתובע רגיל להם מתקופות עבודתו קודם להעסקתו על ידי הבנק. והתובע עצמו גם אמר: "הלחץ הוא סביר והגיוני, זו העבודה" (ש' 194 להודעה).

מכאן, שההודעה לתובע בדבר ביקורו של מנהל מטעם הבנק במטרה לבדוק כיצד מתנהל בינוי המשרד אינה אירוע אובייקטיבי חריג בשגרת העבודה של התובע והתובע לא הראה אחרת.

התובע הצהיר כי בתחילת חודש נובמבר 2013 הוא קיבל הודעה ממנהל בכיר בבנק, לפיה בכוונתו להגיע לארץ כעבור מספר ימים על מנת לעמוד על איכות ביצוע העבודות ועל מנת לוודא שהכל מוכן לפתיחת הנציגות במועד שנקבע על ידי הבנק (ס' 17 לתצהירו). בהודעתו בפני חוקר הנתבע (נ/2) אמר התובע כי ידע על הגעתו של המנהל שבועיים או שלושה שבועות מראש (ש' 210 להודעה).

התובע צירף לתצהירו דואר אלקטרוני מיום 1.11.2013 ממנו עולה הודעה של מר טיירי גרוך כי הוא יגיע לארץ ביום 11.11.2013 ובכוונתו לבקר שני לקוחות בשדרות רוטשילד בתל-אביב (נספח ה' לתצהירו). בתשובה לכך, הודיע לו התובע כי ישמח לראות אותו במשרד החדש ושיודיע לו על כל פגישה נוספת שמר גרוך מבקש לקיים במהלך הביקור. נוסח תשובת התובע לא מעידה על לחץ אבל אנחנו מניחים כי המנסח העדיף לנסח אותה בנימוס.

בהודעתו נ/2 אמר התובע כי בשבועיים שקדמו להגעתו של מר גרוך לארץ הוא היה "בלחץ שיא, זה התבטא בכך בחוסר שקט, מיליון טלפונים במהלך היום עם אלף אנשי מקצוע, תיאומים שהכל נעשה ונסגר כמו שצריך, רצון להפגיש אותו עם לקוחות פוטנציאלים שהוא מגיע לארץ, הכל התנקז שהכל יהיה מושלם. גם בלילה חד משמעי לא ישנתי כהלכה, הייתי מוטרד מהבוקר עד הלילה בשבועיים האלה, אחרי שהוא הלך יצא לי 2 קטנטנים ביד ומאז זה ילווה אותי עד יומי האחרון. אחרי שהוא הלך אז הצלחתי לנשום טיפה" (ש' 221 – 226 להודעה).

בתצהירו ניסה התובע למקד את הלחץ הנפשי שחש בו רק לרגע בו קיבל את ההודעה (ס' 18 לתצהירו) אך מהודעתו בפני חוקר הנתבע עולה כי הלחץ הנפשי דווקא התפרס על פני כל התקופה ממועד קבלת ההודעה על ביקור המנהל ועד למועד ביקור המנהל בפועל. בנוסף, הלחץ הנפשי לא נבע רק מהחשש שמא עבודות הבינוי לא יספקו את המנהל אלא גם מהצורך לארגן למנהל פגישות עבודה בישראל ובכלל "שהכל יהיה מושלם".

חיזוק לכך שהלחץ הנפשי של התובע לא התמקד בעת קבלתו את הודעת מר גרוך נמצא בדואר אלקטרוני ששלח התובע כבר ביום 22.10.2013 לפיליפ מטעם הבנק ובו הוא עדכן אותו במועדים הידועים לו אותה שעה לסיום עבודות הבינוי (1.11.2013) ולהערכת מועד הגעת עמודי החשמל והריהוט ושאל אותו באיזה שלב ירצה להגיע לביקור, אם בטרם ירוהט המשרד או לאחר מכן (נספח ד' לתצהיר התובע). דהיינו, התובע ידע אודות הביקור הצפוי לפחות שבוע לפני הודעתו של מר גרוך, הוא היה מעורה בקביעת מועד הביקור ויכול היה לכוון למועד הנוח לו בנסיבות שהיו.

ועוד, בהודעתו בפני חוקר הנתבע (נ/2) אמר התובע כי האנשים בבנק שמולם הוא עבד היו מר גרוך ואדם נוסף. שניהם הגיעו לארץ והתובע נפגש עמם פעמיים, מלבד שיחות טלפון (ש' 151 להודעה). עוד אמר כי מר גרוך הוא זה אשר הגיע ביום 12.11.2013 לוודא שהעבודה נעשית כהלכה (ש' 159 לנ/2). משמע, אותו מנהל בכיר של הבנק היה מי שהתובע הכיר ועמד עמו בקשר שוטף בכל תקופת בינוי המשרד. (ראו עדות התובע גם בעמ' 9 לפרוטוקול).

בנוסף, התובע אמר בהודעתו נ/2 כי לאחר שנקבע הסיור, הוא ביחד עם מהנדס הבניה עברו לוודא שכל מה שתוכנן בוצע כהלכה לשביעות רצונם (ש' 211 – 212 להודעה).

