הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 42996-12-17

לפני:
כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (מעסיקים): מר יעקב בר-אל

התובעת
ישראלה סלה
ע"י ב"כ עו"ד אלישר פיינגרש

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אבראהים מסארווה

החלטה

1. בתאריך 7/5/20 הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה רפואי אחר, שלישי במספר, (להלן:" הבקשה") תחת המומחה השני אשר מונה על ידי ביה"ד - ד"ר רוזנברג ויקטור(להלן:"המומחה השני ").

2. בתאריך 8/5/20 הגיש ה ה תובעת את התנגדותה לבקשה (להלן:"התגובה"), במסגרתה הסבירה מדוע אין להעתר לבקשה.

3. בתאריך 13/5/20 , התייחס הנתבע לתגובת התובעת (להלן:"ההתייחסות") ולכן הגיעה העת להכריע בבקשתו .

4. רקע
א. בבסיס הבקשה עומדת תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה בין פגיעה נפשית, שארעה לה בעבודתה, תביעה שנדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 20/6/17.
ב. בתאריך 4/7/18 התקיימה ישיבת הוכחות, בתחילתה הודיע נציג ציבור העובדים, על היכרותו המוקדמת עם התובעת ובהתאם להודעתו וכן לאחר שהצדדים ביקשו זאת, קבענו כי נדון בתיק בהרכב חסר.
ג. בסיום ישיבת ההוכחות, במהלכה העידו: התובעת, בעלה, עדת התובעת - גב' פרץ, עד הנתבע - מר חיים טרבלסי ועדת הנתבע - גב' פיישבין, המליץ ביה"ד לנתבע להסכים למינוי מומחה והנתבע הודיע כי הוא מקבל את המלצת ביה"ד אך מבקש שהות כדי לבוא בדברים עם ב"כ התובעת על מנת לנסח רשימת עובדות מוסכמות
כן הוסכם כי הנתבע יפעל להזמנת החומר הרפואי של התובעת, ככל שיתברר לו שעדיין לא עשה כן ואף סוכם כי החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובעת, יועבר אף הוא למומחה ביה"ד, לכשזה ימונה.
ד. בתאריך 2/9/18, הגישו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות ובתאריך 23/10/18, הודיעה מזכירות ביה"ד כי מלוא החומר הרפואי שהזמין הנתבע, התקבל ולכן, בתאריך 24/10/18 מונה המומחה הראשון - הוא ד"ר רמי אהרונסון (להלן:" המומחה הראשון"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין האירועים מיום 4.01.2011, מיום 23.02.2011 ומיום 1.01.2014 וזאת בהתאם לעובדות המוסכמות וכן על בסיס החומר הרפואי של התובעת שצורף להחלטת מינויו.
ה. בתאריך 26/11/18 התקבלה בביה"ד חוות דעתו של המומחה הראשון והיא הועברה לצדדים.
ו. בתאריך 10/1/19 הכריע ביה"ד בבקשת הנתבע להפניית שאלות הבהרה למומחה הראשון.
ז. בתאריך 27/1/19 התקבלו בביה"ד התשובות שהשיב המומחה הראשון על שאלות ההבהרה שהופנו אליו והן הועברו לצדדים.
ח. בתאריך 8/4/19 הגיש הנתבע את בקשתו הראשונה למינוי מומחה אחר ובתאריך 29/4/19 נעתר ביה"ד לבקשתו והורה על מינוי המומחה השני , אלא שהחלטה זו עוכבה בשל בר"ע שהגישה כנגדה התובעת.
ט. בתאריך 4/12/19 לאחר הסרת העיכובים שעיכבו את הוצאת החלטת מינוי המומחה השני, היא הוצאה
י. בתאריך 14/1/20 התקבלה בביה"ד חוות דעתו של המומחה השני והיא הועברה לצדדים.
יא. בתאריך 5/2/20 הגיש הנתבע בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה השני.
יב. בתאריך 16/2/20 הכריע ביה"ד בבקשה זו.
יג. בתאריך 5/4/20 ה תקבלו בבית הדין תשובות המומחה השני לשאלות ההבהרה שהופנו אליו והן הועברו לצדדים.
יד. בתאריך 7/5/20 כאמור בתחילת החלטה זו, הוגשה הבקשה.

5. להלן העובדות המוסכמות, שהועברו למומחה:
א. התובעת בת 49, נ' + 3, עובדת קופ"ח כללית החל משנת 1990 לערך. בתפקידה האחרון שימשה התובעת כמנהלת אדמינסטרטיבית במרפאת עמק הירדן.
ב. ביום 4.1.2011 נקבעה לתובעת פגישה אישית עם ד"ר אבני אשר שימש כמנהל המרפאה, במהלך הפגישה אמר לה ד"ר אבני שחל אצלה שינוי לרעה בעבודה והוא בא אליה בטענות בפן המקצועי. כך למשל אמר לה ד"ר אבני שעליה לסכם פגישות שנערכות אחת לשבוע של הצוות הניהולי. ד"ר אבני בא אליה בטענות שהיא הפסיקה ליזום. השיחה התנהלה בטוענים גבוהים. התובעת כתבה לעצמה סיכום ישיבה מיום 4.1.2011 -רצ"ב תיעוד.
ג. ביום 5.1.2011 פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי - רצ"ב ביקור אצל רופאת המשפחה מיום 5.1.2011.
ד. ביום 23.2.2011, לאחר שהסתבר לתובעת כי מנהל הסיעוד במרפאה הוציאה מכל שימוש צעצועים שהתובעת רכשה, וכי מנהלת הסיעוד הורתה, שלא במסגרת סמכויותיה, על שינוי חדרים במרפאה, ספגה התובעת ממנהלת הסיעוד צעקות רמות, תוך שימוש בשפה לא ניאותה. התובעת תיעדה לעצמה את הדברים(רצ"ב תיעוד) ופנתה לקבלת טיפול רפואי.
ה. ביום 1.1.2014, זומנה התובעת לפגישה עם מנהלה הישיר. בפגישה זו הוצע לתובעת לעבור לניהול מרפאה אחרת שהיא מרפאה קטנה יותר. התובעת חשה שמדובר בכפיות טובה לאחר שנים רבות בהן היא השקיעה במרפאה ועל כן סירבה בתוקף להצעה. המנהל הישיר של התובעת העיד שההצעה שלו לתובעת לעבור למרפאה אחרת היתה על רקע הרצון לעשות בקופת החולים סבב מנהלים שנהוג לעשות וכי ברגע שהתובעת סירבה להצעה, ההצעה ירדה מהפרק. התובעת שוב פנתה לקבלת טיפול רפואי.
ו. יצויין, כי בשנת 2016 קרו לתובעת כמה טרגדיות משפחתיות -הגיס שלה נהרג בתאונת דרכים ובתה עברה "לידה שקטה" והיא סיפרה שטרגדיות אלו השפיעו עליה.

6. להלן המסמכים הרפואיים שהועברו למומחה:
א. כרטיסיה הרפואיים מקופת חולים כללית, אשר התקבלו בתיק בית הדין, בעקבות בקשת הנתבע לזימון חומר רפואי.
ב. כל החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה.
ג. כל החומר הרפואי שצורף לתצהיר התובעת.
ד. המסמכים שצורפו להחלטה זו, בהתאם למה שצויין בסעיף ה"עובדות המוסכמות

7. הבקשה
להלן טענות ב"כ הנתבע, כפי שמצאו ביטוי בבקשה:
א. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, שב המומחה השני והדגיש כי עמדתו, התומכת בקשר סיבתי בין האירוע מיום 4/1/11 למצבה הנפשי, נשענת על הרישום הרפואי והאבחנה של רופאת המשפחה למחרת הפגישה, כלומר אותו רישום של רופאת המשפחה מיום 5/1/11, כמו כן, המומחה השני קבע כי לא היו בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים סיכון מיוחד טרם האירוע מיום 4/1/11.
ב. אלא שעמדה זו סותרת לחלוטין את הסקירה שערך המומחה הראשון שמונה בתיק עת קבע כך: "לדעתי התובעת לא סבלה ממחלה או ליקוי נפשי ולא היו אצלה תסמינים שהופיעו או שהוחרפו החל מתאריכים 4/1/2011 ו- 23/2/2011. לאחר האירוע בתאריך 7/1/2014 חלה כמתואר החמרה במצבה הנפשי ומאז ספטמבר סבלה ממצב דכאוני חרדתי... אשר אובחן כדיכאון מגורי בשנת 2016".
ג. אין ספק כפי שניתן לראות בתיק שקיימות שתי חוות דעת סותרות לחלוטין אחת את השניה. המומחה הראשון נתן חוות דעת לפיה האירוע מיום 7/1/14 הוא זה שגרם למצב דכאוני חרדתי אצל התובעת שהוביל לאבחנה של דכאון מג'ורי בשנת 2016. מומחה זה הסביר את עמדתו בכך שהוא מצא בכרטיס הרפואי של התובעת רישומים לפני האירוע מיום 4/1/11 אשר זהים לרישומים ולתלונות שנרשמו בכרטיס הרפואי של התובעת בסמוך וגם לאחר אותו אירוע משנת 2011, אך קבע נחרצות שלא ניתן להסיק מרישומים אלה את קיומו של קשר סיבתי או אפילו הפרעה פסיכיאטרית. המומחה השני לעומתו לא התייחס בכלל לרישומים בכרטיס הרפואי של התובעת לפני האירוע משנת 2011, אך קבע על סמך רישום רפואי בודד של רופאת המשפחה מיום 5/1/11 שקיים קשר סיבתי.
ד. רק ביום 3/1/16 פנתה התובעת לראשונה לפסיכיאטרית, והחלה במעקב רפואי ההולם את מצבה.
ה. המומחה השני לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת, ולא כל טעם שבגינו קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 4/11/11 ובין מצבה הנפשי של התובעת.
ו. בהינתן כי התובעת עצמה פנתה רק לרופאת משפחה, וגם פניות אלו היו בודדות בלבד בתקופה כה ארוכה של כ- 6 שנים, ממועד האירוע, היה על המומחה לנמק את קביעתו הלאקונית באשר לקיומו של קשר סיבתי, ולהסביר מדוע חרף התיעוד הרפואי הדל שכלל לא עירב גורמים פסיכיאטריים, הוא מגיע למסקנה אודות קיומו של קשר כזה.
ז. המומחה השני נשאל מה תוקף של האבחנה של רופא משפחה ללא בדיקה קלינית של מצב נפשי מנטלי, ללא יעוץ פסיכיאטרי ללא מעקב וטיפול משנת 2011 והוא השיב תשובה סתמית:"רופא משפחה זכאי לאבחן ולשלוח אותו לייעוץ". אין בתשובה זו משום מענה על שאלת הנתבע.
ח. המומחה השני מציין "על רקע בעיות קשות במקום עבודתה על פי דיווחה הלכו והתגברו במשך שנים אחרונות נכנסה למצב של קשיי הסתגלות", אלא שהוא אינו מסביר מתי היא נכנסה למצב קשיי הסתגלות ומתי היא נכנסה למצב של דכאון מג'ורי. אין ספק כי הקביעה שלתובעת היו משך שנים קשיי הסתגלות סותרת את הקביעה שלו עצמו כי היא סובלת מדיכאון מג'ורי כבר משנת 2011.
ט. יש לשים לב לכך שהמומחה השני למעשה לא השיב לשאלה מס' 1 לשאלות ההברה, שכן היה עליו להסביר הכיצד הוא קובע קשר סיבתי על סמך בדיקת רופאת המשפחה אם התובעת כלל לא פנתה במשך קרוב לשש שנים לייעוץ פסיכיאטרי. אין ספק כי הוא התחמק משאלה זו.
י. המומחה גם לא התייחס בכלל לרישומים בתיקים הרפואיים של התובעת משנת 1999 ומשנת 2010 אצל רופאת המשפחה בהם מתעדות תלונות "מתרגזת בקלות; כאבי ראש ומצבי לחץ בזמן עבודה עקב לחצים נפשיים, רישום תרופות וובן ואסיוול" (לענין הרישומים הרפואיים בכרטיס הרפואי של התובעת ראה חוות דעת של המומחה הראשון מיום 12/11/18, שם עמ' 2).
יא. לא ניתן להתעלם גם מכך שבעובדות המוסכמות נקבע כי בשנת 2016 אירעו לתובעת טרגדיות משפחתיות שהיא סיפרה שהשפיעו עליה, ובמהלך תקופה זו אף פנתה לטיפול פסיכיאטרי בשל מצבה שהלך והחמיר. המומחה השני לא מתייחס כלל להשפעה שיש לאירועים אלו על מצבה ואינו מנמק האם אין בהם כדי להוות את הגורם למצבה הנפשי המורכב ולא לאותו אירוע בעבודה מהעבר, שבגינו כלל לא פנתה לטיפול פסיכיאטרי משך 6 שנים.
יב. לאור כל זאת מתבקש בית הדין הנכבד להורות על מינוי מומחה אחר, שיבדוק את התובעת, יעיין בכלל הרישומים הרפואיים וכן באירועים האישיים והטראגיים שפקדו את התובעת במהלך שנת 2016, ויקבע נוכח זאת, אם מתקיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 4/1/11, לבין הליקוי שממנו היא סובלת.

8. התגובה
במסגרת תגובתו, פירט, ב"כ התובעת, את הטעמים להתנגדותו לבקשה:
א. המומחה השני השיב במפורט ובמנומק לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין, ולא עולה מתשובותיו כל חשד כי הוא נעול בדעתו או כי נהג במשוא פנים.
ב. אין כל סתירה בין חוות דעתו של המומחה השני לבין תשובותיו לשאלות ההבהרה.
ג. לפני המומחה השני עמד כל החומר הרפואי וכן העובדות המוסכמות שהועברו לו על ידי בית הדין והוא ענה באופן ברור ומנומק על כל שאלות ההבהרה, ועמד על דעתו כי יש קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים בעבודת התובעת לבין מצבה הנפשי.
ד. לא ניתן להשוות את חוות דעתו של המומחה השני, לחוות הדעת של המומחה הראשון, אשר נפסלה, ועל כן יש לראותה ככזו שהוצאה מהתיק.
ה. אף אם בית הדין ימצא כי מתעורר קושי עם חוות הדעת של המומחה השני שמונה יש מצות את מנגנון שאלות ההבהרה טרם הגעה למסקנה כי נוכח אותו קושי יש למנות מומחה אחר.
ו. יש לזכור כי עניינו של ההליך בתביעה לפגיעה נפשית עקב 3 אירועים חריגים בעבודתה של התובעת, כפי שנקבע בעובדות מוסכמות לאחר שמיעת ראיות וכן יש לזכור כי ביה"ד מינה את המומחה השני בהתאם לבקשת הנתבע ולאחר שזה ביקש לפסול את חוות דעתו של המומחה הראשון .
ז. המומחה השני בדק את התובעת במרפאתו טרם מתן חוות דעתו וקבע בחוות דעתו מיום 26/12/19, ולאחר שסקר בהרחבה יתרה את המסמכים הרפואיים שהועמדו לרשותו ובהתאם להתרשמותו הבלתי אמצעית מפגישתו בתובעת, כי:"מדובר באישה נורמטיבית, בת 51, נ+3, אשר תפקדה ברמה טובה בעבודה. הנ"ל לא פנתה טרם האירוע הטראומתי ביוני 2015 לעזרה פסיכיאטרית או פסיכולוגית, לא היתה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. כתגובה לאירועים מתאריכים 4/1/11, ואחר כך ב- 23/2/11 ו- 1/1/14 הופיעו סימנים של הפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת (דיכאון וחרדה, ירידה במצב הרוח, אובדן התעניינות, אובדן הנאה, ניתוק מאנשים אחרים, ירידה בסבילות למצבים שונים".
"התובעת סובלת מדיכאון מג'ורי וחרדה מ- 4/1/11, כבר למחרת אחרי הפגישה עם מנהל הרפואי ד"ר אבני, ב- 5/1/11 אובחנה אצל רופאת המשפחה ד"ר מרטה שורמן כ- ANXIETY REATIONQ ואח"כ המשיכה טיפול רפואי עם אותה הבעיה במרכז לבריאות הנפש טבריה אצל מומחית בפס יכיאטריה ד"ר אלבינה ברונר עם האבחנות:
ADJUSTMENT DISORDER MIXED AMXIETY AND DEPRESSIVE REACTION SEVER DEPRESSIVE EPISODE WITHOUT PSYCHOTIC
לאחר אירועים נוספים בתאריכים 23/2/11 ו- 1/1/14 מצבה הנפשי רק החמיר" - קרי, המומחה השני ש היה ער לכך כי התובעת לא היתה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית עד ליוני 2015, מצא לנכון לקבוע, כי בהתאם לתיעוד הרפואי שהוצג לו, כבר ב- 5/1/11 אובחנה הפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית אשר הוחמרה בעקבות האירועים הנוספים בעבודת התובעת, ביום 3/2/11 וביום 1/1/14.
ח. המומחה השני התבקש להשיב על שאלות ההבהרה הבאות:

  1. מהו תוקפן הרפואי של אבחנות רופא משפחה ללא בדיקה קלינית של מצבה הנפשי-מנטלי של התובעת, ובהעדר ייעוץ פסיכיאטרי או מעקב רפואי בשנת 2011?
  2. כמה זמן התובעת סובלת מ- ANXIETY REACTION?
  3. כעולה מהחומר הרפואי שהונח בפניך האם ניתן לומר כי התובעת סבלה מהפרעות נפשיות ביחס לתקופה 5/11/11-23/2/11? במידה ותשובתך חיובית, אנא נמק את האבחנות עליהן הנך מסתמך. הכיצד אבחנה זו מעוגנת בחומר הרפואי שהונח בפניך?
  4. כעולה מהחומר הרפואי שהונח בפניך, האם ניתן לומר כי התובעת סבלה מהפרעות נפשיות ביחס לתקופה 23/2/11-1/1/14? במידה ותשובתך חיובית, אנא נמק את האבחנות עליהן הינך מסתמך.
  5. כעולה מהחומר הרפואי שהונח בפניך, האם ניתן לומר כי התובעת סבלה מהפרעות נפשיות במשך שנתיים אחרי האירוע ביום 1/1/14 עד יום 31/1/16? במידה ותשובתך חיובית, אנא נמק את האבחנות עליהן הנך מסתמך והכיצד אבחנה זו עולה מהחומר הרפואי שמונח בפניך?
  6. האם תוכל לציין תאריך מדויק בו התובעת נכנסה לדיכאון מג'ורי? נא נמק.
  7. בחוות דעתך ציינת כך: "קיים קשר סיבתי ברור ומובהק בין האירועים בתאריך 4/1/11 ו- 23/2/11 ו- 1/1/14 לבין מצבה הנפשי של התובעת בשנת 2016". בהעדר חומר רפואי -פסיכיאטרי משנת 2011-2016 אנא נמק מהו "הקשר הסיבתי" בין בעיות קשות במקום העבודה (2011-2014) לבין הפרעות הנפשיות בשנת 2016?

וכך השיב המומחה השני:

  1. המומחה הבהיר, כי אין פגם בכך שהאבחנה בדברANXIETY REACTION הראשונית ניתנה על ידי רופא המשפחה. המומחה הפנה כי האבחנה הראשונה היתה יום לאחר האירוע שארע לתובעת בעבודתה ביום 4/11/11. המומחה ביסס קביעתו, כי התובעת סובלת ממצב זה, מאז המקרה שנים ארוכות, והעדות לכך היא הטיפול במרכז בריאות הנפש, כמו גם סימני הפרעת ההסתגלות, עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת מהם התרשם בבדיקה.
  2. כמו כן, המומחה הפנה לכך, שהאבחנה בענין דיכאון מג'ורי היתה לראשונה ביום 3/1/16.
  3. המומחה הבהיר, כי נותר בעמדתו לענין קיומו של הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודת התובעת לבין מצבה הנפשי, ואף הטעים, כי גם מצבה של התובעת ביום בדיקתה ה- 26/12/19 קשור לאירועים בעבודתה.

ט. בהנחית כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה מיום 10/9/19, נקבע כי מינוי של מומחה אחר תעשה במקרים חריגים בלבד:
י. בית הדין הארצי לעבודה הדגיש חזור ושנית, כי אף אם מתעורר קושי עם חוות דעת של מומחה שמונה, יש למצות את מנגנון שאלות ההבהרה טרם הגעה למסקנה כי נוכח אותו קושי יש למנות מומחה נוסף או אחר (ראה לענין זה עב"ל 26798-12-11 המוסד לביטוח לאומי - מיכאל ריבנוביץ (פורסם בנבו, 13/11/13) בפסקה 17).
יא. גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר (כתוארו דאז), נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימותן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור " ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר, "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב199).
יב. סיבות אפשריות לפסילת חוות הדעת הינן כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין; כאשר מסתבר שהמומחה נהג לתת חוות דעת לנתבע; כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ.
יג. בדב"ע (ארצי) נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי - לרוס , ניתן ביום 20/5/97, נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית, והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין, צוין גם, כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה.
יד. הנה כי כן ועל פי ההלכה הפסוקה לא על נקלה תיפסל חוות דעתו של המומחה אלא במקרים בהם הוצג טעם ממשי לכך, לא כל שכן שמדובר במומחה שלישי, ואשר נדרשים טעמים חריגים ויוצאי דופן בהתאם להנחיות הנשיאה, אשר ברור שלא התקיימו כאן וזאת מהטעמים הבאים:

  1. תשובות המומחה השני ברורות, משלימות זו את זו ומנומקות כדבעי.
  2. כל טענות הנתבע הן התפלמסות רפואית.
  3. ככל שהנתבע סבור שהמומחה לא נתן דעתו לסוגיה מסוימת, היה עליו לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ביחס לסוגיה החסרה.
  4. הט ענה שחוות הדעת השניה לא תואמת לחוות הדעת (הראשונה) שהנתבע התעקש לפסול - לא טענה היא. הרי שלשיטת הנתבע חוות הדעת הראשונה היתה שגויה ו לכן ביקש למנות מומחה אחר, דווקא לנוכח ציפיית הנתבע שחוות הדעת החדשה תסתור את הראשונה. משנפסלה חוות הדעת הראשונה, עת מונה המומחה השני הרי שחוות הדעת של המומחה הראשון "יצאה מהתמונה" ולא ניתן להשוות אליה, ולבטח לא לבקש על בסיסה דבר.
  5. מקום בו שני מומחים ראו להכיר בתובעת, כל מומחה מנימוקיו, אינו מצדיק מינוי מומחה שלישי רק תוך תקווה שמומחה שלישי יאמר אחרת. בהתאם לנימוק לפיו סתירה בין חוות הדעת מצדיקה מינוי מומחה אחר - הרי שאם המומחה שימונה יקבע קביעות סותרות למומחה השני, הדבר לגישת הנתבע, כשלעצמו יצדיק מינוי מומחה רביעי.

טו. המומחה השני נתן תשובות ברורות לשאלות עליהן נשאל, באופן המאפשר לבית הדין הנכבד להכריע בסוגיה המשפטית, אשר מתעוררת בה השאלה הרפואית ו מכאן שלא מתקיימים התנאים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים מינויו של מומחה שלישי.
טז. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הסביר המומחה השני מדוע הוא מוצא לנכון לקבוע, כי קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודתה של התובעת לבין פגיעתה הנפשית.
יז. חוות הדעת של המומחה השני והמענה לשאלות ההבהרה משלימות זו את זו, ולא נמצאה סתירה כלשהי ביניהן.
יח. המומחה השני קבע, כי התובעת סובלת ממצב נפשי קשה אשר אובחן ביום המחרת לאירוע האירוע, וכי קיימת הרעה במצבה הנפשי בעקבות האירועים הנוספים בעבודה, עד א שר הביאה לאבחנה של דיכאון מג'ורי וכן הבהיר כי המומחה הבהיר היטב את חוות דעתו, ואת הבסיס הרפואי, לרבות את ההיתכנות לאבחנה נפשית על ידי רופא משפחה וכמו גם פנייה מאוחרת למערך הטיפול הנפשי.
יט. המומחה השני הבהיר, כי הוא ער לכך שהתובעת פנתה למערך הפסיכיאטרי אך בשנת 2015, וכי אובחנה על ידי רפואת המשפחה כסובלת ממצב נפשי קשה כבר בשנת 2011.
כ. בנוסף,הנתבע מתעלם מכך, שיום לאחר האירוע מיום 4/11/11, אובחנה התובעת כמי שסובלת מפגיעה נפשית.
כא. נראה, כי כל מטרת הבקשה של הנתבע, הינה לתור אחר מומחה אחר, שאולי ישלול את הקשר הסיבתי בעניינה של התובעת, ולדעת התובעת אין זו הדרך הראויה לפעול בענין זה.
כב. נראה גם ש הנתבע, אשר לא משלים עם מסקנת חוות הדעת של המומחה השני , מעלה טעם נוסף בדמות העדר התייחסות לאירועים שפקדו את משפחתה של התובעת. יודגש תחילה, כי הנתבע לא ביקש במסגרת שאלות ההבהרה התייחסות מפורטת לענין זה. מה גם שהמומחה השני היה ער לעובדות אלה, ואף התובעת סיפרה לו עליהן בבדיקתה. חרף אלה, הוא לא מצא לקבוע, כי יש בהן להשפיע על מסקנתו לפיה קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודתה לבין מצבה הנפשי.
כג. המומחה נתן חוות דעת מפורטת, מנומקת, המסתמכת על המסמכים הרפואיים שהיו בפניו, ועל מסקנותיהם של הרופאים המטפלים בזמן אמת; כמו גם על התרשמותו הבלתי אמצעית באשר למצבה של התובעת; המומחה נתן את חוות דעתו תוך התייחסות למסגרת העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, תוך מתן מסקנות רפואיות ברורות ומבוססות, ואין לראות במסקנות המומחה, כמי שדוגל באסכולה מסוימת המנוגדת לפסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הנפש ולכן יש לדחות את הבקשה.

9. ההתייחסות
במסגרת התייחסות ב"כ הנתבע לתגובת ה תובעת הוא טען כך:
א. מטרת מינוי המומחה נועדה לספק לביה"ד את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית.
ב. המומחה השני לא נתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו כאשר נראה שהוא התחמק מלענות באופן ישיר לשאלות אלו, מה גם שקיימת סתירה מהותית בין קביעותיו לבין קביעות המומחה הראשון ומשפטית לא ניתן להתעלם מכך גם אם חוות דעתו שלה מומחה הראשון נפסלה.
ג. המומחה לא סיפק הסבר מניח את הדעת אודות קביעתו כי קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 4/11/11 לבין מצבה הנפשי של התובעת וכן ענה בצורה מתחמקת לשאלות נוספות שהופנו אליו.
ד. מסקנת המומחה השני אינה מנומקת.

10.       המסגרת הנורמטיבית לעניין מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף
בהנחיות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מתאריך 10/9/19 נקבעו הקריטריונים למינוי מומחה נוסף:
"16.    ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.
17. בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף
אם מצא כי יש בדבר צורך.
18. בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון.
19. אין למנות מומחה שלישי, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.
            גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199). סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת הינן כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין; כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע; כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ. באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור מספר סיבות, וביניהן כאשר " בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".
           
בדב"ע (ארצי) נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי -לרוס, ניתן ביום 20.5.1997, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית, והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין צוין גם, כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות, להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. במקרים אחרים צוין, כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף (עב"ל 421/09 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - בן סימון, ניתן ביום 8.3.2010; עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי - מוניס, ניתן ביום 22.11.2012).

11. דיון והכרעה
במקרה שלפנינו השתכנענו כי חוות דעתו של המומחה השני ותשובותיו לשאלות ההבהרה הראשונות שהופנו אליו עדיין לא מאפשרים לבית הדין להכריע בתביעה וזאת בין היתר בשל הנקודות הבאות, שעלו בבקשת הנתבע:
א. העדר התייחסות, של המומחה השני, לרישומים שנמצאים בכרטיסה הרפואי של התובעת, בתאריכים קודמים ליום 4/1/11 (כשהכוונה לרישומים משנת 1999 ומשנת 2010 אצל רופאת המשפחה בהם מתעדות תלונות "מתרגזת בקלות; כאבי ראש ומצבי לחץ בזמן עבודה עקב לחצים נפשיים, רישום תרופות וובן ואסיוול"), רישומים אשר נראים זהים לרישומים לתלונות שנרשמו בכרטיס בסמוך וגם לאחר אותו אירוע משנת 2011.
ב. העובדה שהמומחה השני ביסס, לכאורה, את קביעתו בדבר קיומו של קשר סיבתי על סמך רישום רפואי בודד של רופאת המשפחה מיום 5/1/11.
ג. העדר מספק של התייחסות לעובדה שרק ביום 3/1/16 פנתה התובעת לראשונה לפסיכיאטרית, והחלה במעקב רפואי ההולם את מצבה, כאשר קודם לכן פנתה רק לרופאת משפחה, וגם פניות אלו היו בודדות בלבד בתקופה של כ- 6 שנים, ממועד האירוע.
ד. העדר הסבר מתי נכנסה התובעת למצב קשיי הסתגלות ומתי היא נכנסה למצב של דכאון מג'ורי.
ה. העדר התייחסות לאחת מהעובדות המוסכמות ולפיה - בשנת 2016 אירעו לתובעת טרגדיות משפחתיות שהיא סיפרה שהשפיעו עליה, ובמהלך תקופה זו אף פנתה לטיפול פסיכיאטרי בשל מצבה שהלך והחמיר למעשה, לא מצאנו כי המומחה השני ה תייחס להשפעה שהיתה לאירועים אלו על מצבה של התובעת ו/או כי נימק ה אם יש או אין בהם כדי להוות את הגורם למצבה הנפשי המורכב.

חרף האמור לעיל והואיל והנתבע מבקש מינוי מומחה נוסף - שלישי במספר, מינוי אשר ביחס אליו נקבע, כאמור לעיל בהנחיות כבוד הנשיאה כי:"אין למנות מומחה שלישי, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן", הרינו סבורים שיש טעם בטענות התובעת ולפיהן, תחילה יש למצות את הכלי של שאלות הבהרה.
במאמר מוסגר נציין כי במסגרת החלטתנו מיום 30/4/19, הורינו על מינוי מומחה אחר (ולא נוסף) תחת המומחה ה ראשון.

12. לנוכח האמור הרינו קובעים כי לא התמלאו, בשלב זה, התנאים המצדיקים מינוי מומחה שלישי אך בהחלט יש מקום להפנות אל המומחה השני עוד שאלות הבהרה כדי להסיר את חוסר הבהירות שעדיין קיים בתיק ולכן אנו מזמינים את הנתבע להגיש, בתוך 14 יום מהיום, בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה השני תוך שנבהיר כי היה ויחליט שלא לעשות כן, נשקול האם יש מקום שאנו ננסח שאלות הבהרה ונעבירן למומחה השני, הכל כדי שחוות דעתו תהיה ברורה ועל מנת שיהיה בידינו כל המידע הנדרש כדי שנוכל ליתן את פסק דינו בקשר לתביעת התובעת.

13. למעקב מזכירות ביום 4/6/20.

ניתנה היום, כ"ה באייר תש"פ, 19 ב מאי 2020, בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר יעקב בר-אל
נציג ציבור (מעסיקים)