הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 65740-06-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר יגאל הולצר
נציג ציבור (מעסיקים): מר ראובן כהן

התובעת

לירז יוסף
ע"י ב"כ עו"ד אביהוא אהרון

-
הנתבעת

מועצה אזורית מרום הגליל
ע"י ב"כ עו"ד חנן העליון

פסק דין

1. תחילתו של הליך זה בתביעת התובעת אשר נפתחה על סכום קרן של 170,860 ₪, ואשר הוגשה בגין זכויות המגיעות לה לטענתה, בקשר לתקופת עבודתה אצל הנתבעת ובקשר לסיומה של תקופה זו.

2. מהלך הדיון (אשר יובא בהרחבה שכן לחלק מההליכים שהתקיימו ומההחלטות שנ יתנו יש חשיבות לפסק הדין).
א. לאחר הגשת כתב התביעה ולאחר הגשת כתב הגנה, התקיים ביום 30/12/18 דיון מוקדם מקיף, לפני ראש המותב, במהלכו טענו הצדדים טענותיהם ביחס לכל רכיבי התביעה ובהתייחס לחוות דעת האקטואר שצורפה אליו , התייחסו זה לטענות זה והשיבו לשאלות בית הדין.
ב. בסיום הדיון המוקדם ולנוכח הדברים שעלו בו ניתנה ההחלטה הבאה:"לנוכח הדברים שנאמרו בדיון ועל סמך החומר שמצוי כרגע לפני ביה"ד נראה שטוב תעשה התובעת אם תשקול האם יש מקום שתעמוד על תביעתה. מכל מקום וככל שלא תודיע התובעת דבר עד ליום 15.1.19, יינתן צו הדדי לגילוי ולעיון במסמכים וכן תינתן החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, הכול בהתייחס לרכיבים המפורטים בתביעה ולא מעבר לכך".
ג. בתאריך 21/1/19, לאחר שהתברר כי התובעת עומדת על תביעתה, ניתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים וכן הורה בית הדין לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, כאשר במסגרת החלטה זו נקבע מפורשות כי המועד להגיש בקשות לזימון עדים שלא באמצעות תצהירים הוא במועד שהוקצב להגשת תצהירי הצד שמבקש את זימונם של אותם עדים.
ד. בתאריך 22/1/19 הגישה התובעת הודעה במסגרתה פירטה את רכיביה המעודכנים של תביעתה, בסכום כולל של 131,270.70 ₪, לפי הפירוט הבא:
*סכום של 45,000 ₪ מכח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 ובשל כך שהנתבעת לא המציאה לה הודעות על תנאי העסקתה, הן כמועמדת לעבודה והן כעובדת.
*- 1951, בגין הפרשי שכר המגיעים לה משום ששכרה שולם בחוסר ובהתעלם מוותקה ומהשעות הנוספות אותן ביצעה/עבדה.
*סכום של 4,984.5 ₪ מכח צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, בגין הפרשה בחסר לקרן הפנסיה.
*סכום של 4,601 ₪ בגין הפרשות חסרות שביצעה הנתבעת לתובעת בשל כך ששכרה לא עודכן בהתאם לוותק שצברה.
ה. בהמשך הוגשו, על ידי התובעת בקשות בעניינים הנוגעים לגילוי מסמכים ולשאלונים.
ו. בתאריך 26/3/19, לאחר שהצדדים הגישו מספר לא מבוטל של תגובות והודעות בענייני גמ"ס ושאלונים ולאחר שבית הדין נתן מספר לא מבוטל של החלטות ביניים, ניתנה החלטה מפורטת בנוגע לבקשת התובעת לקבלת מסמכים מסויימים מהנתבעת וכן בנוגע לבקשתה להפניית שאלון.
ואלו המסמכים שביקשה התובעת לקבל מהנתבעת:
א. העתק זימון התובעת לשימוע.
ב. פרוטוקול שימוע התובעת.
ג. אסמכתאות העברה והפקדת כספים לקרן פנסיית התובעת כנטען בכתב הג נתה.
ד. רשימת העובדים המלאה שעבדו יחד עם התובעת קודם לפיטורין.
ה. רשימת העובדים שפוטרו במועד בו פוטרה התובעת.
ו. אישור תשלום ימי הודעה מוקדמת ששולמו לתובעת.
ז. העתק הודעות לעובד על שינוי בתנאי העסקה התובעת לאורך תקופת העסקה.
ח. אסמכתאות לגמר חשבון מסודר לתובעת לאור העובדה שהנתבעת מודה בכתב הגנתה כי נותר חוב לתשלום שלא שולם לתובעת במסגרת פיטוריה.
ואלו השאלות אשר ביחס אליהן ביקשה התובעת כי ביה"ד יורה לנתבעת להשיב בתצהיר ערוך ומאומת כדין:
א. מדוע פוטרה התובעת?
ב. מהם האירועים שקדמו לפיטורים עליהם התריעה התובעת?
ג. מדוע לא הוצע לתובעת תפקיד חלופי לאור מכתב ההמלצה שניתן לתובעת.
ד. מי מנהל היום את הקאנטרי של המועצה?
ה. האם התובעת הותקפה במהלך עבודתה על ידי עובדת אחרת?
ו. האם התקיפה דווחה למשטרה?
ז. מהם הפעולות שביצעה המועצה בהמשך לתקיפה?
ח. האם המועצה הפסיקה את עבודתה של התוקפת?
ט. האם המועצה השיבה את התוקפת לעובדה סדירה ללא שהאירוע דווח?
י. האם התוקפת עדיין מועסקת על ידי המועצה?
יא. האם הוגשו נגד הנתבעת תביעות נוספות בעקבות האירוע?
יב. האם הוגשו נגד הנתבעת תביעות ב-3 שנים האחרונות על ידי עובדים שכירים כתובעת?
וכך קבע בית הדין בסעיף ה"דיון וההכרעה" של החלטתו וזאת לאחר שפירט את טענות הצדדים וכן את המס גרת הנורמטיבית הרלוונטית:
"לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, כפי שנטענו, בבקשות, בתשובות, בתגובות ובתשובות לתגובות, הן על נספחיהן וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, בדיון שהתקיים ביום 30/12/18 ובהודעת התובעת בדבר רכיבי תביעתה המעודכנים, הריני קובעת כך:
בכל הקשור למסמכים א. (העתק זימון התובעת לשימוע) ו-ב. (פרוטוקול שימוע התובעת) - הואיל ובכל הקשור לסיום יחסי העבודה בין הצדדים (ובמיוחד לאחר שרכיב פיצויי הפיטורים ירד מסדר היום) לא נתבע דבר, קרי - אין שום רכיב תביעה, הרי ששני מסמכים אלו אינם רלוונטיים לתביעה ועל כן ולכן אינני מחייבת את הנתבעת להמציאם לתובעת.
בכל הקשור למסמך ג (אסמכתאות העברה והפקדת כספים לקרן פנסיית התובעת) - ככל שהנתבעת לא המציאה מסמכים אלו וככל שהם ברשותה, עליה להעבירם לתובעת הואיל וקיימים שני רכיבי תביעה המתייחסים לענין זה.
בכל הקשור למסמכים ד.(רשימת העובדים המלאה שעבדו יחד עם התובעת קודם לפיטורין) ו-ה.(רשימת העובדים שפוטרו במועד בו פוטרה התובעת) - מעבר לעובדה שמדובר במידע הנוגע לצדדים שלישיים שאין שום סיבה לפגוע בפרטיותם הרי שלא מצאתי ברכיבי התביעה, רכיב הרלוונטי למסמכים אלו ולכן אינני מחייבת את הנתבעת להמציאם לתובעת.
בכל הקשור למסמך ו. (אישור תשלום ימי הודעה מוקדמת ששולמו לתובעת) - לא מצאתי שיש ברכיבי התביעה רכיב הקשור לתשלום הודעה מוקדמת לתובעת ולכן וגם הואיל ולא נטען כי בידי התובעת אין את כל תלושי השכר שלה, אינני מחייבת את הנתבעת להמציא מסמך זה לתובעת.
בכל הקשור למסמך ז (העתק הודעות לעובד על שינוי בתנאי העסקה התובעת לאורך תקופת העסקה) - הנתבעת הבהירה שוב ושוב טענותיה ביחס למסמכים אלו כאשר, לעת הזאת אף הצהירה כי אינה מאתרת אותם ולכן אין אפשרות לחייבה להעביר לתובעת מסמכים שאינה מוצאת אותם, מה גם שבענין רכיב התביעה הקשור למסמכים אלו, הנטל על הנתבעת (אשר לה כמפורט בכתב הגנתה, בדברים שאמר בא כוחה במסגרת הדיון המוקדם, בתגובותיה לבקשת הנתבעת ובתצהירה של גב' פטל, טענות שונות).
בכל הקשור למסמך ח. (אסמכתאות לגמר חשבון מסודר לתובעת לאור העובדה שהנתבעת מודה בכתב הגנתה) – לא ברור לביה"ד לאיזה מסמך מתכוונת התובעת, מעבר לתלוש השכר האחרון שקיבלה וכן לא ברור בגין איזה מרכיבי התביעה רלוונטי מסמך זה ולכן אינני מחייבת את הנתבעת להמציאו/ם לתובעת.
בכל הקשור לשאלון - ביה"ד הכריע כבר בענין זה, במסגרת החלטתו מיום 7/3/19 והואיל וקביעה זו עדיין נכונה ורלוונטית, היא תובא, כאן, שוב: " הואיל ובבקשתה וכן בתגובתה כללה התובעת התייחסות לשאלון, יובהר ויצויין, כבר עכשיו, כי הכלי של שאלון הינו כלי בו מאשר ביה"ד להשתמש במשורה ובמקרים נדירים ביותר, כאשר בעניינה של התובעת, לא הובהר מדוע יש להשתמש בכלי זה ולכן וגם מהטעמים שפרטה הנתבעת בסעיף 7 לתגובתה, אינני נעתרת לבקשתה בענין זה".
לסיכום קבע בית הדין כך:
"כמובהר וכמפורט לעיל והשים לב לטעם שמצאתי ברוב טענות הנתבעת, הריני נעתרת לבקשת התובעת בחלקה הקטן ביותר ובהתאם לכך מורה לנתבעת להעביר אליה, בתוך 14 יום מהיום,את המסמך/כים שבסעיף ג, לבקשתה.
וכן קבע:
"התובעת תגיש את תצהיריה בהתאם להחלטה מיום 21/1/19 (קרי, בתוך 30 יום מיום שתקבל מהנתבעת את המסמך/כים המצויין/נים בסעיף 6 להחלטה זו, כאשר הואיל וכל מה שקשור לסוגיית סיום יחסי העבודה בין הצדדים, לא קיבל ביטוי ברכיבי התביעה (זאת במיוחד לאחר שגם רכיב פיצויי הפיטורים ירד מהפרק), נדרשת התובעת להקפיד שלא להתייחס לעניינים שקשורים לסוגיה זו, במסגרת תצהירה/יה ובהתאם לכך וכן בהתאם לאמור בסעיף 5 להודעת הנתבעת מיום 12/3/19, תוותר היא על טענת הקיזוז שהעלתה בקשר להפרש פיצויי פיטורים " (כלל ההדגשות אינו במקור. א.י.)
כן מצא בית הדין לנכון, לנוכח התוצאה אליה הגיע והואיל וחלקה הארי של בקשת התובעת היה נטול ביסוס וכן נטול הצדקה, לחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪.
ז. בתאריך 12/4/19 הגישה התובעת בקשה "לעיון מחדש בהחלטה" כאשר במסגרת בקשה זו היא התייחסה גם לחיובה בהוצאות הנתבעת.
וכך קבע בית הדין בהחלטתו:"לא ברור מהו המקור המשפטי לבקשת התובעת "לעיון מחדש" ולכן הריני מורה על מחיקת חלק זה של בקשתה, קרי - חיובה בהוצאות הנתבעת, בהתאם להחלטה מיום 26/3/19 , בעינו עומד.
בכל הקשור להמצאת מסמכים - נראה כי הנתבעת המציאה את הנספחים שהוגדרו "נספח ג" ובכך לכאורה קיימה את החלטת
ביה"ד מיום 26/3/19 אולם ככל שהיתה דרישה להמצאת דו"חות נוכחות, כמבוקש בסעיף 2 לבקשתה הנוכחית של התובעת, היא מתבקשת להפנות את ביה"ד לכך.
במקביל, וככל שלא היתה דרישה שכזו, היא מוזמנת לפנות ישירות אל הנתבעת ולבקש ממנה להמציא לה דו"חות אלו.
ח. בתאריך 2/5/19 הגישה התובעת את תצהיר עדותה הראשית ובתאריך 15/5/19 הגישה הנתבעת בקשה למחיקת חלק מסעיפי תצהיר התובעת, כשהכוונה לסעיפים אשר לטענתה אינם רלוונטיים לתביעה.
ט. בתאריך 3/7/21 לאחר שהתובעת הגיבה לבקשת הנתבעת ולאחר שהשלימה תגובתה וכן העלתה טענות אשר לדוחות נוכחות אשר לא נמסרו לה וכן לאחר שהנתבעת התייחסה לבקשות/תגובות הנתבעת (תגובה אחרונה הוגשה ביום 27/6/19), ולאחר שניתנו מספר החלטות ביניים, ניתנה ההחלטה הבאה:
לנוכח בקשותיה החוזרות ונשנות של התובעת בנוגע לדו"חות הנוכחות, שב ביה"ד ועיין בתיק ומצא כי התאור העובדתי שבסעיפים 2-8 לתגובת הנתבעת מיום 16/6/19, תואם את השתלשלות העניינים בתיק זה ולכן הוא אינו מוצא לנכון לחייב את הנתבעת להמציא לתובעת דו"חות אלו.
בכל הקשור לבקשת הנתבעת למחיקת סעיפים 10-24 מתצהיר התובעת - גם בגין בקשה זו ולנוכח התגובה שהגישה התובעת, שב ביה"ד ועיין בכלל החומר שבתיק, לרבות הודעות, בקשות ותגובות הצדדים, וכן חזר ועיין בפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 30/12/18 ומצא, שגם בענין זה, הצדק עם הנתבעת, כאמור בסעיפים 1-5 לבקשתה המתוקנת, כאשר יש לשים לב כי אין שום סיבה להותיר בתצהירה של התובעת סעיפים המתייחסים לעניינים שלא נתבע בגינם שום סעד ולכן יימחקו סעיפים 10-24 מהתצהיר. כאשר מן הראוי להדגיש, כי ביה"ד לא ימנע מתובע לנסות ולהוכיח זכאותו לקבלת סעדים אותם תבע במסגרת כתב תביעתו, אך בוודאי שאין מקום שיאפשר לתובע לכלול במסגרת תצהירו דברים שאינם נכנסים למסגרת זו ובמיוחד כאשר המסגרת והרכיבים הרלוונטיים הוגדרו היטב בהחלטותיו של ביה"ד (ולענין זה רלוונטית, למשל, ההחלטה מיום 26/3/19).
