הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 67720-11-18

13 מרץ 2021
לפני:
כב' השופט אייל אברהמי, נשיא

התובעת:
סיאם איאת

ע"י ב"כ: עו"ד ולדימיר פוסטרנק
-
הנתבע:
מוחמד קרעין

ע"י ב"כ: עו"ד אשרף חסן

החלטה

רקע כללי     
 
לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 21.06.2020, כנגד מר קרעין מחמוד (להלן: "המבקש") בהעדר הגנה בהליך זה.
 
השתלשלות ההליכים
 
התובעת (להלן: "המשיבה") הגישה ביום 28.11.2018 לבית דין זה כתב תביעה, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה במעון לתינוקות/ גן ילדים אשר אותו מפעיל המבקש, ובו הועסקה התובעת כמטפלת/ גננת.
על אף העובדה שהמבקש הגיש את כתב ההגנה מטעמו באיחור, ביום 22.01.2019, בית הדין נעתר לקבל את כתב ההגנה ולהמשיך בקיום ההליך. אולם, מאחר שלא פעל המבקש כנדרש בהחלטות מיום 27.02.2020, מיום 10.03.2020, מיום 23.4.2020 ומיום 06.05.2020, שעניינן גילוי מסמכים, הוחלט על מחיקת כתב ההגנה אשר הוגש מטעם המבקש, וניתן פסק דין בהתייחס למרבית רכיבי התביעה (להלן: "פסק הדין").
המבקש הגיש לבית הדין ביום 30.07.2020 בקשה לביטול פסק הדין (להלן: " הבקשה").

טיעוני הצדדים בבקשה
 
לטענת המבקש, מחדליו בניהול ההליך נעוצים במגפת הקורונה, אשר גרמה למשברים, קשיים וסגרים, אשר בעקבותיהם נבצר מבא כוח המבקש להגיע למשרדו, ולהגיש תגובה ובקשה בהתאם. עוד טען המבקש כי היה ראוי בנסיבות העניין להורות על הגשת תצהירים בהתאם למסמכים שהיו גלויים באותה עת, ולא לחסום את המבקש מלהעלות את טענותיו ו"לעמוד על צדקתו" באמצעות מתן פסק הדין. בדיון שהתקיים בבקשה, טען המבקש כי התיק מצריך בירור עובדתי, שכן, מדובר בנסיבות חריגות, ונוכח פסק הדין המחמיר שניתן.
המשיבה הגישה תגובתה לבקשה, במסגרתה התנגדה נחרצות לקבלת הבקשה, וטענה כי התנהלותו של המבקש עולה כדי זלזול מתמשך במשיבה ובבית הדין, משלא קיים המבקש אחר מספר החלטות שיפוטיות, בעניין גילוי מסמכים, אשר ניתנו במסגרת ההליך, וזאת על מנת להסתיר מסמכים וראיות. עוד טענה המשיבה כי אין רלוונטיות למגפת הקורונה, שכן זלזול המבקש משתרע על פני תקופה של שנה וחצי. בדיון שהתקיים בבקשה, טענה המשיבה כי המבקש לא הצביע על התוצאה אשר תצמח מביטול פסק הדין, וכי המבקש לא בחן את סיכויו.
דיון בבקשה התקיים לפני ביום 21.09.2020.לבקשת הצדדים הדיון בתיק כולו התקיים בדן יחיד (פרו' מיום 2.12.19 עמ' 4 שו' 12).
 
הכרעה
 
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ועיון בכלל החומר שבתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים מצדיק את קבלת הבקשה לביטול פסק הדין, ותוך חיוב המבקש בהוצאות שיביאו לידי ביטוי את מחדליו בניהול ההליך, כפי שיפורט להלן.
 