בחקירתו בפנינו העיד התובע כי בחודש אוגוסט 2013 הערכה היתה שכל עבודות הבינוי יסתיימו לאחר כחצי שנה, עד חודש פברואר 2014 (עמ' 7 ש' 16 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, בהן המנהל שעמד להגיע לארץ מוכר וידוע לתובע, ביצוע עבודות הבינוי ואיכותן וודאו ונבדקו על ידי מהנדס הבניה, המועד שהוערך לסיום העבודות עוד לא הגיע ויש עוד לפחות שלושה חודשים להגעתו, ומלבד הצגת המשרד היה על התובע גם לארגן פגישות עבודה למר גרוך – נראה שבכל אלה לא היה מדובר באירוע חריג בו היה התובע, על פי גרסתו, נתון. התובע נשאל על כך בעדותו והתחמק ממתן תשובה ברורה. תחת זאת העיד כי כל ההתנהלות שלו עם הבנק היתה בשיחות טלפוניות ולא בדואר אלקטרוני, מה שלא רלוונטי כלל לשאלה שנשאל וגם לא תואם את הראיות בתיק (עמ' 7 ש' 17 – 20 לפרוטוקול).

התובע אמר בהודעתו נ/2 כי "זה היה מקרה בוחן עבורי מבחינתי, אם היה משהו יוצא לא טוב שם והבנק כבר לא מתחיל לחפש לקוחות שלושה חודשים שהוא רוצה להיות במקום אחר. זה היה נקודת לחץ מאוד קיצונית (ש' 213 – 214 לנ/2). על כך חזר גם בס' 18 לתצהירו.

בעדותו בפנינו הוסיף התובע כך: "אני הייתי מעל שנה מובטל בבית. ב-2012 הייתי מובטל, ישבתי מעל שנה בבית כשיש לי שתי בנות ואישה ומשכנתא. ההגעה של המנהל שהיתה מוקדמת בהרבה ממה שמתוכנן והוא רוצה לראות שהכל עובד ולעשות את העבודה שלשמה באתי ועושה אותה עד היום, לטפל בלקוחות ולא לעבוד עבודה קבלנית. זה היתה הפתעה עבורי וכל החלטה שקיבלתי באה לידי מבחן ואם לא יהיו מרוצים, היום אני בעמדה טובה בבנק, והמנהלים מרוצים ממני. אז היו מתנהלים איתי בטלפון, הם שולחים את הכסף מעבר לים, ועכשיו פעם ראשונה מגיע בן אדם לראות את זה, זה היה נקודת מבחן קריטית ביותר" (עמ' 7 ש' 22 – 29 לפרוטוקול).

כבר קבענו שלתובע היה ברור מה נדרש ממנו בחוזה העסקה, כבר הראינו כי מר גרוך הגיע הרבה לפני מועד שהוערך לסיום עבודות הבינוי, כבר הראינו שהתובע היה מעורב בקביעת מועד הביקור – בנסיבות אלה עדותו זו של התובע סותרת את קביעותינו, לא הוכחה ולכן אנו לא מקבלים אותה.

עוד העיד התובע כי ההגעה של מר גרוך לביקור הלחיץ אותו ו-"זה ישב עליו בצורה מאוד קשה וזה הלחיץ אותי ההגעה שלו לישראל, כי זה לא היה צפוי. זה היה בתכנון מאוחר יותר" (עמ' 8 ש' 17 – 18 לפרוטוקול. הדגשה לא במקור. א.ה).

עדותו זו של התובע עומדת בסתירה לקביעותנו כי הביקור של מר גרוך היה ידוע וצפוי לתובע כבר בחודש אוקטובר 2013; התובע היה מעורה בקביעתו וכי ביקור של בעלים של הבנק בארץ פעמיים בשנה היא שגרת עבודתו של התובע. התובע לא הוכיח עדותו זו ולכן אנו לא מקבלים אותה.

התובע נשאל בחקירתו בפנינו אם קיבל הערה מהממונים עליו בבנק על ההתקדמות בקצב ביצוע עבודות הבינוי והוא השיב בחיוב אך ההסבר שנתן לא ברור (עמ' 9 ש' 33 – 36 לפרוטוקול). מכל מקום, לא הוכח ע"י התובע כי קיבל הערה מהממונים.

ההלכה היא שבמסגרת הבחינה הסובייקטיבית אין די ב'דברי' המבוטח בלבד ועליו לתמכן בראיות אובייקטיביות, ראיות אשר הנטל להבאתן מוטל על כתפיו (עב"ל(ארצי) 302/09 דוד בליה - המוסד לביטוח לאומי (1.10.2009).

התובע לא הוכיח טענתו בדבר השפעת ביקורו של מר גרוך עליו. מאידך אין חולק כי ביצוע עבודות הבינוי של המשרד, לרבות מועד סיומן ומועד פתיחת המשרד (נ/4) לא השפיעו לרעה על מעמדו של התובע בבנק (עמ' 10 לפרוטוקול) ונכון להיום התובע משמש נציג יחידי של הבנק בישראל (עמ' 3 ש' 25 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה ומכל המקובץ עולה כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג שני.

10. סוף דבר:
א. התביעה נדחית.
ב. משעסקינן בביטחון סוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.
11. לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, (25 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אירית הרמל, שופטת

יוסף רובינשטיין, נ.צ. (מ)