הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 29094-01-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) :גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובע:
עומר עאבדין
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה ודוד בכור
-
הנתבעים:

  1. סמא סלולר בע"מ
  2. מוחמד סאלח

ע"י ב"כ עוה"ד נסיב איוב

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה בה עתר לחייב את הנתבעת 1 ואת בעל מניותיה - הנתבע 2, לשלם לו סכום של 356,159 ₪ בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו אצל הנתבעת ומאופן סיומה של תקופה זו ובכלל זה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין הפרשה באיחור לקרן פנסיה, אי הפרשה לקרן השתלמות ועוד.

2. מהלך הדיון -

בתאריך 26.12.18 התקיים, לפני ראש מותב זה, דיון מוקדם מקיף במהלכו התייחסו הצדדים זה לטענותיו של רעהו, חדדו את עילות התביעה ואת טענות ההגנה, וענו לשאלות ביה"ד. לקראת סיום הישיבה, ובשים לב לטענות הצדדים שהועלו במסגרתה, ניתנה החלטה על השלמת הליך הדדי של גילוי ועיון במסמכים אשר יכלול בין היתר את הקלטת שיחת השימוע שנערכה, על פי הנטען, לתובע ואת ת מלולה ו כן את דו"חות הנוכחות שלו, שה צדדים הזכירו והתייחסו אליהם ה. כן נקבע במסגרת אותה החלטה סדר הגשת תצהירי עדות ראשית.

לאחר הדיון הנ"ל, הוחלפו בין הצדדים, בקשות ותגובות רבות בקשר לגילוי ולעיון בקלטת השימוע ובתמלולה וכן בקשר ל דו"חות הנוכחות כאשר בסופו של יום הודיעו הנתבעים כי נפלה טעות במשרדיהם ובמשרד בא כוחם כך שההקלטה שהודיעו כי הועברה לתמלול אינה ההקלטה הנכונה כן ציינו כי בחיפוש שערכו לא נמצאה ההקלטה הנכונה ועל כן, וכדי לא לעכב את הדיון בתיק, הם מסתפקים בגילוי המסמכים שעשו עד כה.

בהתאם לכך, הגיש התובע בתאריך 12.09.10 את תצהיר עדותו הראשית ובתאריך 31.10.19 הגישו הנתבעים את תצהיריהם.

בתאריך 31.05.20 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהירו וכן נחקרו הנתבע; מר מוחמד אבו סאלח המשמש כמנכ"ל הנתבעת (להלן - מר אבו סאלח); מר מגדי כתאנה המשמש כמנכ"ל קבוצת אלמשהדאוי אשר הנתבעת נמנית עליה ( להלן - מר כתאנה) ; ועו"ד מהדי נעאמנה היועץ המשפטי של הנתבעת ומי שערך, על פי הנטען, את השימוע של התובע (להלן - עו"ד נעאמנה).

בתום ישיבת ההוכחות קצב בית הדין, לצדדים לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובע בתאריך 01.07.2020, סיכומי הנתבעים בתאריך 11.10.20 ) הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניינו:

א. הנתבעת הינה חברה פרטית הרשומה כדין והעוסקת, בין היתר, בתחום הסלולר.
ב. הנתבע הינו בעל מניות דירקטור ומנכ"ל בנתבעת ( להלן- הנתבע).
ג. התובע עבד אצל הנתבעת, בתפקידעליו חלוקים הצדדים, מיום 01.08.15 ועד ליום 29.01.17 מועד בו הוא פוטר.
ד. וזה מכתב הפיטורים הנושא תאריך 29.01.17, אשר נמסר לתובע (נספח ז' לתצהירו) (להלן - מ כתב הפיטורים):

ה. עם תחילת העסקתו חתם התובע על הסכם העסקה אישי עם הנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובע) - (להלן - הסכם העבודה).
ו. תלושי השכר שהונפקו לתובע משקפים את השכר ששולם לו בפועל.
ז. לתובע נערך גמר חשבון בתלוש המשכורת של חודש ינואר, פברואר ומרץ 2017 ושולם לו תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון חופש והבראה.
ח. הנתבעת העבירה את ההפקדות לקרן פנסיה באיחור.
ט. לתובע לא הופרשו כספים לקרן השתלמות.
י. התובע משך את הכספים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה.
יא. במהלך תקופת עבודתו התובע התארס ועמד להינשא לעובדת אחרת של הנתבעים, הגב' נג'ם בשארה (להלן - הגב' נג'ם), אשר אף היא פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת ושאף היא הגישה תביעה נגד הנתבעים , תביעה אשר נדונה במסגרת סע"ש 29055-01-18 ואשר, בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים.

4. להלן השאלות בהן עלינו להכריע -
א. מה היתה הסיבה לפיטורי התובע? האם הוא פוטר על רקע אירוסיו וכוונתו להינשא לעמיתתו לעבודה כטענתו או שמא פוטר במסגרת תכנית הבראה והליכי צמצום לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת?
ב. האם נפלו פגמים בהליך פיטוריו של התובע? והאם הוא פוטר ללא שימוע?
ג. האם זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות?
ד. האם זכאי התובע להחזר הוצאות קורס תכנות?
ה. האם זכאי התובע לפיצויי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות?
ו. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי העמדת רכב לשימושו מתחילת העסקתו?
ז. האם זכאי התובע לפיצויי בגין הפרשה באיחור לקרן פנסיה?
ח. האם יש עילה לפי הדין להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבע באופן אישי בחובותיה של הנתבעת?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. מה היתה הסיבה לפיטורי התובע? האם הוא פוטר על רקע אירוסיו וכוונתו להינשא לעמיתתו לעבודה כטענתו או שמא פוטר במסגרת תכנית הבראה והליכי צמצום לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת?
התובע טען, כי
א. פיטוריו נעשו מסיבה אחת ויחידה והיא העובדה שהתארס ועמד להינשא לעובדת אחרת של הנתבעים היא הגב' נג'ם אשר אף היא פוטרה באותן נסיבות.
ב. הנתבעים הודיעו לו באופן חד משמעי, כי מיד עם אירוסיו, הוחלט על פיטוריו.
ג. פיטוריו מהווים הפרה בוטה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ה - 1998 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות) האוסר על פיטורי עובד עקב מעמדו האישי.
ד. הטעמים שהעלו הנתבעים כסיבה לפיטוריו בדבר "תוכנית הבראה" ו- "קיצוץ במספר העובדים" , הינם טעמים פיקטיביים.
ה. פיטוריו ביום 29.01.17, כשבוע לפני חתונתו (03.02.17) גרמו לו לעוגמת נפש קשה ובמקום לעסוק בחתונה הוא עסק בהליכי פיטורים מבישים.
ו. הוא העתיק את מקום מגוריו מירושלים שם גר כל חייו ושם היה מרכז חייו,ועבר לנצרת חתם על הסכם שכירות וריהט את ביתו הכל כדי לעבוד אצל הנתבעת.
ז. בנסיבות אלו הוא זכאי לפיצויים בגין פיטוריו שלא כדין בסכום של 100,000 ₪.

הנתבעים מנגד טענו כי התובע פוטר עקב תוכנית הבראה וכן הוסיפו וטענו:
א. בשנים 2015 ו- 2016 ולאחר בדיקה התברר כי הנתבעת צוברת הפסדים ונזקים שונים ונוצרו בספריה חובות לקוחות משווקים, לקוחות פרטים וכמו כן היו חוסרים במלאי, בעיות בגביה, ו חוסר בקופת טופ אפ.
ב. התובע כיהן בתפקיד מנכ"ל הנתבעת ומכוח תפקידו היתה מוטלת עליו אחריות ניהולית, חוזית, מוסרית וחוקית לשמור על האינטרסים של הנתבעת ולכל הפחות לשמור על הכספים והנכסים שלה.
ג. חרף אחריותו התובע מכר סחורות בכמויות ללא בטחונות, לא יצר תשתית של נהלים שתיצור בקרות על מסלול הכסף וכך אבדו לנתבעת סכומים גדולים.
ד. בנוסף, התובע עבד ללא תקציב וללא תכנית עבודה מסודרת והניהול שלו לקה בליקויים ובכך גר ם להפסדים.
ה. התובע גם ניהל לקוחות פרטיים בצורה שערורייתית עם חובות לא סבירים וכן כשל העוד היבטים ניהוליים.
ו. החובות והנזקים שנגרמו לנתבעת בתקופה שבין 11.08.2015 ועד 31.10.2016 הסתכמו בסך של 2,118,315 ₪ ובכוונתה להגיש תביעה שכנגד בגין אותם נזקים שגרם התובע - ל אישוש טענותיה צירפו הנתבעים סיכום חובות ונזקים כנספח ב' לתביעה.
ז. עקב המצב אליו נקלעה הנתבעת היה צורך בביצוע הליך הבראה אשר במסגרתו הוחלט לקלוט מנהל מקצועי שיהיה, בין היתר, מאמן לתובע לתקופה קצובה ושיעזור לו לרכוש מיומנויות ניהוליות ורק אז יקודם בחזרה לתפקיד המנכ"ל אלא שה תובע לא השלים עם הליך זה וסירב לכל שינוי בתפקידו ואז בלית ברירה הנתבעת פיטרה אותו.
ט. טענותיו של התובע כי פוטר בשל אירוסיו עם גב' נג'ם חסרות כל בסיס שכן הוא התארס לה בהיותו עובד ה נתבעת כאשר שניהם המשיכו בתפקידם - הוא כמנכ"ל והיא כסמנכ"לית, מעל לחצי שנה לאחר אירוסיהם.
ז. אין קשר בין העתקת מקום מגוריו של התובע לבין עבודתו אצל הנתבעת ואין קשר בין הפיטורים לבין מועד חתונתו.

דיון והכרעה -
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה מה הייתה הסיבה לפיטורי התובע - האם על רקע מעמדו האישי ועל רקע אירוסיו ונישואיו לעמיתתו לעבודה הגב' נג'ם, כטענתו או בשל ובמסגרת הליכי צמצום לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת, תוך שנשקלו שיקולים ענייניים בלבד, כטענת הנתבעים.

סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע איסור הפליה, לרבות איסור הפליה בשל מעמד אישי, כדלקמן:
"2 (א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו , בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
...
(ב) לענין סעיפים קטנים (א) ו-(א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין.
(ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".

סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע, כי שעה שהעובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו ומעשיו סיבה לפיטוריו, נטל ההוכחה בדבר הפרת הוראות החוק עובר לכתפי המעסיק, כך:
"9 (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1) ...
(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

בפסיקה נקבע בעניין זה, כי: "המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו פסק דין פלוטקין - בעמ' 495)." (ע"ע (ארצי) 627/06 מורי- מ.ד.פ. ילו בע"מ, מיום 16.03.08).

