הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ד"מ 41423-12-19

לפני: כב ' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא
נציג ציבור (עובדים): מר אלי אבוטבול
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
אוסיד והדאן
ע"י ב"כ: עו"ד וליד עומרי
-
הנתבעת
אבטיחי נג'אר שיווק בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד נביל שחאדה ואח'

פסק דין

1. התובע עבד בחקלאות בשירות הנתבעת, הגיש תביעה בה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים שונים בגין תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה , דמי חגים, מענק שנתי, דמי כלכלה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות והחזר הוצאות נסיעה .

2. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי עבד בשירות הנתבעת במשך 22 חודשים, החל מיום 1/12/2017 ועד למועד פיטוריו שלא כדין בחודש 09/2019.
עוד טען התובע כי עבד בשירות הנתבעת במקומות שונים , בממוצע 21 ימי עבודה בחודש , משך כל תקופת ההעסקה כאשר עבד מדי יום, החל משעה 6:00 בבוקר ועד לשעה 14:00 ובס ה"כ 8 שעות עבודה.
חרף מתכונת עבודה זו, הנתבעת בחרה במסגרת תלושי השכר שהונפקו, דרך המת"ש , לציין מספר ימי עבודה הנופלים בהרבה מימי העבודה בפועל.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי התובע החל לעבוד בשירות הנתבעת ממחצית חודש 12/2017 ועד למחצית הראשונה של חודש 08/2019.
עוד טענה הנתבעת, כי התובע הועסק ב -"לשכת התעסוקה" וכי תשלום שכרו והנפקת תלושי השכר היו דרך שירות התעסוקה וכי ימי עבודתו פורטו במסגרת תלושי השכר.
הנתבעת הוסיפה, כי שכרו של התובע שולם דרך מדור התשלומים של שירות התעסוקה ולא ישירות על ידי הנתבעת.
עוד ציינה הנתבעת כי הסכומים ששולמו לתובע היו בהתאם לחישובים שערך מדור התשלומים.
הנתבעת התייחסה לטענות התובע באשר לתשלום דמי חגים, מענק שנתי ודמי כלכלה, קרן השתלמות ונסיעות.
על טענות הנתבעת בעניינים אלה עוד נעמוד בהמשך.

4. ביום 6/7/2020 התקיים דיון מוקדם .
במסגרת הדיון הגיעו הצדדים למוסכמות שלהלן:
א. התובע החל את עבודתו בשירות הנתבעת ביום 1/12/2017 ועבד עד לחודש 08/2019.
ב. התובע עבד בענף החקלאות כאשר שעות עבודתו היו החל מהשעה 06:00 בבוקר ועד לשעה 14:00.

5. בתום הדיון המוקדם, הצדדים היו אמורים לנהל משא ומתן ב יניהם, אך לא הצליחו להגיע להבנות ולכן, התיק נקבע לשמיעת ראיות.

6. ביום 7/1/2021 נשמעה עדותו של התובע וכן עדותו של נציג הנתבעת, מר אברהים עבד אלכרים (להלן: "מר אברהים"), מי שעבד כמנהל בנתבעת בתקופה הרלוונטית.
בטרם נתייחס ל רכיבי התביעה השונים, נציין כי בעקבות הליך גילוי מסמכים הוגש תצהיר מטעם נציג הנתבעת, מר אברהים , בו הצהיר כי אין בידי הנתבעת דוחות נוכחות בעבור תקופת ההעסקה של התובע, כך גם אין בידי הנתבעת העתק מפנקס שכר, פנקס שעות העבודה ופנקס חופשה שנתית .
באשר להסכם ההעסקה, נטען על ידי מר אברהים, כי התובע סירב לחתום על ההסכם ולכן, לא הוצג כזה.
יחד עם זאת, נציג הנתבעת הפנה בעניין זה לאמור בתלושי השכר שהונפקו על ידי המת" ש.

תקופת ההעסקה, שעות העבודה וימי העבודה

7. מעיון בפרוטוקול הדיון המוקדם, עולה כי הצדדים כבר הסכימו הן באשר לתקו פת עבודתו של התובע אשר החלה ביום 1/12/2017 והסתיימה בחודש 08/2019 וה ן באשר לשעות העבודה מדי יום ביומו , שהיו כאמור החל משעה 06:00 בבוקר ועד לשעה 14:00.
חרף הסכמות אלו, בחרה הנתבעת להעלות טענות שונות תוך כדי ניהול ההליך המתייחסות הן לתקופת העבודה והן למספר שעות העבודה ביום .
באשר לגובה השכר, במסגרת עדותו של נציג הנתבעת, מר אברהים ולשאלת ביה"ד, ציין העד כי התובע השתכר סך של 210 ₪ ליום. (ראו ע' 17 ש' 21).
אלא שבעקבות תשובתו זו, בחר ב"כ הנתבעת להתערב בחקירה הנגדית וציין כי התובע עבד לפי שעות. לפיכך ו בעקבות אמירה זו, ולשאלת בית הדין באשר למספר שעות העבודה, השיב העד כי התובע עבד לפעמים בין 5 ל- 7 שעות ביום וכי שכרו שולם לפי 30 ₪ לשעה. (ראו ע' 18 ש' 1 לפרוטוקול).
מעבר לכך שטענה זו של נציג הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הקודמת, לפיה התובע השתכר סך של 210 ₪ ליום , יש לציין כי מדובר בגרסה הסותרת את ההסכמות שהיו במסגרת הדיון המוקדם עליהן הוסכם.
כמו כן, גרסה זו לא הוזכרה כלל במסגרת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת .
זאת ועוד, כפי שאישר נציג הנתבעת, לתובע לא נמסרה הודעה לעובד בדבר תנאי ההעסקה והטענה שכביכול התובע לא הסכים לחתום על חוזה העסקה, לא נתמכה בראיה כלשהי.
בהקשר זה יש לציין, כי ב התאם לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד, הנתבעת הייתה מחויבת למסור לתובע הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו.
על פי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד, פירוט תנאי העסקה של העובד בהודעה אמור לכלול, בין היתר, עניינים שונים כגון: תאריך תחילת ה עסקה, סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה, מועדי התשלום, אורכו של יום עבודה רגיל, יום המנוחה השבועי וסוגי תשלומים שונים שהמעסיק אמור לשלם לעובד במהלך תקופת העבודה .
לו הנתבעת הייתה ממלאת אחר חובתה כאמור ומוסרת לתובע הודעה לעובד, הרי שלא היינו נדרשים במסגרת פסק דין זה למספר טענות שנטענו על ידי הנתבעת.
בשים לב למחדל הנתבעת בעניין זה, הרי שעל פי סעיף 5 א' לחוק הודעה לעובד, נטל ההוכחה באותם עניינים השנויים במחלוקת, הנמנים בסעיף 2 לחוק, אשר הזכרנו רק חלק מהם לעיל, הוא על הנתבעת, משהתובע העיד במסגרת חקירתו בבית הדין באותם עניינים ועדותו בעניין זה הייתה ברורה, סדורה ולא נפלו בה פגמים .

8. לאור כל האמור לעיל ובשים לב להסכמות מיום 6/7/2020 ובשים לב לעדויות, אנו קובעים כי התובע עבד בשירות הנתבעת החל מיום 1/12/2017 ועד לחודש 08/2019 וכי הוא עבד 8 שעות ביום החל משעה 06:00 בבוקר ועד לשעה 14:00 .כמו כן, אנו קובעים כי שכרו היומי של התובע עמד על 210 ₪ כפי שאישר זאת מר אברהים במהלך עדותו.

9. באשר למספר ימי העבודה מדי חודש בחודשו, התובע כאמור טען כי עבד בממוצע 21 ימי עבודה בחודש .
הנתבעת, לעומת זאת , הפנתה לרישום המופיע במסמכי המת"ש שעותק מהם צורף לכתב התביעה .
התובע הכחיש רישומים אלו וטען כי שכרו שולם לפי ימי העבודה בפועל במזומן על ידי נציג הנתבעת, מר מונתסר (להלן: "מונתסר").

10. בשים לב לגרסאות השונות, נציין כי ניתן היה לפתור מחלוקת זו, לו הייתה הנתבעת מציגה בפני בית הדין כרטיסי נוכחות או רישום כלשהו אודות שעות העבודה, כגון פנקס שעות עבודה.
הנתבעת לא עשתה זאת, חרף חובתה בדין לנהל פנקס שעות עבודה.
יתרה מזו, כפי שכבר ציינו לעיל, העד מטעם הנתבעת הצהיר במסגרת תגובתו לבקשה לגילוי מסמכים, כי אין בידי הנתבעת מסמכים המעידים על שעות העבודה של התובע, כך גם לא פנקס שכר או פנקס שעות נוספות.
חרף האמור בתצהירו של מר אבראהים, במהלך עדותו בבית הדין חלה תפנית בגרסת ו עת אישר קיומם של רישומים בידי הנתבעת המוכיחים מה היו שעות עבודתו של התובע.
כשנשאל נציג הנתבעת, מר אברהים, מדוע לא הגיש רישומים אלו, השיב: "בשביל מה? לא צריך". (ראו ע' 21 ש' 11 ו- 13 לפרוטוקול)
עינינו הרואות, כי נציג הנתבעת בחר לא רק להגיש תצהיר שאינו תואם את המציאות בכל הקשור למסמכים שבידי הנתבעת, אלא שבמהלך הדיון התברר כי ישנם רישומים אודות שעות וימי העבודה, שלא גולו ואף הוסתרו על ידי הנתבעת.

11. בנסיבות אלה, מאחר והנתבעת הפרה את חובתה להציג פנקס שעות עבודה כמתחייב מהוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. ומאחר והנטל בדבר מספר ימי העבודה ושעות העבודה מוטל על הנתבעת שלא מסרה לתובע הודעה לעובד ובהתחשב בגרסה הסדורה והברורה אותה הציג התובע במהלך עדותו ובשים לב לכך ש הנתבעת בחרה שלא להציג במסגרת גילוי המסמכים את פנקס שעות העבודה המהווה ראייה חשובה שיכלה לסתור את גרסתו של התובע, על אף שזה מצוי בחזקתה, אנו קובעים כי יש לראות בתובע כמי שעבד 21 ימי עבודה בחודש כפי שנטען על ידו במסגרת כתב התביעה וכפי שאף חזר על גרסה זו במהלך עדותו בבית הדין .

דמי הבראה

12. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לתשלום בגין 12.83 ימי הבראה וזאת בסך של 4,365 ₪ (12.83 כפול 378 ₪ כפול 90% חלקיות משרה) .
הנתבעת בחרה במסגרת כתב ההגנה שלא להתייחס במפורש לתשלום בגין דמי הבראה.
יחד עם זאת, במסגרת הדיון המוקדם טען ב"כ הנתבעת כי בכוונתו לפנות ללשכת התעסוקה אשר מסרה לו כי הכל שולם וכי הוא ימציא אישורים נדרשים המוכיחים כי התובע קיבל תשלום בגין מלוא דמי הבראה.

13. במהלך ישיבת ההוכחות, התובע לא נשאל אודות תשלום דמי ההבראה ובפירוט שהוגש מטעם המת"ש לא מצאנו כי התובע קיבל תשלום כלשהו בגין רכיב זה.
בסיכומיה בחרה הנתבעת לזנוח את טענותיה בכל הקשור לדמי הבראה .

14. לפיכך, מאחר ונטל מוטל על הנתבעת להוכיח כי שילמה לתובע בגין דמי הבראה ובשים לב לכך שהנתבעת לא עמדה בנטל זה, הרי שיש לחייבה בתשלום דמי הבראה.
בהתחשב בתקופת ההעסקה של התובע שעמדה על 21 חודשי ם ובשים לב לאמור בסעיף 32 לצו ההרחבה בענף החקלאות , הרי שהתובע זכאי לתשלום בגין 12 ימי הבראה.
מאחר וקבענו כי התובע עבד מדי חודש בממוצע כ- 21 ימי עבודה , הרי שאכן עסקינן בעובד שהועסק לפי 90% משרה.
אי לכך ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת , אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום בגין דמי הבראה בסך של 4,082 ₪.

תמורת הודעה מוקדמת

15. התובע ביקש במסגרת כתב התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת וזאת לאחר שטען כי התפטר מעבודתו בעקבות כך שהנתבעת פגעה בזכויותיו המגיעות לו מכוח משפט המגן בעבודה, כאשר הפגיעה הייתה במשך רוב תקופת העסקתו .
התובע טען כי הפגיעה באה לידי ביטוי , בין היתר , בתשלום שכרו לא במועד וזאת חרף התראות שונות אשר נתן לנתבע ת לצורך תיקון "העוולות".
משלא נענה ולא הייתה ברירה, הודיע התובע כי הוא מתפטר מעבודתו.

16. במסגרת עדותו בבית הדין, התובע ציין כי רק בחודשי ים האחרונים לעבודתו הוא לא היה קיבל את מלוא שכרו וכי במהלך תקופת ההעסקה "הכל היה בסדר" (ראו ע' 10 ש' 19).
יחד עם זאת, הוסיף התובע במהלך עדותו כי הנתבעת הייתה מעסיקה אותו בשעות נוספות מבלי ששולמה לו תמורה כלשהי.
עוד ציין התובע, כי פנה לנציג הנתבעת ושאל מדוע מספר ימי העבודה הרשומים בתלושי השכר אינם משקפים את ימי העבודה בפועל וכי נענה על ידי נציג הנתבעת : "זה מה שיש" (ראו ע' 8 ש' 15).
לכן בעקבות תשובה זו שקיבל, הודיע התובע כי בכוונתו לסיים את עבודתו ולכן נציג הנתבעת הודיע לו כי הוא יועסק עד לסוף השבוע וכי בתום אותו שבוע אין עוד צורך שיגיע לעבודה.

17. חרף הגרסה שהועלתה על ידי התובע, נציג הנתבעת טען כי התובע נתקבל לעבודה על ידי עובד בשם מונתסר, כאשר אותו מונתסר היה מגייס את העובדים, קולט אותם לעבודה ואף מסיע אותם עד למחסום , לרבות התובע .
במסגרת חקירתו הראשית, העד מר אברהים לא התייחס כלל לנסיבות סיום ההעסקה של התובע ו לא נשאל בעניין זה.
לפיכך, אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הקשור לנסיבות סיום העסקה , לרבות עדותו לפיה, מועד סיום העסקה היה בהסכמה של שני הצדדים וזאת בעקבות טענות אתן העלה התובע.

18. מאחר ואין חולק כי התובע התפטר מעבודתו כפי שאף ציין זאת בסעיף 8 לכתב התביעה , הרי שלא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת.
מעבר לנדרש, נציין כי בפתח הדיון שהתקיים ביום 7/1/2021 ביקש ב"כ הנתבעת לחייב את התובע בתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת או לקזז מכל סכום שמגיע לתובע, ח לף הודעה מוקדמת, אך לא מצאנו כאמור מקום להיעתר לטענות בעניין זה . שכן, על פי עדותו של התובע היה זה נציג הנתבעת שסיכם עם התובע כי עבודתו תסתיים בסוף השבוע .
לכן יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו כמפורט בעדותו של התובע.
זאת ועוד. הנתבעת לא העלתה טענ ה זו במסגרת כתב ההגנה ודי בכך על מנת שלא להידרש לטענת הנתבעת בעניין ז ה.

דמי חגים

19. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי ל- 10 ימי חג בשנה, ובשים לב לתקופת ההעסקה טען ל- 18.33 ימי חג.
התובע הוסיף כי שולמו לו בגין 3 ימי חג ולכן הנתבעת נותרה חייבת לו תשלום בגין 15.33 ימי חג השווים לסך של 3,214 ₪.
במסגרת כתב ההגנה, הנתבעת טענה כי שילמה לתובע בעבור ימי חג כמפורט בתלושי השכר וכי התובע קיבל תשלום בגין ימי חג של דת האיסלאם וכך גם בגין ימי החג במועדי ישראל כאשר המעבר היה סגור.

20. במסגרת ישיבת ההוכחות, התובע שב וטען כי לא שו למו לו בגין מלוא ימי החג המגיעים לו .
עוד טען התובע, כי ככל שהמעבר היה פתוח אזי הוא היה עובד וכי בחגי המוסלמים הוא בחר לחגוג את היום הראשון של החג ואילו ביתר ימי החג , הוא הגיע לעבודה ועבד כרגיל ובגין ימים אלו אף שולם לו שכר עבודה רגיל.
העד מטעם הנתבעת, מר אברהים, ציין כי במועדי ישראל העובדים לא עבדו, כך גם בחגי האיסלאם וכי בגין ימים אלו שולם לתובע תשלום בגין דמי חגים . (ראו ע' 16 ש' 20 לפרוטוקול).
עוד הוסיף מר אברהים, כי את החגים של המוסלמים, התובע היה מקבל במזומן ביד .
בסיכומיה, טענה הנתבעת כי בשנת 2018 שולם לתובע בגין חג אלאדחא וחג אל פיטר שנפלו בימי שישי ושבת וזאת על אף שהנתבעת לא מחויבת לעשות זאת ולכן, למעשה לתובע שולם "בחסד" במהלך שנה זו בגין ימי חג.
עוד טענה הנתבעת, כי התובע חייב להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חגים בגין כל אחד מהחגים ולפרט אילו ימים נפלו ביום המנוחה השבועי ואילו לא.
התובע, לעומת זאת , טען בסיכומיו כי לא קיבל מהנתבעת תשלום כלשהו מלבד אותה יומית. מעבר לכך, ביקש התובע לפסוק את הסכומים שפורטו בכתב התביעה שלא שולמו לו.

21. בהתאם לסעיף 28 לצו ההרחבה בענף החקלאות , כל עובד יומי אמור לקבל שכר של יום עבודה רגיל בעבור חופשת חגים , כאשר עובד אמור לקבל תשלום בגין 10 ימי חג, לרבות חגים החלים בשבת.
מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל תשלום בסך של 612 ₪ בגין שלושה ימי חג במהלך חודש 06/2018.
כמו כן, התובע קיבל תשלום בגין 4 ימי חג בסך של 850 ₪ במהלך תלוש שכר חודש 08/2018.
יוצא אפוא כי מתלושי השכר של התובע ניתן ללמוד כי שולמו לו בעבור 7 ימי חג . מאחר ולטענת התובע הוא זכאי בגין תקופת העבודה ל- 18.33 ימי חג ובשים לב לכך כי שולמו לתובע בגין 7 ימים, הרי שלכאורה התובע זכאי לתשלום בגין 11.33 ימי חג.
יחד עם זאת, כפי שהתובע אישר במהלך עדותו, הרי שבמהלך ימי החג, למעט היום הראשון של החג, בחר הוא לעבוד ועל כן קיבל תשלום בגין ימים אלו.
כעיקרון, עובד זכאי לתשלום נוסף בגין ימי חג ככל שהוכח כי העבודה בימי החג נכפתה עליו, מה שלא נטען בעניינינו.
זאת ועוד, התובע לא פירט אילו ימי חג חגג בביתו ו באילו ימי חג בחר לעבוד.
כמו כן, התובע לא פירט את מועדי החגים.
אם לא די בכל אלה, במסגרת כתב התביעה טען התובע כי שולמו לו בגין 3 ימי חג בלבד. חרף זאת, במהלך עדותו בחר התובע להכחיש טענה זו ואף הגדיל וטען כי גם את התשלום בגין חודש 08/2018 והמתייחס ל-4 ימי חג, גם הוא לא שולם.
מעבר לכך, יש לציין כי בניגוד לאמור בתלושי השכר בהם צוין כי שולמו תשלומים בגין דמי חגים, טען התובע כי על היום הראשון של החג , אותו לא עבד, הוא היה מקבל תשלום בגין יום זה כאילו עבד יום עבודה רגיל.
יוצא אפוא כי אף לגרסתו של התובע, היו חגים שונים שבגינם קיבל תשלום מבלי שפירט אותם.
טענת התובע כי עבד ביתר ימי החג למעט היום הראשון ושבגינם קיבל תשלום רגיל, מעלה תהיות שכן אין המדובר בעובד יחיד, אלא בקבוצה של עובדים שלא היה ברור מדוע לא ניצלו את ימי החג על מנת לחגוג עם בני ביתם . אי לכך ובשים לב לסתירות שמצאנו בגרסת התובע בעניין זה, לא מצאנו מקום לפסוק לתובע תשלום בגין דמי חגים .
על כן, דין התביעה בעניין זה להידחות.

מענק שנתי ודמי כלכלה

22. התובע טען בכתב התביעה כי בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, הוא אמור לקבל 4 שקלים בכל יום עבודה כמענק שנתי ועוד 4 שקלים ב כל יום עבודה כדמי כלכלה, קרי 8 שקלים בעבור כל יום.
התובע טען כי עבד 462 ימי עבודה ולכן הוא זכאי לתשלום בסך של 3,696 ₪.
הנתבעת הכחישה במסגרת כתב ההגנה את טענות התובע בעניין זה, תוך שהפנתה לתלושי השכר ולסכומים המפורטים בהם .
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7/1/2021, טען ב"כ הנתבעת כי התובע קיבל תשלום בסך של 4 ₪ ליום.
עוד נטען כי הנתבעת סיפקה לתובע כלכלה בעין.

23. במסגרת עדותו, ציין נציג הנתבעת כי הוא היה מביא לכלל הפועלים, כולל התובע "אוכל" (ראו ע' 17 ש' 6).
יחד עם זאת, בהמשך עדותו, אישר העד כי לא כל יום הם היו מספקים כלכלה בעין.

24. בנסיבות אלו, מאחר ובתלוש השכר לא מצאנו תשלום כלשהו בגין דמי כלכלה ובגין מענק שנתי ולאור האמור בסעי פים 36 ו-37 לצו ההרחבה ובשים לב לכך כי הנתבעת לא פירטה בגין אילו ימים סיפקה כלכלה בעין ובאילו לא, אנו מקבלים את התביעה בעניין זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע מענק שנתי ודמי כלכלה בגין 441 ימי עבודה (זאת בהתחשב בתקופת העבודה המוסכמת). יוצא אפוא כי התובע זכאי לסך של 3,528 ₪ בגין דמי כלכלה ומענק שנתי .

החזר הוצאות נסיעה

25. התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעת לא הייתה מסיעה אותו מביתו ועד למחסום וכן מהמחסום ועד לביתו חזרה .
התובע טען כי החזר הוצאות הנסיעה עומד על 10 ₪ בעבור כל יום עבודה .
על גרסה זו חזר התובע במהלך עדותו בבית הדין.

26. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי היה עובד מטעמה בשם מונתסר שעדיין מועסק בשירותה בימים אלה, שהיה מסיע את התובע מביתו ועד למחסום ומהמחסום לביתו חזרה .
הנתבעת אף דאגה להקליט שיחה שניהלה איתו בבוקר הדיון, אותה בחרה להשמיע לתובע במהלך ישיבת ההוכחות .
חרף זאת, הנתבעת לא זימנה את מר מונתסר שעדיין עובד בשירותיה למתן עדות , ללא כל הסבר.
עוד עלה במהלך ישיבת ההוכחות כפי שאישר זאת העד מטעם הנתבעת, מר אברהים, כי תשלום בגין נסיעות הייתה הנתבעת משלמת למר מונתסר שגם היה מחלק את השכר לכלל העובדים.
העד, מר אברהים, לא היה משלם לתובע תשלום כלשהו בגין החזר הוצאות נסיעה וכי הכל התבצע באמצעות מר מונתסר , אותו בחרה הנתבעת כאמור שלא לזמן למתן עדות.

27. לאור האמור לעיל, מאחר והנתבעת לא מסרה לתובע הודעה לעובד שאמורה לכלול פירוט באשר לגובה התשלום בגין החזר הוצאות נסיעה ומאחר והנתבעת בחרה שלא לזמ ן את מר מונתסר, שלטענתה הסיע את התובע לעבודה מביתו למחסום ומהמחסום חזרה לביתו מדי יום, ומאחר ולא מצאנו סתירות בגרסתו של התובע במהלך עדותו אשר שב, חזר וטען כי שילם מכיסו הפרטי בגין החזר הוצאות נסיעה ובשים לב לכך כי התעריף שנתבע על ידי התובע הינו בגדר תעריף סביר העומד על 5 ₪ לכל כיוון , אנו מקבלים את התביעה בעניין זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה בסך של 4,410 ₪ (10 ₪ כפול 441 ימי עבודה).

פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות

28. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום בגין הפרשה לקרן השתלמות בשיעור של 1% משכרו היומי, סכום שאמור להיות מועבר לקרן ההשתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הסכום ש ולם לתובע באמצעות מדור תשלומים.

29. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה, אין לנו אלא להפנות לסעיף 38 לצו ההרחבה בענף החקלאות .
על פי הוראות הסעיף הנ"ל, המעסיק אמור להפריש לקרן הביטוח 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת של העובד לטובת קרן ההשתלמות והמלגות לפועלים חקלאיים .
עיון בסעיף האמור מעלה כי אין המדובר בקרן השתלמות אישית שבה נעשה חיסכון אישי לזכות העובד, אלא לקרן כללית שמטרתה לדאוג, בין היתר, להשתלמויות.
בהינתן האמור לעיל, אין התובע זכאי לתשלום פיצוי בשיעור הכספים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידי הנתבעת לאותה קרן.
מעבר לכך, יש לציין כי התובע בחר במסגרת כתב התביעה לא להפנות לסעיף ספציפי בצו ההרחבה המעניק לו פיצוי כלשהו בגין אי הפרשה לקרן השתלמות.
אי לכך, דין התביעה בעניין זה להידחות.

סיכום

30. לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

א. סך של 4,082 ₪ בגין דמי הבראה.
ב. סך של 3,528 ₪ בגין מענק שנתי ודמי כלכלה.
ג. סך של 4,410 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה.

על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלעיל, בהמחאה לפקודת ב"כ התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.12.19 ועד למועד התשלום בפועל.

31. התביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים וקרן השתלמות נדחית.

32. כמו כן, על הנתבעת לשלם לב"כ התובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

33. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"א, (04 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי אבוטבול
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט, סגן הנשיא

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור מעסיקים