הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 20272-01-19

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) : גב' סוהא מנסור חילו
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
אשר אוחנה
ע"י ב"כ עו"ד אשרף שדאפנה
-
הנתבעת
ח.ר. שירות פיקס בע"מ ח.פ. 515083061
ע"י ב"כ עו"ד דוד הדרי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לקבלת סכום (קרן) של 47,156 ₪ בגין זכויות סוציאליות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת ובגין סיומה של תקופה זו.

2. מהלך הדיון
בתאריך 19/9/19 התקיים דיון מוקדם מקיף לפני כבוד הרשם - אביעד אברגיל (להלן - הרשם) במהלכו שטחו הצדדים טענותיהם, התייחסו זה לטענות זה וכן השיבו לשאלות בית הדין .
בסיום הדיון המוקדם ניתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים וכן הנחיות לענין הגשת תצהירי עדות ראשית.
לאחר ארכות שניתנו לצדדים הם הגישו את תצהיריהם ולאחר שבית הדין נעתר לבקשת הנתבעת ובהתאם לכך דחה את ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 20/9/20 כך שזו התקיימה ביום 23/9/20.
במסגרת ישיבת ההוכחות העידו התובע ועד הנתבעת - הוא מר רונן יהושוע.
בסיום ישיבת ההוכחות קצב בית הדין לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 29/9/20 וסיכומי הנתבעת ביום 6/12/20) הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מהעדויות ומחומר הראיות:
א. התובע עבד אצל הנתבעת כטכנאי שירות מיום 1/1/15 ועד ליום 30/9/16, בשכר יסוד חודשי של 5,000 ₪ אשר הועלה החל מחודש 3/6 ל -5,500 ₪.
ב. במסגרת עבודתו של התובע אצל הנתבעת הוא נסע אל לקוחותיה הפזורים ברחבי הארץ לצורך תיקון תקלות במכישיר חשמל ביתיים.
ג. חלק ניכר מנסיעות התובע ללקוחות הנתבעת הוא ביצע בנהיגה על כביש 6.
ד. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת עת מסר לה מכתב התפטרות נושא תאריך 1/9/16.
ה. הנתבעת ביצעה קיזוזים משכרו של התובע וסאת בגין גריל גז ובגין השתתפות עצמית.

4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:
א. האם זכאי התובע להפרשים בגין הפרשות חסרות לקופת פנסיה ולקופת פיצויים, בניגוד לצו הרחבה פנסיית חובה?
ב. האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה?
ג. האם זכאי התובע להחזר בגין הקיזוזים שביצעה הנתבעת בשכרו?
ד. האם זכאי התובע להוצאותיו בסכום של 250 ₪ בגין כך שזומן להעיד ביום 12/7/17 בת.א. 31826-11-16?
ה. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות עבודה נוספות?
להלן נדון בפלוגתאות לפי סדרן

5. האם זכאי התובע להפרשים בגין הפרשות חסרות לקופת פנסיה ולקופת פיצויים בניגוד לצו הרחבה פנסיית חובה?
לטענת התובע הואיל וערב תחילת עבודתו בנתבעת היתה לו קופת פנסיה פעילה כפי שניתן לראות בדו"ח ההפקדות מחברת מיטב ד"ש שצורף לתצהירו (להלן - ד"וח הפקדות) לפיכך ובהתאם לצו הרחבה פנסיית חובה, היתה חייבת הנתבעת להפקיד עבורו החל מיום עבודתו הראשון אצלה ול א מהחודש השמיני לעבודתו כפי שעשתה בפועל וכפי שהדבר מופיע באותו דו"ח הפקדות .
לטענת הנתבעת שולמו לתובע הפרשות לפנסיה ופיצויים כדין בגין כל תקופת העסקתו לרבות בחודשים 11/15, 1/16, 6/16, 8/16 ו - 9/16, כפי שניתן לראות בדו"ח מ"מגדל - מקפת" שצורף לכתב ההגנה ובהמשך גם לתצהירו של מר יהושוע לתצהירו.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי מהדו"ח הנ"ל עולה כי מאז חודש 8/15 ועד לחודש 10/16 בוצעו ההפקדות הנדרשות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פניסוני מקיף במשק תוך שהיא מבהירה כי התובע לא הציג לה כל ראיה, בזמן בו עבד אצלה, על כך שיש לו קופה פעילה ולכן בכך שהיא החלה להפריש עבורו כספים לאחר שהשלים שישה חודשי עבודה היא פעלה בהתאם לחובתה.
דיון והכרעה
סעיף 6ה ל צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה 2011 קובע כדלקמן: "חובת הביטוח הפנסיוני...העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפסקה (ד) לעיל; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מבניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה".
בענייננו, התובע הצליח להוכיח באמצעות דו"ח ההפקדות, כי ערב תחילת עבודתו אצל הנתבעת היתה לו קופת פנסיה פעילה אלא שהוא לא טען באף מקום (לא בכתב ההגנה, לא בתצהירו ולא בסיכומיו ואף לא במכתב ההתראה ששלח בא כוחו עוד בטרם הגשת התביעה ) כי הנתבעת ידעה עובדה זו או כי הוא הודיע לה על כך בזמן אמת ולכן ובשים לב לדו"ח שצירף עד הנתבעת לתצהירו, הרינו קובעים כי החוסר היחיד בהפקדות הוא רק בגין חודשיים ולכן ובשים לב לשכרו הקובע של התובע באותה עת, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו סכום כולל של 1,200 ₪ הפרשות חסרות (600 ₪ לקופת פנסיה ו - 600 ₪ לקופת פיצויים) וזאת ביחס לחודשיים מאז שהשלים לעבוד אצלה שישה חודשים ועד ש החלה להפריש עבורו כספים בפועל.

6. האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה?
לטענת התובע הנתבעת חייבת לשלם לו בגין יתרת דמי הבראה סכום של 1,701 ₪ וזאת מכח התיקון לצו ההרחבה לענין התיישנות הזכות לדמי הבראה לתקופה של שבע שנים.
לטענת הנתבעת יש לדחות רכיב זה של התביעה שכן האו אינו רלוונטי מקום שהתובע התפטר מעבודתו כבר בחודש 9/2016 בעוד התיקון עליו הוא מת בסס פורסם בתאריך 1/8/17 כאשר קודם למועד זה צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד יק בהוצאות הבראה ונופש 1998 והצווים העוקבים לו קבעו כי בסיום יחסי עובד מעסיק תחול התיישנות בת שנתיים .

דיון והכרעה
התובע סיים את עבודתו אצל הנתבעת בחודש 9/2016 והגיש את תביעתו בתאריך 9/1/19.
צו ההרחבה אשר האריך את תקופת ההתיישנות אשר לתביעה לדמי הבראה משנתיים מאז סיום יחסי העבודה לשבע שנים פורסם ברשומות בתאריך 8/1/17 והוא קבע כי:"..תורחב הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7031/2016) מיום ד' בתמוז התשע"ו (10 ביולי 2016)..שעניינו תיקון תקופת ההתיישנות שתהיה כדין ולא בת שנתיים, כך שיתוקן צו ההרחבה מיום ב' באלול התש נ"ח (13 בספטמבר 1998)..".
מכאן שהארכת תקופת ההתיישנות משנתיים לשבע שנים, אינה רלוונטית ביחס לתובע לפיכך והואיל ומהמועד בו סיים את עבודתו אצל הנתבעת ועד המועד בו הגיש את תביעתו חלפו יותר משנתיים, הרינו מורים על דחיית רכיב זה של תביעתו.

7. האם זכאי התובע להחזר בגין הקיזוזים שביצעה הנתבעת בשכרו?
התובע טען כנגד שני קיזוזים שביצעה הנתבעת שלא כדין משכרו, בתלוש של חודש 9/2016. האחד בסכום של 990 ₪ בגין "השתתפות עצמית" והשני בסכום של 1,200 ₪ בגין גריל גז משומש.
התובע הוסיף וטען כי מקום שהוא לא נתן את הסכמתו המפורשת לקיזוזים הנ"ל היה אסור לנתבעת לבצעם וכן טען בנוגע לגריל כי הוא נמסר לו ללא תמורה והרבה לפני סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולכן העובדה שבסיומם בחרה הנתבעת לבצע קיזוז זה מעידה על חוסר תום ליבה.
לטענת הנתבעת:
א. הקיזוזים שביצע משכרו האחרון של התובע בוצעו כדין ובהתאם לסעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר המסיר את המגבלה שבסעיף 25(א) לחוק זה.
ב. התובע לא הכחיש כי ביצע תאונה ברכבה של הנתבעת ואף לא הכחיש את גובה סכום ההשתתפות העצמית שקוזזה ממנו .
ג. התובע לא הכחיש כי קיבל גריל גז מהנתבעת כאשר לא הוכיח כי שילם שווי מס בגין גריל זה, דבר שהיה צריך לעשות לו היתה נכונה טענתו כאילו הנתבעת נתנה לו את הגריל במתנה ולכן היתה רשאית הנתבעת לקזז משכרו האחרון של התובע את שווי גריל הגז בהיותו חוב שאינו מוכחש.

דיון והכרעה
סעיף 25 (ב) ל חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר ) קובע:
"חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

בהתאם להלכה הפסוקה הניכוי המותר לפי סעיף 25(ב) ל חוק הוא "סכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו ולהחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו" (דב"ע (ארצי) 3-101 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע כח 241, 258 (1995)).

ובמקרה שלנו -
בכל הקשור ל"השתתפות עצמית" -
וכך נחקר התובע בענין כאשר תשובותיו הותירו עלינו רושם מהימן.
ש. אתה זוכר את התאונה שקרתה עם הרכב.
ת. איזה.
ש. תאונה בגינה קוזז משכרך דמי השתתפות עצמית.
ת. כן, לא הכחשתי את התאונה.
ש. הודית בה.
ת. כן.
ש. והיתה השתתפות עצמית שלך.
ת. לא הייתי אמור להשתתף אני עובד חברה, אני לא בעל האוטו.
ש. שאלתי האם היה צריך לשלם. לא שאלתי מי.
ת. צריך לשלם השתתפות עצמית אבל לא אני. אני לא בעל האוטו.
ש. בזמן אמת פנית לרונן ואמרת לו שאתה לא צריך לשלם על השתתפות עצמית.
ת. הוא חייב אותי כאשר התפטרתי. התאונה היתה יותר משנה לפני הוא הפתיע אותי כשחייב אותי על השתתפות עצמית.
ש. ואם אומר לך שהתאונה היתה באוגוסט.
ת. אנו חמש שנים אחורה, אתה שואל אותי באיזה חודש זה היה" (עמ' 10 שורות 4-18 לפרוטוקול).

וכך נחקר עד הנתבעת באותו עניין, כאשר בתשובותיו לא היה כדי להוכיח אימתי ארעה התאונה הנטענת, מה גובה ההשתתפות העצמית שנדרש לשלם, אם בכלל, כי סוכם עם התובע שיידרש לשלמה, כי דרש מהתובע לשלמה בזמן אמת:
ש. השתתפות עצמית שקיזזת לו משכרו האחרון של מי הרכב שבו נעשתה התאונה.
ת. של הנתבעת.
ש. הרכב היה מבוטח.
ת. כן.
ש. על שם מי הפוליסה.
ת. על שמי.
ש. וגם אין לך הסכמה בכתב שתקזז משכרו בגין כל נזק שהוא יעשה.
ת. בכתב אין, גם זה נעשה בעל פה.
ש. אבל אתה יודע שאסור לקזז משכר העובד.
ת. אם העובד יודע שהוא צריך לשלם השתתפות עצמית אז כן.
ש. אז למה לא עשית את זה בזמן אמת אלא רק לאחר סיום יחסי העבודה.
ת. התובע היה עובד טוב, היינו מרוצים מעבודתו אני חושב שגם הוא היה וגם נכתב במכתב סיום העבודה.
ש. אז למה לקזז למרות שאין הסכמה.
ת. זו החלטה של החברה כמו שקרה עם הגריל.
ש. נניח שמוסכם לקזז תראה לי מסמך שההשתתפות העצמית היא 1,200 ₪.
ת. זה בערך 900 ₪ אבל אין לי מסמך כזה.
ש. נכון שלא צירפת לתצהיר.
ת. נכון. אבל אפשר להוציא את זה לחברת הביטוח ולראות ששילמתי השתתפות עצמית.
ש. ז"א לא בטוח ששילמת. אני לא רואה ששילמת וגם בית הדין לא רואה.
ת. בטוח ששילמתי. התאונה היתה והיתה השתתפות עצמית.
ש. הראית לתובע מסמך כזה.
ת. לא זוכר.
ש. אפילו לתובע לא הצגת.
ת. אתה בטוח.
ש. עשית דין לעצמך וקיזזת משכרו?
ת. .." (עמ' 21 שורות 8-29 לפרוטוקול וכן עמ' 22 שורות 1-7 שם).

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת ביססה את טענתה אשר לכך שבדין קיזזה מהתובע את ה"השתתפות העצמית" על כך שהוא אינו מכחיש שביצע את התאונה ברכבה, תאונה אשר למיטב זכרונו, כפי שעלה מעדותו, היתה כשנה לפני התפטרותו ואשר לטענת הנתבעת, כפי שהדבר עלה מחקירת בא כוחה היתה בחודש אוגוסט אלא שהנתבעת לא הוכיחה אימתי ארעה התאונה, ואם אכן ארעה בחודש אוגוסט (האם שנת 2015? האם שנת 2016?) היא לא הוכיחה מה היה גובה ההשתתפות העצמית שנדרשה לשלם, אם בכלל, כן לא הוכיחה כי הודיעה לתובע על גובה ההשתתפות העצמית שעליו לשלם וכן לא הוכיחה כי סיכמה עם התובע, עת התחיל לעבוד אצלה, או בכל זמן ובטרם קיזזה לו את "ההשתתפות העצמית", כי הוא יידרש לשלם השתתפות עצמית אם יהיה מעורב בתאונת דרכים .
אשר על כן הרינו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה כי הסכום שקיזזה משכרו האחרון של התובע הינו בבחינת "סכום קצוב ומוכח", כדרישת הפסיקה ולכן הרינו קובעים כי הקיזוז שביצעה בקשר ל"השתתפות העצמית" בוצע שלא כדין ועל כן עליה להחזיר לתובע סכום זה, של 990 ₪.

בכל הקשור ל"גריל גז" -
במסגרת סעיף 46 לתצהירו של עד הנתבעת הוא הצהיר כי:"..זו לא הפעם היחידה שהתובע רכש מהנתבעת מוצרים, התובע רכש גם מקרר"..
במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל התובע האם קנה פעם משהו מהנתבעת והוא השיב:"כן מקרר" (עמ' 10 שורות 19-20 לפרוטוקול) וכן הודה כי היו מצבים שקנה דברים מהנתבעת ו"משלם במקום"(עמ' 10 שורות 21-22 לפרוטוקול) וכן העיד כי שילם במזומן (עמ' 10 שורה 24 לפרוטוקול).
בכל הקשור לגריל הגז העיד התובע בצורה שהותירה עלינו רושם מהימן ביותר:
ש. אז למה אתה חושב שאת הגריל לא קנית.
ת. כי קיבלתי אותו במתנה ולא שילמתי עליו, כשנסגרו היחסים ביני לבינו כעובד מעסיק הוא הפתיע אותי בתשלום. יותר מזה לא קיבלתי שום חשבונית בשום מצב ובשום קניה, שום דבר.
ש. איך אתה חושב שמקרר צריך לקנות ומיניבר צריך לקנות ופתאום גריל גז זה מתנה.
ת. כי אותם ביקשתי שיזמין עבורי ואת הגריל לא ביקשתי, זה היה במלאי שלו והוא נתן לי מתנה, יש עדים לזה. אם זה היה עולה כסף הייתי צריך לדעת מזה?
ש. האם אמרת שיש פה גריל גז ואני רוצה אותו.
ת. כן. אבל לא חויבתי עליו. אז למה רק אחרי שנה נתבעתי לשלם תשלום עליו, אפילו יותר משנה. כמו ההשתתפות העצמית על האוטו אני אמור לדעת את הדברים האלה על המקום ואז אעשה את החשבונות שלי, לקנות או לא" ( עמ' 10 שורה 28 לפרוטוקול וכן עמ' 11 שורות 1-11 שם).

גם עד הנתבעת נחקר אודות גריל הגז וכך הוא נשאל והשיב:
ש. לגבי הגריל ביקשת ממנו לשלם במקום.
ת. לא.
ש. אתה הוצאת לו חשבון עסקה.
ת. לא.
ש. הוצאת לו חשבונית.
ת. לא.
ש. ביקשת ממנו את זה בכתב.
ת. לא.
ש. שלחת לו הודעה שאתה מבקש תמורה.
ת. לא. הכל נעשה בעל פה.
ש. האם החתמת אותו על מסמך. קיבלת הסכמתו בכתב לקזז משכרו בגין הגריל.
ת. לא. הכל נעשה בעל פה.
ש. מסרת לו הודעה על תנאי העבודה בתחילת העבודה שבה מופיע שמותר לך לקזז משכרו.
ת. לא.
ש. נטען גם שהגריל הזה נלקח על ידי התובע הרבה זמן לפני סיום יחסי עובד מעסיק.
ת. לא זוכר כמה זמן לפני, אבל לפני. אם אתה רוצה אוכל להגיד לך בדיוק מתי נלקח, כי יש תמונה שהתובע שלח לי מאצלו בבית ורואים שהוא חדש.
ש. האם צירפת מסמך כלשהו, דוח שמאי המעיד על מחירו.
ת. לא. אבל אפשר לבדוק בגוגל כמה עולה הדגם הזה. לשאלתך, נכון שאני לא חנות למכירה אבל לפעמים אנו גם מוכרים דברים" (עמ' 20 שורות 13-27 לפרוטוקול וכן עמ' 21 שורות 1-7 שם).

למעשה די בעדות עד הנתבעת כדי להפריך את טענת הנתבעת כי בדין קיזזה משכרו האחרון של התובע את שווי גריל הגז שנתנה לו לפיכך והואיל ונתנו אמון בעדותו של התובע אשר לכך שהנתבעת נתנה לו במתנה את גריל הגז, שלא היה חדש (להבדיל מהמקרר והמיניבר) וכן הואיל והנתבעת לא הוכיחה מה היתה עלותו של גריל גז משומש זה ו/או כמה סיכמה עם התובע שישלם לה ו/או מדוע נזכרה רק לאחר שהו א הודיע על התפטרותו כי עליו לשלם לה על גריל הגז שנראה כי נתנה לו אותו זמן לא מבוטל בטרם התפטר, הרינו קובעים, כפי שקבענו ביחס לקיזוז שביצעה הנתבעת בשכרו האחרון של התובע בגין "השתתפות עצמית", כי גם בנוגע לגריל הגז (שכונה בתלוש שכר 9/2016 "רכישת מוצר") לא הוכיחה הנתבעת כי הסכום שקיזזה הינו בבחינת "סכום קצוב ומוכח", כדרישת הפסיקה ולכן הרינו קובעים כי עליה להחזיר לתובע גם סכום זה של 1,200 ₪.

8. האם זכאי התובע להוצאותיו בסכום של 250 ₪ בגין כך שזומן להעיד ביום 12/7/17 בת.א. 31826-11-16?
התובע טען כי מגיע לו התשלום הנ"ל היות והנתבעת, אשר בעקבות הזמנתה, התייצב בבית המשפט ביום 12/7/17 כדי להעיד בת.א. 31826-11-16.
הנתבעת טענה כי התובע אכן שימש עד בתיק שהזכיר אלא שהוא זומן מטעם חברת הביטוח בקשר לאותה תאונה שהוא ביצע.
עוד טענה הנתבעת כי חברת הביטוח היא שחוייבה לשלם את ההוצאות שנפסקו לתובע באותו דיון וכי ממילא בירור טענתו בנוגע לאותו חוב פסוק שנפסק לזכותו אינו נתון לסמכותו העניינית של בית הדין כאן אלא לרשם ההוצאה לפועל
דיון והכרעה - התובע לא הצביע על המקור החוקי לרכיב זה של תביעתו, אשר כפי שטענה הנתבעת בצדק, אינו מצוי בתחום סמכותנו העניינית ולכן הרינו מורים על דחייתו.
9. האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות עבודה נוספות?
התובע טען:
א. מידי יום הוא ביצע תיקונים אצל כ 9-10 לקוחות ואפילו יותר.
ב. מידי יום הוא ביצע שעות נוספות כאשר ברוב תקופת עבודתו נדרש להתחיל את יומו במשרד הנתבעת בשעה 7:00 וזאת עד מספר חודשים לפני שהתפטר שאז היה יוצא מביתו בשעה 5:00 או 5:30, ישירות ללקוחות, וזאת כדי להימנע מפקקים בדרך.
ג. בהתאם לחוק ולפסיקה היה על הנתבעת לנהל דו"ח נוכחות מפורט שלו ומשלא עשתה כן היא הפרה את חובתה ויש לחייבה לשלם לו גמול בגין 60 ש"נ מידי חודש.
ד. סידורי העבודה שהציגה הנתבעת אינם אמינים ואין להסתמך עליהם מאחר ולא הוגשו על ידי עורכם ומאחר ולא נסתרה טענתו כי נערכו בהם שיפורים ומאחר וממילא דוחות סידורי העבודה היו מוחזרים על ידו לנתבעת עם הערותיו ועם חתימות הלקוחות ואלו לא הוצגו מה גם שסידורי העבודה אינם מלמדים על שעות עבודתו שהרי אין בהם התייחסות לזמן שנמשך כל תיקון ואין בהם גם התייחסות לקריאות נוספות שהוא נדרש לבצע מעכשיו לעכשיו.
ה. החשבוניות מכביש 6 אותנטיות אלא שאין בה ן כדי לסתור את טענתו לעבודה בשעות נוספות שכן היו הרבה ימים בהם הוא היה יורד במחלף באמצע כביש 6 וממשיך לעבוד במקומות אשר הנסיעה אליהם לא נעשתה על כביש זה.
ו. בימים בהם נדרש לבצע תיקונים בבתי לקוחות בירושלים הוא הונחה לנסוע דרך כביש הבקעה, כאשר ימים אלו היו ארוכים במיוחד והגיעו עד 11 שעות שהרי זמן הנסיעה מטבריה לירושלים הינו שעתיים וחצי לכל כיוון.
ז. גם בימים בהם ביצע תיקונים בבתי לקוחות באשקלון, נמשכה רק הנסיעה לשם שעתיים, וכך גם החזרה הביתה.

לטענת הנתבעת:
א. התובע טען בכלליות ומבלי שהוכיח גרסתו, כי הועסק מידי יום שעתיים נוספות ובסה"כ 60 שעות נוספות כל חודש.
ב. סעיף 26ב. לחוק הגנת השכר אינו פוטר את התובע מהצגת גרסה עובדתית מהימנה לשעות עבודתו.
ג. בהתאם לפסיקה מקום בו קיים ספק בגרסתו של התובע ומאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק, בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת התובע בדבר שעות נוספות אינה מהימנה על בית הדין -לבית הדין הסמכות המלאה גם בהע דר רישום מצד המעסיק לקבוע כי התובע לא עבד בשעות נוספות.
ד. עדותו של התובע היתה מלאת סתירות וגם פגומה ובלתי מהימנה וזאת גם לנוכח העובדה שהוא הודה כי הגיש לבית הדין ראיה בדויה (כשהכוונה לעותק לא נכון של מכתב התפטרותו), גם מאחר ולא הציג גירסה מבוססת הנית נת לחקירה ומבוססת תחשיב אודות שעות העבודה הנוספות אותן ביצע לטענתו כאשר כל תביעתו היא בבחינת תביעת שטנץ כללית המאמצת את הרף העליון של נטל ההוכחה .
ה. בניגוד לעדותו הבלתי מהימנה של התובע הציגה הנתבעת גרסה מהימנה אשר התבססה על ראיה שאינה במחלוקת - הם נתוני נסיעתו של התובע בכביש 6 מהם עולה כי עבד בסה"כ 6.8 שעות ביום.

דיון והכרעה
בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר מוטל על המעסיק הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד, כאשר בתיקון האמור, אשר עדכן את חובת המעסיק לנהל רישום בדבר שעות העבודה של עובדיו, נחקק בין השאר סעיף 26ב ל חוק הגנת השכר, המתייחס לשאלת נטל ההוכחה. וכך נקבע בו, בין השאר:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;
בסעיף זה -
"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" - כמשמעותם ב חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
"פנקס שעות עבודה" - פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 ל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות."

כלומר, בהיעדר פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 ל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) מוטל הנטל על המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות, וזאת עד לתקרה של 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש. בע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה - נתיבי מעיים אביב בע"מ (ניתן ביום 24/2/15) - (להלן - עניין בוסקילה) הו עלו מספר עמדות של שופטי בית הדין הארצי ביחס למשמעותו של תיקון 24 לחוק הגנת השכר. באותו מקרה נחלקו הדעות בבית הדין הארצי לעבודה בנוגע לפועלו של תיקון 24, ואיזה מבין הנטלים הועבר לשכמו של המעסיק מכוחו. דעת הרוב קבעה כי על העובד במסגרת תיקון 24 מוטל הנטל של מתן גרסה עובדתית, ומשזו ניתנה אזי עובר נטל השכנוע למעסיק , כאשר בכלל זה, קבע כב' השופט איטח (כתוארו אז), כי העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית, ועל מנת ששאלת השעות הנוספות תהיה 'שנויה במחלוקת', נדרש למעשה כי תהיה גרסה עובדתית של העובד הנתמכת בעדות (לרבות תצהיר) שתעמוד לפני בית הדין, וכי העובד יוכל להיחקר עליה. עוד קבע כב' השופט איטח (כתוארו אז), כי מאחר שגם נטל השכנוע הועבר לכתפי המעסיק, הרי שבמצב בו כפות המאזניים מעויינות תתקבל התביעה לגמול שעות נוספות, ולא תידחה. מנגד, על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. אין לקבוע נוסחאות בעניין זה, וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי מסקנת בית הדין היושב בדין.
כב' השופט רבינוביץ הצטרף מצידו לעמדה זו, והוסיף והעיר כי חובת ההוכחה המוטלת על תובע גמול שעות נוספות היא מינימלית, ודי בתצהיר התומך בתביעה, או לגבי מי שאינו מיוצג, די בכתב תביעה, ובלבד שיכתבו במסמכים אלה מהן שעות העבודה הנתבעות על ידו. כב' השופט רבינוביץ הדגיש כי תיקון 24 נועד להעביר את נטל השכנוע, וכי מנגנון היפוך הנטל אינו כרוך בנטל כבד מדי לגבי המעסיק, ובלבד שהמעסיק יישם מנגנון זה כראוי. מנגד, סברה כב' השופטת יעל אנגלברג, בדעת המיעוט, כי אין בהעברת נטל הבאת הראיות אל כתפי המעסיק להוכיח את כמותן של שעות העבודה כדי לעקר מתוכן את נטל השכנוע המוטל על העובד להוכיח תביעתו. לשיטתה, מקום בו גרסת עובד נמצאה כלא מהימנה, ומנגד המעסיק לא הציג רישום של שעות, אין מקום לחייב את המעסיק בגמול שעות נוספות. הטעם לכך נעוץ לשיטתה בכך שתיקון 24 העניק משקל רב להיעדרם של רישומי נוכחות, וזאת מבלי להפחית בחשיבותה של גרסה עובדתית מהימנה של העובד.
למעשה - סיכום עמדת הרוב בעניין בוסקילה, הוא שכאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו - הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השכנוע לכתפי המעסיק. נטל זה ימשיך לרבוץ עליו אם תמצאנה בתום הדיון כפות המאזניים מעויינות, ואזי מכוח היפוך נטלי השכנוע תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין הארצי ב ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ , ניתן ביום 29.3.2017 ( להלן - עניין ריעני), בו סקרה ומיפתה כב' השופטת אופק את המצבים האפשריים השונים העומדים לפני בית הדין בבואו לבחון את מידת הוודאות של עבודה בשעות נוספות והיקפה ואת הנטל הראייתי בסוגיה הנצבת בפניו, וכך קבעה:
"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".

ובמקרה שלפנינו - נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששמענו את עדותו המהימנה של התובע בנוגע לצורת עבודתו, למספר לקוחותיו, למקומות אליהם נדרש לנסוע כדי לבצע את התיקונים לזמני הנסיעה אשר לפחות חלקם הינם בבחינת ידיעת הדיינים, לפקקים המצויים במקרים רבים בשעות הבוקר בכבישי הארץ לרבות בכביש 6 ולאחר שנתנו דעתנו גם לחשבוניות מכביש 6 וגם לסידורי העבודה/דוחות טכנאי - אשר ביחס אליהם מקובלות עלינו רוב טענות התובע, הגענו לכלל מסקנה כי לכל הפחות עניין לנו ב" מצב השלישי" שנקבע בענין ריעני.

ונבהיר -
חשבוניות כביש 6 שצורפו לכתב ההגנה ולתצהירו של עד הנתבעת ואשר עליהן נסמכת בין השאר ו/או בעיקר הנתבעת בטענתה כי התובע לא עבד שעות נוספות כלל אלא ממוצע של 6.8 שעות ליום , אינן מהוו ת תחליף "דוחות נוכחות" בין היתר במובן זה שלא כל יום השתמש התובע בכביש 6 וגם באותם ימים בהם נסע בכביש זה אין הדבר מוכיח שהרשום כשעה בה עלה במחלף מסויים היא השעה בה התחיל את עבודתו ובהתאמה אין הכרח כי השעה בה ירד ממחלף מסויים היא השעה בה סיים את עבודתו כך לדוגמא ביום 8/3/16 רשום כי הרכב "נכנס" בשעה 15:17:12 במחלף אייל ויצא במחלף עין תות כאשר זה הזמן היחיד שהיה על כביש 6, האם מסקנת הדברים צריכה להיות שמעבר לכך לא נסע התובע באותו יום כלל? כנ"ל לדוגמא לגבי תאריך 13/3/16 - רשום כי הרכב "נכנס" בשעה 8:26:20 למחלף עין תות ויצא במחלף סורק, כאשר זה הזמן היחיד שנצפה בכביש 6 - האם מסקנת הדברים צריכה להיות שאחרי שסיים התובע ליתן את שירותי התיקון של כל הלקוחות של יום זה, הוא לא חזר הביתה?

