הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 41118-11-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר מר אברהם קקון
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב גולדנברג

התובע
אחמד אסמאעיל קלאלוה
ע"י ב"כ עו"ד וליד עומרי
-
הנתבעת
ע.ע. אבו ראס- חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ
ח.פ. 511256141
ע"י ב"כ עו"ד סואלחה מחמוד

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע , תושב שטחי הרשות הפלסטינית, לקבלת זכויות המגיעות לו לטענתו בקשר לתקופת עבודתו אצל הנתבעת ובקשר לסיומה של תקופה זו.

2. מהלך הדיון
א. בתאריך 3.2.2019 הודיע התובע בשם הצדדים כי התקבלה הסכמה להעברת עניינם לדיון בפני הוועדה הפריטטית מטעם ענף הבנייה, אלא שביום 4.4.2019 הודיעו הצדדים כי הוועדה אינה מסוגלת לדון בעניינים מחמת עומס עבודה ועל כן התקיים בתאריך 23/9/19 דיון מוקדם מקיף לפני כבוד הרשם אביעד אברגיל (להלן - הרשם) אשר בסיומו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית.
ב. בתאריך 9/1/20, ניתן, על ידי כבוד הרשם, פסק דין, במסגרתו הוא הורה על מחיקת התביעה וזאת מאחר והתובע לא הגיש את תצהירו/יו.
ג. בתאריך 12/1/20 נעתר בית הדין לבקשה המוסכמת שהגישו הצדדים לביטול פסק הדין.
ד. בהמשך הוגש תצהיר התובע וכן הוגש תצהיר עד הנתבעת - הוא מר רביע אבו ראס (להלן - עד הנתבעת).
ה. בתאריך 29/11/20 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה במהלכה שמע בית הדין את עדותו של התובע וזאת באמצעות/בעזרת מתורגמנית מטעם בית הדין.
ו. בסיום ישיבת ההוכחות הראשונה נקבע מועד לישיבת הוכחות שניה (11/1/21) לשם שמיעת עדותו של נציג הנתבעת אשר לא התייצב לישיבה הראשונה.
ז. ישיבת ההוכחות השניה נדחתה בהתאם לבקשת התובע והיתה אמורה להתקיים ביום 14/3/21 אך בסופו של דבר , ובהתחשב בבקשת הנתבעת , היא התקיימה בתאריך 6/4/21 ובמהלכה נשמעה עדותו של עד הנתבעת.
ח. בסיום ישיבת ההוכחות השניה קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות:
א. התובע עבד אצל הנתבעת 70 חודשים.
ב. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה.
ג. התובע עבד 8 שעות ביום, משעה 7:00 עד השעה 15:00.
ד. התובע היה עובד שעתי והוא קיבל גם גמול בגין שעות נוספות.
ה. שכרו של התובע עלה במהלך השנים.
ו. התובע אינו זכאי לשי לחג.
ז. התובע אישר כי הנתבעת שילמה לו סכום של 2,560 ₪ בגין חגים .

4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:
א. האם נמסרה לתובע הודעה לעובד כדין?
ב. האם דו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת, תקינים? ככל שלא -מהי נפקות הדבר?
ג. האם תלושי השכר שקיבל התובע אינם תקינים ואם התשובה לכך חיובית - האם זכאי התובע לפיצוי בגין כך?
ד. האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות?
ה. מה היקף המשרה בו עבד התובע?
ו. האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי הבראה?
ז. האם זכאי התובע לתשלום בגין פדיון חופשה שנתית?
ח. האם זכאי התובע להחזר דמי נסיעות?
ט. האם זכאי התובע לתשלום בגין הפקדות חסרות לקרן השתלמות?
י. האם זכאי התובע לתשלום ימי חג?
יא. האם זכאי התובע להפרשי שכר?
יב. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין/אי עריכת שימוע?
יג. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת?
להלן נדון בפלוגתאות לפי סדרן.

5. האם נמסרה לתובע הודעה לעובד כדין?
לטענת התובע לא נמסרה לו הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד). התובע טוען בנוסף, כי הנתבעת גם לא החתימה אותו על חוזה העסקה בהתאם לחובתה לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים). על כן, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה 5,000 ₪ בין אם מכח חוק הודעה לעובד ובין אם מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה.
לטענת הנתבעת התובע קיבל עם תחילת העסקתו הודעה המפרטת את כל תנאי העסקתו.

דיון והכרעה
סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד מאפשר במקרה של אי מסירת הודעה לעובד, לחייב את המעסיק בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪. דא עקא, שהסמכות האמורה לפסיקת פיצוי הוספה לחוק הודעה לעובד בתיקון מספר 4, אשר פורסם ביום 11.8.2011, וביחס לתחולתו נקבע כי: "תחילתו של סעיף 5(ב) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 2(3) לחוק זה, ארבעה חודשים מיום פרסומו של חוק זה, והוראותיו יחולו על הודעות שיש למסרן לפי החוק העיקרי מיום תחילתו של הסעיף האמור ואילך ". כלומר, תחולתו של סעיף 5(ב), המאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק היא רק מיום 11.12.2011. לפי כך, מקום בו התובע הועסק עוד בחודש אוקטובר 2011, הוראת סעיף 5(ב) לחוק אינה חלה בעניינו.
עם זאת ו חרף אי תחולת סעיף הפיצוי בעניינו של התובע עדיין יש להמשיך ולבחון את שאלת מסירת ההודעה שכן לאי מסירתה ישנה נפקות בדבר נטל ההוכחה. וראו סעיף 5ב לחוק הודעה לעובד : "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". על כן, מקום בו חובת ההוכחה להראות כי נמסרה לתובע ה ודעה כדין מוטלת על כתפי הנתבעת, והיות והאחרונה לא הציגה העתק מטופס ההודעה שלטענתה מסרה לתובע, הרי שיש לראות בה כמי שלא מסרה לו הודעה לעובד. על כן, נטל ההוכחה בדבר כלל הרכיבים שהיה על הנתבעת לפרט במסגרת ההודעה, מועבר לכתפיה.

בטרם סיום הדיון ברכיב זה יש להתייחס לטענת התובע בדבר פיצוי מכוח הפרת חובה חקוקה - כידוע, לבית הדין לעבודה נתונה סמכות עניינית לדון בתביעה של הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, כאשר הפסיקה פירטה מהם התנאים לפסיקת פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה] ולעניין זה ראו עע (ארצי) 23018-05-12 תדיר-גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ - רימס אינטרנשיונל בע"מ ואח' (פורסם 3.7.2014) -
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".
מהאמור עולה כי לעוולת הפרת חובה חקוקה שישה יסודות. חובה המוטלת על מזיק מכח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק הוא מהסוג שאליו התכוון החיקוק; החיקוק לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין (ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003))".

ומן הכלל אל הפרט - לדידנו כלל רכיבי סעיף סעיף 63 לפקודת הנזיקין מתקיימים בעניינו של התובע, להוציא התנאי האחרון העוסק בשלילת סעד מכוח דיני הנזיקין על ידי החיקוק עצמו. לאמור, מקום בו הפיצוי מכוח החיקוק נקבע רק החל מדצמבר 2011, חזקה היא , כי לא הייתה כוונת המחוקק כי עובר למועד זה יינתן כל פיצוי, לרבות מכוח דיני הנזיקין. ויובהר, הגם שהעיקרון המחייב מתן פיצוי מכוח חוק הודעה לעובד תקף גם בתקופה עובר לכניסת סעיף הפיצוי לתוקף, הרי שיש לתת את הדעת גם לאינטרס ההסתמכות הלגיטימי של המעסיק, אליו גם המחוקק נתן את הדעת עת קבע סעיף התחולה בחלוף תקופת המתנה בת 4 חודשים מיום פרסום החוק . על כן, דין רכיב זה להידחות.

6. האם דו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת, תקינים? ככל שלא - מהי נפקות הדבר?
לטענת התובע הוא לא קיבל לידיו את דו"חות הנוכחות, כך ששני דו"חות הנוכחות שהיו בחזקתו (עבור חודשים 11-12/2014) נקרו בדרכו במקרה בעת פינוי המשרד.
עוד טוען התובע בסיכומיו, כי דו "חות הנוכחות נערכו בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) ואף לא הוגשו באמצעות עורכם. על כן, אין לתת להם כל משקל. באותה נשימה טוען התובע כי חרף היותם של דו "חות הנוכחות נעדרי משקל ראייתי, הוא מבקש להציגם בפני בית הדין לצורך הוכחת "עניינים אחרים", שאינם עוסקים בהיקף שעות וימי עבודתו.
לטענת הנתבעת יש לדחות את טענות התובע בדבר הפגמים שנפלו בדו"חות הנוכחות שכן מדובר ב דו"חות תקינים והתובע אף העיד כי הרישומים בהם תואמים את השעות שביצע בפועל .

דיון והכרעה
בהתאם להוראות סעיף 25(א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה מעסיק נדרש לנהל 'פנקס שעות עבודה' וכל עוד זה אינו מתבצע באמצעים דיגיטליים או אלקטרוניים, עליו לכלול חתימה של העובד ושל הממונה מטעם המעסיק על גבי כל דו "ח; ובלשון החוק - " לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מידי יום ביומו בידי העובד וייאושר בחתימת האחראי שהמעסיק מינה לכך...".
בענייננו דו"חות הנוכחות נערכו באופן ידני כאשר התובע לא הוחתם על גבם. בעניין זה די להפנות לעדות נציג הנתבעת שהעיד ברחל בתך הקטנה כי על דו "חות הנוכחות חתום מנהל העבודה ולא התובע, מנהל אשר לא זומן על ידי הנתבעת להעיד, כך שלא רק שהדו"חות נערכו שלא בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אלא גם בלעדי האמור הערך הראייתי שלהם נמוך ביותר שעה שלא הוגשו באמצעות עורכם .
וראו עדות נציג הנתבעת לפנינו -
"ש. תאשר לי שהכרטיסים שהגשתם לא חתומים בידי התובע.
ת. הכרטיסים חתומים בידי מנהל העבודה של האתר. העובד מקבל את המשכורת שלו ובמידה ויש לו התנגדות אז הוא פונה אלינו בד"כ זה לא קורה." (עמוד 34 שורות 26-28 לפרוטוקול ).

לאמור מצטרפת העובדה שבדו"חות הנוכחות המתפרשים על פני שנים, צוינו שעות עבודה עגולות בלבד ולרוב 8 שעות בדיוק ליום עבודה. היות ואין זה סביר כי התובע ביצע במשך שנים שעות עגולות בלבד, ה דבר מטיל ספק גדול בדיוק הדו"חות.

בטרם סיום נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת לפיה התובע עצמו אישר את תוכן דו "חות הנוכחות במסגרת הדיון ו אכן, מעיון בעדות התובע עולה כי הוא ציין כי הרישומים בדו"חות הנוכחות נכונים, אולם באותה הנשימה הוא גם ציין כי לא קיבל לידיו את הדו"חות וכי לא נרשמו בהם השעות הנוספות שביצע. על כן, אין בעדותו המבולבלת של התובע, בענין זה, אשר לרוב פועלת לרעתו, להתגבר על אי ציות הנתבעת להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ולהכשיר את הדו"חות.

וכך העיד התובע:
ש. האם היית מקבל את כרטיסי העבודה שלך?
ת. לא, הם היו רושמים על הכרטיסים והיו מוסרים אותם למשרד. במחסן כשהתבקשתי לפנות אותו מצאתי שם שני כרטיסים השם שלי רשום עליהם ואני נתתי אותם לעוה"ד. הם לא נתנו את הכרטיסים פשוט מצאתי שניים במחסן
ש. אבל לתצהירך צורפו יותר משני כרטיסי עבודה.
ת. היינו מבקשים אותם, לא היה נותנים לנו, הם היו מעבירים אותם למשרד של החברה בעילוט.
ש. אתה עיינת בכרטיסים שהוגשו לביה"ד מטעמך?
ת. רשום בהם שעות העבודה והשעות הנוספות, זה מה שיש בהם.
ש. אז הרישומים האלה הם נכונים?
ת. נכונים.
ש. אם אגיד לך שבניגוד לטענה שלך בענין השעות הנוספות לא עבדת כל הזמן שעות נוספות אם בכלל. לפי הכרטיסים.
ת. מה שרשום בכרטיסים אני עבדתי.
ש. במסגרת התביעה אתה תובע שעות נוספות.
ת. כן.
ש. אתה אומר שכל חודש באופן קבוע עבדת שעות נוספות. האם זה נכון?
ת. נכון.
ש. אני רוצה להציג בפניך כמה כרטיסי נוכחות, אותם אני בוחר באקראי, חודש 3/16, אלה שעות העבודה שלך. אתה יכול להציג לי איך מפה אפשר ללמוד שיש שעות נוספות?
ת. שעות נוספות חלק היו רושמים וחלק לא היו רושמים היו משלמים לי מזומן." (עמוד 16 שורות 7-28 לפרוטוקול ).

לנוכח האמור לעיל, הרינו קובעים כי אין לראות בדו"חות הנוכחות ראייה לעניין מס פר שעות העבודה שביצע התובע. במצב דברים זה, מקום בו חובת ההוכחה להראות את היקף שעות העבודה מוטלת לפתחה של הנתבעת, יש לראות בה כמי שלא עמדה בחובה זו.

7. האם תלושי השכר שקיבל התובע אינם תקינים ואם התשובה לכך חיובית - האם זכאי התובע לפיצוי בגין האמור ?
לטענת התובע תלושי השכר שהונפקו עבורו פיקטיביים ואינם משקפים את התשלום שקיבל בפועל, כאשר הנתבעת ציינה מספר שעות וימי העבודה נמוך משביצע בפועל , תוך פגיעה מכוונת בזכויות הסוציאליות הנגזרות מגובה השכר. עוד טוען התובע כי רק חלק מהתלושים נמסרו לידיו בזמן אמת.
בגין האמור מבקש התובע פיצוי בגובה 20,000 ₪.
לטענת הנתבעת תלושי השכר משקפים במדויק את היקף עבודת התובע ותואמים לדיווחים שבוצעו למדור תשלומים ברשות האוכלוסין כאשר מדובר ברשומה מוסדית על בסיסה נערכו דיווחים בזמן אמת ללשכת התעסוקה. על כן, יש לדחות את התביעה בדין רכיב זה.

דיון והכרעה
כידוע, תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראיה. ראה: ע"ע 42463-09-11 גולן - נגרית שירן (פורסם בנבו, מיום 18.3.2013). עוד נקבע כי המעלה טענת "זיוף" הנטל עליו להוכיח את טענתו, כאשר מדובר בנטל הוכחה מעין-פלילי, כך שהוא גבוה יותר מהרגיל (ר' ע"א 1237/13 קונין - גפני (פורסם בנבו, 7.4. 2013).
אשר לתלושים המונפקים על ידי מדור תשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן - מת"ש) הרי שהחזקה נכונה כפליים שכן מדובר בראייה אובייקטיבית, לכל הפחות בנוגע לכספים שאכן עברו לידי העובד. על כן, בכל הקשור לדיווחים למת"ש, נקבע כך ב- ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ - איסמעיל קסיה (פורסם בנבו, 19.3.2007) :"ככלל, יש לראות בדיווחים ללשכת התעסוקה על העסקת עובד תושב הרשות הפלשתינאית כמשקפים את מציאות העסקת העובד ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראייה ..".

ומן הכלל אל הפרט -ל פנינו תלושי שכר חלקיים שהנפיק ו מת"ש עבור חודשים 1-4/2017, 11-12/2016, 10-12/2015 ,5/2015, 11-12/2014, 8/2013, 11-12/2012 ו-11-12/2011. כמו כן, הוגשו לעיונינו תלושים שהפיקה הנתבעת החל מחודש 10/2011 ועד לחודש 12/2016. עיון והשוואה בין תלושי השכר שהנפיקה הנתב עת לבין אלו שהנפיק מת"ש מעלה כי ישנה התאמה בין השניים. כך, ישנה זהות במספר ימי העבודה, גובה השכר ויתר התשלומים. לגבי גובה השכר הרי שהתשלום בתלושי השכר עולה בקנה אחד עם טענות התובע בדבר גובה שכרו היומי.
ויובהר, היות ומת"ש משלם לתובע הן בהתאם לדיווחי הנתבעת אולם גם בהתאם למעקב הכניסות ויציאות של התובע לשטח ישראל, הרי שההתאמה במספר ימי העבודה החודשיים מקבלת משנה תוקף. ויובהר, סטייה קלה בהתאמה ניתן למצוא בחודש נובמבר 2015 שם השכר שצוין בתלוש שהנפיקה הנתבעת היה נמוך ב-80 ₪. סטייה דומה ישנה בחודש דצמבר 2015 שם התשלום כפי שהופיע בתלוש הנתבעת היה נמוך ב-182 ₪ ואילו בחודש העוקב שולם לפי תלוש השכר מטעם הנתבעת סך גבוה יותר ב-410 ₪. אי התאמות מינוריות אלה עולות בקנה אחד עם טע נת הנתבעת לפיה השלימה מעת לעת תשלומים שהיו בחסר (ראו סעיף 16 לתצהיר עד הנתבעת).

במצב דברים זה, בו תלושי השכר תואמים לתלושים של מת"ש שהוצגו לפנינו, ובהיעדר כל ראייה אחרת מצד התובע לגבי זיוף תלושי השכר הרי שיש לקבל את האמור בתלושי השכר כראיה לתוכנם.

להשלמת התמונה יצויין כי לא נעלמו מעינינו ספחי ההמחאות שצירף התובע מהם לטענתו עולה, כי הסך ששולם לו שונה מהנטו שצוין בתלושי הש כר. טענה מעין זו, היה והייתה מוכחת הייתה ראיה ניצחת לפיקטיביות התלושים. אל א, שבענייננו לא כך קרה שכן לעיונינו הוגשו ספחים בודדים של המחאות , כאשר מעיון בה ם עולה כי אכן בחלק מהחודשים הסך המצוין בהמחאה נמוך או לעיתים גבוה מהתשלום בתלוש השכר. אולם עולה מהם גם כי התובע קיבל לעיתים מספר המחאות באותו החודש. כך למשל , בחודש אוקטובר 2016 קיבל התובע ארבע המחאות שונות (מס' 57311, 57571, 57562 ו-57570) על סך כולל של 9,520 ₪ |זאת בעוד שתלוש השכר עבור חודש ספטמבר 2016 עמד על 3 ,132 ₪ בלבד. מכאן הסקנו כי סביר להניח כי ניתנו לתובע מספר המחאות בכל חודש, כאשר חלק מהן נועדו לפצות על תשלומי עבר. במצב דברים זה, מקום בו לא הוגש גם תדפיס חשבון הבנק של התובע ממנו ניתן ללמוד על סך ההפקדות הכולל לא ניתן לקבוע כי השכר המצוין בתלוש השכר לא שולם במלואו לתובע או לחלופין כי שולם ביתר .
לכך מצטרפת גם העובדה הפשוטה שהתובע לא תבע הפרשי שכר בגין אי קבלת התשלום המצוין בתלושי השכר, והדבר אומר דרשני. כמו כן, מעדותו של התובע עולה כי קיבל תשלום יומי קבוע עבור כל יום עבודה, שהרי הוא העיד בפשטות כי עבור 1 0 ימי עבודה הוא קיבל תשלום יומי במכפלת עשרה ימים, מבלי לציין כי הנתבעת הפחיתה באופן פיקטיבי את מספר שעות עבודתו -
ש. מה היה שכר העבודה שלך?
ת. כשהתחלתי או בסוף?
ש. ספר הכל.
ת. כשהתחלתי שילמו לי 200 ₪, אחרי שנה, שנה וחצי שביקשתי הוסיפו לי עוד 10 ₪ אחרי עוד שנה שוב ביקשתי והוסיפו לי 10 ₪, לפני שסיימתי הוסיפו לי עוד 10 ₪ כך שבסוף השכר היה 230 ₪.
ש. נגיד שבחודש מסוים עבדת 10 ימי עבודה. מה היה השכר שלך?
ת. אותו שכר. 230 ₪ ליום.
ש. ובסכומים? כמה כסף קיבלת עבור 10 ימים?
ת. 230 לפי יומית.
ש. וסה"כ?
ת. 10 ימים 2,600 ₪.
ש. קיבלת תלושי השכר במהלך התקופה?
ת. תלושי שכר הייתי מקבל אחרי שהייתי מבקש מבקש. הייתי מת כשביקשתי.
ש. לא הבנתי, האם היית מקבל או לא קיבלת את התלושים?
ת. הייתי מקבל אותם אבל לא את כולם. אחרי בקשות רבות.
ש. האם היית משתמש בבול הבריאות.
ת. כן. הייתי מבקש כדי לקבל את בול הבריאות.
ש. האם היית מסתכל על תלוש השכר כשקיבלת אותו?
ת. אני לא קורא עברית. רק הייתי לוקח את הבול כדי שאשים אותו על ביטוח הבריאות. (עמוד 11 שורות 18-28 לפרוטוקול ו עמוד 12 שורות 1-10 , שם).

במצב דברים זה יש לקבל את האמור בתלושי השכר שהונפקו לתובע, הן על ידי מת"ש והן על ידי הנתבעת, כראיה לתוכנם.
יחד עם זאת, מקום בו הנתבעת לא הגישה את תלושי השכר עבור ש נת 2017, ובשים לב לתלוש השכר האחרון ממנו ניתן היה ללמוד את אופן ההתחשבנות הסו פית מול התובע, הרי שיש לראות בה כמי שהפרה את הוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר). ויובהר, היות ולא הוגש דווקא תלוש השכר האחרון המלמד על אופן ביצוע גמר החשבון, וזאת ללא כל הסבר מצד הנתבעת, יש לראות בנתבעת כמי שביצעה זאת ביו דעין. על כן, הרינו מחייבים אותה בסכום של 5,000 ₪ בגין הפרת הוראות החוק כאמור.

8. מה היקף המשרה בו הועסק התובע?
לטענת התובע הוא הועסק בהיקף משרה של 95%.
לטענת הנתבעת התובע הועסק בהיקף משרה בן 72%.

דיון והכרעה
לצורך קביעת מרבית זכויות התובע, שהוא עובד יומי , יש לקבוע את היקף המשרה בה הועסק, כאשר היקף המשרה יחושב על בסיס שעות העבודה הרגילות תוך שיובאו בחשבון גם ימי חופשה, ימי חג וימי מחלה שנוצלו (ע"א (חי') 7074/00 הרשקוביץ שריקה (גרינברג) - מדינת ישראל (פורסם בנבו ,15.10.10 ).
היות ובתלושי השכר שהציגה הנתבעת אין פירוט של שעות העבודה אלא ימי העבודה בלבד (זאת להוציא 6 תלושים, מתוך 70 חודשי העסקה, שהונפקו על ידי מת"ש (, ובהיעדר דו"חות נוכחות נחשב את היקף ההעסקה לפי טענת התובע שעבד 8 שעות ביום ובהתאם למספר הימים הנקובים בתלושי השכר.
בהתאם לכך מצאנו כי היקף משרת התובע עומד על 81% זאת בהתבסס על 5 השנים המלאות בהן ה וא העוסק (ללא שנת 2011 ושנת 2017) -

1/12
2/12
3/12
4/12
5/12
6/12

7/12
8/12
9/12
10/12
11/12
12/12
שעות
160
160
160
120
160
160
160
112
120
104
160
130
אחוז
88
88
88
66
88
88
88
62
66
57
88
71
ממוצע משרה
78%

1/13
2/13
3/13
4/13
5/13
6/13
7/13
8/13
9/13
10/13
11/13
12/13
שעות
160
152
128
136
160
168
136
136
104
144
160
160
אחוז
88
84
70
75
88
92
75
75
57
79
88
88
ממוצע משרה
80%

1/14
2/14
3/14
4/14
5/14
6/14
7/14
8/14
9/14
10/14
11/14
12/14
שעות
160
160
160
128
144
144
128
160
144
120
160
160
אחוז
88
88
88
70
79
79
70
88
79
66
88
88
ממוצע משרה
81%

1/15
2/15
3/1514
4/15
5/15
6/15
7/15
8/15
9/15
10/15
11/15
12/15
שעות
160
160
160
128
160
160
144
160
96
144
160
160
אחוז
88
88
88
70
88
88
79
88
53
79
88
88
ממוצע משרה
82%

1/16
2/16
3/16
4/16
5/16
6/16
7/16
8/16
9/16
10/16
11/16
12/16
שעות
160
160
160
144
176
160
168
176
120
104
160
160
אחוז
88
88
88
79
97
88
92
97
66
57
88
88
ממוצע משרה
84%

9. האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות?
לטענת התובע הוא עבד 5 ימים בשבוע, 8 שעות מידי יום (בין השעות 7:00-15:30 או 6:30-15:00) עוד לטענת התובע הוא התבקש לעיתים ללון באתר ולשמש כשומר כאשר עבור עבודה זו לא קיבל כל תשלום. כמו כן, התובע טען כי הוא ביצע בממוצע 12 שעות נוספות מידי חודש , עבורן קיבל תשלום בגובה שכר שעתי יחסי במזומן, אולם לא קיבל תשלום עבור ה"דלתא" בשיעור 25% עבור כל שעה נוספת. ל כן טען התובע בסיכומיו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 6,230 ₪ (בכתב התביעה עמד רכיב זה על 31,500 ₪ ).
לטענת הנתבעת התובע הועסק במשרה בהיקף של 72%, כאשר יום העבודה נמשך בין 7.5 ל-8 שעות שכלל גם הפסקה בת 45 דקות לפחות. כמו כן, היו ימים בהם התובע לא השלים את מכסת שעות העבודה היומית דנן ועדיין קיבל את שכרו המלא. על כן, יש לקבוע כי התובע לא ביצע כלל שעות נוספות.

דיון והכרעה
מקום בו אין לפנינו דו"חות נוכחות קבילים, הרי שיש לפנות להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר המטיל על המעסיק את הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד ונקבע בו, בין השאר:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;...
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות."

כלומר, בהיעדר פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 ל חוק שעות עבודה ומנוחה, כפי שהמצב בענייננו, מוטל הנטל על המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות, וזאת עד לתקרה של 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש. פרשנות של אופן היישום הנכון לתיקון 24 הובאה בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29.3.2017 (להלן - עניין ריעני), בו סקרה ומיפתה כב' השופטת אופק את המצבים האפשריים השונים העומדים לפני בית הדין בבואו לבחון את מידת הוודאות של עבודה בשעות נוספות, את היקפה ואת הנטל הראייתי בסוגיה הנצבת בפניו, וכך היא קבעה:
"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".

בענייננו מתקיים המצב השני, שכן התובע הציג גרסה סדורה לפיה ביצע שעות נוספות, גרסה שלא נסתרה על ידי הנתבעת. כך, בעוד שהתובע טען לאורך כל ההליך כי ביצע שעות נוספות וקיבל עבורן תשלום עבור שעה רגילה במזומן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה לסתור. אפילו בתלושי השכר שהציגה אין פירוט של שעות העבודה אלא ימי העבודה בלבד, להוציא 6 תלושים (מתוך 70 חודשי העסקה) שהונפקו על ידי מת"ש.
יתרה מזאת, התרשמנו מכנות התובע בעדותו בעניין זה, עת העיד באופן כן כי קיבל תשלום בסיס עבור כל שעה נוספת, כך שהוא זכאי רק להפרש ה"דלתא" ולא למלוא התשלום, דבר שהוביל להפחתת סך התביעה בגין רכיב זה . וראו עדות התובע לפנינו -
"ש. מקודם הזכרת כי כאשר עבדת שעות נוספות לטעמך הם שילמו לך ערך של שעה רגילה. האם נכון.
ת. שעה רגילה לפי היומית שלי. אם ערך השעה היה 25 ₪ היו משלמים לי.
ש. אז למה בתביעה אתה תובע את ה- 100% של השעות הנוספות ולא את ההפרש/הדלתא?
ת. לא מבין. אחרי שאתה מסביר לי את השאלה שוב, משיב כי התכוונתי ששעה נוספת שעבדתי שילמו לי כמו שעה רגילה, לא כמו תוספת. לאחר שבית הדין מסביר לי את השאלה ששאל ב"כ הנתבעת - למה לא תבעתי רק את ההפרש בין שעה רגילה לשעה נוספת
ש. מבקש להסביר לתובע את השאלה בערבית – ברשות ביה"ד וברשום חברי עושה את זה
ת. את השעות הנוספות קיבלתי במזומן זה לא היה בשיק.
ש. אמרת את זה לעוה"ד שלך.
ת. כן.
ש. כשעברת על התצהיר לא ראית שמה שכתוב שם לא נכון בענין השעות הנוספות?
ת. לא שמתי לב." (עמוד 17 שורות 10-25 לפרוטוקול) .

טענה יחידה שהעלתה הנתבעת הדורשת בירור היא משך ההפסקות והשאלה האם יש לנכותן מכלל השעות שביצע התובע - בהתאם להלכה הפסוקה, ביה"ד לא יתיר קיזוז גורף בדיעבד של זמני הפסקות ויש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק, האם העובד עמד לרשות המעסיק במהלך ההפסקה, אם לאו (ע"ע (ארצי) 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ [פורסם בנבו] (13.05.09) וכן ע"ע (ארצי) עו"ד אגרון - עו"ד כץ [פורסם בנבו] (20.01.16), שם נפסק כי הפסקות אוכל שלא קוזזו בזמן אמת, יש לראותן כהסכמה מכללא של המעסיק שלא לנכות את זמני ההפסקות, והמעסיק אינו יכול לחזור בו בדיעבד מהסכמה זו . היות והנתבעת לא הוכיחה כי קיזזה את זמני ההפסקות בזמן אמת משכרו של התובע, כאשר עולה אף תמונה הפוכה בה הנתבעת שילמה לתובע שכר יומי גלובאלי שאינו תלוי במס פר השעות שביצע וכפועל יוצא מכך גם לא בקיזוז זמני ההפסקות, הרי שאין לאפשר לה לקזז את ההפסקות בדיעבד.
לנוכח כל האמור לעיל ו בהיעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת מתקבלת התביעה בגין תשלום הפרשי שעות נוספות בס כום של 6,230 ₪. במצב דברים זה בו התובע זכה בתשלום הפרשי שעות נוספות לאור חלוקת הנטלים ומבלי שהוכיח ב'רחל בתך הקטנה' את היקף השעות בו עבד, לא מצאנו לנכון לפסוק דמי הלנה אלא להסתפק בפסיקת ה פרשי ריבית והצמדה.

10. האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי הבראה?
לטענת התובע לא שולמו לו דמי הבראה כלל. על כן, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פדיון 26 ימי הבראה עבור 3 שנות העסקתו האחרונות ובסך של 9,828 ₪ (ערך של 378 ₪ ליום) . התובע הוסיף במסגרת סיכומיו כי לאור השינוי התחיקתי יש לחייב את הנתבעת בפדיון דמי הבראה בגין 7 שנות העסקתו האחרונות, ובסך 16,821 ₪.
לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לתשלום נוסף עבור דמי הבראה, שכן בגין השנים 2015-2017 שולם לו סך של 4,536 ₪. עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו מתייחס להיקף המשרה בעת ביצוע חישוביו. על כן, דין תביע תו ברכיב זה להידחות.

דיון והכרעה
בהתאם לצווי ההרחבה בענף הבנייה העובד יהיה זכאי לדמי הבראה לאחר שהשלים שנת העסקה אחת. גובה דמי ההבראה ייקבעו לפי הוותק של העבודה בענף הבנייה, ולא הוותק אצל המעסיק הספציפי. כמו כן, ערך יום הבראה יחושב בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק.
מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל תשלום עבור דמי הבראה. על כן, ככל שיימצא זכאי לתשלום נוסף, יהיה מקום להפחית את הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת. מעבר לכך אין מקום לקבל את הרחבת החזית שביצע התובע במסגרת סיכומיו תוך הגדלת סכום תביעתו. על כן, הגם שנבחן את עניינו לפי הוראות הדין הרלוונטיות, קרי פדיון הבראה עבור 7 שנים (ולא עבור שנתיים כפי שהיה בטרם הרפורמה) לא יפסק מעל הסכום הנתבע בכתב התביעה.
כלומר - למרות שביום 8.1.2017 אכן פורסם תיקון לצו ההרחבה במסגרתו שונתה תקופת ההתיישנות לדמי הבראה, כך שבמועד פיטורי התובע בחודש אוקטובר 2017 תקופת ההתיישנות להבראה הייתה לפי הדין הרגיל, כלומר שבע שנים, ולא שנתיים, הרי שמקום בו התובע לא תבע את מלוא הסכום בכתב התביעה אין מקום לאפשר לו לערוך מקצה שיפורים.

ומן הכלל אל הפרט - בהתאם לחישוב שלהלן זכאי התובע לתשלום בגין פדיון דמי הבראה בסך של 13,645 ₪ מהם יש להפחית את כלל התשלומים שבוצעו בתלושי השכר בסך 5 ,670 ₪. על כן, התובע זכאי לתשלום בגובה 7, 975 ₪ בלבד.
וראו את החישוב להלן -
שנה קלנדארית
שנת עבודה
ימי זכאות
ערך יום
חודשי עבודה
היקף משרה
גובה
10/11-10/12
1-2
6
371
12

81%
1803
10/12-10/13
2-3
6
374
12

1817
10/13-10/14
3-4
8
378
12

2449
10/14-10/15
4-5
9
378
12

2755
10/15-10/16
5-6
9
378
12

2755
10/16- 7/17
6-7
6.75
378
9

2066

10. האם זכאי התובע לתשלום בגין פדיון חופשה שנתית?
לטענת התובע, הוא מעולם לא יצא לחופשה בתשלום במסגרת עבודתו עבור הנתבעת, ולכן יש לחייב את האחרונה בתשלום פדיון 45 ימי חופשה בסך של 10,800 ₪ (בערך שעה של 30 ₪). במסגרת סיכומיו טען התובע כי למעשה יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 12,176 ₪ בגין פדיון של 54 ימי חופשה.
לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה שכן התובע קיבל תשלום עבור חופשה בתשלום. כך, עד לדצמבר 2016 נהגה הנתבעת להפקיד 4% משכרו של התובע לטובת קרן החופשה כנהוג עבור עובדים פלשתינאים.

דיון והכרעה
בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית ובהתאם לתקופת ההתיישנות הקבועה בו, זכאי התובע לפדיון ימ י חופשה בגין שלוש שנים אחרונות בתוספת שנת העסקה שוטפת.
וראו לעניין זה את דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי ) 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן (פורסם בנבו, 08.12.2014) :"... על בסיס מגבלה זו המעוגנת בסעיף 7 לחוק חופשה שנתית נקבעה זכאותו של עובד לתשלום פדיון חופשה בעד 4 שנות עבודתו האחרונות - קרי בגין 3 השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת [ ע"ע (ארצי) 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה [פורסם בנבו] (8.10.2007)]."

אשר לערך יום חופשה - התובע ה וא "עובד בשכר" כמוגדר בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית). משכך, בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק זה , יחושב פדיון החופשה לו הוא זכאי לפי מכפלת ימי החופשה בשכרו היומי הממוצע, כמפורט בסעיף: ""לגבי עובד בשכר - שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד".

מקום בו הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ולא הוכיחה כי אכן שילמה לתובע פדיון חופשה, יש לראות בתובע כמי שהוכיח כי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה אלא שהואיל והוא העיד, במסגרת חקירתו הנגדית כי במשך שנתיים שולמה לו חופשה ע"י ההפקדות של מת"ש (עמ' 18 שורות 9-10 לפרוטוקול), הרי שיש להפחית התשלום שבוצע בגין אותן שנתיים מהסכום המגיע לו בגין פידון החופשה ולכן והואיל ומעיון בתלושי השכר שהונפקו על ידי מת"ש עולה כי בחודשים דצמבר-נובמבר 2016 הופקד ס כום של 350 ₪, בחודשים דצמבר - אוקטובר 2015 הופקד ס כום של 470 ₪ ו במאי 2015 הופקד סכום של 180 ₪, הרי שמדובר בהפקדות ה עולות בקנה אחד עם עדות התובע לפיה בוצעו הפקדות לקרן החופשה עבור שנתיים מתקופת העסקתו. על כן, לאור הודאתו לפנינו, ועל בסיס המצויין בתלושי השכר, ניתן לקבוע כי התובע קיבל הפקדות עבור כל התקופה שבין 2015-2016. לגבי גובה ההפקדות שקיבל התובע , ובהיעדר תלושי שכר של מת"ש המתייחסים לכל התקופה, נגזור את הסכום מהתלושים הקיימים, כך שבגין שנת 2016 יש לראות בתובע כמי שקיבל ס כום של 2 ,100 ₪ הפקדות לקרן החופשה ובגין שנת 2015 קיבל סכום של 1464 ₪. עוד יש להפחית מהסכום המגיע לתובע ס כום של 320 ₪ שהופקד לפי תלושי מת"ש בשנת 2014 וכן סכום של 864 ₪ ששולם לתובע בפועל, כפי העולה מתלושי השכר של שנת 2017.
לגבי התשלום המגיע לתובע בגין כל תקופת הפידיון, השכר הרבעוני של שלושת חודשי ההעסקה המלאים ביותר של התובע בשנת 2016 הוא בחודשים ינואר - מרץ. בהתאם, ערך יום חופשה עומד על 140 ₪, בהתאם לחישוב הבא: ( 4200 + 4200 + 4200 ) / 90 = 140 ₪ על כן, זכאי התובע לס כום של 8,960 ₪ עבור 64 ימי חופשה. מהם יש להפחית סך של 4,748 ₪ כמפורט לעיל, כך שיש לחייב את הנתבעת בתשלום של 4,212 ₪ בגין פידיון חופשה שנתית .

11. האם זכאי התובע להחזר דמי נסיעות?
לטענת התובע הנתבעת לא שילמה עבורו החזר דמי נסיעה. על כן, מקום בו עלות נסיעה לעבודה וחזרה ממנה עמד על כ-35 ₪ ליום (25 ₪ בתוך שטחי ישראל ו-10 ₪ נוספים בשטח הרשות), יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 49,000 ₪ (עבור 1,400 ימי עבודה). במסגרת הסיכומים שינה התובע את סכום הרכיב הנ"ל עת טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום בסכום של 53,388 ₪
לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לתשלום עבור החזר הוצאות נסיעה היות והוא הוסע דרך קבע על ידיה מהמחסום ועד לאתר העבודה, ולא נזקק לתחבורה ציבורית כלל. עוד הוסיפה הנתבעת, כי התובע לא רק שלא ה וכיח את היקף הוצאותיו הנטענות אלא גם העלה גרסאות סותרות.

דיון והכרעה
נטל ההוכחה בעניין הזכאות להחזר הוצאות נסיעה מוטל על התובע. כאשר הוכח, כי מקום העבודה מרוחק ממקום מגורי העובד וברור שהוא נזקק לאמצעי תחבורה לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה, מקובל להסתפק באמירה כללית של העובד בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעה (ד"ר י. לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", הוצאת ניצן מהדורת 2008, פרק 16 עמ' 7).  כמו כן צו ההרחבה בענף הבנייה קובע גובה כי התשלום המקסימאלי היומי יעמוד על זה המופיע בצו ההרחבה הכללי במשק, אלא אם מקום העבודה של העובד מרוחק ב-40 ק"מ ממקום מגורי העובד, או אז, יהיה העובד זכאי להחזר נסיעות בתעריף 150% מזה הקבוע בצו ההרחבה הכללי במשק, זאת כנגד הצגת קבלות (ראו סעיף 44 לצו ההרחבה בענף הבנייה).

ומן הכלל אל הפרט - נקדים ונציין כי לא מצאנו ממש בטענת הנתבעת לפיה סיפקה לתובע הסעה למקום העבודה שכן היא לא הוכיחה את טענתה זו עת לא הציגה ראיות או העידה עדים שיחזקו את טענתה לפיה הועמדה לרשות התובע הסעה. מעבר לאמור, הרי שגם אם סיפקה הנתבעת לתובע הסעה מהמחסום, הרי שעדיין היה עליה לשאת בתשלום דמי הנסיעה מביתו של התובע ועד למחסום, אלא אם תוכיח כי הסכום עולה על הרף ה מקסימאלי הקבוע בצו ההרחבה , דבר שלא נעשה על ידה. יתרה מזאת, מעיון בתלושי השכר עולה כי ישנם חודשים בהם הנתבעת נשאה בתשלום דמי נסיעה, וזאת מבלי לפרט איך הדבר מתיישב עם הטענה לפיה תמיד העמידה לרשות התובע הסעה.
די באמור לעיל כדי לקבוע כי התובע זכאי להחזר דמי נסיעה. עם זאת, מתעוררת השאלה מה סכום היומי המגיע לו.
התובע תבע דמי נסיעה העולים על הסך המקסימאלי היומי והעמיד אותו על 35 ₪ ליום. היות ומדבר בסכום העולה על הרף המקסימאלי בצו ההרחבה הכללי במשק, בכדי להימצא זכאי לאמור על התובע להציג קבלות, זאת בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה. היות והתבע לא פעל כאמור, ובהיעדר כל הוכחה אחרת, נפסוק תשלום דמי החזר נסיעות לפי 20 ₪ תשלום יומי, שכן תשלום זה שולם לתובע עבור חלק מחודשי ההעסקה ואף התובע עצמו טען בפנינו כי עבור עבודות שבוצעו באזור עפולה עלות דמי הנסיעה עמדה על 20 ₪ -
"ש. עבדת לפעמים גם בצור יצחק?
ת. כן.
ש. איפה זה צור יצחק?
ת. ליד טייבה.
ש. כמה זמן זה מה המרחק בין צור יצחק למחסום?
ת. 10 עד 15 דקות לפי תנועה.
ש. עבור נסיעה זו הוצאת גם 25 ₪?
ת. אני מבקש על כל הנסיעות, לא קיבלתי.
ש. כמה עלתה לך הנסיעה לצור יצחק?
ת. 10 ₪ לכל צד.
ש. ולעפולה?
ת. כן עבדתי.
ש. מה המרחק בין עפולה למחסום.
ת. בערך אותו זמן, 10 דקות.
ש. גם עלה לך 25 ₪?
ת. לא, 10 ₪ לכל צד.
ש. למה לא פירטת את עלות הנסיעות בתצהירך?
ת. אני מבקש לא פירטתי, אמרתי 35 ₪ גלובלי." (עמוד 25 שורות 19-28 לפרוטוקול ו עמוד 26 שורות 1-8, שם).

על כן, לפי חישוב זה זכאי התובע לתשלום החזר דמי נסיעה בגובה 25,540 ₪.
שנה
מספר ימי עבודה
גובה תשלום
סה"כ ₪
2011
43

20 ₪
860
2012
214

4280
2013
218

4360
2014
221

4420
2015
224

4480
2016
226

4520
2017
131

2620

מסכום זה יש להפחית את הסך ששולם לפי תלושי השכר בגבוה 3,760 ₪, על כן, זכאי התובע לתשלום בגובה 21,780 ₪.

בשולי הדברים ולהשלמת התמונה נציין כי התובע טען לפנינו כי היו עבודות הממוקמות רחוק כך שעלות הנסיעה היומית עמדה על 80 ₪, אלא שמקום בו מדובר בסכום העולה על הרף המקסימאלי בצו ההרחבה הכללי ואף על הרף המורחב במסגרת צו ההרחבה בענף הבנייה, ממילא אין התובע זכ אי לקבלת החזר כאמור.

12. האם זכאי התובע לתשלום בגין הפקדות חסרות לקרן השתלמות?
לטענת התובע היה על הנתבעת להפקיד סך של 2.5% משכרו לקרן השתלמות. משלא פעלה כאמור יש לחייבה בס כום של 8,400 ₪.
במסגרת סיכומיו הפחית התובע את ה סכום בגין הרכיב הנ"ל והעמידו על סכום של 4,142 ₪ (היות והזכות קמה לאחר 3 שנות העסקה) .
לטענת הנתבעת היא הפקידה את מלוא התשלומים הנדרשים לטובת קרן ההשתלמות ולכן דין התביעה להידחות. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם היה ממש בטענת התובע, הרי שהתשלום המגיע לו עומד על 1,233 ₪ בלבד.

דיון והכרעה
בהתאם להוראות סעיף 35ב לצו ההרחבה בענף הבנייה כל עובד שהשלים 3 שנות העסקה זכאי לתשלום בגובה 2.5% מהשכר התעריפי. סעיף 35ג' לצו מאפשר תשלום חלף השתלמות במקרים בהם לא ניתן להפקיד לעובד את כספי ההשתלמות.
מעיון בתלושי השכר עולה, כי בחלק קטן מתלושי השכר שולם לתובע חלף הפקדות לקרן ההשתלמות ובסך כולל של 742.35 ₪. על כן, התובע זכאי לתשלום חלף דמי השתלמות החל מחודש אוקטובר 2014 ובסך של 3,645 ולאחר
הפחתת הסך ששולם, יש לחייב את הנתבעת בסך 2,903 ₪ ; ולפי החישוב הבא -
שנה
מספר חודשים
וותק בפועל בשנים
דרגה
שכר ענפי לפי וותק
שכר לפי 81% היקף משרה
גובה הפקדות
2014
2
3
2
5300
4293
214
2015
12
4
2
5400
4374
1312
2016
12
5
2
5400
4374
1312
2017
7
6
3
5700
4617
807

13. האם זכאי התובע לתשלום ימי חג?
לטענת התובע הוא לא עבד בימי החג של בני העדה המוסלמית ולא קיבל כל תשלום עבור אותם ימי חג. על כן, היות והוא זכאי לתשלום עבור 58 ימי חג, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 13,920 ₪.
במסגרת סיכומיו הפחית התובע רכיב זה של תביעתו והעמידו על סכום של 7,875 ₪.
לטענת הנתבעת התובע קיבל תשלום עבור ימי החג להם היה זכאי, הגם שלא היה באפשרותה לדווח על ימי החג בתלושי השכר ולכן אלה שולמו כימי עבודה רגילים.
עוד טענה הנתבעת כי התובע הודה כי קיבל את התשלומים שפורטו בתלושי השכר.
בנוסף טענה הנתבעת כי התובע לא פירט את תביעתו לימי חג ולא הוכיח כי עמד בתנאים לקבלם (חג שלא נופל על יום המנוחה השבועי וכן שעבד יום לפני החג ויום לאחריו).
דיון והכרעה
צו ההרחבה בענף הבנייה קובע כי עובד יהיה זכאי לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה ויום בחירה נוסף וזאת לאחר תקופת אכשרה בת 3 חודשים ורק עבור ימי חג שלא חלו ביום השבת ובמידה והתובע עבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו. אשר לנטל ההוכחה הרחיב בית הדין הארצי ב ע"ע 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים - מיכאל מוחדינוב (פורסם בנבו, 01.06.2020), עת קבע, בין היתר, כך:
"יש לבחון קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג בהתאם להוראות המקור הנורמטיבי - הסכם קיבוצי או צו הרחבה. כך שעל עובד התובע דמי חגים מוטל נטל ראשוני לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג המקנה לו זכאות לדמי חגים. כך שהחג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים, או שנפל ביום שבת, פירוט האם מדובר בימי חג בהם לא עבד, ואם כן – מהם, ואם מדובר בימי חג בהם עבד - מהם.
תביעה המנוסחת באופן כוללני ללא פירוט באיזה ימי חג מדובר, תוך שהתובע מסתפק במכפלה של מספר שעות העבודה במספר ימי החג השנתיים לא תעמוד בנטל הראיה הראשוני המוטל על העובד (ע"ע 47268-07-13 אלכסנדר אליאסייב - כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ [פורסם בנבו] (19.2.2017) (להלן - עניין אליאסייב); ...
בשלב השני יש לבחון לגבי כל חג וחג שתבע העובד, האם העובד נעדר יום לפני החג ויום אחרי החג. הנטל להוכיח כי העובד נעדר בסמוך לחג מוטל על המעסיק, שכן קיימת חזקה עובדתית שהעובד מתייצב לעבודה בימים שהוא נדרש לעשות כן, אלא אם הייתה לו סיבה להיעדרות (ע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור - גז חיש בע"מ [פורסם בנבו] (4.5.2015)".

ומן הכלל אל הפרט - התובע תבע באופן כוללני "דמי חגים" מבלי לפרט באופן קונקרטי בגין אלו חגים הוא תובע, מתי חלו החגים לפי הדת המוסלמית וממילא שלא פירט בגין אלו ימי חג ספציפיים הוא תובע והאם נחוגו ביום השבת וכן לא סתר את טענת הנתבעת לפיה קיבל תשלום עבור דמי חג ולכן , דין תביעתו לדמי חגים להידחות.

14. האם זכאי התובע להפרשי שכר?
לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 39,200 ₪ בגין השלמות לשכר תעריפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.
במסגרת סיכומיו הפחית התובע רכיב זה של תביעתו והעמידו על סכום של 9,688 ₪.
לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע את מלוא השכר המגיע לו על פי כל דין. לאמור, התובע עבד בהיקף משרה בגובה 72%, אשר יום העבודה נמשך 7.5 שעות בקיזוז ההפסקות בגינ ן קיבל שכר יומי שנע בין 200 ₪ ל-230 ₪ . על כן, למעשה, שכרו של התובע שולם ביתר.

דיון והכרעה
מעיון בניתוח הנתונים שבטבלה להלן, ובהתחשב בהיקף המשרה של התובע, עולה כי למעשה שולם לו שכר העולה על השכר הענפי. על כן, תביעתו להפרשי שכר – נדחית.
שנה
דרגה
שכר ענפי יומי לפי וותק
תעריף יומי עבור 81% משרה
שכר יומי ששולם
2011
1
28.02 ₪
181
177.5
2012
1
28.02 ₪
181
184.6 / 200
2013
1
28.57
185
200
2014
2
29.4
190
200
2015
2
29.7
192
200
2016
2
29.7
192
210
2017
3
31.3
203
237

15. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין/אי עריכת שימוע?
לטענת התובע בחודש יולי 2017 הוא פוטר על ידי הנתבעת על רקע דרישותיו לקבל החזר עבור הוצאות נסיעה. התובע הבהיר כי לאחר שכל דרישותיו בעניין נדחו על ידיו מנהליו, לבסוף ניאות ו האחרונים להנפיק עבורו היתר עבודה חדש המאפשר לינה בשטח ישראל, ובכך לחסוך את עלויות הנסיעה היומיות לעבודה, אלא שבפועל ולמרות שהנתבעת הפסיקה את היתר עבודתו הקודם, היא לא הנפיקה עבורו היתר עבודה חדש, וזאת בניגוד לאשר סיכמה עימו ובכך למעשה מנעה את כנ יסתו לישראל והביאה לפיטוריו. על כן, הוסיף התובע וטען כי פוטר הלכה למעשה מבלי שנערך לו שימוע ותוך שלילת זכות הטיעון המסורה לו כך שיש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 8,000 ₪.
לטענת הנתבעת התובע לא פוטר אלא נטש את מקום העבודה בחודש יולי 2017, זאת ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא הפצירה בתובע לשוב ולהתייצב לעבודתו ורק משלא שעה להפצרותיה ביטלה את היתר העבודה שהנפיקה על שמו בחודש אוגוסט 2017 . על כן, יש לדחות את תביעתו בגין פיטורים שלא כדין.

דיון והכרעה
חובת ההוכחה להראות כי התובע אכן פוטר מוטלת לפתחו זאת לאור ההלכה הידועה לפיה המוציא מחברו עליו הראיה. בנוסף, עת בוחן בית הדין, את השאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי סיום ומתי, הוא מביט על התמונה בכללותה וזאת בהתאם לפסיקה אשר קבעה כי:" יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה." (דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ - אתא פד"ע ב41; ע"ע 400/09 לב ארי - עיריית מעלות תרשיחא, מיום 13.10.10, סעיף 10 לפסק הדין).

ומן הכלל אל הפרט - נקדים ונציין כי בכל הקשור לנסיגות סיום יחסי העבודה, שני הצדדים הסתפקו בהעלאת טענות בעלמא מבלי לתמוך את טענותיהם בראיות וממילא מבלי לזמן עדים שיכלו לאמת את גרסת מי מהם. במצב דברים זה בו איש מהצדדים לא הוכיח את גרסתו, כך שהמאזנים נותרו מעוינים, נהוג להכריע בהתאם לנטל הראייה. בענייננו אין צורך להסתמך על נטל הראייה לבדו בכדי לפסוק בסוגיה שכן לא רק שהתובע לא הציג ראיות, אלא הגדיל לעשות והציג לפנינו גרסה מתפתחת אשר הקשתה עלינו לקבל את טענותיו.

כך, במסגרת כתב התביעה הציג התובע תמונה לפיה הוא למד על דבר פיטוריו מעצם אי חידוש היתר העסקתו עת נמנעה כניסתו לשטחי ישראל; ובזו הלשון: "התובע פוטר מעבודתו לאחר שהוא ביקש לקבל החזר תשלום נסיעות, אי לכך, הבטיח מנהלו של התובע לבטל עבורו את ההיתר שבידו ולהנפיק עבורו היתר הכולל לינה בישראל....אולם בפועל.. הנתבעת ביטלה את ההיתר של התובע, ולא הנפיקה לו היתר עבודה חדש, וזאת חרף ניסיונות רבים של התובע ליצור קשר עם מנהליו ולהנפיק עבורו היתר חדש, אך לשווא, ובעצם, הנתבעת ביטלה את היתר הכניסה שלו לארץ באופן שרירותי ביותר תוך הצגת מצג שווא..." (ראו סעיפים 10-11 לכתב התביעה).
מעבר להיות התיאור הנ"ל של התובע דל מאוד ו נעדר פרטים הרי שעולה ממנו כי הוא למעשה פוטר באמצעות התנהגות עת בוטל היתר עבודתו. והנה במסגרת תצהירו הציג התובע גרסה מתפתחת בה מתוארות השיחות שניהל לטענתו עם מנהליו , כאשר טען כי נמסר לו על ידם אקטיבית וחד משמעית כי הנתבעת אינה מעוניינת לחדש עבורו את היתר הכניסה, כאשר יש לשים לב לכך שהתובע לא נקב בשמות או במועדי ההתקשרות עם מנהליו. ובמילותיו:""הנני להצהיר כי הנתבעת הספיקה את היתר העבודה שלי, אך לא הנפיקה עבורי היתר עבודה חדש הכולל לינה... לאחר מספר שיחות שהיו לי עם מנהליי בנתבעת, הובטח לי כמה פעמים לתפעל את ההיתר מחדש, עד שבסופו של דבר התחלתי לקבל תשובות בנוסח אחר, שלפיהן, הבנתי שהחברה אינה מעוניינת להנפיק עבורי היתר כניסה חדש, ושבעצם כל זה היה על מנת לפטר אותי מעבודתי". (ראו סעיפים 13-14 לתצהיר התובע).

גרסה שלישית למאורעות מצאנו במסגרת עדותו של התובע לפנינו, במסגרתה הוא לא נקט לשון רבים עת שהוא התייחס לממונים עליו אלא נקט לראשונה בשמו של המנהל, שאדי. כמו כן, התובע לא הסביר כי היו מספר שיחות עם מנהליו כאשר תחילה אמרו כי ההיתר יחודש, אלא העיד כי לאחר שלא חודש ההיתר שוחח עם מר שאדי וזה מסר לו כי הנתבעת אי נה מעוניינת עוד בשירותיו –
ש. אתה יכול לספר לנו למה ההיתר בוטל?
ת. ביקשתי משאדי שהיה מנהל בשטח, סיפרתי לשאדי שעלות הנסיעה שלי עולה לי הרבה כי נשארתי לבד. ביקשתי ממנו נסיעות, הוא אמר לי "אני אחליף לך את ההיתר, תחכה 4-5 ימים, אשנה לך את ההיתר להיתר לינה". אחרי זה הייתי בהלוך חזור למחסום ולקחו ממני את ההיתר. אמרו לי שההיתר שלי הופסק.
ש. אתה אומר שביקשתי משאדי שיפסיק לך את ההיתר.
ת. לא. אני ביקשתי יותר כסף עבור הנסיעות.
ש. הרגע אמרת ששאדי אמר שמחליף לך את ההיתר. האם נכון?
ת. כן, הוא אמר לי אבל לא החליף לי את ההיתר וגם צלצלתי אליו, הוא אמר לי "זהו אנו לא צריכים אותך יותר". (עמוד 20 שורות 11-20 לפרוטוקול ).

אומנם מדובר בסטיות במדרג הנמוך, כך שבמצב דברים אחר אולי ניתן היה להסבירם בקשיי זיכרון. אלא שבענייננו צירוף אותן הסטיות להיעדר מוחלט של ראיות חיצוניות אובייקטיביות לתמיכה בטענות התובע - הוביל אותנו למסקנה כי אין לקבל את תביעת התובע בגין רכיב זה.
טרם סיום נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע לפיה גרסת הנתבעת לפיה ביטלה את היתר הכניסה לישראל היות והוא לא התייצב לעבודתו מהווה טענת הודאה והדחה המחייבת את היפוך נטלי הראיה, אלא שלא מצאנו ממש בטענה זו שכן בכדי שתקום טענת הודאה והדחה על הנתבעת להודות בכלל העובדות המהותיות לעילת התביעה ולהוסיף טענות חדשות מהן עולה כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במידה ואחת העובדות המקימות את עילת התביעה מוכחשת על ידי הנתבע, אין מדובר בטענת "הודאה והדחה" (וראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרון - מילאון בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.12.2005)) . בענייננו, הנתבעת העלתה למעשה גרסה שונה לחלוטין מזו של התובע, היא אינה מודה כי הוסכם עם התובע לבטל את היתר הכניסה ולחדשו כהיתר עם לינה, אלא תחת זאת טוענת כי התובע נטש את עבודתו ולא ש עה להפצרותיה לשוב ולכן ביטלה את ההיתר . אין בכך כדי להוות טענת הודאה והדחה המצדיקה היפוך נטל הראייה.
על כן, דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות.

16. האם זכאים התובע או הנתבעת לתשלום חלף דמי הודעה מוקדמת?
התובע טוען כי היות ופוטר על דרך ביטול היתר העבודה, תוך שהוא גילה זאת בדיעבד, הרי שלא ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין. על כן, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 7,200 ₪ חלף הודעה מוקדמת בגין 30 ימים.
לטענת הנתבעת התובע לא פוטר ולכן אינו זכאי להודעה מוקדמת כלל. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היות והתובע עצמו לא נתן הודעה מוקדמת בטרם נטש את עבודתו הרי שיש לקזז מכל סכום שייפסק לו, סך של 7,200 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה
מקום בו טענת התובע כי פוטר נדחתה,הרי שממילא נדחית תביעתו לתשלום חלף הודעה מוקדמת. על כן, יש לבחון את טענת הנתבעת לפיה היא זכאית לקזז דמי חלף הודעה מוקדמת.
הנתבעת לא הוכיחה כי היא זכאית לדמי הקיזוז. כך, גם אם נקבל כלשונה את גרסתה ו לפיה התובע נטש את עבודתו מב לי שנתן הודעה מוקדמת, מקום בו הנתבעת יכולה הייתה, לו מצאה לנכון, לבצע את הקיזוז בזמן אמת, אין מקום להתיר כעת קיזוז בדיעבד עם הגשת תביעה. וראו לעניין זה בר"ע 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ - EMBET DEMEKE (פורסם בנבו, 13.07.2020) - "כפי שנפסק לא אחת, שעה שהמעסיק לא ביצע קיזוז דמי הודעה מוקדמת לעובד בזמן אמת, ניתן לראות בהתנהלותו משום ויתור על זכות הקיזוז והוא מנוע מלחזור בו רק משום שהוגשה כנגדו תביעה על ידי העובד (ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ ‏(9.1.2019)). אמנם, תיתכנה נסיבות ספציפיות בהן תתקבל דרישה בדיעבד לקיזוז של דמי הודעה מוקדמת מצד המעסיק, כגון במקרה בו הוויתור הותנה בהתחייבות שלא קוימה מצד העובד (ע"ע (ארצי) 23121-03-18‏ ‏אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ – סויטי (5.11.2019) או סויג מלכתחילה על ידי המעסיק‏, אולם נסיבות אלה לא התקיימו במקרה שלפנינו."
על כן, מקום בו הנתבעת לא הגישה את תלוש השכר האחרון של התובע (או כל תלוש לאחר חודש אפריל 2017) , ולא הראתה כי לא היה באפשרותה לקזז את דמי ההודעה המוקדמת, או חלקם, מהשכר האחרון, הרי שא ין להתיר לבצע קיזוז בדיעבד לאחר הגשת תביעה מצד העובד.

17. סוף דבר-
משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סכום של 5,000 ₪ בגין פיצוי עבור מתן תלושים שלא כדין.
ב. סכום של 6,230 ₪ בגין הפרשי תשלום עבור שעות נוספות.
ג. סכום של 7,975 ₪ בגין דמי הבראה.
ד. סכום של 4,212 ₪.בגין פדיון דמי חופשה.
ה. סכום של 21,780 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה.
ו. סכום של 2,903 ₪ בגין הפקדות בחסר לקרן השתלמות.
כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

18. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד-
לנוכח התוצאה אליה הגענו, מקום בו התביעה התקבלה באופן חלקי ביותר וכן בשים לב לעובדה שבקשר ליותר מרכיב אחד "הגדיל" התובע את סכום התביעה במסגרת סיכומיו, דבר המהווה הרחבת חזית אסורה המקשה על מהלך בירור המחלוקות, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

19. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד בתשרי תשפ"ב, (30 בספטמבר 2021 ), בהעדר הצדדים.

מר אברהם קקון
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר זאב גולדנברג
נציג ציבור
(מעסיקים)