הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 30627-04-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר אלי אבוטבול
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובע
יניב טמיר
ע"י ב"כ עו"ד מוטי כהן
-
הנתבעים
.1 ע.א מזרחי חומרי בניין בע"מ ח.פ. 514243468
2. ורד מזרחי
3. עודד מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד אהוד רז

פסק דין

1. לפנינו שתי תביעות שהגיש התובע וזאת כמפורט להלן:
א. התביעה הראשונה - סע"ש 30627-04-18: בחודש אפריל 2018 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת 1 - חברת ע.א מזרחי חומרי בניין בע"מ (להלן - הנתבעת או החברה), כאשר במסגרת תביעתו זו, ביקש התובע לחייב את החברה בסכום קרן של 101,475.5 ₪ בגין זכויות המגיעות לו לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו בחברה ובקשר לסיומה של תקופה זו.
ב. התביעה השניה - סע"ש 45882-10-18: בחודש אוקטובר 2018 הגיש התובע, לבית משפט השלום בנצרת, תביעה בסכום של 100,000 ₪ מכח חוק איסו ר לשון הרע וזאת כנגד נתבעת 2, גב' ורד מזרחי (להלן - ורד או הנתבעת 2 ) וכנגד נתבע 3 - מר עודד מזרחי (להלן - עודד או הנתבע ).
התביעה השניה הועברה לבית הדין כאן וזאת במסגרת החלטה שניתנה ביום 17.12.2018 ע"י כבוד השופט רג'ד זועבי.

2. שתי התביעות הנ"ל אוחדו במסגרת החלטת בית הדין מיום 13.01.2019.

3. במסגרת כתב הגנתה הכחישה החברה את כל שנטען כנגדה וכן העלתה טענת קיזוז אותה ניסחה כך:"הנתבעת עומדת על זכותה לקיזוז תשלומים אותם ביצעה ביתר ו/או באופן עודף ו/או באופן מיטיב לתובע ו/או קיזוז כל גניבה אותה ביצע התובע וזאת מכל תשלום בו חלילה תחוב" (סעיף 91 לכתב ההגנה בתביעה הראשונה).

4. הנתבעת 2 והנתבע הכחישו , במסגרת כתב ההגנה שהגישו ביחס לתביעה השניה, את כל שטען כנגדם התובע.

5. בתארך 9/12/18 ועוד בטרם הועברה התביעה השניה לבית הדין כאן, התקיים דיון מוקדם לפני ראשת המותב וזאת בקשר לתביעה הראשונה.

6. בהמשך ניתנו החלטות רבות וזאת בקשר לבקשות רבות מספור שהגישו הצדדים.

7. בתאריך 13.01.20 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה היו אמורים להעיד התובע ושלושת עדיו אך הואיל והוא הודיע כי שניים מתוך שלושת עדיו לא יגיעו מפאת מחלה, שמענו, באמצעות הקלטה רק את עדותו של התובע ושל אחד מעדיו - הוא מר אילן אור.

בסיום ישיבת ההוכחות הראשונה ביקשו הצדדים את דחייתה של ישיבת ההוכחות השניה אשר נקבעה מבעוד מועד ליום 26.01.2020 וזו נדחתה ליום 02.04.2020 תוך שנקבע שבתחילתה יעידו שני עדי התובע שעדיין לא העידו וכן כלל עדי הנתבעים.

8. בסופו של יום ובשל משבר הקורונה והסגר שחל במועד בו היתה אמורה להתקיים ישיבת ההוכחות השניה היא נדחתה ליום 12.10.2020.

9. מהמועד בו נקבעה ישיבת ההוכחות ועד למועד בו היתה אמורה להתקיים הוגשו עוד בקשות ותגובות שונות בקשר להמצאת מסמכי מקור שביקשו הנתבעים מהתובע וכן ניתנו החלטות מתאימות וזאת עד אשר ביום 25.08.2020 ניתנה ההחלטה הבאה: "לאחר שנתתי דעתי לאשר טענו, הנתבעים בבקשתם מיום 12/8/20 לאשר טען התובע בתגובתו מיום 17/8/20 ולאשר טענו הנתבעים ב תשובה שהגישו היום ומבלי להכריע בטענות העובדתיות שנטענו בכל אחד מכתבי הטענות הנ"ל, אשר לאף אחד מהם לא צורף תצהיר והואיל והשורה התחתונה היא שעד היום לא הצליחו הצדדים להיפגש כדי שהנתבעים יוכלו ל קבל מהתובע את מסמכי המקור כדי לצלמם והואיל וישיבת ההוכחות (המשך) בתיק זה נקבעה ליום 12/10/20, הריני קובעת כי ככל שהצדדים לא יצליחו לעשות זאת קודם ליום 10/9/20 שעה 9:30 יהיה עליהם להתייצב במועד זה בביה"ד, לדיון קצר במהלכו יעביר ב"כ התובע לב"כ הנתבעים את המסמכים המקוריים, כמבוקש בסעיף 4 לבקשה מיום 12/8/20 בכל הקשור לטענות הצדדים הרלוונטיות לסוגיית הוצאות המשפט הרי שאלו, יוכרעו במסגרת פסק הדין, ככל שהצדדים ישובו ויעלו אותן במסגרת סיכומיהם".

10. מאחר והצדדים לא הצליחו להסדיר ביניהם את מסירת המסמכים, התקיים ביום 10.09.20 דיון אלא שאליו התייצבו רק ב"כ הנתבעים ונתבעת 2 בעוד מטעם התובע לא היתה התייצבות, לפיכך ולאחר שבית הדין שמע את דברי ב"כ הנתבעים, ניתנה ההחלטה הבאה:

  1. כפי שעולה מהחלטת בית הדין מיום 25/8/20 אשר מעיון בתיק עולה כי בא כח התובע צפה בה ביום 25/8/20 בשעה 11:16, הדיון היום נקבע מאחר ומהבקשות והתגובות שהגישו הצדדים עלה כי "עד היום לא הצליחו הצדדים להיפגש כדי שהנתבעים יוכלו לקבל מהתובע את מסמכי המקור כדי לצלמם והואיל וישיבת ההוכחות (המשך בתיק זה נקבעה ליום 12/10/20, הריני קובעת כי ככל שהצדדים לא יצליחו לעשות זאת קודם ליום 12/10/20 שעה 9:30 יהיה עליהם להתייצב במועד זה בבית הדין, לדיון קצר, במהלכו יעביר ב"כ התובע לב"כ הנתבעים את המסמכים המקוריים כמבוקש בסעיף 4 לבקשה מיום 12/8/20".
  2. היום, בשעה 9:30 התייצב ב"כ הנתבעים וכן התייצבה היום הנתבעת מס' 2. הם ואף בית הדין המתין להתייצבותו של ב"כ התובע מאחר והוא לא הופיע הנחה בית הדין את מזכירתו ליצור עמו קשר טלפוני כדי להבין מדוע הוא אינו מתייצב.
  3. משיחה שקיימה מזכירת בית הדין עם ב"כ התובע, הוא הסביר כי כנראה מדובר בקצר בתקשורת שכן לאחר קביעת הדיון על ידי בית הדין, הוא וחברו -

ב"כ הנתבעים היו בקשר וסיכמו שהם יפגשו לפני ישיבת ההוכחות כדי שהוא יעביר לחברו את המסמכים המקוריים ומתוך כך, כך לפחות הבינה מזכירת בית הדין מבא כח התובע, הוא סבר כי הדיון היום לא יתקיים.
4. כפי שעולה מהרישא של פרוטוקול זה, בית הדין מסר לב"כ הנתבעים את שמסר למזכירתו וכן ציין בפניו כי הוא ביקש ממזכירתו להודיע לב"כ התובע למהר וליצור קשר עמו כדי להבהיר לו את הדברים, כל זאת עוד בטרם נכנס בית הדין לאולם.
5. בשעה 9:50 עת נכנס ביה"ד לאולם, ב"כ הנתבעים פעל בהתאם לבקשת בית הדין הדין חזר ווידא כי הפלאפון שלו זמין, הודיע כי בא כח התובע לא יצר עמו קשר, כאשר אף הודיע כי קשר שכזה לא נוצר אף לא עד לרגע זה - של מתן ההחלטה.
6. בנסיבות אלו וגם אם סבר ב"כ התובע כי היה סיכום כזה או אחר בינו לבין ב"כ הנתבעים אשר ייתר את הצורך בקיום הדיון, הרי שהיה עליו להגיש הודעה מתאימה לבית הדין כדי לחסוך גם ממנו את הכנת התיק - הכנה שאף היא כרוכה בזמן שיפוטי יקר.
7. אלא שב"כ התובע לא עשה כן וב"כ הנתבעים ואף הנתבעת מס' 2 טרחו והגיעו לדיון שכן בשורה התחתונה עדיין לא קיבלו את המסמכים אותם הם מבקשים מזה מספר חודשים.
8. הואיל ואין חולק וכך גם עולה מהחלטות בית דין כי יש לאפשר לנתבעים לעיין במסמכי המקור, ובמידת הצורך לקבלם כדי לצלמם, הריני קובעת כי בסיטואציה שנוצרה ולפיה ב"כ הנתבעים והנתבעת 2 בזבזו מזמנם וממשאביהם כדי להגיע לדיון ואילו ב"כ התובע לא עשה כן, הרי שגם אם מדובר בטעות שבתום לב, אין מקום להמשיך ולהטיל חובה מוגברת שכרוכה בבזבוז זמן מוגזם ומשאבים מיותרים על כתפי הנתבעים ולכן הריני קובעת כי על התובע ו/או על בא כוחו להגיע למשרדו של ב"כ הנתבעים בקרית שמונה וזאת לא יאוחר מיום 15/9/20 ולהביא עמו/ם את המסמכים המקוריים כדי לאפשר לבא כח הנתבעים לעיין בהם ובמידת הצורך לצלמם וזאת תוך שיובהר כי אם ימצא ב"כ הנתבעים לנכון לבקש לקבל לידיו את המסמכים המקוריים, כדי לבחון אותם לעומק וכדי להעבירם לגרפולוג, יהיה על ב"כ התובע למסור לו אותם באותו מועד.
9. למען הסר ספק יובהר כי באחריות ב"כ התובע לתאם עם חברו, ב"כ הנתבעים, את המועד בו הוא יגיע למשרדו (מועד אשר כפי שנקבע בסעיף 8 לעיל חייב להיות בין היום לבין יום 15/9/20).
10. בנוסף ובכל הקשור לכרטיס הנוכחות בעבודה מינואר 18', בשים לב לבקשת ב"כ הנתבעים בענין זה, והואיל כפי שהסביר הוא קיבל מהמשטרה, באמצעות הנתבעת 2, את כרטיס הנוכחות המקורי, אשר לא היה ברשותו עת הוא חקר את התובע במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 13/1/20 (ואשר התמלול שלה נסרק לתיק ביום 29/1/20 ולכן נושא פרוטוקול התמלול, בטעות את התאריך הנ"ל ולא את תאריך קיום הישיבה) והואיל ולטענת ב"כ הנתבעים התובע, כפי שהדבר עולה מעיון בעמ' 124 לפרוט' המתומלל שורה 24 ואילך, וגם עמ' 125 שם, העיד כי שעות ההגעה הרשומות בדוח הנוכחות ביחס לתאריכים 10/1/18 ו- 11/1/18 לא נכתבו על ידו והואיל ולגרסת הנתבעים דוח הנוכחות המקורי מוכיח כי עדות זו של התובע אינה נכונה, הרי שהם מעוניינים לשקול אפשרות לצרף חוות דעת גרפולוגית גם בענין זה וגם בענין מסמכי המקור שימציא להם ב"כ התובע עד ליום 15/9/20, נדרש התובע לשקול ולהודיע עד ליום 21/9/20, לאחר שיוכל לעיין, במסגרת אותה פגישה שתתקיים במשרדו של ב"כ הנתבעים, בכרטיס הנוכחות המקורי של חודש 1/18, האם הוא מעונין לחזור בו מעדותו בכל הקשור לרישום שעות ההגעה בתאריכים 10/1/18 ו- 11/1/18.
11. לאחר שיפעל ב"כ התובע כאמור בסעיף 10 דלעיל בכל הקשור למסירת הודעה עד ליום 21/9/20, תינתן לנתבעים שהות בת 7 ימים להודיע אם הם מעוניינים לצרף חוות דעת גרפולוגית בקשר למסמך מקורי זה או אחר, אם לאו.
12. אין ספק כי לנתבעים נגרמו הוצאות לא מבוטלות ואף מיותרות מעצם הגעתם לבית הדין, אך מטעמי זהירות ובטרם אשקול לחייב את התובע בהוצאות אלו, ניתנת לו הזדמנות להגיב לענין זה במסגרת אותה הודעה שיגיש עד ליום 21/9/20, תוך שיובהר כי יתכן ויהיה מקום לשקול לחייבו גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל אי הגעתו לדיון היום.
13. למעקב ביום 22/9/20.

11. בתאריך 16.09.2020 התייחס ב"כ התובע, באריכות להחלטת בית הדין מיום 10.09.2020 אך מאחר ובית הדין לא מצא בטענותיו הצדקה לאי התייצבותו לדיון, חויב התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪ (כאשר בהמשך הודיע ב"כ התובע כי הוא אישית ישלם סכומים אלו הואיל והשגגה/אי הבנת ההחלטה היתה שלו ולא של מרשו ).

12. בהמשך ניתנו עוד החלטות בקשר לבקשות ותגובות שונות ורבות שהגישו הצדדים בקשר לחוות דעת גרפולוגית שביקשו הנתבעים להגיש בנוגע לכרטיסי נוכחות של התובע, כאשר בתאריך 11.10.2020 הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית - גב' קרן רווה.

13. בשל משבר הקורונה וסגר נוסף שהוטל, בוטלה גם ישיבת ההוכחות שהיתה אמורה להתקיים בתאריך 12.10.20202.

14. בין לבין הוגשו בקשות שונות מטעם התובע הן בנוגע להגשת חוות דעת נגדית לחוות דעת של הגרפולוגית שהגישו הנתבעים והן בנוגע לבקשתו להגיש את תיק המשטרה, אשר לטענתו ניתן היה לקבלו רק באותו זמן. הנתבעים התנגדו לכל בקשה שהגיש התובע ובהתאם הגישו תגובות, להן השיב התובע ואשר ביחס אליהן ניתנו החלטות ביניים לא מעטות עד אשר בתאריך 05.11.2020 ניתנה החלטה מפורטת בסיומה נקבע כך:
11. סוף דבר -
הריני נעתרת לבקשת התובע על שני חלקיה ובהתאם מאפשרת לו להגיש, עד ליום 1/12/20 חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו וזאת תוך שמוטלת עליו חובה לדאוג לכך שביום 7/12/20, יתייצב המומחה מטעמו לישיבת ההוכחות על מנת שהנתבעים יוכלו לחקור אותו על חוות דעתו וזאת אלא אם יודיעו עד ליום 4/12/20, כי הם מוותרים על חקירתו.
כן הריני קובעת כי המסמכים מתיק המשטרה שצירף התובע לבקשתו יהוו חלק מהראיות ויסומנו בפתיחת ו/או במהלך ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 7/12/20 כאשר בענין זה מתבקש התובע להביא עימו עותק קריא יותר של המסמכים.
12. הוצאות משפט
מאחר ולא מצאתי טעם מוצדק להתנגדות הנתבעים לבקשת התובע, אשר בעיקרה "נולדה" בשל העובדה שבקשתם להגשת חוות דעת של מומחה מטעמם התקבלה, הריני מחייבת אותם לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.
13. בכדי למנוע תקלות יובהר כי על הנתבעים לדאוג להתייצבות כלל עדיהם, לרבות המומחית מטעמם, לישיבת ההוכחות שקבועה ליום 7/12/20 ועוד יובהר כי אם התובע אינו מעוניין לחקור את המומחית מטעם הנתבעים עליו להודיע על כך עד ליום 3/12/20".

15. בתאריך 09.11.2020 הגיש התובע בקשה נוספת במסגרתה ביקש את עזרת בית הדין לקבל מהנתבעים כרטיסי עבודה קודמים שלו כדי שלמומחה מטעמו יהיה עם מה להשוות את כרטיסי הנוכחות נשוא המחלוקת. לאחר כמה וכמה החלטות ביניים , תגובות ותשובות רבות ניתנה החלטה אשר לא חייבה, באותו שלב, את הנתבעים להמציא את שביקש התובע ובתאריך 01.12.2020 הוא הגיש את חוות דעת הגרפולוגית מטעמו - היא גב' שרון טסלר.

16. בתאריך 07.12.2020 הסתיימה ישיבת ההוכחות השניה במהלכה העידו, באמצעות הקלטה, עדי התובע - גב' מיכל אסידו, מ ר ארז חזן וכן הגר פולוגית גב' שרון טסלר.
כן העידו במסגרת ישיבת ההוכחות הנ"ל, גם באמצעות הקלטה, הנתבעת 2, הנתבע , עדת הנתבעים היא הגב' גב' אירית אהרוני והגרפולוגית מטעם הנתבעים היא גב' קרן רווה.
בכל הנוגע לשני עדים נוספים של הנתבעים, הם גב' ניקול ומר ערן כהן, הואיל ובתחילת ישיבת ההוכחות הסתבר כי הם לא עתידים להגיע, הודיע ב"כ הנתבעים כי הוא מוותר על עדותם ובהתאם הוצאו גם תצהיריהם מהתיק, כאשר בכל הנוגע לשלושה עדים נוספים של התובע (נעמה, הדס ומיכה) אשר כבר בישיבת ההוכחות הראשונה הוא הודיע כי הוא מוותר על העדתם אך בשל טעות לא ניתנה החלטה על גריעת תצהיריהם, ניתנה החלטה בנושא זה במהלך ישיבת ההוכחות השניה.
בסיום ישיבת ההוכחות השניה קצבנו לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם. על כן, לאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 15.03.2021, סיכומי הנתבעים, לאחר מספר ארכות שהתבקשו וניתנו ולאחר שבתחילה הוגש רק העמוד הראשון של סיכומיהם, הוגשו במלואם ביום 19.09.2021 וסיכומי התשובה של התובע ביום 14.10.21), הגיעה העת להכריע בשתי התביעות.

17. הסוגיות הדורשות הכרעה:
א. האם יש לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבע ת 2 והנתבע? ב. האם התובע זכאי לפיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר?
ג. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר?
ד. האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות?
ה. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי דמי הבראה?
ו. האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה?
ז. האם התובע זכאי לתשלום עבור חלף הפקדות פנסיוניות?
ח. האם התובע זכאי לתשלום בגין עמלת מכירות?
ט. האם נעשה קיזוז שלא כדין משכר התובע?
י. מה היו נסיבות סיום העסקת התובע, והאם הן מזכות אותו בפיצוי ב גין פיטורים שלא כדין?
יא. האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים?
יב. האם התובע זכאי לתשלום חלף דמי הודעה מוקדמת?
יג האם החברה/הנתבעת זכאית לקזז כספים ששולמו לתובע ביתר?
יד. האם עברו הנתבעת 2 והנתבע על עוולת לשון הרע?

18. האם יש לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבע?
לטענת הנתבעים, אין חולק כי התובע הועסק על ידי החברה בלבד, אישיות משפטית נפרדת, ולא על ידי הנתבעת 2 והנתבע (להלן - הנתבעים 2-3) על כן, יש לדחות את התביעה נגדם על הסף מחמת היעדר יריבות ו העדר סמכות עניינית.
לטענת התובע מדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לאמור, הדבר סותר את הצהרת הנתבעים כי התובע הועסק על ידם אישית, זאת בעקבות היכרות אישית בין משפחות הצדדים.

דיון והכרעה
כבר בפתח הדברים נציין כי לא ברור מדוע בחרו הנתבעים להעלות טענה זו אשר ודינה דחייה.
ויובהר, התביעה לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה ואופן סיומם הוגשה כנגד החברה בלבד, כך שלא התבקש כל סעד נגד הנתבעים 2-3 ועל כן אין כל רלוונטיות ל היות החברה אישות משפטית נפרדת . באופן דומה, התביעה בעניין לשון הרע הוגשה נגד הנתבעים 2-3 בלבד, ומאחר שההליך דנן כבר הועבר פעם אחת מבית משפט השלום לערכאה שבכותרת, זאת לבקשת הנתבעים 2-3 עצמם , הרי שבהתאם לסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ובהתאם לכלל לפיו "לא יעבירנו עוד" – אין רלוונטיות לטענת העדר הסמכות העניינית ולכן - דין הטענה להידחות.
19. האם התובע זכאי לפיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר?
לטענת התובע, יש לחייב את החברה בפיצוי בגובה 10,000 ₪ וזאת מאחר ותלושי השכר שנמסרו לידיו נערכו שלא כחוק ואינם כוללים את הפירוט הנדרש. כך, תלושי השכר נערכו על פי תשלום שעתי במקום המוסכם שהוא תשלום גלובאלי; ערך השעה נפל מהערך שסוכם; אין פירוט של צבירת ימי מחלה; אין פירוט תשלום עבו ר עמלות; ישנו תלוש כפול עבור חודש ינואר 2018.
החברה הכחישה את טענות התובע ואת זכאותו לפיצוי הנ"ל.

דיון והכרעה
חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) , קובע כי על המעסיק למסור לעובד תלוש שכר הכולל את הפרטים המפורטים בחוק ובמידה ולא פועל כאמור ניתן להטיל עליו חויב כספי. ובלשון הסעיף: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור ;"

המטרה של הסעיף היא למנוע מצב בו תלוש השכר מטעה את העובד, בין אם בהשמטת פרטים ובין אם בציון פרטים שגויים, ובכך מונע מהעובד להבין בזמן אמת כי זכויותיו נפגעות.
בענייננו, רובן ככולן של הטענות המופנות כלפי תלושי השכר מתייחסות לשוני בין מה שסוכם, כך לטענת התובע, לבין מה שצוין בתלושי השכר ושולם בפועל. על כ ן, גם אם נקבל טענתו זו של התובע כלשונה הרי שאין בה די כדי לזכותו בפיצוי.

ונבהיר -
מקום בו תלוש השכר מבטא נכונה את מה ששולם בפועל, גם אם התשלום שונה מהסיכום המקורי, התלושים אינם מטעים ולמעשה מסבים את תשומת לב העובד לטעות, ובכך עושים את תפקידם. אין בכך בכדי למנוע מהעובד סעדים אחרים ומתאימים לעניין אי התאמת השכר לסיכום המקורי, אולם אין התובע זכאי, במקרה כזה, לפיצוי מכוח חוק הגנת השכר בגין פגמים בתלוש.
שונה הוא הדין לגבי אי פירוט ימי מחלה. חוק הגנת השכר מחייב פירוט צבירת וניצול ימי מחלה. עם זאת, מקום בו פסיקת פיצוי מותנית בשיקול דעת בית הדין, ומקום בו אין מחלוקת שמקורה בצבירת ימי המחלה, והתובע אינו מלין כי נמנע ממנו לצאת לימי מחלה, הרינו קובעים כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין האמור.

בנוסף, לא מצאנו פגם בכך שיצא תלוש נוסף לחודש ינואר 2018, מקום בו התלוש היווה שיקוף של השינוי בשכר שקיבל התובע בסוף עבור חודש זה. לאמור, תחילה צוין כי שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת, ולאחר מכן, מקום בו הכספים לא שול מובפועל, הוציאה החברה תלוש נוסף המשקף את המצב בפועל.

לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

20. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר?
לטענת התובע, למרות הוסכם עימו על שכר גלובאלי בסך של 7,000 ₪, זאת כפי שפורט בהודעה לעובד, הרי שבפועל שולם לו שכר שעתי בגובה 35 ₪ לשעה, זאת בעוד שלפי הסיכום ערך השעה עמד על 40 ₪ לשעה עבור 40 שעות שבועיות. התובע הוסיף וטען כי לא הסכים להפחתת הפסקות משכרו וכי הלין על שכרו במהלך כל תקופת העסקתו ולכן ולנוכח המקובץ לעיל, יש לחייב את החברה בתשלום הפרשי שכר בגובה 8 ,734.4 ₪.
לטענת הנתבעים, בתחילת העסקת התובע סוכם עמו על שכר שעתי, כאשר בחודש נובמבר 2017 הוא החל לקבל תשלום גלובאלי בגובה 7,000 ₪.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי ההודעה לעובד נערכה על יד התובע בעצמו כאשר הנתבע הוחתם עליה במרמה, מבלי שידע על מה הוא חותם.

דיון והכרעה
מעיון בהודעה לעובד עולה כי שכרו של התובע עמד על שכר ברוטו בגובה 7,000 ₪. בנוסף יש לזכור כי התובע הוא זה שערך את ההודעה לעובד וזו נחתמה על ידי הנתבע, כאשר בענין זה אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה הנתבע לא ידע על מה הוא חותם, שכן לא רק שהחובה היא על החברה למסור לתובע הודעה לעובד, ולא להפך, אלא שאדם מוחזק כמי שיודע ומבין על מה הוא חותם. בענייננו, מדובר במסמך פשוט המחזיק שורות בודדות, ועל כן חזקה על הנתבע כי חתם עליו מדעת.

דא עקא ש המסמך אינו מתייחס לשאלה האם השכר בגובה 7,000 ₪
הוא שכר גלובאלי או שהכוונה לשכר חודשי מקסימאלי עבור משרה מלאה בעוד שהתובע מקבל שכר שעתי . מכאן גם הוויכוחים לגבי הפחתת ההפסקות והפניות החוזרות של התובע למנהלת החשבונות מטעם הנתבעת, אשר כפי שהעידה זו עלו אף לטונים גבוהים. וראו עדותה של הגב' אהרוני -
ש: זה נכון שיניב לא אחת העליל כלפייך שהסיכומים לגבי השכר שלו לא מבוצעים דה פקטו ויש פערים?
ת: זה היה נכון לחודש הראשון,
ש: אם חברי רוצה להגיש אני אשמח. אם זה בסדר, אם אתה לא מתנגד.
עו"ד רז: כן, כן, תגיש, הכל טוב. אנחנו לא מסתירים כלום.
כב' הש' יעקבס: המסמך אותו הראתה העדה הוגש וסומן נ/3 והוא יהווה חלק מהראיות.
עו"ד כהן: את יכולה להראות לי הודעות בבקשה?
עו"ד רז: רגע, שאלת שאלה תן לה לענות.
עו"ד כהן: כן, סליחה.
העדה, גב' אהרוני: זה לחודש הראשון, איך שהוא סיים את חודש העבודה הראשון הוא הרים טלפון בטון מאד כועס, 'מה, מי, מה השעות, מה זה', אמרתי לו 'מה שסיכמת עם המעסיק זה ההנחיה שקיבלתי וככה התבצע התלוש. את השעות שלך, שעות העבודה, מורידים לך שלושת רבעי שעה הפסקה, מעבר לזה שעות נוספות, מה שסיכמת זה מה שגם צוין בתלוש', זה היה בחודש הראשון.
ש: או קיי.
ת: בחודש שני גם כן הרים טלפון עם פחות זה אבל כבר בחודש השני או השלישי הוא כבר ציין בעצמו את ההפסקה, זאת אומרת שהוא כבר הבין בעצמו מה השעות הנוספות שלו ואז הוא גם כתב את זה והוא גם קיבל בהתאם למה שהוא כתב שחור על גבי לבן. " (עמוד 91 שורות 14-27 לפרוטוקול ו עמוד 92 שורות 1-7, שם).

ויובהר, חוסר הבהירות, בנוגע לתנאי העסקה, הוא באחריות החברה כמעסיקה, שכן החובה למסור הודעה ברורה לעובד מוטלת לפתחה. על כן, מקום בו ישנו חוסר בהירות, הגם שההודעה נערכה על ידי העובד, יש לפרש את כוונת הצדדים לטובת העובד - קרי כי שכר גלובאלי. הדבר גם עולה בקנה אחד עם העובדה שהחל מחודש נובמבר 2017 אכן שולם לתובע שכר גלובאלי בגובה 7,000 ₪, ואין זה סביר לטעמנו כי מדובר צירוף מקרים.

אשר לטענת החברה לפיה אם היה מדובר בשכר גלובאלי לא היו בנמצא דוחות נוכחות, הרי שאין בכך ממש שכן על המעסיק לערוך דוחות נוכחות גם במקרה של תשלום גלובאלי זאת לצורך מעקב אחר ביצוע שעות נוספות על ידי העובד.

על כן, זכאי התובע להפרשים בין השכר ששולם לו מידי חודש עבור שעות רגילות (ללא שעות נוספות) לבין השכר הגלובאלי שסוכם עימו, תוך שיובהר, כי היות והתובע זכאי לתשלום גלובלי יש להפחית את התשלום עבור ימי חג וימי החופשה . על כן, זכאי התובע להפרשי שכר בגובה 2,170 ₪ בהתאם לחישוב הבא –
חודש
שכר בפועל
הפרש
הערות
פברואר
5968 ₪
1032 ₪

מרץ
6633 ₪
367 ₪

אפריל
6388 ₪
87 ₪
חג 525 ₪
מאי
6624 ₪
-
חג 525 ₪
יוני
7018 ₪
-

יולי
6694 ₪
43 ₪
חופשה 263 ₪
אוגוסט
6393 ₪
607 ₪

ספטמבר
6624 ₪
-
חג 525 ₪
אוקטובר
5653 ₪
34 ₪
חג 525 ₪
חופשה 788 ₪
נובמבר
7,000
-

דצמבר
7,000
-

21. האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות?
לטענת התובע, היות ושכרו השעתי עמד על 35 ₪ בלבד, זאת בשונה מהסיכום לפיו יעמוד שכרו השעתי על 40 ₪, הרי שיש לחייב את החברה עבור הפרשי ערך השעות הנוספות שביצע, שנגזרו מסכום נמוך מהמגיע לתובע ובסך של 15,285.2 ₪.
החברה הכחישה טענתו הנ"ל של התובע.

