הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 11510-12-18

21 יוני 2021
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי

התובע:
גדעון כיסמריו
ע"י ב"כ: עו"ד טל אלבוים

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי גלם

החלטה
השאלה הנצבת במוקד הליך זה היא האם יש להכיר במחלת ההפטיטיס C , ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

תמצית טענות התובע
התובע יליד שנת 1952 עבד במשרה מלאה כנהג אמבולנס וחובש במגן דוד אדום החל משנת 1986 ועד לשנת 2019 , בתחנת בת ים.

עבודתו כנהג הייתה נלווית לעבודתו כחובש לכן מדי יום טפל בעשרות מטופלים, הגיש עזרה רפואית לחולים, פצועים, ויולדות וכן פינה מטופלים לאחר קבלת טיפול למתקן הרפואי.

במסגרת עבודתו לאורך השנים , התובע בא במגע עם אלפי מטופלים ונפגעים על כן נחשף לדמם של המטופלים, הפרשות של דם, הקאות ,צואה , רוק וכדומה. מעדות התובע והעד מטעמו וכן מסמכי התיק עולה כי עם תחילת עבודתו התובע היה בריא ולא אובחן כסובל ממחלה זיהומית כלשהי בתחילת עבודתו. מהעדויות הראיות ומסמכי מגן דוד אדום עולה כי במסגרת עבודתו נחשף לדם והפרשות, מזרקים, מחטים וכלים רפואיים אחרים , באופן יומי. עוד עולה מעדות התובע והעד מטעמו כי בשנים הרלוונטיות לא נעשה שימוש בכפפות, ולא הייתה מודעות לסכנות או דיווח למעסיק על מקרים של חשיפה למחט מזוהמת.

בנסיבות מקרה זה נוכח הקושי לאתר אירוע מוגדר בזמן ובמקום, ולאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ניתן להכיר במחלה זיהומית כפגיעה בעבודה למרות שלא הוכח מקרה מסוים שגרם להידבקות. התובע הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 15452-10-10 שמואל אגשם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)( 27.7.2011) להלן:"פרשת אגשם") וכן לפסקי דין אשר נתנו בבתי הדין האזוריים בנסיבות דומות בהם הוחלט על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

דלקת כבד נגיפית מוגדרת כמחלת מקצוע ביחס לעובדים הבאים במגע עם חולים ועם הפרשותיהם ,כעולה מסעיף 6 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954. משעה שמדובר בחובש אשר נדבק בדלקת כבד נגיפית כאשר בר במג ע פיזי עם חולים ועם הפרשותיהם, כעולה מלשון תקנות מחלות המקצוע, הגם שהתקנה מדברת על דלקת כבד נגיפית מסוג B ולא C , אין כל רלו ונטיות להבחנה זו , בפרט כאשר מנגנון ההידבקות זהה באופן מוחלט.

משמדובר במחלת מקצוע ובנהג חובש מגן דוד אדום אשר עבד עם חולים , ללא כפפות או אמצעי מיגון בחלק ניכר מתקופת עבודתו, ובהעדר כל גורם אחר עליו ניתן להצביע כגורם להידבקות שעה שהתובע התקבל לעבודתו כאדם בריא, פגיעתו נובעת מעבודתו בסבירות גבוהה ביותר לפיכך, יש למנות מומחה רפואי.

תמצית טענות הנתבע

התובע לא הוכיח אירוע תאונתי במהלך עבודתו בהתאם להוראות הדין, לצורך הכרה במחלתו כפגיעה בעבודה. מחלת התובע נודעה לו לראשונה בשנת 1991 על כן אין כל רלוונטיות לעבודתו בשנים שלאחר מכן.

התובע לא הציג כל ראיה בעניין מועד אבחון מחלת ההפטיטיס C , לא הוצג כל אישור או הודעה כי בעקבות תרומת דם התגלה הנגיף. אין כל אינדיקציה או מסמך רפואי מזמן אמת, ממנו עולה כי התובע נדבק בנגיף בשנת 1991 ולא נשא את הנגיף עם תחילת עבודתו.

