הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 63389-10-20

לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים) מר דוד לוי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה להב

התובעת:
אריאלה ויינברגר
ע"י ב"כ: עו"ד עידן שיטרית
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

החלטה
לפנינו תביעה להכרה באירוע מוחי שנגרם לתובעת כתוצאה מאירוע חריג, כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
רקע עובדתי
התובעת, ילידת שנת 1965, שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהלת מרכז שיקום בעמותת "גשר" ( להלן: העמותה) ויושבת ראש ועד עובדי העמותה.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.5.19 התובעת שהתה בחופשה משפחתית בחו"ל. טרם יציאתה לחופשה, התפרסמה ביום 17.5.19 כתבה עיתונאית בה עלו טענות קשות כנגד העמותה והמנכ"ל בנוגע לאי סדרים כספיים וכן ניגוד עניינים. עת שהתה בחו"ל ועל רקע הכתבה, ניהלה התובעת בשעות הערב של יום 19.5.19 שיחות עם עובדים בעמותה, וכן קיבלה מכתב באמצעות הדואר האלקטרוני, בו נרשמו טענות שונות נגד הוועד ונגד התובעת באופן אישי. למחרת בבוקר חשה התובעת ברע, ובעצת רופא מקומי פונתה לבית חולים קרוב, שם אבחנו כי ארע לה אירוע מוחי.
ביום 09.02.2020 דחה הנתבע את התביעה, שכן לעמדתו כי אין קשר בין עבודתה של התובעת לבין ה אירוע המוחי, ומכאן התביעה שלפנינו.
ביום 02.06.2021 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידה התובעת, וכן העידו מטעמה מר דני ביתן, בן זוגה, מר מוריס אמסלם, סגן התובעת בוועד העובדים, וגב' תמי אוליאל, מזכירתה האישית של התובעת. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
טענות הצדדים בתמצית
התובעת טוענת שיש לראות באירועים המתוארים לעיל ביום 19.05.2019 כאירוע חריג שהוביל לאירוע המוחי ביום 20.09.2019. לטענתה מכלול הלחצים שכלל את הכתבה, השיחות עם עובדי העמותה ובעיקר המכתב שנשלח לוועד היו הגורם לאירוע המוחי ממנו סבלה. על כן, טוענת התובעת כי עמדה בנטל ההוכחה של "האירוע החריג", וברמת ההוכחה לגבי פגיעתה במידה מספקת של סבירות, ואם ישנו ספק הרי שעל פי ההלכה הקבועה בפסיקה יש בלאו הכי להעביר את התיק למומחה רפואי.
מנגד, טוען הנתבע שאין לראות באירוע האמור אירוע חריג, אלא לכל היותר אירוע מתח מתמשך, שכן לשיטתו אין בכתבה או במכתב כל חדש לתובעת, ואם אלו יצרו לחץ מסוים היכול להוביל לאירוע מוחי הרי שמדובר בלחץ לאורך זמן – כלומר אירוע מתמשך ולא אירוע חריג נקודתי .
המסגרת הנורמטיבית
לפי סעיף 79 לחוק, תאונה עבודה היא "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
כדי שאירוע מוחי יוכר כתאונת עבודה יש להוכיח כי נגרם בעקבות "אירוע חריג", כדוגמת מאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן שהתרחש בסמוך לקרות האירוע המוחי (דב"ע מו/0-139 יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.5.1987; עב"ל 573/05 אמיר נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.06). לפי ההלכה הפסוקה, מתח מתמשך בעבודה, המשתרע על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אולם ניתן להכיר ב"אירוע חריג" על רקע של מתח מתמשך, כאשר בסמוך לפני האירוע נוצרו "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג". כמו כן, על מבוטח הטוען להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה מוטל הנטל להביא ראשית ראיה להתרחשותו של האירוע החריג בעבודה, כאשר אין צורך בהוכחה גורפת אלא די בהוכחה במידה של סבירות על קיומו של אירוע חריג (עב"ל 306/03 אושרי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.2006).
עוד נקבע כי בחינת אירוע חריג תיעשה לפי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו " בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל (ארצי) 405/99 דגני נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 21.1.02; עב"ל (ארצי) 176/99 גרץ נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 16.7.02). כמו כן נפסק כי " אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח" (עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 10.10.2014; עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכלוביץ, מיום 16.1.2003).
זאת ועוד, בהתאם לפסיקה יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע, בהתבסס על ההנחה כי בסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/ 0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' הירשהורן, מיום 4.5. 87). עם זאת, משקל האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות, ויש לשקול אותה יחד עם מכלול הראיות בתיק. עוד נקבע כי יש לתת משקל לגרסה הראשונית שנמסרה לחוקר על פני גרסה מאוחרת יותר, משום שגרסה ראשונית לרוב משקפת את האירועים כהווייתם (עב"ל 466/06 בסול נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.07; עב"ל (ארצי) 462/06 אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 4.2.07).
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל המסמכים בתיק, שוכנענו כי ארע לתובעת אירוע חריג בעבודתה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
פרסום הכתבה
בתאריך 17.05.2019 התפרסמה כאמור כתבה בעקבות בדיקה שערך משרד מבקר המדינה לעניין אי סדרים בעמותה. בכתבה תואר כי העמותה מתנהל ת בצורה לא תקינה ושישנם חשדות לשחיתות ואי סדרים כספיים. הנתבע טוען כי עצם פרסום הכתבה הוא זה שאמור היה, אם בכלל, להוביל למתח העיקרי שחוותה התובעת בעניין, כאירוע מרכזי, ומכיוון שאין סמיכות זמנים בין קריאת הכתבה על ידי התובעת לקרות האירוע המוחי , הרי שאין להגדיר אותה כ"אירוע חריג". עוד טוען הנתבע כי עדותם של התובעת ושל מר אמסלם הראתה כי הדברים אשר נכתבו בכתבה היו ידועים לתובעת זמן מה לפני פרסום הכתבה, זאת בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה על העמותה, ומר אמסלם אף הוסיף שידע על פרסום הכתבה באופן אישי. אנחנו מקבלים טענה זאת, ככל הנוגע לכתבה, וסבורים שלא קריאת הכתבה או אופן תגובתה של התובעת אליה מהווים אירוע החריג שארע לתובעת.
בהודעתה לחוקר הסבירה התובעת את התייחסותה לכתבה שהתפרסמה יומיים טרם הטיסה לחו"ל: "... ביום שישי ב17.05.2019, יומיים לפני הטיסה, בבית פתחתי את העיתון ידיעות אחרונות מוסף לשבת ושם היתה כתבה של 3 עמודים על הארגון "גשר" ועל התנהלות הארגון שהיא לא תקינה, מספרת על שחיתות ואי סדרים. זה עשה לי אי שקט אבל הייתי כל כך עסוקה בהתנהלות בבית לפני הטיסה ואמרתי לעצמי זה יחלוף, כי כבר חודש לפני הייתה כתבה נוספת על ההתנהלות בארגון שעשתה רעש ונרגעה, ואני החלטתי שאני לא אתן לזה מקום כי רציתי לצאת לחופשה שלי בראש שקט...".
במילים אחרות, התובעת לא ייחסה חשיבות רבה לכתבה, שכן היו כתבות דומות בעבר שהסתכמו בלא כלום. גם בעדותה הסבירה התובעת את הלך מחשבתה: "כאשר קראתי את הכתבה ביום שישי היא מאוד חמורה אבל אני באיזה מנגנון אמרתי שאתמודד עם זה ביום חמישי כשאחזור ואתמודד עם זה." על כן, לא התרשמנו כי הכתבה שבה לא הוזכרה התובעת במפורש ושבלאו הכי פרסומה היה צפוי, היוותה גורם לחץ באותה נקודת זמן שבה התפרסמה עד לכדי "אירוע חריג" או שהיה בה משום "טריגר". עם זאת נדגיש כי על אף שאיננו רואים בכתבה כאירוע חריג, אנו רואים בה, כפי שנסביר בהמשך בהרחבה, כחלק מנסיבות האירוע שהובילו לאירוע החריג.
