הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 5667-03-19

לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן\

התובע:
יעקב שטרית
ע"י ב"כ: עו"ד רפאל בר

-

הנתבעת:
קל-קל תעשיות (2002) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שרון פוקס

החלטה

לפניי שתי בקשות מטעם התובע מיום 27/4/21 , האחת – בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעת; והשנייה – בקשה לזימון עדים.
הנתבעת השיבה לבקשות בתאריכים 05/05/21 ו-28/04/21 - בהתאמה.

רקע
התובע הגיש כנגד הנתבעת, מעסיקתו לשעבר, תובענה במסגרתה טען, בין היתר, כי הנתבעת חבה לו שורה של זכויות קוגנטיות; כי הנתבעת התעמרה בו והוציאה את דיבתו; וכי פיטרה אותו שלא כדין – הן במישור הפרוצדוראלי והן במישור שיקול הדעת. בין היתר, טען התובע כי פיטוריו הם מזימה של מנכ"ל הנתבעת, והם נסמכים על שיקולים לא לגיטימיים, ובפרט על האשמות שווא. התביעה הועמדה על סך של 624,132 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה, ועתרה לדחות את התביעה. כן הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, שלפיו התובע נותר חייב לה כספים בשל עילות שונות, שאינן דורשות פירוט לצורך החלטה זו.

הצדדים הופנו לגישור – שלא צלח, ולאחר שקוים דיון מוקדם, הורה בית הדין על הגשת תצהירי עדות ראשית. מטעם התובע הוגש תצהירו. הנתבעת הגישה מטעמה תצהירי העדים הבאים: מר גבי סקורר, שלפי תצהירו משמש כמנכ"ל הנתבעת מאז חודש 03/2018; מר עמי ג'אנח, שלפי תצהירו משמש דירקטור בנתבעת; מר נדב בן מויאל, שלפי תצהירו היה בעלים של חנות לציוד משרדי ואביזרי תקשורת ומדפסות, ובמסגרת זו שימש ספק של הנתבעת; מר ארז עומר, שלפי תצהירו שימש מנהל תפעול בנתבעת, ועבד לצד התובע. סמוך לאחר הגשת תצהירי הנתבעת, הגיש התובע את בקשותיו מושא החלטה זו.

הבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעת
התובע עותר למחוק שורה של סעיפים מתצהירי הנתבעת, כמפורט להלן: מתצהיר מר עמי ג'אנח – את סעיף 8; מתצהיר מר גבי סקורר – את סעיפים 44, 45 ו-83; את מלוא תצהיר מר נדב בן מויאל, דהיינו להורות על הוצאתו מהתיק.
לטענת התובע, הנתבעת מנסה לבצע במסגרת תצהיריה מקצה שיפורים בהגנתה, בניגוד לסדרי הדין, ואין לאפשר זאת. לפי טיעונו, הסעיפים שמחיקתם מתבקשת, וכן תצהירו של מר בן מויאל מהווים הרחבה אסורה של חזית המחלוקת, באשר אין לעובדות המפורטות בהן זכר בכתב ההגנה. עוד טוען התובע כי מאחר שמדובר בהרחבת חזית, ונוכח התנגדותו לה, ובהיעדר בקשה לתיקון כתב ההגנה - אין להתיר לנתבעת לתקן את הגנתה, תוך הגנבת טענות בדלת האחורית, לא כל שכן בשים לב שמדובר בטענות בעלות גוון פלילי. התובע הוסיף, כי ככל שבית הדין יראה לאפשר לנתבעת לתקן את " כתבי טענותיה הראשונים", הרי שיש לפסוק לחובתה " הוצאות ראויים כבדי משקל", לאור ההשלכות הדיוניות הכרוכות בכך, השלב המתקדם של ההליך, חומרת המחדל הרשלני וחוסר תום לבה.

הנתבעת התנגדה לבקשה, וכדי שלא להאריך מעבר לצורך, תובאנה טענותיה במסגרת הדיון בכל אחת מדרישות התובע.