מחלת הפטיטיס C איננה נכללת ברשימת מחלות המקצוע כמפורט בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. מסעיף 6 לתוספת השנייה עולה כי מדובר בעובדי בתי חולים ומרפאות בעוד התובע עבד כנהג מד"א אשר הגיש עזרה ראשונה בהתאם לצורך ואינו נמנה עם עובדי בתי חולים או מרפאות. כמו כן הסעיף מאזכר מקומות עבודה ספציפיים על כן לא הייתה כל כוונה לכלול אף את עובדי מד"א או כל עובד הבא עם חולה הפטיטיס C. נוסף על כך, משמדובר ברשימה סגורה של מחלות אין להרחיבה בדרך של הקשה או כל דרך אחרת.

התובע לא טען לאירוע ספציפי מוגדר בזמן ובמקום בו נדבק במחלה ואף לא דיווח למעסיק או לרופא המטפל על דקירה ממחט מזוהמת במהלך העבודה. לא הוכח כי התקיים אירוע תאונתי מוגדר תוך כדי ועקב העבודה לפיכך, אין כל בסיס לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי.

תביעת התובע לוקה בשיהוי ניכר. התובע אובחן כחולה במחלה בשנת 1991 לפני למעלה מעשרים שנה במהלכן לא סבר כי מדובר בפגיעה בעבודה עובדה המלמדת כי לא סבר כי קיים קשר בין המחלה ובין תנאי עבודתו. כמו כן השיהוי הניכר בהגשת התביעה גרם לנזק ראיתי לנתבע בבואו לבחון את תביעת התובע על כן, גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

עניינו של התובע אינו דומה לפסיקה אליה הפנה התובע בסיכומיו. באותם מקרים הוכח כי העובדים נחשפו ישירות לנוזל דגימות אשר נשפכו עליהם, בידיים חשופות בעוד התובע כלל לא הוכיח חשיפה לדם במהלך עבודתו. פרשת אגשם אינה רלוונטיות לנסיבותיו של התובע שעה שבפרשת אגשם עלה בידי התובע להוכיח סיכוי סביר כי המבחנות אותן נשא נשברו לעתים ומכוח הספק מונה מומחה רפואי. בענינינו התובע לא הציג כל ראיה כי נחשף לדם הנגוע בצהבת בידיים חשופות.

דיון והכרעה
בפתח החלטתנו נתייחס בקצרה לטענת השיהוי אשר העלה הנתבע, טענה אשר לגישת הנתבע יש לקבלה ולהורות על דחיית התביעה.
ההלכה הפסוקה בעניין זה סוכמה בעניין עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נגד המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.8.18) (להלן – פרשת מאלו) שם קבע בית הדין הארצי כי  לבית הדין סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטת הנתבע, ככל שהוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בהתייחס לטעמים המצדיקים הארכת מועד נפסק כי:
"ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא".
 
דברים דומים נקבעו אף בעניין בעב"ל 3229-10-19 (ארצי) אברהם אמויל נגד המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.9.20) , שם חזר והבהיר בית הדין הארצי כדלקמן:
"כיום אין עוד מקום להשתמש במושג "התיישנות" בסיטואציה בה תביעה מוגשת לבית הדין לאחר המועד הקבוע בתקנות (עניין מאלו). עם זאת גם אם אין מדובר בהתיישנות, עדיין יש להגיש בקשה להארכת מועד ולהצדיקה בטעם מיוחד, אם מבקש המבוטח להגיש תביעה תוך חריגה מהמועד שנקבע לצורך כך בהוראות הדין (שם)".
כן נפסק כי יש לקבל את טענת השיהוי מקום בו שוכנע בית הדין כי בשל השיהוי נמנע מהמוסד לביטוח לאומי לברר את טענות המבוטח לגופן ולברר את חקר האמת העובדתית (ראו- עב"ל (ארצי) 35399-09-15 אורן – המוסד לביטוח לאומי (11.10.2016)).
 
לאחר בחינת כלל נסיבות המקרה אשר לפנינו אנ ו סבור ות כי יש לדחות את טענת השיהוי אשר העלה הנתבע, ונפרט.
ראשית, לא הוכח הנזק אשר נגרם לנתבע והאם נפגעה יכולתו לברר את הטענות המועלות על ידי התובע , בפרט שעה שהטענה נטענה באופן כללי ומעורפל מבלי למקד את אותו נזק נטען. קרי, האם התבקשו מסמכים אותם לא ניתן לאתר בשל חלוף הזמן או כל נתון אחר המלמד על נזק ראיתי, או פגיעה וסיכול יכולת הנתבע לברר את טענות התובע.
שנית, משעה ששוכנענו כפי שיפורט בהמשך ההחלטה, כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי, ובשם לב לנזק אשר יגרם לתובע והפגיעה בזכויותיו ככל שתתקבל טענת הנתבע, יש לדחות את טענת השיהוי אשר הועלתה על ידי הנתבע.

משנדחתה טענת השיהוי אשר העלה הנתבע יש לבחון האם נסיבות מקרה זה מצדיקות מינוי מומחה רפואי או שמא יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה.
עיון בתצהיר התובע מעלה כי התובע הצהיר כי עבד במד"א כחובש ולעיתיים כנהג באופן נלווה לעבודתו כחובש, בין השנים 1986 עד 2019. עוד עולה מתצהירו כי מדי יום נדרש לטפל ב חולים, פצועים, יולדות, שיכורים וקשישים ודאג להעבירם לקבלת טיפול רפואי (סעיפים 23-4 לתצהיר) . כתוצאה מעבודתו בא במגע עם דם של מטופלים, הפרשות, הקאות, בצע הזרקות ועירויים בגופם של המטופלים תוך שימוש במזרקים וכלים רפואיים מהם נדקר ונשרט מפעם לפעם (סעיפים 7-9 לתצהיר). עוד הצהיר כי בין השנים 1980-1990 נ הלי הבטיחות ונושא היגיינת הידיים לא היה מפותח על כן, לא עבד עם כפפות או אמצעי מיגון. גם כאשר סופקו כפפות במהלך שנות ה- 90 הדבר לא מנע את החשיפה שכן הכפפות היו נקרעות (סעיף 10 לתצהיר).

בעדותו לפנינו חזר התובע על עיקרי הדברים והעיד כי נחשף לדם מטופלים מדי יום , הן במסגרת טיפול בנפ געי תאונות דרכים להם בצע עירוי במקום והן בעת פינוי יולדת כאשר נדרש לעירוי , למתן תרופות וכד' (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 8-10; 14-16). משנשאל האם דיווח למעסיק בעת שנחשף לדם כתוצאה מעירוי השיב:
"מה פתאום, זה טבעי, זה רגע רגע יום יום , זה עבודה שלך" (עמ' 4 לפרוטוקול ש 31). עוד העיד כי בתחילת עבודתו לא היה חולה ומחלת ההפטיטיס ממנה סובל הוא התגלתה לאחר שתרם דם בשנת 1991 , ומאז לא תרם יותר דם (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 2-6; עמ' 6 ש'18-22 ).

עד התובע מר שאול אברמוביץ, מנהל אגף ארגון ומנהל במרחב איילון, אשר עובד כחובש ונהג אמבולנס משנת 1986 העיד כי התובע עבד גם כנהג וגם כחובש (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 17). עוד העיד כי הקאות, חשיפה לדמים והפרשות של מטופלים וכדומה , היה דבר שגרתי בעבודתם אשר התרחש לא מעט כאשר נהלי העבודה ביחס לכפפות החלו בשנות התשעים (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 14-19). בהמשך העיד כי בשנים הרלוונטיות לתביעה, ככל שהתובע היה נחשף למחט מזוהמת האירוע לא היה מתועד בתקופה זו (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 2).

בחינת עדותו של מר אברמוביץ תואמת היא את הנזכר במוצג נ/1 מיום 19.12.2016 , ממנו עולה כי לא דווח למעסיק על דקירה כתוצאה ממחט מזוהמת שכן בשנה הרלוונטית שנת 1991, הדבר לא הי מתועד בדרך כלשהיא. כמו כן, בסיום עדותו הבהיר העד כי אין זה סביר שהתובע התקבל לעבודתו בהיותו חולה צהבת.

בחינת עדות התובע והעד מטעמו מובילה למסקנה כי גרסת התובע באשר לחשיפתו לדם, הקאות, הפרשות שונות של מטופלים עמם בא במגע במסגרת עבודתו , כלל לא נסתרה על ידי הנתבע. ערות אנו לעובדה כי אין בפנינו אירוע תאונתי מוגדר בזמן ובמקום , אשר התרחש תוך כדי ועקב העבודה. עם זאת, לא ניתן לשלול את גרסת התובע אשר נתמכת בעד מטעמו ובמסמכי התיק , מהם עולה כי עם תחילת עב ודתו התובע לא היה חולה במחלת ההפטיטיס וכן במסגרת עבודתו נחשף לדם והפרשות שונות של מטופלים במשך למעלה מחמש שנים (עד לשנת 1991), באופן יום יומי , ללא שימוש בכפפות או אמצעי מיגון אחר. לכך מצטרפת העובדה כי בשנים הרלוונטיות לא הונהג נוהל תיעוד ביחס לחשיפה או מגע עם נוזלים מסוג זה , וזאת כאשר קיימת אפשרות סבירה כי נוזלים אלו כללו את הגור למחלה ממנה סובל התובע.

יפים ומתאימים לעניינינו קביעות בית הדין הארצי בפרשת אגשם, שם נפסק כי :" בפסק דין מלמד נדון מקרה של נהגת לוגיסטיקה בשירותי בריאות כללית אשר הובילה בדיקות שונות (עם דם, נגיפים, שתן וכו') בידיים חשופות וללא אמצעי מיגון. במישור העובדתי נקבע כי "לעתים נשפכה על המערערת תכולתן של הבדיקות, שכן הן לא היו סגורות הרמטית". באותו מקרה, בית הדין קבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה לא ניתן להכריע בתביעה ללא קבלת חוות דעת מקיפה ממומחה למחלות זיהומיות.
אנו סבורים, כי גם במקרה שבפנינו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצריכות מינוי מומחה רפואי על מנת להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין המחלה בה לקה, זאת לאור עבודתו של המערער ומחלת הדם בה לקה. אמנם, קיימת בעייתיות בהוכחת העובדות על ידי המערער בבית הדין האזורי. כפי שעמד על כך בית הדין האזורי בפסק דינו, המערער לא תמך את טענתו, לפיה המבחנות נשברות בעבודתו והוא בא במגע עם הדם בדרך של שגרה, בעדות נוספת. אולם, אנו סבורים כי אין בקביעה זו לבדה כדי לפעול לחובתו של המערער ולמנוע מינוי מומחה רפואי. גם אם לא עלה בידי המערער להוכיח כי המבחנות אותן הוא מוביל נשברות כדבר שבשגרה , דומה כי מעיון בטענות הצדדים לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה המבחנות נשברות לעתים כאשר הוא מוביל אותן ואז הוא בא במגע עם דגימות הדם, ואין  לשלול את העובדה כי המערער היה חשוף לדגימות הדם. מכאן, שעובדות אלה מצדיקות מינוי מומחה רפואי..."

פסיקת בית הדין הארצי בפרשת אגשם ובפסיקת בתי הדין האזוריים אליה הפנה ב"כ התובע בסיכומיו, יפים לעניינינו משעה שהנתבע לא סתר את עדות התובע וכלל הראיות בתיק מהן עולה ללא כל ספק כי התובע נחשף לדמים והפרשות גוף שונות , בתקופה בה עבד ללא כל מיגון. הגם שאין בפנינו מועד מדויק בו נדבק התובע במחלת ההפטיטיס כתוצאה ממגע עם דם או הפרשה אחרת , לא ניתן לבטל ולדחות את גרסתו רק בשל העדר תיעוד המועד בו נדבק, בפרט שעה שהמעסיק לא ערך תיעוד מסוג זה בשנים הרלוונטיות ולאור העובדה כי התובע לא היה חולה במחלה עת החל לעבוד במגן דוד אדום. עוד נבהיר כי לא מצאנו ממש בעמדתו הנוקשה של הנתבע אשר טען באופן נחרץ כי לא הוכחה חשיפה לדמים בעוד חשיפת התובע לדם והפרשות שונות, עולה מפורשות מעדות התובע והעד מטעמו.

אשר לטענת התובע על פיה יש להכיר במחלה ממנה סובל הוא כמחלת מקצוע הגם שהתקנות מדברות על מחלת הפטיטיס B ולא C, לא מצאנו בסיס לקבלת הטענה בפרט שעה שמחלת המקצוע הינה רשימה סגורה של מחלות. משלא נקבע מפורשות כי יש להכיר במחלת ההפטיטיס C אלא רק מסוג B, טענות התובע בעניין זה נדחות.

לאור כל המקובץ, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבות התובע ובין מחלת ההפטיטיס C ממנה סובל הוא.
החלטה למומחה תשלח בנפרד.

בשם לב לתוצאת ההליך עד כה ומשלא היה כל בסיס לדחיית טענות התובע בשלב זה , יישא הנתבע בהוצאות בסך של 3,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א, (21 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת ציבור מעסיקים גב' שלומית לוי

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה