הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 26869-01-17

לפני:
כב' השופטת אורית יעקבס

התובע
אללאיתי עדוי
ע"י ב"כ עו"ד מועין שיבלי

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אבראהים מסארווה

-

צד שלישי
עדוי עאיד מוחמד
ע"י ב"כ עו"ד שוסהיים

החלטה

1.        לפניי בקשת צד ג', מיום 10/2/20 (להלן:"הבקשה") ובקשת הנתבע מיום 12/2/20 (להלן:"הבקשה הנוספת") להפניית שאלות הבהרה למומחה אשר מונה על ידי ביה"ד הוא ד"ר גרשון פינק -  (להלן:"המומחה").

2.        בתאריך  12/2/20 הגיש התובע את תגובתו לשתי הבקשות הנ"ל (להלן:"התגובה"), במסגרתה הבהיר מדוע הוא מתנגד לשתי הבקשות.

3.        בתאריך 20/5/20 פעל צד ג' בהתאם להחלטות בית הדין מיום 12/2/20 ובהתאם לתזכורת המזכירות מיום 11/3/20 עת התייחס לבקשה הנוספת.

4. לפיכך הגיעה העת להכריע בבקשה ובבקשה הנוספת.

5. רקע
א. בבסיס הבקשות עומדת תביעתו של התובע להכיר במחלת ריאות - מחלת סיליקוזיס (להלן: "המחלה"), ממנה הוא סובל, לטענתו, כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחיה מיום 27.12.16.
ב. ביום 30.3.17 התקיים דיון בפני כבוד הנשיאה ( כתוארה אז) השופטת הבכירה בדימוס ורד שפר, ולאחר שהתובע עמד על תביעתו, לפיה עבד בתחום השיש במפעל שיש טורעאן לאחר שנת 1984, ביקש הנתבע להגיש הודעה לצד ג' כנגד המעסיק הנטען.
ג. ביום 27.4.17 הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעה לצד ג' כנגד המעסיק הנטען של התובע, הוא מר עדוי עאיד מוחמד (להלן: "הצד השלישי" או "צד ג'"), וזאת על יסוד הטענה כי התובע טען אודות העסקתו ברשותו של הצד השלישי, במהלך התקופה שבמחלוקת.
בתמצית, נטען בהודעה לצד השלישי, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא דווח לנתבע על התובע כעובד, והצד השלישי לא שילם עבורו דמי ביטוח כמתחייב בחוק. על כן ובהסתמך על הוראת סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), במידה ויוכח כי התובע עבד בשירותיו של הצד השלישי והמחלה תוכר כפגיעה בעבודה, יש לחייב את האחרון לשפות את הנתבע על כל הגמלאות שישולמו לתובע לרבות תשלומי דמי הביטוח.
ד. ביום 13.4.17 הוגשה בקשה מטעם התובע במסגרתה ביקש בין היתר לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 30.3.17, עת טען כי נפלה טעות סופר בפרוטוקול "לעניין תקופת העסקתו במפעל השיש משנת 1984 עד 2007 דהיינו כ - 23 שנה".
ה. ביום 8.5.17 הביע הנתבע התנגדות לתיקון הפרוטוקול, מהטעם ש"לח"מ לא זכור כי נאמרו הדברים אותם מבקש ב"כ התובע לתקן ולמקרא תוכן הצעת התיקון לא נראה בהכרח שמדובר ב"טעות סופר"".
ו. ביום 9.5.17 ניתנה החלטה על ידי כבוד הנשיאה (כתוארה אז) השופטת הבכירה בדימוס ורד שפר, ולפה נדחתה בקשת התובע לתיקון הפרוטוקול, כמפורט להלן:" ראשית, אין בידי בית הדין להיעתר לבקשה לתיקון הפרוטוקול שכן גם לו אין זכורה אמירה של התובע או בא כוחו כנטען.
יוער כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחלוף המועד הקבוע בדין להגשתה.
שנית, ככל שטרם שוגרה לצד השלישי הודעת הנתבע - יש לשגרה, בצירוף דרישה להגיש כתב הגנה כנגד ההודעה לצד השלישי.
לאחר עיון הכתב ההגנה של הצד השלישי יוחלט כיצד לקדם את הדיון, האם יש צורך בדיון מוקדם או שבית הדין יורה על הגשת תצהיר עדות ראשית".
ז. ביום 10.7.17 הוגש כתב הגנה מטעם הצד השלישי, במסגרתו ביקש כי ההודעה כנגדו תידחה, על הסף, בהיעדר עילה. הצד השלישי טען, "כי התובע אכן הועסק אצלו כדין בין השנים 1984 עד 1988 שאז שולמה משכורתו באופן סדיר והופרשו בגינו תקבולים למל"ל. בסוף שנת 1988 עבר התובע לעבוד כמורה והפסיק עבודתו אצל הצד השלישי". הצד השלישי הכחיש את טענת התובע, כאילו עבד אצלו עד שנת 2007 במשך שמונה שעות ביום.
ח. לצורך ליבון המחלוקת, התקיימה ביום 21.11.17 ישיבה במעמד הצדדים. התובע עמד על טענתו, לפיה הוא עבד ברשותו של הצד השלישי במשך 23 שנים והמחלה קשורה בקשר סיבתי עם עבודתו בשיש ובאבק וסוגי הדבקים שהשתמש בהם במסגרת העבודה.
הצד השלישי טען כי מדובר במחלוקת רפואית וכי לא היה מקום לצירופו כצד בהליך, ולכן יש לדחות את ההודעה כנגדו.
הנתבע לעומת זאת טען, כי בהתאם להחלטת רופא המוסד, התובע אינו לוקה במחלת סילקוזיס היכולה להיגרם מעבודה עם שיש, וכי הפתולוגיה והכיח שנלקחו מהתובע, אינם מלמדים על קיום מחלה זו. כמו כן נטען, כי לא ניתן לפצל בין הטענה בדבר תקופת עבודת התובע הנטענת בשירותו של הצד השלישי והטענה בדבר קיום המחלה כתוצאה מתנאי העבודה ברשותו של הצד השלישי. שכן התובע טוען כי עבד עד שנת 2007 בעבודות שיש, למרות שהוא מדווח במערכת הנתבע כמי שעסק לתקופות עד שנת 88 ולא מעבר לכך.
בהתאם לכך, ולנוכח המחלוקת הרפואית, הוצע לצדדים כי בשלב הראשון ימונה מומחה אשר יידרש לשאלה האם התובע חולה במחלה הנטענת (סיליקוזיס). הצדדים קיבלו את ההצעה, אך נותרו חלוקים בדעתם לעניין המומחיות של המומחה אשר יידרש לאותה שאלה. הנתבע ביקש כי ימונה מומחה תעסוקתי ואילו התובע עמד על כך כי ימונה מומחה בתחום הריאות.
בסופו של יום, הוסכם בין הצדדים "כי ימונה מומחה רפואי בתחום הריאות על מנת שיקבע על סמך החומר הרפואי של התובע (לאחר שזה יתקבל), האם התובע סובל ממחלת הסיליקוזיס", ובהתאם לכך ניתנה ההחלטה הבאה:"הריני נותנת בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לאחר שהחומר הרפואי של התובע שהוזמן, כעת על ידי הנתבע, יתקבל, ימונה מומחה רפואי בתחום הריאות על מנת שיקבע על סמך החומר רפואי זה וכן על סמך חומר רפואי שצורף לכתב התביעה (ועל סמך חומר רפואי שיגיש התובע, בתוך 30 יום מהיום, ככל שיעשה כן), האם התובע סובל ממחלת הסיליקוזיס".
ט. ביום 1.3.18, לאחר קבלת התיקים הרפואיים שהוזמנו בעניינו של התובע, ניתנה החלטה, במסגרתה מונה המומחה שהינו רופא פנימאי מומחה במחלות ריאה, כמומחה רפואי מטעם ביה"ד (להלן: "המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם התובע אכן סובל ממחלה הסיליקוזיס.
י. ביום 28.5.18 התקבלה חוות דעתו של המומחה, במסגרתה נקבע:"מדובר בגבר בן 56 שתלונתו העיקרית הינה שעול יבש (משנת 2010), מלווה לעיתים בקוצר נשימה.
בשנים: 1984 עד 2007 עבד, בזמנו הפנוי, אצל קרוב משפחה בעיבוד שיש, ללא מיגון, וזאת במקביל לעבודתו כמורה.
בשנת 2014, בעקבות השיעול הופנה לברור ביחידת הריאות שבבי"ח העמק.
בברור אובחנה מחלת ריאות אינטרסטיציאלית, מיקרונודולרית דיפוזית עם הגדלת בלוטות לימפה במיצר ובשערי הריאות.
הביופסיות מהברונכוסקופיה שעבר לא היו אבחנתיות אך בבדיקת כיח מגורה נמצאה עדות לחשיפה תעסוקתית.
השילוב של חשיפה ממושכת ל"אבק שיש" (ללא שימוש באמצעי מיגון) עם מחלה אינטרסטיציאלית מיקרונודולרית וממצאים המתאימים לחשיפה תעשייתית בבדיקת הכיח המגורה, מוביל למסקנה חד משמעית שמדובר במחלת הסיליקוזיס, השכיחה בעובדים אשר עסקו בעיבוד שיש משך תקופה ממושכת וללא אמצעי מיגון מתאימים.
נכונה העובדה שתוארו מקרים דומים בחשיפה לגיר אצל מורים - אך למרות המספרים הגדולים בהרבה של מורים התופעה אצלם נדירה, המספרים קטנים בהרבה ואם כי יתכן וישנה כאן תרומה מסוימת של החשיפה לאבק הגיר הרי שיש ליחס החשיפה לשיש כגורם העיקרי להתפתחות הסיליקוזיס במקרה זה".
יא. ביום 2.8.18 ניתנה החלטה, ולפיה אושרה לבקשת הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה.
להלן השאלות שהופנו, ותשובות המומחה עליהן, בהתאמה:
א. האם נכון כי בביופסיה שנעשתה לתובע לא נמצאו גרנולומות ולא גבישי סיליקה וכן בבדיקת כיח מגורה לא נמצאו חלקיקי סיליקה ובנוסף תפקודי הנשימה נמצאו תיקים?
במידה והתשובה לשאלה לעיל חיובית, האם ניתן לומר כי מחלת התובע אינה מוגדרת כמחלת הסיליקוזיס עפ"י הספרות הרפואית?
והתשובה:
"לחולה מחלת ריאות אינטסטיציאלית ברורה על פי צילומי החזה ובדיקת הסיטי. הסימפטום העיקרי עליו מתלונן הינו שיעול. ובאנמנזה - קיימת חשיפה ממושכת לאבק שיש. מפרופ' פיירמן הבנתי כי בכ - 30% ממקרי הסיליקוזיס אינה מוצאת בכיח המגורה גופיפי סיליקה כך שזה לא שולל סיליקוזיס. בדיקות המיקרוסקופ האלקטרוני שבוצעו ב"הדסה ים" תומכות בהימצאות מחלת מקצוע כך שלדעתי נכון יהיה לאבחנו כסובל מסיליקוזיס.
יחד עם זאת הציע פרופ' פיירמן לחזור על בדיקת הכיח המגורה והיא תשמח לבצע זאת שוב אצלה במעבדה, כך שאם שני הצדדים יסכימו על כך ניתן להסדיר זאת בשיחת טלפון (מצורף)".
ב. האם תמונה רנטגנית של שינויים מיקרונולודריים ברקמת הריאות בהעדר חשיפה יכולה להתאים רק לסיליקוזיס? האם תמונה רנטגנית זו יכולה לשלול אבחנה מבדלת סרקואידוזיס?
והתשובה:"לגבי אבחנה מבדלת הרי שברור שקיימת. אך לאור האנמנזה החשיפתית קשה לקבל שישנה כאן אבחנה מקרית של מחלה נדירה יחסית כמו סרקואידוזיס בחולה שנחשף שנים לאבק שיש".
ג. האם הממצאים בבדיקת הכיח המגורה של חלקיקי קלציום ומתכות אחרות ולא חלקיקי סיליקה תומכים באבחנה הסיליקוזיס?
והתשובה:"תומכים באופן כללי במחלת מקצוע. אינם שוללים (ראי שיחתי עם פרופ' פיירמן) קיומה של מחלת הסיליקוזיס".
יב. ביום 7.11.18 הגיש הנתבע הודעה ותגובה מטעמו, שבה עמד על טענותיו ולפיהן התובע עבד בשיש רק עד שנת 1988. נטען, כי המומחה טעה כאשר יצא מנוקדת הנחה ולפיה התובע עבד בעיבוד שיש עד לשנת 2007. על כן, נטען, כי לשלב זה של התביעה, נכון יהיה לברר את הטענה של התובע לגבי המשך עבודתו אצל צד שלישי לאחר שנת 1988.
כמו כן נטען, כי בהתאם לקביעותיו של המומחה כעולה מחוות דעתו המשלימה, נכון יהיה כי התובע יחזור על בדיקת הכיח שהמומחה מציין בחוות דעתו. כמו כן נטען כי יש לשאול את המומחה, האם היה משנה את דעתו, באם יובא לידיעתו שהתובע עבד לסירוגין בשיש עד שנת 1988 ולא עד שנת 2007.
לחילופין נטען, כי יש לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות הצדדים ולבירור השאלה האם התובע המשיך לעבוד אצל הצד השלישי עד לשנת 2007.
יג. התובע הגיב להודעת הנתבע ועמד על טענותיו ולפיהן עבד בשירות הצד השלישי עד לשנת 2007, וביקש לאמץ את חוות דעת המומחה ולקבוע קיומו של קשר סיבתי בין המחלה ממנה הוא סובל לבין תנאי עבודתו בעיבוד שיש.
הצד השלישי, מצידו, עמד על שמיעת הוכחות בתיק בכל הנוגע לתקופת העסקתו של התובע .
יד. ביום 12.12.18 ניתנה החלטה על הגשת תצהירים מטעם התובע והצד השלישי, ולאחר שאלו הוגשו, בסופו של דבר, התקיימה ביום 2.7.19 ישיבת הוכחות.
טו. במהלך ישיבת ההוכחות, נחקרו, על תצהירי עדותם הראשית, התובע בעצמו, אחיו - מר מוחמד עיד עדוי, בת זוגו של התובע - גב' פאטמה דיאב עדוי. כאשר מטעם הצד השלישי, שמענו את עדותו של מר מוחמד סלים עדוי (המכונה "אבו עזמי"), גיסו של הצד השלישי (להלן: "מר מוחמד סלים עדוי"), וכן את עדותו של מר יוסף עדוי, בנו של הצד השלישי (להלן: "מר יוסף עדוי").
ראוי לציין כי בפתח ישיבת ההוכחות, נטען כי מר מוחמד סלים עדוי מעיד במקומו של הצד השלישי, הואיל והלה אדם מבוגר וחולה:" "מוחמד עדוי, שהוא מחליפו של בעל הדין ונתן תצהיר במקומו הואיל והצד השלישי הוא אדם בן 83 לדאבוננו ככל הראה בסוף ימיו, חולה מאוד. ומי שמנהל ענייניו ונתן תצהיר כאילו הוא כמותו הוא מר עזמי" (עמ' 15 ש' 23-27 לפרוטוקול).
במהלך ישיבה זו אף סומנו, כראיות, טופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), המסמך הרפואי מד"ר לובה לוקץ, מומחית ברפואה תעסוקתית (נ/2), דו"ח תקופות עיסוק (נ/3), טופס אישור מס על משכורת וניכויים לשנת המס 1989 (ת/1). כמו כן, סומנו המסמכים שצורפו לתצהיר התובע, וזאת כסימונם בתצהיר.
בסיום ישיבת ההוכחות קצב בית הדין, לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו - הגיעה העת להכריע במחלוקת. ולאחר שאלו הוגשו נתן ביה"ד, ביום 1 /12/19 את החלטתו, במסגרתה קבע את העובדות הרלוונטיות וכן ציין בין היתר כי:"ביחס לשנים 1988-2007 קבענו כי במהלך תקופה זו, התובע עבד במפעל בזמנו הפנוי ולפי הצורך ובהתאם עבד 4-5 שעות בשבוע".
עוד נקבע באותה החלטה כי:
"6. בשים לב לקביעתנו ניתנת לצדדים שהות עד ליום 15.12.19 להודיע כל שימצאו לנכון, וזאת תוך הפניית תשומת ליבם לכך שלמעשה המומחה ציין כבר בחוות דעתו מיום 28.5.18, כי:"בשנים: 1984 עד 2007 עבד, בזמנו הפנוי, אצל קרוב משפחה בעיבוד שיש, ללא מיגון, וזאת במקביל לעבודתו כמורה.
7. למען הסר ספק יובהר כי היה והצדדים לא יודיעו דבר בתוך המועד הנקוב בסעיף 6 דלעיל, יוחזר עניינו של התובע אל המומחה על מנת שיחווה דעתו באשר לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע - סיליקוזיס לבין תנאי עבודתו כפי שמצאו ביטוי בעובדות שקבענו.
טז. בתאריך 5.12.19 , לאחר שהצדדים הגישו מה שמצאו לנכון ולאחר שביה"ד התייחס לאשר הגישו, ניתנה החלטה, במסגרתה הוחזר עניינו של התובע למומחה, עם פירוט העובדות הרלוונטיות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 1.12.19, עם צירוף כרטיסיו הרפואיים של התובע והחומר שהגיש ועם השאלות הבאות:
א. האם ניתן לקשור בין תנאי עבודתו של התובע, כפי שהם מתוארים בסעיף 2 לעיל, לבין מחלת המחלת הסיליקוז, שאבחנת בו, בחוות דעתך מיום 28/5/18?
ב. אם התשובה לשאלה א' לעיל שלילית - מהו הגורם לליקויים, ככל שהמומחה יכול לברר?
ג. אם התשובה לשאלה א' לעיל חיובית - האם ניתן לומר שהשפעת העבודה על הליקויים היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?
ד. אם התשובה לשאלה ג' לעיל חיובית - מהם אותם גורמים אחרים?
יז. בתאריך 28.1.20 הגיש המומחה את חוות דעתו המשלימה והיא הועברה לצדדים ובתאריך 10.2.20 ובתאריך 12.1.20 הוגשה הבקשה והבקשה הנוספ ת, כאמור בסעיף 1 להחלטה זו.

6. העובדות הרלוונטיות:
א. התובע יליד 1962, תושב כפר טורעאן.
ב. התובע עבד במשרה מלאה במפעל שיש טורעאן (להלן: "המפעל"), וזאת במהלך השנים 1984-1988.
ג. לאחר שנת 1988 ו/או במועד מסוים במהלכה של שנת 1988, התובע החל לעסוק בעבודות פקידותיות ובעיקר בתחום ההוראה, כאשר בו-זמנית המשיך לעבוד במפעל, וזאת עד לשנת 2007. במהלך תקופה זו, התובע עבד במפעל בזמנו הפנוי ולפי הצורך, ובהתאם עבד בין 4-5 שעות בשבוע.
ד. בין השנים 1984-1988, התובע ביצע עבודות עיבוד שיש, ובתוך כך ביצע חיתוך לסוגי שיש למיניהם, וזאת הן בשיטת חיתוך יבש (באמצעות דיסק ו/או מסור חשמלי), והן בשיטת חיתוך רטוב (באמצעות מסור עם מים). לאחר שנת 1988, התובע עבד בעיקר בשיטת חיתוך רטוב.
ה. תוך כדי עבודתו בעיבוד השיש, התובע בדרך כלל השתמש במסכה לאף, ורק לעיתים לא השתמש במסכה.
ו. התובע התגורר בשכנות למפעל (במרחק של 20-30 מטר מהמפעל), וזאת משנת 1984 ועד לשנת 2001.

