הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 4645-11-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים): מר זאב גולדנברג

התובע
עבד אלעיד סלים
ע"י ב"כ עו ה"ד ויסאם מוקטרן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד אברהים מסארווה

-

צד ג' חברת שבילי הגלבוע בנייה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד סלים

-

צד ד' אסלאם סלים
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד סלים

פסק דין

1. התובע הגיש תביעתו להכרה באירוע אשר אירע ל ו, לטענת ו, במהלך עבודת ו ביום 14.11.17, כתאונת עבודה.
הנתבע דחה את התביעה במכתב מיום 9.5.18, בטענה כי התובע אינו מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), וכי "על פי הודעה מחב' הגביה - לא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בינך לבין מעסיקך, שבילי הגלבוע בניה ופיתוח בע"מ ".
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. הנתבע חזר בכתב ההגנתו על עיקר י הדברים שהובאו במכתב הדחייה , ובתוך כך הוסיף כי לא קיים חוזה העסקה בין התובע לבין המעסיק וכי תלושי השכר שהוצאו לראשון, הוצאו באופן רטרואקטיבי. כמו כן נטען," כי בבדיקת תיק המעסיקים בחברת שבילי הגלבוע בניה ופיתוח בע"מ, לא נמצא רישום של העסקת התובע", וגם כי "לא הוכח תשלום שכר בפעול", ו כן כי "מיום שעזב התובע את עבודתו, לא הועסק עובד אחר במקומו".
בנוסף נטען, "כי לכל היותר הרי שמדובר בעזרה משפחתית ומשכך התובע אינו עונה להגדרת "מבוטח" כפי שמופיעה בסעיף 75 לחוק".

3. מהלך הדיון
א. ביום 12.3.19 התקיים, לפני ראש ההרכב, דיון מוקדם במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם שנרשמו בפרוטוקול הדיון.
התובע עמד על טענותיו כפי שהובאו בכתב תביעתו ולפיהן התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה המעסיקה - חברת שבילי הגלבוע בניה ופיתוח בע"מ" (להלן - החברה). וכן טען בא כוחו:"אנחנו ערים לכך שככל שהתובע יצליח להוכיח את טענתו, לפיה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין החברה, הרי שהחברה היא שתצטרך לשלם".
הנתבע, לעומת זאת, ביקש להגיש הודעה לצד שלישי, שכן לטענתו תלושי השכר שהציג התובע הופקו באופן רטרואקטיבי, כאשר החברה פשטה רגל בשנה שבה התרחשה התאונה הנטענת.
בהמשך, ניתנה החלטה ולפיה הנתבע יעביר לתובע את חומר החקירה בתיק על מנת שישקול האם כדאי שיעמוד על תביעתו ובהתאם לכך ישקול הנתבע הגשת הודעה לצד ג'.
ב. הנתבע הגיש הודעות שנגבו על ידי חוקר המל"ל מהתובע, ממר איסלאם סלים (להלן - מר סלים), מי שעל פי הנטען שימש כמנהלו של התובע בחברה וממר נוקד עזה אברהם (להלן - מר נוקד), מי ששימש במועד הרלוונטי כמהנדס בחברת תל-רם בן ארי היא החברה הראשית.
ג. ביום 26.3.19 הודיע התובע כי הוא עומד על תביעתו, ובהתאם לכך ניתנה החלטה המאשרת לנתבע להגיש הודעה לצד שלישי.
ד. ביום 28.4.19 הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד החברה וזאת על יסוד טענת התובע אודות העסקת ו אצלה.
בתמצית, נטען בהודעה לצד השלישי, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא נערך בעניינו של התובע חוזה העסקה, לא דווח לנתבע על יו כעובד והצד השלישי לא שילם עבור ו דמי ביטוח כמתחייב בחוק. על כן ובהסתמך על הוראת סעיף 369 לחוק, במידה ויוכח כי התובע עבד בשירותיה של החברה והאירוע יוכר כתאונת עבודה, יהיה מקום חייב את החברה לשפות את הנתבע על כל הגמלאות שישולמו לתובע.
ה. בהחלטה מיום 28.4.19 התקבלה הבקשה ל משלוח הודעה לצד ג' , והחברה נדרשה להגי ב לה.
ו. ביום 3.6.19 ניתנה החלטה במסגרתה נדרשו שוב התובע וצד ג' להודיע את עמדתם ביחס להודעה לצד ג'.
ז. ביום 4.6.19, הוגשה מטעם הנתבע הודעה לצד ד', כנגד מר סלים , במסגרתה טען הנתבע כי ההודעה לצד ד' מתבקשת "הואיל וצד ג' בזמן קרות התאונה הנטענת הייתה המעסיקה של התובע, והואיל וצד ג' (החברה) "פשטה רגל" ולמעשה מנהל החברה בפועל עבר אירוע מוחי במרץ 2017 ומר סלים איסלאם הוא זה שהעסיק את התובע אך לא דיווח ולא שילם עבורו דמי ביטוח". על כן נטען, כי חובת הדיווח וחובת תשלום דמי הביטוח מוטלת עליו.
ח. בשל העיתוי המאוחר של הגשת הבקשה למשלוח הודעת צד ד', ניתנה ההחלטה הבאה:"האפשרות להגיש הודעת צד ג' (או ד') כנגד אח התובע עלתה כבר במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 12/3/19 ולכן יש להצטער על כך שרק היום הגיש הנתבע את בקשתו. אך אין בכך כדי להצדיק את דחייתה. התובע והצד השלישי (אשר עד היום לא התייחס להודעה שהוגשה כנגדו) יוכל להתייחס...לבקשתו הנוכחית של הנתבע, שאם לא יעשו כן, ייעתר לה ביה"ד מהטעמים המפורטים בה".
ט. ביום 8.9.19 הוגשו "כתבי ההגנה" של צד ג' ושל צד ד'. צד ג' - החברה, טענה בין היתר להגנתה כי התובע ומר סלים הועסקו בחברה במועד הרלוונטי, וכי החברה דיווחה לנתבע על העסקתו של התובע ו וכן שילמה בגינו דמי ביטוח. כמו כן טענה החברה כי תלושי השכר של התובע ביחס לחודשים יולי עד ספטמבר לשנת 2019, הופקו בחודש אוקטובר, היינו חודשיים לפני קרות האירוע, כפי שהדבר עולה גם מההתכתבות בין משרדו של רואה החשבון איהאב עלימי לבין גב' רונזה סלים (להלן - גב' סלים), גיסתו של בעל החברה - מר עיד סלים, ומי שעל פי הנטען שימשה מנהלת חשבונות בחברה.
צד ד' טען כי אין להטיל עליו כל אחריות, שכן במועד הרלוונטי הו א הועסק בחברה ולא שימש כבעליה ו/או הכמעסיקם של העובדים. כן נטען, כי לנוכח מצבו הרפואי של בעל החברה, הוא מר עיד סלים (אשר עבר אירוע מוחי),לקח צד ד' על עצמו אחריות יתרה זמנית בעבודה, וזאת על מנת לשמור על החברה. עוד נטען, כי בעקבות מצבו הרפואי של בעל החברה, סיימה זו את פעילותה בסוף שנת 2017 ומר סלים סמיר - אחיינו של התובע, נכנס בנעלי החברה והפך לבעליה.
י. ביום 8.9.19 ניתנה החלטה אודות הגשת תצהירי עדות ראשית של התובע, של צד ג' ושל צד ד' ולאחר שאלו הוגשו נקבע מועד לישיבת הוכחות אשר התקיימה ביום 7.7.20 ואשר במהלכה העידו התובע, גב' סלים ומר דיאב זיאדאת (להלן - מר זיאדאת), מי שעל פי הנטען עבד עם התובע במועד הפגיעה.
יא. במהלך ישיבת ההוכחות סומנו כראיות המסמכים שצורפו לתצהירים שהוגשו וכן נהנספחים שצורפו לתגובות/כתבי ההגנה של צד ג' ושל צד ד'.
כן הוגשו וסומנו במהלך חקירתו של התובע המסמכים הבאים:
ההודעה שנגבתה ממר נוקד ביום 26.3.18 (נ/1).
ההודעה שנגבתה ממר סלים אסלאם (צד ד') ביום 27.3.18 (נ/2).
ההודעה שנגבתה מהתובע ביום 26.3.18 (נ/3).
דו"ח פעולה וזיכרון דברים מיום 27.3.18 (נ/4).
דו"ח "תקופות עיסוק" של גב' סלים (נ/5).
בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 17.9.20, סיכומי הנתבע ביום 8.11.20, סיכומי צד ג' וצד ד' ביום 9.12.20, וסיכומי התשובה של התובע ביום 26.1.21), הגיעה העת להכריע בתביעה .