האירוע החריג
על אף שחשיפתה של התובעת לכתבה בעיתון לא היוותה אירוע חריג, הרי שלאחר עיון בחומר הראיות ובעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכדי מסקנה כי הפניות שקיבלה התובעת בערב יום 19.05.2019 ובמיוחד המכתב שהופנה לוועד העובדים (להלן: המכתב), היוו אירוע חריג.
אנו מקבלים את השתלשלות העניינים כפי שפורטה על ידי התובעת, שכן עדותה היתה קוהרנטית ומהימנה: התובעת הגיעה לגרמניה בשעות הבוקר, ועד לשעות הערב לא קיבלה שיחות או הודעות כלשהן הנוגע ות לפרסום הכתבה או למתרחש בעמותה, שכן הטלפון הנייד שלה היה ללא חיבור לרשת אלחוטית. התובעת חזרה עם בן זוגה למלון בערב, התחברה לרשת האינטרנט בסמוך לארוחת הערב, ובמהלכה החלה לעיין בהודעות. לאחר מכן, כאשר הגיעה התובעת לחדר, נחשפה למסרונים נוספים שנשלחו בקבוצת ועד העובדים בהם נרשם כך: " ל': הרבה קראו את הכתבה והרבה ממורמרים... ס': ערב טוב תהני אריאלה. ל', לכן רצוי לקיים ישיבת וועד... והנוכחות של כולם חשובה".
כמו כן, התובעת נחשפה לראשונה באותה שעה למכתב אשר נשלח אליה בכובעה כיו"ר ועד העובדים ובו נרשם כך:
"בשם העובדים אנו פונים בבקשה שאינה בגדר התרסה, אלא מעלים את התחושות הקשות ומקווים שתפעלו בהתאם, בטרם נשקול לנקוט בדרכים נוספות... מתוך דוח מבקר המדינה עולה כי שכרם ותנאי העסקתם של הדרג הניהולי במטה גשר הועלו באחוזים גבוהים שלא כדין, ואילו העובדים נשארו תחת תוכנית הבראה ולא קודמו כלל... תמוה בעינינו שהוועד אינו משקף את דרישות וצורכי העובדים ואינו עומד על זכויותיהם... יושבת ראש ועד העובדים מנהלת מרכז שיקום ואנו רואים בכך ניגוד אינטרסים ועל כן דרושים בחירות שמזמן לא התקיימו באופן מידיי...".
לאחר מכן, שוחחה התובעת עם מר אמסלם וכן עם מזכירתה, גב' אוליאל. לגרסת המזכירה, עדכנה את התובעת בשיחה כי במהלך היום היו ניסיונות רבים ליצור עמה קשר, וכי התובעת היתה לחוצה ומתוחה במהלך השיחה. גרסה זו נסתרה והיא מקובלת עלינו. גם מר אמסלם אישר בחקירה הנגדית כי במהלך אותו היום ועוד לפני ששוחח עם התובעת בערב, פנו אליו עובדים בעניין הכתבה שפורסמה בעיתון וגם התנהלו שיחות בינו לבין חברי ועד אחרים, וכי עדכן בערב את התובעת בדבר הפניות שהתקבלו אצלו וכי הדבר עורר אצל התובעת חרדה.
מחקירתה של התובעת במל"ל וכן מעדותה בפנינו עולה כי התובעת היתה נסערת מאוד בעקבות המסרונים , השיחות והמכתב האמורים : "כאשר ראיתי שנשלח מכתב מהעובדים אני מתקשרת למוריס אמסלם שהוא הסגן שלי לשמוע על המצב והוא מספר לי שעובדים פנו אליו לשאול איפה אני, מספר לי שמאוד כועסים והעובדים כולם בכל הארץ. ואני מרגישה שהלב שלי דופק חזקת, מרגישה קוצר נשימה ואני מתחילה להרגיש מוזר, בשיחה איתו אני מאד מבולבלת וכל הזמן שואלת אותו מה עושים... הייתי מאוד נסערת, לחוצה, הרגשתי חוסר אונים כי אני בטיול בחוץ לארץ ואני אמורה לשים את זה בצד ולהתנתק ולשכו ח ולהתמודד עם זה שאני אחזור לארץ. אבל זה לא אני ולא הצלחתי לעשות את זה. בעלי כבר ישן ואני ניסיתי לא לחשוב על זה, אבל לא נשמתי וככל שעברו השעות ייחלתי שהבוקר יגיע, לא הצלחתי להרדם, הייתי בחרדה עם מחשבות טורדניות, השם שלי מאוד חשוב לי מבחינת ועד העובדים".
גם עדותו של בן זוגה, מר ביתן, השתלבו עם דבריה של התובעת: " הגענו לחדר, היא נכנסה יותר לעומק של האירוע כנראה וזהו, אמרה לי יש המון בלגן המון מיילים המון דברים"... וכן "רק בחדר הבנתי שיש אירוע, כשהגענו לחדר הבנתי שיש אירוע יותר משמעותי, אמרתי לה שנלך לנוח והיא אמרה שהיא לא יכולה וצללה לתוך הטלפון שלה בחדר...".
הנתבע טוען כי אין לייחס למכתב שקיבלה התובעת בערב יום 19.5.19 חשיבות מיוחדת שכן אינו קשור לכתבה שהתפרסמה בעיתון, ולכן אין לקבוע כי השפיע משמעותית על מצבה של התובעת. אולם, אף אם במכתב עצמו אין אזכור מפורש של הכתבה ונושא כותרתו הוא תגובה למכתב קודם שהוציא ועד העובדים, הרי שלעיתוי שליחת המכתב ולדברים הכתובים בו יש קשר ברור לפרסום הכתב ה, לדו"ח מבקר המדינה ולהלך הרוח של העובדים בארגון לאחר פרסומה. מעבר לכך, המכתב שנשלח ביום 19.5.19 הינו מכתב תשובה למכתב ששלח הוועד עצמו ביום 15.5.19 – אומנם טרם פרסומה של הכתבה אולם במטרה להתייחס לשמועות ולחקירות של דו"ח מבקר המדינה, אשר בסופו של יום מצאו מקומן גם בכתבה.
לכן, בניגוד לטענת הנתבע, אין לראות במכתב ככזה שמנותק מהרחשים שהיו בעמותה אותה שעה. מעיון במכתב עולה במפורש כי קיימות תחושות קשות בקרב העובדים וכן התרעמות על כך כי הם נדרשים לעבור תוכנית הבראה ואילו הדרג הניהולי נהנה מהטבות (תוך רמיזה לטענות השחיתות ואי הסדרים שהוצגו בכתבה). עוד נרשם כי הלכה למעשה סבורים העובדים כי הוועד נכשל בהגנה על זכויותיהם וכי יש מקום לסיים את כהונתה של התובעת כיו"ר הוועד. לא מדובר בטענות פשוטות, וניתן להתרשם בבירור כי העובדים מפנים אצבע מאשימה כלפי התובעת באופן אישי ואף טוענים כי היא מכהנת בתפקיד תוך ניגוד עניינים.
בעדותה לפנינו הסבירה התובעת על ההקשר בו נשלח המכתב וכיצד נתפס בעיניה : "העובדים קראו [את הכתבה], יום ראשון הגיעו לעבודה ומתחילים לחפש אותי, ז"א רואים בי שיש לי קשר לכתבה ולמה שקורה פה, להשלכות של מה שקורה פה ויש פה דברים מאוד קשים". התובעת גם חזרה וציינה בפנינו, באופן עקבי, כי לא ציפתה שהעובדים יגיבו בחריפות לכתבה או לדו"ח מבקר המדינה: " לא חשבתי שתהיה תגובה כזו מצד העובדים... פתאום הבנתי עד כמה זה נתפס בעיניהם כחמור". הנתבע טוען כי בפועל המכתב נשלח מטעמה של עובדת אחת, ולא בהכרח בשם קבוצת עובדים, ולכן לא היה מקום לתת לו משקל כל כך גדול. אולם, בזמן אמת, כאשר קיבלה התובעת את המכתב, לא הופיע שם של עובדת זו או אחרת, אלא הוא נחתם באופן זה: " צוות העובדים של גשר", ומקובלת עלינו תשובתה של התובעת כי לא ידעה באותו מועד מי עומד מאחוריו. גם מר אמסלם אישר כי לא ידע בזמן אמת מי עומד מאחורי המכתב, וציין כי עובדים רבים פונים בתלונות ולא רק עובד מסוים כזה או אחר.
לטעמנו, אי אפשר לנתק את מועד שליחת המכתב, שעה שבתוך העמותה התחיל להיבנות חשש מהותי בקרב עובדי ה למקום עבודתם, חשש שהופנה באופן ישיר לתובעת מתוקף תפקידה ואחריותה, גם אם דברים אלו לא נכתבו באופן מפורש. בעוד תוכן הכתבה בעיתון, גדול וצבעוני ככל שיהיה, נסב סביב הנהלת העמותה והפגמים בניהולה בעיקר על ידי המנכ"ל, במכתב ישנה דרישה מפורשת להעביר את התובעת מתפקידה הנוכחי, דרישה המציבה אותה בלב העניין. התרשמנו, וכך עולה מהעדויות שמצאנו מהימנות, שאזכור התובעת במכתב, בשים לב ללחץ שהחל להתגבש לאחר השיחות עם מר אמסלם וגב' אוליאל, היווה את ה"טריגר" ולכן יש לראותו כאירוע חריג.
בנוגע לתיעוד הרפואי מביה"ח בגרמניה, מקריאת המסמך ניתן להבין כי התובעת לא חשה בטוב לאחר ארוחת הערב ושתיית היין בזמן הארוחה, ולאו דווקא כתוצאה משתיית היין. בכל מקרה, העובדה כי התובעת סבלה מסימפטומים רפואיים מסוימים טרם האירוע החריג, וכיצד יש בכך להשפיע על הקשר הסיבתי, יתבררו על ידי המומחה הרפואי.
טרם סיום נדגיש כי מקובלת עלינו טענת הנתבע כי יתכן ועבודתה של התובעת מתבצעת תחת לחץ מתמש ך, נוכח תחומי אחריותה בעמותה, והיא הייתה נתונה למתח גם לפני פרסום הכתבה וקריאת המכתב. עוד מקובלת עלינו טענת הנתבע כי התובעת חוותה כבר משברים דומים בעבודתה שלא הובילו לכדי אירוע חריג. עם זאת, דברים אלו לא סותרים את העובדה כי אירועי יום 19.5.19 מהווים אירוע חריג נוכח תוכנו של המכתב וההקשר בו הוא נשלח, וכן הפניות של עובדי העמותה וחברי הוועד שהציגו את ההתרעמות בקרב העובדים. על כן, לא מקובלת עלינו טענתו של הנתבע כי בין מועד קריאת הכתבה בעיתון לבין האירוע המוחי "לא אירע שום דבר", וזאת משום שמחומר הראיות עולה כי בין קריאת הכתבה ביום שישי לפני טיסתה של התובעת לבין האירוע המוחי אשר התרחש מחוץ לגבולות הארץ, התבצעו חילופי דברים בין התובעת לחברי הוועד, באמצעות כלי המדיה השונים ( מסרונים, טלפון, מכתב) שגרמו לה באופן טבעי וסביר לחוש מצוקה וחוסר אונים, בפרט נוכח היותה בחו"ל, רחוקה ממוקד העניינים ועם יכולת מוגבלת לטפל במתרחש בעמותה, כאשר בו בזמן היא מקבלת מכתב הדורש הלכה למעשה להדיח אותה מתפקידה.
לבסוף, אין לתת משקל לעמדתנו לכך שלא הוצג המכתב ששלח הוועד לעובדים ושקדם למכתב מיום 19.5.19, שכן ממילא הטריגר והאירוע החריג סבבו סביב המכתב מיום 19.5.19 ולא המכתב הקודם לו, וגם לא שוכנענו כי התובעת ניסתה להסתיר מכתב זו שמוזכר מפורשות במכתב מיום 19.5.19. ככל והנתבע סבר כי מדובר בראיה משמעותית אשר נחוצה לצורך הכרעה, יכול היה לבקש את גילויה במועד המתאים.
סיכום
התרשמנו מעדותה של התובעת כאמינה וקוהרנטית, המתארת באופן ברור וללא סתירות מהותיות את המקרה וחריגותו. התרשמנו גם מעדות שאר העדים ומצאנו אותן אמינות. לכן, אנו קובעים כי חשיפת התובעת למסרונים, שיחות הטלפון והמכתב ביום 19.5.19 היוו אירוע חריג בעבודה.
עניינה של התובעת יעבור למומחה רפואי, על בסיס התשתית העובדתית הבאה:
התובעת הועסקה בתקופה הרלוונטית כמנהלת מרכז שיקום בעמותת גשר. כמו כן, כיהנה התובעת כיו"ר ועד עובדי עמותת גשר.
ביום 17.5.19 התפרסמה כתבה לפיה התנהלות העמותה ומנכ"ל העמותה חשודה בשחיתות ובאי-סדרים. התובעת קראה את הכתבה אולם לא ייחסה לה חשיבות מיוחדת.
לכתבה קדמה חקירה של משרד מבקר המדינה בנוגע לאי-סדרים בעמותה.
ביום 19.5.19 לפנות בוקר טסה התובעת לחופשה בגרמניה.
לאחר שהגיעה לגרמניה, טיילה התובעת במשך היום, ובשעות הערב הגיעה למלון ואכלה ארוחת ערב בסמוך לשעה 20:00. בארוחה שתתה התובעת כוס יין, והחלה לחוש עייפות וכבדות. בן זוגה של התובעת תמך בה בדרכה לחדר לאחר הארוחה.
בסמוך לשעה 21:00-22:00 קראה התובעת הודעות דואר אלקטרוני ומסרונים שנשלחו לה במהלך היום, וכן שוחחה בטלפון עם סגנה ומזכירתה, והסתבר לה כי העובדים חשים כעס על דו"ח מבקר המדינה והכתבה שפורסמה בעיתון. כמו כן, קראה התובעת מכתב עליו חתום צוות העובדים של העמותה ובו נטען כי הוועד אינו מטפל כראוי בצרכי העובדים, כי קיימות תחושות קשות בקרב העובדים, וכי כהונתה של התובעת כיו"ר הוועד מעלה ניגוד אינטרסים ויש לערוך בחירות חדשות (להלן: האירוע החריג).
כאשר נחשפה התובעת לתוכן ההודעות והמכתב, ובעקבות שיחות הטלפון, חשה בהלה, לחץ וחרדה. כמו כן, חשה התובעת דפיקות לב, והתקשתה להירדם.
בבוקר יום 20.5.19 התובעת חשה גם בחילות וסחרחורות, והיא פונתה לבי"ח ואובחנה כלוקה באירוע מוחי.
החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ל' תשרי תשפ"ב (6 אוקטובר 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר דוד לוי
נציג ציבור
(עובדים)

רויטל טרנר,
שופטת

מר אריה להב
נציג ציבור (מעסיקים)