הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 18393-11-19

לפני: כב ' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא

נציג ציבור (עובדים): מר מני כהן
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה ציליק

התובעת
אבו ראס נוהילה
ע"י ב"כ עו"ד ענאן מזלבט
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון .
תביעתה של התובעת נדחתה וזאת בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק" ).
כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. במסגרת כתב ההגנה שהגיש, חזר הנתבע על האמור במכתב הדחיה והוסיף כי היעדרותה של התובעת מעבודתה, לא הייתה מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה או את עוברה, ומשכך, התובעת לא עמדה בהוראות סעיף 58 לחוק.

3. ביום 6.2.20 התקיים דיון, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין שיתייחס לשאלה האם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההיריון שניתן לתובעת, וזאת בהסתמך על העובדות הבאות:

התובעת ילידת שנת 1988.
התובעת עבדה כמרפה בעיסוק ובנוסף בעבודה משרדית במשרד תיירות.
לתובעת אושרה גמלת שמירת היריון לתקופה מיום 6/3/19 ועד ליום 12/6/19 ונדחתה עבור התקופה מיום 1/12/18 ועד ליום 5/3/19 (להלן: "התקופה שבמחלוקת").

המומחה התבקש, בהתאם לחלופה הראשונה שבסעיף 58(1) לחוק, להשיב על השאלה הבאה:

האם היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה שבמחלוקת הייתה מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה או את עוברה?

יודגש כי הצדדים הסכימו "למנות מומחה רפואי לפי סעיף 58(1) כי החלופה השניה לא נטענה באף מקום ולא הוזכרה באישור הרפואי" (ראו ע' 1 ש' 9-10 לפרוטוקול).

4. ביום 25.2.20, מונה פרופ' יוסף שנקר כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה הראשון ").

5. בחוות דעתו, שהתקבלה בבית הדין ביום 6.4.20, השיב המומחה בהאי לישנא:

"מדובר בהיריון בסיכון גבוה, הריון שבו האם וכן העובר נמצאים בסיכון:
גב' אבו ראס סובלת מסוכרת שאינה הריונית, בלתי מאוזנת על אף טיפול אינסולין, לאור נתון זה צפויה לסיבוכים בזמן ההריון, במיוחד בהריון הראשון- כגון רעלת הריון.
העובר נמצא בסיכון גבוה כבר מרגע שהועבר לרחם לאחר הפריה חוץ גופית.
מדובר בהריון של שלישיה כאשר עובר אחד הפסיק להתפתח ועובר שני הופחת בשבוע 15.
במקרה הנידון, קיים סיכון לעובר הנותר בשליש השני של ההריון לאור הנתונים שצוינו.
אין ספק שבמקרה הנידון העובר, בשליש השלישי להיריון, נמצא בסיכון לאור תחלואתה של האם- סוכרת בלתי מאוזנת, ולכן הכרה בגמלה לשמירת הריון בשליש השלישי להריון (6.3.19 ועד 12.6.19) הייתה מוצדקת.

השאלה שנשאלה ע"י בית הדין:
האם היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופםה שבמחלוקת [1.12.18 (שבוע 10+) ועד 5.3.19 (שבוע 24+)] הייתה מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן אותה או את עוברה?

המקרה מדגים את הקושי לאזן סוכרת בזמן הריון כמעט מתחילתו. לאור עובדה זו, במקרה הנידון, מחלת ה סוכרת הבלתי- מאוזנת פגעה בבריאותה של היולדת גם בתקופה שבמחלוקת (1.12.18 ועד 5.3.19).

במקרה הנידון, העובר שנוצר כתוצאה מהפריה חוץ גופית, אחד משלישיה, כאשר אחד מהעוברים הפסיק להתפתח בשליש הראשון והשני הומת בשליש השני בגלל אברציה גנטית.
במיוחד כאשר מדובר באישה עם תחלואה של סוכרת בלתי מאוזנת במהלך ההיריון- העובר נמצ א בסיכון של הפלה מאוחרת בשליש השני של ההריון.

לכן גמלה לשמירת היריון בתאריכים 5.3.19 – 1.12.18 הינה מוצדקת.

לכן, בהתאם לסעיף 58 (1) של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, היעדרות מהעבודה בשל מצבה הרפואי הייתה מתחייבת, הן ממצב הרפואי של האם והן מסיכון לעובר".

6. בעקבות חוות הדעת, הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה. בהחלטתו מיום 7.6.20, נעתר בית הדין לבקשה. למען הסדר הטוב, יובאו להלן שאלות ההבהרה שהופנו למומחה, ולצד כל שאלה, תשובת המומחה כפי שעלתה בחוות דעתו המשלימה שהתקבלה בבית הדין ביום 18.6.20, כמפורט להלן:

א. בחוות דעתך כתבת כי התובעת "עבדה במרפאה בעיסוק ובנוסף בעבודה משרדית במשרד תיירות"- האם ידוע לך שהתובעת סיימה את עבודתה בפועל במרפאה בעיסוק בבית האבות ביום 28/10/18 (כחודש לפני האישור הרפואי עבור שמירת היריון), ובחודש 11/18 עבדה רק בעבודה משרדית במשרד תיירות אצל אבי בעלה?

תשובה:
בעת כתיבת חוות הדעת לא הייתי מודע לשינוי צורת ההעסקה של גברת אבו ראש.

ב. בחוות דעתך קבעת פעמיים כי "ההיריון שהושג היה היריון שלישיה, עובר אחד הפסיק להתפתח בשליש הראשון להיריון". מצד שני, קיימים בתיק הרפואי מספר רישומים שלפיהם "הוחזרו שלושה עוברים מהם נקלטו שניים".

תשובה:
ההיריון שהושג בהפריה חוץ גופית היה שלישיה כפי שצוין בUS הראשון. נקבע היריון- שני עוברים עם דופק ושק אחד חלמון בלבד. דבר מצביע על היריון של שלישייה בהיווצרו, אולם כבר בימים ראשונים העובר הפסיק להתפתח.
לעובדה זו של "שלישייה" במקרה הנידון אין שום משמעות ובוודאי שאין שום משמעות לנושא גמלה לשמירת היריון.

ג. האם נכון כי הסיכון בהיריון תאומים מלכתחילה נמוך משמעותית מהיריון שלישיה?

תשובה:
עובדה נכונה היריון שלישייה סיכון להפלה בשליש הראשון והשני ולידות מוקדמות יותר גדול.

ד. בחוות דעתך כתבת כי "אושפזה מספר פעמים לצורך איזון סוכרת". יחד עם זאת, עובר לשבוע 24- השבוע ממנו אושרה לתובעת גמלת שמירת היריון על ידי הנתבע- נמצא בתיקה הרפואי תיעוד של אשפוז אחד בלבד לצורך ביצוע הפחתה של התיאום בשבוע 15.
האם קיימים אשפוזים לצורך איזון הסוכרת לפני שבוע 24? ככל שקיימים אשפוזים כאלה נא להפנות אליהם.

תשובה:
ברשומה הרפואית מבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת מתועדים מספר ביקורים בשבועות 15-36 ונוספים. המסגרת של הבדיקה הייתה בדיקה במרפאה בסיכון גבוה- אשפוז יום וגם אשפוז להפסקת היריון. כל ביקור מסוכם: הממצאים הקליניים לגבי מצבה של היולדת ומצבו של העובר והן התייחסות מיוחדת לאיזון הסוכרת.
בביקורים מתוך הרשומה ניתן לצטט כגון בשבוע 15 צוינו העובדות "חוסר איזון בסוכרת בתחילת היריון- אשפוז לשם איזון הסוכרת ובדיקה" בשבוע 27 "מציגה עקומת סוכר לא מאוזנת", שבוע 36 "מטופלת באינסולין יש מספר חריגות בעקומת סוכר"
חשוב לציין שבמקרה הנידון לא מדובר בסוכרת הריונית הפרעה בחילוף החומרים של סוכר המתגלה בהיריון אלא באישה שסובלת ממחלה מוכרת מטיפוס 1/ נעורים, במשך עשר שנים לפני כניסתה להיריון. תחלואה זו של מחלת סוכרת 10 שנים ללא ספק יש לה השלכות על מצב בריאותה.
סוכרת הריונית ברוב המכריע של המקרים מטופלת על ידי דיאטה בלבד בעוד שסוכרת סוג 1 כפי שסבלה ממנה גב' אבו ראס מטופלת באינסולין ולכן ההתייחסות לאיזון של סוכרת בהיריון יש לה משמעות יותר גדולה בהשוואה לסוכרת הריונית.