4. ב"כ התובע ביקש במסגרת סיכומיו כי בית הדין יקבל את תביעת מרשו ויכיר בו כמי שנפגע, במהלך ביצוע עבודת ו אצל החברה, ובהתאם לכך להכיר בקיומ ם של יחסי עובד מע סיק בי ניהם. כן נטען, כי בהתאם לראיות ולעדויות שהובאו לפני בית הדין, הוכחו טענותיו של התובע אשר לכך שהיה במעמד של עובד לפי כל המבחנים המוכרים בפסיקה - לעניין הפיקוח, ההשתלבות, התשלום ועוד.
כמו כן נטען, כי התובע עבד בחברה באופן רציף וכי קיבל שכר כאשר אין רלוונטיות לשאלת העסקת עובד אחר במקומו, שכן מדובר בנסיבות משתנות של ההעסקה, כאשר אי הבאת עובד אחר לא קשורה בתובע עצמו אלא קשורה במעסיק ובשיקוליו אשר לתובע אין שליטה עליהם. בהתאם לעדויות, הוכח כי התובע עבד באופן סדיר ורצוף במקום העבודה וקיבל שכר.

5. ב"כ הנתבע ביקש במסגרת סיכומיו לקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברה, ובהתאם לדחות את התביעה. לחילופין ביקש ב"כ הנתבע כי במידה ותתקבל תביעת התובע, תתקבל גם הודעת צד ג' בהתאם להוראות סעיף 369 לחוק ולחילופי חילופין תתקבל הודעת צד ד'.
ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי:
הוכח בהתאם לכל המבחנים, כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברה.
התובע לא הוכיח את עניין החיוניות, שכן במקומו לא הועסק עובד אחר.
התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי שולם לו שכר עבודה, כאשר ידוע כי תלושי השכר כשלעצמם, אינם מהווים ראיה כלשהי לתשלום שכר.
התובע לא הוכיח את עניין הנוכחות בעבודה, כאשר בבדיקת תיק המעסיקים של החברה, לא נמצא רישום דיווח על העסקתו.
גם אם יקבע בית הדין כי התובע עומד במבחנים כאלה ואחרים, הרי שעדיין המאזן נוטה לכך שמדובר בעזרה משפחתית.
בעלים של החברה, מר עיד סלים, לא קיבל את התובע לעבודה וכי למעשה היה אשכול חברות בבעלות בני המשפחה רק היה שינוי בזהות הבעלים של החברה, עם תיקון קל בשם החברה.

