הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 43294-01-18

לפני:
כב' השופט מוסטפא קאסם
נציגת ציבור (עובדים): גב' יהודית שמעוני
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובע:
רומן שפילמן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1. בתיק זה מונתה מטעמו של בית הדין ד"ר ציקל-שלום קארין, כמומחית בתחום הרפואה התעסוקתית.
ד"ר ציקל-שלום הגישה את חוות דעתה והשיבה לשאלות ההבהרה שהופנו אליה.
לפנינו בקשה מטעם ב"כ הנתבע לדחיית התביעה ולחילופין, לפסילת חוות דעת המומחית ומינוי מומחה אחר במקומה (להלן: " הבקשה").

להלן עיקר טיעוני הנתבע

2. המומחית מטעם בית הדין קבעה בחוות דעתה כדלקמן: "קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית של חשיפתו בשלב זה או אחר על התפתחות מחלתו. לכן לנוכח הנסיבות המתוארות במקרה ייחודי זה יש לקבוע קשר סיבתי ".
לאחר מכן ענתה המומחית ב- "כן" לשאלת בית הדין שלפיה:"האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי..."
לטענת הנתבע, הנימוק של המומחית לפיו "קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית..." אינו מתיישב עם תשובתה הלא מנומקת כי קיים קשר סיבתי מעל 50%.
יצויין כי המומחית חזרה על אותו נימוק גם בתשובותיה לשאלות ההבהרה.
קביעת המומחית שקשה לשלול בוודאות "תרומה אפשרית" מתיישבת יותר עם המסקנה שהקשר הסיבתי הוא מתחת ל- 50% ועל כן בית הדין מתבקש לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה לקיומו של קשר סיבתי מעל 50%.

3. לחילופין, יש למנות מומחה אחר וזאת מאחר שבחוות דעתה של המומחית קיימת סתירה לוגית בין תשובתה הסופית (קשר סיבתי מעל 50%) לבין מסקנתה ש"קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית.." ברי כי, נימוקה זה של המומחית איננו מספיק לקביעת קשר סיבתי מעל 50% .
זאת ועוד, המומחית הודתה בתשובתה לשאלה ב' לשאלות ההבהרה שאין מחקרים אשר הראו קשר סיבתי מובהק בין חשיפה ל-MWF לסרטן השפה.

4. לשיטת הנתבע, הפגם הלוגי שנפל בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, מצדיק מינוי מומחה אחר. חוות דעת שיש בה סתירות ושאינה מתבססת על ספרות רפואית או על מחקרים, אינה יכולה להוות בסיס להכרעת בית הדין בתביעה.

5. לאור האמור, יש לפסול את חוות דעת המומחית ולמנות מומחה רפואי אחר מטעמו של בית הדין.

להלן עיקר טיעוני התובע

6. הנימוק שקבעה המומחית לפיו "קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית...", בניגוד לעמדת הנתבע, אכן מתיישב עם המסקנה כי קיים קשר סיבתי של מעל 50%.
המומחית הסבירה בחוות דעתה כי מקרה סרטן נדיר יחסית והסיכום של תנאי עבודת התובע מוכיח מעל 50% קיומו של קשר סיבתי. מכאן כי עבודתו של התובע, לרבות אירועי הריתוך הינם אירוע מיקרוטראומה, ולפיכך יש להכיר בו כנפגע עבודה.

7. המומחית ציינה בתחילת סיכום חוות דעתה, כי "קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות לחשיפה לשמני אמולסיה טהורים או מעובדים חלקית מעלה סיכון לסרטן העור והסקטרום".
מכאן, שלא קיימת כל סתירה לוגית בחוות דעת המומחית או בתשובתה לשאלות ההבהרה . הסתירה הלוגית קיימת בטענת הנתבע כי יש למנות מומחה אחר מאחר שבהנחיות בית הדין הארצי בדבר מינוי מומחים יועצים נכתב בפירוש כי מינוי מומחה אחר יעשה אך ורק בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים - וזה לא המקרה בענייננו.

8. המומחית נתנה מענה לכל השאלות שהובאו בפנה. כמו כן, במקרה דנן המומחית לא דוגלת באסכולה המחמירה עם הנפגע, בהשוואה לאסכולה מחמירה יותר. בנוסף לכך, המומחית הינה בעלת שם בתחום הרפואה התעסוקתית וחוות דעתה ניתנה בתחום מומחיותה הספציפי .
טענות הנתבע מתייחסות לשורה אחת מחוות דעתה של המומחית אותו הוציא מהקשר דבריה הרציפים והמפורטים.
מסקנותיה של המומחית בהירות ולפיהן מחלת המקצוע ממנה סובל התובע הינה פועל יוצא של תנאי עבודתו.

9. לאור האמור, יש לדחות את בקשת הנתבע.

המסגרת הנורמטיבית

10. מינויים של מומחים ויועצים רפואיים מוסדר בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה.

סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי: "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק..."

סעיף 17 להנחיות מפרט כי: "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך".

סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי: "בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון".

במאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט (בדימוס) אדלר- נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג שבית הדין נוקט פה בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199 ).

סיבה אפשרית לפסילת חוות דעת הינה כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות ההבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו הוא עזב את הארץ.

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא שום טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה , נמנו במאמר האמור, מספר סיבות וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".

מן הכלל אל הפרט

11. מחוות דעתה של המומחית עולה כי התובע לקה בסרטן קשקשי של הפה, גידול השייך במקורו לחלל הפה.

המומחית התייחסה בהרחבה לשאלה האם יש קשר בין חשיפת התובע לנוזלי קירור לבין מחלתו, כדלקמן:

"התובע עבד במחלקת עיבוד שבבי כל השנים. כאשר בתהליכים המתוארים מותזים באופן קבוע נוזלי קירור לעיבוד שבבים , התובע עבד ללא נשמיות וללא אמצעי מיגון. התובע נחשף לנוזלי חי תוך שהם תערובות של שמנים, סבונים, חומרים פעילי שטח, חומרים אנטיבקטרילים, חומרים נוגדי בליעה, וחומרים מונעים קורוזיה. שמנים טהורים אינם מסיסים ושמנים על בסיס מים מסיסים. שמני החיתוך המסיסים מתחלקים לכאלה המכילים שמנים מינרליים ולסינתטיים. כיום השמנים עוברים תהליך זיקוק להקטנת תכולת תרכובות הפחממנים הפולי ארמוטים PAH המסרטנים שבהם. שמנים סינתטיים הם הנקיים ביותר בשימוש תולדות היעדרם של חומרים אורגניים בתערובת. בנוסף כפי שידוע בספרות המקצועית התעסוקתית: מחקרים שונים שנערכו זיהו קשר בין חשיפה לנוזלי חי תוך לבין סוגי סרטן שונים. המסקנה לגבי סרטן העור/ סקרוטום,לרינקס ורקטום כתוצאה מחשיפה לשמנים מינרליים טהורים וסרטן הפנקריאס לחשיפה מנוזלים סינתטיים. (אין מסקנה חד משמעית לגבי סוג הסרטן) המסקנה החד משמעית היחידה היא רק לגבי הקשר בין סרטן ה עור לנוזלי חיתוך וזאת לגבי עובדים שנחשפו עד שנות ה- 70' לנוזלי חיתוך . כיום, שופרו תנאי העבודה והמודעות לסיכונים גברה - כך שרמות החשיפה לנוזלי חיתוך פחתו וגם הרכבם של נוזלי החיתוך השתנה באופן משמעותי והוצאו מהם תרכובות הידועות כמסרטנות ... התהליכים המתוארים בעבודת התובע הם תהליכים הגורמים ליצירת ערפילי שמן המרחפים באוויר הן בזמן פעילות המכונה בעת העיבוד השבבי והן בפעילויות בהן נדרש למלא את המכונה , להוציא חלקים או לנקות חלקים עם אוויר. התהליכים המתוארים גורמים לחשיפה עורית ונשימתית לשמנים. חשיפה כזו לאזור השפתיים על ידי מגע עם ידיים לא נקיות או כתוצאה מנתזים באוויר, עלולה לגרום לחשיפה חוזרת ונשנית יום יומית. יתר על כן, התובע עבד משנת 1979, כך שלא ניתן לשלול חשיפה לשמנים מינרליים שלא טופלו או טופלו חלקית בשנות עבודתו הראשונות שהשפיעו וגרמו למנגנון של החמרה או מיקרוטראומה למחלת התובע. אין זה מן הנמנע כי שמנים מינרליים שיודעים בוודאות כגורמים לסרטן העור וסקרוטום, ישפיעו באזור השפה החיצונית במנגון שתואר לעיל. האזור בו לקה התובע בשפה התחתונה הוא אזור חיצוני בגבול בין אזור בוקאלי לאזור העור ולכן לא ניתן לשלול השפעה מסרטנת של נוזלי החיתוך עליהם נחשף התובע בשנים הראשונות לעבודתו .
מרשימת התרופות שהונפקו לתובע עולה שימוש בתכשיר המכיל הדרוכלורותיאזיד בשנים שקדמו לפרוץ המחלה. מבחינת IARC מדובר בגורם לא וודאי כך שגם אם הייתה לתכשיר השפעה כלשהי על מחלת התובע, היא זניחה מאחר ומדובר בגורם לא וודאי. "
לסיכום, קבעה המומחית בחוות דעתה כדלקמן:

"קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לשמני אמולסיה טהורים או מעובדים חלקית מעלה סיכון לסרטן העור והסקרוטום. אמנם לא קיימות עדויות מדעיות להסקה על קשר כזה בין סרטן השפה וחשיפה לשמנים, אך במקרה ייחודי זה לנוכח תיאור מיקומו של הנגע באזור חיצוני חשוף פוטנציאלית , חשיפה יום יומית של התובע במסגרת עבודתו, ללא אמצעי מיגון כאשר לכך נוסף כי התובע החל עבודתו בשנת 1979 והקיפה של החשיפה לשמנים מינרליים ומהותה בשנים אלה לא ברורה, קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית של חשיפתו בשלב זה או אחר על התפתחות מחלתו. לכן לנוכח הנסיבות מתוארות במקרה יחודי זה יש לקבוע קשר סיבתי ".

12. בנוסף לאמור, על מנת לציין דברים בשם א ומרם ומפאת חשיבות העניין נביא להלן את השאלות שהופנו למומחית ואת תשובותיה עליהן, בהתאמה:

שאלה:
א. מה המחלות או הליקוים שמהם סובל התובע בעורו?
תשובה:
Scc שפה.

שאלה:
ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהם הוא סובל? גם החמרת מצב הליקויים עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
תשובה:
כן.

שאלה:
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחית קשר סיבתי בין העבודה לליקויים, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקויים, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרמו על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות ).
תשובה:
כן.

שאלה:
ד. ככל והמומחית תשיב לשאלה הקודמת בחיוב, היחא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקויים ביחס לגורמים האחרים, דהיינו- האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
תשובה:
אין נתון מספרי מדויק לקביעת השפעת העבודה על מחלת התובע. בניסיון להמחיש את גודל ההשפעה ניתן לשער כי ההשפעה משמעותית על פי הפסיקה "בשיעור של 20% ומעלה".

13. כאמור, למומחית הופנו אף שאלות הבהרה. בשל חשיבות הדברים, נביא להלן גם את שאלות ההבהרה והתשובות עליהן, בהתאמה:

שאלה:
א. האם נוזל קירור מוגדר ע"י IARC כגורם מסרטן ודאי לשפה?
תשובה:
לא מדויק. ההתנהגות הקלינית של סרטן השפה דומה להתנהגות של סרטן העור. חלק מנוזלי הקירור שלא עברו תהליך זיקוק מוכרים כמסרטנים לעור.

שאלה:
ב. האם ישנם מחקרים או עבודות אשר הראו קשר סיבתי מובהק בין חשיפה ל-MWF וסרטן השפה?
תשובה:
לא.

שאלה:
ג. בחוות דעתך כתבת כי "אמנם לא קיימות עדויות מדעיות להסקה על קשר כזה בין סרטן השפה לחשיפה לשמנים" (בחלק הסיכום של חוות הדעת).
לאור זאת, אם אין עדויות מדעיות לקשר בין חשיפה לשמנים וסרטן השפה, מדוע לתנאי העבודה ומשך החשיפה יש משמעות?
תשובה:
בתנאי העבודה ומשך החשיפה יש משמעות בהיבט של חשיפה מתמשכת לנוזלי קירור ללא אמצעי מיגון עד כדי כך שתואר כי "עבודת התובע הייתה מלוכלכת ולעובדים סופקו מקלחות" לסרטן השפה התנהגות קלינית בדומה לסרטן העור. קיימת מסקנה חד משמעית בין חשיפה לנוזלי חיתוך שלא עברו זיקוק לסרטן העור. התהליכים המתוארים גורמים לחשיפה עורית ונשימתית לשמנים . חשיפה כזו באזור השפתיים על ידי מגע עם ידיים לא נקיות או כתוצאה מנתזים באוויר, עלולה לגרום לחשיפה חוזרת ונשנית יום יומית. יתר על כן, התובע עבד משנת 1979, כך שלא ניתן לשלול חשיפה לשמנים מינרליים שלא טופלו או טופלו חלקית בשנות עבודתו הראשונות שהשפיעו או גרמו למנגנון של החמרה או מיקרו טראומה למחלת התובע. אין זה מן הנמנע כי שמנים מינרליים שידועים בוודאות כגורמים לסרטן העור וסקרוטום, ישפיעו באזור השפה החיצונית במנגנון שתואר לעיל. האזור בו לקה התובע בשפה התחתונה הוא אזור חיצוני בגבול בין אזור בוקאלי לאזור העור ולכן לא ניתן לשלול השפעה מסרטנת של נוזלי החיתוך אליהם נחשף התובע בשנים הראשונות לעבודתו. לכך נוסף , כי התובע החל עבודתו בשנת 1979 והיקפה של החשיפה לשמנים מינרליים ומהותה בשנים אלה לא ברורה. קשה לשלול בוודאות תרומה אפשרית של חשיפתו בשלב זה או אחר על התפתחות מחלתו. לכן לנוכח הנסיבות מתוארות במקרה יחודי זה יש לקבוע קשר סיבתי.

14. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי את חוות דעתה הראשונה של המומחית הרפואית וכן את חוות דעתה המשלימה שניתנה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בענייננו הנסיבות המצדיקות פסילת חוות דעתה של המומחית ומינוי מומחה אחר או נוסף. ונסביר בקצרה.

הנתבע לא הצביע בטיעוניו על כל סיבה רלוונטית למינוי מומחה אחר, ואף לא למינוי מומחה נוסף. בחירתו של הנתבע להתבסס על שורה זו או אחרת מתוך חוות הדעת הינה בחירה סלקטיבית החוטאת למציאות חוות הדעת. חוות דעת המומחית, תוך קריאתה כמכלול, מצביעה על קשר סיבתי חיובי ודאי. המומחית אומנם ציינה כי "קשה לשלול..", אלא שהשיבה באופן חיובי ומפורט לעניין קיומו של קשר סיבתי במידה העולה על 50% וכי השפעת העבודה עולה על 20%. המשפט שמתחיל במילים "קשה לשלול.." עליו משליך הנתבע את יהבו, מושלם על ידי התשובות האחרות המאשרות את עניין קיומו של הקשר הסיבתי,כאמור.

נוסיף ונומר כי המומחית התייחסה בחוות דעתה בפירוט לעניין התהליכים התעסוקתיים לגרימת המחלה, ומנמקת, הכיצד יש בשמנים אליהם נחשף התובע, כדי לגרום למחלה בה לקה.

15. עוד נציין כי בהקשר שלפנינו נקבע על ידי בית המשפט העליון כי " תהליכי ההתפתחות של מחלות רבות אינם מובנים עד תום... מעט מאוד ידוע על רבבות סוגי הכימיקלים הקיימים או על מידת רעילותם" (ע"א 1639/01 קיבוץ מעין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח (5) 215 (2004); להלן: הלכת קרישוב), כאשר "על בית-המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת ודאות שהיא מעבר ל-50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת הסתברות של 51%, אינה נחשבת כהוכחה כלל. לשם כך, על בית-המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם, ורמות ההוכחה אליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות..." (... לאפשרות החלת הלכת קרישוב בהקשר הביטחון הסוציאלי ראו והשוו בין היתר את: עב"ל (ארצי) 16361-02-14 משה קמחזי - המוסד לביטוח לאומי (9.9.15); עב"ל (ארצי) 34031-09-15 אביטל יד שלום - המוסד לביטוח לאומי (24.1.19)).

16. במקרה שלפנינו אין צורך בקביעת קשר סיבתי משפטי לפי מודל אינדוקטיבי בניגוד לראיות המדעיות, ואף אין מדובר במצב של עמימות סיבתית (דנ"א 4693/05 בית חולים כרמל חיפה נ' מלול, פ"ד סד(1) 533 (2010)), שהרי קיימת חוות דעת רפואית מנומקת של המומחית הרפואי ת האובייקטיבי ת מטעם בית הדין. המומח ית ביצע ה את מלאכת ה באופן יסודי בהתבסס על מכלול החומר שפורט בחוות הדעת; לא הסתפקה בכך שאין מחקר קונקרטי הקובע באופן מפורש קשר סיבתי ברמת ודאות מוחלטת; אלא ניתח ה מחקרים אחרים, והגיעה למסקנה מנומקת ומפורטת לפיה קיימת סבירות העולה על 50% בדבר קיומו של קשר סיבתי. במילים אחרות - המומח ית שוכנע ה בהתבסס על שקלול המחקרים המדעיים השונים כי סביר יותר שמחלת התובע נגרמה כתוצאה מחשיפתו לחומרים שונים שפורטו בחוות הדעת, ודי בכך לפי הפסיקה כדי לעמוד בהוכחת הקשר הסיבתי הדרוש בתיקי פגיעה בעבודה.

17. באשר לשקילת החלופה של מינוי מומחה נוסף, על אף שזו לא התבקשה על ידי הנתבע, נפסק כי "ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על-ידי בית-הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית-הדין על-פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, שלפיהם פועל הספק לטובת המבוטח" (ראו עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 558 (2003), וכן בג"צ 8022/14 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.7.15)). משכך, במצב בו חוות הדעת של המומחית מטעם בית הדין היא לטובת המבוטח, וחוות הדעת היא מנומקת, בהירה ומבוססת - אין לכאורה טעם במינויו של מומחה נוסף, שהרי גם אם המומחה הנוסף יסבור אחרת - ממילא תועדף (דרך כלל ולמעט אם קיימות נסיבות המ צדיקות קביעה אחרת) חוות הדעת המטיבה עם המבוטח.
18. לפיכך, ובהתחשב באמור לעיל, משלא נמצאה כל סיבה לפסילת חוות דעתה של המומח ית ולמינוי מומחה אחר/נוסף, הבקשה נדחית.

בשים לב למסקנה אליה הגענו, הנתבע יודיע עד ליום 20.2.2020 מה מבוקשו באשר להמשך ההליכים בתיק.

ניתנה היום, י' שבט תש"פ, (05 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' יהודית שמעוני
נציגת ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

מר אריה להב
נציג ציבור מעסיקים