דיון והכרעה
מעיון בתלושי השכר עולה, כי השכר השעתי עמד על 35 ₪ אלא ש מעיון בהודעה לעובד הנושאת את חתימת הנתבע עולה כי השכר החודשי שסוכם עם התובע היה על 7,000 ₪ עבור שבוע עבודה בן 40 שעות. על כן, ערך שעה עומד על 40 ₪ (עבור 172 שעות) ולא כפי שצוין בתלושי השכר. בנוסף, ה חברה לא הוכיחה כי התובע לקח הפסקה בת 45 דקות מידי יום, כאשר נטל ההוכחה הוא עליה מקום בו הדבר לא צוין במסגרת ההודעה לעובד. על כן, ובהיעדר חישוב נגדי או דוחות נוכחות מטעם הנתבעת , הרינו מקבלים את התביע ברכיב זה ובהתאם לכך קובעים כי התובע זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות בסכום של 15,285.2 ₪.

22. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי דמי הבראה?
לטענת התובע, במידה והייתה ניתנת לו הודעה מוקדמת כדין, הוא היה משלים שנת עבודה תוך קבלת זכאות לדמי הבראה ולכן יש לחייב את החברה לשלם לו 1,890 ₪.
החברה הכחישה את טענות התובע בקשר לרכיב זה.

דיון והכרעה
טענות התובע בעניין זה אינן ברורות כלל ועיקר שכן במסגרת סעיף 29 לתצהיר עדותו הראשית הוא טען 'ברחל בתך הקטנה' כי דמי ההבראה שולמו לו לאחר הגשת התביעה ובכל זאת וחרף האמור, התובע עמד במסגרת סיכומיו על תשלום דמי ההבראה ואף הוסיף נימוק לעניין (ראו סעיף 49 לסיכומי התובע). הדברים אינם ברורים, זאת בלשון המעטה, ועל כן מקום בו התובע הודה במהלך ניהול ההליך, כי שולמו לו דמי הבראה הרי שמדובר בהודאת בעל דין ולכן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

23. האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה?
לטענת התובע, יש לחייב את החברה בפדיון 9.67 ימי החופשה שנצברו לזכותו, בסכום של 3,077 ₪.
לטענת החברה, התובע קיבל פדיון של 3.67 ימי חופשה שהצטברו לזכותו וזאת לאחר הפחתת ימי החופש שלקח בחודש דצמבר 2017 ולכן יש לדחות רכיב זה של תביעתו.

דיון והכרעה
מעיון בתלושי השכר עולה כי בתום תקופת ההעסקתו עמדו לזכות התובע 9.67 ימי חופשה ומהם נפדו 3.67 ימים. על כן, לכאורה מגיע לתובע פדיון עבור 6 ימים נוספים.
עם זאת, מעיון בתלוש השכר של חודש דצמבר 2017 עולה כי התובע קיבל שכר גל ובאלי מלא בסך 7,000 מבלי שהופחתו ימי חופשה מהצבירה בתלוש.

מעיון דוח הנוכחות של דצמבר 2017 עולה כי במועדים שבין 7- 9 ל חודש שהה התובע בחופשה , כאשר יש לשים לב כי במועדים אלה צוינה מפורשות במקום המיועד לציון שעות הנוכחות המילה - "חופש".
לעומת זאת, בימים שבין 26-29 לאותו החודש לא צוינו שעות כניסה ויציאה מהעבודה, כפי שנעשה מידי יום בכל חודש, אולם גם לא צוינה המילה "חופש", והמיקום נותר ריק.
על כן, לנוכח האמור לעיל, והיות וחובת ההוכחה בדבר ניהול פנקס חופשה מוטל לפתחה של הנתבעת, הרי שזו הוכיחה כי התובע ניצל יומיים חופש בלבד מבלי שאלה הופחתו מהיתרה. על כן, הנתבעת חייבת בפדיון 4 ימי חופשה נוספים בלבד, בסכום כולל של 1,280 ₪ ( על בסיס ערך יום של 320 ₪) .

24. האם התובע זכאי לתשלום עבור חלף הפקדות פנסיוניות?
לטענת התובע יש לחייב את ה חברה בתשלום חלף הפקדות פנסיוניות בסכום של 471 ₪.
החברה הכחישה טענתו של התובע ברכיב זה.

דיון והכרעה
מקום בו התובע לא חזר על הרכיב במסגרת סיכומיו, הרי שיש לראות בו כמי שוויתר על טענותיו ביחס לרכיב והתביעה בגינו נדחית.

25. האם התובע זכאי לתשלום בגין עמלת מכירות?
לטענת התובע, סוכם עימו על תשלום עמלת מכירות בגובה 10% מהרווחים , כאשר הנתבעים עצמם הודו כי הייתה הסכמה על תשלום עמלות, אלא שהם טענו כי מדובר בעמלות בגובה 50 ₪ בגין מכירת מסורים מדגם ספציפי.
התובע הוסיף וטען, כי דבר תשלום האחוזים לא צוין במסגרת ההודעה לעובד שערך בעצמו שכן, בעת עריכת ההודעה טרם נפתחה מחלקת המסורים והוא לא קיבל באותו מועד עמלות.
התובע הבהיר כי יש לחייב את החברה לשלם לו עמלות מכירה בסך 13,000 ₪.
לטענת החברה התובע זכאי היה לתשלום עמלות בגין מכירת מסור מסוג מסוים ובגובה 50 ₪ בלבד, בגין כל מסור, כאשר החברה שילמה לו את את העמלות שהגיעו לו בהתםא לכך.

דיון והכרעה
הגם שאין חולק כי לתובע שולמו עמלות בגין מכירות החל מחודש ספטמבר 2017, ישנה מחלוקת ביחס לשיטת חישוב העמלות ושאלת קיומם של הפרשים המגיעים לתובע.
אשר לאופן חישוב העמלות עדיפה עלינו גרסת החברה לפיה התובע קיבל תשלום קבוע עבור מכירת סחורה מסוימת. כך, מעיון בתלושי השכר עולה כי התשלום הוא מכפלה של כמות מכירות בסכום קבוע, ולא כאחוז מהרווחים כנטען על ידי התובע. גם מעדותה של גברת אירית אהרוני, היא מנהלת חשבונות של הנתבעת, עולה כי העמלה היתה תשלום של סכום קבוע -

ש: מכירות היה, דובר שם על איזה מכירות?
ת: ספציפיות.
ש: מכירות ספציפיות. למשל?
ת: אפשר לראות בתלושים.
ש: סליחה?
ת: אפשר לראות בתלושים. בכרטיסי עבודה שלו הוא היה מציין,
ש: ברשותך אני רוצה להציג לך שני,
עו"ד רז: רגע, תן לה להשיב, היא עוד לא השלימה, היא רוצה להראות לך.
העדה, גב' אהרוני: בכרטיסי העבודה שלו, הנה "בונוס כלים", סכום, מכפלה, ולפי זה היה מתבצע גם בתלוש.
עו"ד כהן: היה איזה תכנית של מכירות של משהו מסוים לפי התלושים.
העדה, גב' אהרוני: משהו מסוים שבעבורו היה מקבל תגמול נוסף. (עמוד 86 שורות 1-12 לפרוטוקול )

מעבר לא התאמת טענות התובע בדבר אופן חישוב העמלות למצוין בתלושי השכר, הרי שהתובע טען גם כי המקדמה שקוזזה משכרו מהווה חלק מהפרשי התשלום המגיע לו עבור העמלות. אלא שטענה זו נמצאה, עלי ידינו כלא אמינה, עת הוגש תמליל בו התובע מודה בפה מלא כי מדובר למעשה במקדמה על תשלום שכר עתידי ולא על הפרשי עמלות שהנתבעת חייבת לתובע .

על כן, מקום בו מצאנו את עדותו של התובע בעניין אופן חישוב העמלות כבלתי אמינה שכן זו נסתרה על ידי ראיות חיצוניות, הרי נו קובעים שאין בסיס לתביעתו להפרשי תשלום עמלות ולכן התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

26. האם נעשה קיזוז שלא כדין משכר התובע?
לטענת התובע, נעשה קיזוז שלא כדין משכרו, בסכום של 7,300 ₪. מדובר בכספים ששולמו לתובע על חשבון חוב החברה בגין עמלות ושכר שלא שולם במועדו. על כן, יש לחייב את החברה בהחזר הקיזוז.
לטענת החברה, מדובר בתשלום מקדמה שניתנה לתובע על חשבון שכר עתידי ולא על חשבון תשלום בגין עמלות או חובות עבר .
החברה הוסיפה וטענה כי התובע עצמו הודה ש מדובר במקדמה מה גם שמ מילא זנח רכיב זה בסיכומיו.

דיון והכרעה
תחילה נציין כי לנוכח פסיקתנו לעיל, לפיה התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום נוסף בגין עמלות מכירה, ברי כי לא ניתן לקבוע כי המקדמה ששולמה לו הייתה על חשבון אותן עמלות ששיעורן והיקפן לא הוכח.
מעבר לנדרש נציין כי התובע עצמו ציין במסגרת תמליל השיחה עם הנתבע, כי הסך שקוזז משכרו האחרון הוא כספי מקדמה, ושעה שנותקו יחסי העבודה, יש לקזזם מההתחשבנות הסופית. ובלשון התובע -
"עודד: עכשיו, תגיד יש עוד משה ו. כן. כן. נפתור את ההחזרות. נבדוק מה שמגיע. מה שמגיע לנו מאחרים. מה שמגיע להם הזה. כל הדברים האלה. עכשיו, יניב, ה-7,300 שקל שנתתי לך,
יניב: נו.
עודד: שזה היה חודש מקדמה על חשבון החדש הבא. זה לא היה כסף שכביכול מגיע לך.
יניב: לא, אין בעיה. אני אמרתי שזה כסף שמגיע לי? אמרתי לה-, אני שלחתי לה רשימה. תבקש מורד שתעביר לך-,
עודד: לא, זהו. היא אמרה לי ש-, היא אמרה לי שזה, אז אני אמרתי "לא הגיוני שהוא עושה דבר כזה".
יניב: מה פתאום. אני אשלח לך עכשיו תמונת מצב שאני רושם לה, ' זה כל מה שאני חושב שמגיע לי על פי החוקים ועל פי מה שקראתי. מתוך זה את צריכה לקזז מקדמה 7,300 ₪ ואת החוב שיש לי בחנות בין 700 ל-100-',". (עמוד 7 שורות 1-12 לתמלול שיחה בין התובע לנתבע).

כאשר נשאל התובע לגבי שיחתו עם הנתבע, לא הייתה בפיו תשובה שמסבירה מדוע ציין מפורשות כי מדובר בכספי מקדמה שיש לקזזם מהתחשיב הסופי -
ש: שיח עם עודד. "יניב: אין בעיה, אני אמרתי שזה כסף שמגיע לי? אמרתי לה, אני שלחתי לה רשימה, תבקש מוורד שתעביר לך. עודד: לא, זהו, היא אמרה לי שזה, אז אמרתי לא הגיוני שהוא עושה דבר כזה" ואתה עונה "מה פתאום? אני אשלח לך עכשיו תמונת מצב שאני רושם לה, זה כל מה שאני חושב שמגיע לי על פי החוקים ועל פי מה שקראתי, מתוך זה את צריכה לקזז מקדמה 7,300 ואת החוב שיש לי בחנות".
ת: אוקיי.
ש: "100 עד 700 שקלים".
ת: מה הבעיה פה?
ש: השיחה הזאת נוהלה אחרי שסיימת לעבוד, נכון?
ת: השיחה נוהלה, לדעתי, 10 ימים אחרי שסיימתי לעבוד. דרך אגב, המשפט הבא אחרי החלק המודגש שלך
...
עו"ד רז: אבל בכל מקרה, מה זו המקדמה?
העד, מר י' טמיר: המקדמה זה על חשבון דברים שחייבים לי,
ש: כן.
ת: וכפי שרשום שם, אני מבקש לקזז, לא להחזיר את המקדמה במלואה כי לא מגיע לי כלום אלא לקזז. בהודעות ששלחתי לו" (עמוד 105 שורות 27-28 לפרוטוקול, עמוד 106 שורות 1-11, עמוד 106 שורות 23-28, שם).

לנוכח האמור לעיל, התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

27. מה היו נסיבות סיום העסקת התובע, והאם הן מזכות אותו בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
לטענת התובע, ביום 10.1.2018 בעודו מבצע משימה שהוטלה עליו על ידי הנתבע הוא נקרא על ידי נתבעת 2 והתבקש לעזוב את מה שעשה ו תחת זאת, למלא שקי חול עבור הזמנה דחופה. התובע ביצע משימה זו במשך מספר שעות, כאשר בשעות הצהריים התגלע וויכוח בינו לבין הנתבעת 2 עת טענה האחרונה שהתובע מבצע משימות שכלל לא התבקש להן . התובע ניסה להסביר לנתבעת 2 כי מדובר במשימה ש הוטלה עליו על ידי הנתבע, אולם ללא הצלחה. לבסוף, הנתבעת 2 הורתה לתובע לעזוב את המקום ולהניח את המפתחות לעסק בטרם צאתו. התובע ביקש להבין באותו מועד האם מדובר בפיטורים, ונענה על ידי הנתבעת 2 כי עליו להשאיר את המפ תחות וכי הנתבע ישוחח עימו. בהתאם, התובע עזב והמתין לשיחה מהנתבע, או אז נמסר לו על ידי מר יהודה לוי כי הוא מתבקש שלא לשוב לעבודתו.
התובע הוסיף וטען, כי חיזוק לטענותיו ניתן למצ וא במכתב הפיטורים שנמסר לו וכן בעובדה שהחברה שילמה לו דמי הודעה מוקדמת (שקוזזה לאחר מכן). על בסיס האמור לעיל טען התובע כי הוא פוטר שלא כדין מבלי שנערך לו שימוע ולכן ביקש לחייב את החברה בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 35,000 ₪.
לטענת ה חברה, התובע לא פוטר אלא נטש את מקום העבודה, עת הוא החליט שלא להתייצב ב מקום העבודה לאחר שהודיע כי הוא לוקח חופש לאחר שהתגלע מריבה בינו לבין הנתבעת 2 זאת כפי שעולה גם מהתכתבות הצדדים. על כן, יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה.

דיון והכרעה
כבר בראשית הדברים ייאמר כי בגרסאות שני הצדדים, כפי שאלו באו לידי ביטוי בחקירתם לפנינו ואף במסגרת כתבי טענותיהם, התגלו סתירות ואי דיוקים שהקשו על ירידה לחקר האמת. עם זאת, לאחר שקילת הראיות החיצוניות המתארות את התרחשות האירועים בזמן אמת, מבכרים אנו את גרסת התובע לפיה הוא אכן פוטר על ידי הנתבעת, זאת לאחר שנקלע לוויכוח עם הנתבעת 2.

כך, ממכלול הראיות עולה כי מערכת היחסים בין התובע לבין נתבעת 2 הייתה מתו חה מאוד עובר לסיום היחסים וכי לדידה של הנתבעת 2 התנהלות התובע בבית העסק הייתה בלתי מתקבלת על הדעת עד ש קצה נפשה בכך. לעניין זה די להביא את דבריה של הנתבעת 2 בשיחתה עם יהודה לוי -
"ורד: הוא מכר שתי נעליים ומגזמת, שהוא לא תיאם עם אף אחד, נתן למישהו ואמר לי זה החלפה. אני מתקשרת לדורון, אמרתי לו דורון צריך לקבל זיכוי, זה 2000 שקל עלות! הוא אמר לי אני לא יודע מכלום!! אני אומרת ליניב, הוא בקושי עונה לי, הוא אומר לי (בחיקוי) זה לא קשור לדורון. אמרתי לו יניב! זה 2000 שקל, דורון צריך לדעת מזה! לפחות תענה לו! פעמיים הוא לא ענה לו, עכשוי הוא רוצה לעלות להוויה באביבים בעשר וחצי אמרתי לו אתה לא עולה להלוויה, עכשיו הוא לקח את האוטו ונסע!
... (מרימה את הקול) 2000 שקל - 2000 שקל הוא נתן למישהו החלפה, הוא אפילו לא נותן לי הסברים!!
יהודה: תגידי לאן הוא נסע, ללוויה?
ורד: לא יודעת לאן הוא נסע! אבל זה 2000 שקל, תן לי הסברים!! יא חצוף אתה עובד פה!!...אני לא מרימה לו טלפון! אני לא מרימה לו טלפון. הוא חצוף!! הוא נתן למישהו 2000 שקל אפילו לא דיבר עם דורון לא תיאם את זה! ואתמול הוא מכר כל היום שתי נעליים, בשביל זה אתה מסתובב? מבזבז לי דלק?! וזמן עבודה שלך?
יהודה: תשמעי רגע ורד. תתקשרי אליו...
ורד: אה, יהודה, תתקשר אליו אתה, אני לא מוכנה לדבר איתו." (ראו נספח ד לתצהירי הנתבעים)

המתיחות בין התובע לבין הנתבעת 2 הגיעה לנקודת רתיחה, או אז הודיעה נתבעת 2 למר יהודה לוי כי היא גמרה אומר לנתק את יחסי העבודה, אולם היא אינה מעוניינת לתת לתובע את התענוג שבפיטורים ומעדיפה להמתין עד שהוא יתפטר בעצמו . במקרה זה אמירתה זו דווקא מוכיחה את ההפך, קרי את גמירת הדעת לסיים את יחסי העבודה, ת וך שהחלטתה להמתין להתפטרות הנתבע הפכה לעניין סמנטי בלבד בנסיבת העניין -
"ורד: ...יהודה, אבל מאז השיחה על המצב, לא רק ש- לא עזר עם יניב, המצב החמיר איתו, אבל מה שאני החלטתי - שאני לא נותנת לו את התענוג הזה שאני אפטר אותו אלא שהוא לבד יגיד שהוא הולך. אבל הבן אדם פשוט מתחת לכל ביקורת. הייתי מתביישת במקומו. יהודה. ממש מתביישת. (תמליל שיחה צורף נספח ט' לתצהירי הנתבעים. ההדגשה אינה במקור - א.י.).
גם מנקודת מבטו של הנתבע, אשר באה לידי ביטוי לאחר סיום יחסי העבודה, עולה כי הוא ראה את יחסי הצדדים כבעייתיים עד לכדי "פיצוץ" וכמצב בו הנתבעת 2 לא יכלה להמשיך לעבוד עם התובע -
"עודד: אבל אתה עם ורד, זה היה ביניכם, זה לא הלך. אתה מבין? ואתה, לדעתי, באמת אני אומר לך, לא מתנהגים יעני-, איך שהתנהגת לא מתנהגים, כי זה לא מכובד. ואז יצא מצב ש-, אתה יודע, שזה פשוט התפוצץ לכם לשניכם. והיא לא הייתה מוכנה שתעבדו ביחד. אתה מבין? ו-, היא לא אמרה לי שהיא לא מוכנה, אבל אתה יודע, היא כאילו-, נוצר מצב שהיא לא אומרת 'לא רוצה'. אתה יודע. היא לא יכולה, כי אתה צועק ליד אנשים וכל מיני דברים כאלה" . (תמלול שיחה בין התובע לנתבע, עמוד 1 שורות 23-28)
"עודד: היא לא אמרה לי היא אמרה לי שהיא לא אמרה "תלך תחזור". היא אמרה לי שהיא רק אמרה לך, כשאתה אמרת שאתה הולך לחופש אז הי א אמרה לך 'תשאיר את המפתחות'. זה מה שהיא אמרה". (תמלול שיחה בין התובע לנתבע, עמוד 6 שורות 23-25)

על רקע החרפת היחסים בין התובע לבין הנתבעת 2, לאחר וויכוח נוסף שהתגלע בין השניים ש סופו התובע עזב את מקום העבודה והודיע למר יהודה לוי בשעה 9:45 בבוקר שהוא לוקח חופש בשארית יום העבודה לאור נפיצות המצב - "אני לוקח את המשך היום חופש. האוירה נפיצה מדי כרגע ושום דבר טוב לא יצא מהמשך התעסקות בזה היום" (ראו נספח ז' לתצהירי הנתבעים). בתגובה אמרה הנתבעת 2 לתובע שישאיר את המפתחות לעסק בטרם הוא יוצא.

בהמשך אותו היום, בשעה 12:48 קיבל התובע הודעה ממר יהודה לוי אשר הודיע לו בשם החברה כי עליו לצאת ל חופשה עד להודעה אחרת מטעם הנתבע; ובזו הלשון - "יניב אל תחזור היום. מחר אצל ליאור ננסה לתקן את הקרע. בנתיים אתה בחופש עד להחלטה של עודד.
ביום 12.1.2018, הודיע מר יהודה לוי לתובע, כי הוא לא יוכל לה משיך בעבודתו, וכי למעשה הוא מפוטר; ו במילותיו של מר לוי - "יניב שלום כנראה לא תוכל להמשיך בעבודתך. תנסה ליצור קשר עם עודד לסיום יפה וחברי. שבת שלום" (ההתכתבות צורפה נספח ז' לכתב התביעה).