7.        הבקשה
           להלן השאלות שמבקש הצד השלישי להפנות אל המומחה:
א. בהחלטתו מיום 9/12/19 שרטט לך כב' ביה"ד סרגל זמנים כדלקמן:התובע עבד במשרה מלאה במפעל השיש בין השנים 1984-1988, בשיטת חיתוך יבש (המפיקה מן הסתם, אבק ניכר) ומשנת 1984 בארבע - חמש שעות שבועיות עבד בשיטת חיתוך רטוב (המפיקה הרבה פחות אבק).
משנת 1984-2001 התגורר התובע סמוך למפעל השיש.
לאחר שנת 1988 ועד 2007 התחיל התובע לעבוד בעבודות פקידותיות ובתחום ההוראה כאשר בעבודת השיש פסק בשנת 2007 והוסיף לעבוד בהוראה.
בחוות דעתך ובתשובותיך לשאלות ההבהרה קבעת כי התפתחות העיקרית של מחלת הסיליקוזיס נובעת מהחשיפה לאבק השיש (ראה תשובה ג' למכתבך מדצמבר 2019) וגם מחשיפתו של התובע לגיר (של לוח הכיתה) - האם נכון כי כאשר הינך מציין בתשובה ג' לשאלות ההבהרה כי "ההשפעה העיקרית היתה החשיפה לאבק השיש", קיימת גם השפעה של מגוריו של התובע סמוך למפעל השיש וחשיפתו לאבק זה משך שנים רבות?
ב. האם נכון כי כאשר משורטט בפניך סרגל הזמנים 1984-1988, עבודה במשרה מלאה במפעל השיש ועיבוד שלו ע"י חיתוך יבש ומאידך - 1988 עד 2007 כאשר הוא מוסיף לעבוד במפעל השיש רק 4-5 שעות שבועיות בחיתוך רטוב ועובד בביה"ס במשרה מלאה ומתגורר מרבית השנים, ליד המפעל - ניתן לומר כי ככל שהמחלה נגרמה בשל תנאי עבודה וחשיפה לשיש, הרי היה זה בין השנים 1984-1988 ומאידך; מאז שנת 1988 התפתחות המחלה נובעת מהחשיפה לאבק שיש במגורים והחשיפה לגיר בביה"ס?
ג. רק במידה ותשובה לשאלה ב' היא שלילית ויש לייחס גם לעבודה בשיש, לאחר שנת 1988, האם נכון כי מסקנתך זו היתה מתחזקת אם היה מתברר כי התובע הוסיף לעבוד בשיש לאחר שנת 2007, כך שבשנת 2010 הופיעו אצלו סימני שיעול?
ואלו הטעמים עליהם ביסס הצד השלישי את בקשתו:
א. בתיק זה מינה כב' בית הדין מומחה עוד בטרם בירור העובדות.
ב. לכאורה, בירור העובדות היה ביחסים בין התובע לבין הנתבע אך נקבעו בו גם עובדות מהותיות לגבי ההודעה לצד שלישי.
ג. גם לקביעותיו של המומחה השפעה מהותית על ההכרעה של ההודעה לצד שלישי.
8.        הבקשה הנוספת
להלן שאלות ההבהרה שמבקש הנתבע להפנות אל המומחה:
א.        צד ג' (המעסיק) דיווח על התובע כמי שעבד אצלו עד לשנת 1988, בשים
לב לתקופת ההעסקה שדווחה על ידי המעסיק - האם היית קובע קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תקופת עבודה שנפסקה בשנת 1988, בשים לב למועד גילוי המחלה ולעובדה שבתקופה זו השתמש התובע בדרך כלל במסכה לאף ולעתים עבד בשיטת חיתוך רטוב? במידה וכן אנא הסבר מדוע.
ב. מהי תקופת החביון של המחלה של התובע?
ג. האם ניתן לומר שמחלת הריאות נגרמה בין השנים 1984 ועד 1988? כיצד היית משקלל את השפעת העבודה כפי שתוארה על ידי בית הדין החל משנת 1988 ועד לשנת 2007 על הופעת המחלה? (הנך מופנה לעובדה הרלוונטית שנקבעה בסעיף 2(ג) להחלטת בית הדין מיום 9/12/19).
כן הודיע הנתבע כי הוא מסכים למשלוח שאלות ההבהרה שביקש הצד השלישי
לשלוח למומחה.

9.        התגובה
להלן הטעמים שהעלה התובע במסגרת התנגדותו לבקשה:
א. מדובר למעשה בסיבוב רביעי של שאלות הבהרה.
ב. השאלות מיותרות שכן התשובות לשאלות כבר נשלחו על ידי המומחה במסגרת חוות דעתו המשלימה.
להלן הטעמים שהעלה התובע בקשר לבקשה הנוספת:
א. הנתבע מנצל לרעה את בית הדין שכן בתגובתו הוא עשה דין לעצמו עת שלח בגוף התגובה שאלות הבהרה למרות שכבר שלח בעבר בקשה להפניית שאלות הבהרה.
ב. המומחה כבר ענה על שאלות ההבהרה, בעקבות החלטת בית הדין מיום 9.12.19 ולכן אין טעם לשלוח אותן שאלות בפעם הרביעית.
ג. על פניו נראה שמפעילים לחץ פסול על המומחה כדי שישנה את קביעותיו
ד. הטענה לחשיפה לגיר כמורה אינה במקומה שהרי עוד מלפני שנת 2000 הוחלף הגיר בעט טוש צבעוני ללוח הכיתה, והרי התובע החל ללמד בשנת 98' כהיקף של חצי משרה.
ה. בירור עניינו של התובע נמשך יתר על המידה ואין לתת יד לניסיונות להתחמק מלשלם לו את אשר מגיע לו.
לסיום ביקש התובע כי ביה"ד ידחה את שתי הבקשות וייתן את פסק דינו על סמך כל החומר המצוי בתיק ובהתחשב בחוות דעתו של המומחה

10.       הכרעה
ההלכה הפסוקה קבעה מדיניות ליברלית בכל הנוגע להצגת שאלות הבהרה למומחה (בר"ע 7210-02-16 צוק - המוסד לביטוח לאומי, 18.4.16; עב"ל 60775-12-12 קושניר - המוסד לביטוח לאומי, 17.9.13).
על פי הדין, שאלות הבהרה מחליפות את החקירה הנגדית, ומסיבה זו, ככלל יש לאפשר לצדדים להציג למומחה שאלות הבהרה, מאחר שזו הדרך היחידה העומדת לפניהם להפריך את האמור בחוות הדעת ( בר"ע (ארצי) 19575-03-11 בן חמו - המוסד לביטוח לאומי, 2.6.11).

במקרה שלפניי, למרות שהמומחה נדרש לדון בעניינו של התובע יותר מפעם אחת ואף נדרש ב"סיבוב הראשון", קרי - עוד בטרם שמיעת הראיות בתיק וקביעת העובדו ת הרלוונטיות, להשיב למספר שאלות הבהרה, הרי שכל אלו, כלשעצמם אינם סיבה טובה שלא לאפשר הפניית שאלות הבהרה גם עכשיו שכן בשים לב למורכבות התיק ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בחוות דעתו המשלימה, בבקשה, בבקשה הנוספת, בתגובה ובכל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי בכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה, יש מקום להפנות אל המומחה את כלל השאלות שביקש הצד השלישי להעביר אליו וגם את כלל השאלות שביקש הנתבע וזאת תוך עריכת שינויים מזעריים בחלק מהשאלות כדי שתהיינה יותר ברורות.
בנקודה זו יובהר כי לא מצאתי שיש בשאלות משום הפעלת לחץ פסול על המומחה לשנות את קביעותיו כאשר למעשה, השתכנעתי כי כל אחת מהשאלות חשובה ונדרשת כדי להבהיר את כל הנקודות שעדיין לא ברורות בתיק.

11. להלן השאלות שתועברנה למומחה, בהחלטה שתינתן בנפרד:
1. בהחלטתו מיום 9/12/19 שרטט לך כב' ביה"ד סרגל זמנים כדלקמן:התובע עבד במשרה מלאה במפעל השיש בין השנים 1984-1988, בשיטת חיתוך יבש (המפיקה מן הסתם, אבק ניכר) ומשנת 1984 עבד ארבע - חמש שעות שבועיות בשיטת חיתוך רטוב (המפיקה הרבה פחות אבק).
משנת 1984-2001 התגורר התובע סמוך למפעל השיש.
לאחר שנת 1988 ועד 2007 התחיל התובע לעבוד בעבודות פקידותיות ובתחום ההוראה כאשר בעבודת השיש הפסיק לעבוד לחלוטין בשנת 2007 והוסיף לעבוד בהוראה.
בחוות דעתך ובתשובותיך לשאלות ההבהרה קבעת כי התפתחות העיקרית של מחלת הסיליקוזיס נובעת מהחשיפה לאבק השיש (ראה תשובה ג' למכתבך מדצמבר 2019) וגם מחשיפתו של התובע לגיר (של לוח הכיתה) - האם נכון כי כאשר הינך מציין בתשובה ג' לשאלות ההבהרה כי "ההשפעה העיקרית היתה החשיפה לאבק השיש", קיימת גם השפעה של מגוריו של התובע סמוך למפעל השיש וחשיפתו לאבק זה משך שנים רבות?
2. האם נכון כי כאשר משורטט בפניך סרגל הזמנים 1984-1988, עבודה במשרה מלאה במפעל השיש ועיבוד שלו ע"י חיתוך יבש ומאידך - 1988 עד 2007 כאשר הוא מוסיף לעבוד במפעל השיש רק 4-5 שעות שבועיות בחיתוך רטוב ועובד בביה"ס במשרה מלאה ומתגורר מרבית השנים, ליד המפעל - ניתן לומר כי ככל שהמחלה נגרמה בשל תנאי עבודה וחשיפה לשיש, הרי היה זה בין השנים 1984-1988 ומאידך; מאז שנת 1988 התפתחות המחלה נובעת מהחשיפה לאבק שיש במגורים והחשיפה לגיר בביה"ס?
3. רק במידה והתשובה לשאלה 2' היא שלילית ויש לייחס גם לעבודה בשיש, לאחר שנת 1988,את המחלה, האם נכון כי מסקנתך זו היתה מתחזקת אם היה מתברר כי התובע הוסיף לעבוד בשיש לאחר שנת 2007, כך שבשנת 2010 הופיעו אצלו סימני שיעול?
4.        צד ג', (הוא המעסיק) דיווח על התובע כמי שעבד אצלו עד לשנת 1988, בשים לב לתקופת ההעסקה שדווחה על ידי המעסיק - האם היית קובע קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תקופת עבודה שנפסקה בשנת 1988, בשים לב למועד גילוי המחלה ולעובדה שבתקופה זו השתמש התובע בדרך כלל במסכה לאף ולעתים עבד בשיטת חיתוך רטוב? במידה וכן אנא הסבר מדוע.
5. מהי תקופת החביון של המחלה של התובע?
6. האם ניתן לומר שמחלת הריאות של התובע נגרמה בין השנים 1984 ועד 1988? כיצד היית משקלל את השפעת העבודה כפי שתוארה על ידי בית הדין החל משנת 1988 ועד לשנת 2007 על הופעת המחלה? (הנך מופנה לעובדה הרלוונטית שנקבעה בסעיף 2(ג) להחלטת בית הדין מיום 9/12/19 ולפיה "ג.לאחר שנת 1988 ו/או במועד מסוים במהלכה של שנת 1988, התובע החל לעסוק בעבודות פקידותיות ובעיקר בתחום ההוראה, כאשר בו-זמנית המשיך לעבוד במפעל, וזאת עד לשנת 2007. במהלך תקופה זו, התובע עבד במפעל בזמנו הפנוי ולפי הצורך, ובהתאם עבד בין 4-5 שעות בשבוע".

ניתנה היום, ב' סיון תש"פ, 25 במאי 2020 , בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה