הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 7673-02-20

לפני: כב ' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא

נציג ציבור (עובדים): מר סאלם חסן
נציגת ציבור (מע סיקים): גב' איריס קליין

התובע
אליהו אווסקר
ע"י ב"כ: עו"ד שירן רווח
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בליקוי בצוואר (להלן: "הליקוי") ממנו סובל כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע דחה את התביעה להכרה בפגיעה בליקוי במכתבו מיום 26.11.19, מהנימוק כי "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך – כאבי צוואר עם פריצת דיסק צווארי והקרנה לכתפיים ושכם מימין לבין תנאי עבודתך ".

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, והנתבע הגיש שאלונים של התובע ושל מר אופיר תמרי, מנהל העבודה ב מפעל "תמה תעשיות פלסטיק" שבו עבד התובע (להלן - " מר תמרי").

בישיבת ההוכחות מיום 22.9.20 העידו התובע ומר תמרי, וכן הובהר בפנינו כי "הטענה...היא לגבי הצוואר ולא הכתפיים" (עמ' 16 ש' 15 לפרוטוקול).

העובדות

3. התובע, יליד שנת 1978, עבד כעובד ייצור במפעל " תמה תעשיות פלסטיק" (להלן: "המפעל"), וזאת החל מיום 3.12.17. בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע עבד 6 ימים בשבוע 8 שעות ביום.

4. ביום 26.8.19 התובע הגיש לנתב ע תביעה להכרה בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע, כאמור, דחה את תביעתו של התובע.

תמצית טענות הצדדים

5. לטענת התובע, יש לקבל את גרסתו ולקבוע כי התובע הוכיח תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות המספיקה לבחינת הליקוי ממנו סובל על דרך המיקרוטראומה. לגישתו, הוכח כי ביצע ביום עבודה אין ספור פעמים פעולה של הרמה והורדה של הראש, וזאת לצורך שינוע גלילים לצורך אריזה, ולכל הפחות הניח ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל בצוואר לבין תנאי עבודתו.
כמו כן נטען, כי עד ההגנה חזק את גרסתו של התובע בכל הנוגע לצורך להסתכל למעלה וזאת במטרה למדוד את משקל הרשת שאותה הוא אורז. כן נטען, כי עד ההגנה לא היה מנהל המחלקה בה הועסק התובע, כך שעדותו בכל הקשור לדברים ספציפ יים אותם ביצע או לא ביצע התובע, אי נה יכולה להתקבל, שכן עדותו נשענה על השערותיו הפרטיות.

6. לטענת הנתבע, התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בצוואר, ואין המדובר בתנועות חוזר ות ונשנות של הצוואר . התובע ביצע עבודות שונות שדרשו פעולות שונות, ומתיאוריו עלה כי נדרש לעשות פעולה יחידה של הכנסת הידית של המנוף לגלגל, וזאת תוך שימוש בידו הימנית ולא בצוואר. התובע לא נתן כל הסבר הגיוני מדוע היה צריך להרים את הצוואר עם הפעלת המנוף, וטענתו היחידה הייתה שהוא חשש שהכבלים יסתבכו. טענת התובע על כך שהרים את הצוואר פעמים רבות ביום אינה נחוצה לעבודתו ותיאור הפעולה לא עלה בשאלון התובע אלא בשלב מאוחר יותר.
כמו כן נטען, כי גם מעדותו של מר תמרי עלה כי התובע ביצע עבודה מגוונת שאינה מצריכה הרמת ראש, וכי אין המדובר בעדות תיאורטית אלא עדות ממקום העבודה.

המחלוקת

7. השאלה הטעונה הכרעה , האם יש באופי העבודה המתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה תשתית עובדתית להכיר בליקוי בעמוד שידרה צווארי ממנו הוא סובל, כנובע מתנאי עבודתו, המצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותו ליקוי לבין תנאי עבודתו.

המסגרת הנורמטיבית

8. על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 – פגיעה בעבודה היא תאונה או מחלת מקצוע, " מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עבל 454/06 רחל ברוך - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.2.2007, טרם פורסם).

"יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538).

"לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, ניתן ביום 02.11.99, פד"ע לה 523).

כן נקבע כי במקום בו פעולה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה, אין להכיר בפגיעה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 293/09 ראובן יעקב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.1.2010).
"יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכ', כאשר כלל תנועות אלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה... אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו... " (עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, ניתן ביום 23.12.04, לא פורסם).

"דרישות התדירות הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושר ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה" (עב"ל 000175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.12.04 טרם פורסם, וראה גם עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06, לא פורסם).

עוד נקבע בפסיקה, כי "אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים....
עבל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח, ניתן ביום 22.12.14).

בעניין דרכי ורמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כי הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי באותו עניין מוטל על המבוטח, וכן נפסק כזאת –
"לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז 577, עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11).

9. נוכח ההלכה הפסוקה שהוצגה לעיל, על התובע להציג תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר פועלות באופן זהה או דומה על איבר מסוים. ויודגש, כי אומנם לעיתים ניתן לבודד פעולה מסוימת מתוך מכלול פעולות שמבצע אדם ולהתייחס רק אליה כמציבה תשתית עובדתית לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, אלא שגם זו מצריכה הוכחת קשר סיבתי בין העיסוק בעבודה לבין קרות המחלה ( עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.06); עב"ל (ארצי) פנינה ישראל – המוסד לביטוח לאומי (3.12.15) .

דיון והכרעה

10. יתכן ועבודת התובע, כפי שהובאה בפנינו ובשאלונים שהוצגו הינה מסוג העבודות הגופניות הכרוכה באי נוחות מסוימת.
יחד עם זאת, בהינתן המצב העובדתי כפי שתואר על ידיו ושאר הראיות שעמדו לפנינו, הרי שלא ניתן לומר שעבודת התובע נעשתה ברצף של תנועות חוזרות ונשנות, הזהות או דומות זו לרעותה, שפעלו על מקום מוגדר על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר.
ודוק - התובע לא הוכיח בהקשר זה קיומה של התשתית העובדתית הנדרשת באשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול פעלו על אותו חלק גוף – הצוואר, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו לליקוי מ מנו הוא סובל, אשר רק בהתקיימה יש מקום למנות מומחה רפואי.

11. התובע ניסה לשכנע כי חלק נכבד מאופי עבודת ו התאפיין בתנועות של ה רמה והורדת הראש לצורך תפעול והשגחה על עבודת העג ורן אותו נהג להפעיל על פי הנטען במשך יום עבודתו. אולם מעדותו בפנינו לא ניתן היה להתרשם כי המדובר באופי עבודה מיוחד הכרוך בהפעלת הצוואר ו/או הראש במתכונת של תנועה חוזרת ונשנית באופן רציף. התרשמנו כי התובע ביצע במהלך תקופת עבודתו הקצרה פעולות שונות ומגוונות, בהתאם לצרכי העבודה.
עדותו של התובע בפנינו לקתה למעשה בחוסר בהירות ומהימנות, והתרשמותנו מכלל הראיות שהונחו בפנינו היתה כי התובע מנסה לעצב באופן מלאכותי את גרסתו ולהתאימה לטובת טענותיו המשפטיות לצורך הכרה בליקוי ממנו סובל בצוואר , וזאת על דרך המיקרוטראומה. ונבאר את טעמנו לכך.

12. במסגרת תצהיר העדות הראשית, התובע הפנה לשתי פעולות שנהג לבצע במסגרת עבודתו, אשר מבססות ל טענתו תשתית עובדתית למיקרוטראומה – דחיפת ומשי כת העגורן, וכן הרמת והורדת הראש (" לפחות 1200 פעמים במשמרת") – (סעיפים 5-9 לתצהיר).
אלא, שבמסגרת סיכומיו, התובע שם את עיקר הדגש רק על פעולות הרמת והורדת הראש, אשר לטענתו אפיינו את עבודתו (סעיפים 3-14 לסיכומים) .
דא עקא, שפעולות אלו של כביכול הרמת והורדת הראש כלל לא תוארו ולו ברמז במסגרת השאלון שהתובע בעצמו מילא, וזאת בטרם ידע על דחיית תביעתו על ידי הנתבע. באותו שאלון הובאו הדברים הבאים, והמתייחסים אך ורק לדחיפת ומשיכת המנוף:
"העבודה מתבצעת על מכונות אשר מפנות רשתות לחקלאות, אני במשך יום עבודה ממוצע משתמש במנוף חשמלי (הרמה והורדה) אשר הוא מקובע במקום ונע על ציר שאני דוחף ומושך אותו לצורך הרמת גלילי הרשתות. כל גליל שוקל כ – 45 ק"ג...אני משתמש במנוף דוחף אותו לתוך הגליל לוחץ על כפתור שמרים טיפה את הגליל ואז מושך פיזית את הגליל והמנוף, מסובב ודוחף פיזית לכיוון המשטח ואז מוריד חשמלית את הגליל ולבסוף מושך שוב את המנוף, רצף פעולות זה חוזר על עצמו כ – 300 פעמים ".

13. בעדותו לפנינו, תיאר התובע את אופי ביצוע העבודה, כשלעניין תנועות הראש, לא הבהיר בפירוט, וודאי לא בצורה משכנעת, מדוע היה צורך עם הפעלת המנוף להרים את הראש בצורה חוזרת ונשנית, וזאת בהינתן שהגליל אותו על פי הנטען היה מרים באמצעות המנוף כלל " לא מסתובב". כשלעניין זה הבהיר, כי ההסתכלות נעשתה אך ורק מתוך הקפדה שהכבלים לא יסתבכו (עמ' 4 ש' 4-10 לפרוטוקול).

14. עוד הוברר מעדותו של התובע, שבמשך תקופת עבודתו ביצע שני תפקידים שונים "מול מכונות והשני באריזה", ובתוך כך עבד בשתי עמדות עבודה, וכן ביצע עבודות נוספות של החלפת " שקיות", החלפת " ג'מבו", ניקיונות, סגירת פקקים ו" כל מה שקשור למחלקה" (עמ' 1 ש' 27, עמ' 2, עמ' 4 ש' 22-29, עמ' 5 ש' 11-28, עמ' 6 ש' 19-29 לפרוטוקול). אלא שעובדות אלו נעלמו כליל מ תצהיר עדות ו הראשית בבית הדין, והשמטות אלו יש בהן כדי לפגוע במידה רבה במהימנ ות גרסתו של התובע ביחס לתנאי עבודתו.

עדותו של מר תמרי

15. תנאי עבודתו של התובע, פורטו במסגרת "שאלון למעסיק בגין מיקרוטראומה – עמ"ש צווארי + כתף ימין ", עליו חתום מר תמרי, מי ששימש כ "מנהל אתר – אלון תמר " במקום עבודתו של התובע במפעל, ולאמור:
"העברת משמרת, כניסה למחלקה, ארגון העבודה, שינוע חו"ג, העלאתו למכונה, פריקת גלילי תוצ"ג, אריזת גלילים ומשטחים בעזרת מנוף. 2 הפסקות קבועות במשמרת והפסקה נוספת בהתאם למצב המחלקה...הרמת גליל גדול בעזרת מנוף, שינוע גליל גדול בעזרת עגלה המותאמת לכך, העלאתו למכונה בעזרת זרוע, פריקת תוצ"ג בעזרת זרוע, הרמת גליל תוצ"ג ואריזתו בעזרת מנוף והנחתו בעזרת מנוף...הרמה ושינוע גליל גדול בין 10-20 פעמים במשמרות, פריקת ואריזת תוצ"ג בין 80-100 פעמים במשמרת...אין פעולה המצריכה הרמת משאות, העבודה מתבצעת באמצעות אמצעי הרמה...לא מרים פיזית, רק בעזרת אמצעי הרמה".
על פי התיאור שהובא כאמור בשאלון, הרי שעבודת התובע לא חייבה פעולות גופניות, וודאי לא פעולות של הרמת הראש באופן חוזר ונשנה, אם כי העבודה בוצעה באמצעות כלי עבודה ו/או א מצעי הרמה ו/או העגורן-המנוף שהתובע הפעיל כאמור.

מר תמרי, העיד כאמור בפנינו. עדותו לא רק שלא תמכה במאומה בגרסתו של התובע ביחס ל תנאי עבודתו הנטענ ים, אלא עמדה בסתירה אליה בכל הנוגע לטענה בדבר תנועות הראש הנטענות. מר תמיר ציין בעדותו כי לא היה כל צורך בהרמה של הראש בעת הפעלת המנוף, וכי פעולת הרמת הראש נעשתה לעיתים ולא באופן מונוטוני, אם כי בהתאם לצורכי העבודה. מפאת חשיבות הדברים, נביא להלן קטעים נרחבים מעדותו של מר תמרי –
"ש: כשרוצים להזיז עם היד. זה כבד ומה הוא צריך לעשות?
ת: לי זה לא כבד. זו שאלה כללית. עבודה. הוא לא מרים 160 קילו ביד. זה מנוף. אתה לוחץ למעלה או למטה והגליל יורד או עולה לפי הלחיצה. יש גליל על העגלה, אתה דוחף אותה ומחכה שיגמר הגליל הקודם ואז קושר את הגליל הישן לחדש ומפעיל את המכונה. כשאתה מעלה ומוריד את המנוף זה עם שלט. לשאלת ביה"ד האם צריך להסתכל למעלה אני משיב שלא. בפעולה הזו לא. עלה הגליל, לחצת, אתה מסדר את העגלה שתהיה מתחת לג'מבו ומוריד. אם רוצים להזיז ימינה או שמאלה אתה מזיז עם היד. את המנוף לא צריך בידיים להזיז, זה תפוס בתקרה ואתה מזיז ימינה ושמאלה איך שאתה רוצה ולא צריך להסתכל למעלה. מה יש למעלה?
ש: יש כבלים למעלה?
ת: כן זה מחובר.
ש: יש מצבים שהחוטים נתקעים אם לא מסתכלים למעלה?
ת: יש שרשרת ושלט, כן לפעמים אתה עושה ככה אם נתפס למעלה אבל זה לא חלק מהעבודה. יכול להיות שהשלט הזה נתקע למעלה ואז אתה צריך לחלץ את זה אבל אין שם משהו למעלה אין מה להסתכל למעלה.
ש: זה קורה אצלכם שמשהו נתקע?
ת: יש שכן ויש שלא. כשאני עבדתי על המכונות זה לא קרה לי כי אתה מסדר את השלט לפני כן שלא יקרה. תחשבו שיש שרשרת ויש עוד כאבל ופשוט צריך לעבוד עם הכאבל. אתה לוחץ למעלה והגליל מתרומם ואתה לוחץ למטה והגליל יורד. לשאלת ביה"ד, אני משיב שכשאני מרים את הרשת ורוצה לשים במשטח ומושך לכיוון המשטח, כן צריך להסתכל למעלה כי יש משקל. בגליל ארוז אתה צריך לשקול אותו ואתה מסתכל למעלה כי יש משקלים על הקננת, אתה מסתכל למעלה ורואה את המשקל ומזין את זה במחשב. אני לא צריך להסתכל למעלה כשזה זז. תחשבו שיש מנוף ועליו יש קננת שהולכת בצורה שאני מדגים, כלפי מעלה ולמטה. אתה מחזיק את השלט ביד, לוקח את הלמד ומרים ואתה מזין את המשקל במחשב כל 5 גלילים (ההדגשות אינן במקור, מ.ק) ".
ובהמשך:
"ש: כשאתה עבדת או כשהיית אחמ"ש, מה קרה לעובד כשהחוטים מסתבכים? האם יכול להיגרם נזק?
ת: איזה נזק? חשמלי או מיכני? לא יודע.
ש: לא קורה?
ת: יש תקלות במנופים אבל זה לא קשור למפעיל כזה או אחר. אני שומע מביה"ד את טענות התובע שהוא מסתכל למעלה כל פעם שמרים או מוריד, אני משיב שאני חולק על הטענה הזו. עובד מסתכל רק כדי להזין משקל. לפעמים 2 הכבלים מסתבכים וכן צריך לנער כדי שלא יתפס .
ש: איך מנערים?
ת: ככה. בלי להסתכל למעלה. יש עובדים שזה לא מסתבך להם כי ביד אחת מחזיקים את השלט.
ש: האם בכלל ראית את התובע עובד?
ת: כן הרבה פעמים. כל יום אני עושה סיבוב בבוקר או בצהריים.
ש: כשאתה עושה סיבוב בבוקר בד"כ ובצהריים, אתה משתדל לעשות את זה בד"כ בשעות של חילופי המשמרת?
ת: לא. מנהלי הייצור כן.
ש: אתה מגיע בשעות שהם עובדים?
ת: כן.
ש: אתה מסתכל עליו?
ת: כן על כולם. דיברנו פעם על כדורגל, הייתי במחלקה. הכל בסדר.
ש: ביום עבודה כמה זמן אתה רואה אותו?
ת: אני מעריך 3 דקות ליד כל אחד. את המחלקה אני מכיר פרפקט (ההדגשות אינן במקור, מ.ק) ".

עוד עלה מעדותו של מר תמרי, כי הפעולות שבוצעו בעזרת המנוף נמשכו כארבע שעות ביום העבודה, וכי העבודה בוצעה "לא ברצף, אלא כל 10 דקות כל גליל" (עמ' 10 ש' 19-30 ועמ' 11 ש' 1-6 לפרוטוקול), כאשר התובע לעומת זאת העיד כי עבד באריזה "7.5 שעות – 8 שעות אם אני ללא הפסקות אני עם השלט והמנוף " (עמ' 5 ש' 7-9 לפרוטוקול).

הנה כי כן, הפרטים שסיפק מר תמיר בעדותו, אינם תומכים בגרסת התובע, ומעדותו עלה כי הינו מכיר היטב את תהליכי ואופי יה של העבודה.
על כן, אין לקבל את טענת התובע כי עדותו של מר תמיר "נשענת על השערותיו הפרטיות" (סיפא לסעיף 9 לסיכומים). אדרבא, מר תמיר נחזה, בעינ ינו, כעד אובייקטיבי ביותר הנטול כל אינטרסים בתביעה, זאת כאשר גרסתו תאמה היטב את הפרטים החלקיים שבחר התובע לספק ביחס לתנאי העבודה.

עדים וראיות מטעם התובע

16. מטעם התובע לא העידו בפני נו עדים כלשהם, כמו גם לא הובאו מטעמו בפנינו ראיות אובייקטיביות כלשהן . ויודגש, שלא מצאנו לתת משקל כלשהו לטענות התובע על כך שכביכול נבצר ממנו להביא מטעמו עדים ו/או ראיות הקשורות לתהליכי העבודה (עמ' 16 ש' 8-10 לפרוטוקול). שכן, לא הייתה כל מניעה מהתובע לבקש לזמן באמצעות בית הדין עדים, כדי לתמוך בטענותיו ו/או לשפוך אור על הסוגיה שבמחלו קת.

17. אשר על כן, משלא הוכחה תשתית עובדתית מתאימה, אין מנוס מדחיית התביעה .

18. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

19. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.

מר סאלם חסן,
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט, סגן הנשיא

גב' איריס קליין,
נציגת ציבור מעסיקים
ניתן והודע היום כ' בשבט תשפ"א, 02/02/2021 בהעדר הצדדים.