הנתבעים, בכתב ההגנתם מנו שורה של מעשים ומחדלים בתפקידו של התובע המצדיקים, לטענתם, את פיטוריו אך במכתב הפיטורים שמסרו לו נכתב כי ההחלטה על פיטוריו: "התקבלה לאחר שיחת הבדיקה והשימוע מהיום 29.01.2017 ואשר נערכה בעקבות האירוע מהבוקר של אותו יום ובלא כל קשר, בסמוך ... (מילה לא ברורה) ביצוע ויישום תכנית הבראה של החברה וקיצוץ מספר העובדים".
ומלבד האמירה הסתמית "האירוע מהבוקר" שלא הובהר ולא פורט מהו, לא פורטו טענות הנוגעות להתנהגותו, לתפקודו או למעשיו של התובע אלא למצבה הכלכלי של הנתבעת והצורך בקיצוץ מספר העובדים. הדברים עולים גם בבירור מהזימון לשימוע , אשר מבלי לקבוע כעת האם הוא נמסר לתובע או לא ומה מידת נכונותו, הרי שמעיון בו עולה כי השיקולים שפורטו שם והסיבה היחידה לבחינת המשך העסקתו של התובע הית תוכנית ההבראה (נספח ט' לתצהירי הנתבעים) כלומר - גם במכתב ההזמנה לשימוע לא נרשמו טענות בנוגע למקצועיותו של התובע ו/או לתפקודו.
הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית למה לא פורטו כל הסיבות שצויינו בכתב ההגנה בהזמנה לשימוע ורק צויינה תוכנית ההבראה כסיבה היחידה, ולא הצליח לספק תשובות משכנעות לכך, כפי שמשתקף מעדותו:
"ש. הסיבה המופיעה בהזמנה לשימוע זה "שיקול המשך העסקתך עקב תוכנית הבראה".
ת. נכון.
ש. זו היתה הסיבה.
ת. כן.
ש. ערכתם אז תוכנית הבראה.
ת. נכון.
ש. יש תוכנית כתובה.
ת. לא יודע להגיד אם יש כתובה אבל יש תוכנית.
ש. בתצהירו של מהדי.
...
ש. מהדי כותב בתצהירו שהתובע מכר סחורה בכמויות ללא בטחונות, לא יצר תשתית נהלים מתאימה, אפשר עבודה ללא תקציב וניהל תיקי לקוחות פרטיים בצורה שערוריתית. מכיר את העובדות האלה.
ת. כן.
ש. הן נכונות.
ת. כן, עד היום לא גבינו את כל החובות האלה.
ש. יותר מזה אומר מהדי בסעיף 10 כי כתוצאה מהתנהלותו נגרמו לכם נזקים מעל 2 מיליון ₪.
ת. נכון.
ש. מכל הדבר הזה זה לא היתה הסיבה לפיטוריו אלא תוכנית הבראה. אחרי שאדם גורם לכם לטענתכם נזקים ב- 2 מיליון ₪ אין זו הסיבה לפיטוריו.
ת. זה חלק מהסיבות.
ש. איפה?
ת. זה חלק מהשימוע שנערך.
ש. פרוט' על השימוע לא ראינו אין לנו אלא את הזימון לשימוע ובו אין זכר לטענות הללו. הזימון אומר "אנו עושים תוכנית הבראה" איך אתה מסביר את זה.
ת. לא אני רשמתי את ההזמנה לשימוע. " (עמ' 35 שורות 10-28 לפרוטוקול ועמ' 36 שורות 1-11 שם).

למעשה הנתבעים לא הביאו ולו ראיה אחת המעידה כי היו כלפי התובע טענות כנגד המקצועיות שלו ו/או בקשר למילוי תפקידו.
בנסיבות אלו, עובר הנטל לכתפי הנתבעים להראות שבהליך הפיטורים שערכו לתובע הם לא הפלו אותו לרעה בשל אירוסיו ובשל כוונתו להינשא לגב' נג'ם, וכן עליהם הנטל להוכיח כי השיקולים ששקלו היו ענייניים וכי הליך הםיטורים נעשה בתום לב.

הנתבעים טענו כי פיטוריו של התובע היו בשל תוכנית הבראה, שבאה על רקע מצבה הכלכלי של הנתבעת . ובכל זאת הם לא הציגו כל ראיה אובייקטיבית בקשר לכך ; לא הוצגו דוחות רווח והפסד של הנתבעת לשנת 2015 ו- 2016 לעומת שנים קודמות ו/או מאוחרות, או אסמכתאות אחרות שיש בהן כדי להעיד על ירידה ברווחי ה. כן לא הוצגו תכתובות המלמדות על צורך בהתייעלות ובצמצומים, או תכנית התייעלות ו/או ראיות על פיטורי עובדים אחרים.
בכתב ההגנה נטען, בסעיף 17, כי עקב המצב אליו נקלעה הנתבעת היה צורך בביצוע הליך הבראה לחברה במסגרת תוכנית ההבראה הוחלט לקלוט מנהל מקצועי שיהיה בין היתר מאמן לתובע לתקופה קצובה. אלא שגם תוכנית ההבראה לא הוצגה בשום שלב של הדיון, כאשר גם חוזה ההעסקה של "המנהל המקצועי" - מר אבו סאלח - שהיה יכול לבסס את טענותיהם לעניין מטרת העסקתו, לא הוגש.
בנוסף, בכתב ההגנה נטען, כי נזקיה של הנתבעת, בעקבות ניהולו הכושל של התובע הגיעו לסך של 2,118,315 ₪ והם מתעדים להגיש נגדו תביעה שכנגד במסגרת תיק זה, כאשר לתמיכה בטענותיהם צרפו את פירוט החובות והנזקים של ה נתבעת בתקופה הרלוונטית ואשר, על פי הנטען, נערך ע"י רוא ת החשבון של הנתבעת - גב' זינה זועבי וגם על ידי משרד רואה חשבון חיצוני (נספח ב' לכתב ההגנה וכן צורף כנספח ו' לתצהירו של עו"ד נעאמנה), אלא שתביעה שכנגד לא הוגשה ולא זו בלבד אלא ש"דו"ח החובות והנזקים" הנטען, הינו מסמך שאינו נושא כל תאריך, לא חתום כאשר כלל לא ברור מי ערך אותו ועבור מי נערך ולצרכי מה ועל אילו נתונים הוא מבוסס מה גם שעורכיו לא התייצב לעדות ולפיכך אין לו כל משקל ראייתי.

התובע נחקר בנוגע לדברים אלו, והוא אישר שבישיבות עלו טענות ביחס לחוסר בגביה, אך לטענתו אלו לא הופנו אליו ולא היו קשורות אליו, וכדבריו:
"ש. מראה לך את נספח ו' לתצהירי הנתבעים דוח נזקים של החברה, זה מעיד שהמצב של החברה יש נזקים של 2 מיליון ₪ מה אתה אומר על זה.
ת. התפקיד שלי מאוד ברור, אני לא כספים, לא מנכ"ל וגם לא מכירות. יש מנהל מכירות ויש מנהל כספים ויש מנכ"ל.
ש. אתה אמרת עכשיו שאתה אחראי על ענין החשבוניות.
ת. אני אחראי על ענין הבילינג, תוכנה המפיקה את חשבוניות הלקוח.
ש. כאן בנספח ו' שיש חוסר בגביה האם ידעת על זה.
ת. כשהיינו בישיבות והיו כספים ומכירות היו עולות הטענות אבל הן לא היו כלפיי. אני לא חשוף לבנק החברה, אין לי גישה למערכות הכספיות של החברה ואני לא יודע.
ש. כסמנכ"ל ידעת שיש נזק בישיבות שהיו.
ת. לא הייתי בתפקיד של קובע מדיניות ולא הייתי קשור לזה. יש מנכ"ל ואם העבודה שלי לא היתה טובה למה לא פיטרתם אותי מקודם? למה יומיים לפני החתונה שלי?" (עמ' 25 שורות 9-22 לפרוטוקול).

עדותו של התובע היתה אמינה בעינינו ולא התרשמנו כי הוא ניסה להתחמק מלהשיב לשאלות גם כשאלו אולי לא היו נוחות לו. לטעמנו הוא הבהיר את הדברים באופן ענייני ודבריו שכנענו אותנו וקיבלו חיזוק במחדליה של הנתבע ת להציג את האסמכתאות הנדרשות;
כך למשל , מעדותו של מר כתאנה עלה כי ההתדרדרות במצבה הכלכלי של הנתבעת, אילצה אותו להכריז על תוכנית הבראה והצריכה צמצומים של כ- 40% מהעובדים, אך גם בעניין זה לא הוצג שום מסמך וכן לא הוצגה שום ראיה אובייקטיבית אחרת . וכך העיד מר כתאנה:
"ש. אתה יודע להגיד לנו מדוע התובע פוטר.
ת. התובע פוטר מכיוון שלא עמד בציפיות שנדרשו ממנו כמנכ"ל. החברה לא השיגה את היעדים שלה, החברה כשלה בלא מעט פרויקטים, תקופת הניהול שלו גררה את החברה להפסדים ואילצה אותי להכריז על תוכנית הבראה ועל שחרור של כ- 40% מהעובדים. למרות שניסינו למצוא סוג של עזרה ניהולית התובע הוא בן אדם שיש לו ידע בתחום הסלולר אבל הוא עם אפס ידע בתחום הניהול. ניסינו לעזור בקטע הזה ולהכשירו ניהולית אבל הוא סירב." (עמ' 50 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמ' 51 שורות 1-2 שם) (ההדגשה אינה במקור - א .י).

