הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת סע"ש 12123-12-18

לפני כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' אורנה כבירי

התובע:
מוחמד עתאמלה
ע"י ב"כ עו"ד חנא ג'רייס
-
הנתבע:
בסאם עתאמלה
ע"י ב"כ עו"ד סלאח קאסם
פסק דין

1. התובע הגיש תביעה, כנגד הנתבע הוא מעסיקו לשעבר ודודו וזאת בגין רכיבי תביעה המגיעים לו לטענתו בקשר לתקופת עבודתו אצלו ובקשר לסיומה של תקופה זו.
התובע העמיד את קרן תביעתו על סכום של 67,724 ₪ בנוסף לפיצוי של 10,000 ₪ בגין רכיב של "הפרת חוזה עבודה".

2. מהלך הדיון
א. בתאריך 7/10/19 התקיים דיון מוקדם מקיף לפני כבוד הרשם אביעד אברגיל (להלן - הרשם) במהלכו חידדו הצדדים טענותיהם, השיבו זה לטענות זה וכן השיבו לשאלות בית הדין תוך התייחסות גם למסמכים שביקש התובע מהנתבע במסגרת הליך גילוי ועיון במסמכים, מסמכים אשר ב"כ הנתבע טען לגביהם כי:"אמרתי לחברי שמסמכים אלו אינם בידינו ולכן אין לנו מה לגלות, אנו מסתפקים על המסמכים שהגשנו במסגרת כתב ההגנה מעבר לזה אין שום מסמכים" (עמ' 1 שורות 9-11 לפרוטוקול).
ב. בסיום הדיון המוקדם הורה כבוד הרשם לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ולאחר שאלו הוגשו נקבע מועד לישיבת הוכחות.
ג. בתאריך 12/7/20 התקיימה ישיבת הוכחות אליה לא התייצב נציג ציבור העובדים שהוזמן ולכן וכדי שלא לדחות את הישיבה דנו בתיק בהרכב חסר, כמצויין בהחלטה שניתנה בתחילת ישיבת ההוכחות אשר רובה ככולה הוקלטה, כאשר ביחס לתמלול נבהיר כבר בשלב זה שמקום שנצטט ממנו יהיה זה בלי לתקן את טעויות ההקלדה שנפלו בו.
ד. במהלך ישיבת ההוכחות שמענו את עדותו של התובע אשר אביו שהמתין מחוץ לאולם גם היה אמור להעיד מטעמו, אלא שבסופו של יום לא העיד הואיל ונטען כי אינו חש בטוב ולכן ובהתאם לבקשת ב"כ התובע הוצא תצהירו מהתיק (עמ' 29 שורות 17 לפרוטוקול), בהמשך ולאחר שב"כ התובע הצהיר "אלו עדיי", שמענו את עדותו של התובע ואת עדות העד מטעמו, הוא רואה החשבון ראשד אוסאמה (להלן - רוה"ח או מר ראשד).
ה. בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם תוך שקבענו בהתחשב בבקשת הצדדים כפי שמצאה ביטוי במהלך ישיבת ההוכחות גם כי:"במסגרת במסגרת הסיכומים יוכלו הצדדים להפנות לפסק הדין שניתן בקשר לתביעות אביו של התובע (פסק דין מיום 27/6/17) ולפרוטוקול שנוהל במסגרת התביעות הנ"ל". כאשר הכוונה לפרוטוקולים ולפסק דין משלושה תיקים שאוחדו (סע"ש 59526-06-13, סע"ש 64221-09-14 ודמ' 59579-06-13) ואשר נדונו על ידי ראש המותב כאן ואשר ייקראו כולם ההליך בעניינו של אב התובע.
ו. לאחר מספר בקשות ארכה (בשל עניינים הנובעים ממגפת הקורונה) הוגשו סיכומי התובע ביום 3/11/20 ובהמשך ולאחר בקשת ארכה אחת (אשר גם היא הוגשה בשל עניינים הקשורים למגפת הקורונה) הוגשו סיכומי הנתבעת ביום 7/12/20 ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מהעדויות ומחומר הראיות:
א. התובע יליד חודש 5/94.
ב. התובע הינו אחיינו של הנתבע שהינו דודו (אח של אביו).
ג. התובע התחיל לעבוד אצל הנתבע, בצורה מסודרת, בתאריך 1/7/11 ועוד בטרם הגיע לגיל 18, כאשר בחודשים 9/11 ו - 11/11 לא עבד התובע.
ד. יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבע הסתיימו בחודש 2/13.
ה. בזמנים הרלוונטיים לתקופת ההעסקה של התובע, הנתבע היה קבלן עצמאי לביצוע עבודות סיוד וצבע.
ו. על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין.
ז. התובע לא קיבל פיצויי פיטורים ולא דמי הודעה מוקדמת.
ח. לתובע לא הופרשו כספים לקרן פנסיה.
ט. אביו של התובע שהה בחופשת מחלה בשל ניתוח שעבר מיום 7/11/12 ועד ליום 10/12/12.
י. בין משפחות הצדדים קיים סכסוך מר וכן התנהלו ביניהן ו/או בין חלקים מהן מספר הליכים משפטיים (אשר פסקי הדין ביחס לכל אחד מהם צורפו לתצהירו של התובע כחלק מראיותיו) :
בביהמ"ש השלום בעפולה תיק ה"פ 21482-07-13, במסגרתו עתר הנתבע, כאן, להצהיר, כי הרכב אשר בחזקתו של אחיו - אב התובע והרשום על שמו, שייך לו ובהתאם להעביר הבעלות בו על שמו - תביעה זו נדחתה.
בבימ"ש לענייני משפחה בנצרת התנהלו והסתיימו עד כה שני הליכים, הראשון תיק תמ"ש 46720-06-13 במסגרתו עתרו דודיו של ה תובע לסילוק יד ולפינוים של אבי התובע ובני משפחתו, תביעה זו אוחדה עם תביעת אבי התובע למתן פסק דין הצהרתי בתיק 14010-05-14 לזכויות המגיעות ל ו בנכס שהוקם עליו בנין המשפחה - בימה"ש דחה את תביעת הפינוי וקיבל את תביעת אבי התובע לפסק הדין ההצהרתי כאשר ערעור ארבעת דודיו של התובע על פסק דין זה נדחה על ידי ביהמ"ש המחוזי בנצרת.
השני, תיק תמ"ש 5684-08-15 בגין תביעת התובע, אחיו ואביו לפיצויים בגין תקיפתם הנטענת על ידי הנתבע, ילדיו ויתר הדודים ותביעה שכנגד שהוגשה במסגרת תיק תמ"ש 35408-10-16, של נביל עתאמלה - דודו של התובע. ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעת התובע, אחיו ואביו וחייב את הנתבע, ילדיו ויתר הדודים בתשלום סך של 65,000 ₪ ודחה את תביעת הדוד נביל עתאמלה על הסף.
יא. רכיבי התביעה המתייחסים לתקופה שקדמה לחודש 5/12/11 התיישנו.

