הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 38055-07-21

לפני:
כב' הרשם אביעד אברגיל

המבקש:
אשד גתוע
ע"י ב"כ: עו"ד דלית כסלו-ספקטור

-
המשיבה:
לייף אנד פיטנס - סניף עפולה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אופיר בלוך

החלטה

לפני בקשת הנתבע, מר אשד גתוע (להלן: " המבקש") לחייב את התובעת, לייף אנד פיטנס – סניף עפולה בע"מ (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בתביעה (להלן: "הבקשה").

רקע בתמצית

התביעה דנן הוגשה ביום 18.7.2021 ולאחר שתביעתה הקודמת של המשיבה נגד המבקש נמחקה בשל כך שלא פעלה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 23.12.2020, ולא הפקידה את הערובה כפי שנדרשה. המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה כאמור, ובהחלטה מיום 8.3.2021 בקש תה זו נדחתה.

על פי הנטען בכתב התביעה , המבקש הועסק כמנהל המשיבה בין השנים 2010-2016, ובחלק מן התקופה שימש במקביל כמנהל בסניפים נוספים של הרשת. במסגרת התביעה טענה המשיבה כנגד המבקש, בין היתר, כי הוא מעל באמונה, עבד בעסק מתחרה בזמן שהועסק על ידי המשיבה, "העלים" הכנסות השייכות למשיבה והכניסן לכיסו הפרטי ו ביצע עסקאות אסורות ללא הרשאה. לפיכך, תבעה המשיבה פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, פיצויים בגין עגמת נפש, סעד של שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מן המבקש, וכן פיצוי והשבה של סכומי כסף משמעותיים בגין התנהלות המבקש לטענתה כאמור.
במסגרת התביעה כאמור, טענה המשיבה כי על המבקש לשלם לה סכום של 2,878,558 ₪, אך לצרכי אגרה העמידה את תביעתה על סך של 1,500,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות המבקש בבקשה

המשיבה מצויה בהליכי פירוק בעקבות חוב בסכום של 22,400 ₪ בלבד. בקשת המבקש להפקדת ערובה מטעם המשיבה במסגרת ההליך הקודם התקבלה על ידי בית הדין. מאחר שאין כל שינוי בסטטוס המשיבה וכתב התביעה הנוכחי זהה בעיקרו לטענות המשיבה בכתב התביעה בהליך הקודם, שממנו נמחקה כאמור , הרי שההחלטה בדבר הפקדת ערובה מטעם המשיבה יפה גם להליך זה.

המשיבה עשתה כל שלאל ידה בכדי לחמוק מהפקדת ערובה במסגרת ההליך הקודם, אף במחיר של מחיקת תביעתה, ובלבד שבעל מניותיה לא יסכן כספים בהליך .

התנגדות מטעם המשיבה לבקשה זו להפקדת ערובה היא ניסיון לפסול החלטה שיפוטית שלא בדרך ערעור אלא בדרך של "עוקף החלטות". לפיכך, יש לחייב את המשיבה בכל הוצאות העבר שנגרמו למבקש, ובכלל זה בגין בקשות ומאבקים משפטיים שהתקבלו כולם במסגרת ההליך הקודם, והם הבסיס להחלטה החוזרת על הפקדת ערובה הנדרשת כאן.

ניהול ההליך מחדש הוא תוצר מחדלי המשיבה ויש להשית עליה ערובה התואמת את השלב שבו מצוי ההליך. בכוונת המשיבה לנהל הליך עם עשרות עדים, כאשר היא הבהירה זאת בעצמה במסגרת בקשתה לאחד תביעה זו עם ההליך הקודם. לפיכך, יש להתאים את סכום הערובה לסכום ההוצאות הריאלי של המבקש וניתן ללמוד עליהן מריבוי ההליכים, העדים וההכבדה שכבר נעשתה על ידי המשיבה בהליך הקודם. מבוקש כי סכום הערובה יעמוד על עשרה אחוזים מסכום התביעה.

תמצית טענות המשיבה

כתנאי להגשת התביעה, הפקיד בעל המניות במשיבה, מר דני זוגלובק, התחייבות בלתי מוגבלת בסכום בידי הנאמנת מטעם בית המשפט בהליך הפירוק, וזאת לצורך הבטחת הוצאות בהן תחויב המשיבה ככל שתביעתה תידחה. לפיכך, יש למבקש ממי להיפרע ככל והמשיבה תחויב בהוצאות.

המשיבה אינה מנסה לחמוק מהפקדת ערובה, לא במסגרת הליך זה ולא במסגרת ההליך הקודם. עובדה היא, שלמשיבה אין את הכספים שנדרשו להפקדת הערובה.

המשיבה ובעל המניות בה, כמי שמכירים היטב את המבקש, ביקשו להימנע מהפקדת ערובה כספית על ידי בעל המניות במשיבה, וזאת בשל החשש כי המבקש יעשה בכך שימוש ציני לצורך העלאת טענות לעירוב נכסים שיש בו כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות ו/או טענות להעדפת נושים, טענות שאכן לא איחרו לבוא מצידו של המבקש במסגרת תגובותיו ובקשותיו בהליך הקודם.

הסיבה כי המשיבה לא הגישה ערעורים על החלטות בית הדין בהליך הקודם בעניין הפקדת הערובה ומחיקת ההליך, כמו גם החלטות נוספות, היא כי היא נדרשה לקבל את אישור בית המשפט הדן בהליך הפירוק, ובשיחה עם הנאמנת נרמז למשיבה כי הנאמנת לא תתמוך בבקשה של המשיבה למתן היתר לנהל הליכי ערעור.

אכן, בית הדין כבר הכריע בסכום הערובה שהיה על המשיבה להפקיד כערובה להבטחת הוצאות המבקש במסגרת ההליך הקודם והעמיד סכום זה על 25,000 ₪. אך סכום זה נקבע במסגרת הליך שכלל תביעה בהיקף גדול יותר. סכום התביעה בהליך זה הופחת ויחד עמו גם כל רכיבי התביעה הקשורים לחברת "לייף אנד פיטנס – סניף רמת ישי".

המבקש יכול היה למנוע את הצורך בהגשת התביעה מחדש, ככל ולא היה מתנגד להצעת המשיבה להפקדת ערובה על דרך של ערבות אישית של בעל המניות המשיבה או לא היה מתנגד לבקשת המשיבה לביטול פסק הדין אשר הורה על מחיקת תביעתה של המבקשת בהליך הקודם. כאשר המבקש מעלה טענה כעת כי עליו להתגונן מפני תביעה חדשה, לא ניתן להתעלם מתרומתו של המבקש למצב זה.

המבקש ניצל את זכותו הדיונית עד תום והתנגד לכל הצעה ובקשה שהוגשה על ידי המשיבה במטרה להבטיח את הוצאותיו מחד ולאפשר את המשך תביעת המשיבה במסגרת ההליך הקודם מאידך. לפיכך, יש לקבוע כי על המשיבה להפקיד ערובה להוצאות על הרף הנמוך ביותר ולכל היותר להעמידה על סכום של 5,000 ₪. המבקש אף מודה במסגרת בקשתו כי כתב התביעה כאן זהה לכתב התביעה בהליך הקודם, דבר שבפני עצמו יש בו כדי להוזיל באופן משמעותי את הוצאות שכר הטרחה הצפויות לצורך התגוננות המבקש.

ככל שסכום הערובה יעלה על 5,000 ₪, מבוקש כי ניתן יהיה להפקיד את הערובה באמצעות המצאת ערבות אישית של מר דני זוגלובק בקופת בית הדין.

תמצית תשובת המבקש

לאחר הגשת תגובת המשיבה, השיב המבקש וטען ביחס לסכום הערובה המבוקשת, כי סכום התביעה צומצם רק לצרכי אגרה ולא צומצם דבר בהיקף התביעה שמפניה צריך המבקש להתגונן . סכום הערובה בהליך הקודם נפסק במשורה ובהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, ובהליך זה יש לקבוע ערובה בסכום שלא יפחת מ-100,000 ₪ בהפקדה כספית.

דיון והכרעה

לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בתביעה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א' לחוק החברות הוחל בהליכים בבית הדין לעבודה, וכך נקבע בעניין ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חוה נחמני נ' קנטרי פלורס (28.1.2013): "החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת – 'אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין'; השנייה – 'אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה'; החלטה בבקשה להפעלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, האם מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם על ידי התנהגות הנתבע ועוד."

ובהמשך-

"בית המשפט העליון הדגיש כי הנטל להוכיח הן את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות המשפט והן את הנסיבות המצדיקות שלא לחייב בהפקדת ערובה מוטל על כתפי החברה התובעת, וכי בדרך כלל אין זה ראוי במסגרת בקשה להפקדת ערובה לדון בהרחבה בניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לכך רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאד; יש לדאוג שקביעת גובה הערובה הנדרשת תהיה מידתית ותאזן נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים."

בית המשפט העליון קבע ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ - בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: " עניין הנדסה ממוחשבת"), כי חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרה בו לא הוכחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל. הפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה אשר לא הוכיחה את יכולתה לשלם הוצאות הינו החריג לכלל. הנטל להוכיח התקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייב את החברה התובעת רובץ על כתפיה של האחרונה.

מן הכלל את הפרט

אין מחלוקת כי המשיבה מצויה בהליכי חדלות פירעון ומצבה הכלכלי קשה. המשיבה אף ציינה בתגובתה, כי לא היו ברשותה הכספים להפקדת הערובה בהליך הקודם.

כאמור, הכלל הוא כי חברה בערבון מוגבל, אף שאיננה מצויה בהליכי חדלות פירעון, תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בחברה המצויה בהליכי חדלות פירעון. לפיכך, כלל זה חל גם במקרה דנן.

כפי שציינתי בהחלטתי בהליך הקודם, אין בכתב ההתחייבות שניתן על ידי מר זוגלובק לנ אמנת במסגרת הליך חדלות הפירעון – כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה במסגרת תביעתה נגד המבקש. כתב השיפוי לא ניתן במסגרת הליך זה, והוא גם לא ניתן כלפי המבקש.

יתרה מכך, וגם זאת ציינתי בהחלטתי בהליך הקודם, כלל לא ברורה וגם לא הוכחה יכולתו הכלכלית של מר זוגלובק במסגרת הליך זה. למעשה לא נטען דבר בהקשר זה על ידי המשיבה במסגרת תגובת ה לבקשה, ולא צורפו לתגובתה מסמכים כלשהם המעידים על יכולתו הכלכלית של מר זוגלובק או תצהיר שלו בעניין. יחד עם זאת, ועמדתי על כך גם במסגרת החלטתי בהליך הקודם, לכאורה אין מניעה להפקיד את הערובה ממקורותיו של מר זוגלובק.

אשר לסכום הערובה – בהתאם לפסיקה, בקביעת סכום הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המשיבה לבין זכותו של המבקש לגבות את הוצאותיו. כן , יש לנהוג במתינות ולהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו.
במסגרת ההליך הקודם חויבה המשיבה בהפקדת ערובה בסכום של 25,000 ₪, וזאת בשים לב לסכום התביעה ומורכבותה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובשים לב לאיזון הנדרש כאמור במסגרת קביעת סכום הערובה, אני סבור כי יש להעמיד את הערובה במסגרת הליך זה על סכום זהה . אמנם, המשיבה צמצמה את סכום תביעתה ל-1,500,000 ₪ (לצרכי אגרה), אך מכלול הטענות שהועלו על ידה במסגרת התביעה ומורכבות התביעה נותרו בעינם.

לפיכך, בנסיבות המקרה, על המשיבה להפקיד סך של 25,000 ₪ בקופת בית הדין עד ליום 12.12.2021, כערובה להבטחת הוצאות המבקש.
למען הסר ספק, את הערובה ניתן להפקיד באמצעות הפקדת הסכום של 25,000 ש"ח בקופת בית הדין כאמור או באמצעות ערבות בנקאית בסכום זה אשר תופקד בבית הדין.

ככל שלא יופקד סכום הערובה או הערבות הבנקאית כאמור עד למועד שנקבע לעיל, תימחק תביעת המשיבה, אף ללא התראה נוספת.

בהחלטתי מיום 8.3.21, אשר ניתנה במסגרת ההליך הקודם, קבעתי, כי ככל שהמשיבה תגיש את תביעתה בשנית, סוגיית ההוצאות תיבחן כמכלול על ידי המותב שידון בתביעה החדשה.
משכך, אין צו להוצאות בשלב זה. סוגיית ההוצאות תיבחן כמכלול בסוף ההליך.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, (11 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.