הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים פ"ה 39051-11-20

23 מרץ 2021
לפני:
כב' השופט עמי רוטמן
המבקשים (התובעים):
1. מוחמד ג'מאל ג'בארין

2. מוחמד שניור

3. מוחמד מרואן אבו שרך

4. מוחמד דיאב אבו שרך

5. מרואן סלאמה ג'בארין

6. מחמוד אחמד אבו שרך

7. מוחמד קרקור

8. עאדל בטאט

9. מוחמד אבו עלאן

10. ג'יהאד ג'בארין

11. עלאא אבו שרך

12. אחמד שניור

13. אקרם ג'בארין

14. לואי אל קעקר

15. איהאב מכארזה

16. עבד אלגואד גרור

17. איברהים אבו ג'בין

18. חאתם ג'בארין

19. חוסאם ג'בארין

20. תאאר צביח

21. פאדי ח'דיראת

22. אסעד נאיף גבארין

23. לואי ג'בארין

24. מוסא קיסיה

25. מוחמד עיסא גבארין

26. איברהים חליל גבארין

27. עבדאללה טלול

28. יונס גבארין

29. צפואן עמול

30. חוסאם יוסף אלמעאיטה

31. עבדאללה מוחמד אלטלול

32. עלאא פאיז גבארין

כולם ע"י ב"כ: עו"ד טארק בשיר

-
המשיבים (הנתבעים):
1. משה ברששת

2. אידאל אנרגיות סולריות בע"מ

3. אידיאל דודי שמש בע"מ

כולם ע"י ב"כ: עו"ד קובי רפאלי

החלטה
בפני בקשת המבקשים להותיר על כנם את העיקולים על שני נכסי המקרקעין, אשר ניתנו במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים (תיק סע"ש 8877-02-16, שהתנהל בעניינו של המבקש 1, ו- 29 תיקים נוספים שנדונו במאוחד במסגרת תיק סע"ש 9973-02-16, שהתנהל בעניינו של המבקש 2 ).

רקע

כאמור, בין הצדדים התנהלו מספר הליכים.

לכתחילה, הגישו המבקשים תביעותיהם נגד המשיבים ונגד נתבעת נוספת (חברת אידיאל דודי שמש (מקבוצת דודומט) בע"מ). בהתאם להסכמת הצדדים, נוה ל התיק עד תומו באחת התביעות, שנבחרה באופן אקראי (סע"ש 8877-02-16) בפני מותב בראשות כב' השופט דניאל גולדברג. בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 13.6.2019 באותו הליך, חוייבו המשיבים לשלם לתובע סך של כ- 210,000 ₪.

בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש התובע באותו תיק בקשה להטלת עיקולים על נכסי המשיבים, הכוללים גם שני מגרשים באיזור התעשייה במישור אדומים, שלמשיב 1 ישנן זכויות עליהן (להלן: "המקרקעין במישור אדומים"). לאור העובדה שמדובר בבקשה להטלת עיקולים לאחר פסק דין, בהתאם לתקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות ה קודמות"), שהיתה בתוקף באותו מועד, ביום 18.6.2019 כב' הרשמת אסתר שחור הטילה את העיקולים כמבוקש.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי. בסופו של דבר, ביום 21.4.20 הגישו הצדדים הסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה הסכימו הצדדים, בין היתר, לבטל את פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי. ההסכם לא כלל התייחסות לעניין העיקולים שהוטלו.

בשלב כלשהו לאחר מתן פסק הדין בתיק 8877-01-16 ע"י כב' השופט גולדברג, הועברו יתר התיקים כתיקים מאוחדים במסגרת תיק סע"ש 9973-02-16 כאמור להמשך טיפול בפני כב' הנשיא, השופט אייל אברהמי. במסגרת ה הליך בתיקים אלה, בהתאם לבקשת המבקשים, ביום 24.6.2019 נתנה כב' הרשמת שחור החלטה להטיל עיקול על נכסי המשיבים, לרבות על המקרקעין במישור אדומים.

ביום 11.12.19, לאור ההסכמות שהגיעו אליהן הצדדים לסיום ההליכים ב- 29 התיקים שנדונו במאוחד , נתן כב' הנשיא החלטה שבמסגרתה בוטלו בין היתר צווי העיקול שניתנו ביום 24.6.2019, כאמור. בסופו של דבר, ביום 19.12.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים לסיום ההליכים ב- 29 התיקים .

יש לציין, כי במסגרת הסכמי הפשרה שאליהם הגיעו הצדדים, הוסדר מנגנון ערבות להבטחת העברת התשלומים למבקשים. במסגרת זו נקבעו, בין היתר, שלושה תנאים אשר בהתקיימם הוגבלה ערבותם של המשיבים לתשלום סך שלא יעלה על 2.1 מלש"ח ל מבקשים. התנאי הרלוונטי לענייננו הינו רישום שעבודים על נכס מקרקעין להנחת דעתו של ב"כ המבקשים ושעבוד ראשון על שני סימני מסחר/שמות מסחריים של המשיבים, וזאת תוך 33 ימים מיום חתימת ההסכם. כבר כעת יובהר, כי רישום השעבוד על נכס המקרקעין, לא נעשה עד עצם כתיבת שורות אלה.

בהתאם להסכמי הפשרה, שקיבלו תוקף של פסק דין, המשיבים שילמו ל מבקשים סך של 1.1 מלש"ח, ואילו יתרת מליון השקלים מתוכננת להתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעות החוב שהוגשו בהליך פירוקה של חברת אידיאל דודי שמש (מקבוצת דודומט) בע"מ. בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי ככל שהמשיבים לא ימלאו את התנאים בכל הנוגע לרישום השעבודים כאמור, הם יהיו ערבים לתשלום מלוא החוב בהתאם להסכמים שנחתמו עם כלל המבקשים בסך של כ- 7 מלש"ח ולא רק עד לסך של 2.1 מלש"ח.

ההליך הנוכחי

ביום 28.10.20 הגישו המשיבים במסגרת תיק 8877-02-16 בקשה לביטול ה עיקולים שהוטלו על המקרקעין במישור אדומים. המשיבים תמכו את בקשתם, בין היתר, בנ ימוק לפיו משבית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר במסגרתו גם בוטל פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי, יש לבטל את העיקולים שניתנו להבטחת ביצועו. המשיבים לא הציגו בבקשתם את העובדה שהסכמי הפשרה שנחתמו בין הצדדים לא קויימו במלואם, ולו לכאורה.

בנסיבות אלה, בדומה להחלטה שניתנה ע"י כב' נשיא בית הדין ביום 11.12.19 בתיקים המאוחדים (סע"ש 9973-02-16 ואח') , ניתנה החלטה לבטל את העיקולים על המקרקעין במישור אדומים.

ביום 16.11.20 הגישו המבקשים בה ליך זה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו:

ערבותם של המשיבים הינה בתוקף ומחייבת אותם.
סכום ערבותם של המשיבים, ביחד ולחוד, עומדת על סך של 5,994,921 ₪.
כלל המשיבים חייבים לשלם לאלתר, וביחד ולחוד, סכום ערבותם בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של 4% לשנה.
ככל שמלוא סכום החוב לא ישולם לאלתר, יהיו רשאים המבקשים לממש את החוב באופן מיידי ולהפעיל הליכי גביה כנדרש נגד כלל המשיבים, ביחד ולחוד.

ביום 19.11.20, במסגרת ההליך למתן פסק דין הצהרתי, הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן סעדים זמניים (במעמד הצדדים), שבמסגרתו ביקשו להחזיר את העיקול על המקרקעין במישור אדומים.

לאור בקשת המבקשים, ביום 26.11.20 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. בדיון התברר שעד אותו מועד, המשיב 1 לא מסר למינהל האזרחי את ההחלטה בדבר ביטול העיקולים שניתנו בתיק 8877-02-16 ( יש לציין כי מעיון בתיק 9973-02-16 לא ברור אם החלטת כב' הנשיא מיום 11.12.2019 לבטל את העיקולים שניתנו באותו תיק יושמה על ידי המינהל האזרחי). לאחר דיון ארוך שהתקיים , הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית בדבר הטלת השיעבודים על נכס מקרקעין, בכפוף להמצאת חוות דעת שמאי לשביעות רצון המבקשים. הצדדים הסכימו כי לאחר הטלת השעבוד, העיקולים שהוטלו על המקרקעין במישור אדומים במסגרת הליך 8877-02-16 יבוטלו וההליכים בתיק זה, לרבות ההליך העיקרי יימחקו, תוך שכל צד שומר על טענותיו בדבר קיום הסכם הפשרה שאליהם הגיעו הצדדים בהליכים הקודמים.

לאור הסכמת הצדדים, ניתנה החלטה לפיה העיקולים על המקרקעין במישור אדומים ימשיכו לעמוד על כנם.

בסופו של יום, לאחר מספר ארכות שניתנו, הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות בנוגע לרישום שיעבוד על נכס מקרקעין, וביום 15.3.21 התקיים דיון נוסף בעניין.

גם במסגרת הדיון לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לסיום ההליך, כאשר כל צד טוען כי הצד השני אחראי לכישלון יישום הפשרה אליה הגיעו במסגרת הדיון מיום 26.11.20. לאור היעדר ההסכמה, בסופו של הדיון סיכם כל אחד מן הצדדים את טענותיו, כפי שיפורט להלן.

עיקר טענות המבקשים הינן -

הבקשה המוגשת כעת הינה תוצאה של התנהלות המשיבים, אשר הגישו בקשה מטעה למחיקת העיקולים.
פסק הדין, שבמסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים מופר למעשה על ידי המשיבים, אשר לא קיימו את התחייבויותיהם בהתאם לפסק הדין, וגם לא בהתאם להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בדיון מיום 26.11.20. לעניין זה צרפו המבקשים את ההתכתבויות שהיו בין ב"כ הצדדים והשמאי שעליו הסכימו. מן ההתכתבויות עולה לכאורה כי המבקשים אכן לא קיבלו התייחסות מסודרת לשאלות שהעלו בכל הנוגע לשמאות שניתנה לגבי נכס המקרקעין, שהמשיבים הציעו לשעבדו להבטחת התחייבויותיהם בהליך. בין היתר, טוענים המבקשים כי לא קיבלו התייחסות של השמאי לשאלות מהותיות בנוגע לחוות דעתו, ובכלל זה לעובדה שהמסמך הוכתר על ידו בכותרת " אומדן שווי ליחידה מסחרית...." (הדגשה לא במקור, ע.ר.), כי בפני השמאי לא הוצגה מטרת השמאות, וכן לעובדה ש השמאי הבהיר שהוא לא מתייחס לזכויות ולמגבלות על הנכס.
ככל שהעיקול יימחק, יקלעו המבקשים למצב שבו אין בידם בטחונות למימוש פסק הדין.
כיום, לאור ההחלטה שניתנה ביום 26.11.20, למעשה העיקולים שהוטלו מלכתחילה בהליכים הקודמים, עומדים בתוקפם, וככל שהמשיבים מבקשים לבטלם, עליהם להגיש בקשה מתאימה.
למען הזהירות, לאור טענת המשיבים לפיה לא ניתן להטיל עיקולים במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי, ולאור בקשת המשיבים – שהוגשה במסגרת הסיכומים – לפיה יש לראות בעמדתם בהליך זה כבקשה לביטול העיקולים, ביקשו המבקשים לראות בבקשתם בהליך זה כאילו הוגשה כתגובה לבקשת המשיבים מחודש 11/2020 לביטול העיקול בתיק סע"ש 8877-02-16.

עיקר טענות המשיבים הן כלהלן –

הבקשה בענייננו הוגשה במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי. העיקולים בוטלו כולם במסגרת פסקי הדין של בית דין זה ושל בית הדין הארצי לעבודה, ומשכך המשיבים לא הטעו את בית הדין.
אין למבקשים זכות להשאיר את העיקולים בתוקף, ולכן הגישו המבקשים הליך חדש, שאחרת היו מגישים בקשה לביטול ההחלטה להסרת העיקולים, שניתנה במסגרת ההליך הקודם. משכך, יש לבחון את הבקשה כבקשה חדשה.
למען הזהירות, ביקשו המשיבים לראות בתשובתם בהליך זה כבקשה לביטול עיקולים, שכן ממילא הנטל בבקשה לביטול עיקולים מוטל על מבקש העיקול ולא על מבקש הביטול.
בכל הנוגע להסכם הפשרה, שאליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון מיום 26.11.20, טוענים המשיבים כי ההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין, וכי למעשה המבקשים הם אלה שהחליטו לסגת מן ההסכם.
עוד לטענת המשיבים, הן בהתאם להוראות התקנות הקודמות והן בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), וכפי שאף נקבע בפסיקה [ע"א 6678/18 יעקב דלבריאן נ' דוד מור יוסף (החלטה מיום 23.12.2018)], לא ניתן ליתן צו עיקול בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, אלא רק בתובענה לסכום כסף או לדבר שבעין. בנוסף, טוענים המשיבים כי בקשת המבקשים אינה מגובה בתצהיר, כי לא צורפה התחייבות עצמית וכי יש טעות בשמותיהם של חלק משמות ה מבקשים בהליך הנוכחי, ביחס לשמות התובעים שהינם צד להסכם הפשרה.
לסיום, טענו המשיבים כי למבקשים אין זכות תביעה לכאורה, שכן אין חוב כספי נכון לעת הזאת ולא הוכחו יתר התנאים למתן סעד זמני, ובכלל זה לא הוכח יסוד ההכבדה. עוד לעניין זה טענו המשיבים כי הינם בעלי איתנות פיננסית וכי עד היום שילמו את מלוא חובם שהגיעו המועד לפרעונו, בסך העומד על למעלה מ- 1 מלש"ח.

דיון והכרעה

דומה כי הדרך הנכונה לבחון את המצב המשפטי במקרה שבפנינו אינה דרך הבחינה הטכנית-פורמאלית, אלא הבחינה המהותית.

צודקים המשיבים בטענתם לפיה, לא ניתן להטיל צווי עיקול בתביעה לפסק דין הצהרתי , אלא רק במסגרת תביעה לסכום כסף (תקנה 374(א) לתקנות הקודמות ותקנה 103(א) לתקנות החדשות). אציין כי, לא למותר לציין כי קיים ספק האם מתקיימים התנאים שבעטיים יש לנהל את התביעה שהוגשה בתיק זה כתביעה לסעד הצהרתי ולא כתביעה לסכום קצוב, אולם נושא זה יידון במסגרת ההליך העיקרי.

אולם, כפי שהצדדים עצמם טענו בסיכומיהם לאור הדיון שהתקיים , הרי שדומה כי יש לראות בהליך שבפנינו בקשה מטעם המבקשים להשבת העיקולים, ולחלופין בקשה מטעם המשיבים לביטול העיקולים במסגרת ההליכים הקודמים, ובמיוחד בהליך סע"ש 8877-02-16 , ולא כהליך חדש. שהרי, כתוצאה מן הבקשה לביטול העיקולים שהוגשה ע"י המשיבים בחודש אוקטובר 2020 בהליך האמור, בא לעולם ההליך שבפנינו.

בנסיבות אלה, החלטתי להתייחס להליך שבפני כהמשכו הישיר של ההליך בהליך סע"ש 8877-02-16 ולא כהליך נפרד, ולראות בו כבקשה להשבת העיקולים שבוטלו בהתאם להחלטה מיום 29.10.20, ולחלופין לביטול העיקולים אשר נותרו על כנם בהתאם להחלטה מיום 26.11.20.

כאמור, תקנה 363(ב) לתקנות הקודמות קובעת כי "בית משפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל פה". לאור העובדה שההחלטה בדבר הטלת העיקול בתיק סע"ש 8877-02-16 ניתנה סמוך לאחר מתן פסק הדין ולהבטחת קיומו, הרי שהעיקול ממשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר פסק הדין שניתן בסופו של דבר בהסכמה בבית הדין הארצי ובבית הדין האזורי, שגם לפיהם נותר התובע באותו הליך זכאי לתשלום ולבטוחות מאת הנתבעים (המשיבים בהליך זה).

לאור האמור בתקנה, בניגוד לטענת המשיבים, משזכה התובע (המבקש 1) בתביעתו, כתנאי למתן צווי העיקול אין צורך בהמצאת התחייבות או מתן ערובה וגם אין צורך לדרוש תצהיר כלשהו, וכל שנדרש לבחון הוא את שאלת ההכבדה ומאזן הנוחות , אשר כבר נבחנו ע"י כב' הרשמת שחור במסגרת החלטתה מיום 18.6.2019.

גם כיום, בבואנו לבחון האם יש מקום להותיר את צו העיקול על כנו, יש לבחון את שאלת ההכבדה ואת מאזן הנוחות. אין מחלוקת כי השעבודים שהוסכם לרשום על נכס המקרקעין בהתאם להסכמי הפשרה שניתנו בהליכים הקודמים, לא נרשמו. מבלי להכריע בשאלת אחריותו של צד זה או אחר למחדל זה, דומה לכאורה שאחריות המשיבים לכך הינה רבה יותר. בנוסף, גם אם חלק מן הסכומים שהמשיבים חוייבו לשלמם בהתאם להליכים הקודמים שולמו על ידם, הרי שלאור מחדלם – ולו לכאורה – בהתאם לתנאי הסכמי הפשרה ייתכן כי בסופו של יום ייקבע כי עליהם לשאת בתשלומי סכומים גבוהים משמעותית. משכך , אי הותרת העיקולים על כנם כל עוד לא נרשם שעבוד על נכס מקרקעין בהתאם להסכמים, מעבר לעובדה שיש בה כדי לאיין למעשה את פסקי הדין שניתנו בהתאם להסכמת הצדדים, היא עלולה להכביד מאוד על ביצועם. בנסיבות אלה, גם מאזן הנוחות נוטה לכיוון הותרת המצב הקיים מאז חודש יוני 2019 - שבו המקרקעין מעוקלים - על כנו.

לאור האמור, צווי העיקול שהוצאו לגבי המקרקעין במישור אדומים בהליך 8877-02-16 בהתאם להחלטת כב' הרשמת שחור מיום 18.6.2019 ימשיכו לעמוד על כנם עד לתשלום מלוא חובותיהם של המשיבים, או עד לרישום שעבוד בהתאם להסכמי הפשרה, שאליהם הגיעו הצדדים.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בהליך זה בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה למשיבים.

ניתנה היום, י' ניסן תשפ"א, (23 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.