הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת פ"ה 38835-06-20

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המבקשת:
חברת החשמל לישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עוה"ד הרצוג פוקס נאמן

-

המשיב:
אליהו מזרחי
ע"י ב"כ: עו"ד יוסף שאבי

החלטה

1. לפניי בקשת המשיב מיום 26/6/20 , לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 16/6/20 (להלן: "הבקשה"). לבקשה צורף תצהיר מטעם המשיב, על נספחיו.

רקע

2. ביום 16/6/20, הגישה המבקשת "בקשה להארכת תקופת השעיה בהתאם לחוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח-2018" (להלן: "החוק").

3. באותו יום ניתנה ההחלטה הבאה, אשר המשיב מבקש לעכב את ביצועה:

"המבקשת תעביר למשיב, עד מחר בשעה 11 את הבקשה, על נספחיה והחלטה זו.
על המשיב להגיש את תגובתו לבקשה תוך 15 ימים מהיום.
דיון בבקשה יתקיים ביום 6/7/20 בשעה 14:00 .

לאור הוראות סעיף 2(ב)(2) לחוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח-2018, תעמוד השעיית המשיב בתוקף 45 ימים נוספים מהמועד שנקבע בהחלטת המבקשת מיום 4/6/20 ."

4. יש לציין כי המשיב הינו עובד חברת החשמל משנת 1990 , כשביום 7/5/20 המבקשת החליטה על השעיתו הזמנית, עד ליום 7/6/20 , וזאת בשל חשד לביצוע עבירות פליליות .
5. כנגד החלטת השעייה הזמנית מיום 7/5/20, הגיש המשיב בקשה למתן סעדים זמניים, פ"ה 18120-05-20, אשר נדונה לפניי ביום 26/5/20 (הבקשה הוגשה תחילה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה והועברה לבית דין זה בהחלטה מיום 18/5/20) . במסגרת הדיון הנ"ל הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, בין היתר, "תתקיים ישיבה ביום 2.6.2020, בשעה 10:00 במשרדי חברת החשמל, ברחוב החשמל 19, בעיר חיפה, אשר עניינה מתן החלטה בסוגיית המשך השעייתו של התובע החל מיום 2.6.2000".

6. ביום 4/6/20, ניתנה החלטת המבקשת לפיה תקופת השעייתו של המשיב הוארכה עד ליום 18/6/20 .

7. כאמור, ביום 16/6/20 הגישה המבקשת לבית הדין את בקשתה להארכת תקופת השעית המשיב, ובאותו יום, כאמור לעיל, ניתנה ההחלטה אשר בנוגע אליה הוגשה הבקשה.

8. ביום 28/6/20, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור כנגד ההחלטה מיום 16/6/20 - בר"ע 68946-06-20, אשר טרם הוכרעה.

9. המבקשת הגישה כנגד המשיב תלונה למשטרת ישראל.

טענות הצדדים ביחס לבקשה

10. המשיב טוען, בין היתר, כי ההחלטה מיום 16/6/20 ניתנה במעמד צד אחד, ללא הנמקה ומבלי שניתנה לו הזדמנות להתגונן בפני טענות המבקשת . כתוצאה מהשעייתו , הכנסתו נפגעה ועומדת נכון לחודש 6/20 על סך של 9,400 ₪ לערך, מצבו הכלכלי והאישי רע, יש לו התחייבויות במוסדרות בנקאיים, כך שאי עיכוב ההחלטה ימשיך לגרום לו לקשיים כלכליים חמורים, וזאת בשל נוהל המבקשת לפיו במהלך ששת חודשי ההשעייה הראשונים , יקבל מחצית משכרו כל חודש, דבר שאינו מידתי. עוד טוען המשיב לנזק נפשי ובריאותי, שכן הינו חולה סכרת ולחץ דם, כשאי עיכוב ההחלטה יגרום להמשך הכתמת שמו.