4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:
א. מה גובה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו?
ב. מתי הסתיימו יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע?
ג. האם התובע פוטר מעבודתו, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבע?
ד. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ואם כן באיזה סכומים?
ה. האם זכאי התובע לדמי הבראה?
ו. האם זכאי התובע לדמי חגים?
ז. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה?
ח. האם זכאי התובע לשכר בגין ארבעת החודשים 11+12/12 ו- 1+2/13?
ט. האם זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה?
להלן נדון בפלוגתאות לפי סדרן;

5. מה גובה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו:
לטענת ב"כ התובע:
א. אין חולק, כי בין הצדדים לא נחתם חוזה עבודה והתובע אף לא קיבל הודעה על תנאי עבודתו וזאת בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב - 2002 , מה שמחזק את טענות התובע גם בענין גובה שכרו הקובע.
ב. יש לחשב את שכרו הקבוע של התובע בהתאם למופיע בתלושי השכר שקיבל עבור החודשים אוקטובר 2012 עד פברואר 2013 מהם עולה כי מדובר בשכר של 7,440 ₪ ברוטו אלא שמאחר ולאח ר חקירת הנתבע ורוה"ח התברר כי רכיב השכר שהוגדר בתלושים כ"שעות נוספות" הינו רכיב פיקטיבי הרי שיש לכלול גם אותו (סכום חודשי של 1,600 ₪) כחלק מהשכר הקובע של התובע ובהתאם לקבוע כי שכר זה הינו 8,640 ₪.

לטענת ב"כ הנתבע:
א. שכרו הקובע של התובע, שהיה לכל היותר עוזר ולא בעל מקצוע, הינו שכר מינימום.
ב. יש לדחות את הרחבת החזית שמנסה התובע לעשות עת הוא טוען לשכר קובע גבוה יותר מאשר תבע בתביעתו.
ג. אין לאמץ את המופיע בתלושי השכר שכן הם פיקטיביים שהרי אביו של התובע הוא שהיה אחראי על הוצאתם כשהנתבע אשר אינו יודע קרוא וכתוב סמך עליו.
ד. גרסת התובע כאילו הוא שהיה בן 17 עת התחיל לעבוד אצל הנתבע, השתכר יותר מאשר השתכר באותה עת אביו, עובד מקצועי, אינה סבירה.
דיון והכרעה
כפי שצויין גם בפסק הדין שניתן בהליך בעניינו של אב התובע, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה:"מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת". (דב"ע מז/ 3-146 יוסף חוגיראת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19,27).

ובמקרה שלפנינו - עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי בתחילת עבודתו נרשם תעריף שכרו השעתי כ - 25 ₪ ובהמשך (מחודש 10/11) עלה ל - 35 ₪ ואז בחודש 4/12 עלה שוב והפעם ל - 40 ₪.

מר ראשד הצהיר כי התלושים של התובע הופקו בהתאם לדרישות אביו כמו גם השכר שנרשם שם, אלא שהוא לא העיד כי סכומים אלו לא שולמו לתובע כאשר גם הנתבע לא הצהיר דבר שכזה. מה גם שבמהלך חקירתו הנגדית של מר ראשד עת נשאל האם היו בעיות עם התלושים, הוא ענה:"בטוח שבמהלך העסקים אחרי שנים היו פה ושם ונפלה טעות ותתקן לי בבקשה" (עמ' 71 שורות 18-23 לפרוטוקול) ומכאן הסקנו שלא היה שום דבר חריג או רוחבי עם תלושי השכר - עובדה שלא סייעה לביסוס טענת הנתבע כאילו מדובר בתלושים פיקטיביים.
לכך יש להוסיף כי הנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו הנ"ל וזאת למרות שיכל להביא עדים שביצעו עבודה כפי שביצע התובע כדי להוכיח כי השכר שהם קיבלו היה נמוך ממה שטוען לו התובע וממה שרשום למעשה בתלושי השכר שלו וכן יכל להביא עדים שיעידו כי הסכומים שק יבלו לא תאמו את הסכומים שהופיעו בתלושי השכר.
לאמור לעיל יש להוסיף כי אם היה נחתם בין התובע לבין הנתבע הסכם עבודה היה ניתן לדעת מה היו תנאי העסקתו אולם משלא נחתם הסכם שכזה ומשלא ניתנה לתובע הודעה על תנאי העסקתו - פועל הדבר לחובת הנתבע, על כל המשתמע מכך.
בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה שהתובע טוען למעשה כי השתכר שכר גבוה מהשכר שהשתכר אביו וזאת למרות שהוא היה פחות מנוסה אלא שאין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להוביל למסקנה כי התובע השתכר שכר מינימום כפי שטען הנתבע בלי להביא בדל ראיה להוכחת טענתו זו, העומדת בסתירה מוחלטת לתלושי שכר שהוצאו מטעמו. כאשר יש לשים לב לכך שמעדות התובע למדנו כי הוא התחיל לעבוד בעסק המשפחתי (בסופי שבוע ובחופשים) כבר כשהיה בן 12, כאשר התרשמנו כי המדובר היה בעבודה שהיתה בגדר עזרה משפחתית ועדיין הואיל ונעשתה במשך מספר שנים, ברי כי היא העניקה לתובע ניסיון - עובדה שהופכת את טענת הנתבע להיותו של התובע חסר ניסיון וככזה כמי שהשתכר שכר מינימום לטענה סתמית וחסרת ביסוס.

אשר על כן הרינו קובעות כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לסתירת החזקה בענין תלושי השכר, וזאת עת לא הציג ראיות להוכחות טענותיו, לפיהן אושר לתובע שכר בגובה שכר מינימום וכי שכר זה נותר על כנו ולא השתנה במהלך כל תקופת עבודתו ברשותו.

לכן נסתמך על תלושי השכר כדי לקבוע את שכרו הקובע של התובע וזאת תוך שנבהיר כי לענין השעות הנוספות, מאחר והתובע עצמו הצהיר בסעיף 6.2 לתצהירו כי:"עבדתי במשרה מלאה ואף לעיתים בחרתי לספק שעות נוספות בהתאם לעומס העבודה .." ולמרות שהנתבע, אשר לא הותיר עלינו רושם מהימן בענין זה, העיד כי לא בוצעו שעות נוספות, החלטנו להתייחס גם אל הרשום בתלושי השכר בנוגע ל"שעות נוספות" כרשום שאינו פיקטיבי ולכן ובשים לב לטענתו המקורית של התובע הרינו קובעות כי שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 7,440 ₪.

6. מתי הסתיימו יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע?
לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבע החל מיום 1/7/11 עד שפוטר בסוף חודש 2/13.
לטענת הנתבע הוא לא פיטר את התובע.
דיון והכרעה
מאחר והנתבע, הן במסגרת כתב הגנתו והן במסגרת תצהירו לא נקב בתאריך, בו לשיטתו, הסתיימו יחסי העבודה בינו לבין התובע ומאחר והתובע דבק בגרסתו ולפיה עבד אצל הנתבע עד לסוף חודש 2/2013 וכן הואיל וטענתו זו קיבלה חיזוק גם מתלוש שכר חודש 2/13 אשר צורף לתצהירו הרינו קובעים כי בתום חודש 2/2013 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
7. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים - האם התובע פוטר או התפטר?
התובע טען כי הנתבע פיטר אותו בסוף חודש 2/13 בהודעה בעל פה באופן שאינו משתמע לשתיים בכך שאינו רוצה לראות פרצופו יותר "לא הוא וגם לא את אביו".
מנגד טען הנתבע שהתובע הוא זה שהתפטר ונטש את העבודה בש ל אותו סכסוך שהיה במשפחה ועת סירב להגיע לעבודה למרות שביקש ממנו כאשר הוא גם סירב לעלות לרכב בו היו דודים נוספים עימם היה מסוכסך.

דיון והכרעה
בסעיף 40 לפסק הדין שניתן ביום 24/6/18 בע"ע (ארצי) 27068-05-16 GEBRE EYASU MESKKEL - בית אבות שלמה המלך בע"מ (פורסם בנבו),נקבע כי:"המבחן שנקבע בפסיקה לצורך קביעה אם לפנינו פיטורים או התפטרות הוא "האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא - יוסי שוורץ [פורסם בנבו] (13.2.11)), כאשר "השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה... המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד-מעביד, לידי סיים" (דב"ע (ארצי) שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע יב 375 (1981)). עוד נקבע כי הודעת פיטורים או התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת, ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות ( בג"צ 566/76 אלקו חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא(2) 197 (1977); דב"ע (ארצי) לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז' 175 (1975); ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ [פורסם בנבו] (22.8.10)). (ההדגשות אינו במקור - א.י)

ובמקרה שלפנינו -
גרסתו של התובע לפיה הנתבע פיטר אותו בסוף חודש 2/13 עת אמר לו שאינו רוצה לראות את הפרצוף שלו ואת הפרצוף של אבא שלו היתה עקבית וחזרה על עצמה גם בכתב תביעתו המקורי, גם בכתב תביעתו המתוקן, גם בתצהירו וגם עת נחקר במהלך ישיבת ההוכחות (עמ' 16 שורות 24-28 לפרוטוקול), כאשר על הרקע והסיבות למעשה הפיטורים הוא הרחיב מאוד ולכל אורך הדרך כאשר כבר בכתבי תביעתו ובהמשך גם בתצהירו הוא תיאר את הסכסוך שהתגלע במשפחתו של אביו, את השלב בו נגרר גם הנתבע לסכסוך, את ההליכים המשפטיים שהתקיימו בערכאות אחרות, את פסקי הדין שכבר ניתנו ואת והאמירות הקשות של בימ"ש לענייני משפחה בנצרת ביחס לעדותו של הנתבע ושל יתר אחיו וכיצד ניסו לתאם את הגרסאות שלהם בכדי לנשל את אביו של התובע מזכויותיו בנכס שעליו הוקם בניין המשפחה כולה - מדובר יש לצ יין במסכת עובדתית קשה ומצערת, כפי שניתן ללמוד מפסקי הדין שטרח התובע וצירף לתצהירו. מסכת אשר יש בה כדי להפוך את גרסתו העקבית של התובע אשר לפיטוריו על ידי הנתבע ואשר למועד פיטוריו, להגיונית. כאשר מנגד לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמסגרת כתב הגנתו טען הנתבע, בכלליות כי התובע נטש את עבודתו כאשר בתצהירו "נזכר" כי התובע סירב לחזור לעבודה גם כשביקש ממנו וכי אף סירב לעלות לרכב בו היו דודיו המסוכסכים עם אביו - מדובר בטענה שהנתבע היה יכול לנסות ולהוכיחה לו היה מביא עדים שיתמכו בה, למשל אותם דודים אלא שהוא לא עשה כן ולכן היא נותרה בעינינו כטענה סתמית ולא מבוססת.