ויובהר, לא מצאנו קושי בעובדה שהודעת סיום ההעסקה נשלחה לתובע על ידי מר יהודה לוי, שאך מתנדב בחנות שמפעילה הנתבעת. שכן הוכח לפנינו כי מר יהודה לוי תיווך לא מעט בין התובע לבין הנתבעת 2 וניסה לפשר בין הניצים. על כן, אין זה בלתי סביר כי ההודעה על סיום יחסי העבודה תועבר באמצעותו (להדגמת מעורבותו של מר יהודה לוי בסכסוך בין ורד לתובע ראו תמלול השיחה צורף נספח א' לתצהיר הנתבעים).

את מסקנתנו לפיה התובע פוטר, מחזקת התנהלות הנתבעים 2-3 בהמשך , כאשר מכל תגובה אותנטית ובלתי מחושבת שלהם עולה כי אכן התובע פוטר, זאת לעומת פעולות בהן הושקעה מחשבה לגבי אופן הצגת הדברים. כך, במסגרת תכתובת ההודעות התובע מבקש הלוך ובקש "מכתב פיטורים", כאשר הנתבעת 2 אינה מסתייגת מבקשתו, אינה מעמידה אותו על טעותו כפי שהיה מתבקש ממעסיק שלא פיטר את העובד ואף מבטיחה כי המכתב ימסר לו. כך, התובע פנה בהודעה לנתבעת 2, לפיה "בוקר טוב, אני מבקש לקבל מכתב פיטורים בבקשה" ובתגובה לכך השיבה הנתבעת 2 כי: "בוקר טוב עודד יפגש איתך היום". באופן דומה התובע פונה שוב בהודעה בו אף מרחיב לגבי משמעויות מכתב הפיטורים לגביו: "ורד בוקר טוב, אני שוב מבקש את מכתב הפיטורים שלי, אם עודד רוצה שנדבר, אני אשמח. מבחינתי אנו עדיין ביחסים טובים ברמה האישית ולא התעסוקתית, אך זה לא קשור למכתב הפיטורים שיש לו השפעות כבדות כלכלית ותעסוקתית מבחינתי, ואני זקוק לו בבקשה". על כך השיבה הנתבעת 2 כי: "אין בעיה. מתי אתה יכול לדבר עם עודד". לעומת זאת, עת נמסר לתובע המכתב עצמו, ש בכתיבתו מטבע הדברים הושקעה מחשבה נוספת, הוכתר המכתב כ"הודעה על סיום העסקה" תוך ניסוח ניטראלי מבחינת זהות הצד היוזם את סיום ההעסקה. באופן דומה גם שולמו לתובע תחילה דמי הודעה מוקדמת, וככל הנראה לאחר מחשבה קוזזו משכרו. הדיסוננס בין הניסיון להציג את ה דברים באופן התואם את אינטרס החברה עולה ביתר שאת במסגרת כתב ההגנה, בו ה חברה מודה בנשימה אחת כי התובע פוטר על רקע התנהלות אלימה (ראו סעיף 7 לכתב ההגנה) ובד בבבד טוענת כי הוא התפטר על דרך נטישת מקום העבודה (ראו סעיף 58 לכתב ההגנה).

להשלמת התמונה נציין כי כל המקובץ לעיל מטה את הכף לטובת גרסת התובע הגם ש הוא הציג גרסה מתפתחת עליה גם נשאל במהלך חקירתו (ראו עמוד 123 שורות 3-28 לפרוטוקול ו עמוד 124 שורות 1-10, שם).
לנוכח כל האמור לעיל ולמרות שהתובע עזב את מקום העבודה לאחר ויכוח עם הנתבעת 2 תוך שהוא נוטל לעצמו יום חופשה, הרי שלכל היותר מדובר בעבירת משמעת, כאשר ההחלטה על ניתוק היחסים הגיעה מצד החברה.
אשר על כן והיות והתובע פוטר בהודעה ומבלי שנערך לו שימוע, הרי שמדובר בפיטורים שלא כדין.
אשר לגובה הפיצוי, בשים לב למשך ההעסקה הקצר וכן לנסיבות סיום ההעסקה במסגרתם ההחלטה התקבלה על רקע וויכוח ומתיחות לא פשוטה ביחסים ב ין התובע לבין הנתבעת 2 וכן בשים לב לעובדה שהתובע עזב את מקום העבודה ללא רשות עת נטל לעצמו יום חופש, הרי שבנסיבות אלה חובת השימוע מתרככת, ועל כן הפיצוי יהיה על הרף הנמוך ובסכום של 5,000 ₪.
28. האם התובע זכאי לתשלום חלף דמי הודעה מוקדמת?
לטענת התובע מקום בו הוא פוטר על אתר, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, יש לחייב את החברה בתשלום חלף הודעה מוקדמת בסכום של 7,000 ₪.
החברה הכחישה את זכאותו של התובע לקבלת הרכיב הנ"ל.

דיון והכרעה
בשים לב לקביעתינו לעיל ולפיה התובע פוטר על אתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, כאשר בעניין זה נציין כי לא די בכך שהחברה ציינה במכתב ההודעה על סיום העסקה כי על התובע להמשיך ולעבוד עד ליום 5.2.2018 ובגרסה אחרת שלו עד ליום 30.1.2018; שכן ה מכתב ניתן במועד מאוחר, לאחר ניתוק יחסי העבו דה ובמצב בו לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולצפות מהתובע להתייצב לעבודה. כך, מהתכתבות הצדדים שצורפה לכתב התביעה עולה כי ביום 15.1.2018 התובע עוד ביקש לקבל את המכתב. על כן, הגם שהמכתבים נושאים תאריך של 12.1.2018, ברי כי הם נמסרו לתובע מאוחר יותר ולכל המוקדם ביום 15.1.2018.

לגופו של עניין, הגם שהחברה מבקשת קיזוז של דמי ההודעה המוקדמת, ומכך ניתן להסיק כי לדידה היא שילמה לו את הכספים, הרי שהיא כלל לא הוכיחה כי התובע קיבל את הכספים. בענין זה די להצביע על כך שהונפקו לתובע שני תלושי שכר לחודש ינואר 2018, כאשר באחד מהם לא מופיע תשלום עבור דמי הודעה מוקדמת. לכך מצטרפת עדותה של גב' אהרוני, חשבת השכר מטעם ה חברה שהעידה כי הפחיתה את דמי ההודעה המוקדמת משהתברר לה כי התובע אינו זכאי להם -

"עו"ד כהן: בסעיף 21 ציינת שמגיע ליניב הודעה מוקדמת. את יודעת אם שולם או לא שולם? את הרי המלצת לו.
העדה, גב' אהרוני: או קיי, אז אם ממשיכים לסעיף 22-23,
ש: היום,
עו"ד רז: תן לה לענות.
העדה, גב' אהרוני: אם ממשיכים לסעיף 22-23,
עו"ד כהן: לא, אני בסעיף 21.
העדה, גב' אהרוני: או קיי, אז אני כשהוא עזב את עבודתו אמרתי שצריך לשלם הודעה מוקדמת וכך ביצענו תלוש עם הודעה מוקדמת.
ש: אז עשית את זה.
ת: עשיתי.
ש: או קיי.
ת: אבל יניב לא הגיע לעבודה, נעדר מהעבודה, ומי שלא מגיע לעבודה בתקופה ההודעה המוקדמת לא צריך לקבל אז התלוש בוטל . (עמוד 98 שורות 21-27 לפרוטוקול, עמוד 99 שורות 1-7, שם).

במצב דברים זה זכאי התובע לפיצ וי בגין 18.5 ימי הודעה מוקדמת, שכן עובד בעל ותק של פחות משנת עבודה זכאי ליום הודעה מוקדמת בגין כל אחד מ-6 חודשי העבודה הראשונים, ויומיים וחצי בגין כל חודש נוסף. ערך יום של תובע, אשר הועסק ב מועד סיום העסקתו בשכר גלובאלי בגובה 7,000 ₪ עומד על 320 ₪. על כן, זכאי התובע לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,920 ₪.
29. האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים?
לטענת התובע מקום בו הוא פוטר יש לחייב את ה חברה בתשלום פיצויי פיטורים בגובה 7,000 ₪ ובתוספת פיצויי הלנה.
החברה הכחישה זכאותו של התובע לקבלת פיצויי פיטו רים.

דיון והכרעה
סעיף 1 ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), קובע כי עובד שהשלים שנת עבודה אחת במקום עבודה אחד ופוטר, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.
התובע, כפי שהובהר לעיל, עמד להשלים שנת עבודה בסוף החודש שבו פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת . ברי, כי בנסיבות אלו חלות הוראות סעיף 3 ל חוק פיצויי פיטורים המורה כדלקמן:
"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם- אם לא הוכח היפוכו של דבר- כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

בהתאם להלכה הפסוקה, פיטורים בתום 11 חודשי עבודה ייחשבו כפיטורים סמוך לפני תום שנת העבודה הראשונה. עוד נקבע כי המעסיק אינו חייב להוכיח כי היה רשאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילית פיצויי פיטורים, וכי כל אשר עליו להוכיח הוא כי מניעיו לפיטורים לא היו מתוך רצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים [ע"א (חי') 56/70 יצחק סיון בע"מ - שמחה מור [פורסם בנבו] (5.11.70)]. עוד נציין כי ההלכה הפסוקה קבעה כי "פיטורי עובד לאלתר ללא מתן תקופת הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה וכאשר אילו ניתנה ההודעה המוקדמת בעין, היה העובד משלים שנת עבודה, מהווים תימוכין כי הפיטורים נעשו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים" [ ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' אי טי סי 24 מסביב לשעון [פורסם בנבו] (7.1.2007)].

ומן הכלל אל הפרט - הגם שבענייננו התובע פוטר סמוך לסיום שנת העבודה וזאת מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין, הרי שנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל בהרחבה, מצביעות על כך שעילת הפיטורים הייתה המריבה עם הנתבעת 2 שהגיעה לשיא לאחר תקופה של מתיחות ביחסים בין הצדדים . על כן, נסתרה החזקה כי פיטורי התובע בעיתוי בו התרחשו נעשו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים.

מעבר לאמור, לא ברור מדוע הצדדים לא התייחסו לתלוש חודש פברואר 2018 בו צוין כי שולמו לתובע פיצויי פיטורין בסך של 4,692 ₪.

לנוכח האמור לעיל ,התביעה לתשלום פיצויי פיטורים - נדחית.

30. האם זכאית החברה/הנתבעת לקזז כספיים ששולמו לתובע ביתר?
לטענת החברה עומדת לה זכות לקזז את כספי פיצויי פיטורים, דמי ההודעה המו קדמת, ימי מחלה, ימי חופשה וימי הבראה ששילמה לתובע ביתר .
דיון והכרעה
תחילה ייאמר, כי במסגרת סיכומיה ציינה החברה כי עומדת לה זכות קיזוז בגין ימי מחלה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (ראו סעיף 138 לסיכומי החברה). על כן, יש לראות בחברה כמי שחזרה בה מטענתה לגבי קיזוז ימי ההבראה והחופשה.

לגופו של עניין, דין טענת הקיזוז של דמי ההודעה המוקדמת להידחות וזאת מן הנימוקים שפורטו לעיל, ומחמת העובדה שה חברה כלל לא הוכיחה כי סכומים אלו שולמו לבסוף לתובע.
אשר לקיזוז תשלום פיצויי הפיטורים - מ עבר לכך שרכיבים אלו לא כומתו כהלכה על ידי ה חברה אשר הסתפקה בהעלאת טענה בעלמא, כאשר היא לא טענה וממילא לא הוכיחה כי מקור התשלום הוא בשגגה שנפלה אצל ה, הרי שיש לראות בתשלום בבחינת הטבה שהחברה בחרה לתת לתובע בזמן אמת. לגבי ימי אשר לקיזוז ימי המחלה – ה חברה הודתה בפה מלא כי היא " באה לקראת התובע". על כן, במצב דברים זה, אין לאפשר לה לקזז את כספי ההטבה רק מפאת שהוגשה נגד ה תביעה.
וראו לעניין זה דברי בית הדין הארצי ב-ע"ע (ארצי ) 23121-03-18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ - סאמי סויטי (נבו 05.11.2019) :
"שנית, וזה העיקר, גם אם במקרים מסוימים החברה אכן שילמה תמורה מלאה עבור יום עבודה חלקי (עיון בחומר הראיות מעלה שלעיתים, בעיקר בחודשי הרמדאן, סיים העובד את עבודתו בצהריים אך לפי התלוש קיבל שכר עבור יום עבודה מלא) - אין מחלוקת שבזמן אמת החברה לא פעלה ולא טענה דבר לעניין זה. הנסיבות מלמדות לטעמנו שאין מדובר בטעות אלא בהסכמה מודעת לתשלום כמתואר, ועל כן שקול הדבר להטבה שהחברה אינה רשאית לדרוש את השבתה בדיעבד (השוו: ע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ - א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ [פורסם בנבו] (16.1.18) וההפניות שם, וכן ראו סעיף 53 להחלטה שניתנה בבר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ - אור שחם [פורסם בנבו] (14.5.18))."

לנוכח המקובץ לעיל, טענת הקיזוז - נדחית.
31. האם עברו הנתבעים 2-3 עוולת לשון הרע?
לטענת ב"כ התובע הנתבעים עברו עוולת לשון הרע עת פרסמו ברבים כ י התובע גנב מהם, ובכך הוציאו את דיבתו רעה.
עוד טען ב"כ התובע כך:
א. התברר לתובע כי נתבעת 2 מסרה למר יהודה לוי כי ה גיעו לאוזניה ידיעות לפיהן התובע מוסר מוצרים של החנות בתמורה לטובות הנאה אישיות.
ב. התובע שמע ממר אסי דולינסקי כי נאמר לו על ידי הנתבעת 2 שהוא מכר נעליים ב"שחור", קרי גנב.
ג. הנתבעת 2 אמרה לאחות התובע כי התובע גנב סחורה וכי הוגשה בקשר לכך תלונה במשטרה.
ד. הנתבעת 2 איימה על אחות התובע כי תפיץ את פסק הדין שניתן לגבי התובע בעניין אחר מעברו, במסגרתו נקבע כי התובע גנב.
ב"כ התובע הוסיף וטען כי אין לקבל את טענת הנתבעים 2-3 לפיה הם חוסים במסגרת הגנת "אמת דיברתי" שכן:
א. הנתבעים 2-3 לא עמדו בנטל ההוכחה להראות גניבה, ובהתאם נסגרו התלונות שהוגשו למשטרה בנדון בסעיף של היעדר אשמה.
ב. התובע לא גנב דבר במסגרת ביצוע עבודתו, כאשר שרשראות המסור שנטען כי התובע מסר למשפחת אזלואי עבור 2 חביות יין, הוכח כי אם התובע שילמה עבורם מכספה. יתרה מז את, הוכח כי השרשראות נמסרו במסגרת המבצע שערכה ה חברה, כאשר עם קניית מסור ניתנות מתנה שתי שרשראות. באשר למברגה, נמסר על ידי מר מלכה כי הוא שילם עבור המברגה. באשר לנעלי הבלנסטון, הנתבעת 2 הודתה כי קיבלה עבור תשלום.

לטענת הנתבעים 2-3 , התובע לא הוכיח את יסודות עוולת לשון הרע, כאשר מתצהירו אף לא ניתן להבין מה הן האמירות בגינן הוא מבקש סעד.
עוד טענו הנתבעים 2-3 כי התובע לא הציג עדים שיעידו כי נ אמרו להם אותם הדברים.
הנתבעים 2-3 הכחישו באופן סדיר את הטענות ועמדו על טענתם כי לא שוחחו עם איש על ביצוע גניבות מצד התובע, אלא נהפוך הוא, לקוחות הגיעו וסיפרו להם על דבר הגניבות.
עוד טענו הנתבעים 2-3 , כי דבר הגניבה הוכח בפני בית הדין וממילא עומדת להם הגנה של אמת דיברתי והגנה על אינטרס אישי ועוד.

דיון והכרעה
מעשה של פרסום לשון הרע, עלול להיות עוולה אזרחית, רק בהצטברם של שני יסודות הקבועים ב חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק): יסוד ה"פרסום" ויסוד ה"לשון הרע". לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק כ-:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו ..."

וה"פרסום" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ -
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

כאשר, יש לזכור שבתוך הגדרת "לשון הרע" מופיע גם יסוד הפרסום, שכן "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול ..." ' (ראו בהגדרת סעיף 1 לחוק). ואילו פרסום לשון הרע בעל פה הינ ו: " אם היתה ( הכוונה לשון הרע - א .י) מיועדת לאדם זולת הנפגע ...".

ומן הכלל אל הפרט- אין חולק אשר לכך שהנתבעת 2 חשדה כי התובע גנב מהסחורה עליה היה אמון. כך, שבמידה ויוכח יסוד הפרסום והואיל והחשדת אדם בגניבה, במנותק משאלת צדקת החשדות, הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל או לבזות , הרי שעניין לנו בלשון הרע. כך למשל נקבע בע"א 310/74 אליהו שיטרית- שלמה מזרחי, ל(1) 389 (1975)) ביחס להגשת תלונה במשטרה:
"כאשר מייחסים לפלוני ביצועו של מעשה גניבה ומוסרים חשד זה לאחר, יש בכך אכן פרסום לשון הרע כמשמעו לפי סעיפים 1 ו- 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, אולם תלונתו של אזרח למשטרה כי פלוני חשוד בעיניו כמי שביצע כלפיו עבירה היא, לכאורה, מסוג המקרים בהם קמה עולה ההגנה של תום- לב לפי האמור בסעיפים 15(3) או 15 (8) לחוק הנ"ל"

אשר ליסוד הפרסום - פרסום כעוולה אזרחית, יהיה פרסום, כאשר הדברים נאמרים בעל פה, אם הפרסום מיועד לאדם כלשהו והגיע לאותו אדם או לאדם אחר, ויודגש אין חשיבות אם הפרסום, הגיע בסופו של דבר לאדם אחר ושונה מזה שאליו יועד הפרסום, ואולם, יש צורך שהפרסום, כאשר מדובר בפרסום בעל פה יהיה מיועד לאדם כלשהו (ראה א. שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור, סעיף 7.3.5).
את יסוד הפרסום המהווה את אחד מיסודות העוולה, צריך התובע להוכיח (א. שנהר, שם סעיף 7.4.1) ועל כן יש לבדוק - האם הוכיח התובע את יסוד הפרסום?
דהיינו, האם הפרסום היה מיועד לאדם, זולתו ?

בטרם נענה על השאלה הנ"ל נקדים ונציין כי הנתבעים 2-3 לא הוכיחו כי התובע ביצע מעשה גניבה וזאת מהטעמים הבאים:
א. התלונות שהגישה הנתבעת 2 נגד התובע במשטרת ישראל נדחו, זאת בהיעדר אשמה פלילית ולא בהיעדר ראיות.
לעניין עילת סגירת התיקים ראו עדותו של הנתבע 3 לפנינו -
"ש: רק רגע, תאשר לי בבקשה ש-2 התיקים נסגרו שפתחתם שעילתם היה על גניבות.
ת: כן.
ש: נסגרו?
ת: כן.
ש: מחוסר אשמה פלילית?
ת: אני חושב שכן." (עמוד 118 שורות 8-14 לפרוטוקול).

ב. טענותיהם של הנתבעים 2-3 בדבר לקיחת הנעליים התבררו כלא נכונות עת הנתבעת 2 הודתה שקיבלה עבורם תשלום -
עו"ד כהן: אני שואל שאלה פשוטה. חשבונית 1071 הוצאה על ידי מי שהוצאה. את חשבונית 1900 אין חולק שאת הוצאת את החשבונית ואני שואל שאלה מאד פשוטה. אם אני מוציא חשבונית זה רק בתנאי אחד שקיבלתי כסף, זה הכל. תעני על השאלה.
העדה, גב' מזרחי: השאלה היא, לא קיבלתי ממשה אזולאי כסף על הנעליים.
ש: לא שאלתי, ברור לי שלא קיבלת ממשה אזולאי, כי בין משה אזולאי אלייך יש את יניב, אז יכול להיות שקיבלת מיניב.
ת: יניב,
ש: יניב נתן לך את הכסף?
ת: אזולאי בתצהיר שלו אמר שהוא לא קנה את נעלי הבלנדסטון בחנות,
ש: הכל בסדר, יניב מחלק פריטים שלך ומשלם לך עליהם, מה זה חשוב? קיבלת עבור הפריט כסף? שאלתי שאלה.
ת: אתה מנסה עכשיו, אתה מנסה, עו"ד כהן,
ש: אני לא מנסה כלום.
עו"ד רז: ורד, את עונה על שאלות, תעני על שאלו ת.
העדה, גב' מזרחי: לא, אבל זה שקר. זה שקר והוא מנסה,
כב' הש' יעקבס: קיבלת כסף על נעלי הבלנדסטון?
העדה, גב' מזרחי: לא מאזולאי.
כב' הש' יעקבס: אבל קיבלת כסף?
העדה, גב' מזרחי: כן, כן.
עו"ד כהן: אז למה כששאלתי אותך מקודם 'קיבלת כסף על הנעליים?' אמרת לי לא? מה זה חשוב ממי? העיקר שקיבלת. קיבלת אותם?
העדה, גב' מזרחי: לא הבנתי את השאלה.
ש: לא הבנת את השאלה. קיבלת כסף עבור הנעליים?
ת: כן" (עמוד 156 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמוד 157 שורות 1-20, שם).

ג. הנתבע 3 בעצמו ציין כי שני הענייניים לגביהם הוא עצמו בטוח הם נושא השרשראות והמברגה -
ש: לא, לא, גניבות, אנחנו עכשיו מדברים על גניבות, תתרכז בגניבות.
ת: על הגניבות?
ש: כן.
ת: מה שאני יודע, הדברים שידועים לי,
ש: אנחנו כבר אחרי 3 שנים, מה אתה לא יודע מה קרה בעסק שלך?
ת: או קיי. הדברים שידועים לי כרגע, כרגע שאני בטוח עליהם זה שתי החביות יין תמורת 6 שרשראות והמברגה למאיר מלכה. אלה הדברים שאני וודאי עליהם." (עמוד 127 שורות 5-12 לפרוטוקול).

ד. לא הוכח כי התובע מכר את המברגה תוך אי העברת הכספים ל חברה. באופן דומה, הגם שהוכח שהתובע מסר ארבע שרשראות מסור למר אזולאי ובנו, הרי שלא הוכח כי את התמורה הוא שילשל לכיסו, כאשר בעניין זה די לציין את עלון המבצע, אשר הנתבע 3 אישר כי מופיע בו העסק שבבעלותו, ובו נאמר כי ברכישת מסור זכאי הלקוח לארבע שרשראות ללא חיוב .
וראו עדותו של הנתבע 3 לפנינו:
"ש: מקודם נשאלת על ידי על נושא של מבצע, מסורי כריתה של 'ווסקברנה'. מוכר לך הפרסום הזה שפרסמת? כי אמרת שלא היה מבצע כזה.
ת: תראה לי. אני לא זוכר, יכול להיות שכן. ובכל מרה זה התמונה שלנו , זה התמונות של העסק שלנו.
ש: זה התמונות של העסק שלך?
ת: כן, הכיתוב אני לא יודע אם זה שייך אבל זה התמונה מהעסק שלנו.
ש: זה התמונה של העסק שלך?
ת: כן.
ש: ועכשיו כשאני מראה לך אולי אתה חוזר בך?
ת: לא, ממש לא.
ש: לא היה מבצע?
ת: אני לא זוכר כל מבצע, אני לא הייתי בתוך זה, אני לא הייתי בתוך,
ש: אז אתה אומר שאתה לא זוכר, זה לא בהכרח שלא,
ת: תקשיב לי טוב, אני לא הייתי מעורב שעכשיו ורד עושה מבצע או שיניב אומר 'אני רוצה לעשות זה', אני לא הייתי מעורב בכל דבר, אני לא הייתי שם.
ש: אתה מנהל מעקבים אחרי המבצעים שלך?
ת: כן.
ש: ואתה לא יודע אם עשית מבצע כזה או לא?
ת: אני לא יודע על המבצע הזה." (עמוד 132 שורות 18-28 לפרוטוקול ועמוד 133 שורות 1-10, שם).

במצב דברים זה אין לקבל את טענת הנתבעים 2-3 להגנת אמת דיבר תי או להגנת תום הלב.

כעת ניגש לבחינת שאלת הפרסום:
א. התובע הציג התכתבות של הנתבעת 2 עם אדם בשם אביחי. במסגרת התכתבות זאת אומרת הנתבעת 2 לגבי התובע , את הדברים הבאים: "אבישי שבוע טוב, הבנתי שנפגשת שבוע שעבר עם יניב.הוא אמר לך שהולך לצאת פוסט על התוכניות שלנו באיזו התעשייה ועל עניין שהיה לנו איתו...לגבי העניי ן בינינו, אבישי אם אתה חבר טוב של יניב, ברגע שהוא יערב את הענין עם הפוליטיקה אנחנו נפרסם באמת את כל מה שהיה. הדבר הראשון שולחת לך פסק דין שהיה ליניב עם הבחורה בצפת שבו השופטת קובעת כי הוא גנב ועדותו לא אמינה... וגם מציינת שנדף מהעדות ריח רע.לא רוצה להגיע למצב כזה יש לנו משפט בדצמבר וממש לא רוצים להשפיל או להוציא את זה לכל המושבה. כמו כן הבחור מדישון מוכן להעיד שהבן שלו קיבל שרשראות משור שלנו והביא ליניב בתמורה חבית יין... ".

התובע לא הביא את אותו אבישי לעדות אל הנתבעת 2 אישרה כי אכן שוחחה עימו:
"העדה,
גב' מזרחי: דיברתי רק על המשפט של יניב שהיה לו שהשופטת קבעה חד משמעי שהוא גנב.
ש: עם מי דיברת?
ת: דיברתי עם אבישי.
ש: עם אבישי?
ת: כן.
ש: מי זה אבישי?
ת אבישי זה חבר של יניב שהוא אמר לי שיניב הולך לספר לו את כל הדברים שעשינו לו.
ש: אז עם יהודה דיברת, עם אבישי דיברת, יש עוד מישהו שדיברת אתו על הגניבות?
עו"ד רז: היא לא דיברה עם אבישי על הגניבות היא אמרה.
העדה,
גב' מזרחי: לא דיברתי על הגניבות, דיברתי על המשפט, על פסק הדין." (עמוד 166 שורות 1-13 לפרוטוקול).

מעיון באמור לעיל עולה כי הנתבעת 2 יצרה קשר עם חברו של התובע, וציינה באוזניו כי התובע לקח מסר סחורה של העסק, מבלי שקיבל תמורה ולצורך קבלת טובת הנאה אישית. בנסיבות העניין מדובר בפרסום לשון הרע, כאשר העובדה שהדבר נשלח בהודעה מהווה אף מעשה חמור יותר שכן הדבר מעלה את סיכויי הפצת הטענות.

ב. במסגרת השיחה של הנתבעת 2 עם אחותו של התובע, אשר התמלול שלה הוגש כראיה, ציינה הנתבעת 2 באוזני אחות התובע כי " הגיע מישהו שאמר לנו שיניב לקח סחורה", אלא שמקום בו הדבר לא הוכח, הרי שזה מהווה לשון הרע.

מהאמור לעיל עולה כי הוכחו שני מקרים נפרדים של אמירת דבר לשון הרע על ידי הנתבעת 2 בלבד ולא על ידי הנתבע 3 . היות הדברים נאמרו בכל פעם לאדם אחד בלבד, תוך שימוש בלשון מעודנת, הרי שלמרות שמדובר בהאשמות קשות, מצאנו כי יש לקבוע את הפיצוי על הרף הנמוך אותו אנו מעמידים על סכום של 10,000 ₪ ואשר בו תחוייב רק נתבעת 2.

32. הערה לפני סיום
למען הסר ספק יובהר כי לא נעלמו מעינינו חוות הדעת הגרפולוגיות שהוגשו לתיק ו/או חקירות הגרפולוגיות בקשר אליהן , אלא שלא מצאנו כי חוות הדעת אלו ו/או חקירות עורכותיהן שפכו אור על המחלוקות העיקריות שבתיק ו/או שהיה בהן כדי לסייע בבירורן ולכן לא מצאנו לנכון להתייחס אליהן.

33. סוף דבר-
תביעת התובע כנגד החברה התקבלה באופן חלקי ותביעתו כנגד נתבעים 2-3, התקבלה באופן חלקי ביחס לנתבעת 2 ונדחתה ביחס לנתבע 3 ובהתאם לכך ולנוכח כל האמור לעיל הרינו קובעים כך:
א. החברה בלבד (היא כאמור לעיל - הנתבעת 1) תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

  1. סכום של 2,170 ₪ בגין הפרשי שכר.
  2. סכום של 15,285.2 ₪ בגין הפרשי שעות נוספות.
  3. סכום של 1,280 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
  4. סכום של 5,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
  5. סכום של 5,920 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.
ב. הנתבעת 2 תשלם לתובע סכום של 10,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.
34. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד-
א. בשים לב לתוצאה אליה הגענו ובהתחשב מחד בעובדה שתביעות התובע כנגד החברה וכנגד הנתבעת 2 התקבלו באופן חלקי בלבד ומאידך בשים לב לעובדה כי בשל רצונם של הנתבעים להגיש חוות דעת גרפולוגית (שלא תרמה דבר לבירור המחלוקות) נגרמו לתובע הוצאות מיותרות, החלטנו ביחס לתובע , לחברה ולנתבעת 2 שכל צד יישא בהוצאותיו .
ב. בכל הקשור לתובע ולנתבע 3 והואיל והתביעה כנגד האחרון נדחתה ולמעשה כלל לא ברור מדוע הוגשה גם כנגדו, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבע זה את הסכומים הבאים:

  1. סכום של 4,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
  2. סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט .

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

35. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה בטבת תשפ"ב, (29 בדצמבר 2021), בהעדר הצדדים.

מר אלי אבוטבול
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אריה להב
נציג ציבור (מעסיקים)