ה. האם קיים בתיקה הרפואי של התובעת תיעוד על עקומות סוכר עובר לשבוע 24?

תשובה:
בכל ביקור במוסד של "המשפחה הקדושה" בנצרת הצוות התייחס לעקומת סוכר ובהתאם לכך קבע את האיזון ואת הצורך לשנות את רמת האינסולין. אישה סוכרתית הנוטלת אינסולין בודקת רמות סוכר מספר פעמים ביום ועל ידי כך נוצרת עקומה יומית, אין ספק גם שהייתה קיימת עקומה לגבי שבוע 24.

ו. האם קיים בתיקה הרפואי של התובעת תיעוד או תיאור של היפוגליקמיות?

תשובה:
לא פורטו נתונים לגבי היפוגליקמיה.

ז. האם נכון כי במעקבי היריון סוכרתיים הדרישה לאינסולין עולות ככל שההיריון מתקדם ולכן מבצעים עקומות סוכר ושלפיהן מעדכנים את מינון האינסולין מפעם לפעם?

תשובה:
לעיתים צריכת אינסולין עולה. רצוי ניטור קפדני יותר- 7 בדיקות ביום, יצירה עקומת, התאמה של אינסולין.

ח. האם אתה מכיר המלצה מקצועית מהארץ או מה-ACOG שממליצה על הפסקת עבודה לא פיזית (היינו עבודה משרדית) ב סוכרת הריונית או ב סוכרת בכללי? נא להפנות למקורות הללו.

תשובה:
איגודים מקצועיים במיילדות מתייחסים למצבים קליניים כגון סימנים של מחלה בדיקות עזר שיש לבצע ובמיוחד בגישות טיפול.

ט. האם אתה חולק על נייר העמדה של המוסד לביטוח לאומי בנושא סוכרת?
-רצ"ב נייר העמדה של הנתבע בנושא סוכרת.

תשובה:
אינני חולק על נייר העמדה של ביטוח לאומי. קיימת חשיבות להתייחס לנתון הבא מהמסמך: "כאשר היא מאוזנת אינה צריכה לשנות את מהלך החיים השגרתי בהיריון. קיימות המלצות לשמור על אורח חיים מסודר, שעות ארוחות קבועות והזרקות אינסולין בזמנים קבועים.."

מסקנה:
חייבים לספק לאישה בהיריון הסובלת מחלת סוכרת את התנאים המתאימים של ארוחות קבועות, ארוחות של דיאטה מותאומות.
במקרה הנדון לא הוכח שתנאי העבודה אפשרו לקיים את הנתונים המוזכרים של ארוחות קבועות, דיאטה מתאימה כדאי לשמור על איזון.

7. לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה ולחילופין למינוי מומחה אחר. התובעת, מצידה, התנגדה לבקשה.

דא עקא, בדיון מיום 13.1.21 הסכימו ב"כ הצדדים על מינוי מומחה נוסף. מאחר שהצדדים הסכימו על שינוי מסוים, מינורי יש לומר, בעובדות שהוצגו למומחה הראשון (ואשר הובאו לידיעתו במסגרת שאלות ההבהרה) , נביא להלן את העובדות על בסיסן התבקש המומחה הנוסף ליתן חוות דעתו:

א. התובעת ילידת שנת 1988.
ב. התובעת עבדה בעבודה משרדית במשרד תיירות.
ג. התובעת עבדה בין 4-6 ימים בשבוע, משעה 10:00-18:00.
ד. לתובעת אושר גמלת שמירת היריון לתקופה מיום 06/03/19 ועד ליום 12/06/19 ונדחתה עבור התקופה מיום 01/12/18 ועד ליום 05/03/19 (להלן: "התקופה שבמחלוקת").

8. ביום 17.1.21, מונה פרופ' יורם בייט כמומחה נוסף מטעם בית הדין (להלן: "המומחה השני ").

9. בחוות דעתו, שהתקבלה בבית הדין ביום 10.2.21, השיב המומחה בזו הלשון:

"נתבקשתי לענות על השאלה האם היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה שבמחלוקת הייתה מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון ומסכן אותה או את עוברה.
לתובעת אושרה גמלה לשמירת היריון לתקופה מיום 6.3.19, שבוע 24 להיריון, ועד ליום 12.6.19, שבוע 38 להיריון. תקופת המחלוקת הינה התקופה עבורה נדחתה הדרישה לגמלה, החל מ- 1.12.18, שבוע 11, עד 5.3.19, שבוע 24 להיריון.
ב- 1.12.18 בשבוע 11, התובעת נבדקה על ידי ד"ר עביר סלימאן. בסריקה על קולית אובחנו שני עוברים, ובבדיקה לא אובחנו כל בעיות.
ב- 7.12.18 נבדקה על ידי ד"ר סטפאן פאדי, אשר איבחן "סוכרת הריונית, רמת סוכר תקינה, היריון תאומים". הומלץ על איזון סוכרת ומצבה הרפואי של התובעת תואר כ"מצב כללי טוב".
ב- 8.1.19, שבוע 15, התברר כי עובר אחד מהתאומים אובחן כסובל ממום, תסמונת TURNER, ולכן בוצע דילול עוברים. בשלב זה התובעת טופלה באינסולין בגלל הסוכרת.
בדיקה של התובעת ב- 11.12.18, תוארה כביקור רגיל ללא בעיות, בדיקה ב- 14.12.18 הוגדרה כבדיקה לאיזון הסוכרת, ובדיקה ב- 15.12.18 כבדיקה ללא בעיות.

בתאריך 8.1.19, שבוע 16 להיריון, בבדיקתו של ד"ר עביר סלימאן התובעת התלוננה כי לאחר דילול העוברים, היא חשה לסירוגין לחצים בבטן תחתונה.
ב- 27.2.19, בשבוע 23, נבדקה בבדיקה שגרתית על ידי ד"ר חאתם חביאללה ללא כל תלונה.
ב- 1.3.19, שבוע 23, בבדיקה על ידי ד"ר עביר סלימאן דווח כי התובעת חשה בטוב ללא תלונות.

דיון ומסקנות:
במהלך תקופת המחלוקת, בשבועות 11 עד 24 להיריון התובעת אובחנה עם סוכרת הריונית וטופלה בהתאם.
כמו כן עברה דילול עוברים בגלל מום של אחד מהם. מהלך ההיריון לאחר הדלול היה תקין.
בבדיקות התובעת במהלך תקופת המחלוקת על ידי רופאים שונים, לא הייתה עדות לבעיות נוספות.
ממצאי הבדיקות במהלך תקופת המחלוקת אינם מעידים על כך כי התובעת סבלה ממצב שעלול היה לסכן אותה או את עוברה".

10. לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה השני, ביקש הנתבע להתבסס על חוות הדעת ולדחות את התביעה, מנגד, התובעת עמדה על המשך ההליכים בתיק. לפיכך, ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים.

11. בסיכומיהם נותרו הצדדים איתנים בעמדותיהם.

התובעת טענה בסיכומיה, שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה הראשון, שהתייחס בהרחבה למצבה הרפואי של התובעת והציג חוות דעת ברורה שקיבלה בתשובותיו לשאלות ההבהרה. מנגד, חוות דעתו של המומחה השני הייתה קצרה ולא מנומקת.לפיכך, יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה הראשון ולקבל את התביעה.

הנתבע טען בסיכומיו, כי יש להעדיף את חוות דעתו הברורה של המומחה השני, ועל כן יש לדחות את התביעה. בנוסף, יש לדחות את התביעה גם מאחר שחוות דעתו של המומחה הראשון התבססה על הנחה עובדתית לא נכונה לפיה תנאי עבוד ת התובעת לא אפשרו לה לשמור על סוכרת הריונית. זאת ועוד, המומחה הראשון ייחס לתובעת סוכרת בלתי מאוזנת אולם לא הוכח שהתובעת סבלה מ סוכרת לא מאוזנת (לא הוכחה היפוגליקמיות). כך גם, המומחה לא הציג שום ספרות רפואית שמוכיחה שהמשך עבודה לאישה בהיריון שסובלת מסוכרת לא מאוזנת מעלה את הסיכון להפלה, לעומת אישה שסובלת מאותו מצב ולא עובדת . אם לא די בכך, הרי שתשובותיו של המומחה הראשון לשאלות ההבהרה אינן מניחות את הדעת.