די באמור לעיל כדי שנקבע כי התובע הוכיח את גרסתו ולפיה הוא פוטר על ידי הנתבע ולכן החלטנו שלא להתייחס למכתב שהוא צירף כנספח ד' לכתב תביעתו ואח"כ לתצהירו, מכתב הנושא תאריך 14/3/13 ואשר יש בו כדי להוות תמיכה נוספת לגרסתו וזאת מאחר והנתבע הכחיש מכל וכל כי קיבל מכתב זה ומאחר וההכרעה בשאלה האמנם מסר התובע לנתבע את המכתב, הפכה פחות חשובה לנוכח קביעתנו כי גם בלי מכתב זה הוכיח התובע את גרסתו.

8. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ואם כן באיזה סכומים?
משקיבלנו את גרסת התובע בנוגע לכך שפוטר על ידי הנתבע בסוף חודש 2/2013 וכן בהינתן כי קבענו ששכרו הקובע היה 7,440 ₪ הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לו, בהתאם לחישובים שערך התובע והמקובלים עלינו, את הסכומים הבאים :
I. סכום של 11,160 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
II. סכום של 6,298 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

9. האם זכאי התובע לדמי הבראה ?
התובע טען כי גם בקשר ל רכיב זה עשה הנתבע ככל העולה על רוחו ולא שילם לו דבר כפי שהוא הודה באמצעות בא כוחו, בדיון המוקדם, עת אמר: "אין בידינו הוכחה על תשלום דמי ההבראה, לא נוכל לטעון שאכן שילמנו ואין לנו הוכחה אחרת".(עמ' 6, שורות 13-14 לפרוטוקול)
התובע העמיד במסגרת תצהירו רכיב זה על סכום של 3,024 ₪ ובמסגרת סיכומיו העמידו על סכום של 3,402 ₪.
הנתבע הכחיש זכאותו של התובע לרכיב זה וכן טען כי הוא ממילא התיישן.

דיון והכרעה
בשים לב לוותקו של התובע ולתקופה שלא התיישנה ובהינתן כי הנתבע לא הוכיח כי שילם רכיב זה, הרינו מחייבים אותו לשלם לתובע סכום של 3,024 ₪ בהתאם לחישוב המופיע בתצהירו של התובע.

10. האם זכאי התובע לדמי חגים?
התובע טוען כי:
הוא זכאי לחופשת חגים לפי מצוותו ל- 9 ימים בשנה ועוד יום בחירה נוסף.
דמי החגים בהגדרתם הינם שכר עבודה, וכאלו התיישנותם הינה ל- 7 שנים.
בתקופת העבודה הוא זכה לדמי חגים עבור 3 ימי חג בלבד ששולמו לו בתלוש חודש 8/12 וחרף ניתוק יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבע בעקבות פיטוריו, לא זכה ליתרת דמי החגים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו ברשות הנתבע.
עיון בהודעות נציבות שירות המדינה מס' עא/7 מיום 28/10/20 מלמד כי מועדי החגים של העדה המוסלמית מחודש 7/2011 אשר בגינם היה אמור לקבל תשלום הינם 5 ימים, לפי הפירוט הבא: חג רמדאן מיום 1/8/11 עד 28/8/11 (תחילת הצום) שהתחיל ביום 1/8/11 - (יום שני) יום אחד, ערב חג הפסקת הצום (ערב עיד אל פטר) שהיה ביום שני 29/8/11 - יום אחד ועיד אל פטר החל מיום 30/8/11 עד 1/9/11 (מיום שלישי עד יום חמישי) - 3 ימים.
ולענין החגים בשנת 2012 - עיון בהודעת שירות נציבות שירות המדינה
מס' עב/2 מיום 17/11/11 ובדיקת תלושי השכר מעלה כי שולם לו בחודש 8/12 תשלום רק בגין 3 ימי חג שהינם של עיד אל פטר ומכאן שהנתבע נותר חייב לו תשלום בגין 7 ימי חג.
ולענין החגים בשנת 2013 שבהם הוא עבד רק חודשיים (ינואר ופברואר) - עין בתלושי שכרו מגלה כי הוא לא קיבל שכר עבור יום הבחירות לכנסת (בחירות שהתקיימו ביום 22/1/13) וכן לא קיבל תשלום על יום הולדת הנביא (שחל ביום חמישי 24/1/13) ומכאן שהנתבע נותר חייב לו תשלום בין יומיים .
הנתבע טען:
הם לא עבדו בימי חג של העדה המוסלמית אליה הם משתייכים.
התובע לא הוכיח כי לא קיבל תשלום בגין החגים לטענת הנתבע.

דיון והכרעה
הנתבע טען כי התובע קיבל דמי חגים וכי הוא לא הוכיח שלא קיבלם אלא שעיון בתלושי השכר מלמד כי התשלום היחיד שקיבל התובע בגין דמי חגים היה תשלום בגין שלושה ימי חג ששולמו לו בחודש 8/12. לפיכך ובשים לב לטענות התובע ולתקופה שלא התיישנה הרינו מחייבות את הנתבע לשלם לו סכום של 4,050 ₪ וזאת בהתאם לח ישוב שערך התובע בתצהירו (להבדיל מהחישוב שנערך בכתב התביעה ובסיכומי התובע בהם לא היתה התייחסות לתקופה שהתיישנה ).

11. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה?
לטענת התובע מאחר והנתבע הודה כי לא הפקיד עבורו כספים לקרן פנסיה הרי שיש לחייבו לשלם לו סכום של 6,482 ₪ וזאת בשים לב לשכר שהרוויח בתקופת עבודתו אצלו.
לטענת הנתבע יש לדחות רכיב זה של התביעה גם מאחר והוא התיישן, גם מכח סעיף 4(7) לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיית חובה 2011 שהרי התובע עבד אצלו בטרם הגיע לגיל 21 וגם מאחר שמי שהיה אחראי על ביצוע ההפקדות לפנסיה היה אביו של התובע שניהל את עסקו של הנתבע.

דיון והכרעה
במסגרת הדיון המוקדם אשר התקיים אצל כבוד הרשם ציין ב"כ הנתבע כי:" אין מחלוקת שצו ההרחבה בענף הבניין חל על העסקתו של התובע " (עמ' 2 שורה 19 לפרוטוקול הדיון המוקדם) ומכאן שהסתמכות הנתבע על צו ההרחבה לפנסיית חובה אינה במקומה .
לפיכך והואיל ובהתאם לצו ההרחבה החל על יחסי העבודה שבין הצדדים, הוא צו ההרחבה בענף הבנייה, היה מחוייב הנתבע להפקיד עבור התובע כחלק מעסיק , מהיום הראשון לעבודתו, בלי קשר לשאלת גילו, 12% משכרו (6% לפיצויים +6 לתגמולים). כאשר אין חולק כי הנתבע לא הפקיד כספים אלו עבור התובע לפיכך והואיל ואין רלוונטיות לשאלה האם אביו של התובע הוא שהיה אחראי לנושא זה הרי שבשים לב לתקופה שלא התיישנה (התקופה שלאחר יום 5/12/11) וכן בשים לב ל שכרו של התובע כפי שהוא מופיע בתלושי שכרו הרינו קובעות כי על הנתבע לשלם לו סכום של 4,841 ₪ בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה (6% תגמולים).

12. האם זכאי התובע לשכר בגין ארבעת החודשים 11/12-2/13?
התובע טוען כי הנתבע טרם שילם לו את שכרו בגין ארבעת חודשי עבודתו האחרונים אצלו, בסכום כולל של 30,141 ₪.
הנתבע טען כי:
יש לדחות רכיב זה של התביעה הואיל ולא יעלה על הדעת שמקום שעובד לא מקבל שכרו הוא ממשיך לעבוד ואף ממתין כחמש וחצי שנים בטרם מגיש תביעתו בגין אי תשלום משכורות אלו.
כי מי שהיה אחראי על תשלום משכורות, במזומן, לתובע כמו לשאר העובדים בעסק היה אביו של התובע והוא אינו יודע:"דבר וחצי דבר על התשלומים שקיבל אותם לידיו התובע ואביו" (סעיף 3 לתצהיר הנתבע).

דיון והכרעה
בהתאם לפסיקה, וכפי שצויין גם בעמ' 13 לפסק הדין שניתן בהליך בעניינו של אב התובע, נטל ההוכחה להוכיח תשלום שכר עבודה, מוטל על כתפי המעסיק, דבר אשר לא נעשה על ידי הנתבע אשר בדיון המוקדם אף הודה כי אין בידיו מסמכים נוספים לאלו שצירף לכתב הגנתו (אשר ביניהם אין הוכחה לתשלום המשכורות הנ"ל). אלא שבמקרה זה בדומה ל אשר נקבע בעניינו של אב התובע, לא ניתן להתעלם מהתפקיד הדומיננטי אותו מילא האחרון בעסקו של הנתבע, כפי שהעיד גם מר ראשד בסעיף 7 לתצהירו:"הנני מצהיר שאביו של התובע...בעצמו היה מגיע למשרדי, מוסר מסמכים וחומר הנה"ח..מוסר נתוני ופרטי עובדים.." וכן בסעיף 9 לתצהירו:"..אביו של התובע נהג להגיע בעצמו למשרדי..והוא בעצמו שילם לי שכר טרחתי ומסר לי שיקים לתשלום מע"מ...".

כן לא ניתן להתעלם מהתשובה התמוהה שהשיב התובע עת נשאל, במסגרת חקירתו הנגדית:"טוב. חודש ראשון אתה לא מקבל משכורת..מה עשית" והוא השיב:" לא עשיתי כלום, המשכתי בעבודה" (עמ' 15 שורות 18-21 לפרוטוקול).
וכן התקשינו להתעלם שנתן בהמשך חקירתו הנגדית, באותו ענין:
ש. החודש השני שלא קיבלת משכורת מה עשית?
ת: גם לא עשיתי כלום המשכתי לעבוד.
ש: המשכת לעבוד כאילו באותה משרה?
ת: כן.
ש: טוב, מתי פנית פעם ראשונה לדוד שלך לבקש ממנו את המשכורות שלך?
ת: בוא נגיד הייתי בחודש הראשון הייתי אומר לו הוא מתעלם ממתעלם מתעלם, הבוא נגיד בסוף חודש שתיים נתתי לו מכתב מצד העורך דין שאני מבקש את המשכורות שלי ומה שמגיע אליי והוא התעלם, נתתי לו מכתב ביד.
ש: אז בחודש ראשון ביקשת ממנו שישלם לך?
ת: אז יפה בוא נגיד היה לו חתונה, היה לו חתונה לבת שלו אומר לי המצב קצת קשה, המתנתי, בוא נגיד זה לא מפריע לי אם אני לא מקבל חודש חודשיים שלוש.
ש: מתי פנית אליו בכתב?
ת: מתי שהוא פיטר אותך.
ש: מתי הוא פיטר אותך?
..." (עמ' 16 שו רות 8-23 לפרוטוקול)
במסגרת ההליך בעניינו של אב התובע קבע בית הדין, על סמך העדויות שנשמעו שם, כי הסכסוך בין הנתבע לבין אב התובע החל לאחר חודש 12/12 ולכן ולאחר הבאת ציטוט חלקים מעדותו של התובע נקבע שם:"ומשלא היה, בפי התובע, הסבר מניח את הדעת מלבד "לא זוכר" כיצד יתכן כי חשב את משכורות הפועלים והלך לבנק ומשך כספי המשכורות מהבנק וכל העובדים קיבלו מלבדו,. מדובר בגרסה שלא הרשימה אותי במהימנותה ו/או בסבירותה ולכן איני מקבלת אותה ובהתאם לכך דוחה את תביעת התובע לקבלת שכר החודשים 11/12 ו- 12/12" (עמ' 13 שורות 14-18 לפסק הדין שניתן בהליך בעניינו של אב התובע).
כזכור, אב התובע לא העיד לפנינו בהליך כאן ותצהירו נמשך מהתיק, בנסיבות אלו אנו סבורות שבדומה לאשר נקבע בעניינו של אב התובע נכון יהיה לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע לשכר החודשים 11/12 ו - 11/12 וכך אנו עושות.

בכל הנוגע לחודשים 1/13 ו - 2/13 וחרף הזמן שחלף מאז היו אמורות להשתלם לתובע משכורות אלו ועד שהגיש את תביעתו, הגענו לכלל מסקנה, בדומה לאשר נקבע בהליך בעניינו של אב התובע ולפיו בחודשים הנ"ל לא שילם האחרון את שכר העובדים וכן בשים לב לאשר השיב שם מר ראשד עת נשאל:" "למה ביטלת את התלושים של חודש 2/13 של התובע?" השיב : " הגיע אלי התובע בתחילת 3/13 וביקש להנפיק תלושים עבור העובדים ועבורו. זאת בהתייחס לחודשים 1/13 ו- 2/13. יומיים אחרי זה הגיע הנתבע כדי להכין תלושים אז אמרתי לו שהתובע כבר הגיע והכין אותם. אז אמר לי שהתובע סיים את העבודה בחודש 12/12 ואין לו זכות שיגיע אלי ולא יבקש ממני כלום ושלא אעשה לו כלום. אז הראיתי לו את התלושים שהנפיק ואז הוא אמר לי שבחודש ינואר ופברואר 13 התובע בכלל לא עבד, הוא ביקש שאבטל את התלושים ולקח את כל שאר החומר, שילם את המיסים ויצא". (עמ' 62 שורות 10-17 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות בהליך בעניינו של אב התובע ), כי גם פה, בהעדר הוכחה מצידו של הנתבע כי שילם לתובע את שכר החודשים 1/13 ו - 2/13 ובשים לב לשלב ש בו היה הסכסוך שבין משפחות הצדדים, יש לקבוע כי לתובע לא שולם שכר עבודה עבור החודשים ינואר ובפברואר ולכן והואיל וקבענו כי הוא סיים את עבודתו אצל הנתבע בסוף חודש 2/13 , הרי שהוא זכאי לשכר עבודה בגין חודשיים אלו, בהתאם לתלושי השכר בגינם ולכן הרינו מחייבות את הנתבע לשלם לו סכום של 8,640 ₪ ברוטו בגין כל אחד משני החודשים הנ"ל אלו ובסה"כ סכום של 17,280 ₪ (ברוטו).

13. האם התובע זכאים לפיצוי בגין "הפרת חוזה עבודה"?
במסגרת כתב תביעתו המקורי טען התובע, תחת הסעיף של "הפרת חוזה עבודה" כי הנתבע רמס את זכויותיו ועשה ככל העולה על רוחו ובניגוד למוסכם ולכן ועל רקע "ההפרות הקשות של הנתבע" יש לחייבו לשלם לו "פיצוי ראוי והולם לפי שיקול דעתו של בית הדין".
במסגרת כתב תביעתו המתוקן הותיר התובע טענותיו בגין "הפרת חוזה עבודה" על כנן אלא שבמקום להעמיד רכיב זה של התביעה לשיקול דעתו של בית הדין הוא העמידו על סכום של 10,000 ₪ כאשר על אותם דברים חזר גם בתצהירו.
במסגרת סיכומיו שינה התובע את כותרת רכיב זה של תביעתו עת טען לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, כאשר בגוף הסעיף חזר על הטענות שהעלה בכתבי תביעתו ובתצהירו אך גם הוסיף התייחסות לחוק הודעה לעובד תוך שהוא מבסס את זכאותו לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ גם על הפרת חוק זה.
הנתבע, הכחיש בכתב הגנתו את תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה עבודה בטענה כי אין בסיס משפטי לרכיב זה וכן חזר על טענה זו במסגרת סיכומיו.

דיון והכרעה
במקרה שלפנינו ובהינתן הדרך בה בחר התובע לנסח רכיב זה של תביעתו בכתבי תביעתו ובתצהירו, בצירוף העובדה שרק בסיכומיו הרחיבו לסוגיית אי מתן הודעה לעובד, בצירוף תפקידו הדומיננטי של אב התובע בעסקו של הנתבע ובהתאם לכך תרומתו לצורת העסקת התובע ובצירוף הזמן הרב שחלף מאז סיים התובע את עבודתו אצל הנתבע ועד שהגיש את תביעתו הובילה אותנו למסקנה כי אין מקום לחייב את הנתבע בדבר בגין רכיב זה.

14. לסיכום-
לנוכח כל האמור לעיל ומ שוויתר התובע על תביעתו לפידיון חופשה שנתית (עמ' 3 סעיף ג.(ו) לסיכומיו) ושמדחינו את תביעתו לתשלום שכר החודשים 11/12 ו - 12/12 וכן משדחינו את תביעתו לקבלת פיצוי בשל הפרת חוזה העבודה הרינו מחייב ות את הנתבע לשלם לו את הסכומים הבאים:
סכום של 11,160 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
סכום של 6,298 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
סכום של 3,204 ₪ בגין דמי הבראה.
סכום של 4,050 ₪ בגין דמי חגים.
סכום של 4,841 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
סכום של 17,280 בגין שכר עבודה לחודשים ינואר ופברואר 2013.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/13 ועד לתשלום המלא בפועל.

15. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בשים לב לתוצאה אליה הגענו ותוך שהבאנו בחשבון גם את השיהוי שנקט התובע בהגשת תביעתו הרינו מח ייבות את הנתבע לשלם לו גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 400 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 3,600 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

16. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז בשבט תשפ"א, (9 בפברואר 2021 ) בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

גב' אורנה כבירי
נציגת ציבור (מעסיקים)