בכל הקשור לבקשת התובעת שלא להותיר לנתבעת להביא ראיותיה (בקשה מיום 24/6/19) - לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה זו וזאת מהטעמים שפורטו בתגובת הנתבעת מיום 27/6/19 ולכן והואיל ורק עתה הכריע ביה"ד בבקשת האחרונה למחיקת סעיפים מתצהירה של התובעת, הכרעה שעובר לה, לא יכלה, למעשה, הנתבעת להגיש תצהירים, כפי שהיא ציינה, בצדק, בסעיף 6 לתגובתה האחרונה, הרי שהיא תגישם בתוך 30 יום מהיום, כאשר לאחר שתעשה כן, ייקבע מועד להוכחות.
לענין הוצאות משפט - לנוכח האמור בהחלטה זו, סבור ביה"ד שבהחלט היה מקום לחייב את התובעת, אשר הדרך בה בחרה לנהל ענייניה, עד כה, מקשה ומכבידה על ביה"ד וכן גורמת לבזבוז זמנה ומשאביה של הנתבעת, לשלם לאחרונה הוצאות משפט נוספות, מעבר לאלו בהן חוייבה במסגרת ההחלטה מיום 26/3/19, אך מתוך התחשבות בתובעת ולא בלי התלבטות, החלטתי שעניין זה יישקל עת יינתן פסק הדין בתיק זה וככל שתבקש זאת הנתבעת.
למעקב מזכירות לענין תצהירי הנתבעת" (ההדגשות (קו תחתון) אינן במקור. א.י.)
י. בתאריך 4/8/19 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של העדה מטעמה - היא גזברית המועצה - גב' חנה ש טיין (להלן - הגזברית), ומשעשתה כן, נקבע מועד להוכחות.
יא. בטרם הגיע מועד ישיבת ההוכחות ביקשה התובעת, ביום 6/10/19 להזמין את מר אייל דמרי - סגן ראש המועצה ומי שהיה מנהלה הישיר, להגיע להעיד כעד מטעמה.
יב. סביב בקשתה הנ"ל של התובעת הוגשו תגובות והתייחסות לתגובות כאשר בתאריך 29/10/19, קבע בית הדין, בין היתר כך:" ..למרות שנחיצות עדותו של מר דמרי לא לגמרי נהירה לבית הדין, בהינתן רכיבי התביעה שנותרו במחלוקת, וכדאי ליתן לתובעת את יומה, החלטתי לאשר את בקשתה בדבר זימונו של מר דמתי לישיבת ההוכחות הקבועה ליום 19/4/20 (ו/או לכל ישיבה נדחית אחרת)..."
יג. בהמשך ובשל מצב החירום המיוחד בוטלה ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19/4/20 ותחת זאת היא נקבעה ליום 26/10/20.
יד. בתאריך 23/10/20 הודיעה התובעת כי האקטואר מטעמה לא יוכל להגיע לישיבת ההוכחות ולכן קבע בית הדין שככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה דיונית אשר תאפשר את חקירת עדת הנתבעת בטרם ייחקר האקטואר מטעם התובעת לא יהיה מנוס אלא לדחות את עדותו ואת עדת הנתבעת למועד מאוחר יותר.
טו. בתאריך 26/10/20 התקיימה ישיבת הוכחות, כאשר בטרם נחקר מר דמרי והתובעת הזכיר בית הדין לצדדים כי מתצהירה של התובעת נמחקו הסעיפים 10-24 בהתאם להחלטה מיום 3/7/19 וכן הזכיר כי כל הקשור לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים אינו חלק מהתביעה ולכן אין לחקור על עניינים אלו.
טז. בהמשך ובהתאם לבקשת התובעת התיר בית הדין את העדתו של האקטואר מטעמה בדרך של היוועדות חזותית וכן התיר לתובעת שלא להיות נוכחת במועד ישיבת ההוכחות השני (בהתאם לבקשתה ובשל פטירת אימה).
יז. ישיבת ההוכחות השניה שנקבעה לשם חקירתו של האקטואר מטעם התובעת (בדרך של היוועדות חזותית) ולשם חקירתה של גזברית המועצה, היתה אמורה להתקיים ביום 16/12/20 אלא שבסופו של דבר ובהתחשב בבקשת הנתבעת אשר נאלצה לבקש את דחיית הישיבה הואיל והעדה מטעמה נחשפה לחולה קורונה מאומת, התקיימה, ביום 24/1/21.
יח. חקירתו של האקטואר לא היתה פשוטה, כפי שניתן ללמוד מהפרוטוקול, כאשר על חלק מהשאלות לא היה מוכן כבוד האקטואר לענות, עד שבשלב מסויים נאמרו הדברים הבאים:
"ב"כ הנתבעת: אין לי התנגדות שחוות הדעת תימשך מהתיק.
ב"כ התובעת: מתנגד. כל שאלה וכל תשובה שצריך לשאול אותו לגבי הנתונים העובדתיים, הוא אמור לתת תשובה. לא יכול להתערב ולהגיד לו שיעשה כך וכך אלא אם בית הדין יתיר לי זאת ואבקש ממנו. אני שם לב שהוא לא עונה על השאלות. אני לא חושב שאקטואר ומישהו המתעסק במספר עובדתיים יקבל הכנה על ידי עו"ד זה לא נכון וזה פסול כי אני לא אמור להגיד לו מה לענות. הוא אמור להסתכל על חוות הדעת וליתן תשובות. לכן אני אוכל לומר לו להתייחס לחישובים שבחוות הדעת. מדובר פה באדם מעל גיל 80 ומצב בריאותי לא קל. אני לא חושב כי נכון לגרום לו לכעסים האלה בטח בטח לגעת לו בציפור נפש הקשורה לאקטואריה והיא לא רלוונטית בכלל. לשאול על המספרים. אם הנתבעת התנגדה לדו"ח היא יכלה להתנגד. אין לי בעיה לבוא להגיד לו שיתרכז במספרים כאשר שואלים אותו שאלה עובדתית. יעשה חישוב ויחזיר תשובה. גם בית הדין יוכל להגיד באותה המידה. אני שומע כי אם המומחה לא ישיב לשאלות אז חוות הדעת לא תוכל לשמש אותנו. אני יודע את זה אבל לא חושב שצריך להכשיל אותו. שוב מבקש שנסביר לו שצריך לעשות חישוב מספרי ככל שהוא נשאל. ואת השאר נשאיר לסיכומים העיקר לא נגרום למומחה כאב.
ב"כ הנתבעת: אני חלילה לא מנסה להטעות את המומחה ולא מנסה לבלבלו וגם לא להרגיזו. אני שואל אותו שאלות לגיטימיות ובניגוד למה שאמר חברי, נתתי לו את הזמן לבדוק לגבי חגים והוא אמר שלא יכול לבדוק עכשיו. אני שואל אותו שאלות פשוטות ואין תשובות ואין גם נכונות לבדוק ולהודות בטעות. אני מבקש להמשיך לחקור אותו ואלו התשובות שלו ואם הוא רוצה להפסיק באמצע זה ענין שלו.
ברשות בית הדין ב"כ התובעת מנחה את העד שעליו לענות מספרית לשאלות
ת. אני לא יכול לעשות חישובים עכשיו עם הלחץ של בית הדין. עברו כמעט 3 שנים מאז עשיתי את חוות הדעת. אני יודע מה עשיתי. אם ביה"ד רוצה לקבל הבהרות אני מוכן לענות בכתב.
ב"כ התובעת: לאור המצב של העדות הזו וככל שביה"ד מעוניין לשאול את המומחה שאלות שיעביר לו בכתב והוא יענה. לא רוצה לפגוע בו ובמהימנות שלו הוא עבד איתי ועובד איתי בתיקים רבים וקצת קשה לי לראות אותו במצב הזה.
ב"כ הנתבעת: אנו מתנגדים לבקשה. מעולם לא נתקלתי בבקשה מעין זו. יש כאן מומחה שנחקר על שאלות לגיטימיות. ככל שהמומחה לא יודע להשיב עליהן זה המצב הקיים בפני בית הדין. אין מקום למקצה שיפורים. זה לא אחד מסדרי הדין ולא נתקלתי בבקשה כזו. קשה לי להגיב עליה. מבקש שיינתן לי להמשיך לחקור אותו. מספיק שנדרשנו לקיים דיון נוסף בשל כך שלא יכל להתייצב לחקירה בשל מצבו הבריאותי. אנו רוצים להתקדם ולסיים את התיק הזה היום. זה כבר דיון שלישי בתיק הזה" (עמ 35 משורה 23 לפרוטוקול עד עמ' 37 שורה 6 שם).
לנוכח הדברים הבאים ניתנה ההחלטה הבאה:"בית הדין מכבד את רצונו של ב"כ התובעת לדאוג לשלומו של המומחה, אולם אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי המומחה היה אמור להגיע מוכן לחקירתו היום כך שיענה על שאלותיו הלגיטימיות והחישוביות של ב"כ הנתבעת.
בנסיבות אלו ובשל הטעמים שהעלה ב"כ הנתבעת בהתנהגותו בבקשתו של ב"כ התובעת, לרבות העובדה כי ישיבה זו נקבעה בנוסף לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 26/10/20 כשאחת ממטרותיה היתה לחקור את המומחה - חקירה אשר בהתחשב במצבו הבריאותי נערכה בדרך של VC, אינני נעתרת לבקשת ב"כ התובעת ובנסיבות אלו, ככל שהמומחה לא מעונין להמשיך ולהשיב לשאלותיו של ב"כ הנתבעת, תסתיים עדותו וכל אחד מהצדדים יוכל לטעון בענין זה במסגרת סיכומיו" (עמ' 37 שורות 8-22 לפרוטוקול).
בעקבות ובהתאם להחלטה זו שחרר ב"כ התובעת את המומחה ואז ביקש ב"כ הנתבעת את הדברים הבאים:"בנסיבות אלו מבקש שחווה"ד של המומחה תצא מהתיק. שומע מביה"ד כי זו המשמעות של הדברים ומבקש שהענין ויובהר בהחלטה" (עמ' 38 שורות 1-2 לפרוטוקול)
וכדי למנוע אי הבנות ניתנה ההחלטה הבאה:"למניעת אי הבנות והואיל ובהחלטה שניתנה לפני דקות קצרות נרשם "וכל אחד מהצדדים יוכל לטעון בענין זה במסגרת סיכומיו" הריני מבהירה כי בנסיבות שנוצרו וכפי שהובהר בטרם ניתנה החלטה קודמת, הרי שמשמעות הדברים כי חוות דעתו של האקטואר וכן הבהרות לחוות דעת זו אינן עוד חלק מהתיק" (עמ' 38 שורות 6-18 לפרוטוקול).
יט. לאחר הדברים האלה נחקרה גזברית המועצה על תצהירה ובסיום ישיבת ההוכחות התקיים דיון שלא לפרוטוקול בסיומו אמרו באי כח הצדדים את הדברים הבאים:"שמענו את דברי בית הדין ונבחן אפשרות לבוא בדברים. לשם כך נקבל את הצעת בית הדין לאורכה בת 14 יום כדי להודיע אם הצלחנו להגיע להסכמות אשר ייתרו הצורך במתן פסק דין לדין, אם לאו.
מקובל עלינו כי היה ונודיע כי לא הצלחנו ו/או היה ולא נודיע כלום, יתחיל בית הדין למנות לנו את המועדים לשם הגשת סיכומינו - 30 יום לכל צד" (עמ' 55 שורות 16-20 לפרוטוקול).
בשים לב לדברים אלו ניתנה ההחלטה הבאה:"הואיל ואנו סבורים כי הטוב וההגון ביותר יהיה אם הצדדים יצליחו לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמות, הרינו נותנים להם שהות בת 14 יום כדי לנסות ולעשות כן.
היה ולא יצליחו הצדדים להגיע להסכמות ו/או היה ולא יודיעו דבר בתוך המועד הנקוב לעיל, נורה להם להגיש סיכומים (30 יום לכל צד).
למעקב.." (עמ' 55 שורות 26-30 לפרוטוקול וכן עמ' 56 שורה 1 שם).
כ. בתאריך 9/2/21 ולאחר שלמרבה הצער לא הגישו הצדדים הסכם פשרה ו/או כל דבר אחר, הזכיר להם בית הדין שעליהם להגיש את סיכומיהם.
כא. באמצע חודש 3/21 הגישה התובעת את סיכומיה כאשר בפתחם תיארה הליכי מו"מ שלטענתה התקיימו בינה לבין נציגי המועצה וכן ציינה סכומי כסף שלטענתה נאמר לה על ידי נציגי המועצה שעל המועצה לשלם לה. הנתבעת הגישה בקשה למחוק חלק מסיכומי התובעת תוך שהיא טוענת כי הנטען בהם אשר למו"מ כזה או אחר או אשר לדברים כאלו או אחרים שיוחסו לנציגי המועצה הינם שקריים.
כב. בתאריך 25/3/21 ולאחר שלתובעת ניתנה הזדמנות להתייחס לבקשת הנתבעת ניתנה ההחלטה הבאה:"לאחר שבית הדין שב וקרא את העמוד הראשון של סיכומי התובעת, את בקשת הנתבעת מיום 17/3/21 ואת תגובת
התובעת אשר הוגשה היום הוא הגיע לכלל מסקנה כי גם אם לב"כ התובעת לא היתה כוונה רעה עת תיאר את הדברים שמסרה לו התובעת אשר למו"מ כזה או אחר שניהלה,לטענתה, עם מי מעובדי המועצה, הרי שצודק ב"כ הנתבעת בבקשתו שתאור זה יימחק מסיכומי התובעת ולכן הריני מורה לאחרונה להגיש, עד ליום 6/4/21 העתק חדש של סיכומיה והפעם בלי האמור במודגש בעמוד הראשון לסיכומים שהגישה.
מזכירות בית הדין מתבקשת לדאוג לכך שהסיכומים שהגישה התובעת ביום 15/3/21 ייגרעו מהתיק.
סוגיית הוצאות המשפט תוכרע בסיום ההליך.
למעקב ביום 7/4/21".
כג. בתאריך 25/3/21 הגישה התובעת את סיכומיה כפי שנדרשה בהחלטה הנ"ל ו בתאריך 30/5/21 הגישה הנתבעת את סיכומיה ולכן הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א. מיום 21/6/12 ועד ליום 31/1/18, הועסקה התובעת ע"י הנתבעת בתפקיד מנהלת הקאנטרי .
ב. התובעת נקלטה לעבודתה אצל הנתבעת כעובדת בשכר מינימום שעתי ולאחר כחודש הועלה שכרה לשכר שעתי של 35 ₪ וכן שולם לה הפרש רטרואקטיבי.
ג. בחודש אפריל 2016 הועברה התובעת להיות מועסקת בהיקף של משרה מלאה לפי דירוג דרגה, מה שגרם בפועל לכך ששכרה היה נמוך מהשכר שקיבלה קודם לשינוי זה.
ד. במסגרת מכתב נושא תאריך 10/4/16, הבהירה התובעת כי השכר שסוכם איתה עמד על 35 ₪ לשעה בתוספת נסיעות ודרשה להחזיר את שכרה החודשי לשכר שהיתה מקבלת טרם השינוי של שנת 2016.
ה. בעקבות כך עדכנה המועצה את שכרה של התובעת תוך שהגדירה את דרגת הניידות שלה לדרגת ניידות רכב ד' מה שהוביל לכך ששכרה החודשי של התובעת היה גבוה מהשכר החודשי אותו קיבלה טרם השינוי של 2016.
ו. בתאריך 24/9/17 הודיעה התובעת לנתבעת על התפטרותה.

4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:

א. האם זכאית התובעת לפיצוי מכח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 (להלן חוק הודעה לעובד)?
ב. האם זכאית התובעת לתשלום הפרשים בגין עבודה בשעות נוספות?
ג. האם זכאית התובעת לפיצוי עקב הפקדות בחסר לקרן הפנסיה?
ד. האם זכאית התובעת לפיצוי עקב הפקדות בחסר של "חלק העובד" לטובת קרן הפנסיה?

להלן נדון בפלוגתאות לפי סידרן,

5. האם זכאית התובעת לפיצוי מכח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 (להלן חוק הודעה לעובד)?
התובעת טוענת כי הנתבעת לא המציאה לה הודעה לעובד עם תחילת העסקתה וכן לא מסרה לה הודעה מתאימה עת שינתה את תנאי העסקתה בשנת 2016 . על כן, מעמידה התובעת רכיב זה של תביעתה על סכום של 45,000 ₪.
הנתבעת טוענת כי יש לדחות רכיב זה של התביעה מאחר והתובעת ידעה היטב על תנאי עבודתה גם בטרם התחילה לעבוד וגם עת שונו תנאים אלו.
לחילופין טענת הנתבעת כי הסכום שתבעה התובעת מופרך לחלוטין.

דיון והכרעה
חוק הודעה לעובד קובע בסעיף 1 את חובתו של המעסיק למסור לעובדו הודעה על תנאי העבודה, כדלקמן: "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה..." אלא אם השינוי בתנאי העבודה נובע משינוי בדין או שהשינוי מופיע בתלוש השכר של העובד .

סעיף 3 לחוק הודעה לעובד מחייב מסירת הודעה נוספת אם חל שינוי בתנאי העבודה באחד מהפרטים הכלולים בהודעה על תנאי העבודה כמפורט למעלה.

סעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד מקנה לבית הדין, החל מסוף שנת 2011, סמכות לחייב מעסיק לשלם לעובד פיצוי בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪, ובמידה שהמעסיק הפר ביודעין את חובתו לתת הודעה לעובד, וזאת גם בלא שהוכח נזק לעובד .

בית הדין הארצי עמד על חשיבות ההקפדה על הוראות חוק הודעה לעובד בע"ע (ארצי) 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ מיום 3/5/2011 ובזו הלשון :
"הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים ".
ומן הכלל אם הפרט - בעניין מסירת ההודעה בתחילת העסקת התובעת נוצר מצב ב ו מחד התובעת מודה בקבלת ה ודעה לעובד עובר לתחילת העסקתה ומאידך ההודעה שנמסרה לה אינה עומדת בכללים שהתווה חוק.
כך, לכתב התביעה עצמו צורף מכתב מיום 12/6/12 שהוכתר בשם "מכתב העסקה" ומעיון בו עולה כי מדובר למעשה בהודעה לעובד. לכשנשאלה התובעת לגבי המכתב הודתה כי זה אכן נמסר לידיה -
"ש. מפנה לסעיפים 26-27 לתצהירך. את מצהירה כי המועצה מעולם לא המציאה לך הודעה על תנאי עבודתך.
ת. נכון.
ש. את עומדת מאחורי הטענה הזו.
ת. כן.
ש. מציג לך מסמך מ- 12/6/12 מכתב העסקה...
....
ת. בסעיף 27 רשום כי בוצעו שינויים בתנאי העסקתי מבלי שיוציאו לי מכתב הודעה ועל זה אני מדברת. לא על מכתב הקבלה שלי לעבודה שצורף כנספח א' לכתב התביעה, עליו ידעתי. עדיין מאה אחוז משרה זה לפי שכר של 35 ₪ לשעה ובסעיף 27 אני מציינת כי בוצעו שינויים מבלי להודיע לי. " (עמוד 19 שורות 14-19, לפרוטוקול ועמוד 15 שורות 1-4, שם).

דא עקא, מעיון באותו מסמך עולה כי רק חלק מהנתונים המתחייבים לפי החוק אכן מופיעים בו כאשר לא צוין בו השכר שישולם לתובעת בעד עבודתה.
וראו המכתב מיום 12/ 6/12 שצורף לכתב התביעה ובו נאמר בזו הלשון - "בהמשך לשיחתנו בדבר העסקתך ב"קאנטרי כיף"... הריני להודיעך כי העסקתך במסגרת החברה הכלכלית תחל מתאריך 21/6/12 בהיקף של 100% משרה.
תחת הגדרת התפקיד עובד מנהלה. במסגרת תפקידך ב"קאנטרי כיף", האחריות למעקב של רישום כניסה ויציאה של באי הקאנטרי, שיווק מינויים וגדלת נפח הפעילות, הפעלת הערכת הממוחשבת לבקרת מינויים והפעלת תוכנת המינויים, סיוע באחזקת המבנה ומעקב והפקדת כספים.
שעות הפעילות הם בהתאם לצרכי הקאנטרי ובכפיפות לממונים. שיבוצך שעות העבודה יהיה בתאם לחלוקה שתיקבע לפי שעות הפעילות וצרכי הקאנטרי.
תנאי העסקתך יקבעו במדור שכר על פי הדירוג המנהלי ובהתאם למסמכים שתמצא בדבר וותק וכד'. יש להשלים הניירת במיידי במדור שכר במועצה, כמו כן ישולמו הוצאות נסיעה לפי דווח".

ויובהר, לא הייתה מניעה כי תינתן "הודעה נוספת לעובד" לאחר ק בלת הנתונים במדור השכר בנתבעת, אולם משלא הוצג כל מסמך נוסף הקובע את שכרה של התובעת, הרי שנפל פגם במסירת ההודעה. בעניין זה ייאמר כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היא א ינה רשאית לחתום על הסכמי עבודה לאור היותה מועצה מקומית, טענה זו אינה רלוונטית למסירת הודעה לעובד, השונה במהותה מהסכם העסקה, ומסירתה מחייבת על פי חוק כל מעסיק.

עם זאת ולמרות שנפל פגם בהודעה, הרי שאין מקום להורות על פיצוי וזאת היות וסעיף 5 לחוק הודעה לעובד, מתנה את תשלום הפיצוי בכך שההודעה לעובד לא נמסרה ביודעין. בדומה לאופן בו פורשה דרישת "ביודעין" בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 נפסק כי נדרשת כוונה מיוחדת שתתלווה להפרת ההוראה החוקית בה מדובר והיא כוונה שהפרת הוראת החוק תקדם אפשרות לפגיעה בזכויות העובד על ידי יצירת אי ודאות שלמניעתה נחקקה ההוראה (סע"ש (י-ם) 51723-06-12 שמעון גנדל - צרכניית החסד, 14.4.15; סע"ש (ת"א) 52613-09-12 אוריה שומרון - משה טביב 5.7.15). בענייננו, הגם שההודעה לעובד לא הכילה את גובה השכר הרי שלא הוכח כי הדבר נעשה על מנת לפגוע בזכויותיה של התובעת , במיוחד מקום בו צוין מפורשות כי השכר ייקבע במדור שכר תוך מתן לתובעת כתובת ברורה לבירורים. על כן, אי מקום לפסוק פיצוי בגין אי מסירת הודעה בתחילת ההעסקה .
לגבי הטענות בדבר הפרת חובת הנתבעת למסור הודעה לעובד אחר ביצוע שינויים בתנאי העסקת התובעת - הרי שעל פניו יש ממש בטענת הנתבעת שכן אין חולק כי בחודש אפריל 2016 החלה התובעת להיות מועסקת בהיקף של משרה מלאה לפי דירוג דרגה, תוך הפחתת שכר.
כמו כן, לאחר תלונות מצד הנתבעת שונו תנאי התשלום שוב עת עדכנה הנתבעת את שכרה של התובעת תוך הגדרת דרגת הניידות רכב ד' , מה שהוביל לכך ששכרה החודשי של התובעת היה גבוה מהשכר החודשי אותו קיבלה טרם השינוי.
עם זאת, כפי שפורט לעיל החובה במתן הודעה לעובד בדבר שינוי קמה מקום בו לא ניתן ללמוד על השינוי מתוך תלושי השכר. והנה, מעיון בתלושי השכר של אפריל/מאי 2016 לעומת מרץ פברואר 2016 עולים השינויים הבאים-
א. באפריל 2016 שונה אופן התשלום לשכר יסוד צמוד דרגה (תחילה בסך 2,984 ₪ בגין דרגה 8 וכבר בחודש מאי 2016 בסך 3,202 ₪ בגין דרגה מנהלית 9), זאת לעומת תשלום משכורת ללא דרג ה על בסיס שכר שעתי והכפלתו במספר השעות שבוצעו.
ב. באפריל 2016 החלו להשתלם לתובעת תוספות רבות שלא שולמו עובר לכך שמקורם בהסכמים קיבוציים לעובדי מדרג מנהלי ובסך 5,128 ₪ נוספים (תוספת שיקלית, תוספת עפ"י חוק, הסכם שכר 2001, תוספת מדורגת, תוספת 2011, תוספת מעו"ף ועוד). עובר לשינוי לא שולמו התוספות.
ג. חל שינוי בהחזרי ההוצאות; כך שעובר לשינוי שולם סך של כ-604 ₪ עבור החזר הוצאות נסיעה, ולאחר השינוי עמד סך החזר ההוצאות על למעלה מ-1,500 ₪.
ד. כמו כן, היות ובתלוש שכר מפורט היטב אופן ביצוע ההפרשות הפנסיוניות, הרי שבמידה וחל שינוי באופן ההפרשות, ניתן ללמוד זאת מהתלוש.

אם אין די במפורט לעיל, הרי שיש לשים לב לכך שהתובעת פנתה לנתבעת מיד עם קבלת תלוש השכר ביום 1 0/4/2016 והלינה על דברים שלא נראו לה וביקשה את שינויים. במצב דברים זה, בו השינויים בשכר באו לידי ביטוי בתלוש בצורה ברורה, הרי שלא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין כך שלא מסרה לתובעת "הודעה לעובד" בשל אותם שינויים.
וראו בעניין זה עדות התובעת לפנינו -
ב"כ הנתבעת: היכן זה צורף לכתב התביעה. זה צורף לכתב ההגנה - מפנה לנספח 3 לתצהיר של גב' שטיין.
ת. מעיינת במסמך.
ש. מאשרת כי זה מכתב ששלחת.
ת. כן.
ש. המכתב נשלח ב- 10/4/16.
ת. כן.
ש. במכתב את כותבת כי ביום 10/4 קיבלת את תלוש השכר ו"גיליתי באופן מפתיע כי שכרי קוצץ".
ת. כן.
ש. ז"א ב- 10/4 קיבלת את התלוש וב- 10/4 כבר כתבת את המכתב.
ת. כן, אחרי התייעצות.
ש. ראית בתלוש כי יש עברת להיקף משרה של 100% ולדירוג מינהלי 8?
ת. נכון.
ש. שינויים שראית בתלוש השכר.
ת. כן.
ש. את כותבת בהמשך המכתב "אציין שוב כי ההחלטה על דירוג השכר והיקף המשרה גם אם הם על פי החוק נקבעה באופן חד צדדי".
ת. נכון ללא ידיעתי וללא הסכמתי. " (עמוד 21 שורות 3-23 לפרוטוקול ).

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם נציין כי למרות שמצאנו כי בנסיבותיו של תיק זה לא היתה חובה ליתן הודעה בדבר השינוי בתנאי העסקה/שכר שכן אלו באו לידי ביטוי בצורה ברורה בתלושי השכר, הרי שהיה גם היה מק ום לבצע שימוע בטרם עריכת שינוי במתכונת העסקת התובעת (הכוונה לערוך שימוע לפני השינוי של השכר לפי דרגה), עם זאת, מקום בו לא נתבע פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, לא מצאנו לנכון להרחיב בנושא זה ו/או לחייב את הנתבעת בפיצוי בגינו.
לנוכח כל המקובץ לעיל, התביעה בגין הפרת חוק הודעה לעובד - נדחית.

6. האם זכאית התובעת לתשלום הפרשים בגין עבודה בשעות נוספות?
לטענת התובעת הנתבעת שילמה לה עבור עבודה בשעות נוספות בחסר, הן לאור המתואר לעיל לעניין שכר הבסיס ממנו נגזר התשלום והן היות ולא שילמה עבור כל השעות הנוספות שהיא ביצעה ושאושרו על ידי מנהלה הישיר - מר דמרי. בגין האמור נתבע סך של 76,685.2 ₪ מכח חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה).
לטענת הנתבעת לתובעת שולמו מלוא שעות הנוספות שביצעה כאשר היא לא הוכיחה אחרת.
עוד טענה הנתבעת כי הטענה בדבר אי תשל ום עבור השעות שאושרו על ידי מנהל הנתבעת מהווה הרחבת חזית אסורה שכן היא עלתה רק במסגרת החקירה. לבסוף, מעלה התובעת טענה חלופית לפ יה ההפרש עומד על סכום של 921 ₪ בלבד.

דיון והכרעה
יש להפריד בין טיעוני התובעת בדבר הפרשים הנובעים מגובה שכר הבסיס כפי שתואר ב חוות דעת האקטואר, שכאמור הוצאה מהתיק, לבין הטענה כי ישנן שעות נוספות שביצעה ולא שולם לה עבורן שכר כלל.
אשר לסוג הטענות הראשון הרי שעם הוצאת חוות דעת האקטואר דינן דחייה על הסף בהיעדר כל ראייה אחרת ואף ללא פירוט מתאים של העובדות עליהן נסמכת התובעת.
שונה הוא הדין ביחס לטענת התובעת לפיה ישנן שעות שכלל לא שולם לה עבורן, טענה אשר לכל הפחות מחייבת המשך בדיקה.
בעניין זה ייאמר כבר עתה כי אין לקבל את טענת הנתבעת להרחבת חזית שכן בסיס מספק לטענה לפיה שעות העבודה שביצעה התובעת ושאושרו על ידי מנהלה, לא שולמו לה בפועל, ניתן למצוא כבר במסגרת תצהירה ( ראו סעיפים 6 ו-29 לתצהיר התובעת).
עם זאת, תמוהה טענת התובעת לפיה ישנם דו"חות נוכחות בחתימת מנהלה הישיר המשקפים עבודה בשעות נוספות בהיקף גדול יותר מזה העולה מדו"חות הנוכחות הידניים הנושאים את חתימתה ואשר הוגשו על ידה ומטעמה. על כן, מצאנו לנכון לקבוע כי נקודת המוצא היא דו"חות הנוכחות שהגישה התובעת והחתומים על ידה וכן מצאנו לנכון לקבוע כי הם המשקפים את מספר השעות שביצעה בפועל שכן חזקה על התובעת, שברישומים שהיא ערכה, היא לא רשמה בחסר את שעות עבודתה.
לאחר עיון בדו"חות הנ"ל ולאחר עריכת בדיקה מדגמית, שכן התובעת לא ביצעה חישוב של השעות הנוספות המגיעות לה בהתאם לדו"חות הנוכחות שהגישה והצלבתם עם תלושי השכר, מצאנו כי -
א. בחודש מאי 2016 ביצעה התובעת 9 שעות נוספות בערך של 125% ושעתיים נוספות בערך של 150%. מעיון בתלוש השכר עולה כי שולמו לתובעת 8 שעות נוספות בערך של 125% ו-12 שעות נוספות בערך של 150%.
ב. בחודש אפריל 2017 ביצעה התובעת 19 שעות נוספות בערך של 125%. מעיון בתלוש השכר עולה כי שולמו לתובעת 16 שעות בערך של 150% וכן 8 שעות בערך 125%.
על כן, בגין השנים 2016-2017 התביעה לתשלום שעות נוספות, נדחית.
אשר לשנים הקודמות - לא צוין בתלושי הש כר תשלום עבור שעות נוספות ולכן ו לאחר עיון מדגמי בדו"חות הנוכחות (שכן גם בקשר לשנים אלו לא ערכה התובעת את החישוב המתבקש) עולה כי התובעת ביצעה בשנים אלה שעות נוספות בהיקף נמוך ובממוצע של 2.6 שעות בחודש -
א. באוגוסט 2012 ביצעה התובעת 3.5 שעות נוספות.
ב. באגוסט 2013 ביצעה התובעת 1.5 שעות נוספות.
ג. במרץ 2014 ביצעה התובעת 2 שעות נוספות.
ד. בספטמבר 2015 ביצעה התובעת 3.5 שעות נוספות.
על כן, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 4,777.5 ₪ לפי החישוב הבא - 42 חודשים * 125% * 2.6 שעות * 35 ₪ .

7. האם זכאית התובעת לפיצוי עקב הפרשות בחסר לקרן הפנסיה?
לטענת התובעת היא זכאית לסכום של 4,984.5 ₪ מכח צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, בגין הפרשה בחסר לקרן הפנסיה.
לטענת הנתבעת יש לדחות רכיב זה של התביעה.

דיון והכרעה
את טענותיה בדבר זכאותה להפרשים פנסיוניים מבססת התובעת על הטענה לפיה שכר היסוד ממ נו נגזרו ההפרשות שולם לה בחסר מאחר והנתבעת לא התחשבה בוותק ובדרגה המתאימים לתובעת.
כל טיעוני התובעת בעניין ההפרשים נסמכו על חוות דעת האקטואר שכאמור הו צאה מהתיק, ולמעשה די בכך על מנת לדחות את הת ביעה בגין רכיב זה. למעלה מן הצורך נציין כי התובעת לא סיפקה ולו בדל של ראיה להוכיח כי היא זכאית לדרגה גבוהה מזו שקיבלה בפועל ובפרט לדרגה 13 השמורה למזכיר/גזבר המועצה. התובעת גם לא פירטה איזו טעות נפלה בחישוב הוותק.

להשלמת התמונה נציין כי מצאנו ממש בטענת התובעת לפיה לאחר השינוי שחל באפריל 2016 בתנאי העסקתה ירד ערך התשלום השעתי, דבר שיש בו כדי להפחית את גובה ההפקדות הפנסיוניות. כך, מעיון בתלושי השכר עולה כי השכר השעתי ירד מ-35 ₪ לתשלום הנע בין 27.46 ₪ ל-31.24 ₪. חרף האמור מצאנו כי הדבר אינו מזכה את התובעת בתשלום הפרשים בפני עצמו משני טעמים:
א. לא נטען וממילא לא הוכח כי אין רכיבים פנסיוניים נוספים מלבד שכר הבסיס, שכן בתלוש השכר מופיעה רובריקה המפרטת תוספות שכר פנסיוניות לבסיס המצטברות לאלפי שקלים מעבר לשכר הבסיס.
ב. מקום בו התובעת המשיכה לעבוד במשך כשנתיים בתנאים החדשים, הרי שיש לראות בה כמי שהסכימה , ולו בדרך של התנהגות, לשינוי האמור (ר' תב"ע (ארצי) נד/86-3‎ יוחנן גולן - אי. אל. די. בע"מ (פורסם בנבו, ( (30.6.94.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו שכרה הכולל של התובעת עלה כתוצאה מהשינוי האמור, על כן אין המדובר בהרעה בתנאים, אלא בשינויי המגלם יתרונות וחסרונות עבור התובעת, באופן המאפשר את קבלתו בהתנהגות ביתר קלות.

על כן, התביעה להפרשי הפקדות פנסיוניות - נדחית.

8. האם זכאית התובעת לפיצוי עקב הפרשות בחסר של "חלק העובד" לטובת קרן הפנסיה?
לטענת התובעת מקום בו שכר הבסיס שלה חושב בחסר הרי שחלק העובד המופקד לקרן פנסיוניות, הנגזר ממנו, הופקד בחסר. ולכן יש לחייב את הנתבעת בסכום של 4,601 ₪ .
הנתבעת מכחישה זכאותה של התובעת לרכיב זה.

דיון והכרעה
די באמור בחלק לעיל המתייחס לפיצוי בגין פיצוי הפקדות פנסיוניות בחסר, בכדי לדחות גם רכיב זה. יתרה מזאת, מקום בו התובעת מבקשת פיצוי בגין חלק עובד, מבלי שטענה כי כספים נוכו משכרה ולא הופקדו לקופה וכן מבלי שטענה לנזקים אקטואריים ל קרן הפנסיה עקב הפקדות פחותות של "חלק העובד" , הרי שכלל לא ברורה מהות התביעה ודינה להידחות.

9. סוף דבר-
לנוכח האמור לעיל ולאחר שמצאנו ממש בחלק קטן ביותר של התביעה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 4,777.5 ₪ בגין הפרשי תשלום שעות נוספות.
הסכום הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל , כאשר אין מקום לחייב את הנתבעת בהלנת שכר גם בשל כך ש טענה זו עלתה רק במסגרת הסיכומים וגם בשל כך שרכיב זה ממילא התיישן .

10. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד-
מאחר ודחינו את התביעה בחלקה הארי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת, אותם החלטנו להעמיד על הרף הנמוך לנוכח התרשמותנו לטובה מעדותה הכנה של התובעת וכן היות ובחלק מהסוגיות הייתה שאלה משפטית של ממש. אשר על כן ולאחר ששקלנו גם את טענות הנתבעת אשר לסוגיה זו, החלטנו לחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:

א. סכום של 5, 000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
ב. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט .

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

10. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אלול תשפ"א, (22 באוגוסט 2021 ), בהעדר הצדדים.

מר יגאל הולצר
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר ראובן כהן
נציג ציבור
(מעסיקים)