המסגרת הנורמטיבית – בהתאם לכלל האוסר על הרחבת חזית, בעל דין אינו רשאי לחרוג מחזית המחלוקת כפי שנגדרה בכתבי הטענות, אלא אם כן בית הדין נעתר לבקשה לתקן את כתבי הטענות, או שבעל הדין שכנגד נתן את הסכמתו להרחבת חזית המחלוקת – במפורש או מכללא. הרציונל העומד ביסוד הכלל הוא למנוע מצב שבו בעל דין ' מופתע', לאפשר לו להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות שמועלות על ידי הצד שכנגד בכתבי טענותיו, ובכך למנוע עיוות דין; והוא גם מגשים עקרונות חשובים של ייעול הדיון, מיקודו וסופותיו [ ראו למשל: ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נגד בי באר שבע בע"מ, מיום 18/04/19]. עם זאת, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון - כל שכן שזהו הדין בבית הדין לעבודה שנוהג בגמישות דיונית יחסית – במקרים מסוימים רשאי בית המשפט לאפשר העלאת טענות נוספות, חרף שלא נזכרו בכתבי הטענות, לא רק באמצעות מתן רשות לתקן כתב התביעה או כתב ההגנה, אלא בכפוף להבטחת האפשרות להתמודד עם הטענות בתצהירים, או בעדויות עצמן, והכל בתנאי שתובטח הגינות ההליך, ולא יתאפשר לבעל דין להשיג לעצמו יתרונות באמצעות "תרגילים" פרוצדוראליים. בגדר האמור לעיל, יש לבחון את מידת חריגת הטענות מחזית המחלוקת, היינו: האם הטענות החדשות ( בתצהירים) חורגות מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים. וכך נפסק: "הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבעת להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות ההליך כלפי כולי עלמא.". [ רע"א 5784/08 עיריית הרצליה נגד אברהם יצחק בע"מ, מיום 15/05/08].

הבקשה בנוגע לתצהיר מר עמי ג'אנח
בסעיף 8 לתצהיר מר ג'אנח נכתב כך: "במסגרת היחסים הקרובים והאמון בינינו, התובע קיבל ממני עזרה ( הלוואה) בסך 120 אלף ₪ למשך 4 חודשים, אותם עד היום לא החזיר זה כמה שנים.". התובע טוען כי: "לעובדה זו אין זכר בכתב ההגנה ו/או התביעה שכנגד, ואינה רלבנטית לפלוגתאות בין הצדדים בהליך דנא.".

טענת התובע אינה מדוייקת הואיל ובסעיף 19 לכתב ההגנה נכתב: "כהוכחה לקרבה ולטיב הקשר, בטרם החל להיות מועסק אצל הנתבעת, התובע קיבל הלוואה אישית ממר ג'אנח בהיקף של 120 אש"ח, הלוואה שניתנה כסיוע אישי על רקע החברות.". מכאן, שהטענה להרחבת חזית בנקודה זו – נדחית. בהתייחס לטענת התובע כי אותה " עילת הגנה" אינה רלבנטית לפלוגתאות בין הצדדים, אומר כי היא הועלתה באופן כללי וסתמי, ואין היא מהווה עילה למחיקת הסעיף.