תשתית נורמטיבית
 
אמות המידה להכרעה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד נקבעו בהלכה הפסוקה, שהתייחסה לשני מצבים. האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין ויתן למבקש את יומו לפני בית הדין.
המצב האחר – עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי.  בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. (ראו: ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (תשס"ט), עמודים 371-374). ככל שהטיעונים בהתייחס לשיקול האחד משכנעים יותר ובעלי משקל, פוחת המשקל שיש ליחס לשיקול האחר (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139).
בהתאם להלכה הפסוקה, השאלה בדבר סיכויי הגנתו של מבקש הביטול היא העיקר, בעוד לסיבת מחדלו נודעת חשיבות משנית. לפיכך, ככלל, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, מן הראוי לתת לבעל הדין את יומו בבית הדין, ליתן פסק דין לגופו של עניין (דב"ע נב/48-3 הפלחה - הראל, פד"ע כד 418, 421), ולהביא לידי ביטוי את מחדליו בדרך של פסיקת הוצאות (דב"ע נב/155-9 סולתם - אסרף, פד"ע כד 279, 280).
בהקשר זה, עמד בית הדין הארצי לעבודה לא פעם על מדיניותם של בתי הדין לעבודה "לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם" (ראו למשל: בר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ – מיכאל סיגנביץ, ניתן ביום 27.12.2010 וההפניות שם; ראו גם ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה – בית ספר אל עהד אלמוצגיה, ניתן ביום 4.6.2012, בפיסקה 17 לפסק הדין). נפסק, כי במקרים המתאימים, ניתן לרפא את הפגם שבאי קיום סדרי הדין, לרבות אי עמידה בזמנים שנקבעו בדין, בפיצוי כספי לצד שכנגד או לאוצר המדינה, כדי שלא תפגע זכותו המהותית של מי שחרג מן הכללים ולא ייגרם עיוות דין (ע"ע 1160/02 עיריית סח'נין – אח'סאן ח'לאילה, 19.9.2002). בתי הדין לעבודה נוהגים להיענות בחיוב לבקשת בעל דין לביטול פסק דין שניתן בהעדרו, תוך קביעת פיצוי בגין הוצאות לצד שכנגד, אף מחמת מחדל של בעל הדין או שלא בא כוחו. שכן, בבתי הדין לעבודה קיימת העדפה לבירור התביעות לגופן. במקרה בו קיים פגם פרוצדורלי, נראה כי ביטול פסק הדין אגב השתת הוצאות משפט, מהווה איזון סביר, שכן, קשה לסבור שפגם פרוצדורלי יביא לפגיעה בזכות החוקתית למיצוי דין (ד"ר יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, מהדורה חמישית (תשע"ו), פרק 14, עמודים 25-23 וההפניות שם). בית הדין הארצי התייחס לעניין זה בע"ע 1462/02 רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי, ניתן ביום 5.1.03 כדלקמן:

"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה".
 
יצוין, כי בשלב הדיון בבקשה לביטול פסק דין, מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח כי הגנתו איתנה ובטוחה, ודי שיראה שמדובר בהגנה אפשרית. על המבקש להראות שלגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח לו תועלת. כלומר, ששמיעת עמדתו בנושא המחלוקת עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה (ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, בעמוד 835-836).
מדיניותם של בתי הדין לעבודה לברר תביעות לגופן ולנקוט בסנקציות פרוצדוראליות בלית ברירה בלבד, מצאה ביטוייה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. כך, בפסק הדין עביר קורדייה (ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה – בית ספר אל עהד אלמוצגיה, ניתן ביום 4.6.2012), הורה בית הדין הארצי על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעתן של המערערות מחמת שלא הגישו את כתבי הסיכומים מטעמן.  בית הדין הארצי קבע באותה פרשה, כי על אף שהתנהלות המערערות הייתה רצופה כשלים ומחדלים דיוניים, לא הייתה הצדקה לבחירה באמצעי הדיוני הקיצוני של דחיית התביעה, והיה מקום לנקוט בחלופה דיוניות מידתית, תוך חיוב המערערות בהוצאות משפט. תוצאת הדברים באותה פרשה הייתה קבלת הערעור וביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח. בפסק הדין רחל סופר (ע"ע 2277-04-11 סופר – צברי, ניתן ביום 15.7.2012) התקבל הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה על הסף בקשה לביטול פסק בוררות מחמת מעשה בית הדין. בית הדין הארצי קבע, כי בקשתה של המערערת לביטול פסק הבוררות נדחתה מטעמים פרוצדוראליים, שעניינם אי הפקדת ערובה, וטענותיה לא התבררו לגופן. לפיכך הורה בית הדין הארצי על השבת העניין לבית הדין האזורי להשלמת הדיון בבקשת המערערת לביטול פסק הבוררות. בית הדין הארצי ציין באותה פרשה, כי נסיבות העניין הן חריגות באופן המצדיק סטייה מעקרון סופיות הדיון.
 
מן הכלל אל הפרט
 
בפתח הדברים נציין, כי המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי יש לבטל את פסק הדין מחמת פגם שנפל בו, ומבוקש להורות על ביטול פסק הדין במסגרת שיקול דעתו של בית הדין.
עיון בתיק בית הדין מעלה, כי התנהלותו של המבקש בהליך זה הייתה רצופת כשלים ומחדלים; כעולה ממסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, וכאמור בפסק הדין, המבקש לא פעל כנדרש בהחלטות שניתנו מיום 15.09.19, מיום 02.12.19, מיום 10.03.20, מיום 23.04.20, מיום 06.05.20.
לטענת המבקש, מחדליו בניהול ההליך נעוצים במגפת הקורונה, אשר גרמה למשברים, קשיים וסגרים, אשר בעקבותיהם נבצר מבא כוח המבקש להגיע למשרדו, ולהגיש תגובה ובקשה בהתאם.
מכל מקום, בהתאם להלכה הפסוקה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. בהתאם להלכה הפסוקה, בשלב הדיון בבקשה לביטול פסק דין, מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח כי הגנתו איתנה ובטוחה, ודי שיראה שמדובר בהגנה אפשרית, וכי  שמיעת עמדת המבקש בנושא המחלוקת עשויה להוביל את בית הדין ליתן החלטה שונה מזו שניתנה בפסק הדין.
בהמשך לאמור לעיל, במסגרת פסק הדין לא ניתנו סעדים עבור טענות עובדתיות שהועלו, שכן נדרש בירור לגופן. כאמור, העדפתו של בית הדין היא בירור התביעות לגופן. ביטול פסק הדין מאפשר לקיים את הזכות החוקתית למיצוי דין, ומהווה איזון סביר בנסיבות העניין, אף לנוכח מחדליו של המבקש.
על יסוד כלל האמור באתי לכלל מסקנה, כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים להליך זה, מצדיק את קבלת הבקשה לביטול פסק הדין ובירור טענותיהם של הצדדים לגופן וזאת, תוך חיובו בהוצאות בשיעור שיבטא את מחדליו של המבקש בניהול ההליך.
כאמור, נוכח הגנתו האפשרית של המבקש, והצורך בבירור הטענות העובדתיות לגופן, יש מקום לבירור טיעוני הצדדים ומתן הכרעה לגופו של עניין, תוך חיוב המבקש בהוצאות.
 
סוף דבר
 
על יסוד כל האמור, מתקבלת הבקשה לביטול פסק הדין מיום 30.07.2020, זאת בכפוף לתשלום הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.  
המבקש יודיע לבית הדין בתוך 30 יום על הפקדת הסכום האמור. לא ישולם הסכום הנ"ל תוך המועד האמור ישאר פסק הדין על כנו.
כמו כן, המבקש ישלים, במסגרת 30 הימים שצוינו לעיל, את הליך גילוי ועיון במסמכים כפי שנדרש על ידי בית הדין. במסגרת כך, על המבקש להגיש תצהיר גילוי מסמכים, את יומני העבודה ודוחות הנוכחות המתייחסים למשיבה ולעובדים אחרים בין השנים 2018-2016, מתחילת השנה ועד לסופה ואישור רפואי, זאת בהתאם להחלטות שניתנו מיום 15.09.19, מיום 02.12.19, מיום 10.03.20, מיום 23.04.20, מיום 06.05.20, וכן בהתאם לדיון בבקשה מיום 21.09.20.
לעיוני בחלוף 30 ימים ממתן החלטה זו.
ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"א, (13 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .