בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 817-07-17

11 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק אופנהיים
התובע
יוסף שיבר

בעצמו
-
הנתבעים
בית הילד א.י מעון לשיקום ע.ר 580138626

אברהם מנדלסון

ע"י ב"כ: עו"ד עמיחי שם טוב

פסק דין

הנתבעת 1 מפעילה מעון שבו מתגוררים חוסים אוטיסטים בדרגות תפקוד שונות. הנתבע 2 הוא שהקים את העמותה עבור בנו שאף הוא חוסה במקום יחד עם חוסים אחרים. סה"כ התגוררו במעון בתקופה הרלבנטית 7 חוסים. משפחות החוסים אינן חייבות בתשלום עבור השהות במעון. במעון יש לפחות שני חדרי מדריכים בכל אחד מהם מיטה וגם טלויזיה במעגל סגור.
התובע עבד בנתבעת כמדריך זאת בסמוך -לטענתו- ל אחר שחרורו משירות צבאי, בתקופה שבין 1.10.2015 ועד מרץ 2017.
בין הצדדים נחתם הסכם שצורף לכתב ההגנה . לדברי התובע לא נמסר לו עותק ההסכם.
התובע היה מבצע משמרות בימי השבוע , בד"כ 2-3 משמ רות, וכן משמרות שבת -התובע נהג לעבוד משמרת שבת אחת בחודש.
משמרת עבודה רגילה בימות השבוע החלה בשעה 16.00 והסתיימה בשעה 20.00. משמרת לילה מתחילה בשעה 20.00 ומסתימת בבוקר . ברגיל היה התובע מבצע ברצף משמרת רגילה ולאחריה משמרת לילה (אליבא דנתבעים- משמרת לילה אינה אלא כוננות).
משמרת שבת החלה ביום שישי ב 12.00 והסתימה ביום א' בשעה 7.30. (לפי גרסאות אחרות- ב8.00)
אין חולק כי בלילות ובשבתות נכחו בכל משמרת שני מדריכים.
עבור משמרת לילה קיבל התובע 180 ₪ (שתוארו בתלושים- אך לא רק הם) כ"בונוס" . עבור משמרת שבת קיבל 1,000 ₪.
התובע התפטר מעבודתו, לדבריו בשל מספר נימוקים ובכללם העובדה שקיבל פחות משכר המינימום. לדבריו בכתב התביעה, גם העובדה שהתחתן בסמוך לכך , השפיעה על החלטתו אך היה מתפטר בלאו הכי כיון שהרגיש מנוצל.
מספר חודשים לאחר סיום עבודתו פנה התובע אל הנתבעים בדרישות שונות ומשלא נענו הגיש תביעתו. התביעה תוקנה במסגרת הליך זה ועל אף החלטת בית הדין שהורה על כימותה כדבעי, לא כך נעשה, זאת נוכח טענת התובע כי אין בידו היכולת לממן תחשיב ראוי.
בתביעתו מעלה התובע טענות שונות ביחס להתנהלות הנתבעים , עיקרן כלל אינו רלבנטי לדרישותיו שלו- כביכול שם לו למטרה לבקר אותה בכל תחום. בכך הכביד ביותר על ניהול ההליך והצריך הסרת המוץ שהסתיר טענותיו המהותיות.

הכרעה
להלן ידונו רכיבי התביעה השונים (וכן נוכח חוסר הבהירות- גם טענות עיקריות שונות):

טענות נגד ההסכם שנכרת עם הנתבעת- העדר הודעה לעובד
טוען התובע כי ההסכם שנחתם עמו כולל סעיפים בלתי חוקיים ולכן בטל ואינו יכול לחייבו . בכלל זה מפנה הוא לסעיף לפי ו העובדים הם מתנדבים (ס' 2), לכך ש ההסכם מתייחס לרכיב "הפרשים" שהוא תשלום שמעבר לשכר המינימום כשמצוין שם שבגין סכום זה " לא יופרשו תנאים סוציאליים" (ס'3) ועוד . לא ברור מהו הסעד שמבקש התובע בענין זה ,אלא ככל שהכוונה למפורט להלן.
לטענת התובע לא ניתנה לו הודעה לעובד. לדבריו הוחתם על מספר מסמכים בתחילת עבודתו אך הם נשארו ברשות הנתבעים. בגין כך הוא תובע פיצוי בשעור 35,000ש"ח.
עיון בהסכם העבודה מעלה כי אכן כלולים בו סעיפים תמוהים כגון הסעיף המחשיב משמרת הלילה כמשמרת בהתנדבות (כשתוך כדי כך מנוסח סעיף המקנה בונוס כ"פיצוי בגין עבודה מסורה ") . יותר מכך ישנו קושי בכך שהעובד אינו יכול לדעת כלל מתוך ההסכם מהו שוויה של משמרת לילה . קביעות נעדרות בסיס בדיני העבודה בהסכם עבודה אינן עילה לתשלום כלשהו לתובע. עם זאת העובדה שהחוזה לוקה בהוראות המבהירות מהם תנאי השכר של התובע מצדיקה פיצוי בגדר הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה)התשס"ב-2002 .
זאת ועוד, התובע טוען כי לא קיבל העתק ההסכם. הנתבעים אינם מכחישים זאת למעשה, אלא טוענים כי לו היה מבקש היה מקבל. לא די בכך, חובה על המעסיק לדאוג ליתן בידי העובד הודעה לעובד.
ואולם וכפי שציינה הנתבעת- בפועל שולם גם בגין משמרת הלילה – על אף האמור בהסכם כביכול עסקינן בהתנדבות, והתובע אינו חולק על כך ואף לא על כך שכך הובהר לו לכתחילה (ור' גם עדות העד מטעמו , מר אסולין, על כך שהדבר נמסר בעל פה בישיב ות שבה ן נחתמו ההסכמים- בעמ' 12 ש' 8 ). כמו כן בוצעו הפרשות סוציאליות גם בגין ה"בונוס" כפי שציינה הנתבעת בסק 45 לכתב ההגנה (ור' גם חוו"ד מומחה התובע- אשר חישב הפרשי הפרשות רק בגין השכר הנוסף שלשיטתו התובע זכאי לו).
מחד גיסא- סבורים אנו כי בפועל ולמרות הכשל במתן הודעה כדין לעובד, התובע היה מודע לכלל תנאי שכרו ואלה הובהרו ע"י הנתבעת עצמה . מאידך גיסא- אנו מתרשמים כי האופן שבו נוסח ההסכם (בשעתו, כך על פי הנטען בכתב ההגנה- ללא סיוע משפטי) נועד להסתיר התשלום בגין משמרת הלילה באופן שאינו ראוי.
בשקלול השיקולים לעיל ובהתחשב בתקופת העבודה, מוצאים אנו כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 4,000 ₪.

האם שולם לתובע שכר כראוי?
לטענת התובע הוא עבד שעות ארוכות כולל בלילות. משמרת הלילה היא משמרת עבודה בפועל ולא "כוננות" ולו בחלק ניכר משעות הלילה כשגם ביתר הזמן חובתו היתה להיות קשוב לצרכי החוסים . בתביעתו (ס' 16ד') טוען כי היות והיו שני מדריכים בכל משמרת לילה , הרי שהיה נאלץ להיות עירני כמחצית הלילה (אם כי לדבריו נשאר ערני מעבר לכך) . התובע טען כי זכאי להפרשי שכר שחושבו על יסוד שכר מינימום שנטען ששולם לו תוך ספירת כלל שעות המצאותו במעון בכל המשמרות בהתאם לפירוט שערך עבורו רו"ח בסך של 31,198 ₪.(ולמעשה, כטענתו, צריכים להיות מחושבים על בסיס השכר + הבונוס ששולם ולכן זכאי ליותר מכך- ואולם הדבר לא חושב).
מוצאים אנו כי יש לדחות את עיקר טענות התובע מן הטעמים הבאים:
חווה"ד המומחה מטעם התובע הסתמכה על ההנחה שכל שעות שהות התובע במעון מהוות שעות עבודה. נוכח גרסת התובע עצמו לפיה היות והיו שני מדריכים רק אחד מהם נדרש לערנות מסוימת ולכן יש לחלק את שעות הלילה לשני חלקים- המדובר איפוא במחצית מ11.5 שעות- קרי 5.75 שעות בלילה. די בכך כדי לדחות תחשיבו שהתבסס על חישוב כל שעות הלילה .
זאת ועוד- תחשיב רוה"ח לוקה בכך שבכלל הפרשי שכר הוא כולל תשלום בגין נסיעות. כמו כן שעתיים ראשונות מתוך השעות הנוספות שחישב במשמרת שבת היו צריכות להתבסס על 175% בלבד ולא 200%על כפי שחושב.
והעיקר- התובע לא הצליח לשכנע כי משמרת לילה דרשה בעקרו של דבר יותר משהות, אם כי בזמנים מסוימים גם עבודה ממש, הכל כפי שיפורט.
התובע פתח עדותו בתאור העבודה הקשה שנדרשה ממנו בביצוע מקלחות ושמירה על נקיון אישי של החוסים. אף שאכן מדובר בעבודה שאינה פשוטה, הרושם הוא שהתובע החליט להאדיר אותה כדי שתשליך בעקיפין על שעות אחרות בהן לא בוצעו פעולות אלה . הוברר כי עיקר הפעולות בנדון בוצעו במסגרת המשמרת הרגילה שבטרם פנו החוסים לישון בשעה 20.00. כך , הובהר שמקלחות בוצעו בשעה 18.30 (ר' עדות התובע עמ' 5 ש' 10) ארוחות נאכלו בשעות המשמרת הרגילה (המדריכים לא בישלו אלא היה טבח מיועד לכך והמדריכים אכלו במקום ). מתוך עדות התובע עלה כי נדרש להוציא את הדיירים לשירותים פעמיים בראשית הלילה , פעם ב20.00 ופעם ב22.00. ראשית יצוין כי העד מר אסולין ציין כי ברגיל היתה רק פעם אחת שהיא בטרם השינה, כדי שלא ידרשו לצרכיהם ב משך הלילה ורק כחריג היו החוסים מתעוררים לשם עשיית צרכים (ע' 12 ש'21). גם אם נניח כי מדובר בפעמיים, ברי כי הפעם הראשונה בוצעה במסגרת המשמרת הרגילה שהסתיימה ב8.00 ולקראת השכבתם לישון. אם כן התובע עם מדריך נוסף נדרשו לקחת לשירותים שניהם ביחד- 7 מטופלים פעם אחת . הערכה סבירה מצביעה על עבודה של רבע שעה לכל היותר. התובע ציין שעם שכיבת המטופלים לישון היה צורך בהכנת כריכים למטופלים עבור יום המחרת (אף כי הובהר שמי שהכינם בפועל היה המטופל היותר מתפקד בעצמו- ר' עמ' 12 ש'12 ) . לצורך הענין נניח שנדרשה עוד חצי שעת עבודה. עוד טוען התובע כי אחד המטופלים היה מעת לעת מטריד בלילה מטופל אחר והיה צריך להחזירו לחדרו- גם כאן מדובר בטיפול בן דקות ספורות (ולא באופן קבוע). עוד ציין התובע כי מטופל אחר היה מקדים להתעורר ו"דופק על הדלת של המדריכים" ( עמ' 6 ש' 16) והיות ונודע ברצונו לברוח היה צריך להשגיח עליו. ראשית לא האמנו לתובע בטענה כי היה צריך לשמור פן יברח שכן הובהר כי החלונות במעון מסורגים והדלתות נעולות כולן ולמעשה כעולה מעדות מר אסולין (סיפת עמ' 13) בעיקר היה חשוב להקפיד על נעילת דלתות. התרשמנו כי התובע האדיר ביותר את הנדרש בענין אותו חסוי (באותו אופן האדיר את הצורך בליווי של מטופל אחר לתנועת הנוער בשבת אחה"צ , אף שהוברר בהמשך שהוא עצמאי דיו כדי לחזור משם לבד). התובע ציין כי לעתים היו הדיירים מלכלכים את מצעיהם ביציאות או שלכלכו את חדרי השירותים- והיה צורך לנקות זאת (ללא שציין מתי) ואולם מר אסולין העיד כי מי שהתלכלך בלילה נוקה בסיוע המדריכים בבוקר (עם ההשכמה –ע' 12 ש' 28)- היינו "תקלות" כאלה ככל שארעו, לא הצריכו את המדריכים ברגיל, לפעילות באמצע הלילה. הדבר גם התיישב עם התכתבות בוואטסאפ שצרף התובע בקשר למקרה ספציפי שבו לא ניקה- כשהתלונה כלפיו הגיעה למחרת היום והוא הבטיח לנקות בערב- דבר המצביע על כך שהתובע לא נדרש להיות ער או ערני ל"תקלות" בעשיית הצרכים ב זמן אמת, אלא נדרש להקפיד שעם סיום המשמרת מצב הנקיון יחזור לקדמותו.
יוער כי מעדות מר אסולין עלה כי ברגיל לא היו הפרעות אלא אם אותו דייר ספציפי התעורר - הוא ציין כשהשיח לפי תומו (בח"ר- עמ' 12) כי " כל משמרת המשמרת לא נגמרה בלילה, בתקווה שישנת כמו שצריך אם לא התעוררת ב-4:00 בבוקר כי שמעון דפק לך בדלת או מישהו אחר, אתה קם בבוקר מכין אותם להמשך היום . (בח"נ ניסה לשנות מגרסתו ומצאנו שלא ליתן בכך אמון) . היינו ,משמרת הלילה דרשה גם עבודה בבוקר ורק בחריג לכך היתה התעוררות כשדייר דפק בדלת. העובדה שהן התובע והן העד מטעמו אישרו כי הם "קמים" כדי להעיר את החוסים מצביעה על כך שבפועל זה היה המצב הרגיל.
העדפנו את גרסת העד מר פריימן שהעיד מטעם הנתבעים ושמש כמדריך תקופה שאורכה כתקופת עבודת התובע לערך ביחס למשמרת הלילה ושלמעשה נתמכת בעדות מר אסולין:
ת. לא היה כמעט עבודה, בודדות הפעמים שהייתי צריך לעבוד במשמרת לילה. יש בריכה בקומת קרקע, מרוב שלא היה עבודה הייתי נכנס לבריכה, הייתי שומע את מה שבחוץ אבל הייתי נכנס, הייתי רואה סדרות בלי הפסקה. כשהתארסתי ניהלתי עשרות שיחות עם אשתי כשהם הלכו לישון, לא הייתי חייב לשבת בסלון הייתי יכול לשבת גם בחדר, לא זכור לי מקרים שהיו צריכים לעבוד או לעשות משהו אחרי שהחוסים הלכו לישון. היו פעמים נדירים שבאנו לבדוק מישהו שהכל בסדר איתו, עבודה טכנית לא הייתה, בפה מלא אני אומר את זה, אני מודע למה שאני אומר ולאחריות .
ואולם גם אם נניח לחומרה כי בכל לילה היה צורך בשעה 22.00 בזמן לשם הובלת המטופלים לשירותים ונקיון במקרה הצורך, ובכל לילה ארע מקרה אחד של התעוררות דייר כלשהו שדרשה התיחסות, ואף אם נניח כי כל ארוע שכזה אף שדרש דקות טיפול מעטות - בפועל שיבש את מנוחת/עיסוק התובע בשעותיו הפנויות מעבר לכך – ועל כן נעריך כי המדובר ב3 שעות עיסוק בשעות הלילה. גם אם נחמיר ונוסיף לכך התעסקות החל מ6.00 בהכנת החוסים ליום החדש וכן חצי שעת הכנת הסנדביצ'ים, עסקינן בסה"כ כב5 שעות. בחלוקת התפקידים בין שני מדריכים, בפועל נדרשו כשעתיים וחצי מכל אחד מהם בכל משמרת לילה שבין 20.00- 7.30. תשלום של 180 ₪ למשמרת כזו מכסה הרבה מעבר לשווי עבודה של שעתים וחצי וכולל בחובו גם ביטוי לעצם הכוננות.
כאמור , לטעמנו התובע האדיר את היקף הפעילות שנדרשה ממנו בלילה בפועל ואולם גם אם קבלנו את הארועים כפי שהם- איננו סבורים כי תכיפותם והיקפם כשלעצמם מצדיקים הכרה בשעות הלילה כולן כשעות עבודה בפועל – מה גם שמדובר בחלוקה בין שני מדריכים. אין עסיקנן ברמת דרי כות גבוהה, ותדירות ההפרעות באשר הן מצאה ביטויה בהיקף השעות שייחסנו לעיל להפסקות במנוחה. (זאת בהתאם למבחני ע"ע 29712-08-13 שירלי חנדז'י- אחוזת רעים). טענת התובע כי הוא כשלעצמו אף כשהמדריך השני היה הערני- לא חש רגוע, אין בה כדי להטיל אחריות על הנתבעים שאפשרו אף פטור מכוננות ולו למחצית הלילה . שמענו באותה מידה גם את מר פרייברג שעבד כתובע ולמרות החירות שנטל לעצמו לעשות כרצונו במעון בשעות הלילה, המשיך בעבודתו זמן רב (היינו לא היתה תלונה על תפקודו) .
בשולי הדברים ואף זאת בעקבות הלכת חנדז'י- שוכנענו כי ישנו הבדל מהותי בין עבודת המדריך במשמרת הרגילה (אוכל, נקיון ,הלבשה , הכנה לשינה וכו') לבין הנדרש הימנו במשמרת הלילה שהוא בעקרו וברגיל, אכן כוננות בלבד.
אשר לשעות השבת- שעות הערב והלילה דומות לאשר נאמר לעיל. שעות יום השישי- מוכנים אנו אף להניח כי כפי שטען התובע, הכין ביום שישי חמין לארוחת השבת בבוקר. יש להניח איפוא שכל שעות יום שישי דומות למשמרת רגילה ועסקינן איפוא ב 8 שעות (מ12 עד20.00) (באופן זה גם ערך מומחה התובע את תחשיבו). אשר לשעות יום השבת- התובע תאר פעילות מאד מצומצמת שנדרשה מבחינתו – ארוחות, פעילות צהרים לחוסים ונקיון הבית בסוף השבת, ואולם גם אם נניח כי כל שעות הפעילות מהבוקר (לא הובהר מתי היתה השכמה בימי שבת) היו שעות עבודה- קרי 12 שעות , הרי שהתחשיב מורה כך: 8 שעות שישי בשווי משמרת רגילה – 200 ₪. שווי שעות משמרות כוננות בשני הלילות- 360 ₪. שווי שעות עבודה ( 8שעות *1.5 + שעתיים *1.75 ועוד שעתיים *200%- סה"כ שווי 21.5שעות )- 537 ₪ ובסה"כ עלות המשמרת- 1097 ₪. התובע קיבל כאמור 1,000 ₪ למשמרת לילה. רק כיון שהנתבעת לא הציגה כל תשתית המצביעה על מנוחה בשעות היום בשבת (אף שזו סבירה ביותר בעינינו) , מצאנו לפסוק לתובע הפרשי שכר בגין 16 שבתות בהן עבד בכל התקופה בסך של 1552 ₪.
לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר כלל. מדובר במחלוקת כנה ואף התוצאה אליה הגענו מצביעה על כך.

האם זכאי התובע להפרשי פנסיה?
כנגזרת מהפרשי השכר להם טען תבע גם הפרשי הפרשות לקופת הפנסיה בסך 3,487 ₪. היות שמצאנו כי התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 1552 ₪ הרי שזכאי להפרשי פנסיה בסך של 179 ₪.

העדר ניהול פנקסי נוכחות/פגמים בתלושי השכר
טוען התובע כי הנתבעים לא ניהלו פנקסי נוכחות ולחלופין ישנה אי התאמה בין הרישום בתלושי השכר לנוכחות בפועל. התובע דורש פיצוי בגין כך בסך 20,000 ₪.
הנתבעים הציגו את האופן שבו נוהלו דוחות הנוכחות (צורף לתיק מוצגיהם) . לדבריהם המדריך היה מדווח לאחראי על המדריכים (בני) וזה ניהל תרשומת שדוגמותיה צורפו כנ"ל. גרסת הנתבעים נתמכה גם בעדות עד התובע (ר ' רישת עמ' 13, ובעדות הממונה על המדריכים בני (בנימין גנדל) בעמ' 32 ש'21). לא מצאנו פגם בהתנהלות זו נוכח אופי העבודה. לא זו אף זו- התובע לא טען ודאי לא הוכיח גם מהמסמכים שצורפו כנ"ל כביכול דווחיו (שערך לצרכי חוו"הד) לא תאמו את רישומי הנתבע ים.
אשר לרישום בתלושי השכר- מוכנים אנו לקבל טענות הנתבעים כי לא היה צורך ברישום מדויק של שעות העבודה שכן שעות המשמרות היו מוגדרות מראש ומרגע שצוינו המשמרות עצמן, ידעו המדריכים מה היקף השעות. עיון בתלושים מעלה כי לא ניתן לעקוב בצורה ברורה לא אחר שווי משמרת לילה (כאמור לעיל) ואף לא אחר משמעותם של "בונוסים" (כפי שציינה הנתבעת עצמה- לעתים מושג זה שמש גם לתשלום רכיבים אחרים שאינם משמרות לילה). התובע גם הצביע על חוסר בהירות ביחס ל-3 חודשים 2,5,12 בשנת 2016 כאשר לדבריו (שלא נסתרו) עבד בכולם באותו היקף משמרות אך הרישום בתלושים שונה. אף אחד מעדי הנתבעת לא ידע להשיב לקושי זה. הנתבעת היתה מחויבת להנפיק תלושי שכר שמהם יוכל התובע להבין בבהירות מה שולם ובגין מה (גם אם במתכונת משמרות ולא במתכונת שעתית). בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי בסך של 3,000 ₪.

הבראה, חופשה וחגים וכן נסיעות
לדברי התובע בהעדר הודעה לעובד לא יכול היה לחשב זכויותיו בגין דמי הבראה , ביגוד חופשה וחגים ומבקש לקבלם לפי הוראות הדין. גם לאחר קבלת עותק ההסכם לא ערך תחשיב ודי בכך כדי לדחות טענתו . אין גם ממש בטענה כי העדר הודעה לעובד מונע תחשיב הזכויות ברכיבים אלה שכולם נצמחים ולו על דרך המינימום-מכח הוראות הדין- אלא שהתובע בחר שלא לטרוח ולכמת תביעתו ועל כן דינה להדחות.
כאמור מעלה התובע העיד ואף חקר בענין הנסיעות –ואולם עיון בכתב התביעה מעלה כי לא נתבע רכיב זה ומשכך ולמען הזהירות מובהר כי גם בגינו לא יפסק דבר.

פיצויי פיטורין
לדברי התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורי בנסיבות התפטרותו בסך ש ל6,071 ₪. ראוי בנדון זה להביא הדברים כפי שנוסחו בכתב התביעה המקורי (תוך שינויים קלים גם בכתב התביעה המתוקן):

במהלך החקירות ולראשונה אז (ור' רישת עמ' 11) ביקש התובע באופן מניפולטיבי לשנות הגרסה ביחס לנסיבות סיום עבודתו תוך נסיון לייחס לנתבעים סירוב להעסיק עובדים נשואים (טענה שהוכחשה על ידי עדי הנתבעים - שהיו מהימנים עלינו).
מקובלת טענת הנתבעים כי בנסיבות התפטרותו- אין התובע זכאי לפיצויי פיטורין. אין חולק כי התובע לא התריע בפני הנתבעת על כוונתו לסיים עבודתו ככל שלא ישולמו לו שכר מינימום או כי יקבל כל זכות אחרת. ( גרסתו היא לכל היותר שבישיבות צוות ביקש לקבל דברים מסוימים). כאמור מצאנו שאף אם זכאי התובע לסכום מסוים הרי הוא זניח ביותר. עדי הנתבעת - המנהל ינקי ,בני והנתבע 2 -הבהירו שהיו מעונינים בעבודת התובע . בהתאם לפסיקה עובד המתפטר בדין מפוטר בשל פגיעה בזכויותיו נדרש להתריע על כך ולאפשר למעסיקו לתקן המעוות. לא כך עשה התובע. יותר מכך התרשמנו (גם מתוך הנסיון לקשור בדיעבד את נישואיו לרצון כביכול של המעסיק שלא להעסיקו) כי הנישואין הם שהוו הטעם האמתי לסיום עבודתו.
לא למותר לציין כי לתובע הופרשו הזכויות ברכיב הפיצויים כנדרש בצו ההרחבה.
בנסיבות אלה התביעה לפיצויי פיטורין נדחית

פיצוי בגין אי קבלת מענק עבודה מועדפת
לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בסך 9950 ₪ בגין הפסד מענק "עבודה מועדפת" מהביטוח הלאומי שלא קיבל. לדבריו, בעטים של הנתבעים שלא המציאו לו האישור הנדרש לא קיבל המענק .
התובע לא הוכיח כי עמד בתנאי הזכאות לעבודה מועדפת. בכלל זה לא הוכח כי עבד בהיקף משרה מלאה כנדרש (ודומה שהנתונים בדבר היקף השעות שלו גם לשיטת המומחה מטעמו מורים אחרת) ונוכח קביעותינו לעיל בדבר מהות משמרת הלילה ספק אף יש מקום לקבוע פוזיטיבית כי עבד בהיקף השעות הנדרש.
התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה נגד נתבע 2
התובע טוען כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע 2 ביחס לחובות כלפיו. נוכח הודעת הנתבעים כי אין צורך להאריך בדיון בענין זה שכן הנתבעים יכבדו כל אשר יקבע (ר' ע' 7 ש' 21), לא מצאנו צורך להכריע בכך והחיובים מושא פסק דין זה יחולו על הנתבעים ביחד ולחוד.

סוף דבר
התובע זכאי לקבל מן הנתבעים ביחד ולחוד את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 4,000 ₪.
פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 3000 ₪.
הפרשי שכר בסך 1552 ₪ והפרשי הפרשות לפנסיה בגינם בסך נוסף של 179 ₪ ,שישולמו בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום 1.6.2016 (מחצית התקופה).
אשר להוצאות- התובע העמיד תביעתו על סך הגבוה פי כ- 10 (ופי כ25 אם נכליל התביעה לפיצויי הלנה) מהסכום שנפסק (ולמעלה מכך בהתיחס לכתב התביעה המקורי). בנסיבות אלה ראוי כי ישא בהוצאותיה ולו באופן מינימלי- משכך ישלם התובע לנתבעת הוצאותיה בסך של 3,500 ₪.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"א, (11 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי קדוש,נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

מר יצחק אופנהיים,נציג ציבור מעסיקים