אשר על כן, הבקשה למחיקת סעיף 8 לתצהיר מר ג'אנח – נדחית.
הבקשות בעניין תצהירו של מר סקורר ותצהיר מר בן מויאל
כך נכתב בסעיפים 44, 45 ו-83 לתצהיר מר סקורר, אשר מחיקתם מתבקשת:
"44. הנני מצהיר כי לאחר השימוע שערכתי לתובע, הגיע אליי מר אריאל ג'אנח המשמש כמנהל במפעל ומסר לי מידע שהגיע אליו מספק של הנתבעת, בשם נדב שיווק לפיו התובע ביצע הזמנות של טאבלטים ומצלמת דרך לרכב לקח אותם לעצמו וביקש לשלמם באמצעות הגדלת כמויות פיקטיבית בהזמנות של הנתבעת ולחייבה ביתר על הזמנות שהיא מבצעת ברגיל אצל אותו ספק.
45. לאחר בירור עם אותו נדב הוא אישר את העובדות הללו ואלה שימשו אותי במכלול השיקולים לגבי המשך העסקתו של התובע. באותה עת לאחר שכבר ממילא הצטברו כנגד התובע טענות וחשדות שדי היה בהם לצורך קבלת החלטה בעניינו, הוחלט שלא לעמת אותו עם הטענות של נדב שיווק.
...
83. אני סבור כמנהל הנתבעת שיש לשלול את זכאותו של התובע לפ"פ בהתאם לתקנון העבודה בשל העבירות בהן הוא חשוד בקשר עם ' כתר' ובשל המעילה החמורה באמון והפרת האמונים בכל הקשור להתנהלותו מול הספק נדב שיווק.".

תצהירו של מר בן מויאל נועד לתמוך בטענות אלו של המעסיקה, ובמסגרת תצהירו מתוארים שני מקרים בהם התובע " לקח" ממנו - כך לפי הטענה - מספר פריטים (" טאבלטים, מצלמות רכב ואביזרים שונים"), וביקש הימנו להגדיל באופן פיקטיבי את הכמויות " בהזמנות הלגיטימיות" של הנתבעת. לפי אותו תצהיר, התובע אף פנה למר בן מויאל כדי לבצע " הזמנת רכש נוספת" עבור הנתבעת, אך זה סירב. כן נטען שם, כי לאחר שהתובע הושעה, מר בן מויאל פנה למר אריאל ג'אנח ודיווח לו על שקרה.

לעמדת התובע, הטענות העובדתיות דלעיל, בדבר הפרת אמונים מצדו מול ספק של הנתבעת (" נדב שיווק"), שאותן הוא מכחיש, אין להן זכר בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, דהיינו הן יוצרות פלוגתא חדשה ומרחיבות את יריעת המחלוקת, ולכך הוא מתנגד.

הנתבעת סבורה כי אין עילה להיעתר לבקשת התובע – תוך שפירטה מספר נימוקים. תחילה, הנתבעת חלקה על הטענה בדבר שינוי חזית. לגרסתה, "עצם החשדות הנוספים" צוינו עוד בכתב ההגנה, תוך שהיא מפנה לסעיף 6.4 ונספח ג' לכתב ההגנה. לעמדתה, בנסיבות אלו, שבהן המחלוקת בדבר הפרת אמונים הייתה ברורה וידועה עוד מראשיתו של ההליך, לא ניתן לקבוע שמדובר בהרחבת חזית אסורה. הנתבעת הוסיפה כי הדרישה לשלילת פיצויי פיטורים נזכרה בסעיף 88 לכתב ההגנה, ולכן אין לקבל את הטענה בדבר הרחבת חזית בכל הנוגע לסעיף 83 לתצהיר מר סקורר.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי אומנם תצהיריה מפורטים " באופן ניכר" מהטענות הכלליות בכתב ההגנה (" שהועלו לכל היותר ברמז..."), אלא שכדי לא לקפח את הגנתה בהליך דנן, "אשר אין לזלזל במשמעותו הכלכלית", ראוי כי בית הדין לא יורה על מחיקת הסעיפים המבוקשים, גם אם חלק מהטענות לא הועלו במפורש בכתב ההגנה, ויאפשר דיון בטענות הנתבעת בעניין הסיבות שהביאו לפיטורי התובע, והצגת מלוא התמונה בפני בית הדין. עוד טענה הנתבעת כי " אין לשמוט את הקרקע" תחת אפשרותה להציג את הראיות עליהן התבססו שיקוליה בפיטורי התובע במסגרת תיק המוצגים מטעמה, אשר מוגש עם תצהיריה. לבסוף, טענה הנתבעת כי ניתן לאפשר לתובע להשלים את ראיותיו "באותם ענינים שהמחלוקת לגביהם התבררה לראשונה לטענתו בתצהירי הנתבעת", לאפשר לו להגיש תצהירי תשובה ביחס לעדותו של מר בן מויאל, בנוסף על האפשרות לחקור את העד בחקירה נגדית, ולהגיב לטענות הנתבעת בסיכומיו, ובכך לא יקופח התובע.

דיון והכרעה – לא יכולה להיות מחלוקת כי הטענות הקונקרטיות המייחסות לתובע אי-סדרים במסגרת התנהלותו מול ספק הנתבעת " נדב שיווק" (להלן: "הטענות החדשות") - לא נכללו בכתב ההגנה ו ניסיונה של הנתבעת לטעון אחרת, אינו משכנע. כל מה שנטען בסעיף 6.4 לכתב ההגנה, אליו מפנה הנתבעת, הוא כי: "מדובר בהליך פיטורים, שנעשה כדין, תוך יישום הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לנתבעת, על בסיס ייעוץ משפטי על רקע רלבנטי ומשולב של היעדר כישורים, אי התאמה לתרבות הניהולית שהביא המנכ"ל החדש וחשד ממשי להפרת אמונים בדרגת החומרה הגבוהה ביותר." – אין בכך כדי לסייע לנתבעת. בכתב ההגנה לא ניתן למצוא בסיס לטענות החדשות, אף לא באופן כללי, וכך גם לא ניתן למצוא התייחסות לאותן טענות בנספחי כתב ההגנה. כך גם יקשה לקבל את טענת הנתבעת שלפיה אין כל שינוי חזית, בסעיף 83 לתצהירו של מר סקורר. אומנם בסעיף 88 לכתב ההגנה, הנתבעת התגוננה בטענה כי "בנסיבות המתוארות בכתב ההגנה, התובע אינו זכאי לפ"פ", אלא שכפי שצויין לעיל אותן טענות חדשות, כלל לא נכללו " בנסיבות המתוארות בכתב ההגנה".
לטעמי, הטענות החדשות - האשמות לא זניחות בעלות גוון פלילי - הן טענות מהותיות שהיה על הנתבעת לכלול כבר בכתב ההגנה, ומשלא עשתה כן, יש לראות בהעלאתן במסגרת התצהירים משום שינוי מסוים בחזית המחלוקת. אומנם, נטען בכתב ההגנה להפרת אמונים, ומכאן שאין מדובר בעילה חדשה לגמרי, שלא היה לה כל יסוד בכתב ההגנה. אולם אינני סבורה כי העלאת טענה כללית בדבר " הפרת אמונים", מאפשרת לנתבעת להעלות טענות עובדתיות מהותיות חדשות בתצהיריה, ככל העולה על רוחה, תוך קיפוח זכות התובע לכלכל את צעדיו, ובפרט את צעדיו הראייתיים; שכן קבלת עמדה כזו, נוגדת את תכליות הכלל האוסר על הרחבת חזית.

כך גם אין לקבל את גישת הנתבעת לפיה ניתן להעלות בתצהירים טענות שהועלו בכתבי הטענות " לכל היותר ברמז". יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דברי השופט י.עמית בציינו: "כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת ' צפנת פענח', ועל תובע לפרט או להבהיר מהי ההפרה בגינה הוא תובע את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. כך, לדוגמה, בהפרת הסכם מכר מקרקעין, שומה על התובע לטעון להפרה הנטענת – אי מסירת החזקה במועד או אי רישום זכויותיו במועד או אי תשלום המיסים על ידי המוכר במועד או ליקויים בממכר וכיוצא בזה – ובגינה הפיצוי המוסכם." (ע"א 2161/11 דוד דרור נגד יוסף פרץ, מיום 05/02/13). טענת הנתבעת שלפיה אין לזלזל במשמעותו הכלכלית של ההליך, אינה כשלעצמה היתר להרחבת חזית המחלוקת; וטענת הנתבעת כי " אין לשמוט את הקרקע" תחת אפשרותה להציג את ראיותיה מבוססת על שגגה, שכן בפי התובע טענה דיונית מקדמית לזו הראייתית, שעניינה חזית המחלוקת.

אף על פי כן, ובנסיבותיו בעניין, יש לאפשר לנתבעת הותרת הטענות החדשות בתצהיריה, בכפוף להבטחת זכות התובע להתמודד עמן, וחיוב הנתבעת בהוצאות. בשים לב למהות המחלוקות בין הצדדים, לשלב בו מצוי ההליך, לערך גילוי האמת – יש לבחור בדרך המלך של מתן סיכוי לבירור המהותי במלואו, לאפשר לבית הדין לראות את מלוא התמונה, לרדת לחקר האמת, ולהגיע להכרעה נכונה צודקת. ההסתברות שמועד העלאת הטענות נובע מתרגיל פרוצדוראלי של הנתבעת שתכליתו לזכות ביתרונות, אינה גבוהה. התובע לא מתיימר לטעון כך ומבקשתו עולה כי עסקינן במחדל רשלני, וכך גם עולה מתשובת הנתבעת, אשר מציעה לאפשר לתובע להשלים את ראיותיו. למען הסר ספק, אדגיש כי אין בכך כדי להביע כל עמדה באשר למשקלן או חוסנן של הטענות החדשות.

לאור לכל האמור, יש לאפשר לתובע זכות מלאה להגיב לטענות החדשות, שעניינן הפרת אמונים נטענת מול הספק " נדב שיווק", ובנוגע אליהן בלבד, במסגרת תצהיר משלים מטעמו, וכן להגיש ראיות נוספות בנוגע לפלוגתא זו בלבד, ככל ויחפץ בכך.

תוצאה זו גוררת הצדקה לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט, כפי שעתר התובע, שכן פירושה הוא שבשל מחדלי הנתבעת נגרמה לתובע טרחה נוספת. מכאן, בנסיבות העניין, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

הבקשה לזימון עדים
במסגרת בקשה זו עתר התובע להורות לנתבעת לזמן לעדות את המפורטים להלן: מילי ג'אנח; רויטל פרז; גיורא ג'אנח ו אריאל ג'אנח; על פי הבקשה כולם אחיו של מר עמי ג'אנח.
לטענת התובע, שלושת הראשונים שעדותם התבקשה הם חלק מ"משפחת השליטה", ובהתאם לנספח ג' לכתב ההגנה, ולסעיף 33 לתצהירו של מר סקורר, נטלו חלק בקבלת ההחלטות לגבי התובע, ובפרט בהליך פיטוריו. אשר למר אריאל ג'אנח – ציין התובע כי מדובר בנושא משרה בכיר אצל הנתבעת, שהיה מעורב במספר אירועים מהותיים הקשורים לתביעה, ומוזכר בין היתר באותו נספח ג' לכתב ההגנה, בישיבת השימוע, ובתצהירו של מר סקורר. על יסוד האמור, התובע טען עדות כולם דרושה על מנת להוכיח את טענותיו, ולהפריך את טענות הצד שכנגד.

הנתבעת התנגדה לבקשה. לטענתה, בקשת התובע אינה עולה בקנה אחד עם סדרי הדיון המתחייבים מתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991, ועם החלטת בית הדין מיום 30/11/20 בעניין הגשת הראיות, כשבגדר האמור, אין בבקשת התובע טעמים כלשהם שיצדיקו את מועד הגשתה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי העדתם של העדים המבוקשים אינה רלבנטית/אינה דרושה לשם הכרעה בהליך, תוך שציינה כי התובע לא מסר תמצית העדות המצופה מאותם עדים, ואין די בטענה הכללית שהללו לקחו חלק בפיטורי התובע. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אף אחד מהעדים המבוקשים לא השתתף בשימועים ובשיחות הבירור שנערכו לתובע, לא קבע או היה מוסמך לקבוע בעניין התובע, ואף אחד מהם לא נזכר בתצהיר התובע. אשר לאריאל וגיורא – הוסיפה הנתבעת כי אלו אינם נושאי משרה בנתבעת, ואין להם מעמד ניהולי בה. על רקע זה, סבורה הנתבעת כי זימון העדים יפגע " באופן מהותי" בזכויותיה הדיוניות, ויסרבל את הדיון נוכח מספרם הרב של העדים. לחלופין, ככל שבית הדין יאפשר את זימונם, ובהיותם עובדי הנתבעת, ביקשה הנתבעת כי הם יוזמנו כעדי הגנה, קרי ימסרו תצהיר עדות ראשית מטעמה.

המסגרת הנורמטיבית - בסעיף 1 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), שכותרתו "סמכות להזמין עדים", נקבע כך:
1. (א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין;
והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם
אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

בפסיקה נקבע כי רלבנטיות העדים לצורך המטרה של גילוי האמת - היא קרדינלית , וכן נקבע כי אותה רלבנטיות מתפרשת באופן רחב, כפי שהיא מתפרשת בהקשר של דיני גילוי מסמכים [רע"א 5573/15 אברבוך נ' ‏OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, מיום 17/08/15 (להלן: "עניין אברבוך"); רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר, מיום 29/07/15 (להלן: "עניין בנק לאומי")].

לעניין אופן הפעלת הסמכות לסרב להוציא הזמנה לעדות, אשר מעוגנת בסעיף 1(ב) ל פקודת הראיות, נפסק כי : "העילות שבגינן בית משפט מוסמך לסרב להזמין עד, כמפורט בסעיף 1(ב) לפקודה, הן אך ורק שתי אלו: אין צורך בעדות, או שמטרת ההזמנה אינה גלוי האמת...גישת הפסיקה היא כי הסמכות לסרב להזמין עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעיתים נדירות." [ עניין אברבוך הנ"ל; עניין בנק לאומי הנ"ל; בר"ע (ארצי) 507-04-17‏ מרכז תרבות נוער וספורט (מתנ"ס) מרחב גבעת שמואל - בוריה, מיום 15/08/17 (להלן: "עניין בוריה")].

עוד נפסק כי די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות על מנת לאשרה, וכי בשלב אישור זימון העד אין מקום לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות (רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר ואח', [פורסם בנבו] מיום 22/11/07, וראו האסמכתאות שם).

יש להדגיש כי גם אם השימוש בסמכות לסרב לזמן לעדות אינו תדיר, במקרים המתאימים ייעשה בה בית הדין שימוש. כך ייעשה, כאמור, כשהעדות אינה רלבנטית בעליל. אולם, בית הדין רשאי גם להגביל את מספר העדים, אף אם עסקינן בעדים שעדותם רלבנטית לדיון. זאת, "אם נמצא שעדותם לא תקדם את חקר האמת, כגון במקרה בו הובאו עדויות מספיקות להוכחת סוגיה עובדתית מסוימת או בנסיבות בהן אין לעדות נפקות משפטית" ( עניין בוריה הנ"ל).

אשר למר אריאל ג'אנח – הנ"ל מוזכר כאמור בסעיף 44 לתצהירו של מר סקורר, כמי שמסר למר סקורר מידע לגבי אי-סדרים נטענים, מידע שלפי סעיפים 45 ו-83 לתצהיר מר סקורר, היווה שיקול בפיטורי התובע ובשלילת פיצויי פיטוריו (וראו גם סעיף 9 לתצהירו של מר בן מויאל). מכאן, הרלבנטיות של עד זה ברורה.