11. בתגובתה לבקשה, המבקשת טוענת, בין היתר, כי יש לדחותה. המבקשת פתחה בהליך זה מכוח הוראות החוק, בשים לב לכך שפרק הזמן המרבי הקבוע בחוק (45 ימים) בו היה המשיב מושעה מעבודתו עקב חשד לביצוע עבירות פליליות , עמד לחלוף. עוד טענה כי בהתאם לסעיף 2(ב)(2) לחוק, משהוגשה לבית הדין בקשה להארכת תקופת ההשעיה, תעמוד ההשעיה בתוקף 45 ימים נוספים, אלא א ם החליט בית הדין אחרת . מדובר בברירת מחדל הקבועה בחוק, כך שההחלטה מיום 16/6/20 ניתנה כדין ואין מקום לעיכוב ביצועה, וזאת גם בשים לב לכך שסיכויי בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המשיב נמוכים. המבקשת הפנתה לאפשרות הגשת בקשה לניצול ימי חופשה העומדים לרשות המשיב, בהתאם לנהלים, וכן לאפשרות פנייה לקבלת היתר לביצוע עבודה נוספת. המבקשת הוסיפה וטענה כי קבלת הבקשה משמעה למעשה מתן סעד זמני מסוג של צו עשה, באופן ששיחייב אותה להחזיר את המשיב לעבודתו, כשבהתאם להלכה הפסוקה בית הדין לא יימהר לתת סעד כאמור. באשר למאזן הנוחות – המבקשת הפנתה לטיעוניה במסגרת בקשתה בכל הנוגע לנזק שייגרם לה, לאימון הציבור ולחקירה המתנהלת בעניינו של המשיב, לו לא תוארך תקופת השעיית המשיב ולו תתקבל בקשתו לעיכוב ביצוע, כשמנגד לא ייגרם למשיב נזק בלתי הפיך ככל וההחלטה תוסיף לעמוד בתוקף, שכן ככל ויוחלט לא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ישולם לו באופן רטרואקטיבי מלוא שכרו. המבקשת הוסיפה וטענה כי ממילא דיון בבקשתה יתקיים בקרוב ו במסגרתו יוכל המשיב להעלות את טענותיו לעניין המשך השעייתו. לבסוף, המבקשת טענה כי משהמשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצ י, מסורה הסמכות לדון ולהכריע בבקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין הארצי.

12. בתשובתו לתגובת המבקשת, המשיב הפנה, בין היתר, לבקשת רשות הערעור אותה הגיש , כתבי הטענות וההחלטות שניתנו עד כה בהליך בקשת רשות הערעור . המשיב הוסיף כי לבית דין זה הסמכות לדון בבקשה מכוח הוראות הדין.

המסגרת הנורמטיבית

13. בהתאם להוראות תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, על הליכים בבית הדין האיזורי לעבודה, יחולו, בין היתר, הוראות תקנות 466 עד 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), בדבר עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור.

14. בתקנה 467 לתקנות סד"א, נקבע כדלקמן:
"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.
(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

(ג) ...."

15. נקודת המוצא היא כי הגשת בקשת רשות ערעור או ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה או פסק הדין שעליהם מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ו בבסיסו עומדים שני יסודות: סיכויי הערעור להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועה המיידי של ההחלטה/פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל.

16. ברע"א 6480/00 עיריית תל-אביב יפו ואח' נ' בצלאל (מיום 19.11.00), נפסק כך:
"הכרעה בשאלה זו מחייבת דיון בשני נימוקים: הנימוק הראשון הוא סיכויי הערעור. .. אם לאחר שבחן בית המשפט את סיכויי הערעור כאמור, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק-דין, והוא בחינת הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו"
ובהמשך:
"אם הנזק הצפוי למערער, אם לא יעוכב הביצוע ולאחר מכן יתקבל הערעור, גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה - ראוי לעכב את ביצועו של פסק-הדין. במסגרת מבחן זה מקובל לבחון גם עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. אם קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, נטיית בית המשפט תהיה לעכב את ביצוע פסק-הדין ...".
ביהמ"ש קבע עוד כי קיים קשר גומלין בין שני התנאים האמורים, כך שככל ש קיים סיכוי גדול יותר שהערעור יתקבל, כן ניתן יהיה להסתפק בראיות מוצקות פחות לעניין מאזן הנוחות, ומנגד, מקום שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בסיכוי כלשהו, ולו קלוש, לקבלת הערעור, כדי להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.

17. בכל הנוגע לסיכויי הערעור , מובן מאליו כי בית הדין שנתן את ההחלטה/פסק הדין שעליו מערערים ושלגבי ביצועו מתבקש העיכוב, עשוי למצוא קושי בבואו לנקוט עמדה בעניין זה. מכאן, שכדי למלא אחר תנאי זה, ניתן להסתפק בכך שהערעור אינו משולל יסוד על פניו. באשר למאזן הנוחות – נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה ליהנות מזכייתו באופן מיידי. כמו כן, מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, בדרך כלל, שיקול בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נג(1) 187 (1999)). עם זאת, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו. אלא שהדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו בעניין זה.

דיון והכרעה

18. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר עומד לפניי, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

19. ראשית, יש לציין כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה, בית דין זה נעדר סמכות לדון בבקשה, משעה שהוגשה בקשת רשות ערעור, כך שהסמכות לדון ולהכריע בבקשה מסורה לבית הדין הארצי לעבודה.
בהחלטת בית הדין הארצי בתיק ע"ע 1774-09-16 אמנון פורת' ואח' – גבריאל אואקנין (מיום 8/9/16), נפסק כך:
"על פי הנוסח המתוקן של תקנה 467 לתקנות עולה באופן ברור, כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ולסעד זמני היא הערכאה שהייתה מוסמכת לדון בבקשה במועד הגשתה. לפיכך, משעה שהבקשה לעיכוב ביצוע מוגשת לפני שהוגש ערעור , יש להגישה לבית הדין האזורי (כפי שעשו המבקשים), והערכאה המוסמכת לדון בבקשה היא בית הדין האזורי, גם אם בטרם ניתנה החלטה בבקשה על ידי בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית הדין הארצי. לעומת זאת, ככל שבקשה לעיכוב ביצוע מוגשת לאחר הגשת הערעור, יש להגישה לבית הדין הארצי." .

מכאן, הואיל והבקשה הוגשה לבית דין זה בטרם הגיש המשיב את בקשת רשות הערעור לבית הדין הארצי, לבית הדין האזורי סמכות לדון ולהכריע בבקשה.

20. באשר לסיכויי הערעור – מדובר בהליך אשר נפתח על ידי המבקשת בהתאם לחוק חדש יחסית, ושטרם ניתנה הלכה או פסיקה בנוגע לפרשנותו, ולכך הפנתה כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בהחלטתה האחרונה מהיום בבר" ע אותה הגיש המשיב כנגד ההחלטה אותה הוא מבקש לעכב . כב' השופטת דוידוב-מוטולה הוסיפה והציעה בהחלטתה הנ"ל, כי בקשת רשות הערעור תימחק, וזאת מבלי שבית הדין הארצי מביע עמדה לגוף הדברים ותוך שכל צד שומר על טענותיו. השיקולים אשר עמדו מאחורי הצעת בית הדין הארצי פורטו בהחלטה הנ"ל, ובבסיסם עמדה העובדה לפיה ממילא המשיב יעלה את כלל טענותיו בדיון בבקשת המבקשת להארכת השעייתו, ואשר קבוע בעוד 10 ימים לפניי.

21. על פניו, מהחלטת בית הדין הארצי נראה כי בקשת רשות הערעור התייתרה בשלב זה, וזאת על אף שבית הדין הארצי אינו מ ביע עמדה לגופו של עניין. מכאן, ולאור העובדה כי מדובר בשאלה פרשנית של החוק, לא ניתן לקבוע כי לבקשת רשות הערעור סיכויים טובים להתקבל.

22. מעבר לכך, יש טעם בטענת המבקשת לפיה קבלת הבקשה משמעה, הלכה למעשה, החזרת המשיב לעבודה עוד היום , וזאת על אף השעייתו החל מיום 7/5/20 בשל חשד לעבירות פליליות, ובטרם קויים דיון ענייני, במעמד הצדדים, בבקשתה להארכת תקופת השעייתו הזמנית בהתאם להוראות החוק. יש לציין כי המועד שנקבע לדיון הינו יום 16/7/20 (המועד המקורי 6/7/20, נדחה לבקשת המבקשת) , אשר נופל בתוך ה- 45 ימים נוספים אליהם מפנה סעיף 2(ב)(2) לחוק, וככל ובקשת המבקשת תידחה, המשמעות היא שהמשיב יוכל לחזור לעבודה, בהתאם למועד שייקבע בהחלטה, סעד אשר הוא מבקש שבית הדין יורה עליו כבר היום.

23. באשר למאזן הנוחות - מטיעוני הצדדים עולה כי ככל והחקירה נגד המשיב לא תניב דבר, המבקשת תשלם לו באופן רטרואקטיבי, בהתאם לנהליה, את שכרו המלא בגין תקופת ההשעייה הזמנית. בנוסף, ולאור טענות המשיב בנוגע למצב אישי וכלכלי קשה, עולה כי עומדת לו האפשרות לנצל ימי חופשה שעומדים לרשותו, ואף לטענת המבקשת באפשרותו לבקש , בנוסף, היתר לעבודה נוספת, וכך לעבוד ולהשתכר במקום אחר בתקופת ההשעייה הזמנית. מכל האמור לעיל, עולה כי הנזק אשר ייגרם למשיב, ככל והבקשה תידחה, אינו נזק בלתי הפיך. מנגד, ככל והבקשה תתקבל ובסופו של יום יתברר כי החשד כנגד המשיב אומת , יש בכך כדי לגרום נזק למבקשת ולאימון הציבור בה, ואף ייתכן לשיבוש הליכי חקירה.

24. לבסוף, יש לציין כי בעצם עניינה של הבקשה הינו עיכוב ביצוע "נוסף" וזאת עד ליום הדיון הקבוע בבקשת המבקשת הנובעת מהוראות החוק, כך שמדובר ב- 10 ימים בלבד, שלאחריהם תינתן החלטה עניינית בבקשת המבקשת ועליה הצדדים יהיו רשאים לערער, ככל וההחלטה לא תהיה לרוחו של צד זה או אחר. כך שגם בשל לוח הזמנים הנ"ל, אין לטעמי מקום לקבלת הבקשה.

25. לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

26. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון עם הכרעה בבקשת המבקשת להארכת תקופת השעיית המשיב.

ניתנה היום, י"ד תמוז תש"פ, (06 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת