הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 397-10-19

לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר

התובע:
עזמי אבו שהאב
ע"י ב"כ: עו"ד פיירו ניקולא

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

החלטה
מונחת בפני בקשת הנתבע לעכב את מסירת חומרי החקירה שנערכה בעניינו של התובע, עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע.
רקע עובדתי – התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בתאונת עבודה שארעה בדרכו לעבודה. הנתבע דחה את התביעה בטענה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי, או אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ומכאן התביעה שהוגשה לבית הדין.
ביום 20.1.20 ביקש התובע לקבל לידיו את חומר החקירה כחלק מהכנת תצהירי העדות הראשית מטעמו. ביום 27.2.20 הודיע הנתבע כי מבקש לדחות את מועד הגשת חומרי החקירה רק לאחר שיגיש התובע את תצהיריו. בהתאם לכך ניתנה החלטה לפיה התובע רשאי להגיש עמדתו וכן כי על הנתבע להגיש לעיונו של בית הדין בלבד את המסמכים שאת גילוים הוא מבקש לעכב. הנתבע הגיש את חומרי החקירה ביום 5.3.2020 ותשובת התובע הוגשה ביום 10.3.2020.
טענות הצדדים – התובע טוען כי עליו לקבל לידיו את חומר החקירה ואת כל העדויות אשר נגבו בתיק, לצורך הכנת תצהיריו וכן כדי לשקול את עמדתו ביחס להמשך ההליכים בתיק. מנגד, טוען הנתבע כי על התובע להעמיד גרסה עובדתית מפורטת ומגובה בתצהירים בטרם ייחשף לחומר המצוי אצל הנתבע, וזאת כדי שלא תהא לתובע האפשרות ל'ארגן' מחדש את גרסתו ולחמוק מפני ראיות סותרות, ככל שישנן. עוד טוען הנתבע כי המצאת חומרי החקירה בשלב ראשוני, מבלי שעומדת בפני הנתבע גרסה עובדתית מפורטת, עלולה לסכל את גילוי האמת. בהקשר זה מפנה הנתבע בין היתר להלכת סוויסה אשר מאפשרת דחיית גילוי מסמך מטעם הנתבע עד לאחר קבלת תצהירו של תובע, כאשר מדובר בתיקים הנשענים על קביעות מהימנות.
המסגרת הנורמטיבית – בתי הדין לעבודה חזרו ופסקו כי הדיון המשפטי צריך להתנהל ב"קלפים פתוחים" ולכן נקודת המוצא היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515). בתי הדין לעבודה אימצו קביעה זו, ובבר"ע (ארצי) 33454-12-13 גריבובסקי נ' גל, מיום 27.2.14, סקר בית הדין הארצי את הפסיקה והעקרונות אשר נקבעו במסגרת הלכת סוויסה, ובין היתר התייחס בית הדין לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני, מיום 15.8.2010, שם נקבע כי בקשה לדחות עיון בראייה עשויה להתקבל במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים. באופן דומה, בית הדין הארצי מצמצם משמעותית בהלכת גריבובסקי את האפשרות להורות על דחיית מועד הגשת ראיות התובע " למקרים חריגים ויוצאי דופן". עוד מוסיף בית הדין הארצי כי אין די בנימוק של ערעור מהימנות כדי להצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, וכן מציין בית הדין כי "אחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הבחינה האם יש מקום לדחות את מועד העיון הוא מידת פירוט גרסתו של הצד שאין בידו את הראייה שעיונה מתבקש. ככל שגרסתו היא כללית, לקונית בלא פירוט עובדתי מינימאלי והכחשתו היא גורפת, כך יטה בית המשפט לסטות מהכלל, יחיל את החריג ויאפשר עיון מאוחר."

דיון והכרעה – במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר עיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני, מצאתי כי אין לקבל את בקשת הנתבע וכי יש לאפשר לתובע לקבל לידיו את מלוא המסמכים כבר בשלב זה. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע הציג את הטיעון העובדתי בבירור, תוך שהוא טוען כדלקמן: "ביום 22/03/2018 התובע יצא מהמוסך שבבעלותו באזור התעשיה נצרת אל משרד הרואה חשבון של בית העסק מר רשיד ורור הממוקם בנצרת עילית בבנין ב.ס.ט ליד בנק הפועלים ממול למלון פלאזה, ובדרך חזרה למוסך באותו המסלול דרך כביש עוקף נצרת לכיוון אזור התעשיה, בשעה 12:30 בערך בהגיעו לרמזור מתחם עופר דודג' סנטר וכשעצר ברמזור אדום לפתע רכב צד ג' נכנס ברכבו מאחור, בכך נגרם לו נזק גוף".
על כן, אין לקבל את עמדתו של הנתבע כי מדובר במצב בו התובע אינו מפרט את גרסתו העובדתית, ואף אין מדובר בגרסה כללית או לקונית. אף אם בחומר החקירה מוסיפים התובע או עדים אחרים פרטים נוספים במסגרת התשאול על ידי חוקרי הנתבע, הרי שאין בכך כדי ללמד כי התובע לא הציג בכתב התביעה תשתית עובדתית נדרשת.
הנתבע מפנה למספר החלטות שניתנו עד כה ואשר תומכות לטענתו בעמדתו. כך למשל, מסתמך הנתבע על החלטה בתיק ב"ל (נצ') 1546-08-19 אנעיים נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.19. אולם, באותו עניין, כתב התביעה לא גילה כל תשתית עובדתית ולא כלל כל התייחסות של התובע לעובדות המקימות את עילת התביעה לעניין התרחשותה של תאונת עבודה. גם בתיק ב"ל (נצ') 30191-10-19 אבו מוסא נ' המוסד לביטוח לאומי, לא הונחה כל תשתית עובדתית במסגרת כתב התביעה. עוד מפנה הנתבע להחלטה בתיק ב"ל (ב"ש) 39048-06-19 אלמגרבי יהודה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.12.19. ההחלטה לא צורפה לעמדתו של הנתבע והיא אף אינה זמינה במאגרי המידע, אולם מעיון בתיק עולה כי נסיבות אותו מקרה שונות מהמקרה שלפנינו, שכן שם כתב התביעה לא כלל גרסה עובדתית כלשהי. במילים אחרות, הנסיבות שהיו רלוונטיות לשלוש החלטות אלו כלל אינן דומות לנסיבות העובדתיות בתיק זה.

לסיכום – הבקשה נדחית. הנתבע ימסור לתובע את חומרי החקירה תוך 10 ימים. תצהירי התובע יוגשו תוך 14 ימים ממועד קבלת חומרי החקירה. לפנים משורת הדין, לא ייפסקו הוצאות בגין הבקשה, ושאלת ההוצאות תילקח בחשבון במועד סיום ההליכים בתיק.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, (24 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.