הנה כי כן, הנתבעת לא הוכיחה, בראיות אוביקטיביות, את המצב הכלכלי לו טענה וכן היא לא הוכיחה שהיא היתה בהפסדים ממשיים באותה עת, וכי גיבשה או הכריזה על תוכנית הבראה, כאשר היא לא הציגה כל נתונים ממשיים המעידים על הליכי התייעלות שביצעה במועד בו פוטר התובע, ואף לא הוכיחה כי הליכים כאלה אכן היו דרושים באותה העת ו/או כי אכן פיטרה כ - 40% מעובדיה, כפי שטענה, כאשר למעשה היא כלל לא הוכיחה כי מעבר לתובע ולגב' נג'ם היא פיטרה עוד עובדים וכן לא סיפקה הסבר, מבוסס על ראיות, לסיבה האמיתית בשלה החליטה לפטר דוקא ורק את התובע ואת הגב' נג'ם.
הדברים תמוהים ומקבלים משנה תוקף למקרא תמליל השיחה שהתנהלה בין הגב' נג'ם לבין מר גסאן סאלח (נספח ה' לתצהיר התובע) בה אמר האחרון לגב' נג'ם: "כשהתארסתם מיד עם זה שערכתם את האירוסין הראשונים הייתה החלטה שאסור לכם להמשיך" (עמ' 2 שורות 20-21 לתמליל) ואשר לגביהם לא ניתן כל הסבר משכנע. הנתבע נשאל על פשר הדברים שנאמרו ונכונותם וכך העיד:
"ש. חוזר בהקלטה נאמר: "כשהתארסתם זו הייתה החלטה שאסור לכם להמשיך" - ואחר כך הוא מוסיף ואומר לה " קרובים דרגה ראשונה אסור". עכשיו אתה אמרת שאכן קיים אצלכם נוהל ששני אנשים נשואים, או בדרגה קרבה משפחתית, לא יכולים לעבוד שאחד הוא המנהל של השני נכון?
ת. נכון. יש לנו נוהל כזה.
ש. הוספת ואמרת שהואיל והתובע היה מנכ"ל החברה הרי שארוסתו הייתה כפופה לו נכון?
ת. נכון .
ש. ולכן על פי הנוהל שלכם אסור היה לו לעבוד נכון?
ת. לפי הנוהל היבש כן, אבל אף פעם לא היה לנו מקרה כזה ואף פעם לא פיטרנו בן אדם מהסיבה הזו.
ש. אז מדוע אדון ג'סאן אמר לה את מה שאמר לה?
ת. תשאל אותו.
ש. הייתי מאוד רוצה לשאול אותו אבל לא הבאת אותו להעיד, אתה יודע למה?
ת. לא. אבל לא הוא ולא היא פוטרו עקב הסיבה הזו. וגם פוטרו חלק מהאנשים הבכירים, בגלל אותה תכנית הבראה. גם מנהלת הכספים וגם מנהלת משאבי אנוש. מי שנשאר הוא רק מנהל מערכת מידע שהיה לנו מישהו שזה לא התובע ומנהל מכירות, שאר האנשים פוטרו." (עמ' 38 שורות 2-19 לפרוטוקול) .
ובהמשך ובאותו הקשר נשאל:
"ש. אנו שואלים אותך כבעל מניות ונתבע 2, מדוע מוחמד אבו סאלח יכתוב לה כי בהחלטת ההנהלה בקשר לעבודתך כי זה מנוגד לנהלי העסקה. אני רציתי לשאול אותך היכן אותה החלטת הנהלה?
ת. אין לי את החלטת ההנהלה. אני לא יודע בכלל אם היתה. אבל לא רשום שיש החלטה שהוא מפטר אותה. רשום פה שזה מנוגד לנוהל. זה מה שרשום.
ש. הכל בסדר ואנו מבינים ובית הדין יחליט. אנו לא מתעסקים בהתעקשות על המסקנות ואנו מבקשים לברר עובדות. והעובדות שתרמתם לנו עד כאן שיש נוהל שאוסר על העסקת עובדים שכפופים אחד לשני, תרמתם לנו שלפי שיטתכם אשתו של התובע הייתה כפופה לו ומהתמלילים והוואצאפ הזה אני שואל אותך האם נכון שאתם פיטרתם את שניהם כתוצאה מזה שהם התארסו?
ת. לא. דווקא הייתה החלטה שלא מפטרים אותם.
ש. לשניהם?
ת. כן.
ש. איפה ההחלטה הזאת?
ת. לא יודע .
ש. מתי הייתה החלטה הזו?
ת. בזמנו שידענו על העניין אני לא זוכר בדיוק מתי.
ש. אז למה דווקא פיטרתם את שניהם?
ת. עקב המצב שהחברה נקלעה אליו, כל ההפסדים." (עמ' 39 שורות 13-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-3. ההדגשות אינן במקור - א.י.).
חשוב לציין כי "החלטה" זו ו/או כל ראיה אחרת המעידה כי אכן "הייתה החלטה שלא מפטרים אותם" חרף הנוהל הקיים לא הובאה, כאשר גם מר גסאן סאלח לא הובא להעיד ולהסביר, מטעם הנתבעים, את פשר הדברים שאמר. כל אלה בנוסף ליתר המחדלים, שפורטו לעיל, מטים את הכף לטובת הקביעה כי פיטורי התובע לא נעשו משיקולים עניינים ובמסגרת תוכנית הבראה והליכי צמצום בנתבעת, אלא וכפי שצויין בתמליל השיחה בעקבות אירוסיו נישואיו לגב' נג'ם שאף היא פוטרה.
בנסיבות אלה מוצדקת התביעה לפיצוי בגין הפליה עקב מעמדו ומצבו האישי של התובע.

אשר לשיעור הפיצוי -
סעיף 10(א)(1) ל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מקנה לבית הדין סמכות לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שיראה לו לפי העניין. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, פיצוי כאמור הוא עצמאי, ותלוי נסיבות (ע"ע 31734-12-10 ש.י. אינסטלציה ותשתית שמאי בע"מ - יוליה זייגלר , מיום 04.03.12 ).
בבשא (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע, מיום 27.02.08 , נפסק באשר לגובה הפיצוי ולשיקולים הרלוונטיים שיעמדו בבסיסו, כך:
"אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש עילת תביעה זו שייכת לעילות הפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל פיטורים בחוסר תום לב. שיעורו של אותו פיצוי בגין עוגמת נפש צריך להיקבע גם כן, כפי שנקבע הפיצוי בגין הנזק הממוני, על פי מידת חוסר תום הלב בפיטורי העובד. ככל שמדובר בפיטורים שרירותיים יותר על פי עילתם ובהליך לקוי יותר; כך ראוי להניח, שנגרמה לעובד עוגמת נפש רבה יותר, בחינת - "לפום צערא אגרא", שעל המעביד לשלם לעובד.
סכום פיצוי זה אפשר שיגדל, ככל שיוכחו נסיבות אישיות קשות יותר אצל העובד מכפי שניתן היה לצפות עקב התנהלות המעביד, כגון תופעות נפשיות של דיכאון וכדומה.
ההלכה היא, שאין להרבות בשיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש. אמת המידה העליונה לקביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני, של עוגמת נפש, צריכה להיות לדידנו אותה אמת מידה שנקבעה על ידי המחוקק במקרה של הטרדה מינית בניגוד לחוק הטרדה מינית, וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה".

לאור קביעתנו כי הפיטורים נעשו על רקע אירוסיו ונישואיו של התובע, מבלי שהוכח שנשקלו חלופות אחרות, ובשים לב לעיתוי הפיטורים ולעובדה כי התובע העתיק מקום מגוריו מירושלים לנצרת בשל עבודתו, החלטנו שפיצוי ראוי הינו בסכום של 40,000 ₪ ואותו אנו קובעים.

6. האם נפלו פגמים בהליך פיטוריו של התובע והאם הוא פוטר ללא שימוע?
התובע טען, כי
א. הוא לא זומן לשימוע כדין ולא נערך לו הליך שימוע כדין.
ב. אין שחר לדברים שנרשמו במכתב הפיטורים לא נערך כל הליך שימוע כדין והפיטורים לא נבעו עקב כל "ארוע" או "תכנית הבראה" אלא מסיבה אחת ויחידה אירוסיו והעובדה שעמד להינשא תוך מספר ימים.
ג. בנסיבות אלו הוא זכאי לפיצוי בגין אי קיום הליך שימוע והוצאת מכתב פיטורים פיקטיבי בסכום של 50,000 ₪.

הנתבעים מצדם טענו, כי
א. ביום 29.01.17 הנתבעת ערכה לתובע שימוע ולאחר שיחת השימוע הוחלט לפטרו.
ב. התובע פוטר כדין לאחר שהודיע על אי הסכמה לשנות את התפקיד של ו אצל הנתבעת.

דיון והכרעה-
כידוע זכות השימוע היא זכות יסוד ומהותית המקנה לעובד אפשרות להציג טענותיו טרם ההכרעה הסופית מקום בו המעסיק שוקל לסיים את העסקתו ( ע"ע 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455).
על מנת שתכלית השימוע תתקיים יש לבחון באם המעסיק קיים את כללי היסוד שנקבעו בפסיקה: "בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ, מיום 28.02.17.)
בכל הנוגע להליכי פיטורים מטעמי התייעלות וצמצום, נקבע בפסיקה כי חובת השימוע מוגבלת, באופן יחסי. ( ע"ע (ארצי) 378/08 פרג'ון - חברת הדואר , מיום 12.11.08; ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ - לוי, מיום 17.05.09 ) אלא שכ אמור לעיל, לא הוכח שפיטוריו של התובע נבעו מהליכי צמצום והתייעלות.

הנתבעת מודה בפה מלא, במסגרת מכתב הפיטורים, כי התובע פוטר מהיום להיום, כאשר בסעיף 2 למכתב נכתב:"ההחלטה התקבלה לאחר שיחת הבדיקה והשימוע מהיום 29.01.2017 ואשר נערכה בעקבות האירוע מהבוקר של אותו יום ובלא כל קשר, בסמוך ... (מילה לא ברורה) ביצוע ויישום תוכנית הבראה של החברה וקיצוץ מספר העובדים לפיה".
מכתב הפיטורים הינו מאותו היום בו נערך כביכול השימוע, שיחה שנערכה ובאה בעקבות "אירוע מהבוקר של אותו יום ובלא כל קשר.." וההחלטה התקבלה מאותו היום, כל אלו מ חזקים את טענות התובע לפיהן הוא לא הוזמן מבעוד מועד לשימוע ולא נערך לו שימוע כדין.
דברים אלו מתיישבים עם עדות התובע לגבי האופן בו פוטר; התובע נשאל "בעקבות האירוע מהבוקר של אותו יום ללא כל קשר... מה זה אותו אירוע מאותו בוקר. " והוא השיב: " לא היה שום אירוע, לא היה שום דבר, הגעתי למשרד, עו"ד מהאדי אמר לי "בוא רגע" ומישהו שלא חשוב שמו. ישבנו ואמר לי "החלטנו על פיטורים, למה באת, לך הביתה" זה תקציר הדברים. לשאלתך, זה לא היתה ישיבה, אלא נכנסתי למשרד בשעה 8:00 או 8:30 ופוטרתי באותו הרגע. דרך עו"ד שזה מביש, לא מבין מה הקשר שעוה"ד יפטר" (עמ' 26 שורות 9-15 לפרוטוקול).

לכך נוסיף, כי לפי עדותו של הנתבע, כפי שצוטטה לעיל (עמ' 36 שורות 9-11 לפרוטוקול), ובהנחה כי אכן נמסרה לתובע הזמנה לשימוע (נספח ט' לתצהירי הנתבעים) הרי לא פורטו ולא הובאו במסגרתו טיעוני הנתבעים כלפיו וכל שנטען הינו לתוכנית הבראה, שאף היא לא הוכחה, ולשאלה למה לא מנו את כל עילות הפיטורים שלא אוזכרו במכתב השימוע, ורק עלו בהליך המשפטי, לא ניתנה תשובה המניחה את הדעת.
עוד נוסיף כי השתכנענו כי התובע כלל לא היה מודע לביקורת שיש כלפיו וכן התרשמנו, ובאין פרוטוקול לאותה שיחת "שימוע", כי גם במסגרתה לא נדונו הטעמים האמתיים בשלהם שקלה הנתבעת את סיום העסקתו של התובע.
על בסיס כל אלו הרינו קובעים שלתובע לא בוצע הליך שימוע כדין וכי ההחלטה על פיטוריו התקבלה קודם לאותה שיחה שהנתבעים הגדירו אותה, כשיחת שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להתכונן אליה ולהכין את טיעוניו בהתאם לסיבות בגללן נשקל סיום העסקתו ולכן הרי הוא זכאי לפיצוי בגין הפגמים הממשיים שנפלו בהליך פיטוריו - הפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין , אותו החלטנו להעמיד, בשים לב לאותם פגמים ובשים לב לוותקו במקום העבודה, כשנה וחצי, על סכום של 25,000 ₪.

7. האם זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות?
התובע טען, כי
א. הוא עבד בימים א' עד ה' מהשעה 08:30 ועד 19:30, לעיתים אף מאוחר מכך.
ב. הוא לא קיבל כל גמול בגין עבודתו בשעות נוספות.
ג. הוא עבד בשבוע 55 שעות מהן 12 שעות נוספות בגינן לא קיבל כל גמול משכך, ובהתאם לשכרו הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 138,240 ₪ בצירוף פיצויי הלנה לפי החישוב שלהלן: (29,718 ₪ שכר/ 186) 160 ₪ ערך שעת עבודתו * 125%*12 שעות בשבוע* 4 שבועות * 18 חודשי עבודה.

הנתבעים מצידם טענו כי
א. התובע קיבל שכר גלובלי אשר גילם את שעות עבודתו בפועל.
לאישוש טענותיהם צרפו הנתבעים דו"ח מסכם שנתי לשעות בפועל של התובע (נספח ג' לתצהירי הנתבעים).
ב. טענת התובע כי מגיע לו סך של 138,240 ₪ בגין שעות נוספות הינה טענה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי.
ג. החישוב שנערך על ידי התובע הינו חישוב לא נכון שכל מטרתו להתעשר שלא כדין על חשבונם.

דיון והכרעה-
התובע כאמור חתם על הסכם עבודה, אשר בסעיף בסעיף 3.1, סוכם כך ביחס לשעות העבודה: "הסמנכ"ל יקדיש זמן, הן בימים והן בשעות, השווים למשרה מלאה וזאת לשם ניהול החברה כאשר מספר שעות הפעילות בכל יום יהיה גלובלי " ואשר לשכר העבודה סוכם, בסעיף 8.1, כי:"בתמורה לביצוע עבודתו נאמנה ומילוי כלל האמור בהסכם התקשרות זה, החברה תשלם לסמנכ"ל החל מיום תחילת עבודתו שכר כולל של 17,000 ₪ לחודש נטו ("המשכורת נטו")".
התובע נשאל בחקירתו מה משמעות גלובלי, והשיב:
"ש. כשאתה עובד סמנכ"ל ויש לך חוזה אישי והשכר שלך גלובלי כשאתה יודע שאתה צריך שעות נוספות למה לא קיבלת אישור בכתב מהמעסיק לבצע שעות נוספות.
ת. רשום בחוזה כמו שאתה ציינת שמגיע לי את השכר הזה על השעות שעבדתי במשרה מלאה וכל שעה נוספת היא שעה נוספת. מגיע לי מה שציינת בחוזה השווה למשרה מלאה." (עמ' 19 שורות 17-22 לפרוטוקול).
עדותו של התובע נתמכה בעדותו של הנתבע; שהעיד עת נשאל בחקירתו הנגדית "למה לא שילמתם לו את השעות הנוספות" כך:
ת. שילמנו מה שהיינו אמורים לשלם לו. לפי הדיווח שלו.
ש. אם בדוח שלכם הוא עבד בחודש 12/15 - 225 שעות. מובן מאליו כי באותו חודש עבד שעות נוספות. מדוע לא שילמתם לו את הגמול בגינן?
ת. הוא היה מאשר את השכר ומה שהעביר לנו לתשלום היינו משלמים.
ש. ז"א שאם היה מדווח לכם שהוא עבד 225 שעות הייתם משלמים לו שעות נוספות.
ת. לא דיווח שעות נוספות אלא כסף.
ש. אם הוא היה מדווח לכם שמגיע לו איקס שעות בגין שעות נוספות הייתם משלמים לו.
ת. כן.
ש. ז"א הסיבה הפרוזאית שהוא לא קיבל שעות נוספות שהוא לא דיווח.
ת. כן, לא אמר לנו." (עמ' 32 שורות 8-20 לפרוטוקול).

מכאן ששכרו הגלובלי של התובע אינו מייתר את חובתה של הנתבעת לתשלום בגין שעות נוספות כמתחייב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").
בדיון המוקדם העלו הנתבעים טיעון נוסף שלא בא זכרו בכתב ההגנה: "לענין דו"ח השעות והאם היה שעון נוכחות אני משיב שהתובע היה סמנכ"ל ולאחר כחודש כיהן כמנכ"ל ואם הוא לא הדפיס כרטיס נוכחות אין לו להלין אלא על עצמו. מנכ"ל, תפקיד אחראי ותפקיד אמון, הרי מי מפקח עליו? חיפוש בספרי החברה הוצאתי את הסיכום של החברה - בתחילת העבודה לא הדפיס אח"כ כן ובתקופה האחרונה לא. הדו"ח המסכם מתבסס על דו"חות נוכחות של התובע ככל שהודפסו." (עמ' 4 שורות 21-27 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור - א .י). מאחר והתובע לא התנגד להוספת טיעון זה נדון גם בו ובהתאם נכריע בשאלה - האם התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד ניהולי המצריך מידה של אמון אישי ולפיכך חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו ?

סעיפים 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי חוק זה אינו חל על: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

אשר לפרשנות שניתנה להוראות חוק אלה, נקבע כי:"המדיניות המנחה בפסיקה פרשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק ."(ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו - יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000) - להלן - פס"ד טפקו; בע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, מיום 28.11.10) .
מעצם מהותם של יחסי העבודה, חב כל עובד בחובת נאמנות כלפי מעבידו, ועל מנת שייכנס בגדר החריג נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי.אשר לקביעה, כי תפקידו של עובד הינו בגדר "תפקיד הנהלה", נקבעו בפסיקה מספר מאפיינים כגון: טיב התפקיד ומהותו - אף אם אין התאמה בינם לבין הכינוי או התואר של התפקיד; מיקום בהיררכיה הארגונית - לא כל עובד בתפקיד הנהלה ייחשב כמי שמוחרג מתחולת החוק על פי סעיף זה, אלא, רק דרגי ההנהלה הבכירים; יכולת להתוות את המדיניות תוך הפעלת שיקול דעת עצמאית - כאשר לא די בכך שבידי העובד אחריות רבה וסמכויות נרחבות; שכר עבודה גבוה ותנאי עבודה מיוחדים - עשויים להוות אינדיקציה לכך שהעובד משמש בתפקיד הנהלה; עמידה לרשות המעסיק בשעות לא שגרתיות, או עבודה שאיננה במסגרת קבועה של שעות עבודה. (ע"פ 16/08 מדינת ישראל - בסט ביי רשתות שיווק בע"מ ואח' מיום 04.01.09; ע"פ 1003/00 הנדימן עשה זאת בעצמך - מדינת ישראל, פד"ע לח' 262; ע"ע (ארצי) 380/09 וסילבסקי - ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ, מיום 17.10.10 ופס"ד טפקו ).

בהתבסס על האמור, ובהתאם למהות תפקידו של התובע כפי שזו הוכחה לפנינו אין לומר כי תפקידו נכנס בגדר החריג בסעיף 30(א)(5) ל חוק שעות עבודה ומנוחה ואין להגדירו כנושא בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי וזאת חרף ה"כותרת " ואו ה"תואר" שניתן לו וזאת כפי שיובהר להלן;

שני הצדדים טענו וחקרו ארוכות לגבי ה"תואר" שניתן לתפקיד התובע; מנכ"ל או סמנכ"ל, אלא שלא זה העיקר שהרי גם סמנכ"ל יכול להיות בבחינת דרג ניהולי ומכאן שהשאלות שבהן חשוב להכריע הן מה היה תפקידו של התובע בנתבעת ובמסגרת זו מה היו הסמכויות אשר ניתנו לו.

התובע הצהיר בסעיף 8 לתצהירו , כי "לא כיהנתי בתפקיד מנכ"ל הנתבעת, אלא שימשתי כסמנכ"ל פיתוח עסקי, כאשר מעליי היו מנכ"ל החברה, מוחמד אבו סאלח, וגם מנכ"ל חברת האם, מג'די כיתאני, מנכ"ל קבוצת אלמשהדאווי, וגם לאחר שהביאו עוד מנהל בשם מוחמד אבו סאלח, גם הוא ניהל אותי בתקופה שלפני הפיטורים שלי" עוד הצהיר, בסעיף 9, כי:"לא הייתי מוסמך לקבל או לפטר עובדים או לקבוע מדיניות בחברה, ולכן, לפי הייעוץ המשפטי שקיבלתי, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות עליי".
התובע נשאל בחקירתו לגבי מהות תפקידו ומעמדו בנתבעת, וכך השיב:
"ש. חתמת על חוזה העסקה.
ת. נכון.
ש. הוגדר תפקידך כסמנכ"ל פיתוח עסקי.
ת. אמת.
ש. מה ז"א בתוך הנתבעת 1?
ת. כל מה שצריך למנוי מבחינת מערכת, בילינג, חשבוניות לחייב ולזכות את המנוי. לדאוג שהחשבוניות יגיעו בדואר בצורה נכונה, יש המון ואוכל לפרט. יש פיקוח על שירות הלקוחות שיהיה להם מערכת שתתעד את כל הפניות שהלקוח מתקשר וגם שמוציאים אליו על השיחה ויש עוד הרבה." (עמ' 11 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמ' 12 שורות 1-4 שם).

עוד בקשר למהות תפקידו ולסמכויותיו העיד התובע:
"ש. מפנה אותך לחוזה העבודה שלך. (נספח ג' לתצהירך).
ת. (מעיין).
ש. סעיף 1 דרישות התפקיד שלך. מקריא לך סעיף 2.6. מה ז"א שאתה מתחייב לאכוף את נהלי העבודה.
ת. הגדרת התפקיד שלי של סמנכ"ל פיתוח עסקי, מחייבת לדאוג כי ההתחשבנות עם הלקוח תהיה נכונה. אם הייתי בתפקיד שירות אז הייתי צריך לדאוג לאכוף את עניני השירות אבל בתפקידי הייתי מחויב לאכוף את נושא ההתחשבנות עם הלקוח ושתהיה נכונה. קבעו לי נהלי עבודה ועמדתי בהם.
ש. ז"א האם היו עובדים שהיו כפופים אליך בתור סמנכ"ל.
ת. לא ניהלתי עובדים.
ש. אבל אתה סמנכ"ל פיתוח עסקי בלי מחלקה ועובדים הכפופים אליך?
ת. למה אתה מתפלא? מה הבעיה שאין עובדים שכפופים אלי? אנו חברה קטנה, כ- 50 עובדים. אני מתכוון בתקופה בה עבדתי, כך זכור לי. אז נהלי העבודה שהונחתו עלי עמדתי בהם במלואם.
ש. אתה אומר לאכוף לא רק להישמע, אתה חייב לאכוף את נהלי העבודה.
ת. אתן דוגמא, אם אני נותן מערכת המחייבת שנציגי השירות יתעדו את השיחות עם הלקוח אז אם אראה שבמערכת לא מתעדים אפנה לגורם שהוא מנהל השירות למשל ואומר לו שעובדיו לא מתעדים. או במכירות אם אראה שחייבים לתעד את שמו של הלקוח בצורה מסוימת ואת ת.ז. עם 0 הביקורת ועם הכתובת הנכונה, אז אני צריך לאכוף כדי שמנהל המכירות יוודא כי עובדיו יפעלו בהתאם. " (עמ' 12 שורות 24-17 לפרוטוקול ועמ' 13 שורות 1-17 שם - (ההדגשה אינה במקור - א.י.) .

מנגד הצהיר הנתבע, בסעיפים 5 ו - 6 לתצהירו, כי: "התובע הועסק בשירותי הנתבעת בתפקיד סמנכ"ל כאשר לאחר תקופה קצרה הוא קודם לתפקיד מנכ"ל" וכי: "התובע השתתף בכל ישיבות ההנהלה כמנכ"ל של הנתבעת, והכין עבור הנתבע תוכניות עבודה אשר הוא חתום עליהם כמנכ"ל.", כאשר לאישוש טענותיהם צירפו הנתבעים פרוטוקולי ישיבת הנהלה ותוכנית עבודה (נספחים ד' וה' לתצהיריהם).
התובע עומת עם מסמכים אלו בחקירתו הנגדית וטען כי אינו מכיר אותם ומעולם לא ראה אותם:
"ש. כבר כשהנתבעת 1 הכינה תוכנית עבודה לשנת 16' הופעת בלוגו כמנכ"ל חברת הנתבעת. (מראה לך את נספח ה' לתצהיר הנתבעים).
ת. אני לא מכיר את זה. אני לא הייתי מנכ"ל.
ש. מראה לך פרוט' ישיבה שלפי התיאור שם אתה מופיע כמנכ"ל החברה. מה אתה אומר לגבי זה? (נספח ד' לתצהיר הנתבעים).
ת. אני לא מכיר גם את המסמך הזה ואף פעם בחיים שלי לא ראיתי אותו. זה נראה כמו מסמך וורד שמישהו הדפיס." (עמ' 13 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 1-4 שם) .

אכן במסמכים (נספח ד' לתצהיריהם) המתיימרים להיות פרוטוקולי ישיבות הנהלה מופיע שמו של התובע בין הנוכחים בתפקיד מנכ"ל, אלא שעיון במסמכים אלה מעלה כי המדובר בעצם בפרוטוקול ישיבה אחת מיום 14.01.16 ששוכפלה לשני העתקים. כן עולה כי מסמך זה אינו נושא לוגו של הנתבעת , ונראה כפי שציין התובע בעדותו כי מדובר ב"מסמך וורד שמישהו הדפיס", כאשר כלל לא ברור מי ערך ותיעד את הישיבה הנ"ל מה גם שהתובע ו/או מי מיתר הנוכחים אינם חתומים עליו , וזאת בניגוד לאשר הצהיר הנתבע. כך גם אשר לתוכנית העבודה (נספח ה' לתצהירי הנתבעים) אף היא אינה חתומה בידי התובע או מי מאנשי הקשר המנויים בעמוד האחרון שלה.
לאלו יש להוסיף את עדותו של הנתבע אשר היה בה כדי להחליש עד מאוד את גרסת הנתבעים כאילו התובע שימש כמנכ"ל בחברה - טענה שלא מתכתבת עם הסכם העסקתו. וכך העיד הנתבע :
"ש. בהסכם כתוב שהתובע מכהן כסמנכ"ל וגם מוזכר הענין הזה בהסכם הרבה פעמים, זה נכון.
ת. כן, כך כתוב בהסכם.
ש. האם נכון כי התקבל כסמנכ"ל.
ת. בהתחלה כן אבל זו לא היתה הכוונה.
ש. מי היה המנכ"ל של החברה באותה עת?
ת. לא היה מנכ"ל. אבל מבחינה ראשונית כאשר הקמנו את החברה אז ברשם החברות רשמו אותי כמנכ"ל וזה נכון עד היום למרות שיש לנו מנכ"ל ולפני התובע היה לנו מנכ"ל אחר ולי יש תפקיד אחר בחברה אחרת.
ש. מה היה תפקידו של מר מג'די כאתנה בעת שהתובע התקבל לעבודה?
ת. ביומיום שלו הוא עוסק בקינג סטור אבל גם מכהן כמנכ"ל כל הקבוצה, מקבל דיווחים, מאשר תוכניות עבודה ודברים כאלה.
ש. לקבל ולפטר עובדים מי מוסמך, אתה?
ת. לא.
ש. אלא?
ת. מנכ"ל החברה.
ש. מיהו?
ת. בזמן שהתובע עבד זה היה התובע, הוא קיבל ופיטר עובדים.
ש. איפה זה מופיע בתצהירך שהתובע קיבל או פיטר עובדים.
ת. אולי זה לא רשום.
ש. לא ראית חשיבות לציין עובדה זו.
ת. אבדוק אם זה רשום.
ש. זה לא רשום. שואל אותך, האם לא ראית לנכון לציין עובדה כזו חשובה בתצהירך.
ת. לא חשבתי על זה.
ש. יש לך דוגמאות שהתובע מפטר עובדים או מקבל עובדים.
ת. כן.
ש. ז"א יש לך חתימות של התובע על קבלת עובדים ומכתבי פיטורים בחתימת התובע.
ת. יש לי מיילים שהוא קולט ומפטר עובדים והיה מדווח לנו.
ש. למה לא צירפת לתצהירך הרי מדובר בדבר חשוב מאוד.
ת. לא יודע, זה ענין של עו"ד" (עמ' 29 שורות 6-27 ועמ' 30 שורות 1-10 שם).
אלא שלא זו בלבד שלא הוצגו ראיות לכך שהתובע היה מוסמך לקבל ולפטר עובדים אלא שמעדותו של הנתבע עולה כי התובע אף נדרש להדפיס כרטיס נוכחות :
"ש. התובע נדרש להחתים כרטיס נוכחות?
ת. ברמת העיקרון כל עובד צריך להחתים.
ש. אנו לא מדברים על רמת העיקרון ולא על כל עובד, האם התובע נדרש לכך?
ת. בטח, כל עובד צריך להחתים כרטיס נוכחות. לשאלתך האם התובע גם אני אומר שכן " (עמ' 30 שורות 12-15 לפרוטוקול - ההדגשה אינה במוקר. א.י) .
משמע ומעבר לעובדה שהתרשמנו מכנות עדותו של התובע עת הסביר אודות תפקידו ואודות סמכויותיו וכן השתכנענו כי עדותו בעניין תיארה נאמנה את המציאות, לרבות העובדה כי לא היו עובדים שכפופים לו וזאת מעבר לעובדה שהנתבעת לא הוכיחה כי היתה לו הסמכות לקבל או לפטר עובדים ו/או כי היתה לו היכולת להתוות מדיניות תוך הפעלת שיקול דעת עצמאית, הרי שגם מעדותו הנ"ל של הנתבע עלה כי הנתבעת לא ראתה בתובע כעובד בעל אמון מיוחד, אלא עובד כמו "כל עובד" ולא כעובד שבדרג ניהולי בכיר, הנמנה על מקבלי ההחלטות ועל כן איננו מקבלים את טענותיה לפיהן חוק שעות עבודה ומנוחה איננו חל על התובע .

על בסיס קביעה זו יש לבחון האם התובע זכאי לתשלום שעות נוספות.
בהתאם להלכה הפסוקה, לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.
הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות של התובע וזאת למרות שעו"ד נעאמנה אישר בעדותו כי בחברה יש דו"חות נוכחות לעובדים אך דוחות אלו אבדו במעבר משרדי הנתבעת וכך העיד בעניין זה:
"ש. בחברה יש דוחות נוכחות לעובדים.
ת. כן.
ש. התובע חתם על דוחות הנוכחות.
ת. לשאלתך...
ש. כן או לא.
ת. לשאלתך, התובע אכן חתם על דוחות נוכחות, האם הקפיד על כך אין לי ידיעה.
ש. מדוע לא צירפתם את דוחות הנוכחות שהתובע חתם עליהם.
ת. כל מה שמצאנו מבחינת החתמות צירפנו. ציפינו שנמצא דברים נוספים לצערנו לא מצאנו.
ש. לא צורף שום דבר, שום דוח נוכחות לא צורף לא לכתב ההגנה ולא לתצהיר.
ת. נכון, כי לא מצאנו דוחות כאמור.
ש. הדוחות האלה אינם ממוחשבים.
ת. הדוחות האלה ממוחשבים ואולם המשרדים של הנתבעת 1 עברו מקום מכפר משהד לאזור התעשיה בציפורית אני סבור כי במעבר הזה יש נתונים שאבדו. לשאלת בית הדין - במערכת הממוחשבת? אני משיב כי עברנו ספק, ככל הנראה זו הסיבה .
ש. אני פעם ראשונה שומע על הסיבה הזו, לאורך כל התיק הזה התחייבתם להמציא את דוחות הנוכחות ולא טענתם לעולם כי דוחות ממוחשבים נעלמו. איך אתה מסביר, היו פה צווים של בית הדין שחייב אתכם להמציא את הדוחות ואתם לא אמרתם מעולם שאין לכם אותם או שאבדו במעבר.
ת. אוקי, אז דבר שלא הצלחנו לאתר לא אומר שלא קיים. לא הצלחנו לאתר כמו שלא הצלחנו לאתר את הקלטת השימוע שאני בעצמי ערכתי" (עמ' 54 שורות 9-28 לפרוטוקול ועמ' 55 שורות 1-2 שם - ההדגשות אינן במק ור - א .י).

בעקבות תשובותיו אלו של עו"ד נעאמנה, הוא נשאל איך, אם כך, הצליחה הנתבעת להפיק את דו"ח סיכום השעות השנתי של התובע - נספח ג' לתצהירי הנתבעים, ועל כך נתן תשובה שלא שכנעה אותנו:
"ש. מפנה אותך לנספח ג' לתצהיריכם. מה זה הנייר הזה? מאין הוא לקוח?
ת. זה נייר שהוא נלקח מכח השרת של המחשבים שבו יש סיכום של שעות העסקה של התובע.
ש. אם הנייר הזה ישנו בשרת המחשבים היתכן שהדוחות אינם באותו שרת.
ת. ברור והסיבה מאוד פשוטה, דוחות הנוכחות נרשמים לפי ט.א ואילו הדוח הזה משמש את המערכת לצורך עריכת מעקב לגבי השעות הכלליות הנאספות על ידי החברה, ז"א אם על פי התוכנית בוצעו 1,000 שעות אז הדוחות האלה נמצאים לצורך מעקב כללי וזה מה שמצאנו." (עמ' 55 שורות 9-16 לפרוטוקול).

למעשה, התקשנו לקבל את נימוקיו של עו"ד נעאמנה שלא בא זכרם בתצהירו או בתצהירי ה עדות של מי מעדי הנתבעת; כך למשל עת נשאל מר כתאנה אם התובע חתם על כרט יס נוכחות השיב "לא יודע" וכשנשאל "היה לכם כרטים נוכחות" השיב: "כן" וכשנשאל "מדוע לא צירפתם אותו" השיב: "תשאל את עוה"ד" (עמ' 52 שורות 17-22 לפרוטוקול).
על אף שלטענתו של עו"ד נעאמנה "...התובע אכן חתם על דוחות נוכחות..." התובע העיד דווקא כי לא הדפיס כרטיס נוכחות באופן מלא וזאת לטענתו בשל כך ש"אסרו עליו" (עמ' 15 שורות 19-24 לפרוטוקול ועמ' 16 שורות 1-6 שם).

כך או כך, כלומר - בין אם הנתבעת לא דאגה למעקב אחר שעות עבודתו של התובע על אף שיכלה לבצע פיקוח שכזה, או בין שאסרה עליו להדפיס כרטיס נוכחות, התוצאה הינה אחת שכן חובת הפיקוח וניהול פנקס השעות הינם עליה .

בע"ע (ארצי) 47715-09-14, עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.03.17, (להלן - עניין ריעני), עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת שכר ונקבע כדלקמן:
"...תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע.
לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:
המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. ..."