דיון והכרעה

12. התנאי לזכאות לגמלת שמירת הריון מעוגן בסעיף 58 לחוק אשר קובע כי:
"'שמירת היריון' – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

13. כבר נקבע בפסיקה כי תכלית גמלת שמירת היריון, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תיפגע (ראו עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי – ענת רווח ( 1.6.04) .

14. בעב"ל 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי – לימור קסטיאל (12.12.12), עמד בית הדין הארצי על כך, שכאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגמלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי: ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מהה יריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה. טענה זו הינה מטבע הדברים טענה שברפואה, ולכן מוטל על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, על מנת לבסס טענה זו. באשר למעמדו של האישור הרפואי בתביעה לתשלום הגמלה לשמירת הריון נקבע בעב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי – אסנת יוקר ( 2.3.05) כי:
"האישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון יש לו מעמד כבד משקל, בדומה לתעודת אי כושר בתאונה בעבודה (עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי – לימור גבאי עבודה ועוד). האישור יוצר חזקה הניתנת אומנם לסתירה, של קיום התנאים המצדיקים שמירת הריון".

15. באשר למומחה שממונה על ידי בית הדין - הלכה פסוקה היא כי, יש לתת משקל מכריע לחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ואין לסטות ממנה, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05).

16. בנוסף, בדומה לעניינינו, כאשר עומדות בפני בית הדין חוות דעת של יותר ממומחה אחד מטעמו, נכון להעדיף את חוות הדעת שמיטיבה עם המבוטח. ראו בענין זה, בין השאר, את שנפסק בעב"ל 141/97 המוסד לביטוח לאומי - פורת (8.2.2000), בו נאמר כך:

"אם היו בפני בית הדין שתי חוות דעת מומחים, כאשר לפי האחת - קיים קשר סיבתי בין הפגיעה למחלה ועל פי השניה - יש לשלול קיומו של אותו קשר, ראוי ככלל, להעדיף את חוות הדעת הראשונה, משבביטוח סוציאלי הספק פועל לטובת הנפגע".

מן הכלל אל הפרט

17. התובעת צירפה לכתב תביעתה למוסד לביטוח לאומי אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת היריון. כאמור בפסיקה המובאת לעיל, לאישור הרפואי שהביאה התובעת מעמד כבד משקל, והוא יוצר חזקה, הניתנת לסתירה, של קיום התנאים המצדיקים שמירת היריון.
חזקה זו לא נסתרה. ונסביר.

18. המומחה הראשון קבע בחוות דעתו באופן ברור כי "מדובר בהיריון בסיכון גבוה, הריון שבו האם וכן העובר נמצאים בסיכון: גב' אבו ראס סובלת מסוכרת שאינה הריונית, בלתי מאוזנת על אף טיפול אינסולין, לאור נתון זה צפויה לסיבוכים בזמן ההריון, במיוחד בהריון הראשון- כגון רעלת הריון...במקרה הנידון, קיים סיכון לעובר הנותר בשליש השני של ההריון לאור הנתונים שצוינו...המקרה מדגים את הקושי לאזן סוכרת בזמן הריון כמעט מתחילתו. לאור עובדה זו, במקרה הנידון, מחלת הסוכרת הבלתי- מאוזנת פגעה בבריאותה של היולדת גם בתקופה שבמחלוקת (1.12.18 ועד 5.3.19). ..במיוחד כאשר מדובר באישה עם תחלואה של סוכרת בלתי מאוזנת במהלך ההיריון- העובר נמצ א בסיכון של הפלה מאוחרת בשליש השני של ההריון.

לכן גמלה לשמירת היריון בתאריכים 5.3.19 – 1.12.18 הינה מוצדקת".
(ההדגשות אינן במקור – מ.ק).

19. עינינו הרואות, כי המומחה הראשון תלה את הסיכון לתובעת ולעובר בעיקר בכך שהתובעת סובלת מסוכרת בלתי מאוזנת (התובעת סכרתית מזה מספר שנים קודם שנכנסה להיריון). זאת כמובן בנסיבות עניינה הספציפיות של התובעת, כפי שאלו פורטו בחוות הדעת: לאחר טיפולי פוריות, הפריה חוץ גופית, היריון של יותר מעובר אחד, עובר אחד שהפסיק להתפתח, והפחתה (דילול) של עובר עקב סכנה בריאותית.

20. הנתבע מצידו, הדגיש בסיכומיו כי "בסוכרת לא מאוזנת אכן קיים סיכון, אך במקרה דנן לא הוכח שה סוכרת לא מאוזנת (לא הוכחה היפוגליקמיות)" .
אין בידינו להסכים עם טענת הנתבע בעניין זה . ונ סביר.

21. המומחה הראשון ציין מפורשות בחוות דעתו המשלימה, בהתאם לשאלות שהופנו אליו בעניין התיעוד הרפואי לסוכרת בלתי מאוזנת, כי " בביקורים מתוך הרשומה ניתן לצטט כגון בשבוע 15 צוינו העובדות "חוסר איזון בסוכרת בתחילת היריון- אשפוז לשם איזון הסוכרת ובדיקה"" ( התובעת "שמרה" על סוכרת בלתי מאוזנת גם בהמשך, כפי ש ציין המומחה בחוות דעתו " בשבוע 27 "מציגה עקומת סוכר לא מאוזנת", שבוע 36 "מטופלת באינסולין יש מספר חריגות בעקומת סוכר"", אולם מאחר שהתקופה שבמחלוקת הינה בשבועות 11-24 להיריון, הרי שרישומים אלו אינם רלוונטיים לעניינינו אולם יש בהם כדי להצביע על המשך המגמה של סוכרת בלתי מאוזנת ממנה סבלה התובעת כבר מתחילת ההיריון).

זאת ועוד, עיון בתיעוד הרפואי מעלה רישומים נוספים ל סוכרת בלתי מאוזנת. כך למשל, בדו"ח שחרור ממרפאת ה יריון בסיכון מבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת מיום 7.12.18 צויין כי התובעת "בהריון ראשון, שבוע 11+2", כאשר בפרק "מהלך האשפוז ודיון" צויין באשר לתובעת כי "עקומת סוכר בכלל לא מאוזנת" וכי "הומלץ על אישפוז היום לאיזון סוכרת".

בדוח שחרור נוסף ממרפאת הריון בסיכון מבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת מיום 18.1.19 צויין כי גיל ההיריון הינו 17 שבועות ו-2 ימים, ובפרק "מהלך אשפוז ודיון" צויין באשר לתובעת כי "נכנסה להריון כאשר הסוכרת אינה מאוזנת HBA1C 6.3. אושפזה למספר ימים לצורך איזון, קיבלה ייעוץ דיטאנית, ועקומה התאזנה (עקומה סבירה)....לציין בעקומה לפני שחרור נרשמו ערכים חריגים לפני ארוחות סביב 120 אך לאור אירועים של היפוגליקמיה שעתיים אחרי ארוחות לא הועלו מינוני הנובורפיד..... מציגה עקומת סוכר לא מאוזנת, עודכנו מינוני אינסולין וקיבלה ייעוץ דיטאנית חוזר..... עקב כך שלפי העקומה סוכר גבוה לפני ארוחות בעיקר ותקין שעתיים אחרי הארוחה תוסיף אינסולין במינון 4 יחידות נובו רפיד עם ארוחות הביניים" (ההדגשות אינן במקור – מ.ק).

הנה כי כן, המומחה הפנה לתיעוד רפואי בדבר סוכרת לא מאוזנת אצל התובעת בתקופה שבמחלוקת, וקיים אף תיעוד נוסף לכך בחומר הרפואי, כאמור.

22. באשר לטענת הנתבע בסיכומיו לפיה לא הוכח שה סוכרת לא מאוזנת מאחר שלא הוכחה היפוגליקמיה (נפילת סוכר) , נציין שהתיעוד הרפואי של התובעת מוכיחה אחרת.
בהקשר זה, אין לנו אלא להפנות לתיעוד הרפואי מיום 18.1.19 ממנו עולה לא אירוע כי אם "א ירועים של היפוגליקמיה". בנוסף, נעיר כי סוכרת לא מאוזנת אינה מוצאת ביטויה אך באירועים של היפוגליקמיה (נפילת סוכר) אלא גם באירועים של היפר גליקמיה (עודף סוכר) כפי שארע בעניינה של התובעת: "לציין בעקומה לפני שחרור נרשמו ערכים חריגים לפני ארוחות סביב 120" (כמתועד בדו"ח שחרור מיום 18.1.19, כאמור), משמע ערכים של עודף סוכר. לפיכך, טענת הנתבע לפיה סוכרת לא מאוזנת מוצאת ביטויה ב היפוגליקמיה בלבד איננה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי.

23. אם לא די באמור עד כה, נציין שהמומחה אף נשאל ברחל בתך הקטנה "האם קיים בתיקה הרפואי של התובעת תיעוד על עקומות סוכר עובר לשבוע 24?" ועל כך השיב בחיוב:

"בכל ביקור במוסד של "המשפחה הקדושה" בנצרת הצוות התייחס לעקומת סוכר ובהתאם לכך קבע את האיזון ואת הצורך לשנות את רמת האינסולין. אישה סוכרתית הנוטלת אינסולין בודקת רמות סוכר מספר פעמים ביום ועל ידי כך נוצרת עקומה יומית, אין ספק גם שהייתה קיימת עקומה לגבי שבוע 24".

24. על מנת לסבר את האוזן, נציין כי המומחה הראשון אף הסביר בחוות דעתו המשלימה את החשיבות של איזון סוכרת מהסוג ממנו סובלת התובעת (סוג 1) בזמן היריון:

"סוכרת הריונית ברוב המכריע של המקרים מטופלת על ידי דיאטה בלבד בעוד שסוכרת סוג 1 כפי שסבלה ממנה גב' אבו ראס מטופלת באינסולין ולכן ההתייחסות לאיזון של סוכרת בהיריון יש לה משמעות יותר גדולה בהשוואה לסוכרת הריונית".

25. נסכם עד כה. מתשובותיו של המומחה הראשון, כמו גם מהתיעוד הרפואי, עולה שהתובעת אכן סבלה בתקופה שבמחלוקת מסוכרת בלתי מאוזנת , שסיכנה אותה ואת עוברה. בעניין זה אין לנו אלא להפנות, שוב, לדברי הנתבע בסיכומיו: "בסוכרת לא מאוזנת אכן קיים סיכון..." .

26. טענה נוספת של הנתבע הייתה שהמומחה הראשון התייחס לחלופה השנייה של סעיף 58 לחוק, קרי לתנאי העבודה של התובעת, מבלי שנדרש לכך, שהרי עסקינן בדיון בחלופה הראשונה – קרי בסעיף 58(1) לחוק.

על מנת להבין את מקור הטענה אפנה שוב לשאלות ההבהרה שם נשאל המומחה האם הוא חולק על נייר העמדה של המוסד לביטוח לאומי בנושא סוכרת? - המומחה השיב, כאמור, שאיננו חולק על נייר העמדה. מפאת חשיבות הדברים אביאם כלש ונם, שוב:

"אינני חולק על נייר העמדה של ביטוח לאומי. קיימת חשיבות להתייחס לנתון הבא מהמסמך: "כאשר היא מאוזנת אינה צריכה לשנות את מהלך החיים השגרתי בהיריון. קיימות המלצות לשמור על אורח חיים מסודר, שעות ארוחות קבועות והזרקות אינסולין בזמנים קבועים.."

מסקנה:

חייבים לספק לאישה בהיריון הסובלת מחלת סוכרת את התנאים המתאימים של ארוחות קבועות, ארוחות של דיאטה מותאומות.
במקרה הנדון לא הוכח שתנאי העבודה אפשרו לקיים את הנתונים המוזכרים של ארוחות קבועות, דיאטה מתאימה כדאי לשמור על איזון".

גם בתשובתו זו המומחה חיזק את דבריו בחוות דעתו בכל הנוגע לסוכרת בלתי מאוזנת. המומחה הדגיש כי סוכרת מאוזנת אינ נה צריכה לשנות את מהלך החיים השגרתי בהיריון. מכאן, בהיקש מתבקש, שסוכרת בלתי מאוזנת עשויה לשנות את מהלך החיים השגרתי בהיריון – בדיוק כפי שקבע המומחה בחוות דעתו.

בנוסף, ובניגוד לנטען על ידי הנתבע, המסקנה המצורפת לתשובת המומחה איננה מסקנה כללית של כל חוות דעתו המשלימה כי אם מסקנה בהקשר לשאלה הספציפית שנשאל (שאלה ט') ולפיה חייבים לספק לאישה בהיריון הסובלת ממחלת הסוכרת תנאים מתאימים של ארוחות קבועות ודיאטה מתואמת. אכן שגה המומחה עת קבע שלא הוכח שתנאי העבודה של התובעת אפשרו לקיים תנאים של ארוחות קבועות ודיאטה מתאימה – באשר אין המדובר בעובדות שנקבעו על ידי בית הדין בהחלטת המינוי וכן המומחה לא נשאל כלל בעניין זה (כאמור, המומחה נשאל על החלופה הראשונה של סעיף 58 ולא על החלופה השנייה). יחד עם זאת, אין בתשובתו של המומחה בעניין זה כדי לפגום בחוות דעתו, מאחר שחוות הדעת התייחסה בפירוט לחלופה הראשונה של סעיף 58 לחוק.

27. לאור כל האמור לעיל, שוכנענו שחוות דעתו של המומחה הראשון הייתה ברורה, מלאה ונתנה מענה מספק לשאלות שהופנו אליו. מסקנתו של המומחה הייתה חד משמעית, לפיה יש לאשר לתובעת גמלה לשמירת היריון לתקופה הרלוונטית, ולא מצאתי כל הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממנה.

ונדגיש. בהינתן שלפנינו שתי חוות דעת, האחת – מיטיבה עם התובעת, והשנייה – איננה מיטיבה עימה, החלט נו, בהתאם לפסיקה בעניין זה, לאמץ את חוות הדעת המיטיבה עם התובעת, קרי את חוות דעתו של המומחה הראשון .

28. יחד עם זאת, בשולי הדברים נציין, ולא בשולי חשיבותם, בבחינת מעבר לנדרש, כי חוות דעתו של המומחה השני איננה מנומקת דיה ואף אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת. ונסביר.
המומחה השני התייחס בחוות דעתו לכך שביום 7.12.18 הומלץ לתובעת על איזון סוכרת וכי בדיקה מיום 14.12.18 הוגדרה כבדיקה לאיזון הסוכרת. מכאן, שגם אליבא דמומחה השני, התיעוד הרפואי תומך בכך שלתובעת סוכרת בלתי מאוזנת, מה שלא מנע ממנו להגיע למ סקנה לפיה "בבדיקות התובעת במהלך תקופת המחלוקת על ידי רופאים שונים, לא הייתה עדות לבעיות נוספות " וכי "ממצאי הבדיקות במהלך תקופת המחלוקת אינם מעידים על כך כי התובעת סבלה ממצב שעלול היה לסכן אותה או את עוברה". המומחה השני לא התייחס ל סוכרת הבלתי מאוזנת אצל התובעת (המהווה גורם סיכון גם לשיטת הנתבע בסיכומיו) כגורם סיכון. להיפך, לשיטתו, לא הייתה עדות לבעיות נוספות, ועל כן הגיע למסקנה לפיה התובעת לא סבלה ממצב שעלול היה לסכן אותה או את עוברה. לדידנו, כאמור, המדובר במסקנה שעל פניו איננה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי בעניין סוכרת לא מאוזנת. מכל מקום, חוות הדעת והמסקנה הנובעת ממנה אינן נותנות מענה מפורט ומפורש לשאלה שנשאל המומחה. זאת, בניגוד לחוות דעתו המפורטת של המומחה הראשון. לפיכך, גם מטעמים אלו החלט נו לבכר את חוות דעתו (ל רבות המשלימה) של המומחה הראשון.

סיכום

29. אשר על כן, אנו סבורים כי התובעת עומדת בתנאי הזכאות שנקבעו בסעיף 58 (1) לחוק, לכן דין התביעה להתקבל בכל הקשור לתקופה שבמחלוקת (מיום 1/12/18 ועד ליום 5/3/19).

30. בנסיבות העניין– הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

31. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, (09 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מני כהן
נציג ציבור
(עובדים)

מוסטפא קאסם, שופט , סגן הנשיא
אב"ד

מר אריה ציליק
נציג ציבור
(מעסיקים)