התובע במסגרת חקירתו הנגדית נדרש להתייחס לחשבונית כביש 6 מתאריך 9/12/16 ובהמשך להתמודד עם דו"ח הטכנאי, שהינו לכאורה סידור העבודה של אותו יום. מאחר והתשובות שהשיב התובע בענין זה הותירו עלינו רושם מהימן מאוד כאשר תשובתו בנוגע לכך שאין זה סביר כי מעסיק ישלח טכנאי לבת ים רק בשביל 3 קריאות היתה גם הגיונית וגם הרשימה אותנו בכנותה נביא את עדותו להלן:
ש. מציג לך את החשבונית מכביש 6 מפנה ליום 9/2/16. מראה לך את השעה ואת סידור העבודה. עלית למחלף עין תות בשעה 08:56 וחזרת עלית על מחלף נשרים ב- 15:02.
ת. מה זה אומר מבחינתך?
ש. תן לי לשאול. מציג לך גם את דוח הטכנאי נספח 4 לתצהירינו.
ת. את דוח הטכנאי אפשר לשנות. את הדוח של כביש 6, לא.
ש. כמה לקוחות אתה רואה כאן.
ת. 3. למה אתה מראה לי את השטויות האלה? אלו נתונים לא מעניינים.
ש. כמה זמן לוקח לך לבצע קריאת שירות.
ת. לא יודע.
ש. בערך.
ת. חצי שעה לפחות.
ש. לא יכול להיות גם פחות.
ת. לא, אין מצב. זה טכנאי שממהר ולא נותן שירות, 5-10 זה לא שירות.
ש. אף פעם לא היית בקריאה של 5-10 דקות.
ת. לא, אין מצב.
ש. מראה לך את הדוח של 9/2/16. כתוב יום ג'. מדובר בבת ים.
ת. אין מצב של שלוש קריאות. מעסיק פראייר לתת לך לנסוע לבת ים בשביל 3 קריאות? אין מצב.
ש. לפי נתוני כביש 6 עלית על כביש 6 כמה דקות לפני 9:00 וחזרת ב- 15:00. עשית 3 קריאות, איך זה יכול להיות. איך אתה טוען שעבדת כל יום שעות נוספות?
ת. כי דוח הטכנאי שיקרי אני לא אענה לך עליהם, נראה לך שבשביל שלוש קריאות שולחים אותי למרכז הארץ? (עמ' 15 שורות 13-28 לפרוטוקול וכן עמ' 6 שורות 1-7 שם) (ההדגשות אינן במקור - א.י.)
ובהמשך ועדיין באותו עניין:
"ש. תשתמש בידע שלך במחשבים.
ת. אין לי מה להשתמש בידע שלי. אני לא צריך להסביר לך איך עושים תיקונים במלל, בתאריכים. מה שהצגת לי 3 קריאות אני פוסל את זה ואין לי מה להסביר את זה הלאה. לא קיים שלוש קריאות להוציא טכנאי מטבריה למרכז. גם לא בערבי חג. לא קיים. לא 3, לא 4 אפילו לא 5 או 6.
ש. עשית גם 10 קריאות. לא אמרתי שזה לא נכון
ת. עשיתי 9-10 קריאות ליום ויותר. אתה יכול למצוא קריאות של 4, 5 ו- 6 אבל זה לא בימים רגילים אלא בערבי חג, שישי ולא במרכז הארץ. חיפה וצפון בלבד". (עמ' 16 שורות 25-27 לפרוטוקול וכן עמ' 17 שורות 1-5 שם) (ההדגשות אינן במקור -א.י.).
התובע הודה כי לפעמים הגיע למשרד בשעה 16:00 כדי להחזיר את דוחות הטכנאי עם חתימות הלקוחות וכן העיד כי אם היה מגיע אחרי 16:00 (שהיא שעת סגירת המשרד) אז היה נותן את הדוחות לרונן למחרת היום וגם לוקח ממנו חלקים ליום המחרת (עמ' 18 שורות 1-7 לפרוטוקול) וכן העיד התובע אשר לשעת התחלת עבודתו:
"ש. ומתי אתה מגיע, מתי אתה עובר במשרדים.
ת. בשבע בבוקר.
ש. אם כך, מפנה אותך לתצהירך שם אתה אומר שהיית עובר בשבע בבוקר אבל אח"כ, (סעיף 15) אולם בתקופה האחרונה לעבודה הייתי יוצא בשעה חמש מהבית.
ת. אכן.
ש. אז איך היית מביא חלקים מטבריה אם פותחים שם רק בשבע.
ת. רונן היה לוקח את החלקים עם סידור העבודה למחרת שלי והייתי נוסע אליו הבית ולוקח ממנו את כל מה שאני צריך ליום המחרת.
ש. תוכל להסביר למה לא כתבת את זה לא בתצהיר, לא אמרת בדיון המוקדם. שם אמרת שאתה מתחיל בשבע.
ת. אני אמרתי את זה.
ב"כ התובע: מתנגד לשאלה. מקומה בסיכומים. שחברי לא יפנה אלי ככה. יש לנו היסטוריה עתיקה.
ב"כ הנתבעת: אן יש לך התנגדות תתנגד.
ב"כ התובע: אז מפנה לפרוטוקול הדיון המוקדם.
ש. מפנה אותך לפרוט' עמ' 3 שורות 4-8 שם אתה אומר שיש עבודה מתחיל בשעה 7:00, אח"כ מועלית טענה אחרת על ידי בא כוחך אבל לא על ידך.
ת. אתם התיימרתם להוציא דוחות של כביש 6 ואם אתה מאמין בדוחות האלה תפתח אותם ותגיד לי איך אני מסוגל לצאת מטבריה בשבע ולהיות בשבע במחלף תות.
ש. אבל אתה אמרת שאתה מתחיל בשבע.
ת. אמרתי גם בחמש, ובחמש וחצי ורואים שלפעמים אני במחלף תות לפני שבע" (עמ' 12 שורה 28 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שורות 26 שם).
ואכן מעיון בחשבוניות מכביש 6 עולה מספר פעמים נצפה רכבו של התובע עולה על כביש 6 בשעה 7:00 וכמה דקות (למשל: 13/4/16 – 7:14:29; 20/3/16 -7:05:37; 22/3/18 – 7:08:02) ואף לפני השעה 7:00 31/3/16 – 6:43:12), מה שמוכיח שבהחלט היו ימים שהתובע התחיל את עבודתו לפני השעה 7:00 אחרת באמת לא היה יכול להגיע למחלף תות סמוך כל כך לשעה זו.

ובמסגרת חקירתו החוזרת נדרש התובע להסביר את שהעיד כי לוקח לו שעתיים להגיע מטבריה למקום סידור העבודה הראשון וכך והוא השיב באופן שלא גרם לנו לפקפק באמיתות תשובתו:
ת. זמן נסיעה סטנדרטי בתוספת פקקים. מטבריה לעין תות בנסיעה זה בערך 45 דקות עד 50 דקות בנסיעה נורמלית. אנו לא טייסים על הכביש. מעין תות או למרכז הארץ- פ"ת, רמת גן, גבעתיים שזה שעתיים נסיעה להגיע אליהם מטבריה וגם שעתיים בחזרה ואפילו יותר.
ש. למה יותר?
ת. לפעמים יותר כי כולם חוזרים הביתה בשעות האלה. לשאלתך, 4 שעות הלוך וחזור וזה לפני שדיברתי עם לקוחות (עמ' 18 שורות 17-23 לפרוטוקול)..

לאמור לעיל נוסיף כי גם עיון בסידורי העבודה/דו"חות הטכנאי שהגישה הנתבעת ואשר עדות התובע בנוגע למספר הלקוחות המועט והלא סביר הרשום בחלק מהם, שכנעה אותנו שלא ניתן להתבסס על דוחות אלו כמשקפים באופן מלא את הלקוחות שביקר התובע בכל יום ומכאן שאין הם יכולים להוות תחליף לדו"חות נוכחות מהם היינו יכולים ללמוד על שעות עבודתו המלאות של התובע ובכל זאת מצאנו שגם עיון באותם דוחות מחזק את גרסת התובע אשר לטווחי הנסיעה הארוכים והמרחקים שהוא נדרש לנסוע בחלק ניכר מימי עבודתו, לא רק עד ללקוח הראשון אלא גם בין לקוח ללקוח.
לדוגמא בדו"ח המתייחס לתאריך 19/1/16, יש רישום של שלושה לקוחות באשדוד ואז לקוח באשקלון ואז שלושה לקוחות באשקלון ואז לקוח בפתח תקווה ושני לקוחות בקרית גת ועוד לקוח באשקלון.
או למשל בדו"ח המתייחס תאריך 21/1/16 (תאריך שכלל לא מופיע בחשבונית של כביש 6, עובדה שמחזקת את טענת התובע שלא כל יום נסע על כביש 6) יש רישום של לקוח במעלה אדומים ומספר לקוחות בירושלים כאשר לא יכולה להיות מחלוקת שזמן הנסיעה ממשרדי הנתבעת לירושלים וחזרה הינו זמן לא מבוטל של כמה שעות.

לנוכח האמור לעיל והואיל ועדותו של התובע בעניינים הקשורים לשעות שנסע ללקוח הראשון ובין לקוח ולקוח ואז חזרה הביתה ו/או למשרד, וכן עדותו אשר לזמן השירות הנדרש לו כדי לבצע את התיקונים (גם אם חשבנו שההכללה של 30 דקות לכל תיקון היתה קצת מוגזמת) וכן אשר למספר הלקוחות בהם הוא נדרש לטפל ולפקקים בהם נתקל, הותירה עלינו רושם מהימן ולא נפגעה בשל הכפילות במכתבי ההתפטרות שהוצגו, הרינו קובעים כי לכל הפחות, ניתן לקבוע כי כפות המאזניים נותרו מעויינות (הגם שהשתכנענו כי הן נוטות לטובת התובע) בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות ומכאן ש ההסתברות שהתובע עבד שעות נוספות לפחות שקולה להסתברות שלא עבד בהן ולכן והואיל והתרשמנו שבנוגע לימי שישי לא יהיה זה נכון לקבוע כי התובע עבד שעות נוספות, הרינו מחייבים את הנתבעת בעד עשר שעות נוספות שבועיות, מספר שעונה להגדרה של "מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות".

לפיכך ובשים לב לשכרו של התובע עומד סכום גמול השעות הנוספות לו הוא זכאי על סכום של 26,133 ₪.

10. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סכום כולל של 1,200 ₪ בגין השלמת הפקדות לקופת פנסיה (600 ₪) ולקופת פיצויים (600 ₪)
ב. סכום של 990 ₪ בגין קיזוז שלא כדין שביצעה בשכר עבודתו האחרון תחת ההגדרה "השתתפות עצמית"
ג. סכום של 1,200 ₪ בגין קיזוז שלא כדין שביצעה בשכר עבודתו האחרון תחת ההגדרה "רכישת מוצר".
ד. סכום של 26,133 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום יחסי העבודה שבין הצדדים (30/9/16).

11. הוצאות משפט
בשים לב לתוצאה אליה הגענו הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים:
א. סכום כולל של 700 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 3,600 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.
12. ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"א בשבט תשפ"א, (3 בפברואר 2021 ), בהעדר הצדדים.

גב' סוהא מנסור חילו
נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור (מעסיקים)