על סמך העדויות והראיות שהוצגו לפנינו בהליך זה, הרינו קובעים כי התובע עבד במתכונת של שעות נוספות; כך עולה מסיכום שעות שנתי - (נספח ג' לתצהירי הנתבעים) וכך גם מעדותו של מר אבו סאלח שהעיד שהתובע עבד לפעמים במשרד וגם מחוצה לו ושלפעמים עבד יותר שעות בחוץ ולפעמים פחות, וכך כדבריו:
"ש. אתה יודע מה היו שעות עבודתו?
ת. כאשר עבד איתי, כן. משעה 8:00 עד 16:00 ולפעמים היה יוצא לסניפים, אז היה לפעמים יוצא אחרי ולפעמים גם לפני. תפקידו זה לא רק במשרדים אלא גם מחוצה להם.
ש. אתה אומר שהתחלת ב- 11/16?
ת. כן. יש גם שעון נוכחות אני חושב.
ש. אני מבין שהתובע חתם על כרטיס נוכחות. נכון.
ת. אם חתם או לא חתם לא יודע אבל יש לו עובדים שחתמו.
ש. האם חתם?
ת. לא יודע, צריך לראות בדוחות.
...
ש. בדוחות האלה רואים אם כטענתך הוא באמת סיים ב- 16:00 או בשעות הרבה יותר מאוחרות. למה לא הבאתם את הדוחות.
ת. הם נמצאים. זה נמצא בתוך התוכנה ואפשר להוציא.
ש. אז למה לא הוצאתם אותם, אתה המנכ"ל?
ב"כ הנתבעים: מתנגד לשאלה, יש סיכום דוחות נוכחות.
ש. אם יש סיכום, מראה לך את הסיכום שצירפתם, נספח ג' לתצהירי הנתבעים. למשל בחודש 12 הוא עובד 225.38 שעות איך זה מתיישב עם טענתך כי עבד עד 16:00?
ת. תחזור לתשובה שלי, אמרתי שהוא לא עובד רק במשרד אלא גם מחוצה לו, לפעמים היה עובד יותר שעות בחוץ ולפעמים פחות.
ש. ז"א שאם אקח גם את השעות שעבד במשרד וגם את השעות שעבד בחוץ, א ז אכן הטענה שלו שעבד לפחות עד 19:30 בערב היא נכונה.
ת. לא מדויק, יש דוחות. זה משהו עובדתי, לא צריך להישאר זה מופיע בדוחות. יתכן ולפעמים עבד עד 15:00 ולפעמים עד 22:00.
ש. אבל מה לעשות שלא הבאתם את הדוחות. מה נעשה?
ת. תבקש יש לך הסכם שכתוב שם שכר גלובלי שמגלם בתוכו כמו שאני עובד היום שעות נוספת פחות או יותר 10 או 15 אחוז מהשכר עצמו, זה מקובל, כך אני עובד היום כמנכ"ל. הוא עבד כך שנתיים למה לא אמר שחסרות לו שעות נוספות." (עמ' 44 שורות 5-14 לפרוטוקול ועמ' 45 שורות 6-26 שם).

אשר לכמות השעות הנוספות - גרסתו של התובע היתה עקבית ואמינה לכל אורכה; התובע הצהיר , בסעיף 3, כי "עבדתי אצל הנתבעת בימים א' – ה' משעה 8:30-19:30 (לעיתים אף מאוחר מכך) " התובע בעדותו לגבי היקף השעות שלו טען כי עבד שעות מרובות מעבר לאלו שתבע לפעמים עד 20:30 או 21:00 כול סופ"ש, ומשנשאל אם כך למה לא תבע אותן הסביר בצורה אמינה ומשכנעת כי: "לא תבעתי על משהו שאני לא יודע במדויק, ביום הזה עבדתי עד 2:00 אבל יש ימים בהם עבדתי עד 21:30. אפשר לבדוק במצלמות האבטחה, לא היה יום אחד שאני יודע בוודאות שהלכתי הביתה לפני 19:30 או 20:00. לגבי 2:00 זה היה יום אחד, זה לא היה קבוע ואני לא יודע להגיד במדויק ולכן אני לא תובע את זה כי אני לא יודע בוודאות" (עמ' 18 שורות 1-9 לפרוטוקול).
גם אם קיים קושי להשתכנע בקיומה של עבודה בשעות נוספות בהיקף מסוים הרי ובשים לב לראיות שכן הובאו לפנינו, ניתן לקבוע פוזיטיבית שהתובע אכן עבד שעות נוספות כך שהנסיבות בענייננו נכנסות בגדר המצב השני שנקבע בעניין ריעני, היינו ניתן לקבוע פוזיטיבית שהתובע עבד בשעות נוספות אולם לא ניתן להוכיח את היקף העבודה בשעות נוספות לכל תקופת העסקתו, מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. לכן, חלה החזקה הקבועה בסעיף 26(ב) לחוק האמור אשר תוצאתה לחייב את הנתבעת "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
התובע טען לזכאות ל- 12 שעות נוספות שבועיות בשיעור של 125%, קרי - פחות מהאפשרי על פי המצב השני שנקבע בעניין ריעני לפיכך הרינו מקבלים את תביעתו ברכיב זה ובהתאם לכך מחייבים את הנתבעת לשלם לו סכום של 138,240 ₪, כפי שתבע.

אשר לפיצויי הלנת שכר שתבע התובע, לא מצאנו לנכון ל קבל רכיב זה של תביעתו הואיל והשתכנענו כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת אמיתית אשר לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על יחסי העבודה ביניהם ואשר לזכאותו של התובע לגמול שעות נוספות כפועל יוצא מכך .

8. האם זכאי התובע להחזר הוצאות קורס תכנות?
התובע טען, כי
א. הוא נשלח מטעם הנתבעים לקורס תכנות פריוריטי בעלות של 11,800 ₪ אשר הם התחייבו לשאת בעלותו.
ב. קורס זה נועד אך ורק לצרכי הנתבעים ולצרכי ביצוע עבודתו אצלם.
הנתבעים מנגד טענו, כי
א. מעולם לא היה סיכום עם התובע שהוא ישתתף ו/או ילמד בקורס תכנות על חשבון הנתבעת.
ב. אין היגיון לממן למנכ"ל של חברת סלולר קורס תכנות; התובע אינו מתכנת הוא מנהל והנתבעת אינה עוסקת בתכנות וממילא המערכת שלה נבנתה על ידי חברת תוכנה חיצונית – פריוריטי - ונתמכת על ידי מערך התכנות של פלאפון.
ג. הם מעולם לא התחייבו לשלם לתובע עלות קורס תכנות ו/או כל קורס אחר.

דיון והכרעה -
התובע חזר בתצהירו, סעיפים 16 ו- 17, על גרסתו לפיה:"נשלחתי מטעם הנתבעים לקורס תכנות פריוריטי בעלות 11,800 ₪, אשר הנתבעים התחייבו לשאת בעלותו" וכי: "קורס זה נועד אך ורק לצרכי הנתבעים ולצרכי ביצוע עבודתי אצלם". עוד הוסיף והצהיר בעניין זה, בסעיף 20 לתצהיר, כי:"... במסגרת סעיף 8.5 להסכם העבודה צוין במפורש כי אהיה זכאי להחזר הוצאות המוצאות במסגרת ולצורך מילוי תפקידי".
התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הסיבות והנסיבות שבהן התחייבה הנתבעת לשאת בעלות קורס התכנות וכך הוא העיד:
"ש. אני מדבר על הוצאות לפי החוזה שמגיע לך החזרים לגבי קורסים והוצאות לימוד. קיבלת החזר שכזה.
ת. קורסים היה רק של פריורטי.
ש. כשאתה הולך ללמוד בקורס לא ביקשת אישור.
ת. קיבלתי אישור ממג'די היה צריך לעשות התאמות וכל הזמן אמרתי לו שאני צריך עובדים שיעזרו לי והוא שאל "מה צריך לעשות כדי שנתאים או אם אפשרות לאוטומציה כדי להקל על שעות העבודה" אז אמרתי לו שיש קורס שאני יכול לקחת אותו ולהתאים את המערכת כדי להפיק יותר תועלת מאשר היום והוא שאל מה צריך כדי שזה יקרה אז אמרתי לו "שום דבר רק תאשר את התשלום" והוא אישר הענין שכל האישורים של מג'די היו בעל פה.
ש. אני רואה לפי נספחי תצהירך כי ב- 17/11/17 נחתם הסכם הלימודים של הקורס הזה, למחרת ב- 18/11.
ת. איפה?
ש. בנספחים. אראה לך נספח ב' לתצהירך. למה כאשר קיבלת אישור שהם ישלמו את הקורס הזה למה הסכם הלימודים על שמך ולמחרת אתה שילמת את הכספים מהכיס שלך.
ת. זה נקרא שם תלמיד מה רצית שארשום את שם הנתבעת? החשבונית היא על שם החברה.
ש. אתה עובד והקורס זה 11,800 ₪ כמעט 70% ממשכורתך למה כשיש לך אישור אתה אמור לשלם מהכיס שלך.
ת. כל הזמן גם כאשר שילמתי דלק הם היו דוחים, זה תמיד כך אצלם. "אל תדאג, אל תדאג" גם לגבי הקורס אמרתי שצריך שהמנכ"ל יחתום על שיק. אם אני זוכר נכון או שהיה בחו"ל או שלא היה באזור. אז הוא אמר לי "תשלם, תביא חשבונית וזו הוצאה מוכרת". (עמ' 21 שורות 21-28 לפרוטוקול ועמ' 22 שורות 1-12 שם) (ההדגשה אינה במקור - א .י).
בנקודה זו נדגיש כי נתנו אמון בגרסת התובע, שגם מתיישבת עם השכל הישר, שהוא שילם על הקורס מכיסו על סמך הבטחה שיקבל את הכסף חזרה מהנתבעת וכן קבלנו כמהימנים את הסבריו איך קורס תכנות היה רלוונטי לעבודתו:
"ש. למה אתה חושב כי סמנכ"ל תפעול אמור להיפגש עם נציגי פלאפון.
ת. לא תפעול אלא פיתוח עסקי. היו אצלנו גם נציגי שירות לקוחות, למה אתה חושב שזה לא? היו איתנו גם מהמכירות, הרבה עובדים מהחברה. אני מבין איך להתחשבן מול סלולר והקו של הנתבעת 1 ישב על התשתית של פלאפון ולכן הייתי חייב לתאם את המערכת שלנו מול שלהם. לכן גם הגיע הקורס של פריוטי, אותו קורס תכנות, כי המערכת שעבדנו בה בבילינג זו המערכת של פריוטי שהותאמה לזה" (עמ' 15 שורות 9-15 לפרוטוקול).
כאשר לאלו יש להוסיף את העובדה שקורס התכנות בו השתתף התובע היה של חברת פריורטי אותה חברה שבנתה את המערכת של הנתבעת (סעיף 24 לכתב ההגנה) - עובדה המחזקת את טענתו שהנתבעת אישרה לו להשתתף בקורס וכן התחייבה לשאת בעלותו.
נוכח האמור, ונוכח האמון שנתנו בגרסתו העקבית של התובע בסוגיה זו הרינו מקבלים את תביעתו ברכיב זה ו בהתאם לכך מחייבים את הנתבעת לשלם לו החזר עלות הוצאות קורס התכנות בסכום של 11,800 ₪.

9. האם התובע זכאי לפיצויי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות?
התובע טען, כי
א. על פי הסכם העבודה התחייבו הנתבעים להפריש עבורו לקרן השתלמות "ברגע שתמצא קרן פנסיה שאינה אסורה ו/או ההפרשות אליה אינן אסורות על פי השריעה האסלאמית".
ב. קרנות ההשתלמות הפועלות אינן אסורות והנתבעת היתה חייבת לבצע ההפרשה המוסכמת בשיעור של 7.5% חלק מעביד ו- 2.5% חלק עובד עם תחילת עבודתו.
ג. משהנתבעת לא קיימה את התחייבותה זכאי הוא לפיצוי בגובה שיעור הפרשות המעביד (7.5%) משכרו הקובע (29,718 ₪) בסכום של 40,119 ₪ .
הנתבעים הכחישו כי התחייבו להפריש לתובע לקרן השתלמות וטענו, כי
א. התובע ביקש במו"מ לקראת כניסתו לעבודה הפרשה לקרן השתלמות, הנתבעת הסבירה לו כי כמדיניות היא אינה מאשרת את נושא קרן ההשתלמות והבקשה נדחתה על הסף, ועל הסכם זה הוא חתם.
ב. בסיס החישוב לקרן ההשתלמות גם אינו נכון.

דיון והכרעה -
תחילה ולמען הסרת ספק יוער כי הסכם העבודה שצירף התובע לתצהירו (נספח ג') על אף שאינו חתום אין חולק כי הוא מבטא את עיקר ההסכמות בין הצדדים (ראה דברי ב"כ הנתבעים בדיון המוקדם עמ' 3 שורות 12-13 לפרוטוקול).
בהתאם לסעיף 8.4 להסכם העבודה , התחייבה הנתבעת לבצע: "הפרשות לקרן השתלמות יתחילו בעת וברגע שתימצא קרן פנסיה שאינה אסורה ו/או ההפרשות אליה אינן אסורות על פי השריעה האסלאמית". (ההדגשה שלי- א.י).
במהלך בירור התביעה כל אחד מהצדדים נצמד לטענותיו - התובע טען כי כל קרנות ההשתלמות אינן אסורות. וכך העיד המסגרת חקירתו הנגדית:
"ש. קרן השתלמות כאשר חתמת על החוזה שמגיע לך קרן השתלמות אותו סעיף היתה התניה שתמצא קרן שאינה אסורה על פי השריע האסלמית. כשאתה חותם על חוזה ובא ומבקש קרן השתלמות ויש התניה הזו, מה אתה מבין ממנה?
...
ת. כל קרנות ההשתלמות אינן אסורות לפי האסלם. ברגע באותו יום שחתמתי לא ידעתי, הם אמרו שאם אסור אז אין קרן השתלמות ואם מותר אז אקבל. כל הקרנות מותרות.
ש. האם אתה בקיא בשריע האסלמית.
ת. לא אבל אני ובא כוחי בדקנו.
ש. אם אומרים שתימצא זה אומר שהקרן לא קיימת ורוצה למצוא האם מצאת קרן שעונה על התנאים האלה?
ת. לא רק שמצאנו, הם עצמם שותפים בקרן שכזו, שנפתחה לדעתי לאחר חודשיים או שלושה מתחילת עבודתי. לא יתכן שהם אומרים שיא לא שריע והם עצמם שותפים בה. היא נקראת בראכה לא זוכר את השם." (עמ' 20 שורות 7-22 לפרוטוקול).
ואילו עד הנתבעת מר כתאנה העיד בחקירתו הנגדית, עת נשאל "למה לא עשיתם לתובע קרן השתלמות?" ההיפך מכך:
"ש. למה לא עשיתם לתובע קרן השתלמות?
ת. אין קרן השתלמות שעונה על הדרישות של ההלכה האסלמית.
ש. האם פניתם לקרנות ושאלתם האם הן עונות על דרישות ההלכה.
ת. לא רק שפנינו, אני קיבלתי פניה באופן אישי מ"הרבנות" למצוא קרן השתלמות שרעית, הכוונה כשירה, שלא משקיעה את הכספים שלה במסלולים שיש בהם ריבית. הפניה למשרד האוצר היתה לפני 13 שנה ואני אישית פניתי אליהם בזמנו והפניה נדחתה. הנושא הזה עבר בין לא מעט חברות ביטוח, לרבות הראל, מנורה, עד שהגיע להדס ארזים שזו חברה שהיתה קיימת לפני 5 שנים והתמזגה לתוך חברת הלמן אלדובי והיום יש בתוך הלמן אלדובי, זה מלפני שנה ושמונה חודשים, מסלול שנקרא שרעי, של כספים שלא מושקעים בריבית.
ש. אתה טוען פה התכתבות ענפה, אישור שקיבלתם מהאוצר. התכתבויות עם חברות הביטוח.
ת. אני אישית, מנכ"ל שכיר בחברה פניתי.
ש. היכן אותן התכתבויות ואישורים עליהם דיברתם ומדוע לא צירפת לתצהירך.
ת. לא מתווכח איתך.
ש. קרן פנסיה אתם עושים לעובדים.
ת. כן.
ש. אחדש לך גם קרנות הפנסיה משקיעות את הכסף בריבית בדיוק כמו קרנות השתלמות.
ת. אתה לא מחדש לי, אני יודע.
ש. אז אם קרנות הפנסיה עומדות בתנאי ההלכה האסלמית מדוע קרנות ההשתלמות שהן בדיוק אותו דבר לא עומדות.
ת. לשמחתנו אתה לא המופתי, המופתי קבע מכיוון שקרן פנסיה היא חובה אז אין ברירה אחרת וחייבים להיכנס למסלול למרות שיש בו ריבית להבדיל מקרן השתלמות שהיא לא חובה ואז לא חייבים.
ש. ואיפה חוות הדעת הזו של המופתי.
ת. אם תבקש, תקבל.
ש. מדוע לא צירפת לתצהירך.
ת. לא ביקשת." (עמ' 49 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמ' 50 שורות 1-23 שם).

אלא שעל אף ששני הצדדים טוענים כי בדקו אף אחד מהם לא הציג בפני בית הדין ראיה של ממש בעניין, וטענותיהם נותרו בגדר טענות בעל פה שלא נתמכו בכלום.
המדובר בסעיף בהסכם המותנה בקיומו של תנאי - קיומה של קרן המותרת על פי השריעה - והנטל, לפי הדין, מוטל על הטוען לקיום התנאי, היינו התובע, אלא שהוא לא עמד בנטל זה;
התובע הודה בחקירתו כי ידע אודות ההתניה בהסכם שלו לגבי קרן ההשתלמות וידע משמעותה "... הם אמרו שאם אסור אז אין קרן השתלמות ואם מותר אז אקבל" .
התובע לא פירט ולא הציג כל ראיה בדבר הבדיקה שערך עם בא כוחו, עם מי ערכו אותה ומה היה תוכן הדברים, אלא שזה אינו מחדלו היחידי של התובע בעניין זה שכן בהקשר לנושא זה הוא העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי הנתבע ת אמרה לו ולא רק לו כי: "הם אמרו שהפרישו אבל בפועל לא הפרישו. לא רק לי לכל העובדים. הם אמרו שיש בשורה, מצאו קרן והכל בסדר. זה היה חודש או חודשיים אחרי זה והם מפרישים לכולם לא רק שלא הפרישו אלא גם הכסף שלי שלקחו מהשכר שלי הם העבירו נכון שזה לפנסיה אבל אותו דבר גם לקרן ההשתלמות". (עמ' 20 שורות 23-28 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור - א.י) אך התובע ומטעמיו בחר שלא להביא מי מעובדי הנתבעת שיעיד בנוגע לכך, ולכן נזקף מחדל זה לחובתו.

לפיכך והואיל והתובע לא הציג ולו ראיה אחת להוכחת טענותיו וכן לא צירף כל אסמכתא המעידה כדבריו כי כל הקרנות אינן אסורות על פי האסלאם (ו/או כי לא היו אסור ות במועד החתימה על הסכם עבודתו) ואף לא הוכיח דבריו כי הנתבעת אמרה "לא רק לי לכל העובדים" שמצאו קרן, כאשר ומעבר לאמירות בעלמא, לא הוצגה שום ראיה ממשית לתמיכה בטענתו זו , הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

10. האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי העמדת רכב לשימושו מתחילת העסקתו?
התובע טען, כי
א. על-פי סעיף 8.2 להסכם העבודה הוא היה זכאי לרכב צמוד עם תחילת עבודתו.
ב. הנתבעת העמידה לרשותו רכב צמוד רק כעבור חודשיים על כן חייבת היא לפצותו בגין אי העמדת רכב לתקופה זו בסך של 6,000 ₪.
הנתבעים טענו מנגד, כי
א. בחודשיים הראשונים לעבודת התובע הנתבעת לא התחייבה להעמיד לרשותו רכב צמוד ועניין הרכב סוכם עמו רק לאחר החודש השני לעבודתו.
ב. בחודשים הראשונים הוא לא נקלט כמנכ"ל אלא כסמנכ"ל פיתוח עסקי והבעלים שימש כמנכ"ל, כאשר רק ביום שהוא הוכתר למנכ"ל נמסר לו רכב.

דיון והכרעה-
על פי סעיף 8.2 להסכם העבודה הנתבעת התחייבה להעמיד לרשות התובע "רכב צמוד" - זה כל אשר נכתב בהסכם.
חרף טענותיהם של הנתבעים בכתב הגנה לגבי המועד בו נמסר לתובע רכב "ביום שהוכתר כמנכ"ל" (סעיף 27), הנתבע הצהיר, בסעיף 15, לתצהירו, כי: "בימים הראשונים בהם התובע נקלט לעבודה הוא קיבל רכב מהנתבעת, רכב מסוג טיוטה, רכב שמסרתי יחד עם מר מג'די כתאני לתובע" . גם מר כתאנה הצהיר , בסעיף 5, באופן דומה, כי: "מספר ימים לאחר תחילת העסקתו של התובע הוא קיבל מאת החברה רכב שכור מסוג טיוטה כרכב צמוד, רכב שאני יחד עם מר מוחמד סאלח מסרנו לתובע". (ההדגשות אינן במקור - א .י) מהצהרות אלו משתמע כי אכן, כפי שטען התובע, היתה הסכמה להעמיד לרשותו רכב כבר מתחיל עבודתו.
התובע בחקירתו נשאל לגבי הצהרותיהם של הנתבע ושל מר כתאנה אך הוא הכחיש אותם מכל וכל וזאת באופן שהותיר עלינו רושם מהימן :
"ש. לגבי הרכב, הנתבע 2 וגם מר מגדי בתצהיריהם הצהירו שהם מסרו לך רכב מסוג טויוטה תוך מספר ימים מתחילת העבודה שלך, מה אתה אומר על זה?
ת. שקר, חודשיים נסעתי ברכבי הפרטי, ומסרו לי רק לאחר חודשיים, אולי הוא מתבלבל עם מישהו אחר כי אף פעם לא קיבלתי טויוטה אלא יונדאי וזה היה אחרי חודשיים מתחילת עבודתי." (עמ' 26 שורות 27-28 פרוטוקול ועמ' 27 שורות 1-3 שם).
בעדויותיהם לא הוסיפו המצהירים - הנתבע ומר כתאנה - עובדות שהיה בהן להבהיר את המתחייב; כך למשל הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית אם יש בידיו כל אסמכתא בעניין והשיב כי "בטח" אך לא טרח להציגה:
"ש. התובע קיבל איזה רכב אתה יודע?
ת. בהתחלה טיוטה ולאחר מכן יונדאי.
ש. אתה מסרת לו אותה?
ת. כן.
ש. כמה זמן אחרי שהוא התחיל לעבוד?
ת. אני לא יודע בדיוק, אבל כמה ימים.
ש. יש לך אסמכתא לעניין הזה?
ת. אני יכול לבדוק, אמור להיות.
ש. הרי ברור שיש לכם ספר חברה, ספר רכב, אסמכתאות, הרי ברגע שאתה מוסר רכב לאדם יש לך אסמכתא לכך.
ת. זה היה רכב שכור בהתחלה.
ש. אז בטוח יש לכם את הסכם שכירות הרכב עם חברת הליסינג.
ת. בטח.
ש. מדוע לא צירפת ואז היינו פותרים את הבעיה?
ת. לא אני החלטתי מה מצרפים ומה לא." (עמ' 40 שורות 4-18 לפרוטוקול - ההדגשות אינן במקור - א.י. ).

ואילו בחקירתו של מר כתאנה התברר כי הוא אינו בקיא בדברים וכי לא היה מעורב, וכך העיד:
"ש. מסרת לתובע רכב כשהתקבל לעבודה.
ת. כן.
ש. תוך כמה זמן מאז שהתחיל.
ת. כמה ימים אחרי.
ש. איזה סוג רכב.
ת. טויוטה.
ש. זה הרכב שהיה לו לאורך כל הזמן.
ת. אני חושב שהחליפו לו אחרי זה אבל האמת לא בקיא בכל הדברים האלה ולא רוצה להטעות.
ש. התובע טוען כי מסרו לו את זה רק אחרי חודשיים.
ת. עד כמה שזכור לי מסרו לו את הרכב כמה ימים אחרי שהתחיל.
ש. זה רכב ליסינג.
ת. לא יודע. לא הייתי מעורב בזה
ש. למה לא הבאתם אסמכתא המראה מתי הרכב נמסר?
ת. תשאל את עוה"ד"(עמ' 49 שורות 8-22 לפרוטוקול).

משאלו הם פני הדברים, ומשהיה לכאורה בידי הנתבעים אסמכתאות שהיו יכולים להפיג את אי הבהירות בעניין הרכב ולהוכיח את טענותיהם , אך, הם בחרו שלא להציגן, פועל הדבר לחובתם ולכן וגם בשים לב לאמוןש נתנו בעדות התובע בענין זה הרינו מקבלים את טענתו כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה להעמיד לרשותו רכב מתחיל העסקתו ומשכך הוא זכאי לפיצוי בשווי אחזקת רכב והוצאות אחזקתו.
התובע עתר לפיצויי בסכום של 6,000 ₪ . בסיכומיו הסביר כי גובה הפיצוי נגזר מגובה שווי הרכב שעמד בחודשים נובמבר ודצמבר 2017 על סך של 3,240 ₪, כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו. משכך הוא העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 6,000 ₪ היינו 3,000 ₪ לחודש.

שווי הרכב הצמוד המופיע בתלוש השכר משקף את הערך שמייחסת רשות המסים להטבה זו, והמסים החלים עליו מחושבים כאילו המשכורת כללה סכום ברוטו שזה גובהו.

עיון בתלושי השכר של התובע, לחודשים אוקטובר 2015 ואילך, מעלה כי בחודשים אלו נזקף לחובתו רכיב שווי "רכב קב' 2" ושולם לו מנגד רכיב "פיצוי שווי" בשיעור של 2495.91 ₪ (למעט החודשים נובמבר ודצמבר 2016 פיצוי השווי היה בשיעור של 2759.99 ₪) משכך הרינו קובעים כי התובע זכאי בגין החודשיים הראשונים להעסקתו לפיצויי בגין רכיב בסכום של 4,991.82 ₪ (ברוטו).

11. האם התובע זכאי פיצויי בגין הפרשה באיחור לקרן פנסיה?
התובע טען, כי הנתבעת ניכתה משכרו כספים לפנסיה אך לא טרחה להעבירם לקרן הפנסיה. ורק לאחר שסיים את עבודתו אצלה הואילה לבצע את ההפרשות משכך זכאי הוא לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות במועד בסכום של 10,000 ₪.
הנתבעים הכחישו טענותיו אלו של התובע וטענו כי הנתבעת הפרישה לתובע כספים לפנסיה ובעניין רכיב זה לא נגרם לו כל נזק.

דיון והכרעה-
עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעת העבירה לקרן פנסיה הלמן אלדובי כספים בגין שכר התובע החל מחודש מרץ 2016 כאשר הוא אינו מכחיש עובדה זו שכן הוא אישר בחקירתו כי משך את הכספים וכדבריו:"כן, אבל רק בחודש שישי ואחרי הרבה ייסורים" (עמ' 21 שורות 10-17 לפרוטוקול).
מר אבו סאלח הסביר, בסעיף 7 לתצהירו, כי:"מיד עם תחילת עבודתי אצל הנתבעת גיליתי כי היו חוסרים בהפקדות לקופת הפנסיה של העובדים והיו העברות לחברת הביטוח ללא התאמה לעובדים, דהיינו היו העברות ולא היו שיוכים לעובדים, ואני מייד פעלתי להשלמת אותם חוסרים וכיום כל הכספים מופקדים בקופת הפנסיה".
מר אבו סאלח חזר על דבריו אלו ונתן הסבר הגיוני לפשר העיכוב כאשר נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית:
"ש. מדוע ניכו לו כספים לקרן פנסיה ולא העבירו לא את חלקו ולא את חלקכם לקרן?
ת. כשנכנסתי לחברה בגלל שאני בהשכלתי גם רו"ח אז ראיתי שלא רק לגביו אלא לגבי עובדים אחרים שלמרות שהחברה הפקידה עבורם כספים לקרן פנסיה - הלמן אלדובי, החברה החזירה לנו כסף. ביקשתי לבדוק עם מנהלת הכספים למה חלק מהכסף הוחזר והתברר בסוף כי יש דבר שנקרא שיוך כסף לעובד ספציפי ואז הוצאנו דוח עם שיוך לכל עובד ואז ביקשו מאיתנו לשלם ביחס לכל עובד אחרי שהם החזירו לנו את הכסף שהעברנו בחטיבה אחת. זה לא קרה רק לתובע אלא גם לעוד עובדים. אחרי שבדקנו והחזירו לנו תשובה לקח זמן כי הבעיה היתה בחברה, עשינו התאמות, מי הופקד לו, כמה הופקד לו וכמה יש הפרשים ואז הגענו לסכום סופי, ושילמנו לחברת הביטוח והכסף שולם פיקס לעובדים לא רק ביחס לתובע.
ש. איפה האסמכתאות לזה. מראה לך ומפנה אותך לנספח ד' לתצהיר התובע, נייר פשוט המראה שפעם ראשונה שהפרשתם כסף לתובע זה היה ב- 7/6/17 לאחר פיטוריו.
ת. כן.
ש. לא סיימתי, עכשיו אתה מספר לנו סיפור שלם על אי שיוכים. הרי כל הסיפור הזה יש לו אסמכתאות בכתב.
ת. בוודאי.
ש. אז למה לא צירפתם.
ת. יש אצל עוה"ד.
ש. הרי יכולת להראות לבית הדין כי העברתם כסף, כי חברת הביטוח החזירה לכם והעברתם את זה מחדש. יש את כל זה בכתובים?
ת. נכון.
ש. למה לא צירפת.
ת. אצל עוה"ד." (עמ' 47 שורות 8-28 לפרוטוקול ועמ' 48 שורות 1-3 שם).
אכן היה נכון כי הנתבעים יתמכו טענותיהם במסמכים אך יחד עם זאת וכפי שכבר צויין לעיל התובע אישר כי משך את הכספים וכפי שאמר עו"ד נעאמנה בעדותו " אני סבור שאין אסמכתא יותר טובה מזו שיש כסף בקופת הפנסיה" (עמ' 57 שורה 5 לפרוטוקול).
כך וככל שהתובע טוען כי נגרם לו נזק מבחינת הכספים בקרן כתוצאה מאי הפקדה במועד, היה עליו לפרט ענין זה ולהוכיח את נזקו, אלא שהוא לא עשה כן ולפיכך החלטנו לדחות רכיב זה של תביעתו.ו
יצויין כי התובע בסיכומיו עתר לתשלום פיצויי הלנה בגין הכספים שנוכו ולא הועברו בזמן ליעדם אלא שב כתב תביעתו הוא לא ביקש רכיב זה כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

12. האם יש עילה לפי הדין להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבע באופן אישי בחובותיה של הנתבעת?
התובע טען, כי
א. הנתבע הינו הבעלים ו/או הדירקטור בנתבעת ואחראי ביחד ולחוד עמה בכל החובות.
ב. הנתבע היה הרוח החיה מאחורי פיטוריו אשר נבעו מסיבה אחת ויחידה והינה אירוסיו והעובדה שעמד להינשא.
ג. הנתבע הפר באופן גס ובוטה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והוראות כל דין תוך ביצוע אפליה גסה המחייבת הטלת אחריות אישית עליו.
ד. כידוע לו הנתבע ערב בין נכסיו האישיים לנכסי הנתבעת תוך שהוא נוהג בהברחת נכסים ו/או תרמית.
ה. הנתבע היה אחראי לניכוי הפנסיה משכרו שלא הועברו במועד לקרן הפנסיה .

הנתבעים מנגד טען, כי
א. הנתבע פעל מכוח תפקידו כאורגן ונושא משרה בה לכן אין להשית עליו אחריות אישית כלשהי.
ב. הנתבע מעולם לא היה קשור באופן אישי לעובדות נשוא כתב התביעה וההתקשרות של התובע היתה מול הנתבעת בלבד.
ג. טענות התובע נגד הנתבע הינן כלליות וסתמיות ולא מעלות נגדו כל עילה ו/או יריבות משפטית הקושר ות אותו לעובדות כתב התביעה ואף אינן עולות כדי עילה להרמת מסך לפי הדין.
ד. השימוש בכלי הרמת מסך הינו חריג לכלל שלפיו רואים בחברה אישיות משפטית נפרדת מזו של בעל מניותיה ולכן סמכותו של ביה"ד מוגבלת ומותנית ורק במקרים חריגים היוצאים מן הכלל, דבר שאינו מתקיים בענייננו.
דיון והכרעה-
הכלל הוא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן - ניסני , מיום 09.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - שיינפלד, מיום16.02.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל - פלזן, מיום 08.05.12). ודוקטרינת הרמת המסך היא החריג לכלל והיא תופעל במספר מצבים, ובמיוחד במקרים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה. כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לביצוע תרמית, מצב בו אישיות החברה הנה הלכה למעשה כסות בלתי חוקית לבעליה, או כאשר בפועל בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה, כאשר מן המפורסמות, כי השימוש בדוקטרינה יעשה בזהירות רבה (ע"ע 34/03 אסנת שפרן - יוסף אלוש ואח', מיום 14.05.06).

במקרה שלפנינו אין ראיות טובות או מספיקות לקבוע שיש להרים את "מסך ההתאגדות", ולתבוע את הנתבע באופן אישי. אין שום ראיה לניסיון תרמית מצדו, "עירוב נכסים", "שימוש לרעה" או שאר הסממנים שיאפשרו לביה"ד "הרמת מסך", או אפילו חיובו כ"מעביד במשותף", כאשר טענות התובע בענין זה היו כלליות, כפי שהדבר עלה מחקירתו הנגדית:"על סמך מה אתה טוען שהנתבע 2 ערבב את נכסיו עם נכסי החברה." והוא ענה: " כי פגשתי אותו כל שבוע. יותר מאשר פגשתי את המשפחה שלי. היינו בעבודה ונפגשנו כל שבוע. היו לנו ישיבות, היו לו מכרים שהיה שולח אותם, לך תיקח טלפון, מחשב. אני אומר מה שאני רואה" (עמ' 26 שורות 23-26 לפרוטוקול).
לפיכך, איננו מורים על הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת ובהתאם הרינו מורים על דחיית התביעה כנגדו.

13. לסיכום -
התביעה מתקבלת בחלקה הגדול ובהתאם הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
א. סכום של 40,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
ב. סכום של 25,000 ₪ בגין פיטורים ללא שימוע.
ג. סכום של 138,240 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
ד. סכום של 11,800 ₪ בגין החזרה עלות הוצאות קורס תכנות.
ה. סכום של 4,991.82 ₪ בגין אי העמדת רכב בחודשיים הראשונים.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (14.01.18) ועד ליום תשלומם בפועל.

יתר רכיבי התביעה נדחים כך גם התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

14. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד -
בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ולאחר שהבאנו בחשבון את העובדה שהתביעה כנגד הנתבעת התקבלה בחלקה הגדול אך נדחתה ככל שהיא התייחסה לנתבע וכן לאחר שהבאנו בחשבון את הבקשות המרובות שנדרש התובע להגיש לשם מיצוי הליך הגילוי והעיון במסמכים, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 12,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

15. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' בחשוון תשפ"א, (25 באוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

גב' נגה בוטנסקי
נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אריה להב
נציג ציבור
(מעסיקים)