הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה נצרת ב"ל 11592-10-19

לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציג ציבור (עובדים): מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (מעסיקים): מר גד פרנק

התובע:
יעקב מונטיצ'יולו
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל יונה
-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: הלשכה המשפטית

החלטה

1. לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 8/10/18, לדחות את תביעת התובע להכיר באירוע מוחי בו לקה כפגיעה בעבודה, כאמור בסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 .

רקע עובדתי

2. התובע, יליד 1964, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כמפקד ומנהל תחנת כיבוי אש נצרת.

3. ביום 8/2/18, הגיש התובע לנתבע טופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה", בו מסר, בין היתר, כי ביום ד' ה- 13/12/17 "בזמן שגרת בוקר ישיבות בדיקת רכב ועוד, לאחר הורדת טרקטורון מעגלה ולאחר ויכוח בענייני עבודה קיבלתי התקף סחרחורת קשה חוסר יכולת לעמוד הקאות פוניתי באמבולנס לבי"ח".
התובע הגיש טופס 250 – "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה", בו תוארה התאונה כך: "התחלת יום עבודה כרגיל ב 6:00, מהלך עבודה, ישיבות בוקר, בדיקות רכבים, הורדת טרקטורון מעגלה ועוד. לאחר ויכוח שהיה לי בענייני עבודה קבלתי באופן פתאומי התקף קשה של סחרחורת הקאות ואיבוד שיווי משקל בלי יכולת לעמוד". ע ל טופס 250 חתום מר עמוס סבאג – מפקד תחנה איזורית נצרת (להלן: "מר סבאג").

4. ביום 29/5/18, חוקר מטעם הנתבע גבה מהתובע הודעה במסגרתה מסר, בין היתר, את הדברים הבאים:
"אני באותו יום הגעתי לעבודה בשעה 5:45 והתחלתי יום עבודה... ולאחר ישיבה עם צוותים הייתי אמור לנסוע לירושלים לפגישה בקשר לקופה קטנה במשרד הראשי שלנו. באותו יום היה בתחנה עמוס סבאג שהוא המפקד שלי הוא מפקד תחנה אזורית. באותו יום היתה הזכרה של לוחם סמנדייב אורי ואז באתי לעמוס והודעתי לו שאני יוצא לישיבה בירושלים בניידת וזה היה באזור המטבח. בשיחה עם עמוס הוא לא אישר לי יציאה לירושלים ואמר שאני צריך להיות בהזכרה... אני בעצמי מפקד ויש לי אחראיות כלפי ישבות ופגישות וקבעתי פגישה עם ירדן בעניין קופה קטנה ואמירה+מרתין והישיבה סגירת קופה קטנה בסוף שנה שלא יהיה חוב. בענין ישיבה זה מתואם וכל המעטפה הייתה מוכנה וגם אני לקחתי מעטפה של תחנת טבריה. בגלל שעמוס לא אישר לי לצאת התחיל וויכוח בנינו והוויכוח על ה לטונים גבוהים ואני הגרשתי כעס בפנים שאין אישור ללא שום הסבר פשוט, עמוס אמר "אני קובע וזהו". אני כעסתי בפנים כי אני בסוף של דבר גם מפקד ואני אחראי... בסוף שיחה עם עמוס הוא פשוט יצא מהמטבח ואני מיד יצאתי עם כעס לחדר של התחנה. אני בחדר הרגשתי להרגיש סחרחורת... התקשרתי לאשתי... ואז היא הגיעה לתחנה יחד עם אחי אילן והזמינו אמבולנס... והייתי בבית חולים בערך 7 שעות ואז שחררו אותי הביתה... בבית הייתי זרוק 5 ימים או 6 ימים... ביום שבת אני קמתי וניסיתי להתגלח ואז הרגשתי שצד שמאל שלי לא מרגיש בפנים... ביום ראשון פנינו בעזרת אחי לד"ר עזיז במגדלי נצרת והוא הפנה אותי לתילום אמ.אר.אי ולאחר הצילום ראו שמדובר באירוע מוחי... ".
התובע הוסיף ומסר בהודעתו כך:
"ש)האם הוויכוח עם עמוס היה שגרתי כמו שאר הוויכוחים?
ת) הוויכוח היה חריג ובטונים גבוהים מאד ועמוס בוויכוח רצה להראות את הכוח
שלו כלפי. אני מאד כעסתי מבפנים על עמוס.".

5. ביום 4/6/18, נגבתה הודעה ממר סבאג, בה מסר, בין היתר, את הדברים הבאים:
"באותו יום הוא היה אמור לנסוע לירושלים כדי להביא צ'ק של קופה קטנה ממשרד ביטחון פנים... בבוקר אני באתי אליו ואמרתי לו שלא היסע היום לירושלים כי היו סידורים בהכנה אנדרטה לטקס של כבאים שנשרפו באירוע בכרמל. אני באתי אליו ואמרתי לו לא לנסוע ולתאם פגישה – נסיע ביום אחר וזהו. אז נסעתי למגדל העמק. אחרי רבע שעה או 20 דקות קיבלתי טלפון מאחד העובדים ואמרו לי שהוא לא מרגיש טוב ואני אמרתי שייקחו אותו לבית חולים.
ש) האם היה וויכוח בעניין נסיע לירושלים?
ת) לא, היה דיבור בטון נורמלי ואני מכבד אותו מאד.
ש) אולי יעקב קיבל את זה אחרת והיה כועס?
ת) היה הכל רגיל בשותף ואני אמרתי לו לא לנסוע ובזה סיימתי שיחה איתו והוא אמר בסדר גמור.
ש) יעקב טוען שהייתה שיחה חריגה בעניין ניסע ובטונים גבוהים?
ת) לא היו שום טונים גבוהים...".

6. כאמור, בהחלטתו מיום 8/10/18, דחה הנתבע את תביעת התובע וזאת בנימוק לפיו: "לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום 13/12/2017.
מאמץ/ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי."

מהלך הדיון וטענות הצדדים

7. ביום 9/6/20, התקיימה לפנינו ישיבת הוכחות, בה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית, וכן נחקר מר סבאג - העד מטעם הנתבע.
לאחר שמיעת העדויות, התקיים דיון לא פרמאלי אשר בסופו ניתנה החלטה לפיה הנתבע נתבקש להודיע את עמדתו באשר למינוי מומחה רפואי. בהמשך, הודיע הנתבע כי הוא עומד על עמדתו, ומכאן ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים.

8. במסגרת סיכומיו, חזר התובע על תיאוריו לעניין האירוע מיום 13/12/17 , ובתוך כך ביקש למנות בעניינו מומחה רפואי לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לבין האירוע החריג לטענתו . בין היתר נטען, כי לא קיים ספק לגבי חריגות האירוע, וכי במידה והיה ספק כלשהו הרי שבהתאם להלכה הפסוקה יש מקום להעביר את עניינו למומחה רפואי לצורך הדיון בשאלת הקשר הסיבתי. כן נטען, כי גרסת התובע לעניין האירוע החריג, הייתה עקבית כפי שעלתה במסמכים שהוגשו, בגדרם המסמכים הרפואיים , וכן נתמכה בעדותו של מר סב אג.

9. בסיכומיו, טען הנתבע, ביון היתר, כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולהוכיח התרחשות אירוע חריג ביום 13/12/17 אשר גרם לאירוע המוחי בו לקה, אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע החריג לו הוא טוען ואשר גרם להופעת האירוע המוחי, ומכאן ביקש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

10. בהתאם להלכה הפסוקה, אמות המידה להכרה באירוע מוחי כ"תאונת עבודה" דומות לאלה של אוטם שריר הלב. מכאן, לצורך הכרה באירוע מוחי או באוטם שריר הלב כתאונת עבודה יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" (עב"ל 465/97 זאב און – המל"ל (לא פורסם); דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המל"ל פד"י לו 75; עב"ל 51252-09-11 ורד לוי – המל"ל, מיום 25/8/13). על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האוטם המוחי , אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג התרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן (עב"ל 208/09 יהושע לב – המ ל"ל, מיום 13/2/11 ועב"ל 27065-05-15 מישה ציונוב –המל"ל, מיום 21/2/16).

11. ככלל, אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג ודי בהוכחה המלמדת במידה מספקת של סבירות על קיומו של אירוע חריג (עב"ל 306/03 נדב אושרי –המל"ל, מיום 6/4/06).
עוד נפסק כי חריגות האירוע תבחן באופן סובייקטיבי, ביחס למבוטח הספציפי, קרי: באיזה אופן השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח מסוים ולא כיצד ראוי היה כי האירוע ישפיע עליו. בחינה סובייקטיבית כזו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות ואין די באמירה של המבוטח עצמו כדי להוכיח קיומו של אירוע חריג (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד –המל"ל מיום 11/2/14).

דיון והכרעה

12. לאחר ששמענו ובחנו את העדויות, שקלנו ובחנו את כלל הראיות אשר מונחות לפנינו, לרבות ההודעות שהוגשו לתיק, אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל כי התקיים האירוע לו הוא טוען מיום 13/12/17, וכן שוכנענו בדבר היותו של האירוע אירוע "חריג" עבורו, כך שיש לקבוע כי הונחה לפנינו תשתית ראייתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין אותו אירו ע חריג לבין האירוע המוחי בו לקה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

13. גרסתו העובדתית של התובע, באשר לפרטי האירוע, כפי שבאה לידי ביטוי בטופס תביעתו, טופס 250, הודעתו לחוקר, כתב התביעה, תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית לפנינו הייתה אחידה ועקבית.
עוד במסגרת הודעתו לחוקר, אשר נגבתה בטרם נדחתה תביעתו, מסר התובע אודות השתלשלות ההתרחשויות האמורות ש הביאו בסופו של דבר לאירוע החריג בינו לבין מר סבאג , כאשר עדותו במסגרת זו תאמה לחלוטין את גרסתו האמורה (עמ' 1 ש' 17-24 ועמ' 2 ש' 25-49 להודעה).

14. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, בו תיאר ביתר פירוט את ההשתלשלות שהביאה להתרחשות האירוע החריג הנטען , כשגרסתו ביחס לאירוע מיום 13/12/17, ולתחושותיו הסובייקטיביות לגביו, הובאו בפירוט בפנינו. הן בתצהירו והן בעדותו לפנינו, התובע תיאר כיצד השפיעה עליו השיחה והוויכוח שהי ו בינו לבין מר סב אג, שכן הוא מנהל תחנת כיבוי אש הנושא באחריות כבדה, ובמסגרת תפקידו קבע פגישה בירושלים עם מספר אנשים, כאשר הוטל עליו באותו יום , על ידי מר סבאג, איסור פתאומי בנוגע לאותה נסיעה ופגישה מבלי שקבל הסבר המניח את הדעת לכך. התובע מסר כי מר סבאג ידע מראש הן על הפגישה המתוכננת שלו בירושלים והן על אי רוע האזכרה שתוכנן באותו יום, כך שלא היה ברור לו מדוע הטיל עליו איסור באותו בוקר לנסוע לפגישה. התובע תיאר את תחושותיו והתרגשותו כתוצאה מהטלת איסור זה, שכן לגרסתו בעקבות הוויכוח היה בו כעס פנימי "נוראי" אשר לא יכל להוציאו החוצה. וכך מסר בעדותו לפנינו:
"ת. באותו היום, הייתי מתוכנן שזה היה תכנון שבועיים לפני כן, חלק מהתפקיד שלי אני מנהל את הקופה הקטנה של התחנה... הם קובעים תאריך מתי צריך להחזיר, קבענו את התאריך שזה יהיה ביום 13.12.17, אני מנהל את הקופה מס' שנים, הייתי צריך לנסוע. אני אספתי בשביל לחסוך את הנסיעה לירושלים, אספתי את כל המעטפות מכל התחנות שזה כרמיאל, טבריה, קרית שמונה, עפולה, מעטפות עם כל החשבוניות. אני אחראי על הקופה שלי ואני פשוט עם יפוי כוח מזדכה על כל הקופות שציינתי לעיל זה לחסוך במקום שיסעו 5 אנשים באותו יום לירושלים עושה את זה בן אדם אחד.
באותו בוקר, בדקנו את הרכבים והכל היה בסדר ואני תכננתי את עצמי לנסיעה, אני הייתי אמור לנסוע לקראת 08:00-08:30, אני הכנתי את עצמי לנסיעה ועמוס שהוא המפקד תחנה אזורי, הוא המפקד הישיר שלי. אני הייתי בדיוק במטבח הוא הגיע אלי והוא אומר לי "ג'ק אתה לא נוסע לירושלים, אני מבטל לך את הנסיעה" אני שאלתי אותו למה "ואתה יודע שיש לי את המעטפות וזה מתוכנן" עמוס הוא היה מעודכן בהכל גם במעטפות שיש לי הוא ידע את הכל. אני שאלתי אותו למה וזה מתוכנן צריך להגיע בזמן הוא אמר "ככה אני החלטתי ואתה לא נוסע". יש לציין שבאותו היום, היה לנו את האזכרה של הכבאי שנשרף בכרמל סמנדייב ז"ל, כל הדברים האלה היו ידועים מראש, גם האזכרה שהיא הייתה מסודרת ומתוכננת שאין לי שום קשר אליה מבחינת עזרה לוגיסטית או משהו כזה.
היה ויכוח שלא שגרתי ביני לבין עמוס, זאת אומרת לא במריבה סך הכל הוא המפקד שלי, היה בטונים גבוהים יותר מהרגיל באורך השנים שאנו מכירים אחד את השני. במהלך הוויכוח עמוס הסתובב ואמר "ככה החלטתי" הוא הסתובב ויצא החוצה ואני נשארתי לבד והיה בי כעס נוראי אני גם מפקד תחנה ואני גם יש לי אחריות שלי כלפי המשימה שאני צריך לעשות. אני גם ככה לא הייתי מתוכנן לנסוע לאזכרה, יצאתי לחצר והייתי כל כך כעוס מבפנים, שלא יכולתי להוציא את זה החוצה. אני לא קיבלתי את ... הכל היה מתוכנן והכל היה מסודר זה לא איזה שריפה שהוא אומר לי לצאת לשריפה, אני בעצמי לא שואל אותו אני עולה על הכבאית ונוסע אין פה בכלל ספק. זאת לא פעולה מבצעית. לשאלת בית הדין מדוע זה שונה אני משיב כי הכל היה מתוכנן, ידענו שיש את האזכרה ושאני צריך לנסוע. המפקד החליט שבאותו רגע זה מבוטל ולא היה על סמך מה. לשאלת בית הדין האם היה מצב כזה לפני כן, אני משיב שאן מדובר בשריפה אני ישר אעצור את זה. אבל אם מדובר במשהו מנהלי שבוטל אני משיב שלא, אני מנהל את עצמי, אני מנהל את התחנה שלי, נכון שאנו יושבים בישיבות ספק ואנו מנהלים את כל מה שעושים בתחנה, יש סדר" (עמ' 2 ש' 25-28, עמ' 3 ועמ' 4 ש' 1-6 לפרוטוקול).

15. יש לציין שלא מצאנו ממש בטענת הנתבע, ולפיה קיימות סתירות ו"סימני שאלה לגבי מקום התרחשות הוויכוח הנטען" . גרסת התובע הי נה עקבית ואחידה גם באשר לכך. התובע הצהיר כאמור, כי האירוע התרחש "באזור המטבח בתחנה" (סעיף 7 לתצהיר), כאשר במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל ציין כי "בסוף שיחה עם עמוס הוא פשוט יצא מהמטבח ואני מיד יצאתי עם כעס לחדר של התחנה" (עמ' 2 ש' 32-33 להודעה). בעדותו לפנינו חזר התובע על גרסתו, ולפיה הוויכוח היה באזור המטבח: " אני הייתי בדיוק במטבח הוא הגיע אלי והוא אומר לי...." (עמ' 3 ש' 10-11 לפרוטוקול).

16. עדותו של מר סבאג – הנתבע טען כאמור כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לקיומו של אירוע חריג, כאשר עיקר טענותיו בענין זה נסמכות על עדותו של מר סב אג. בעניין זה יש לומר כי אכן לכאורה קיימת סתירה חזיתית בין גרסת התובע, לפיה התקיים ויכוח בין השניים בטונים גבוהים, לבין גרסת מר סבאג לפיה לא היה ויכוח כלל. אך לאחר ששמענו את עדותם של השניים והתרשמנו ממנה, ודווקא לאור טון הדיבור בו העיד מר סבאג לפנינו וסגנו ן דיבורו הכללי, התרשמנו שאין בעדותו, כשלעצמה, על מנת לסתור את גרסת התובע אלא נהפוך הוא, ונסביר.
מר סבאג העיד לפנינו בקולו הגבוה והעמוק, כאשר לגבי הטון בו הוא רגיל לדבר הוא מסר את הדברים הבאים: "הטונים, זה הטונים שלי זה הקול שלי, אני יכול לדבר עם בן אדם והוא יכול לחשוב שאני כועס עליו. זה ווליום שלי" (עמ' 10 ש' 1 4-15 לפרוטוקול). אם כן, מעדות מר סבאג עצמו עולה כי לטעמו טון דיבורו וסגנונו יכול לגרום לבן אדם המשוחח עימו לחשוב שהוא כועס עליו – אם כך מעיד על עצמו מר סבאג, אנו סבורים שיש בכך כדי לתמוך ב גרסת התובע לפיה השיחה ביניהם היתה בטונים גבוהים ותוך כדי "וויכוח" , וכך בכל אופן היא נתקבלה בנפשו של התובע מבחינה רגשית, כפי שהעיד , הגם שייתכן ומר סבאג לא התכוון שהשיחה תתקבל באופן שבו התקבלה אצל התובע, מאחר ולפי עדותו זהו סגנונו בדיבור.
למעלה מכך, גם מהדברים אותם מסר מר סבאג לפנינו ולפיהם "אני המפקד שלו ואני החלטתי שהוא לא יסע היום וזהו." (ש' 25-26 בעמ' 9 לפרוטוקול , ההדגשה לא במקור), ניתן ללמוד על אופי השיחה אשר היתה בינו לבין התובע, שאינו כבאי זוטר אלא מנהל תחנת כיבוי אש, אשר קיבל הוראה פתאומית ממפקדו לשינוי סדר יומו המתוכנן מראש , מבלי שקיבל הסבר לכך על אף שהנסיעה לירושלים היתה בידיעתו של מר סבאג, וכך גם ההכנות שתוכננו לאזכרה באותו יום. הדברים תומכים בגרסת התובע לגבי האופן בו נתקבלה השיחה אצלו והכעס הרב אשר הוא הרגיש כתוצאה מביטול הישיבה.
בנוסף, בעדותו לפנינו מר סבאג לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע הינו חתום על טופס 250 בו צוין מפורשות קיומו של ויכוח בענייני עבודה. יש לציין, שלא נעלמה מעינינו גרסת מר סבאג לפיה מחק את המילים הנוגעות לוויכוח מטופס דמי הפגיעה (ת/1) – (עמ' 9 ש' 1-3 לפרוטוקול), זאת לעומת הטופס אותו הגיש התובע (נ/2) ובו לא נמחקו המילים הללו. אולם לא מצאנו לתת לגרסה זו חשיבות מכרעת, וזאת בהינתן גרסתו העקבית של התובע לעניין קיומו של וויכוח ו עדותו של מר סבאג עצמו לעניין סגנון הדיבור שלו.

17. עוד נציין כי אין במסמכים הרפואיים שבסמוך לקרות האירוע כדי לשלול את גרסת התובע לעני ין עצם קרות האירוע החריג הנטען. במסמך הרפואי מבית חולים העמק מ יום 13/12/17 משעה 10:52 נרשם כך: "מזה 4 שעות טרם קבלתו הרגיש כאב ראש וסח רחורת בזמן עבודה (כיבוי אש) והקיא שלוש פעמים, ללא סיפור של נפילה או איבוד הכרה, ללא מחלת חום". אם כן, מועד ושעת הופעת הכאבים הנקובה במסמך זה, שתועד סמוך להתרחשות האירוע החריג הנטען, עולה בקנה אחד עם גרסת ה תובע לפיה החל לסבול מכאבי ראש , סחרחורות והקאות עם סיום ה וויכוח. במסמך הרפואי מיום 14/12/17 נרשם: " מזה יומיים הקאות, סחרחורות, קשיים לעמוד על הרגליים כל סבב ראש גורם לסחרחורת...".
בעדותו בפנינו, התובע נשאל לגבי העדר תיעוד כלשהו לוויכוח הנטען במסמך הרפואי האמור וגם לא במסמכים שהופקו בגינו לאחר מכן , והשיב כי היה במצב רפואי המקשה על מתן פרטי פרטיו של האירוע, עד שהבין כי עבר אירוע מוחי (ר' ש' 22-28 בעמ' 4 ו ש' 1-13 בעמ' 5לפרוטוקול). הסבריו של התובע בעניין זה הניחו את דעתנו, ו ניתן לומר שהרישומים במסמכים הרפואיים שתועדו לאחר האירוע ובסמוך לו הינ ם לכל היותר "אנמנזה שותקת" להבדיל מ"אנמנזה סותרת" (עב"ל 11011-06-12 שמעון כץ – המ ל"ל, מיום 30/12/13; עב"ל 34240-05-13 שלמה נזריאן – המל"ל, מ יום 10/7/14; עב"ל 53147-02-12 רפאל דוידוב – המ ל"ל, מיום 10/7/14), כשאין באותה אנמנזה שותקת על מנת לסתור את גרסתו של התובע, כפי שהובאה לפנינו.

18. לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המל"ל – מכלוביץ' , פד"ע לח 461, 471 2003; עב"ל 35047-08-13 מרינה סריקלין – המ ל"ל, מיום 23/7/14; 27065-05-15 מישב ציונוב – המ ל"ל, מיום 21/2/16; עב"ל 23260-06-16 אבי ברנע – המ ל"ל, מיום 17/7/17).

19. לסיכום, לאור המפורט לעיל, הרינו קובעים כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי ביום 13/17/12, אירע לו אירוע חריג בעבודתו. מכאן שיש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי בו לקה התובע לבין האירוע החריג בעבודתו ביום 13/12/17.

20. החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשפ"א (13 נובמבר 2020) , בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

_________________ ___________________ ____________________
מר מרדכי חזיזה לובנא תלחמי סוידאן מר גד פרנק
נציג ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים