הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת פ"ה 919-11-19

לפני: כב ' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא
נציגת ציבור (עובדים): גב' יהודית שמעוני
נציג ציבור (מעסיקים): מר גד פרנק

התובעת
היבה עודה
ע"י ב"כ עו"ד מג'די עאבד
-
הנתבעים

  1. מדינת ישראל
  2. שמואל אבואב - המנהל הכללי במשרד
  3. משרד החינוך והתרבות מחוז חיפה
  4. סער הראל - מנהל מחוז חיפה
  5. חיים יעקב - סגן מנהל מחוז חיפה

כולם באמצעות פרקליטות מחוז צפון (אזרחי) –
ע"י ב"כ עו"ד הדס אלקובי מלאכי

פסק דין

1. לפנינו תביעה, בה נתבקש בית הדין ליתן צו הצהרתי לפיו השעייתה של התובעת מעבודתה אגב סירוב הנתבעים למסור לה חומר כתוב שעמד בבסיס זימונה לשימוע – נעש תה שלא כדין ודינה להתבטל . בנוסף, התובעת עתרה לתשלום פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעים.

רקע

2. התובעת הינה מורה למוסיקה, תושבת הכפר ריינה, והיא אינה עובדת הוראה קבועה במשרד החינוך.

3. בשנה"ל תשע"ח הועסקה התובעת בחוזה עבודה לתקופה קצובה, במחוז ירושלים, בין המועדים 15.1.2018-31.8.2018.

4. בשנה"ל תשע"ט התובעת לא עבדה במשרד החינוך.

5. בשנה"ל תש"פ התובעת שובצה במעמד של העסקה לתקופה קצובה, במחוז חיפה, כמורה למוסיקה בבית הספר היסודי "אלח'וארזמי" בבאקה אל גרביה (להלן: "בית הספר") החל מיום 15.9.2019.

6. הנתבעים טענו כי ביום 24.9.2019 התרחש אירוע המשמעת נשוא התביעה (להלן: "האירוע הנטען"), במהלך שיעורי המוסיקה שהועברו על ידי התובעת כאשר התקריות התרחשו בכיתות שונות (שתי כיתות ד' וכיתה ב').

7. הדברים תועדו על ידי מנהל בית הספר בטופס "דיווח אירוע משמעת" מיום 3.10.2019, אשר הועבר למפקח בית הספר וכן הועבר בהמשך על ידי הפיקוח לסגן מנהל המחוז, מר חיים יעקב.

8. ביום 10.10.2019 התקבל דיווח במחוז ובהמשך באגף בכיר משמעת וטוהר המידות, לפיו התובעת נהגה באלימות נגד קטינים במספר הזדמנויות (זרקה כיסא, זרקה עט ומשכה באוזנו של תלמיד אשר חש כאבים כתוצאה מכך).

עוד באותו היום, בהתאם להנחיות האגף, נשלח לתובעת מהמחוז מכתב זימון להגשת טיעוני שימוע טרם השעיה דחופה – אמצעי משמעת לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק המשמעת"), וזאת עד ליום 22.10.2019. במסגרת מכתב הזימון צוין במפורש כי "אי העברת טיעוני שימוע כמוהו כוויתור על זכות השימוע על כל המשתמע מכך".

9. ביום 13.10.2019 התקבל מכתב מאת ב"כ התובעת ובו נטען כי התובעת מכחישה כל התנהגות אלימה כלפי תלמידים, וכן נתבקשה דחיית מועד הגשת טיעוני השימוע עד לאחר קבלת העתק מהתלונות שהוגשו נגדה.

10. ביום 22.10.2019 השיב מר חיים יעקב (סגן מנהל המחוז) למכתבו של ב"כ התובעת מיום 13.10.2019 בהאי לישנא:

"במענה לפנייתך מיום 13/10/19 אבקש להשיבך כי כמקובל בשימועים לפני השעיה דחופה לא ניתן להעביר חומרים נוספים מעבר למכתב לזימון לשימוע, כמו כן אבקש לציין כי לא ניתן להאריך את מועד הגשת הטיעונים שכן כזכור המכתב שנשלח למרשתך בעניין הגשת הטיעונים הינו מיום 10/10/19, כך שלמרשתך היה זמן נכבד בכדי להיערך להגשת הטיעונים.
על כן יש להגיש הטיעונים לא יאוחר מיום 22/10/19 בשעה 16:00.
אי הגשת הטיעונים עד למועד זה כמוה כוויתור לשימוע על כל המשתמע מכך".

באותו יום, 22.10.2019 בשעה 13:00, פנה ב"כ התובעת בהודעת דואר אלקטרוני וביקש שוב לקבל חומרים אודות האירוע הנטען. עוד באותו יום קיבלה התובעת תשובה בדואר אלקטרוני, ממר חיים יעקב, וזו לשונה: "כפי שציינתי יש להעביר טיעוני שימוע היום עד השעה 16:00 בהתאם למכתב הזימון לשימוע. לא יישלחו חומרים נוספים מצידנו".

11. בסופו של יום, התובעת בחרה שלא להגיש טיעונים בכתב מטעמה.

12. ביום 24.10.2019, ובעקבות החשדות נגדה, הושעתה התובעת בהשעיה דחופה על ידי מנכ"ל המשרד, למשך 14 ימים – מיום 25.10.2019 ועד ליום 7.11.2019.

13. ביום 5.11.2019 התקבלה החלטת מנכ"ל המשרד בדבר הארכת ההשעיה הדחופה ב-16 ימים נוספים, זאת לאחר עיון נוסף בחומרים "ולנוכח העובדה שטרם נסתיימה בדיקת הרשויות בעניינך, וכן לאור חומרת החשדות".

14. אף לאחר ההשעיה הראשונה ובפרק הזמן שבינה לבין הארכתה – לא הוגשו טיעונים בכתב מטעם התובעת , על אף שבהחלטה בדבר ההשעיה ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת להגיש טיעונים מטעמה, לרבות בקשר להשעייתה הראשונה. אך שוב היא בחרה שלא להגיש או לטעון דבר.

15. עם תום השעייתה ( שנמשכה חודש) , התובעת שבה לעבודתה.

ההליכים בתיק

16. הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדות בכל הקשור להליך ההשעיה (ראו בעניין זה ע' 6 ש' 6 לפרוטוקול). לכן הם ביקשו שלא לקיים ישיבת הוכחות ולהכריע במחלוקת המשפטית לאחר הגשת סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומי הצדדים נתייחס להלן לטיעוניהם ובהמשך – להכרעתנו.

עיקר טיעוני התובעת

17. התובעת טענה בכתב התביעה כי מספר ימים לאחר שהחלה לעבוד בבית הספר החל מנהל בית הספר – מר ואא יל מואסי (להלן: "מנהל בית הספר") להעליל עליה עלילות ולהאשימה במעשים שאינם ידועים לה, ובהם אלימות נגד תלמידים, וזאת תחת רצונו להעסיק מורה אחרת במקומה.

18. לפיכך, מנהל בית הספר ניסה להפחיד את התובעת והציע לה להגיש לו מכתב הפסקת עבודה בבית הספר – אותו סגנן בעצמו. המנהל הודיע לתובעת שככל שהיא תחתום על המכתב הוא יעלים עין ולא יקיים את חובתו החוקית לדווח על מעשי האלימות שהיא ביצעה כלפי תלמידים בבית הספר. התובעת סירבה לחתום על המכתב והודיעה למנהל כי היא לא נהגה באלימות כלל. או אז כעס מנהל בית הספר והודיע לה כי הוא ידווח לממונים עליו על התנהגותה האמורה.

19. ביום 10.10.19 הנתבעים שלחו לתובעת מכתב שכותרתו זימון להגשת טיעוני שימוע לפני השעיה דחופה . במכתב זה צוין כי התקבל דו"ח ובו נטען כי התובעת נהגה באלימות כלפי תלמידים אותם היא מלמדת וכי ביום 24.9.19 זרקה כיסא ועט לעבר תלמידים ומשכה באוזנו של תלמיד אשר חש כאבים כתוצאה מפעולתה.

20. מספר ימים אחר כך, פנה ב"כ התובעת אל נתבע מס' 5, הכחיש כל מעשה אלימות מצד מרשתו וביקש להמציא לו את התלונה על מנת שיוכל להתייחס להאשמות באופן ענייני. כך גם, ביקש ארכה להגשת טיעוני התובעת. אולם, להפתעתו של ב"כ התובעת, הודיעו לו הנתבעים כי הם לא ישלחו אליו כל חומר מהמבוקש ואף לא ניתנה לתובעת ארכה להגשת טיעוניה.

21. ביום 24.10.19 החליטו הנתבעים על השעייתה של התובעת ל-14 ימים.
המדובר בהשעיה שאינה חוקית.
לתובעת לא ניתנה כל הזדמנות לענות להאשמות שהופנו כלפיה בצורה מקובלת ומנומקת מאחר שלא קיבלה את התלונה כנגדה ועל כן לא היה בידיה מידע בסיסי כמו מי התלונן, מי התלמיד שנזרק עליו כיסא, באיזו שעה, באיזה מקום, וכד'. המדובר בפגיעה קשה בזכות הטיעון ובזכויותיה החוקתיות של התובעת.

22. לאור האמור, ההחלטה בדבר השעייתה של התובעת אינה חוקית ודינה להתבטל – וכך מתבקש בית הדין להצהיר.

זאת ועוד, מנהל בית הספר הגדיל לעשות עת פרסם ברבים את דבר סילוקה של התובעת מבית הספר – מה שפגע בתדמיתה. מכאן ונוכח התנהלות הנתבעים, נגרמה לתובעת עוגמת נפש, אי נוחות ונזק רב – ועל כן יש לפצותה בסך של 25,000 ₪.

עיקר טיעוני הנתבעים

23. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי מנהל בית הספר תיעד בטופס "דיווח אירוע משמעת" מיום 3.10.19, את האירועים נשוא השעייתה של התובעת. צוין כי התלמידים והוריהם דיווחו למנהל על התנהגות לא הולמת מצד התובעת שכללה את האירועים שפורטו במכתב שנשלח לה להגשת טיעוניה בטרם השעיה. בטופס פורטו שמות העדים והמעורבים באירוע – המורכב ממספר תקריות עם תלמידים שונים ובכיתות שונות שהתרחשו באותו היום .

24. נוכח נסיבות המקרים בעניינה של התובעת והצורך לקדם השעיה דחופה, ונוכח החשש משיבוש הליכי חקירה משטרתית או משמעתית – לא הועברו לתובעת חומרים אודות האירועים. לפיכך, במכתבו מיום 22.10.19 ציין סגן מנהל המחוז כי כמקובל בשימועים לפ ני השעיה דחופה, לא ניתן להעביר חומרים נוספים מעבר לזימון לשימוע.

25. בהחלטה על השעייתה של התובעת הובהר בפירוש כי "החלטה על השעיה דחופה אינה כוללת בתוכה סמכות לבחון את שאלת חפותך".

26. התובעת בחרה שלא להגיש טיעונים בכתב מטעמה, אף לאחר ההשעיה הראשונה ובפרק הזמן שבינה לבין הארכתה. לתובעת ניתנה הזדמנות הולמת לטעון את טענותיה עובר לקבלת ההחלטה בנוגע לאפשרות השעייתה הדחופה. אולם, כאמור, לא הוגשו כל טיעונים מטעמה. חרף היעדר טיעונים מטעם התובעת, מכלול נסיבות האירוע וחומרתן נשקלו כדבעי על ידי הגורמים המקצועיים בנתבעת.

27. למעשה, התובעת תוקפת החלטה מנהלית שנתקבלה על ידי הנתבעת. ההחלטה בעניין השעייתה של התובעת התקבלה על בסיס שיקולים מקצועיים, ענייניים וראויים, לאחר שהופעל שיקול דעת בעניינה וזאת נוכח החומר שהונח בפני מנכ"ל המשרד עובר לקבלת ההחלטה. ההחלטה ראויה, סבירה ומידתית, והיא נבעה משיקולים מקצועיים וענייניים – כמתחייב בנסיבות. לפיכך, משעסקנן בהחלטה מנהלית סבירה ומתבקשת הרי שלא קמה כל עילה להתערבותו של בית הדין בהחלטה זו.

28. כפי שעולה מ"דיווח אירוע משמעת", ברי כי התקיים יסוד סביר להניח כי התובעת מעלה בתפקידה, השתמשה בו לרעה והפרה הפרת משמעת חמורה, אשר טעונה בירור, וננקטו בעניינה נהלי העבודה בהתאם לחוזר המנכ"ל. ההחלטה בדבר השעייתה הדחופה של התובעת, נועדה להגן על התלמידים, על תדמיתה של הנתבעת ושל השירות הציבורי בכללותו.

29. לאור האמור, משהחלטת הנתבעת להשעות את התובעת נעשתה בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ואף יותר מכך – הייתה מתבקשת ונכונה בנסיבות העניין - יש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

30. השעייתה הדחופה של המבקשת נעשתה מכח הוראות סעיף 48 לחוק המשמעת אשר זו לשונו:

"48. השעיה והעברה דחופות
(א) היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר שנתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות להביא את טענותיו לענין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לענין מסוים.
(ב) במקום להשעותו, רשאי השר להעביר את העובד לעבודה אחרת באותו משרד, במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47 בתנאים ולתקופה האמורים בסעיף קטן (א).
(ב) השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה או ההעברה כאמור, לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים ימים.
(ג) סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו ואינן גורעות מסמכות נציב השירות לפי סעיף 47."

31. כך גם בסעיף 46.216 לתקנון שירות המדינה (תקשי"ר) נקבע כי:

"(א) היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר שנתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות -להביא טענותיו לעניין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לעניין מסוים.
"שר" בפסקה זו וכן בפסקאות 46.217 ו- 46.218 לרבות המנהל הכללי ובעל משרה שהוסמך - לצורכי פסקה זו על ידי השר, בהמלצת ועדת השירות;
(החוק הנ"ל, ס' 48 א', 71)
(ב) טענות העובד יכולות להיות בכתב או בעל פה, ובלבד שתירשם תרשומת על ידי מי שבפניו נטענו הטענות".

32. באשר לתנאים אותם השר או מנכ"ל המשרד צריכים לשקול לעניין השעיה דחופה נקבע בדב"ע נב/3/70 רפי בן חיים נ. מדינת ישראל ואח' פד"ע כד' 54 בעמ' 60, כי קיים צורך שבהחלטה על פי סעיף 48 לחוק המשמעת, יפורט לא רק החשד הכבד כלפי עובד המדינה, אלא אף הסיבה שבגינה סבור בעל הסמכות, כי המשך עבודתו של העובד תביא לידי פגיעה חמורה בשירות המדינה, וכן יפורט, מדוע הוחלט להעביר, או שלא להעביר, את העובד לעבודה אחרת במקום להשעותו.
באותו פסק דין נפסק:

"פירוט זה דרוש הן על מנת שהעובד הנוגע בדבר ידע על מה הושעה, והן כדי שהרשות השיפוטית תוכל לבחון את ההחלטה על פי נימוקיה והרקע שלה."

משעסקנן בהחלטה מנהלית המתקבלת על ידי בעל סמכות, הרי שהחלטה זו נתונה לביקורת שיפוטית על ידי בית הדין.
בהקשר זה כבר נפסק כי:

".. אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד ימצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן עניני, בסבירות, במידתיות בהגינות ובתום לב." ( ראו ע"ע 121/99 יצחק כהן נ. מדינת ישראל-משטרת ישראל עבודה ארצי לג' (50)) 35).

33. יוצא אפוא, שעל בית הדין לבחון - האם הליך ההשעיה לקה בחוסר סבירות, בחוסר מידתיות, בחוסר תום לב, או היה נגוע בשיקולים זרים, או האם ההליך בו התקבלה ההחלטה בדבר ההשעיה לא היה תקין, או נפל פגם א חר, המחייב את התערבות בית הדין.

דיון והכרעה

34. במכתב מיום 10.10.19 אשר מוען לתובעת ושכותרתו "זימון להגשת טיעוני שימוע לפני השעיה דחופה", נכתב בזו הלשון:

"קיבלתי דיווח ובו נטען כי נהגת באלימות כלפי תלמידים אותם את מלמדת.
נטען כי ביום 24/09/19 זרקת כסא בכעס, זרקת עט לעבר תלמידים ומשכת באוזנו של התלמיד ע"מ, אשר חש כאבים כתוצאה מפעולתך...".

35. עיון בכתב התביעה מעלה כי טענתה העיקרית של התובעת כנגד הליך ההשעיה מופנית כנגד החלטת הנתבעים שלא להעביר לעיונה את "פרטי התלונות" בעניינה. בסיכומיה היטיבה התובעת לתאר את טענתה בהאי לישנא:

"התובעת טענה כי נמנע ממנה ע"י הנתבעים מלהתייחס עניינית ונקודתית לכל אחת מההאשמות שהועלו נגדה כך שהנתבעים סירבו להמציא לה את פרטי התלונות, מועדם, שעתם, מיקומם, נגד מי בוצעו מעשי האלימות וכו'. פרטים מהותיים שבלעדיהם לא היה ניתן להתייחס לטענות והאשמות הנתבעים לתובעת".

36. אולם, מ"טופס דיווח אירוע משמעת" (מיום 3.10.19 – להלן: "טופס הדיווח") אשר צורף לכתב ההגנה עולה כי ל א היו בידי הנתבעים תלונות בכתב בקשר להתנהגותה הנטענת של התובעת וכי "התיאור נתקבל הן ע"י דיווחי הורים שהגיעו לביה"ס ויצרו קשר עם המנהל, והן ע"י התיאור של התלמידים עצמם אשר היו מעורבים בתקריות וגם ע"י תלמידים אחרים עדי ראייה שאינם מעורבים ישירות..." .

עוד עולה מטופס הדיווח, כי נעשה בירור לגבי האירועים הנטענים גם עם התובעת עצמה, קרי במהלך הבירור נדרשה התובעת ליתן התייחסותה לאירועים שיוחסו לה. המנהל ציין בטופס הדיווח כי "המורה מצהירה ומודה שהיא אכן מתקשה בהתמודדות מול התלמידים בחלק מכיתות, ושיש "פרשנות" מוגזמת ומופרזת להתנהגותה כלפי התלמידים. היא מציינת שבמסגרות קודמות שעבדה בהן (במחוז ירושלים) התנהגותה נחשבה לרגילה ונורמטיבית".

37. משלא הוגשו תלונות בכתב כנגד התובעת, לא ברור מדוע בחרו הנתבעים שלא לציין זאת בפירוש בהתכתבויותיהם מול ב"כ התובעת ולהבהיר כי אין תלונות בכתב . למעשה נוצרה עמימות בכל הנוגע לשאלת התלונות בכתב שעמדו בפניהם או שבמקרה זה – שלא עמדו בפניהם. לו היו הנתבעים חושפים נתון זה בפני התובעת, והיו מעמידים אותה על כך שמדובר בתלונות בעל פה של הורים ותלמידים אשר עלו עלי כתב רק בטופס הדיווח שהוכן על ידי המנהל, ובפרט כשלתובעת טענות שונות באשר לא י שביעות רצונו של המנהל משיבוצה בבית ספרו, יכול שהתובעת הייתה מעלה טענות מסוג זה כבר בשימוע.

38. זאת ועוד, כאמור מטופס הדיווח עולה כי נעשה בירור עם התובעת לגבי האירועים שיוחסו לה והיא אף השיבה בהתאם, קרי התובעת הייתה מודעת לתוכנו הכללי של הטופס. לפיכך, לא ברור מדוע לא נמסר לתובעת טופס הדיווח, ש אולי היה בו כדי לסייע בידה בהליך השימוע. ונבהיר. בטופס הדיווח לא נכתבו שמות של ילדים (אלא בראשי תיבות) ואף לא שמות או פרטים מזהים כלשהם של הורים – כך שבנסיבות אלו לא ברור מה הנימוק המונע מהנתבעים מסירת הטופס לתובעת. עוד נוסיף בעניין זה, כי הנתבעת יכלה למסור לתובעת את הטופס תוך השחרת פרטים מזהים, כאלו ואחרים, או כל מידע אחר שעלול לפגוע בחקירה כלשהי.
את זאת הנתבעת לא עשתה.

39. אם לא די בכך, הרי ש טענת הנתבעים לפיה לא הועברו לתובעת חומרים אודות האירועים נוכח החשש משיבוש הליכי חקירה משטרתית או משמעתית – נטענה לראשונה במסגרת כתב ההגנה. בזמן אמת, ביום 22.10.19, הסתפק סגן מנהל המחוז בציינו כי "כמקובל" בשימועים לפני השעיה דחופה, לא ניתן להעביר חומרים נוספים מעבר למכתב הזימון לשימוע. בכך אין די. הנתבעים לא הסבירו , ומכל מקום לא שוכנענו, מדוע "מקובל" לעשות כן בכלל ובפרט במקרה דנן .
העמדה הכללית אשר לפיה לא נהוג להעביר חומרים מעלה סימני שאלה ואינה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד בבסיס השימוע, קרי לאפשר לתובעת להעלות את טענותיה בכל הקשור למה שלכאורה מיוחס לה.

40. אכן, ב"נוהל השעיה והעברה זמנית לעבודה אחרת על ידי נציב שירות המדינה" (13.4.05 – להלן: "הנוהל") צוין ברחל בתך הקטנה כי נציב שירות המדינה רשאי להשעות עובד מדינה שהוגשה נגדו ק ובלנה על עבירת משמעת או שהתחילה נגדו חקירה פלילית של המשטרה בעבירה שלדעת הנציב יש עמה קלון. בסעיף 8.7 לנוהל ישנה התייחסות ספציפית למסירת מידע לעובד לצורך הליכי השעיה, וזו לשונו:

"... בהודעה לעובד על אפשרות השעייתו, יפורטו הנימוקים באופן שלא יפגע בטובת החקירה (במקרים בהם מתנהלת חקירה). ככלל, לא יועבר על ידי הנציבות חומר שנאסף במסגרת ה חקירה הפלילית, לעיונו של העובד או ב"כ. כפי שנאמר בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 1132/00 לוי צפורה נ' נציב שירות המדינה, תק-אר 2000 (2) 177 , עמ' 181:

"...מהלכי החקירה המשטרתית נתונים, מעצם טיבם, בידי הרשויות האמונות על חקירה והעמדה לדין, קרי המשטרה ופרקליטות המדינה. ככלל, אין הנציב נדרש לבוא בדלת אמותיה של החקירה המשטרתית ומהלכיה. לא כל שכן, שאין עליו חובה להביא לידיעת נחקר שלגביו נשקל ונבחן הליך השעייה בגין אותם חשדות שהם גם מושא החקירה את התפתחות מהלכיה בעודה בעיצומה. שעתם של אלה, תבוא, בעת הגשת כתב אישום, אם יוגש, אשר בו יימצא פירוט העבירות המיוחסות למושעה. או אז, רשאי המושעה הנאשם לקבל את חומר החקירה מהפרקליטות...".

חומר שנאסף במסגרת החקירה המשמעתית לא יועבר לעיונו של העובד או ב"כ, כל עוד לא הוגשה נגדו תובענה. זאת, למעט במקרים מיוחדים – בהם החקירה בעיקרה הסתיימה, ובאישור נציב שירות המדינה או סגן הנציב לענייני משמעת - כאשר העיון ראוי, מועיל והוגן ואינו עלול לפגוע בהליכי חקירה או משפט".

41. בעניינינו אין המדובר בהשעיה על ידי נציב שירות המדינה, כך גם אין המדובר בעובד מדינה שהוגשה נגדו קובלנה על עבירת משמעת או שהתחילה נגדו חקירה פלילית של המשטרה בעבירה שלדעת הנציב יש עמה קלון. ודוק. אין המדוב ר בחומר שנאסף במסגרת חקירה משמעתית או משטרתית. כך שבעניינינו ולכאורה אין המדובר בחומר החוסה תחת הנוהל האמור.

42. נוסיף ונדגיש שלנוהל צורף נוהל נוסף המתייחס להשעיה דחופה או העברה דחופה – כמו בעניינינו. בנוהל בדבר השעיה דחופה , להבדיל מהשעיה רגילה, אין כל התייחסות למסירת מסמכים כלשהם לעובד המדינה , בטרם השימוע.

43. לאור האמור, אנו סבורים שהיה על הנתבעת להפעיל שיקול דעת במקרה זה ולשקול אם יש מקום להציג בפני התובעת את הטופס. שיקול דעת כאמור לא הופעל והנתבעים הסתפקו בטיעון כללי לפיו בהשעיה דחופה לא נהוג להעביר מסמכים.
בעניינינו, לא שוכנענו כי מסירת טופס הדיווח לידי התובעת טרם עריכת השימוע (ולו תוך השחרת פרטים כאלו ואחרים) היה בה כדי להקים חשש לשיבוש הליכי חקירה משטרתית או משמעתית. גם אם היה ניתן לראות בטופס הדיווח כחלק מחומר החקירה, היה ראוי במקרה זה להביא זאת לידיעת התובעת ולהבהיר לה כי לא קיימות תלונות בכתב אלא בדיווח שנתקבל על ידי מנהל בית הספר, כדי שהתובעת תוכל למסור את התייחסותה הראשונית לטענות כנגדה.
לפיכך, משטופס הדיווח לא נמסר לתובעת טרם המועד שנקבע לשימוע ולא הייתה התייחסות ספציפית מטעם הנתבעים לטענת התובעת - שוכנענו כי נפל פגם בהליך השימוע בעניינה של התובעת, טרם השעייתה.

לא מצאנו טעם להכביר במילים באשר לחשיבותו של הליך השימוע, שכן הדברים ברורים וידועים. שימוע – כשמו כן הוא – הליך שנועד לשמוע את העובד. על מנת שהעובד יוכל להשמיע את דברו יש לאפשר לו לקבל לידיו את החומר שבבסיס השימוע, אלא אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי למנוע העברת החומרים (כמו חשש לשיבוש, מסוכנות, וכד'). לא שוכנענו כי נסיבות כאלו –התקיימו בעניינינו.

44. לאחר שקבענו כי נפל פגם בהליך השימוע נוסיף, מנגד, כי הנתבעים פירטו בזימון לשימוע את מועד התרחשות האירועים ואת החשדות הקונקרטיות שבהן נחשדה התובעת: זריקת כיסא לעבר תלמידים, זריקת עט לעבר תלמידים ומשיכה באוזנו של התלמיד ע"מ.

לדידנו על סמך פרטים אלו יכלה התובעת להתייחס לחשדות שעמדו כנגדה באופן ענייני ומספק. מה גם – שב"כ התובעת הכחיש בפניותיו לנתבעים כל ה תנהגות אלימה מצד מרשתו כלפי תלמידים בבית הספר, כך שלא ברור כלל במה יכלה לסייע לתובעת חשיפה של פרטים נוספים אודות התלונות כנגדה, ומה הרלוונטיות של שמות ספציפיים של תלמידים/עדים להתנהלות האלימה לכאורה, שעה שטענת ההגנה היא כי לא היו דברים מעולם.

בנוסף, התובעת לא הסבירה כדבעי את הנימוקים העומדים בבסיס בקשתה לקבל את שעת התלונות, מיקומם, נגד מי בוצעו – וכו'. מעבר לטענתה הכללית של התובעת לפיה מדובר בפרטים מהותיים שבלעדיהם לא ניתן להתייחס להאשמות כנגדה – לא ניתן כל הסבר רלוונטי לבקשתה זו ולא ניתן כל הסבר סביר לעובדה כי התובעת בחרה שלא להעלות את טענותיה בטרם קבלת ההחלטה.

אם לא די בכך נציין, כי עיון בטופס הדיווח אותו ביקשה התובעת לקבל לידיה, מעלה כי המידע שבו תומצת היטב לתוך המכתב להגשת טיעוני שימוע.
כאמור, התובעת בחרה שלא לנצל את הליך השימוע ולא להתייחס לטענות שהועלו כלפיה כלל – וחבל שכך.

45. כפי שכבר נקבע בפסיקה החלטה על השעיה תכליתה להגן על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו, והמדובר בפררוגטיבה של המנכ"ל (ראו למשל ע"ע (ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה – שרה אהרון (21.11.04)). מעבר לפגיעה הלכאורית בתלמידים הספציפיים, הרי שההתנהלות שיוחסה לתובעת כרוכה בפגיעה קשה בתדמית משרד החינוך ובתדמית השירות הציבורי בכלל. על כך עמד, בין היתר, מנכ"ל המשרד בהחלטת ההשעיה.

על אף שהתובעת התבססה בתביעתה על טיעון מרכזי אחד ולפיו לא הועברו לידיה התלונות שהוגשו ופרטיהן, ולא טענה כל טענה נוספת באשר לסבירות ההחלטה בעניינה, מצאנו לנכון להביא, ולו חלק מהחלטתו של מנכ"ל משרד החינוך מיום 24.10.19 בדבר השעייתה של התובעת, שיש בה כדי ללמד שכלל השיקולים הרלוונטיים נשקלו טרם קבלת ההחלטה בעניינה של התובעת:

"הובא לידיעתי כי הוגשה נגדך תלונה בחשד להתנהגות בלתי הולמת ונקיטת אלימות פיזית מצדך כלפי מספר תלמידים בבית הספר היסודי אלח'וארזמי בו את מועסקת כמורה.

על פי החשד, בתאריך 24.9.2019, בעת שלימדת, זרקת כסא בכעס, זרקת עט לעבר תלמידים ומשכת באוזנו של התלמיד ע.מ אשר חש כאבים עזים לאחר תקיפתך אותו.

בחשד המיוחס לך יש משום ביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון ביודעין וכן הפרת המשמעת באופן זדוני וחמור ואף מעילה בתפקידך כעובדת מדינה.

לאחר בחינת כל השיקולים, גבר האינטרס הציבורי ולפיכך, בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 48 לחוק, אני מורה על השעייתך הדחופה לתקופה של 14 ימים....

....מהדיווח שהתקבל, עולה תמונה חמורה, לפיה במספר הזדמנויות פעלת באופן אלים נגד מספר תלמידים, כל זה כאשר את אינך עובדת קבועה במשרד ומועסקת לתקופה קצובה. מהדיווחים עולה, כאמור כי משכת באוזן, זרקת חפצים וזרקת כסא לעבר תלמידים. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענותייך ולאחר בחינת התלונה נגדך, החלטתי שאין מנוס מהשעייתך הדחופה בהתאם לסעיף 48 לחוק.

החשד המיוחס לך הוא חמור ומהווה מעילה בתפקידך כעובדת מדינה, בוודאי עובדת הוראה שאחראית על שלומם ומוגנותם של תלמידים, וכן פגיעה קשה בתדמית משרד החינוך ובתדמית השירות הציבורי בכלל.

....טיעונייך לגופם של החשדות, מקומם להתברר במסגרת חקירת הרשויות. ההחלטה על השעיה דחופה אינה כוללת בתוכה סמכות לבחון את שאלת חפותך.

בטרם קבלת החלטה זו, נשקלה גם אפשרות העברתך לתפקיד אחר, אולם נוכח תפקידך, חומרת האירוע לכאורה, הוחלט שאין מקום לנקוט בצעד זה.

את רשאית להגיש טיעוני שימוע נוספים בכתב, באמצעות הנהלת המחוז, בכל מועד בנוגע להחלטה זו, וכן בנוגע להחלטה באשר להארכת ההשעיה, שצפויה להישקל בסמוך לפני מועד תום השעיה זו".

עינינו הרואות – המדובר בהחלטה סבירה, ראויה ומידתית שנבעה משיקולים מקצועיים וענייניים.

46. חשוב לציין כי במסגרת ההחלטה, חזר מנכ"ל משרד החינוך והדגיש כי התובעת רשאית להגיש טיעוני שימוע נוספים בכתב, באמצעות הנהלת המחוז, בכל מועד בנוגע להחלטה זו, וכן בנוגע להחלטה באשר להארכת ההשעיה, שצפויה להישקל בסמוך לפני מועד תום השעיה זו, אך שוב התובעת לא ניצלה הזדמנות נוספת זו.
בהקשר זה, חשוב להזכיר כי טיעונים מצידה של התובעת בכל הקשור להשעיה יכולים להיות טיעונים אישיים שאינם דווקא קשורים לדברים המיוחסים לה. אלא שגם הזדמנות זו התובעת לא השכילה לנצל.

זאת ועוד לחובתה של התובעת יש לזקוף את בחירתה שלא לנקוט בשום הליך משפטי מיידי (כגון מתן צו זמני דחוף) עקב סירובם של הנתבעים להעביר לידיה חומרים ו"שמרה" טענה זו להליך העיקרי שבפנינו, וסיבותיה – עימה.

47. באשר לטענה בדבר עוגמת נפש ונזק – התובעת טענה בכתב התביעה כי "מנהל ביה"ס הפיץ ברבים ובמיוחד בתוך ביה"ס את דבר סילוקה של התובעת מביה"ס ואף טען כי מי שלא יכבד אותו יהי גורלו כמוה, דבר שפגע בתדמיתה של התובעת". לפיכך, טענה התובעת כי הנתבעים גרמו לה במעשיהם עוגמת נפש רבה, אי נוחות ונזק הנאמד בסכום של 25,000 ₪. התובעת ביקשה מבית הדין לחייב את הנתבעים לפצותה על נזקיה אלו.
בסיכומיה, התובעת זנחה את טענותיה כלפי מנהל בית הספר לפיהן הוא הפיץ ברבים את דבר סילוקה. לפיכך, משלא הוכח כל נזק שנגרם לתובעת – החלטנו לדחות את התביעה בעניין זה.
למותר לציין כי ההחלטה בדבר ההשעיה התקבלה לאחר שהתובעת בחרה שלא לטעון את טענותיה, חרף ההזדמנויות שניתנו לה, ולכן יש לזקוף זאת לחובתה.

סיכום

48. הנתבעים בחרו שלא להעביר לידי התובעת את טופס הדיווח טרם הליך השימוע – ובכך נפל לכאורה פגם בהליך. יחד עם זאת, משעיקרי הטופס תומצתו ופורטו בפני התובעת הן בעל פה והן בזימון לשימוע, ומשהתובעת בחרה שלא להשמיע טענותיה כלל חרף ההזדמנויות שניתנו לה– לא שוכנענו שהפגם בהליך השימוע כשלעצמו מצדיק את ביטול הליך ההשעיה הדחופה, כאילו לא היה.
חרף היעדר טיעונים מטעם התובעת, מכלול נסיבות האירוע וחומרתו נשקלו כדבעי על ידי הגורמים המקצועיים בנתבעת.
כך גם, ועל אף שהתובעת כלל לא טענה בעניין זה, שוכנענו כי ההחלטה בדבר השעייתה הייתה סבירה ומידתית – והיא נבעה משיקולים ענייניים.

49. לאור האמור, התביעה נדחית.
בנסיבות העניין – כל צד יישא בהוצאותיו.

50. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, (14 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

_______________ _______________ ______________
גב' יהודית שמעוני מוסטפא קאסם מר גד פרנק
נציגת ציבור עובדים שופט, סגן הנשיא נציג ציבור מעסיקים