6. מטעם החברה (היא צד ג' כמוסבר לעיל) ומטעם צד ד', ביחד, הוגשו סיכומים , במסגרתם ביקשו כי ההודעות שהוגשו כנגדם תידחנה.
החברה - טענה כי :
היא אכן העסיקה את התובע ו כי התקיימו בינה לבינו יחסי עובד מעסיק .
היא והנפיקה עבור התובע תלושי שכר.
היא דיווחה על כל עובדיה ל נתבע ושילמה עבורם דמי ביטוח.
תלושי השכר הופקו לפני קרות האירוע, ועל כן לא מדובר בתלושי שכר פיקטיביים.
החברה עברה טלטלה עקב מחלת בעל החברה מר עיד סלים אשר הוא שהיה מעסיקם של כל העובדים והוא אשר שילם לעובדים בעבור ביצוע העבודה.
החברה לא פשטה רגל ולא פורקה, והיא קיימת נכון לעת כתיבת שורות אלו.
הנתבע לא הוכיח כי החברה לא שילמה דמי ביטוח עבור התובע, ולא צירף מסמכים שניתן ללמוד מהם טענה זו כאשר הנתבע גם לא הגיש תצהיר עובד ציבור ולמעשה זנח בסיכומיו את ההודעה לצד ג' והסתפק בציון שבמידה ותתקבל תביעת התובע, אזי יש לקבל את ההודעה נגד צד ג' או צד ד' וכן טען לחילופין כי במידה ויוחלט לחייב את החברה בתשלום כלשהו, הנתבע יהיה רשאי לגבות ממנה סכום כסף עד לתקרה בהתאם לסעיף 369(א) לחוק.

צד ד' טען, כי מ קום שהנתבע ויתר על חקירתו, הרי שיש לקבל את כל האמור בתצהירו. וכן נטען:
בהתאם לעדויות הוכח כי צד ד' לא היה המעסיק אלא אחראי וראש צוות.
צד ד' היה מנהלו של התובע, אולם הוא לא שילם את שכרו ולא העסיק אותו.
צד ד' אינו קשור לתביעת התובע בבית הדין, שכן צד ד' הינו אדם פרטי, היה מנהל צוות ואין לזקוף לחובתו כל אחריות.
מלבד צד ד', הרי שהיו עוד שלושה מנהלים שלא צורפו לתביעה, דבר שעלול לקפח אותו במידה ותתקבל ההודעה שהוגשה נגדו.
לחילופין נטען, כי במידה ויוחלט לחייבו בתשלום כלשהו, יהיה הנתבע רשאי לגבות ממנו סכום כסף עד לתקרה בהתאם לסעיף 369(א) לחוק.

7. השאלות שבמחלוקת
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה, היא האם התובע היה "מבוטח" לעניין הפגיעה בעבודה, קרי האם במועד התאונה הוא היה במעמד של עובד, לפי סעיף 75 לחוק , או שמא, כטענת הנתבע , תלושי השכר שהופקו בגינו היו פיקטיביים ואין הם משקפים את האמת על טיב היחסים בינו לבין צד ג' ו/או צד ד'.
ככל שיקבע כי בין התובע למי מהצדדים שפורטו לעיל (צד ג' ו/או צד ד') התקיימו יחסי עובד-מע סיק, התובע יהיה זכאי לדמי פגיעה וליתר הזכויות הנובעות מההכרה בפגיעה כתאונת עבודה, זאת אף בהעדר תשלומי דמי ביטוח (וראו לעניין זה סעיפים 365 ו - 369 לחוק)

השאלה השנייה בה יהיה עלינו להכריע, ככל שנענה על השאלה הראשונה בחיוב היא האם יש לחייב את צד ג' או את צד ד' ו/או שניהם ביחד מכח סעיף 369 (א) לחוק אשר זוהי לשונו: "לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".

8. המסגרת הנורמטיבית:
בשים לב לטענת התובע ולפיה עבד בתקופה הרלוונטית בחברה שבבעלות אחיו (עמ' 6 שורות 1-12 לפרוטוקול) יש לבחון את מעמדו של התובע על פי ההלכה הפסוקה לגבי מעמדם של בני משפחה כ"עובדים" זה אצל זה.

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 אתר - המוסד לביטוח לאומי , 19.4.17, סוכמה ההלכה לגבי קביעת יחסי עובד - מעסיק בין בני משפח ה, כדלקמן:
"שאלת קיומם של יחסי עבודה בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה לעניין הזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי נדונה רבות בפסיקתו של בית דין זה. בעניין מדלסי [ עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוונטיים לסיווג בן משפחה כ"עובד", כמפורט להלן:
"המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי משפחה - אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להיקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה (ראו -דב"ע מח/141 – 0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98, 102).
על רקע זאת, ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה 'בן משפחה' אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות" (ההדגשות הוספו, ראו - עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי (8.4.08 להלן – עניין מגרה); עב"ל (ארצי) 679/07 גלדיס - המוסד לביטוח לאומי, (3.2.08)).
יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה לדמי אבטלה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור:
"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו - עניין מגדה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי (29.6.00))
ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הינו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי (2.12.03)).
ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן משפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נדרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר:
"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב" ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', (1973), 134 ,137).
ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה". (ההדגשה אינה במקור - א.י)

מבחינת נטל ההוכחה, נקבע בפסיקה כי "נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד - מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה - המוסד לביטוח לאומי , ניתן 6.9.12).

9. דיון והכרעה
נקדים את המאוחר ונאמר, כי לאחר ששמענו את העדויות ולאחר שעיינו במכלול החומר שבתיק, לרבות סיכומי הצדדים, באנו למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה במעמד של "עובד" של בחברה ו/או אצל צד ד' במועד התרחשות התאונה הנטענת מיום 14.11.17 .
כפי שנפרט להלן, יישום משקלם המצטבר של כלל המבחנים מביא למסקנה שלא הוכח קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין מי מבין המעסיקים הנטענים, והתוצאה הינה שלא ניתן לקבוע שהוא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה במועד התרחשות התאונה הנטענת. התובע למעשה לא הוכיח את הגרעין המהותי והבסיסי לקיומם של יחסי עבודה, דהיינו התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר הנגזר מהעבודה שבוצעה.
ודוק - עדותו של התובע בפנינו וכן עדותם של שאר העדים (כפי שיבואר בהמשך), לא הותירה עלינו רושם אמין מקום שמצאנו בגרסאותיהם סתירות לא מבוטלות.

סיפור האירוע
למרות שנראה כי הנתבע בטיעוניו לפנינו לא חלק על עצם פגיעתו של התובע ועל כן, איננו נדרשים להכריע בסוגיה זו, מצאנו לנכון להתייחס אליה וזאת בשל הסתירות שמצאנו בכל הנוגע לתיאור נסיבות האירוע, ובין היתר גם ביחס למה שנרשם בכתב התביעה לבין הגרסה שהובאה במסגרת הודעת התובע לחוקר המל"ל.
ונבהיר -
בכתב התביעה שהגיש התובע לבית הדין ובתצהירו הוא תיאר פגיעה על רקע שריפה שאירעה במקום העבודה והחלקה כתוצאה מדריכה על קרש עץ שרוף. וכך כתב:"התובע יטען כי בשבוע הראשון בחודש 11/2017 הוא ופועלים אחרים בחברה עסקו באתר עבודה בכביש 6 בקטע יוקנעם צפון בצומת מחלף התשבי בבניית מעביר כרב. בהמשך התובע ופועלים נוספים (צ.ל - עסקו) בפירוק טפסנות מגג המעביר וזאת לאחר שטפסנו אותו בפעם השניי ה. יצוין כי לפני היציקה השנייה אירעה שריפה במקום שגרמה לנזקים הן לעצים שישמשו לטפסנות והן לברזל. כתוצאה מכך התובע והפועלים האחרים פירקו את העצים והברזל שנשרפו ונאלצו לבצע טפסנות חדשה לגג. התובע והפועלים האחרים הורידו את העצים שנשרפו והוציאו אותם מן השטח אך נשארו על רצפת המעביר פיח ואבק של השריפה שהייתה.
התובע יטען כי הוא והפועלים האחרים יצקו את הגג לאחר הרכבת הטפסנות החדשה וכשבוע לאחר מכן ביום 14.11.2017 עסקו התובע והפועלים האחרים בפירוק הטפסנות מהתקרה. התובע עסק בהובלת העצים והמגדלים ששימשו לטפסנות מן הרצפה החוצה, תוך כדי הליכה בתוך המעביר, לפתע התובע דרך על קרש עץ שרופה מהצדדים ואז הקרש הזו החליקה וגרמה להחלקת וגרירת התובע לעבר מגדל אקרו (שמחזיק את הטפסנות) וכתוצאה מכך כף רגל ימין של התובע פגעה בעוצמה בחלק התחתון של המגדל...מיד לאחר מכן הועבר התובע לביה"ח העמק בעפולה..." (סעיפים 4-6 לכתב התביעה, סעיפים 4-5 לתצהיר התובע).
במסגרת נ/3, לעומת זאת, תיאר התובע נסיבות אחרות לפגיעה, ובתוך כך טען כי הפגיעה אירעה על רקע החלקה על רצפת בטון לאחר נשיאת ברזל על כתפו במשקל "20-25 קילו" (עמ' 4 ש' 101-103), וזאת ללא איזכור, ולו ברמז עניין השריפה וההחלקה כביכול על קרש שרופה. וכך נרשמו הדברים בהודעת התובע לחוקר:
"ש. אתה הגשת תביעה לפגיעה בעבודה ספר לנו מה קרה?
ת. זה היה בנובמבר 2017, היינו צריכים לפרק את התקרה מעל המנהרה, לפרק תקרה ולהוציא ציוד, התקרה הייתה עגולה והורדנו עומס מהחומר ...." (עמ' 4 שורות 86-103).
ובהמשך:
"ש. אז מה קרה, איך נפגעת?
ת. כשלקחתי את הברזלים אז החלקתי על הרצפה מבטון, היה לי ברזל ביד, ברזל בגודל של מטר ועשרים והחזקתי אותו עם היד על הכתף והלכתי לכיוון החוצה ואז החלקתי על הרצפה מבטון, כשהחלקתי הרגל הימנית שלי נכנסה במגדל אקרו מוכן שזה ברזל והרגשי כאבים חזקים ולא המשכתי לעבוד הם הרימו אותי והוציאו אותי החוצה ונחתי באתר של העבודה במשך כחצי שעה..." (עמ' 5 שורות 104-113).
ועוד בהמשך:
"ש. איך מהחלקה נשברה לך ככה הרגל?
ת. מה שקרה הרגל נתפסה, נכנס לי הכף רגל בברזל, כשהחלקתי אז החלקתי והעצם שבר עצם, זה גם מה שהרופא אמר" (עמ' 6 שורות 134-136).

בעדותו לפנינו טען התובע כי: " כשנפלתי צעקתי והם מיד באו. החלקתי על קרש" (ההדגשה אינה במקור - א.י.) .

מר זיאדאת במסגרת עדותו לפנינו, העיד כי התובע החליק, וזאת מבלי שהזכיר את סיפור השריפה או הקרש השרוף.
וכך הוא נשאל והשיב:
"ש. תאר איך הוא החליק.
ת. איך לא ראיתי בדיוק, היינו עובדים אני והוא. אני קדימה והוא אחריי, הוא מתחיל לפרק את התקרה פתאום הסתובבתי וראיתי כי הוא החליק.
ש. הוא אמר לך שהוא החליק.
ת. אני ראיתי שהוא על הרצפה נופל.
ש. אבל איך ידעת שהוא החליק?
ת. הוא אמר שהחליק ונכנס עם הרגל בתוך האקרו" (עמ' 20 שורות 6-12 לפרוטוקול).

בנקודה זו נציין כי לא ברור מדוע העיד התובע דוקא את מר זיאדאת, למרות שבמסגרת הודעתו לחוקר הזכיר עדים אחרים להתרחשות האירוע :
"ש. האם כאשר קרה לך המקרה מישהו ראה את המקרה?
ת. לא יודע אני חושב שהיה מאחורי מישהו, אסלאם ואימאן אמבוס היו איתי באזור העבודה ואחרי זה הגיעו שאר העובדים (ההדגשה אינה במקור - א.י) . (עמ' 5 ש ורות 126-128 להודעה).

למעשה, התרשמנו כי מר זידאת אמר את אשר אמר בעדותו לא מתוך שאמירת האמת היא שהנחתה אותו אלא מתוך שחשב שהדברים שאמר יתרמו לקבלת גרסתו של התובע, בלי קשר לשאלה האם היא אמיתית או לא.

צד ד' במסגרת נ/2, סיפר כי התובע החליק לאחר שהרים ברזל (עמ' 2 ש' 28-33 להודעה), כאשר לעומת זאת שורות לאחר מכן ציין כי "...אני לא ראיתי אני הייתי באתר במקום אבל הגעתי וראיתי אותו על הרצפה ולקחנו אותו" (עמ' 3 שורות 53-55 להודעה). התובע לעומת זאת, ציין כאמור כי צ ד ד' היה עד להתרחשות האירוע: "...אסלאם ואימאן אמבוס היו איתי באזור העבודה...".
צד ד' ציין במסגרת זו, כי הוא בעצמו דיווח למר נוקד לגבי התרחשות האירוע הנטען, וזאת בו ביום ההתרחשות (עמ' 3 שורות 61-65 להודעה), כאשר לעומת זאת, ציין מר נוקד במסגרת נ/1, כי הדיווח היה למחרת יום הפגיעה וכי "...מי שסיפר לי זה המנופאי שלנו הוא גם לא ראה, הוא רק שמע" (עמ' 2 ש ורות 40-42 להודעה).

נאמר, שאומנם במסמך הרפואי מבית החולים מיום 14.11.17 נרשם כי " לדבריו ביום קבלתו בזמן עבודתו נחבל בכף רגל ימין...", ואולם לנוכח הסתירות והתהיות המהותיות שהתגלעו בגרסאות התובע, לא מצאנו לנכון לייחס לכך משקל מכריע.

למעשה הסתירות המהותיות הנ"ל ביחס לסיפור האירוע משליכות בראש ובראשונה על מהימנות התובע ושאר העדים.

מבחן התמורה
אחד הביטויים המובהקים לקביעה אם קיימים יחסי עובד מעסיק היא התמורה, שכן כאמור "בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים כיחסים וולונטרים התנדבותיים, או כיחסים של עובד מעביד, נודעת חשיבות ראשונה לשאלת תשלום השכר - התמורה עבור העבודה, שכן יחסי עובד מעביד, מעצם טיבם, מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע העבודה" (עב"ל 279/98 שצוטט לעיל).
במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, לשאלת החוקר:"איך שולם לך השכר", השיהב התובע:"במזומן, יש לי בעיות בבנק ולא הפקדתי משכורת לחשבון, אם אני מפקיד זה יעלם". ובהמשך עת נשאל:" יש לך הוכחות שקיבלת משכורת? אתה יכול להוכיח לביטוח לאומי?" הוא השיב:"אין לי הוכחות, קיבלתי במזומן והשתמשתי" (עמ' 7 שורה 184 להודעה ועמ' 8 שורה שם).
לשאלת החוקר בכל הנוגע למועד תשלום השכר, השיב התובע:"זה תלוי אין תאריך קבוע" (עמ' 5 שורות 120-125 ל הודעה).
מר זיאדאת, לעומת זאת, ציין כי השכר שולם לכלל העובדים באופן מסודר (סעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית ועמ' 20 ש' 24-25 לפרוטוקול).

התובע ציין בעדותו לפנינו, כי המשכורת שולמה במזומן, וזאת על ידי האח עיד סלים, ולא על ידי צד ד' (עמ' 14 שורות 26-27 לפרוטוקול ו עמ' 15 שורות 2-6 שם).
צד ד' במסגרת נ/2, העיד כי נהוג היה לשלם את המשכורות לעובדים "במזומן", ובכללם גם לתובע (עמ' 2 שורות 38-41 להודעה). בהמשך, צ יין צד ד' כי חישוב המשכורת נערך על בסיס רישומי נוכחות:
"ש. האם מתבצע רישום של עבודה של הפועלים?
ת. כן, אני רושם בדף שלי מתי כל אחד עבד וכמה שעות, וגם עבד היה רושם, הסוף חודש אני עושה משכורות לפי הדפים האלה, יש לי רואה חשבון מנצרת עלימי" (עמ' 3 שורות 74-76 לנ/2).
בהמשך, נשאל צד ד' לגב' אותם רישומים, ותשובתו הייתה כי לא מתבצעת שמירה לאותם רישומים (עמ' 4 שורות 93-94 לנ/2).

מכאן שהתובע לא הציג ולו ראיה קלושה ביחס לתשלום שכרו, כאשר עדותו ועדותו של צד ד' בענין זה היו מתחמקות.

בנוסף, וככל שהדבר נוגע לשיעור השכר, הרי ש הנתון שהוצג לפנינו ולפיו התובע השתכר כביכול סך של 7000 ₪", רחוק היה מלהניח את הדעת בנסיבות העניין, וזאת מבחינת יחסי הגומלין בין שיעור שכרו של התובע שהיה שכר קבוע (כפי שעולה לכאורה מתלושי השכר שהוצגו), לבין מהות עבודתו. כך למשל, עולה התמיהה, הכיצד שכרו של התובע השתווה לשכרו של מר זיאדאת שהינו טפסן במקצועו (ראו עדותו של מר זיאדאת בעמ' 21 שורות 4-7 לפרוטוקול) - וזאת בהינתן שהתובע הובא לעבודה כדי " לעשות עבודות קטנות...עבודות פשוטות" (עמ' 1 שורות 19-23 לנ/2), כאשר לפי גרסתו " ...לא הייתי עובד כל הזמן זה אח שלי ואם הייתי צריך לנוח הייתי נח" (עמ' 3 שורות 66-67 לנ/3)", וכי עבודתו "לא עבודה רצינית" (עמ' 8 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 9 ש ורות 1-3 שם).
התובע נשאל בכל הנוגע לרכיבי השכר ששולמו לו, בהינתן תנאי עבודתו הקלים, אלא שהסבריו גם בנושא זה היו עמומים, לא משכנעים ובלתי מהימנים.
וכך הוא נשאל והשיב:
"ש. תיארת את העבודה בפני חוקר הנתבע ושאל אותך החוקר למה הם היו צריכים בכלל להעסיק אותך ואז אמרת שהם בעצם נתנו לך עזרה. מקריא לך "אז למה היה צורך להעסיק אותך במחסן אם מוסטפא היה עושה הכל לפני" אמרת לו "הייתי מקבל עזרה מהם במקום לשבת בבית הם רצו לעזור לי כדי שאחזור לעבוד" זה נכון.
ת. נכון. ישבתי בבית וקיבלתי עזרה קטנה. הוא אמר לי שאחזור לעבוד כדי שאקח כסף מהעבודה שלי ולא מאחרים.
ש. לפי תלוש השכר שלך קיבלת 7,000 ₪ זה היה ב- 17'. לשבת ולתקן דברים קטנים כאלה ואתה לא מסוגל לדרוך על הרגל, סכום כזה זה הרבה כסף.
ת. זה לא ענין של הרבה כסף. עבודת בנין זה ..
ש. לא עבדת בבנין אתה עשית תיקונים כאלה.
ת. זה ענף הבנין. הגענו להסכם שזה הסכום שישולם לי.
ש. אתה יודע לומר לי בתלוש השכר שלך כתוב שכר 5,000 ₪ ועוד פרמיה בסך 2,000 ₪ עבור מה קיבלת פרמיה?
ת. בהתחלה הוא נתן לי שאני כאילו הגעתי לעבודה שהיה אמור להיות מישהו אחר, כלומר היה חסר להם את הענין הזה....
ש. תגיד את התשובה בערבית
ת. התובע משיב בערבית- "רצו לתת לי מענק"
ש. למה?
ת. היה הרבה בלגן במחסן וציוד מקולקל ואני הצלתי אותו. רצו לתת לי מתנה אבל לא ישירות אלא בצורה נעימה.
ש. המחסן לדבריך עבדת רק בחודש הראשון אח"כ יצאת לעבוד בשטח לטענתך אז למה להמשיך ולשלם לך פרמיה.
ת. המעסיק נותן. אם אתה נותן לי מתנה אני אומר לא? המעסיק נתן לי מתנה ואני קיבלתי אותה" (עמ' 10 שורות 1-25 לפרוטוקול).
גב' סלים העידה לפנינו ביחס לשכרו של התובע, אלא שגם עדותה אשר גם היא לא הותירה עלינו רושם מהימן, לא תרמה לליבון הסוגיה.
גב' סלים העידה טענה כי המדובר היה בהעלאה של המעסיק ביחס לשכר: "הם העלו מ - 5000 ₪ ל - 7000 ₪ " (עמ' 26 שורות 21-25 לפרוטוקול ועמ' 27 שורות 1-16 שם). אלא שעיון בתלושי השכר שהציג התובע לא מלמד על העלאה כלשהי של השכר אלא על כך שכבר מתחילת עבודתו הנטענת הוא (מיום "01/07/17")צ נרשם לו בתלוש השכר, שכר של 7000 ₪ (התשלום מורכב מ"שכר יסוד" על סך של 5000 ₪ ו"פרמיה" על סך של 2000 ₪ ).

לנוכח האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר שהונפקו לתובע אינם מוכיחים כי התובע עבד בחברה ו/או בצד ד', כאשר בנקודה זו נדגיש כי גם אם נקבל את טענת התובע כי כי תלושי שכרו הופקו עובר להתרחשות התאונה הנטענת (כאשר בענין זה הוא מתבסס על תכתובת בדואר אלקטרוני בין גב' סלים לבין רואה החשבון) הרי שבהינתן שאר הנסיבות, אין בכל כדי להוכיח שהתקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין החברה ו/או בינו לבין צד ד', שהרי הנפקת תלושי שכר אינה חזות הכל.

האם אילולא התובע עשה את עבודתו היא הייתה נעשית בידי אחר.
תנאי זה מציב דרישה כי בן משפחה יהא למעשה חליף של עובד אחר, ואם הוא לא היה מבצע את העבודה הייתה העבודה מתבצעת על ידי עובד אחר. במילים אחרות, יש לבחון את מידת חיוניותו של התובע, זאת על מנת לוודא כי אין המדובר בעזרה משפחתית התנדבותית אשר כול כולה נובעת מקשרי המשפחה הקיימים בין הצדדים.
כאמור, בית הדין דחה תביעות של עובדים שטענו כי הם אינם מחליפים עובד אחר, וכי עובד אחר לא בא במקומם כאשר הם הפסיקו לעבודה. התביעות נדחו משום שלגישת בית הדין, תנאי מצטבר זה אינו מתקיים (וראו לעניין זה את שנפסק בדב"ע מז/0-6 מרדכי סרוסי - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יח 434; עב"ל 279/98 ועב"ל 679/07 שצוטטו לעיל).
במסגרת הודעתו ללחוקר מסר התובע כי לאחר פגיעתו הנטענת לא הובא עובד אחר במקומו, כאשר אף עלה מעדותו כי העסקתו בחברה כלל לא הייתה חיונית, אלא היוותה ניסיו ן לעזור לו כדי להשתקם: "...לא הייתי עובד כל הזמן זה אח שלי ואם הייתי צריך לנוח הייתי נח" (עמ' 3 שורות 66-67 ל הודעה).
ובהמשך:
"ש. האם לפניך מישהו היה במחסן?
ת. לא, אח שלי חומייני (מוסטפא) היה במחסן והוא עושה נסיעות.
ש. אז למה היה צורך להעסיק אותך במחסן אם הוא היה עושה את זה?
ת. הייתי מקבל עזרה מהם במקום לשבת בבית, והוא רצה לעזור לי כדי שאחזור לעבודה.
ש. אחרי שנפגעת מי עושה את העבודה במחסן?
ת. הם עכשיו בשלב סיום, אין לי מושג מי עושה את העבודה אולי מוסטפא" (עמ' 4 שורות 81-87 ל הודעה).
ובהמשך:
"ש. האם מישהו החליף אותך בעבודה?
ת. לא, לא היה צריך.
ש. למה לא היה צריך?
ת. כי הם יכולים להסתדר בלעדי" (עמ' 5 שורות 114-117 ל הודעה).
ההיגדים הנ"ל היוו נדבך נוסף ומשמעותי במסקנתנו אשר לכך שהתובע לא הוכיח קיומם של יחסי עובד מעסיק בינו לבין החברה ו/או בינו לבין צד ד', כאשר לכך יש להוסיף את שמסר צד ד' לחוקר, דברים אשר גם מהם למדנו על העדר נחיצות וחיוניות העסקתו של התובע ועל כך שלא הועסק עובד אחר במקומו לאחר פגיעתו:
ש. מה היה התפקיד שלו מאז שהתחיל לעבוד?
ת. הבאתי אותו לעשות עבודות קטנות, היו לו בעיות כלכליות ואמרתי לו לבוא לעשות עבודות פשוטות, הוא היה מחסנאי בהתחלה, ניקיונות, מביא מים" (עמ' 1 שורות 19-21 לנ/2).

ובהמשך:
ש. האם לפני עבד אלעיד העסקת מישהו אחר במקומו?
ת. הייתי צריך בן אדם וגם בגלל המצב שלו הכלכלי אמרתי לו שיבוא ונמצא לו עבודה כדי שיקבל כסף.
ש. האם אחרי המקרה העסקת עובד אחר במקומו?
ת. לא הבאתי מישהו, אח שלי מוסטפא לקח את האחריות, מוסטפא עובד איתי מאז ומתמיד" (עמ' 2 ש ורות 47-50 לנ/2 ועמ' 3 שורות 51-52 שם ).
וגם:
...הבאתי אותו לעבודות קטנות למרות שהגדרתי אותו כטפסן מול חברת תל רם, לפי הנוהל, הבאתי אותו כי היה יושב בבית בגלל מצב כלכלי והבאתי אותו לעבוד.
ש. האם אחרי המקרה הוא חזר לעבוד?
ת. לא" (עמ' 4 ש ורות 78-82 לנ/2).

זהות המעסיק ומבחן תנאי ההעסקה

אין חולק כי בין התובע לבין צד ג' ו/או צד ד' לא קיים חוזה העסקה (עמ' 6 שורות 137-138 לנ/3), א לא שמעבר לכך, תנאי העסקתו של התובע כפי שהוצגו לפנינו לא היו ברורים - הן אשר לטיבם והן אשר להיקפם כאשר התובע גם לא הבהיר די הצורך על ידי מי הועסק, ומי היה מעסיקו בפועל.

במסגרת הודעתו לחוקר ציין התובע כי העסקתו באה מצדם של שני אחיו - צד ד' ואח נוסף בשם " חומיני", מי שעל פי הנטען ניהלו את החברה בתקופה הרלוונטית:
"ש. אז מדוע חזרת לעבוד בשנת 2017?
ת. האמת אחים שלי אסלאם וחומני הציעו לי לחזור לעבוד, הם נמצאים בעסק של עיד הם מנהלים לו את העסק והציעו לי לחזור לעבוד והסכמתי לחזור" (עמ' 3 שורות 52-54 לנ/3).
לפנינו, לעומת זאת, העיד תובע כי הוא הועסק על ידי האח מר עיד ולא על ידי צד ד':"...אחי עיד אמרת שבמרץ קיבל אירוע מוחי אז אני גם ביקרתי אותו והוא הציע לי כדי לשקם אותי זה היה כאשר הוא היה בבית החולים. הוא אמר לי שאעבוד בחברה שלו ושזה גם ישקם אותי וזה גם יעזור לי להביא פרנסה. הופניתי לצד ד' כי הוא היה ראש צוות"

וכן:
ש. אתה אומר מי שקיבל אותך לעבודה זה עיד ולא צד ד'.
ת. נכון.
ש. זה הכל היה בבית החולים.
ת. כן.
ש. אז למעשה מי שקיבל אותך לעבודה זה עיד אתה אומר ולא צד ד'.
ת. נכון.
ש. זה היה כאשר ביקרת אצלו בבית החולים הוא הציע לך לעבוד כדי לשקם אותך.
ת. כן" (עמ' 6 ש' 1-12 לפרוטוקול).

צד ד', לעומת זאת, מסר לחוקר, כי העסקת התובע הייתה דרכו: "הבאתי אותו לעשות עבודות קטנות...הייתי צריך בן אדם וגם בגלל המצב שלו הכלכלי אמרתי לו שיבוא ונמצא לו עבודה כדי שיקבל כסף" (עמ' 1 שורות 20-21 לנ/2 ועמ' 2 שורות 45-46 שם) - השוני בין גרסתו לגרסת התובע לא הועילה למהימנותו של האחרון.

בנוסף וגם ביחס לתקופת העיסוק, עלו סתירות בין מה שטען התובע לגבי תקופת עיסוקו, לבין גרסתו של מר נוקד ביחס לאותו עניין. התובע טען במסגרת נ/3 כי לא עבד "מאז 2014 ועד יולי 2017", וזאת עקב פגיעתו בתאונת עבודה משנת 2014 (עמ' 2 שורות 26-31 לנ/3 ושורות 41-50 וכן עמ' 3 שורה 51 שם).
מר נוקד, לעומת זאת, מסר לחוקר כי התובע עבד כמחסנאי "בחודש "1/2016", ולאחר מכן מחודש "מאי 2017":
"ש. איך עבדתם מבחינת התאריכים של העבודות באתרים?
ת. אני התחלתי לעבוד באתר רשפים בחודש 1/2016 ושם חברת שבילי הגלבוע עבדו והוא היה שם בתור מחסנאי וגם שעברנו לכאן לאתר במאי 2017 ביוקנעם הוא כאן" (עמ' 3 שורות 51-54 לנ/1).

בהתאם לכך, בהינתן גרסתו של מר נוקד ולפיה התובע עבד כמחסנאי החל מחודש 1/2016, לא מצאנו ממש בטענת התובע ולפיה טעה מר נוקד בענין זה שכן מדובר במועד תחילת ביצוע העבודה על ידי צד ג' (סעיף 13 לסיכומי התובע) . בפני התובע עמדה האפשרות להעיד מטעמו את מר נוקד, שיתכן והיה בעדותו כדי להשליך אור מסוים על הסוגיה שבמחלוקת, ואולם הוא בחר שלא לעשות כן, על כל המשתמע מכך.

10. לסיכום
מהאמור לעיל עולה כי עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה ולא עקבית וזאת בכל הנושאים, לרבות אופן התרחשות האירוע הנטען כאשר הוא לא הצליח להוכיח כי קיבל שכר עבור עבודתו, לא הוכיח שתלושי השכר שהונפקו לו משקפים את המציאות, לא הוכיח כי עבודתו היתה חיונית, לא טען כי עובד אחר החליפו ו כן לא הוכיח כנדרש את זהות מעסיקו ואת תקופת העסקתו הלכאורית.
לפיכך ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע הרינו קובעים כי עבודתו של התובע במועד הרלוונט י לתביעה, היוותה, לכל היותר, עזרה משפחתית ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתו ובהתאם לכך על דחיית ההודעות כנגד צד ג' וכנגד צד ד' .

11. הוצאות משפט
בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי שקלנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבע אולם בסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן וזאת רק בגלל שהנתבע לא ביקש זאת.

במקביל, הואיל ומצאנו צידוק לצירוף צד ג' וצד ד' איננו מחייבים את הנתבע בהוצאותיהם.

12. ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ט"ז באדר תשפ"א (28 בפברואר 2021) בהעדר הצדדים.

5129371
54678313מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר זאב גולדנברג
נציג ציבור
(מעסיקים)