אשר ליתר העדים המבוקשים (מילי, רויטל וגיורא) - בסעיף 50 לכתב ההגנה, כמו גם בסעיף 33 לתצהיר מר סקורר, נטען כך: "עקב ההשפעה המהותית של 'כתר' על עסקיה של הנתבעת ומעמדו הקרוב ורב השנים של התובע אצל משפחת השליטה, נדון עניין המשך השעייתו של התובע בישיבת משפחה ביום 13.9.18.", תוך שהנתבעת מצרפת העתק פרוטוקול אותה "ישיבת משפחה" (נספח ג' לכתב ההגנה; להלן: "פרוטוקול הישיבה"). לפי פרוטוקול הישיבה, נכחו בה "מילי, "רויטל" ו"גיורא" (וכן "אריאל" ו"רינה"), בצוותא עם מר סקורר; במהלכה "התקיים דיון בקשר להמשך העסקה" של התובע, ובסופה הוחלט על זימון התובע לשימוע. על רקע זה, לא ניתן לשלול מראש את טענת התובע כי העדים המבוקשים לא נטלו חלק בקבלת ההחלטות לגביו ובפרט בהליך פיטוריו. מכאן, ונוכח טענות התובע בנוגע להתעמרות/פיטורים שלא כדין, לא ניתן לומר באופן פסקני כי מדובר בעדים לא רלבנטיים. כמו-כן, בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מספר העדים המבוקש יצור הכבדה במידה כזו שיש בה כדי להצדיק הגבלת מספר העדים.

ו מכאן ליתר נימוקי התנגדות הנתבעת – אכן, בקשת התובע הוגשה באיחור ניכר, ובניגוד להחלטת בית הדין מיום 30/11/20, ללא כל הצדק סביר. הדבר אמור במיוחד בנוגע למילי, רויטל וגיורא, שהנימוק העיקרי לזימונם נסמך על טענות וראיה שהוצגו כבר בכתב ההגנה (סעיף 50 ונספח ג' לכתב ההגנה). עם זאת, לטעמי, ובנסיבות העניין, איחור התובע כשלעצמו אינו עילה לדחיית הבקשה, תוך פגיעה בערך גילוי האמת, אלא לכל היותר עילה לחיוב התובע בהוצאות.

אף על פי כן, בשים לב כי בהחלטת בית הדין מיום 30/11/20 נקבע שהצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, ובשים לב לכך שבקשת התובע נעדרת עילה לזימון העדים שלא באמצעות הגשת תצהירים - קיים קושי להיעתר לבקשת התובע כלשונה. לפיכך, ובהינתן עמדת הנתבעת בסעיף 9 לתשובתה לבקשה – אני מורה כי העדתם של ארבעת העדים האמורים בבקשת התובע לזימון עדים, תהיה באמצעות הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת.

טענות הנתבעת לעניין תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991, והפגיעה בזכויותיה הדיוניות נטענו בעלמא וללא נימוקי, ומכאן הן נדחות.

מכאן, הנני נעתרת לבקשה בחלקה, ומורה על העדת ארבעת העדים שנזכרו בבקשת התובע, באמצעות תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, אשר יוגשו תוך 14 ימים מהיום.

בנסיבות העניין, בשים לב למועד הגשת הבקשה, על התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 2, 000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

לסיכום
הבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעת נדחית ברובה, למעט העתירה לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט.
התובע רשאי להגיב לטענות החדשות, שעניינן הפרת אמונים נטענת מול הספק " נדב שיווק", ובנוגע אליהן בלבד, במסגרת תצהיר משלים מטעמו, וכן להגיש ראיות נוספות בנוגע לפלוגתא זו בלבד, וזאת תוך 14 ימים מהיום.

בגין בקשה זו, וכאמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

הבקשה לזימון עדים מתקבלת ברובה, במתכונת שפורטה לעיל.
על הנתבעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם ארבעת העדים האמורים בבקשה, תוך 14 ימים מהיום.
בגין בקשה זו, וכאמור לעיל, על התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 2, 000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"א, (28 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת