הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ד"ט 17724-05-20

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס

התובעת
התאחדות התעשיינים בישראל
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור
-
הנתבעת
אר. אס. אל. אלקטרוניקה בע"מ ח.פ. 520037458
ע"י ב"כ עו"ד אורלי ספר-סחייק

פסק דין (משלים)

1. בתאריך 22/8/11 ניתן פסק דין בתיק ד"ט 3308-09, בסופו קבע ביה"ד, בין היתר, כי על הנתבעת מוטלת החובה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני בהתאם לתקנה 1 (ב) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז - 1977 (להלן:"התקנות") וכי בהתאם לתקנה 3 (11) על הנתבעת חלות התקנות ולכן הורה לה למסור לתובעת את הפרטים בנוגע למפעלה בהתאם לתקנה 4 לתקנות " וזאת בתוך 90 יום מהיום וכדי לאפשר את חישוב דמי הטיפול שיהיה על התובעת לשלם לנתבעת".

2. הנתבעת הגישה לבית הדין הארצי ערעור על פסק דין זה, אשר נדון במסגרת ע"ע 46177-09-11 (להלן:"ההליך בארצי"), ואשר הוכרע בתאריך 27/4/20 ביחד עם ערעור נוסף שהוגש בקשר להליך שהתקיים בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.

3. במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי בקשר לפסק הדין שניתן ביום 22/8/11 בתיק ד"ט 3308-09, הוא הורה כך:
"בפסק הדין מושא הערעור הראשון בית הדין האזורי לא קבע כל ממצא בסוגיות העובדתיות. בהתייחסו לתמהיל העובדים בשורות המערערת ציין, מתוך טעות משפטית, כי אין משמעות לחלוקת העובדים, אך בהיבט העובדתי ציין, מבלי לנמק, כי "לא השתכנענו כי הנתבעת עצמה אינה עוסקת גם בייצור". בנסיבות אלה, ומשנשמעו בפני בית הדין האזורי עדויות על מהות פעילות המערערת, אנו מוצאים לנכון להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לצורך קביעת ממצאים עובדתיים על בסיס העדויות שנשמעו בפניו וחומר הראיות שהוצג והסקת המסקנות המשפטיות בשים לב לקביעותינו לעיל ולנטל המוטל על המשיבה " (ההדגשה בקו תחתון אינה במקור. א.י.)

וכך קבע ביה"ד הארצי בסעיף "סוף דבר":
"הערעור הראשון (ע"ע 46177-09-11) - מתקבל בכל הנוגע לטענות החברה בדבר השתייכותהּ הענפית, באופן כזה שההליך יוחזר לבית הדין האזורי לשם השלמת הבירור העובדתי ומתן הנמקה בסוגיה זו".

4. בשים לב לקביעותיו הנ"ל של ביה"ד הארצי, ניתנה ביום 10/5/20 החלטה, כאן, במסגרתה צויין, בין היתר , כך:
"1. ראשית תשומת לב הצדדים לכך כי ביום 27/4/20 ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי בערעור על פסק הדין שניתן כאן, ביום 22/8/11 במסגרת תיק דט. 3308/09 (להלן:"התיק הישן").
2. שנית תשומת לב הצדדים לכך כי הואיל וחלפו שנים רבות מאז ניתן פסק הדין כאן והואיל והוא ניתן בטרם תקופת "נט-המשפט", נאלצה מזכירות בית הדין לפתוח תיק חדש לשם יישום פסק דינו של בית הדין הארצי בקשר לפסה"ד שניתן כאן בתיק הישן, כאמור לעיל.
מספר התיק העדכני הוא ד"ט 17724-05-20, כמצויין בכותרת של החלטה זאת, כאשר לתיק אלקטרוני עדכני זה, סרקה המזכירות את כל שמצאה מהתיק הישן.
3. במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע, ביחס לפסק הדין שניתן בתיק הישן כך:
"...."
וכך קבע בסעיף "סוף דבר":
"..."
4. הנה כי כן, המתווה בו צריך בית הדין לפעול כדי לקיים את פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע, במפורש בפסק דינו של האחרון, כאשר ברור, למשל, כי אין מקום לחזור ולשמוע עדויות אלא שמטעמי זהירות ובטרם ייגש ביה"ד לפעול בהתאם לפסק הדין, ניתנת לצדדים שהות בת 14 ימים להגיש הודעה (עדיף משותפת), האם לטעמם יש מקום לאפשר להם להגיש סיכומים קצרים בסוגיה בה נדרש בית הדין כאן להשלים את פסק דינו.
5. כמובן שאם הצדדים יגיעו להסכמות אשר ייתרו את הצורך בהשלמת פסק הדין, הם בהחלטה מוזמנים להגיש, בתוך המועד הנקוב לעיל, הודעה משותפת מתאימה, אשר במידת הצורך ובמידת האפשר ישמח ביה"ד ליתן לה תוקף של פסק דין משלים או אחר.
6. למעקב מזכירות.

5. בתאריך 24/5/20 התייחסה הנתבעת להחלטה הנ"ל והודיעה כי לטעמה יש מקום לאפשר לה להגיש סיכומים בסוגיה בה נדרש ביה"ד להכריע בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי.

6. בתאריך 26/5/20 הודיעה התובעת כי היא מסכימה להליך של הגשת סיכומים מכל צד וביה"ד נתן את ההחלטה הבאה:"בזיקה להחלטה מיום 10/5/20, בהמשך להחלטה מיום 24/5/20 ובשים לב להודעתה התובעת הריני קובעת כי הצדדים יגישו את סיכומיהם, אשר לא יעלו על חמישה עמודים, בסוגיה בה נדרש ביה"ד להשלים את פסק דינו (הכל בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי) לפי הסדר הבא: התובעת בתוך 21 יום. הנתבעת בתוך 21 יום מיום שיוגשו סיכומי התובע. ככל שהתובעת תרצה שביה"ד יאפשר לה להתייחס בקצרה לסיכומי הנתבעת, יהיה עליה לבקש זאת כבר במועד בו תגיש את סיכומיה...".

7. בתאריך 17/6/20 הגישה התובעת את סיכומיה, במסגרתם לא ביקשה כי תינתן לה האפשרות להגיב לסיכומי הנתבעת.

8. בתאריך 7/7/20 הגישה הנתבעת את סיכומיה ועת ניגש ביה"ד לכתוב את פסק דינו המשלים התברר לו כי נציגי הציבור שישבו במותב שנתן את פסק הדין המקורי סיימו את כהונתם ולכן ניתנה לצדדים אפשרות להתייחס לענין וזאת במסגרת החלטה מיום 9/9/20, הצדדים הודיעו כי הם מבקשים שביה"ד ייתן את פסק הדין המשלים כדן יחיד ולכן כך ניתן פסק הדין.
9. להלן עיקר טענות ב"כ התובעת כפי שמצאו ביטוי בסיכומיו:
א. בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דינו כי לשכת המסחר חיפה והצפון אינה ארגון מעסיקים וחברות בה אינה פוטרת מעסיק מתשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת.
ב. יחד עם זאת בנוגע לתיק זה הוחזר התיק לבית הדין הנכבד זה לצורך קביעת ממצאים עובדתיים על בסיס העדויות שנשמעו בפניו בכל הנוגע להשתייכות הענפית של הנתבעת.
ג. בית הדין הארצי סבר כי פסק דינו של בית דין זה מיום 22/8/11 (להלן:" פסק הדין") התבסס על תדפיס חברת D&B לפיו הנתבעת עוסקת בייצור, שיווק, יצוא, פיתוח, הייטק , אלא שגם למקרא פסק הדין וגם אם נצלול לעובדות שהוכחו בפני בית דין נכבד זה נראה כי תדפיס D&B היה רק אחת מהראיות (ולא העיקרית שבהן ) עליהן התבסס פסק דינו של בית הדין הנכבד.
ד. ואלו מכלול הראיות שהונחו בפני בית הדין.
*אתר האינטרנט של הנתבעת - הנתבעת עצמה באתר האינטרנט שלה (נספח ב' לתצהיר התובעת) מציינת כי "החברה עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק אלקטרוניקה מתוחכמים לתחומי התעופה והארטילריה". יתרה מכך באתר האינטרנט של החברה היא מצהירה על עצמה כחברה העוסקת בענף התעשייה תחת ענף: חשמל ואלקטרוניקה וכן שבה ומאשרת כי היא עוסקת "בפיתוח, ייצור ושיווק בתחום התעופה האזרחי והצבאי".בהמשך מעידה הנתבעת על עצמה כי היא "פועלת בתחום הפיתוח, תכנון ייצור ושיווק מערכות ומתמקצעת בשלושה ענפי פעילות עיקריים:
מערכות דיאגנוסטיקה ופרוגנוסטיקה לניטור בריאות מכונות סובבות.
מדי מהירות לוע לתותחים.
מערכות בקרה לניטור למנועי כלי טייס ולערכת שרת במטוסים.
*הדוחות לבורסה לניירות ערך - בדוחות לבורסה לניירות ערך שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובעת מציינת הנתבעת כי חתמה על הסכם מסגרת עם חיל אוויר במזרח אסיה לאספקת מערכות בקרה למטוסי קרב בהיקף 3.4 מיליון דולר וכי צבר ההזמנות הנוכחי של החברה אמור לעמוד על 46 מיליון ₪ כאשר מרביתו יסופק ללקוחות החברה במהלך שנת 2009. בהמשך מדווחת הנתבעת על חתימה על הסכם מסגרת על חיל אויר במזרח אסיה לאספקת מערכות בקרה למטוסי קרב בהיקף של 3.4 מיליון דולר וכן הסכם נוסף לאספקת שירותים בגין ציוד בהיקף 260,000 דולר. גם בדוחות לבורסה מציינת הנתבעת כי היא עוסקת בפיתוח וייצור מוצרים כמפורט.
*אישור רוה"ח החברה - באישור רו"ח החברה נספח ג' לתצהיר התובעת עולה כי לפנינו חברה תעשייתית לכל דבר וענין. החברה מעסיקה בתחום הייצור (הכולל כמו כל חברה יצרנית גם שיווק, מנהלים, אבטחת איכות ורכש), 29 עובדים מתוך 65 עובדים. כאשר שאר העובדים הם עובדי הנדסה ופיתוח שגם הם חלק מתהליך הייצור הדורש מהנדסים ומפתחים.
*חברות החברה באיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה - אין מחלוקת בדבר היותה של הנתבעת חברה באיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה (סעיף 11 לתצהיר גרינבלום שלא נסתר). איגוד זה שתקנונו צורף בנספח ג/1 לתצהיר התובעת מייצג את "מגזר התעשייה... פיתוח וייצור מוצרים – עוסקים בעיקר בפיתוח וייצור מוצרי אלקטרוניקה ומידע המבוססים על טכנולוגיות האלקטרוניקה ומדעי המחשב".
*חברות הנתבעת בעבר בהתאחדות התעשיינים - הנתבעת היתה אף בעבר חברה בהתאחדות התעשיינים (התובעת בתיק זה). לענין זה מופנה בית הדין לעדות מנהלת הנתבעת (עמ' 27 שורה 25): "ש. הייתם פעם חברים בהתאחדות התעשיינים? ת. אני חושב שכן... ש. מראה לך מסמך. ת. אני מזהה את החתימות של שני השותפים" - ברור לחלוטין כי הנתבעת שראתה עצמה חברה המשתייכת לענף התעשייה היתה חברה בהתאחדות התעשיינים ואף ממשיכה חברותה באיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה.
*עדות מנהלת הנתבעת - בעדותה אישרה מנהלת הנתבעת כי הנתבעת דווחה לבורסה כי היא "עוסקת בפיתוח ייצור ושיווק מוצרי אלקטרוניקה מתוחכמים" (עמ' 30 שורה 2). עדת הנתבעת אשרה כי ביצעה עסקה עם חילות אויר במזרח אסיה לאספקת מערכת בקרה למטוסי קרב (עמ' 30 שורה 2). עדת הנתבעת גם אישרה כי " אנו מקבלים הזמנה של 500 עד 1,000 מערכות לדוגמא. ברגע שיש אישור טכני של המוצר, אנו פונים במרכז של קבלני המשנה. אנשי היצור שלנו הם הפקחים..." (עמ' 30 שורה 18). עדת הנתבעת מאשרת כי החוזים לאספקת המוצרים מול הלקוח נחתמים על ידי הנתבעת (עמ' 31 שורה 2). עדת הנתבעת מאשרת כי גם כאשר מוצרים מיוצרים על ידי קבלני משנה הרי האחריות חלה על הנתבעת (עמ' 31 שורה 7). עדת הנתבעת מאשרת כי ככל שיש תקלות במוצרים הן מטופלות על ידי הנתבעת מול הלקוחות (עמ' 31 שורה 7). בית הדין מופנה גם לדוגמא לדיווח לבורסה על החוזה עם חיל האוויר במזרח אסיה וכאשר חוזה זה כולל "הסכם מסגרת נוסף לאספקת שירותים בגין הציוד". עדת הנתבעת מאשרת כי הנתבעת נהנתה מהטבות עפ"י חוק עידוד השקעות הון בתעשייה הניתנות כמובן רק למי שמשתייך לענף התעשייה (עמ' 31 שורה 10).
ה. הנה כי כן כל הראיות בתיק זה לרבות אתר האינטרנט של הנתבעת, דיווחים לבורסה, אישור רו"ח מטעמה, חברותה באיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה חברותה לשעבר בהתאחדות התעשיינים, עדות מנהלתה מצביעים על שיוכה לענף התעשייה ומכאן ש תדפיס D&B הווה רק ראיה נוספת למכלול הראיות המוצק.
ו. הסיווג האחיד - גם עפ"י הסיווג האחיד הרי ענף התעשייה כולל את תחום תעשיות הרכיבים האלקטרוניים. ברור שאין לפנינו מקרה של מעסיק שאינו עוסק כלל בייצור אלא במעסיק העוסק בייצור בהיקפים ענקיים כאשר חלק מפעילותו היא גם פעילות פיתוח שאינה מנותקת מתהליך הייצור שכן כל החוזים לאספקת המוצרים נחתמים מול הנתבעת עצמה אשר מתחייבת לאספקת המוצרים וגם לטיפול בתקלות במוצרים אלו. מפעילות הנתבעת נובע הערך המוסף שהיא מקנה לעצמה כאשר היא זו שחותמת על החוזים מול הלקוחות.
ז. גם מצבת העובדים מראה שהנתבעת היא מפעל תעשייתי לכל דבר וענין העוסק בפיתוח, ייצור ושיווק של מוצריה, וכאמור כל החוזים עם הלקוחות נחתמים על ידה והיא אחראית על ייצור גם אם הוא מבוצע בחלקו על ידי קבלני המשנה.
ח. יודגש כי כאשר באישור רוה"ח מצויין כי 36 עובדים עוסקים בהנדסה ופיתוח הרי שכל מפעל יצרני מעסיק מהנדסים שהם חלק מתהליך הייצור ולכן ממילא ברור כי לפנינו מפעל תעשייתי לכל דבר וענין.
ט. אין לשכוח את הוספת ענף התוכנה לצו ההרחבה בענפי המתכת, חשמל ואלקטרוניקה הרי ממילא כל הטענה בדבר "עובדי כפיים" הינה טענת סרק. ענף התוכנה לכשעצמו (אשר אין מחלוקת בדבר הכללתו בצו ההרחבה) הוא ענף שעובדיו הינם אנשי פיתוח ומהנדסים וממילא גם אלו נופלים למצבת העובדים הכלולים בצו ההרחבה.
י. אשר על כן יתבקש בית הדין לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

10. להלן עיקר טענות באת כח הנתבעת כפי שמצאו ביטוי בסיכומיה
א. הנתבעת מעסיקה 65 עובדים.
ב. הנתבעת עוסקת בפיתוח מערכות בקרה וניטור למנועי כלי טייס, מדי מהירות, לוע לתותחים, ומערכות דיאגנוסטיקה ופרוגנוסטיקה לניטור בריאות מנועי כלי טייס, מסוקים ומערכות הנע בכלי טייס בלתי מאוישים (HUMS). במקביל הנתבעת בונה אבי טיפוס לבחינת היתכנות המוצר, במסגרת יחידה קטנה, המעסיקה 4 עובדים בלבד, מתוך 65 עובדי החברה. (ראה אישור רו"ח החברה על מצבת העובדים בחברה נספח ג' לתצהירה של גב' מאשה דגני).
ג. הרוב המכריע של עובדי החברה הם אנשי הפיתוח העוסקים בהנדסה ופיתוח, אלגוריתמים ותוכנה (36 עובדי הנדסה/פיתוח מתוך 65 עובדי החברה), שאר עובדי החברה בתפקיד מזכירות, שיווק, מכירות, הנהלה, הנה"ח וכו'.
ד. עיקר פעילות החברה היא בפיתוח והחלק השולי הוא מתן שירות, עבודות הייצור בפועל מתבצעות על ידי קבלני משנה מחוץ לחצריה של הנתבעת ו/או במיקור חוץ.
ה. החברה עוסקת בפיתוח ולא בייצור של מכשירי בקרה.
ו. לא היתה כוונה להפלות בתקנות הסכמים קיבוצים לטובה את תחום התעשייה והמלאכה לעומת המסחר והשירותים.
ז. מכל מקום אין כל הצדקה לסייג לפטור אשר מיוסד על ידי חלוקה סקטוריאלית ומקנה לתחום התעשייה והמלאכה עדיפות על פני המסחר והשירותים.
ח. בית הדין הארצי סבר כי בית הדין האזורי טעה בסיווג הענפי בו עוסקת החברה, בכך שסיווג את הנתבעת כשייכת לענף התעשייה בעוד שעיקר פעילותה הוא בפיתוח תוכנה והנדסה (מפנה לעמ' 49-51 לפסק הדין).
ט. חומר הגלם של הנתבעת הוא האינטלקט בלבד, עיקר מרכיב התשומות הוא עלויות כח אדם של אנשי פיתוח והנדסה המועסקים בחברה.
י. הייצור היחיד המתקיים בחצרי הנתבעת הוא ייצור דגמי אב טיפוס בלבד, לבדיקת היתכנות המוצר. במוצרים סדרתיים ייצור הרכיבים והרכבת מכלולים מסוימים מתבצעים אצל קבלני משנה, כשאצל הנתבעת מתבצעות אינטגרציה ובדיקות איכות.
יא. הנתבעת עוסקת בענף שלא קיים בו צו הרחבה ועובדיה מועסקים בהסכמים אישיים בלבד, בתנאים גבוהים בהרבה מהקבוע בצו ההרחבה.
יב. יתר על כן, צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה והתוכנה לא חל על הנתבעת גם לפי ההגדרה של "עובד" בצו.
יג. "עובד" בצו ההרחבה הכוונה לעובד ב"עבודת כפיים" (מסגרים, רתכים, פועלי ייצור וכדומה). בעבודת כפיים אין הכוונה למהנדסי תוכנה ופיתוח שהם עיקר עובדיה של הנתבעת (ראה עדותו של גרינברג בעמ' 11 לפרוטוקול, ראה גם בעמ' 15 שורות 3-5) ומכאן עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא פיתוח הנדסי לפיכך אין לסווג אותה כמפעל "תעשייתי" ועובדיה אינם "עובדי כפיים" (ראה עמ' 30 לפרו' ח קירה נגדית של הגב' מאשה דגני שורות 11-30).
יד. משמעות המונח "תעשייה" בפסיקה - מדובר בתעשייה רק כאשר מדובר בפעילות של יצירה יש מאין. כאשר אין להסתמך על הסיווג האחיד מכיוון שלפי דב"ע (נ"ב) 4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין - חברת תריסי חן בע"מ פד"ע כח 137, 140 אין לקבל את הסיווג האחיד. שם חלק מעובדי המשיבה עסקו בהרכבה בבית הלקוח ועובדים אחרים עסקו בעיקר בייצור במפעל, המשיבה עסקה גם בייצור להרכבה עצמית וגם בייצור בבתים קיימים. המשיבה לא היתה חברה בהתאחדות הקבלנים אך היא היתה חברה בהתאחדות בעלי התעשייה, בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי המשיבה אינה עוסקת בענף הבניה אלא בתעשייה כשראה את המפעל כמכלול אחד.
טו. נדמה כי גם אם חלק שולי ומזערי מעובדי הנתבעת, עוסקים בייצור, עדיין, הרוב הגדול של עובדיה משתייך לענף ההי טק ופיתוח תוכנה וחומר הגלם שלה הוא האינטלקט בלבד. כפי שמעידה על כך הגב' מאשה דגני בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 6.3.11 שורות 12-27. כאשר בהקשר זה רלוונטי גם ע"א 798/85 פקיד שומה ירושלים - חברת ניקוב שירותי ירושלים 1979 בע"מ פד"י מ"ב (4) 162, מבחן המפעל התעשייתי ופעילות הי יצור דורשים כי יתגשמו תהליכי ייצור תעשייתיים משמעותיים ויתממשו פעולות ייצור ממשיות, יצירת יש חדש במהותו. כן בדבע נ"ו 3-272 עוף טנא תעשיות ירושלים - מואסי מוחמד , אחת הטענות בערעור היו כי במקום להסתמך על הסיווג יש להסתמך על מבחן מהותי, כלומר האם עיקר עבודתה של המערערת הוא בתעשייה אם לאו, במיוחד משום שבמקרה דנן קיים ספק אמיתי בענין תחולתו של צו ההרחבה.
טז. שימוש בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, כפי הנהוג, עדיף שייעשה שימוש במבחן מהותי שהוא: מהו עיקרי עבודתה של הנתבעת, האם הוא בתעשייה אם לא?
יז. קיימת פסיקה בה נקבע כי עבודות שנחשבות בד"כ לייצור, כגון אריזה, לא יחשבו לכאלה כאשר מדובר במפעל בענף שאינו מענף התעשיה, או במפעל שעיקר עיסוקו אינו תעשייתי - כמו במקרה שלנו (ראה פס"ד עב"ל 630/05 יפית עיני - המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 20394/97 פזית מלכה - המוסד לביטוח לאומי (פורסמו בנבו), כאשר - המאגר המשפטי הישראלי. כאשר בעב"ל 630/05, קבע ביה"ד הארצי כי המערערת עבדה בחברת " מחלף מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ, אשר כשמה כן היא - החברה המספקת שירותים לוגיסטיים לחברות תעשייתיות שונות, עיקר ייעודה של החברה הינו פעילות אחסנה, ניהול ומלאי והפצה.
החברה עו סקת בשירותים לוגיסטיים ללקוחות בעיקר ליבואנים, הכוונה לעשות שירות מיקור חוץ שמשחרר את היבואן מהחזקת מחסנים וניהול המלאי שלו וההפצה שלו... החברה לא היתה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא חויבה במס ארגון להתאחדות התעשיינים."בית הדין הארצי קבע כי, כשבאים לבחון האם חברה הינה "מפעל תעשייתי" יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידה לרשותנו כגון: סיווג אחיד של ענפי הכלכלה, ראה דב"ע ל"ו 5-6. מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי , פד"ע ח' 321, 326 - . בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי מדובר בחברה שעיקר עיסוקה הינו באחסון סחורה ובמן שירותים לחברות יצרניות. חברה שאין תכליתה ייצור מוצר אלא אחסונו, איסופו לאריזה והפצתו, ומשאלו פני הדברים, סממני החברה מובילים למסקנה שאין מדובר בחברת תעשייה.
מאחר ובפסק דין יפית עיני הגיע בית הדין הארצי הגיע למסקנה שאין מדובר בחברת תעשיה, הוא לא ראה לנכון לזכות את יפית עיני במענק עבודה מועדפת.
יח. במקרה שלנו עיקר עיסוקה של הנתבעת, הוא פיתוח הנדסי ולפיכך אין לסווג אותה כמפעל "תעשייתי" ועובדיה אינם "עובדי כפיים". על משקל קל וחומר כשהעבודה שמבוצעת אינה ייצור כגון: פיתוח הנדסי. במפעל שעיקר עיסוקו אינו בתעשייה אלא בענף ההיי טק, כמו במקרה זה, אין מקום להחיל את צווי ההרחבה על הנתבעת.
יט. לפיכך, יש להכריז כי עיקר עיסוקה של החברה אינו בענף התעשייה ומשום כך לא חלים עליה צווי ההרחבה הענפים עליהם מסתמכת התובעת כבסיס המשפטי לחיוב הנתבעת בדמי טיפול, וכמקור להגשת התביעה לתשלום דמי טיפול.
כ. במקרה זה קיים ספק אמיתי בדבר צו ההרחבה ויש לבדוק את מהות עיסוקו של המעסיק, מאחר והסיווג האחיד אינו "שרביט קסם".
כא. הנטל להוכיח כי מעסיק נמנה עם ענף מסוים לצורך תחולת צו ההרחבה מוטל על כתפי התובעת ולענין זה ראו - ד"ט ת"א 4604-05 התאחדות התעשיינים - מדינול בע"מ , שם נקבע כי יש לתת את המשקל הרב ביותר לשאלה מה היא הפעילות העיקרית של המעסיק. במסגרת זו על התובעת להוכיח את תחום עיסוקו העיקרי של המפעל, עוד נקבע כי כאשר קיים ספק בענין תחולת צו הרחבה יש לתת משקל לפעילות העיקרית במפעל המעסיק.
כב. סיווג אחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו ראיה עצמאית לצורך סיווג עבודות בקטגוריה זו או אחרת, העיקר הוא מה מבוצע בשטח. במקרה זה, הנתבעת עוסקת בפיתוח טכנולוגי בלבד.
כג. בפסק הדין שניתן כאן, התעלם בית הדין מהעובדה שאם יש תקלות במוצרים הנתבעת שולחת מומחה תוכן שהוא בד"כ ד"ר למדעי המחשב, מדובר בענין של תוכנה, תרשימי זרימה ואלגוריתמים. (ראה עדותה של הגב' מאשה דגני בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 6-15). כאשר המומחה של הנתבעת מגלה תקלות, מאחר ומדובר בתקלות תקשורת אז הנתבעת משנה את ההוראות בתיק המוצר, כשקבלני המשנה הם שמתקנים את התקלה, על פי ההוראות והשרטוט. (ראה עדותה של הגב' מאשה דגני בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 10-13).
כד. בהתייחס לסיכומי התובעת יש לציין את הדברים הבאים:
*מחקירת נציג התובעת ומהראיות שהובאו עולה כי התובעת אינה יודעת, וודאי שלא מכלי ראשון, במה עוסקת הנתבעת. בהמשך גם התובעת מודה כי הנתבעת עוסקת, גם לשיטתה, במחקר ופיתוח כאדר המוצר עצמו מיוצר על ידי גורמים אחרים (במיקור חוץ, או על ידי קבלני משנה).
*הנתבעת עוסקת במחקר ופיתוח ואינה עוסקת בייצור בעצמה היא אחראית לקניין הרוחני שמוטמע במערכות החומרה שמיוצרות על ידי אחרים, בענף אלקטרוניקה לתעופה. טענות אלה מקבלות חיזוק בחקירתה הנגדית של הגב' דגני. כאשר באתר הבורסה מאייה מצוין שהחברה שייכת לענף ההייטק - טכנולוגיה בטחונית.
*בראיות שהביאה התובעת מתוך פרסומים מסחריים כולל אתר האינטרנט של נתבעת, היא מתעלמת מההבדלים הברורים בין מותג שיווקי ובין פעולה המתבצעת בתאגיד המסוים, שהיא הנתבעת ואישיותה המשפטית המסוימת. העובדה שלעיני הדיוט קיים "מוצר" שמיוצר על ידי הנתבעת אין משמעותה כי הדבר נכון גם מבחינה משפטית.
*במקרה שיצרן מייצר את מוצריו באמצעות אחר, לא ניתן לראות בו כמי שחייב בדמי טיפול ארגוני. ראה ד"ט (ת"א 22263-08-10 התאחדות התעשיינים נ' וואנפאת' נטוורס בע"מ).
*גרסתה של הנתבעת כי היא אינה עוסקת בייצור וכי הייצור מתבצע על ידי קבלני משנה, לא נסתרה ומשכך, הנתבעת מפעל תעשייתי המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור הרכבה או שירות.
*הנתבעת היא חברת הייטק העוסקת במחקר ופיתוח, שיווק ומכירה של טכנולוגיות מתקדמות ו עיקר עיסוקה אינו בייצור תעשייתי, כאשר המרכיב העיקרי בפעילותה הוא מחקר ופיתוח של הטכנולוגיות הייחודיות למטוסים.
*ענף התוכנה עבר שינויים מהותיים ולא הרי חברה, העוסקת בפיתוח והוצאה לאור של תוכנה כי הרי חברה העוסקת גם בפיתוח תוכנות אלו ואחרות כחלק מטכנולוגיה כוללת - כפי שעושה הנתבעת. אין די בהסכמים וצווים, הם צריכים להיות רלוונטיים למועד התביעה.
*אין ללמוד, מהטענה שהנתבעת מקבלת הטבות מכוח חוק לעידוד השקעות הון כי מדובר במפעל תעשייתי. דווקא חוק עידוד השקעות הון בא לתמוך בחברות מו"פ (מחקר ופיתוח) או מפעל טכנולוגי מועדף על חשבון התעשייה המסורתית אותה מייצגת התובעת.
*אשר לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף בתעשיה 2006 המתייחס באופן ספציפי לענפי אלקטרוניקה, התוכנה הביוטכנולוגית, תקשורת, אופטיקה ואלקטרואופטיקה, יש לפרש את הצו לפי תוכנו ותכליתו כחל על מפעלים ומוקדי ייצור ולא על חברות מו"פ. ראה ד"ט 23634-03-17 (ירושלים) השופט עמיצור איתם התאחדות התעשיינים - מובילאי טכנולוגיות ראייה בע"מ .
כה. הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלמ"ס אינו ראיה עצמאית לצורך סיווג עבודות בקטגוריה זו או אחרת, העיקר הוא מה מבוצע בשטח, במקרה שלנו התובעת עוסקת בפיתוח בלבד.
כו. סיווג הנתבעת כשייכת לענף התעשיה על ידי התובעת, בטעות יסודו בעוד שעיקר פעילותה הוא בפיתוח תוכנה והנדסה.
כז. הנתבעת לא עונה להגדרת המונח "מפעל" הקבוע בסעיף 1 לצו ההרחבה. "כל מפעל בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או שירות".
כח. העובדה שרוב עובדי הנתבעת 36 מתוך 65 (בהתאם לאישור רו"ח, נספח ג' לתצהיר הגב' מאשה דגני) עוסקים הנדסה ופיתוח, צריך להביא לכך שהנתבעת לא תשויך לענף התעשיה.
כט. הנתבעת מייצרת אבי טיפוס בלבד שמטרתם לבחון את הליך הפיתוח של המוצר הסופי, הייצור עצמו נעשה באמצעות קבלני משנה ו/או מיקור חוץ ואם יש תקלות במוצרים, הנתבעת שולחת מומחה תוכן שהוא בד"כ ד"ר למדעי המחשב.
ל. חומר הגלם של הנתבעת הוא השכל, מדובר בפיתוח מערכות בקרה למטוסים וכלים צבאיים כשפעילותה היא פיתוח תוכנה ואלגוריתמים.
השאלה העולה במקרה זה היא האם פיתוח מהווה חלק מהגדרת המונח "תעשייה" בהסכם קיבוצי? על מנת לתת מענה לשאלה זו יש לשים לב לעובדה כי אין היום יותר מקום להבחנה בין מעסיקים המשתייכים לסיווג ענפי לענפי התעשיה והמלאכה לעומת אלה המשתייכים לענפי המסחר והשירותים.
לא. מהשימוש הנרחב בסיווג ענפי הכלכלה עולה הצורך לבחון מענה מעת לעת את מבנה קטגוריות הסיווג, את הגדרותיהן וכן את עקרונות היסוד של הסיווג מאחר ובמהלך השנים חלות התפתחויות כלכליות והתפתחות של שירותים ושל פעילויות חדשות וכן שינויים בצרכי המחקר לנתונים המסווגים על פי ענפים מצד המשתמשים.
לב. מה עוד שאנו חיים בעולם דינמי עם התפתחות טכנולוגית בקצב מסחרר שצריך שיקבל ביטוי גם בסיווג. כתוצאה מכך, יש צורך בשינוי צורת הארגון של הענפים, בהוספת ענפים חדשים, בהשמטת ענפים ישנים ובראיה מחודשת של ענפים קיימים בפרספקטיבה של החידושים בעולם הטכנולוגי והחזון והיעדים העומדים בפני החברות והארגונים הכלכליים במציאות הכלכלית של היום שיש בה מרחב גם לרשת האינטרנט, לחוכמת ההמונים שיש לה השפעה גם על ההחלטות ותהליך קבלת ההחלטות של כל אחד ואחד מאיתנו ושל כולנו כארגונים, מדינות וחברות.
לג. ישנו גם הצורך לאיזון בין עיקרון הרצף לבין הצורך במהדורת ISIC (international standard isic classification of all economic activiries) רלוונטית המשקפת את השינויים המצטברים במבנה הכלכלה ובדפוסי הייצור ברחבי העולם. לפיכך, מתעורר הצורך בקטגוריות נפרדות למגוון ענפים, במיוחד ענפי ההיי טק, הלואו-טק והרובוטיקה ותחומי המחקר והפיתוח אליהם משתייכת המערערת.
לד. עקב הוספת סדרים חדשים המשקפים נכונה מגמות כלכליות עכשוויות, בעקבות התפתחות בשיטות העסקיות, שילוב של טכנולוגיות חדשות והשימוש בתעשיות חדשות והן על ידי פירוט נוסף בתתי ענפים קרי הוספת תתי ענפים, פיתוח וחידוש תתי ענפים קיימים.
לה. בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תחת הסיווג של M שירותים מקצועיים, מדעים וטכניים, נמצא סיווג 72 מחקר מדעי ופיתוח בסיווג 7210 מחקר ופיתוח בהנדסה ובמדעי הטבע כולל. מחקר/פיתוח בהנדסה ובטכנולוגיה. יוצא אפוא, כי לפי הסיווג האחיד פעולות החברה הנתבעת תסווג כמחקר ופיתוח ולא תחת הסיווג תעשיה. לפי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מפעל מסווג כיחידה שלמה על כל פעילויותיה.
לו. הפעילות הכלכלית של המפעל נקבעת על פי הפעילות שממנה נובע הערך המוסף הגבוה ביותר שלה ובהיעדר נתון זה, נקבעת הפעילות העיקרית לפי הפעילות שממנה נובע הפדיון המירבי ואופי כח האדם המירבי המוקדש לפעילות כלשהי.
לז. אצל הנתבעת הפיתוח הוא עיקר עיסוקה, הקניין הרוחני הוא זה המקנה לחברה את ערכה המוסף וממנו נובע הפדיון המירבי שלה, וכח העבודה העיקרי שלה הוא האינטלקט של עובדיה. המבחן שיש לאמץ הוא לא מבחן הסיווג הענפי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכפי שפורט לעיל הוא מוגבל לכשעצמו ומדדה אחר המציאות הכלכלית והפיזית בשטח. המבחן שיש לאמץ הוא המבחן המהותי: דהיינו מהו עיקר עיסוקה של הנתבעת, האם הוא בתעשיה או לא?
לח. הנתבעת עוסקת בפיתוח של מערכות בקרה למטוסים צבאיים וכלים באיים וכלל טנקים ומערכות ירי כשעבודת הייצור בפועל מתבצעת על ידי קבלני משנה הנמצאים מחוץ לחצרי הנתבעת, ו/או במיקור חוץ. עיקר עיסוקה של המערערת הוא בפיתוח מערכות בקרה, ולפיכך אין לסווגה כ"תעשייה" אלא כעוסקת בתחום המחקר והפיתוח ולכן צו ההרחבה אינו חל עליה, ומכאן שהיא גם אינה חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת.
לט. קובץ הסיווג של הלמ"ס אינו ראיה עצמאית, אלא אמצעי עזר נוסף לסיווג פעילות הענפית של מעסיק. במסגרת בחינה זו אין מקום לבחון באופן טכני פורמלי את פעילותו של מעסיק ביחס לסיווג האחיד אלא יש להסתייע בו בכדי לבחון בחינה מהותית את פעילות המעסיק. ראה בר"ע 31443-03-16 א.מ.י אוזן בנייה בע"מ - אורן אברהם (2016). עב"ל (ארצי) 20165/97 מנביץ - המוסד לביטוח לאומי (2000).
מ. על מנת שמעסיק יסווג כחלק מענף התעשייה עליו לעסוק בפעילות ייצורית, אם המעסיק אינו עוסק בייצור (כמו במקרה שלנו שהייצור נעשה על ידי קבלני משנה או במיקור חוץ) אין לסווג אותו כחלק מענף התעשייה. גם מקום בו יש פעילות מעורבת של מעסיק יש לבחון, כפי שנפסק לא אחת, מהי פעילותו העיקרית ראה ע"ע (ארצי) 18/9 אפרימי - עבד לעיל (2000).
מא. בחינת הפעילות העיקרית תתבצע בין השאר "בשים לב להרכב כוח האדם" (קרי, לפילוח העובדים) אצל אותו מעסיק (מפנה לאישור רו"ח הנתבעת). ראה דב"ע (ארצי) נג/3-125 שרר - רהיטי דימור (1993).
מב. בית הדין הארצי מצא לנכון להחזיר את הדיון לביה"ד כאן לצורך קביעת ממצאים עובדתיים על בסיס העדויות וחומר הראיות שהוצגו והסקת המסקנות המשפטיות, בשים לב לקביעות בית הדין הארצי והנטל המוטל על התובעת.
מג. מכל הנימוקים שפורטו לעיל מתבקש בית הדין לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה שהנתבעת משתייכת לענף התעשיה ולכן מתבקש ביה"ד לדחות את התביעה ולקבוע כי עיקר עיסוקה של הנתבעת אינו ייצור ו/או תעשייה אלא תכנון הנדסי ופיתוח וכי לא חל עליה צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף המתכת, ולבטל את חיובה לשלם את דמי הטיפול הנתבעת ממנה לשנים 2002-2008 בכתב התביעה. כן מתבקש ביה"ד לחייב את התובעת להשיב לנתבעת את התשלום שקיבלה ממנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד ליום ההשבה בפועל ובתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת בצירוף מע"מ כחוק.

11. דיון והכרעה
במסגרת סעיף 79 לפסק הדין של ביה"ד הארצי נקבע כך:
"אשר לערעור הראשון (הכוונה לערעור המתייחס לפסק הדין שניתן כאן.א.י), בית הדין האזורי קבע נכונה כי הנטל להוכיח כי מעסיק נמנה עם ענף מסוים לצורך תחולתו של צו הרחבה, מוטל על הטוען לכך וכי בבירור שאלה זו יש לתת את המשקל הרב ביותר לשאלה מה היא הפעילות העיקרית של המעסיק. שאלה זו, הוסיף וקבע בית הדין האזורי, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית וקובץ הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה המוצא על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: קובץ הסיווג) מהווה ראיה משמעותית לסיווג פעילותו של המעסיק. לגופו של עניין קבע בית הדין האזורי כי "לא ניתן לקבוע כי הנתבעת אינה משתייכת לענף התעשייה" (עמוד 14 לפסק הדין), וכי בטענות החברה לפיהן היא עוסקת בפיתוח מוצרים ולא בייצורם המתבצע על ידי קבלני משנה וכי מרבית עובדיה עוסקים בהנדסה ובפיתוח ורק מיעוטם עובדי כפיים אין "כדי לשנות את הדברים". בית הדין האזורי נתן משקל לתדפיס של חברת B&D לפיו הנתבעת עוסקת ב"ייצור, שיווק, ייצוא, פיתוח, הייטק" ובפרסומים דומים נוספים מהם למד כי החברה פועלת בענף של מוצרי אלקטרוניקה לתעופה וקבע כי היא משתייכת לתעשיית הרכיבים האלקטרוניים בפרט ולענף התעשייה בכלל.

במסגרת סעיף 80 וסעיף 81 לפסק דינו של ביה"ד הארצי הוא קבע כי:
אין בידנו לקבל את מסקנתו של בית הדין האזורי. כפי שציין בית הדין האזורי הנטל להוכיח את חלותו של צו ההרחבה חל על הטוען ואין די בכך שלא ניתן לקבוע כי המעסיק אינו משתייך לענף התעשייה. כך גם אינה יכולה לעמוד הקביעה לפיה יש ליתן משקל לתדפיס של חברה מסחרית (B&D) - שלא הוצג על ידי עורכו. מכל מקום, עיון בקובץ הסיווג מלמד כי לצד תת ענף 2610, המסווג כחלק מענף התעשייה, החל על "ייצור רכיבים ולוחות אלקטרוניים", מופיע בקובץ הסיווג האחיד תת ענף 7201 המוגדר כ"מרכזי מחקר ופיתוח". בדברי ההסבר לענף ראשי 72, המהווה חלק מענף שירותים מקצועיים, מדעים וטכניים (סדר M), נכתב כי מסווגות בו בין היתר חברות העוסקות ב"פיתוח ניסויי: ... תוך התנסות מעשית, במטרה לייצר חומרים, מכשירים ומוצרים חדשים, לאמץ תהליכים, מערכות ושירותים חדשים ...
יתר על כן, קובץ הסיווג אינו ראיה עצמאית כי אם אמצעי עזר נוסף לסיווג פעילותו הענפית של מעסיק. במסגרת בחינה זו אין מקום לבחון באופן טכני-פורמליסטי את פעילותו של מעסיק ביחס לסיווג האחיד אלא יש להסתייע בו בכדי לבחון בחינה מהותית של פעילות המעסיק (ראו למשל: בר"ע (ארצי) 31443-03-16 א.מ.י אוזן בנייה בע"מ - אורן אברהם (2016); עב"ל (ארצי) 20165/97‏ מנביץ -המוסד לביטוח לאומי‏ (2000)).
נעיר כי על מנת שמעסיק יסווג כחלק מענף התעשייה עליו לעסוק בפעילות ייצורית. אם המעסיק אינו עוסק כלל בייצור אין לסווגו כחלק מענף התעשייה. ומקום בו נמצא כי פעילות המעסיק מעורבת יש לבחון, כפי שנפסק לא אחת, מה היא פעילותו העיקרית (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 18/9 אפרימי – עבד לעיל (2000)). קובץ הסיווג אף מפנה ל"פעילות שממנה נובע הערך המוסף (value added) הגבוה ביותר שלו" (קובץ הסיווג לשנת 2011, ע' 18). בחינת הפעילות העיקרית תתבצע בין השאר "בשים לב להרכב כוח האדם" אצל אותו מעסיק (ראו: דב"ע (ארצי) נג/3-125 שרר - רהיטי דימור (1993)).

ובסעיף 92 לפסק דינו של בית הדין הארצי, כפי שצויין קודם לכן, הוא קבע ביחס לפסק הדין שניתן כאן כי:"..בית הדין האזורי לא קבע כל ממצא בסוגיות העובדתיות. בהתייחסו לתמהיל העובדים בשורות המערערת ציין, מתוך טעות משפטית, כי אין משמעות לחלוקת העובדים, אך בהיבט העובדתי ציין, מבלי לנמק, כי "לא השתכנענו כי הנתבעת עצמה אינה עוסקת גם בייצור". בנסיבות אלה, ומשנשמעו בפני בית הדין האזורי עדויות על מהות פעילות המערערת, אנו מוצאים לנכון להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לצורך קביעת ממצאים עובדתיים על בסיס העדויות שנשמעו בפניו וחומר הראיות שהוצג והסקת המסקנות המשפטיות בשים לב לקביעותינו לעיל ולנטל המוטל על המשיבה".

בהתחשב בכל הקביעות וההנחיות הנ"ל יש לבחון את חומר הראיות והעדויות שהונח לפני בית הדין כאן במסגרת תיק ד"ט 3308-09.
תמהיל העובדים
במסגרת סעיף 6.2 לתצהירה של גב' מאשה דגני היא הצהירה כי:"הרוב המכריע של עובדי החברה הם אנשי הפיתוח העוסקים בהנדסה ופיתוח אלגוריתמים ותוכנה", כאשר להוכחת הצהרתה זו היא צירפה אישור רו"ח של הנתבעת (נספח ג' לתצהירה) בו נרשמו הנתונים הבאים: מחלקת שיווק - יש 3 עובדים; מחלקת מנהלה יש 6 עובדים; מחלקת ייצור ומחסן יש 12 עובדים, מחלקת הנדסה ופיתוח יש 36 עובדים; מחלקת אבטחת איכות יש 4 עובדים ומחלקת רכז יש 4 עובדים, כלומר מתוך 65 עובדי הנתבעת (ובהתעלם מארבעה עובדים זמניים שנכללו בדיווח לביטוח לאומי מחודש 9/09 ולא נכללו בפירוט הנ"ל) 36 עובדים עוסקים בהנדסה ובפיתוח.
התובעת, מנגד, לא הביאה ראיות אחרות לאשר הביאה הנתבעת בקשר לתמהיל עובדיה, כאשר במסגרת סעיף 10(ג) לתצהירו של עד התובעת - מר אלי גרינבלום , הוא מפנה לאותו נספח ג' לתצהירה של הגב' דגני, תוך שהוא נותן לו פרשנות אחרת, אשר לא מוכיחה שהאמור בתצהירה של גב' דגני בקשר לכך שרוב עובדי הנתבעת אינם עובד בייצור ול כן הריני קובע ת כי רוב עובדי הנתבעת אינם עובדים בייצור.

מהי פעילותה העיקרית של הנתבעת?
גב' מאשה דגני העידה, במסגרת חקירתה הנגדית כי הנתבעת הינה "חברה שמתעסקת בפיתוח ברמה בין עשרת הרמות הגבוהות בעולם בפיתוח מערכות בקרה לכלים מוטסים, מסוקים מזל"טים וכו'. אנו נותנים את כל שירותנו לכל צבאות העולם. אנו עוסקים בפיתוח ומייצרים דגם, שניים שלושה, שנקרא אבי טיפוס. לוקחים את האב טיפוס נוסעים ל 16– F לדוגמא, ובוחנים אם אב הטיפוס שלנו נכון. אחרי שקיבלנו את אישור קבוצת הטכנאים שם, אנו מקבלים הזמנה של 500 עד 1,000 מערכות לדוגמא. ברגע שיש אישור טכני על המוצר, אנו פונים במכרזים של קבלני משנה, הזולים יותר מאשר אנו והם מייצרים לנו את הקופסאות. אנשי הייצור שלנו הם הפקחים, מבקרים ושם מסתיים הייצור שלנו. לדוגמא יש לנו חברת קבלני משנה בארה"ב, אנו שולחים נציג מטעמנו שיגור בארה"ב שלושה חודשים כדי לבחון את פס הייצור ששם מיוצר האב טיפוס והם מקבלים תיק מוצר, תיק שרטוט. שם מסתיים כל נושא הייצור שלנו. זה כל הייצור. יש לנו איש או שניים המקימים את אותו אב טיפוס לפי דרישות המערכת, כאשר העד מטעם התובעת דיבר על פלסטיקה זה אפילו העליב אותי כי הטכנולוגיה שלנו היא ברמה מאוד גובהה" (עמ' 30 שורות 13-26 לפרוטוקול. כן העידה גב' דגני כי:"חומר הגלם העיקרי שלנו הוא השכל" (עמ' 30 שורה 27 לפרוטוקול). גב' דגני הודתה כי הנתבעת היא שחותמת על אספקת המוצרים מול הלקוח, כולל המוצרים שיוצרו על ידי קבלני המשנה ואף ציינה שהנתבעת היא שאחראית עליהם וכן הסבירה שאם יש תקלות במוצרים הם "שולחים את מומחה התוכן שהוא בד"כ ד"ר כי זה הכל ענין של תוכנה, תרשימי זרימה, אלגוריטמים" (עמ' 31 שורות 4-9 לפרוטוקול) כן הבהירה גב' דגני כי מי שמתקן בפועל את התקלות שעולות הם קבלני המשנה (עמ' 31 שורות 11-12 לפרוטוקול).
חשוב לציין כי כל גרסתה הנ"ל של גב' דגני לא נסתרה, לרבות העובדה שמי שמייצר את המוצרים שהנתבעת מפתחת ומי שמתקן את התקלות שמתגלות בהם הם קבלני משנה, כאשר העובדה שהנתבעת בונה אבי טיפוס במסגרת יחידה המעסיקה 4 עובדים, שהם כאמור מיעוט בהתייחס ל - 65 עובדיה, אינה יכולה להפוך אותה למי שעיקר עיסוקה בייצור אבי טיפוס ו/או ביצור המוצרים שהיא מפתחת.

בד"ט 22263-08-10 התאחדות התעשיינים בישראל - וואנפאת' נטוורקס בע"מ (פסק דין מיום 27/8/12) טענה התובעת כי צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה (נוסח משולב) חל על הנתבעת כמו גם צו ההרחבה בענף המתכת והחשמל האלקטרוניקה והתוכנה מיום 30.5.89 הדן בתעריפי שכר, אלא שביה"ד קבע, בהתייחס לעדותו של עד הנתבעת שם אשר לכך שהנתבעת אינה עוסקת בייצור וכי הייצור שלה מתבצע על ידי קבלני משנה כי:
בנוסח המשולב של צו ההרחבה הוגדר "מפעל" כ"כל מפעל בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או שירות".
גירסתו של עד הנתבעת מר בן הרוש ולפיה, אין הנתבעת עוסקת בייצור והייצור מתבצע באמצעות קבלני משנה, לא נסתרה. משכך, אין הנתבעת מפעל המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור הרכבה או שירות".

קביעה זו יפה לעניינינו בשינויים המתחייבים שכן גם גרסתה של גב' דגני ולפיה הייצור של המוצרים אותם היא מפתחת וגם תיקון התקלות באותם מוצרים, מתבצעים על ידי קבלני משנה, לא נסתרה.
לאמור לעיל יש להוסיף את האמור בסעיף ההגדרות שבצו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה והתוכנה - נוסח משולב (צורף כנספח ד' לתצהיר עד התובעת -להלן:"צו ההרחבה"), המגדיר "עובד" כ:"כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי) כולל נוער עובד .." ואשר ביחס אליו הופנתה אל עד התובעת - מר אלי גרינבלום שאלה:" מפנה אותך..מפנה לצו ההרחבה שצורף כנספח ד', מפנה לדף השני של ההגדרות, אתה רואה בהגדרה של עובד מה כתוב בה. מקריאה לך:"כל עובד העובד עבודת כפיים..." - זו הגדרה של עובד?" והוא השיב:"נכון" (עמ' 11 שורות 3-5 לפרוטוקול) .
למעשה בחינת הגדרת ה"עובד" שבצו ההרחבה - " על עובד העובד עבודת כפיים", והאמור בסוגריים ליד אותה הגדרה (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן.." - מחזקים עוד יותר את הטענה שהצו אינו רלוונטי ואינו חל על מקום עבודה שרוב עובדיו אינם בבחינת עובדי כפיים , כאשר בנקודה זו יצויין כי התובעת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה כי ניתן לכנות מהנדסי פיתוח ותוכנה כעובדי כפיים ו/או כפועלים כאשר הטענה הכללית שהיא העלתה בענין בענין זה אינני מקבלת את טענתה הכללית אשר לכך שמרגע שלצו ההרחבה הוסף ענף התוכנה, ממילא כל הטענה בדבר "עובדי כפיים" הינה טענת סרק.

אך אם לא די בכך הרי שהתובעת גם לא הוכיחה כי הנתבעת עונה להגדרת "מפעל" שבצו ההרחבה, ולפיו מדובר ב - "כל מפעל בענף המתכת..... המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או שירות ", כאשר מנגד הוכיחה הנתבעת, כאמור לעיל, כי רוב עובדיה אינם עובדי כפיים אלא מהנדסי תוכנה ופיתוח ואף הוכיחה באמצעות תצהירה של גב' מאשה דגני על נספחיו וכן באמצעות הדברים שהעידה עדה זו במסגרת חקירתה הנגדית - דברים שלא נסתרו על ידי התובעת , שעיקר פעילותה הוא בפיתוח תוכנה והנדסה, והחלק השולי הוא מתן שירות וכאשר עבודות הייצור בפועל מתבצעות על ידי קבלני משנה מחוץ לחצריה ו/או במיקור חוץ (למעט ייצור דגמי אב טיפוס בלבד) ועוד הוכיחה כי חומר הגלם העיקרי שלה הינו האינטלקט וכאשר עיקר מרכיב התשומות שלה הינו עלויות כח אדם של אנשי פיתוח והנדסה המועסקים אצלה.

בעב"ל 630/05 יפית עיני - המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 20394/97 פזית מלכה המוסד לביטוח לאומי (פורסמו בנבו), נקבע כי עבודות שנחשבות בד"כ לייצור, כגון אריזה, לא יחשבו לכאלה כאשר מדובר במפעל בענף שאינו מענף התעשיה, או במפעל שעיקר עיסוקו אינו תעשייתי. כאשר בעב"ל 630/05, קבע ביה"ד הארצי כי המערערת עבדה בחברת " מחלף מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ, אשר כשמה כן היא - החברה המספקת שירותים לוגיסטיים לחברות תעשייתיות שונות, עיקר ייעודה של החברה הינו פעילות אחסנה, ניהול ומלאי והפצה. החברה עו סקת בשירותים לוגיסטיים ללקוחות בעיקר ליבואנים, הכוונה לעשות שירות מיקור חוץ שמשחרר את היבואן מהחזקת מחסנים וניהול המלאי שלו וההפצה שלו... החברה לא היתה חברה בהתאחדות התעשיינים ולא חויבה במס ארגון להתאחדות התעשיינים."בית הדין הארצי קבע כי, כשבאים לבחון האם חברה הינה "מפעל תעשייתי" יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלחי יד וענפי כלכלה העמידה לרשותנו כגון: סיווג אחיד של ענפי הכלכלה, ראה דב"ע ל"ו 5-6. מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי , פד"ע ח' 321, 326 - . בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי מדובר בחברה שעיקר עיסוקה הינו באחסון סחורה ובמן שירותים לחברות יצרניות. חברה שאין תכליתה ייצור מוצר אלא אחסונו, איסופו לאריזה והפצתו, ומשאלו פני הדברים, סממני החברה מובילים למסקנה שאין מדובר בחברת תעשייה. מאחר ובפסק דין יפית עיני הגיע בית הדין הארצי הגיע למסקנה שאין מדובר בחברת תעשיה, הוא לא ראה לנכון לזכות את יפית עיני במענק עבודה מועדפת ובהקבלה לכך מצאתי כי במקרה שלפניי הואיל ועיקר עיסוקה של הנתבעת הוא פיתוח הנדסי , הרי שאין מקום לסווגה כמפעל "תעשייתי" ובהתאם לכך אין מקום לקבוע כי עובדיה הינם "עובדי כפיים" ובהתאם לכך יש לקבוע, כ פי שביקשה הנתבעת כי עיקר עיסוקה אינו בענף התעשייה ומשום כך לא חלים עליה צווי ההרחבה הענפ יים עליהם ביססה התובעת, משפטית, את תביעתה לחיוב הנתבעת בדמי טיפול, וכמקור להגשת התביעה לתשלום דמי טיפול.

לנוכח כל שהתברר אשר לעיקר עיסוקה של הנתבעת ואשר לתמהיל עובדיה, מצאתי ממש בטענתה כי לא היה זה נכון לתת משקל רב כל כך לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הואיל ואין הוא ראיה עצמאית לצורך סיווג עבודות בקטגוריה זו או אחרת, כאשר העיקר הוא הוא מה מבוצע בשטח ו בעניינה של הנתבעת (ולענין זה מופנים הצדדים גם לסעיפים 81 של פסק דינו של ביה"ד הארצי). כפי שהובהר לעיל, התברר כי המדובר בפיתוח טכנ ולוגי של חברת הייטק העוסקת במחקר ופיתוח, שיווק ומכירה של טכנולוגיות מתקדמות ו עיקר עיסוקה אינו בייצור תעשייתי, כאשר המרכיב העיקרי בפעילותה הוא מחקר ופיתוח של הטכנולוגיות הייחודיות למטוסים וכאשר היא אחראית לקניין הרוחני שמוטמע במערכות החומרה שמיוצרות על ידי אחרים, בענף אלקטרוניקה לתעופה. בהקשר זה יש לחזור ולהדגיש כי גרסתה של הנתבעת (ובין היתר בעמ' 31 שורות 6-15 לפרוטוקול) לפיה אם יש תקלות במוצרים שהיא מפתחת הרי שהיא שולחת מומחה תוכן שהוא בד"כ ד"ר למדעי המחשב שכן מדובר בענין של תוכנה, תרשימי זרימה ואלגוריתמים וכאשר במקום שהוא מוצא תקלות והואיל ומדובר בתקלות תקשורת אז ה יא משנה את ההוראות בתיק המוצר, כשקבלני המשנה הם שמתקנים את התקלה, על פי ההוראות והשרטוט (ובענין זה רלוונטית עדותה של הגב' מאשה דגני בעמ' 31 שורות 10-13 לפרוטוקול ), אף היא לא נסתרה.

לנוכח האמור לעיל הריני קובעת גם כי לא די בראיות שהביאה התובעת מתוך פרסומים מסחריים כולל אתר האינטרנט הנתבעת, כדי לבסס את טענתה אשר לכך שיש לשייך את הנתבעת לענף התעשייה ו/או כי עיקר עובדיה הינם עובדי כפיים ולפיכך חלים עליה צווי ההרחבה שעמדו בבסיס התביעה, שכן עת שוקלים את הפרסומים הנ"ל, אשר בחלקם נראה שיש אלמנטים שיווקיים, אל מול ההוכחות החד משמעיות שהביאה הנתבעת, לרבות עדותה של גב' דגני, אשר לעיסוקה של החברה, ברי כי יש ליתן משקל מכריע לאחרונים.
עוד יצויין בענין זה כי מקובלת עלי גם טענת הנתבעת לפיה אין ללמוד, מהטענה שהנתבעת מקבלת הטבות מכוח חוק לעידוד השקעות הון כי מדובר במפעל תעשייתי.

ואשר לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף בתעשיה 2006 המתייחס באופן ספציפי לענפי אלקטרוניקה, התוכנה הביוטכנולוגית, תקשורת, אופטיקה ואלקטרואופטיקה, הרי שגם בענין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת ולפיה - יש לפרש את הצו לפי תוכנו ותכליתו כחל על מפעלים ומוקדי ייצור ולא על חברות מחקר ופיתוח.

12. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ולאחר בדיקת הראיות והעדויות על רקע השאלות שהגדיר ביה" ד הארצי בפסק דינו וכן בשים לב בטעם שמצאתי בטענות ב"כ הנתבעת (אשר פורטו בסעיף 10 דלעיל) וחרף האמור בסיכומי ב" כ התובעת (אשר פורטו בסעיף 9 דלעיל), הריני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה כי הנתבעת משתייכת לענף התעשייה ו/או כי עיקר עיסוקה הינו בייצור ו/או בתעשיה, כאשר מנגד הוכיחה הנתבעת כי עיקר עיסוקה הינו תכנון הנדסי ופיתוח וכי רוב עובדיה הינם מהנדסי תוכנה ופיתוח ולכן הריני קובעת כי לא חלים עליהם צווי ההרחבה שעמדו בבסיס תביעה זאת ו/או ההסכם הקיבוצי שבענף המתכת ובהתאם לכך הריני מורה על דחיית התביעה ו כן הריני מבטלת את חיובה לשלם לתובעת את דמי הטיפול שנתבעו ממנה ביחס לשנים 2008-2009 . כן הריני מחייבת את התובעת להשיב לנתבעת את התשלום שקיבלה ממנה, ככל וקיבלה וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.

13. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי הריני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
סכום של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

14. ניתן להגיש ערעור על פסק דין (משלים) זה, לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים , וזאת בתוך 30 יום מ יום קבלתו.

ניתן היום,כ"ז באלול תש"פ, (16 בספטמבר 2020)בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה