הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 4783-02-20

לפני כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים):מר מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים):מר אריה להב

התובע

אימן עתאמלה עבד אלפתאח
ע"י ב"כ עו"ד יצחק פישר

-

הנתבעים

  1. כ.ג.פ איסוף ופיתוח בע"מ, ח.פ. 514258102
  2. אלמדינה בנין ופיתוח בעמ, ח.פ. 513490763
  3. ג'מאל גראבה
  4. מוחמד גראבה

ע"י ב"כ עו"ד מארון אבו נסאר

החלטה

1. בתאריך 10/6/20 הגישו נתבעים 3-4 (להלן:"הנתבעים" או "נתבעים 3-4") בקשה לדחיית התביעה כנגדם על הסף (להלן:" הבקשה").

2. בתאריך 24/6/20 הגיש התובע את תגובתו לבקשה (להלן:"התגובה").

3. בשלבים הנ"ל היה התיק בטיפולה של כבוד הרשמת מירב ניר-שלו (להלן:"כבוד הרשמת") ולכן היא קבעה דיון במעמד הצדדים.

4. בתאריך 13/9/20 התקיים הדיון לפני כבוד הרשמת אלא שנתבעים 3-4 לא התייצבו אליו, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיון, אשר מקריאתו ניתן להבין שכבוד הרשמת סברה שטוב יעשו הנתבעים אם לא יעמדו על בקשתם .

לקראת סוף הדיון ולאחר קיום דיון באופן לא פורמלי שהתקיים בהסכמת הצדדים (עמ' 3 שורה 14 לפרוטוקול), נרשמו מפי באי כח הנתבעים הדברים הבאים:"אני מבין את דברי בית הדין, אך בכל זאת אנו עומדים על הבקשה. לגבי הוצאות, אני מבקש שבית הדין ייתן החלטה על הוצאות לאחר שנגיש הודעה ו/או אישורים לגבי סיבת היעדרותם של הנתבעים וגם לאחר שהעו"ד הבקיא בתיק ייתן את תגובתו. היינו צריכים להגיש תביעה לתיק שאנו בכל מקרה עומדים על מתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף, אך מסיבה כלשהו הנושא התפספס. אין לנו מניעה להעביר את התיק לפישור פנימי, שיכול לחסוך זמן שיפוטי יקר ולייתר את ניהול ההליך" (עמ' 3 שורות 16-22 לפרוטוקול).

בסיום הדיון נתנה כבוד הרשמת את ההחלטה הבאה:"תיק זה קבוע לדיון היום בשעה 14:00, בין השאר לדיון בבקשת הנתבעים 3-4 לדחיית התביעה נגדם על הסף.
על אף החלטת בית הדין כי על הצדדים עצמם להתייצב לדיון, הנתבעים 3-4 לא התייצבו לדיון, ללא הסבר מספק, כאשר החשש להתייצב לדיון מהטעמים שפורטו הוא משותף לכל הצדדים ולא פורטו נסיבות ספציפיות שיש בהן כדי להצדיק אי קיום החלטה שיפוטית.
כמו כן, לא ברור לבית הדין מתי נודע לבאי כוח הנתבעים על כך שהנתבעים לא יתייצבו לדיון, ובהמשך לכך - מדוע לא הוגשה בקשה מתאימה מבעוד מועד.
על אף אי התייצבות הנתבעים 3-4, נכון היה ב"כ התובע לקיים דיון מוקדם, אולם כפי שמשתקף מהפרוטוקול, מסיבות שגם כן לא פורטו, לא התייצב לדיון עו"ד אשר בקיא בתיק.
בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות בסך 1,000 ₪, לטובת תובע בגין ישיבת היום, אשר ישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום תשלומם בפועל.
הבקשה לדחיית התביעה על הסף תועבר לשופט/ת בית הדין למתן החלטה, וזאת בשים לב לעמדת הנתבעים כי ניתן להכריע בה על בסיס הבקשה והתגובה לה, וללא צורך בדיון נוסף.
לאחר מתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף, יינתנו הוראות לגבי המשך ניהול ההליך" (ההדגשה אינה במקור - א.י.) .

5. בהתאם לאמור לעיל הועבר התיק, ביום 15/9/20, לשם מתן החלטה בבקשה ולכן ניתנת זו כעת.

6. בבסיס הבקשה עומדת תביעת התובע את כלל הנתבעים (כלומר נתבעים 1-4) לשלם לו את הסכומים הבאים:פ"פ - 81,458 ₪, אי מתן הודעה מוקדמת - 8,500 ₪, פנסיה - 58,650 ₪, שכ"ע ושעות נוספות - 50,000 ₪, פידיון חופשה - 35,405 ₪, דמי הבראה - 25,704 ₪, קרן השתלמות - 31,450 ₪, אי מתן הודעה על תנאי העסקה - 5,000 ₪, פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 10,000 ₪ - סכומים המגיעים לו לטענתו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעים, מיום 1/3/09 ועד ליום 30/9/18 ובגין סיומה של תקופה זו.

במסגרת כתב הגנתם דחו כלל הנתבעים את כל שנטען כנגדם, כאשר נתבעים 3-4 טענו כי יש לדחות את התביעה כנגדם על בסף. כן הועלו בכתב ההגנה טענות קיזוז האחת בסכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת והשניה בסכום של 10,000 ₪ בגין נזקים שגרם התובע, לטענת כלל הנתבעים.

7. הבקשה
להלן עיקר טענות ב"כ נתבעים 3-4 כפי שמצאו ביטוי בבקשה:
א. כנגד הנתבעים הוגשה תביעה, אשר התובע מנסה בדרך של מרמה להרים מסך כנגד בעלי המניות בנתבעות 1 ו- 2.
ב. בית הדין מתבקש לדחות ו/או למחוק התביעה דנן על הסף מחמת העדר עילת תביעה ו/או העדר יריבות משפטית ו/או בשל היותה טרדנית ו/או קנטרנית ו/או בהיותה מוגשת בחוסר תום לב ו/או בהיותה מוגשת בחוסר ניקיון כפיים ומטרתה להתעשר שלא כדין על חשבונם של הנתבעים ו/או לאור אי גילוי העובדות האמיתיות ו/או העובדות במלואן ו/א שימוש לרעה בהליכים המשפטיים.
ג. התובע הועסק בשורות הנתבעות 1 ו-2 כך שאין ול א היה לנתבעים 3 ו- 4 כל ק שר משפטי איתו וכל "חטאם" של הנתבעים הוא בהיותם בעלי מניות בנתבעות 1 ו- 2.
ד. התובע הועסק על ידי הנתבעות 1 ו- 2 בתקופות שונות לחלוטין והוא קיבל מהן תלושי שכר ועימן קיים יחסי עובד מעסיק, ומשכך אין ולא היתה לו כל יריבות משפטית נגד נתבעים 3-4.
ה. היותם של נתבעים 3-4 בעלי מניות בנתבעות 1 ו- 2, אינה מקימה לתובע זכות אוטומטית לחייבם בחוב לו, אלא נהפוך הוא, המחוקק ופסיקת בתי הדין בעקבותיו, שבו והדגישו כי כלל יסוד בדיני החברות היא כי:" חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר וענין ".
ו. מכאן, שלא כל אי תשלום זכויות סוציאליות ו/או שכר עבודה (כאשר במקרה דנן ספק רב אם גם אלו מתקיימים) יצדיק שימוש באמצעי החריג של הרמת מסך.

8. התגובה
להלן טענות ב"כ התובע כפי שמצאו ביטוי בתגובה :
א. דינה של הבקשה אשר גורמת לבזבוז זמנו היקר של בית הדין כמו גם לבזבוז זמנו של התובע ומי מטעמו, להידחות.
ב. לגופו של ענין, מעבר לכך שהטענות בבקשה מוכחשות על ידי התובע, מדובר בבקשה בלתי מבוססת המעלה טענות שטרם התבררו וכן מדובר בשלב כה מוקדם להליך ועוד בטרם התקיים דיון מוקדם או בירור ראשוני אאשר לטענות הנתבעים 3 ו-4.
ג. בהתאם לפסיקה - ככלל סעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד והוא מופעל על ידי בתי המשפט "ביד קמוצה ובמשורה" שכן מדובר בסעד קיצוני אשר בתי הדין לעבודה אינם נוקטים בו אלא במקרים חריגים, כאשר העדפה היא בירור הענין לגופו.
ד. כפי שהוסבר בכתב התביעה וכפי שעוד יוסבר, כתב התביעה מגלה עילה כלפי הנתבעים 3-4 ורק בשל כך יש לדחות את הבקשה וכמו כן, תמוה ומוזר כי הנתבעים 3-4 מגישים בקשה זו בחיפזון ועוד בטרם תינתן האפשרות לבדוק האם יש ממש בטענותיהם הממילא מוכחשות.
ה. הנתבע 3 הינו בעל מניות גם בנתבעת 1 וגם בנתבעת 2 והוא שניהל א ת התובע בפועל לאורך כל תקופת העסקתו של בנתבעות 1-2. הנתבע 3 הוא זה ששילם לתובע לאורך כל תקופת ההעסקה כאמור, משרד הנתבעות 1 -2 הוא אותו משרד שנמצא באותה כתובת והמנהל בפועל של התובע שגם היה נותן לו את ההנחיות לביצוע העבודה הינו הנתבע 3.
ו. הנתבע 4 הינו בעל מניות בנתבעת 2 והוא שיתף פעולה עם התובע 3, לא דאג לתקן את המחדלים החמורים כלפי התובע והפגיעה הקשה בזכויותיו ולכן גם לו יש אחריות אישית כלפי הת ובע.
ז. מדובר במקרה חמור של פגיעה קשה בזכויותיו הסוציאליות הבסיסיות ביותר של התובע תוך ניצול יחסי הכוחות הברורים במשוואה וכן ניצול אי הבנתו של התובע בחוקי העבודה.
ח. במסגרת תקופת העסקתו של התובע, לא בוצעו עבורו הפרשות פנסיוניות דבר אשר יפגע בו קשות בעת הגעתו לגיל הפרישה, בנוסף שכרו הולן פעמים רבות, כן לא הופקדו עבורו כספים לקרן השתלמות, לא שולמו לו שעות עבודה רבות (שכר עבודה להבדיל מגמול דלתא) ויתרה מכך, לפי תלושי השכר שהנתבעים טוענים כי הם משקפים את המציאות התובע הועסק בשכר הנמוך משכר המינימום, כאשר התובע טוען כי מדובר בתשלומים פיקטיביים לחלוטין ולכן סביר להניח כי גם הדיווחים בגינם לרשויות בלתי תקינים ועוד.
ט. הנתבעות 1 ו- 2 העבירו את התובע מן האחת לשניה (כפי שניתן לראות בנספח ג' לכתב התביעה) ובכך חסכו כספים בניגוד לדין ועל חשבון התובע שט וען שיש לראותן כמעסיקות במשותף וכן יש לראות בתקופת העסקה כתקופה אחת רציפה וכמקשה אחת , תוך שיצויין כי גם כאשר התובע עבר מחברה לחברה, הוא נשאר תחת אותו ניהול, אותו בעל מניות קרי הנתבע 3, הוא המשיך לקבל כספים מאותו גורם, ביצע אותה עבודה וכיוצ"ב, כאשר נראה כי לא היתה הצדקה ממשית להעבירו מחברה לחברה למעט חיסכון מצד הנתבעים בזכויותיו ועל גבו. יתרה מכך, גם בהנחה שהיה צורך להעביר את התובע מחברה לחברה הרי שלא היה מקום לאפס לו את הוותק מקום שלא נערך לו גמר חשבון במעבר מחברה לחברה.
י. במקום להציג הסבר ענייני למחדלים הקשים של הנתבעים כלפי התובע, הנתבעים 3 ו-4 מעלים טענות בעלמא ועוד בשלב כה מוקדם ומבלי שהם נותנים הסבר לשאלה מדוע קופחו זכויותיו של התובע בצורה כל כך קשה וכן מבלי שהם נתנו ביסוס המפריך את טענות התובע.
יא. מדובר בהתנהלות חמורה כלפי התובע אשר מצדיקה הרמת מסך בין נתבעות 1-2 לבין הנתבעים 3-4, כאשר יש מקום להטיל על האחרונים אחריות אישית כבעלי מניות בנתבעת 1-2 אשר בהתאמה, פעלו בניגוד לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 ואף עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות תוך פגיעה קשה ואף חריגה בתובע על לא עוול בכפו.
יב. בנוסף יש לשים לב שהנתבע 3 היה אחראי ישיר על תשלום הזכויות הסוציאליות לתובע דהיינו הנתבע 3 הינו אחראי ישיר למחדלים כלפי התובע ועל כן הוא אינו יכול להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות לאור התנהלותו. כמו כן, אין בכך כדי להסיר את האחריות מן הנתבע 4 שהיה בעל מניות בנתבעת 2 ושלא פעל בכדי לתקן את אותם מחדלים שנמשכו שנים על גבי שנים.
יג. עוד יש לשים לב שמדובר בחברה משפחית, אשר ביחס אליה נקבע בפסיקה כי ישנה הגמשה במקרים בהם תבוצע הרמת מסך.

9. דיון והכרעה
תקנה 44 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין ימחק על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה" ומכאן שמתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה, אם כן, מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד דין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567).
כאשר בכל הקשור לשימוש בסעד של מחיקה או דחייה של תביעה על הסף, קובעת הפסיקה כך:
"הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... השימוש בסעד זה בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה, הוא על פי תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 ובין היתר ב"שים לב למיוחד שבמשפט העבודה וביחסי העבודה...". (דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3).

למעשה, ביה"ד, ייעתר, לבקשת סילוק על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה בסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה. ומכאן שהשימוש בסמכותו הטבועה של בית-המשפט לסלק על הסף תביעות ייעשה בזהירות, פן תיפגע הזכות היסודית לפנות לערכאות, יתר על המידה.
וכן נפסק בבית הדין הארצי לעבודה כי "דרך המלך" היא - לא לסלק תובענה על הסף, שכן יש להעדיף את בירור התובענה לגופו של עניין (דב"ע מד/3-129 פרחיה אשר - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז, 375) ועוד וכפי שציין, בצדק, ב"כ התובע בתגובה, ידוע כי הסעד של סילוק על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין ביד קצרה אף יותר (בר"ע 1557/02 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ - יהונתן בנימין בורגן, [פורסם בנבו] [ניתן ביום 25/2/02]).

לענין הרמת המסך - הלכה היא כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי הנפרד של החברה ובית הדין יכבד את ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות והישות המשפטית של החברה. זאת, כל עוד לא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות מעליה, על פי סעיף 6 ל חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן:" חוק החברות") או לחלופין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה מכוח עילה נזיקית, חוזית או בשל הפרת החובה הכללית לנהוג בתום לב (רע"א 5438/95 רוזנווסר בע"מ נ.Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd.; ע"א 9916/02 בן מעש נ. שולדר חב' לבניה בע"מ, מיום 5.2.04). וכן ידוע כי על בעל דין המבקש להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה להטיל אחריות על בעל מניות ו/או על נושא משרה, להצביע על עילה ספציפית לכך ולהניח תשתית ראייתית מספקת לקיומה, עוד ידוע כי התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות. כפועל יוצא מכך, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם אף את שיקול דעתו של בית המשפט - להרים מסך רק בהתקיימות אחת החלופות של סעיף 6 לחוק.
על פי הדין הכללי, הרמת המסך תעשה רק במקרים חריגים, בהם תכונותיה של החברה כחברה בע"מ נוצלו על ידי אורגן שלה לטובתו ושלא בתום לב וכאשר הוכחו עובדות המצדיקות הרמת מסך.
10. מן הכלל אל הפרט -
לאחר שעיינו בכתב הטענות על נספחיהם לרבות בבקשה ובתגובה וכן בפרוטוקול הדיון שהתקיים אצל כבוד הרשמת החלטנו לדחות את הבקשה, כאשר לא בכדי פרטנו (בסעיף 8 לעיל) את טענות ב"כ התובע בתגובתו שכן מצאנו בהן טעם רב וכן מצאנו כי הן מתכתבות היטב עם הפסיקה כפי שהובאה, בחלקה בסעיף ה"דיון והכרעה".

למסקנה זו הגענו גם בשים לב לטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה כלפי הנתבעים 3-4 לרבות לעניין טיב המחדלים בקשר להעסקת התובע, העסקתו לסירוגין על ידי שתי הנתבעות תוך "איפוס הו ותק" לצורך חישוב הזכויות, ללא עריכת גמר חשבון וכן לאחר שעיינו בנספחי כתב התביעה.
זאת, אל מול טענות כלליות בשלב זה אשר הועלו בכתב ההגנה בנושאים אלו ובעיקר כי התביעה חסרה תשתית ראייתית מספקת להקמת עילה של הרמת מסך - טענה שכאמור איננו מקבלים .

אשר על כן והואיל ולא מצאנו כי ניתן לקבוע, כבר כעת, שהצדק עם נתבעים 3-4 וכן הואיל ולא מצאנו כי מקרה זה הינו אחד המקרים החריגים בהם יורה ביה"ד על סילוק תביעה על הסף החלטנו כי בעניין שלפנינו ומאחר וטענות הצדדים מערבות שאלות של עובדה ומשפט אשר יש לדון ולהכריע בהן, אין לסלק את התביעה כנגד נתבעים 3-4 על הסף אלא יש להמתין על לאחר שלב ההוכחות ולהכריע בסוגיה במסגרת פסק דין שיינתן בסיום ההליך.

11. סוף דבר
לנוכח האמור לעיל הרינו מורים על דחיית הבקשה.

12. הוצאות משפט
משדחינו את הבקשה אשר ספק אם היה מקום להגישה וספק גדול עוד יותר אם היה מקום לעמוד עליה לאחר הדיון שהתקיים לפני כבוד הרשמת, הרינו מחייבם את הנתבעים 3-4 לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 3,600 ₪, אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

13. התיק יוחזר לכבוד הרשמת להמשך מתן הנחיות אשר לניהול ההליך.

ניתנה היום, כ"ז באלול תש"פ, 16 בספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור
(מעסיקים)